vault backup: 2024-11-20 14:28:44

.obsidian/workspace.json

@@ -166,6 +166,8 @@
   },
   "active": "f1867132072b3e78",
   "lastOpenFiles": [
+    "פילוסופיה/אתיקה/truth.pdf",
+    "פילוסופיה/אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md",
     "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
     "פסיכולוגיה/אישיות/index.md",
     "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
@@ -202,8 +204,6 @@
     "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ.md",
     "פילוסופיה/חדשה/לוק.md",
     "פילוסופיה/חדשה/יום.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/דקארט.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/ברקלי.md",
     "פילוסופיה/יוונית/agrigento.jpg",
     "favicon-32x32.png"
   ]

פילוסופיה/אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md

@@ -132,10 +132,26 @@
 
 עמדנו על הניגודים בין רדוד ועמוק - שגם מתבטא בנשימה - ובין שליטה והתמזגות. הדרך לקדושה היא דרך מסוכנת, בגלל הניווט בין כל הניגודים האלה. אם כל דבר רדוד נהיה עמוק, אנחנו מאבדים את המצפן; דווקא אם הכל עמוק, כלום לא עמוק - אולי ההבחנה בין מה באמת עמוק למה שטחי היא סוג של חוכמה. 
 
-השימוש של נוזיק במונח *קדושה* הוא טעון. קדושה מתקשרת לנשגב, לגדול מאיתנו, ללא מובן שאנחנו יראים ממנו. בקדושה יש ויתור מסוים - הנה דבר שאני לא מבין עד הסוף, ועליי להיות קשוב בחקירה שלי למה העולם יכול להיות. 
+השימוש של נוזיק במונח *קדושה* הוא טעון. קדושה מתקשרת לנשגב, לגדול מאיתנו, ללא מובן שאנחנו יראים ממנו. בקדושה יש ויתור מסוים - הנה דבר שאני לא מבין עד הסוף, ועליי להיות קשוב בחקירה שלי למה העולם יכול להיות. בעצם העצירה והמחשבה - *רגע, אני לא יודע הכל* - יש את אותו הכבוד שהקדושה דורשת. הדבר הנשגב הזה - *אל, או טבע*[^6] - גדול ממך לאין שיעור, ואתה גרגיר חול קטן ומסכן בתוכו - אבל אולי, כמו שקאנט אומר, עצם היכולת שלך לקלוט משהו מהדבר הזה היא לא דבר משפיל, אלא גדולה של ממש. 
+
+ ואולי דווקא תשומת הלב הזו היא פירוק של המחסומים, *איחוד* עם העולם? במקום להיות מוגבל בתוך התודעה שלנו ובתוך המחסומים שלנו, לצפות ממה שקורה בחוץ ולקחת בו חלק, במובן מסוים מעבר לעצמנו. ומצד שני, בסיפור הבודהיסטי שנוזיק מזכיר - שנזיר שעומד להיטרף אוכל תות וחושב לעצמו כמה הוא מתוק - יש משהו משוגע; האם אין משהו אבסורד בזה שלא מחפשים מוצא, אלא "נתקעים" על פרטים מסוימים בעולם? האם ההתמזגות הזו היא קדושה, או דווקא הנפילה מהקדושה?
+
+האם אנחנו לא נמצאים במקום יותר בטוח כשאנחנו נמצאים בעמדה ספקנית? יש את הדברים שאנחנו רואים - ואתה מבקש להוסיף מעבר? חובת ההוכחה היא עליך; למה שיהיה בפענוח המציאות מובן של *קדושה*? אולי כדאי לדבוק בכיוון המדעי, שמביא תוצאות, ולא בכיוון הרוחני?
+
+אבל האם אפשר בכלל להתחיל מנקודת מבט ניטרלית, כמו שהמדע מבקש? הרי אנחנו מתחילים תמיד מנקודת המבט האנושית שלנו. הוסרל כותב על זה במובנו *Life World*, שקובע שנקודת ההתחלה שלנו היא תמיד אנושית ומוגבלת[^7].
+
+היידיגר, באופן דומה, מפריד את העולם לשני אופנים - *Ready-at-hand* ו*Ready at Present* - כאשר החקירה המדעית היא המובן השני. נחקור את העולם הפיזיקלי ככל שנחקור, תמיד יהיה מובן ראשוני יותר, שהוא האופן שבו אנחנו חווים באופן מידי את העולם, כמו תינוקות. אולי במקום קדושה, יש כאן סוג של *הומניזם*. איפה ההומניזם נגמר ומתחילה הדתיות?
+
+## על טבע האלוהים והאמונה
+
+> Can we really take God seriously? What circumscribes the religious sensibility in our intellectual time is not actual belief - I cannot say that I am a believer - but simply a willingness to contemplate religion or God as a *possibilty*.
 
 
 
+הדיון על אלוהים מאיים להיגרר לעולם מטאפיזי, אבל חשוב לזכור שאמונה היא עדיין הנורמה - גם היסטורית וגם גיאוגרפית - ויש לה כמובן השלכות מעשיות ודרמטיות בחיי הפרט. וכמובן, שאמונה מכסה הרבה מעבר רק לאל במובן הקלאסי - גם אצל החילונים יש הרבה מובנים של אמונה במשהו *מעבר* לחולין. אנחנו טרודים *בתופעת* האמונה, ואיך ממקמים אותה.
+
+לאמונה יכול להיות גם אידאל אתי מסוים - גם אם *אין* ישות שמקיימת את כל התכונות האלו, אפשר להציב אותן כמצפן, בין שנקבל אותן ובין שלא, ובין שנקבל את האל ובין שלא.
+
 
 
 [^1]: אפלטון לוקח את הרעיון הזה רחוק יותר ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה).
@@ -143,3 +159,5 @@
 [^3]: זהו רעיון ה[*תבונה המעשית*](/פילוסופיה/אתיקה#דרך-האמצע) האריסטותלי למציאת דרך האמצע.
 [^4]: ר' [*Truth and truthfulness*](/פילוסופיה/אתיקה/truth.pdf), ברנרד ויליאמס.
 [^5]: אהמם, [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/מטאפיזיקה), [פילוסופיה של הדת](/פילוסופיה/דת).
+[^6]: [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה).
+[^7]: והוסרל עצמו היה אנליטי ומתמטיקאי מבריק - זה לא נכתב מזלזול במדע