vault backup: 2024-12-01 17:12:19

פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md

@@ -361,13 +361,28 @@ yet did a *profounder* world of insight reveal itself to daring travelers and ad
 
 בעוד שניטשה מסכים בנקודה זו עם אפלטון, הוא סבור - שלא כמו אחרון - שנוכל להגיע לנקודה שבה הפילוסופיה תוכל לדבר בגאון ובגלוי, ולעצב את מהלכה של ההיסטוריה האנושית. הוא לא מוכן להיזהר בדבריו, כמו אפלטון. 
 
-> How poisonous, how crafty, how
-bad, does every long war make one, that cannot be waged openly
-by means of force! How personal does a long fear make one, a
-long watching of enemies. of possible enemiesl These outcasts of
-society, these long-pursued, wickedly persecuted ones-a1so the
-compulsory recluses, the Spinozas or Giordano Brunos-always be-
-come in the end, even under the most spiritual masquerade, and
+> How poisonous, how crafty, how bad, does every long war make one, that cannot be waged openly by means of force! How personal does a long fear make one, a long watching of enemies. of possible enemies! These outcasts of society, these long-pursued, wickedly persecuted ones-also the compulsory recluses, the Spinozas or Giordano Brunos-always be- come in the end, even under the most spiritual masquerade, and perhaps without being themselves aware of it. sophisticated vengeance--seekers and poison-brewers (Jet someone Jay bare the foundation of Spinoza's ethics and theology!), Dot to speak of the stupidity of more indignation which is the unfailing sign in a philosopher' that his philosophical sense of humor has left him. The martyrdom of the philosopher, his "sacrifice for the sake of truth." forces into the light whatever of the agitator and actor lurks in him; and if one has so far contemplated him only with artistic curiosity, with regard to many a philosopher it is easy to understand the dangerous desire to see him also in his degeneration (degenerated into a "martyr," into a stage- and platform-bawler). 
+> 
+> > 25
+
+הדבר שהפילוסוף של העתיד חייב להישמר ממנו, אומר ניטשה, הוא תרעומת מוסרית. הוא איננו פעיל חברתי ולוחם צדק, ואוי לא אם יתיימר להיות כזה. אסור לא לשרת שום דגל, שום תאווה, זולת הפילוסופיה[^30]. ראו איך הגל מפרש את קאנט, איך שפינוזה מפרש את דקארט, איך אריסטו מפרש את אפלטון; תראו כמה ארס, כמה כעס, כמה *רצון לעוצמה*. למה אתם מסתתרים? זה הכל יצרים!
+
+הפילוסוף *כן* ישנה את העולם, אבל לא ממקום של תרעומת מוסרית - זו חזרה לנצרות.  ניטשה ינסה לבנות מוסר חדש - *בלי* תרעומת[^31], *בלי* נקמה. 
+
+>It is hard to be understood, especially when one thinks and lives *gangastrogati*[^32] among men who think and live differently- namely, "kurmagati[^33]" or at best "the way frogs walk", *mandukagati* (I obviously do everything to be "hard to understand" myself! )-and one should be cordially grateful for the good will to some subtlety of interpretation. As regards "the good friends," however, who are always too lazy and think that as friends they have a right to relax, one does well to grant them from the outset some leeway and romping place for misunderstanding: then one can even laugh-or get rid of them altogether, these good friends - and also laugh
+> 
+> > 27
+
+ניטשה חושב מהר, ומבקש להעביר את המחשבות שלו בצורה מהירה - ב*סטאקאטו* איטלקי קופצני, ולא באיטיות גרמנית משוועת - 
+
+> A German is almost incapable of presto lO in his language; thus also, as may be reasonably inferred, of many of the most delightful and daring nuances of free, free· spirited thought. And just as the buffoon and satyr' are foreign to him in body and conscience, so Adstophanes and Petronius are untranslatable for him. Everything ponderous, viscous, and solemnly clumsy t all long-winded and boring types of style are developed in profuse variety among Germans -forgive me the fact that even Goethe's prose, in its mixture of stiffness and elegance, is no exception, being a reflection of the "good old time" to which it belongs, and a reflection of German taste at a time when there still was a "German taste"-a rococo taste in *moribus et artibus*[^34].
+> 
+> > 28
+
+
+ניטשה מבקש להביע את הרעיונות הגרמנים הכבדים - כמו של קאנט, או הגל - ולהביא אותם באיטלקית זריזה[^37], קולחת ומלאה פאתוס, כמו מקויוואלי[^35]. ניטשה מקווה למשוך בזריזות ובפאתוס, את אותן ה*רוחות החופשיות*. הוא שואף לסגנון כמו של אריסטופאנס, שהצליח לצחוק על הגבוה והעמוק אבל עדיין לחשוב עליו בקלילות ובחן[^36].
+
+
 
 [^50]: ולכן כל כך מסוכן שקוראים אותו ילדים בני 17.
 [^1]: ציטוטים כמו זה נופלים קורבן ל*quote mining*, אומר אנדי.
@@ -398,4 +413,12 @@ come in the end, even under the most spiritual masquerade, and
 [^26]: ניטשה, כמו הגל, סבור שפילוסוף חייב להתפלסף עם כל הקלפים *בגלוי*. ניטשה לא ישרוף אותך במוקד כמו המוסר הנוצרי אם לא תסכים איתו: העמדה שלו כנה יותר.
 [^27]: הקרבת האינטלקט.
 [^28]: המהלך של ניטשה, של גרירת הפסיכולוגיה בכלל והאישית בפרט לתוך השיח, הוא מהלך מודרני אופייני - כמו שעושה, למשל, רוסו.
-[^29]: *הו, התמימות הקדושה!* הכוונה לתמימות *גם* במובן המקראי - *שלם* (כמו *תמימי דעים*).
+[^29]: *הו, התמימות הקדושה!* הכוונה לתמימות *גם* במובן המקראי - *שלם* (כמו *תמימי דעים*).
+[^30]: הפילוסוף הוא היחיד שהוא גם חיה, וגם אל (אריסטו).
+[^31]: ניטשה *כתב* בתרעומת, אבל זה רחוק מאוד ממנו כאדם: הוא היה ביישן, מנומס, דיבר בשקט. אסור לבלבל בין התרעומת בכתיבה שלו - שנועדה לנקוט עמדה ולדאוג שיישמע - לעמדה שהוא נוקט. 
+[^32]: כזרם נהר הגנגס, מהר (מסנסקריט).
+[^33]: צב (לאט).
+[^34]: במוסר ובאומנות.
+[^35]: ניטשה אהב מאוד איטלקית.
+[^36]: אפילו יריביו המרים של אריסטופאנס בחייו שיבחו את היכולות שלו, וניטשה חשב שהוא מצדיק את התרבות ההלניסטית כולה. 
+[^37]: אנדי מספר שבאיטליה אילפו (לכאורה) סוסים רק בגרמנית (או ערבית, בסיציליה), כי איטלקית הייתה רכה מדי - לא *venere*, אלא *Raus!*