docs: update פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח

פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: הפנמנולוגיה של הרוח
 description: 
 published: true
-date: 2024-07-16T16:37:13.283Z
+date: 2024-07-16T17:00:21.120Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
@@ -943,6 +943,37 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 > פעילותו של הרצון אשר בה הוא שם לעל את הסתירה שבין הסובייקטיביות ובין האובייקטיביות ומתרגם את תכליותיו מן הקביעה הסובייקטיבית ולזו האובייקטיבית, ובה-בעת נשאר *אצל עצמו* באובייקטיביות \[הזאת], הפעילות הזאת היא *התפתחותו המהותית* של התוכן העצמותי.
 > *פשה"מ, 28*
 
+מתוארת כאן סתירה בין האובייקטיבי לסובייקטיבי, דרך הרצון. על פניו, הכל פתוח - ואני צריך להחליט מה לעשות, ולמה להיות - לגבש רצון. אבל מי שיסתפק בחופש הזה, לא יעשה כלום: הוא חייב לרצות **משהו**, אחרת זה לא-כלום. זה הצד הסובייקטיבי. אולם הרצון החופשי המסוים הוא הצד האובייקטיבי - מימוש **בפועל** של משהו **מסוים**, במציאות. ככה נתבע חותם סובייקטיבי באובייקטיבי - אני עושה מה שאני רוצה במציאות. אפשר לדבר על ערכים - חירות, מתינות, אומץ לב ויישוב דעת - אך עד שהאידאות האלו לא ממומשות בפועל, הן לא מתממשות באמת - הן רק משהו מופשט וריק.
+
+> [ישעיהו ברלין](https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%9F) מפריד בין **חירות שלילית** - האוטונטמיה שלי כפרט - ו**חירות חיובית** - הביטוי שלי כפרט בעולם. בחירות חיובית הוא רואה סכנה - שמא נכריח את הפרט להתממש ובכך נפר את חירותו השלילית.
+
+הגל כמובן נכנס לזה - הוא אינו מסתפק בחירות שלילית, ודורש חירות חיובית. 
+
+> אני יכול לשחרר את עצמי מכל דבר שהוא, להתנער מכל התכליות ולהפשיט מכל דבר שהוא. רק האדם יכול לוותר על הכול, גם על חייו: הוא יכול לאבד את עצמו לדעת; החיה איננה יכולה לעשות זאת; לעולם היא נשארת שלילית בלבד, בקביעה כלשהי הזרה לה ושהיא רק מתרגלת אליה. האדם הוא החשובה של עצמו, ורק בחושבו האדם הוא הכוח לתת לעצמו כלליות, זאת אומרת למחוק כל ייחוד, כל מסוימות. החירות השלילילת הזאת, או החירות הזאת של השכל, היא חד-צדדים, ואולם החד-צדדיות הזאת כוללת בתוכה תמיד קביעה מהותית, ומשום כך אין לסלקה.
+> *פשה"מ, 5*
+
+הגל אינו מתנגד לחירות השלילית, אך רואה בה רק צד אחד של המטבע.
+
+> רצון שרוצה רק את הכללי המופשט, איננו רוצה *שום-דבר*, ומשום כך הוא איננו רצון. הדבר הייחודי שהרצון רוצה הוא הגבלה, מכיוון שכדי להיות רצון, הוא חייב להגביל את עצמו באופן זה או אחר. שהרצון רוצה *משהו* זוהי ההגבלה, השלילה.
+> *פשה"מ, 7*.
+
+
+> *177*
+
+אותה ה**רוח** היא הקהילה, השותפות, ההסכמה, שדרכה מתבצע חקר קיומנו המשותף. דרך הקהילה, *מודעות פוגשת מודעות*, מתעצבת התודעה העצמית.
+
+אולם, כפי שאומר ב[זכותו העילאית של היחיד](#זכותו-העילאית-של-היחיד) - 
+
+> שום כוח לא יכול לחלל את זכותו של האדם לקביעה עצמית \[...]. הקביעה העצמית, דהיינו אוטונומיית הסובייקט, היא יומרה שנעוצה בעצם מושגו של הרצון; הסובייקט הוא החומר האמתי של ההתממשות; \[...] המודעות העצמית והמודעות לערך העצמיות \[...] מעוניינת להתמיר גם את עצם הרציות הטבעיות ולהטביע בהן את חותם הבחירה והעיצוב.
+*פשה"מ, 192*
+
+לא תיתכן חברה שתעבור על חירותו של האדם לקביעה עצמית.
+
+> *זכותם של האינדיוידואלים* להיקבע *בקביעתם הסובייקטיבית כחופשיים* מתמלאת כאשר הם משתייכים לממשות האתית, הואיל ו*הוודאות* שלהם בחירותם יש לה ה*אמת* שלה באובייקטיביות כזאת.
+> *153*
+
+הגל חושב שאדם לא יכול להתממש באופן פרטני לגמרי, עמדה שהרגיזה פילוסופים רבים; האדם מתממש רק כאשר הוא טובע חותם בממשות האובייקטיבית, הקהילה שבה הוא חי. הקהילה הזו צריכה לחיות באופן אתי, ולא באופן אתי מופשט כמו [הצו הקטגורי](/פילוסופיה/אתיקה#הצו-הקטגורי-של-קאנט) של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט), אלא להתבטא בפועל - במוסדות ובערכים.  
+
 
 [^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
 [^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*.