docs: update פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח

This commit is contained in:
2024-06-25 17:58:53 +03:00
committed by shmick
parent ffc5602637
commit 0c46f37912

View File

@@ -2,8 +2,8 @@
title: הפנמנולוגיה של הרוח
description:
published: true
date: 2024-06-18T15:45:09.657Z
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, הגל, פילוסופיה חדשה
date: 2024-06-25T14:58:50.662Z
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
editor: markdown
dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
---
@@ -258,7 +258,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
ההבנה העצמית ההגליאנית היא חלק מהעצמי, אבל היא לא פותרת אותי מאמיתות ההבנה הזו - אם אני אבין את עצמי, את הקהילה ואת האדם לא נכון, התנועה שלי לעבר המוחלט, השמן על הגלגלים שלי, תיפגע.
הגל מבקש *להחזיר לעולם את קסמו*. המדע המודרני רואה את העולם במובן של חוקי טבע, סיבה ותוצאה; אבד לו התכלית, ה*טלוס* האריסטותלי, שהגל מנסה להחזיר: בעולם יש משמעויות מסוימות, כיוון מסוים. הפיזיקה אינה מבט מטאפיזי, ולא תפיסת מציאות שלמה; הממשות היא עשירה עוד מעבר לפיזיקה. מאחורי ההפשטה הזו יש אינספור דוגמאות ממשיות, שחלקן מפרט הגל בספר.
הגל מבקש *להחזיר לעולם את קסמו*. המדע המודרני רואה את העולם במובן של חוקי טבע, סיבה ותוצאה; אבד לו התכלית, [ה*טלוס* האריסטותלי](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה#הדיון-על-הטוב), שהגל מנסה להחזיר: בעולם יש משמעויות מסוימות, כיוון מסוים. הפיזיקה אינה מבט מטאפיזי, ולא תפיסת מציאות שלמה; הממשות היא עשירה עוד מעבר לפיזיקה. מאחורי ההפשטה הזו יש אינספור דוגמאות ממשיות, שחלקן מפרט הגל בספר.
הגל לא *מבטיח* שהדבר הזה יקרה - התפיסה שלו אינה דטרמיניסטית - אבל *אם* נפעל בהתאם לכיוון הזה, נוכל להגיע למשהו טוב, למשהו מוחלט.
@@ -436,7 +436,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
> הואיל והמודעות בוחנת את עצמה, גם מהיבט זה כל שנותר לנו הוא לצפות ותו לא. 85§
זו הדרמה בספר: הידע שהגל עומד להצעיד כאן לא עומד בעצמו - זהו סיפור של כל כישלון. הידע הוא לא משהו סטטי, אלא משהו בתנועה - [טלוס]() כזה לעמוד ביומרה שהוא מציב.
זו הדרמה בספר: הידע שהגל עומד להצעיד כאן לא עומד בעצמו - זהו סיפור של כל כישלון. הידע הוא לא משהו סטטי, אלא משהו בתנועה - [טלוס](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה#fn4) כזה לעמוד ביומרה שהוא מציב.
לכל אורך הספר, ניכרים חילופי גוונים בולטים מהסיבה הזו ממש - הגל משתדל לא להתערב.
@@ -487,7 +487,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
> ניתן לראות את ההצגה הזאת בתור דרכה של המודעות הטבעית החותרת אל הידע האמיתי, או בתור דרכה של הנפש התועה דרך סדרת דמויותיה, כתחנות הטבועות עבורה מראש מטבעה, על מנת שתזדכך לכדי רוח, על ידי כך שבאמצעות התנסותה המלאה בעצמה היא תגיע להכרת הווייתה כפי שהיא בעצמה.
> *78*
> המודעות הטבעית היא רק מושג של הידע או ידע בלתי ריאלי. אבל משום ש[המודעות הטבעית] תופסת את עצמה באופן בלתי אמצעי דווקא בתור הידע הריאלי, לדרך הזאת יש עבורה משמעות שלילית, ולגביה הריאליזציה של המושג משמעה אובדנה שלה עצמה; כי בדרך זו היא מאבדת את אמיתותה. את הדרך הזאת ניתן אפוא לראות כדרך **הספק**, או ליתר דיוק כדרך הייאוש.
> המודעות הטבעית היא רק מושג של הידע או ידע בלתי ריאלי. אבל משום ש\[המודעות הטבעית] תופסת את עצמה באופן בלתי אמצעי דווקא בתור הידע הריאלי, לדרך הזאת יש עבורה משמעות שלילית, ולגביה הריאליזציה של המושג משמעה אובדנה שלה עצמה; כי בדרך זו היא מאבדת את אמיתותה. את הדרך הזאת ניתן אפוא לראות כדרך **הספק**, או ליתר דיוק כדרך הייאוש.
> *78§*
המודעות הטבעית, אומר הגל, לא באמת יודעת מה זה ידע - רק המושג של הידע, או ידע בלתי-ריאלי, כוזב. המודעות, במיידיות שלה, מתיימרת לדעת אותה - ומרגע שהיא עומדת על הטעותה, זו מכת מחץ עבורה - זו השליליות של הדרך. זו חוויה מאוד קשה[^17].
@@ -543,7 +543,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
## זהות אני=לא אני
> הכרת-עצמו הטהורה בתוך האחרוּת המוחלטת, אֶתֶר זה בתור כזה, זהו היסוד והקרקע של המדע, או הוא הדעת בכלל.
> *98
> *§98*
@@ -556,6 +556,68 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
> כאשר מוציאים מתחומו של האמיתי את הרפלקסיה ולא תופסים אותה כמומנט חיובי של המוחלט, הרי זו הכרת-כזב של התבונה. 89
# מודעות למודעות עצמית
Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לאכול את המעבר בין הפרק השלישי - המודעות - לפרק הרביעי - אמת הוודאות העצמית. זה לא שהקשר בין מודעות למודעות עצמית הוא לא יסודי - ובכל זאת, הקשר הזה מאוד מורכב.
מודעות, אומר הגל בשלושת הפרקים הראשונים, זה דבר נורא מסובך; זה איזה מיזם, איזו תנועה, איזו **תאווה**, שקשורה באי-התאמה בתוך מושג המודעות - בין האני לבין העצם, האני לעצמו, החושב למה-שהוא-חושב, והגל אומר שאי ההתאמה הזו בין האני לבין העצם היא מה שמניע אותו - היא המודעות.
כל פרק מהשלושה האלו מתאר כיצד, המודעות הזו, מנסה להפוך את אמיתותה לאמת, לאמת את ודאותה. זהו הדיוקן הראשוני של הדמות - התצורה הזו של המודעות תפיסה מסוימת של *מה זה אובייקטיבי*. כל דמות כזו מבקשת להוכיח לעצמה שמודעותה נכונה, אמיתית - וכולן כושלות, מתות ואובדות. היא אובדת כי היא לכודה באיזו תפיסה, בקיבעון - אבל הפרק שלה אינו לחינם, אלא מביא הלאה דמות חדשה, תפיסה חדשה, נאורה יותר בדבר האובייקטיבי - והתהליך הדיאלקטי חוזר חלילה.
הדמות הראשונה היא **מודעות חושית**; השנייה היא **אמיתות הדבר והטעות** והשלישית היא **השכל**.
> הדרמה כאן, ולכל אורך הספר, היא **מה זה להיות אובייקטיבי**.
{.warning}
## הישגי דיאלקטיקת הוודאות החושית
*שימה-לעל של ה'זה' של וודאות חושית באובייקט של התפיסה*.
ה**ודאות החושית** היא **אמפריציזם** - כמו שסברו לוק, ברקלי ויום בתפיסת ה[עקרון האמפריציסטי](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#העקרון-האמפריציסטי). האמפריציסט נמנע מלטמא את המושג במילים, ובוחר במקום בחושים - ב*זה* - אבל כפי שראינו, *זה* לא אומר כלום! הוא נאלץ להסביר למה הוא מתכוון, וההסבר מכתים שוב את המושג.
> *הה**הזה** מוצב אפוא* כ**לא** זה **או** *כ**מבוטל**[^11], *ובכך הוא לא אין, אלא אין מסוים*, או אין **של תוכן כלשה**, כלומר של ה**הזה**. בהתאם, *החושי עצמו עדיין נוכח, אבל לא כפי שהוא היה אמור להיות בדוואות הבלתי-אמצעית, כלומר בתור הפרט שאליו היא התכוונה, אלא כמשהו כללי* או כמה שיסתמן בתור ***תכונה***.
הגל שולל כאן את האימפיריציזם הפשוט, ה*זה*, אבל מציין שהביטול הזה הוא קונקרטי, סביב היבט מסוים - ומחורבותיו של האימפריציסט עולה תפיסה חדשה, שמוכנה לדבר על מושגים כלליים, על תכונות - כי למדתי שהניסיון להציג את האמיתי בלי מילים עלה בעשן - הכזיב.
בשלב הבא, האימפיריציסט מבין שמה שנתון בחוש באופן יסודי זה *משהו עם תכונות* - אובייקט, מצע, עצם, מה שזה לא יהיה.
> הואיל ועקרונו של *המושא*, כלומר הכללי, מהווה אחידות **מתווכת**, המושא מוכרח לבטא זאת בעצמו, בתור טבעו; בהתאם הוא *מתגלה בתור **הדבר שתכונותיו רבות***.
האובייקט, *המושא*, הוא עדיין מה שנתפס בחוש, אבל השתחררתי מה*זה* הקיצוני והכרת בתכונות, בריבוי.
> *המלח הזה* הוא כאן אחיד ובה-בעת רב-פנים; *הוא לבן **וגם** חריף, **גם** קובייתי, **גם** בעל משקל מסוים* וכו'. כל התכונות הרבות האלה הוות ב**כאן** אחיד אחד, ובה-בעת הן לא משפיעות זו על זו; *כל אחד \[מן האיפיונים האלה\] עוזב את האחרים בשקט ומתייחס אליהם רק דרך ה**גם** האדיש*.
> *§112-113*
> While death is the issue of life, life is also the issue of death
> *p.150*
המוות של הדמות הזו, זה חיים; ככה אנחנו מתקדמים.
## הדיאלקטיקה של הקליטה או הדבר והטעות
האימפיריציסט הגולמי האמין ש**להיות אובייקטיבי באמת** זה להיות *גולמי*, לפני שיום. למה לי לחלק את הדברים לחתולים וכלבים, פילים וזבובים, ולא חלבים ופיזבובים? זה הכל שטויות; הדבר מוטמע מהשכילה שלו, ולוק דורש אותו *לפני* כניסתו לממלכת השכל. אבל גם במושגים פשוטים - *הזה* כמו *האדום הזה* - כרוך בעצם בשכילה; וכך, לוק לא מצליח לתאר את ה*אובייקטיבי* בלי ה*שכילה*, הסובייקטיבי.
האימפיריציסט החדש חושב שהאובייקטיבי הוא ה*זה* עם תכונות - *כל אחד מן האיפיונים האלה עוזב את האחרים בשקט ומתייחס אליהם רק דרך ה**גם** האדיש*[^18]. הוא עדיין חושב שמה שאנו תופסים הוא האובייקטיבי, המגיע מהחושים על כל תכונותיו, אבל מוכן לשיים אותו, ועם זאת מסרב להרחיב מעבר להם.
> כמו שקרה בוודאות החושית, גם לקליטה יש פן, שבו המודעות נהדפת בחזרה אל עצמה.
> *§118*
המודעות ניסתה להציג את האובייקטיבי כדבר שלא מעורב בו הסובייקט; בכך היא כשלה, ולכן *נהדפת חזרה אל עצמה*.
> התכלית שאליה בעצם מוביל חיבור המחשבות על **הכלליות** וה**פרטיות**, על ה**גם** וה**אחד**, על ה**מהותיות** הקשורה בהכרח עם **אי-מהותיות**, ועל **לא-מהותי** שהוא בכל זאת **הכרחי**, חיבור המחשבות על מהויות-השווא הללו - לתכלית זו מתנגד השכל הבריא, \[ה]נופל טרף לאבסטרקציות הללו, שמסובבות אותו סחור-סחור במעגלן.
> *§131*
[^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
[^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*.
[^3]: בעיקר לאור ההגות של קאנט, שהופך את ההפרדה הזו - שאינה חדשה - לדבר דיכוטומי ורב משקל בהגות שלו.
@@ -572,4 +634,5 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
[^14]: זן בודהיזם [לא חושב ככה](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/פילוסופיה#שכל-וטבע-בודהה)
[^15]: מאמר בנושא - [ניטשה, זן ואמת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/nietzsche_and_zen_self-overcoming_without_-_andre_van_der_braak_extract.pdf)
[^16]: מאמר בנושא - *הגל כרדיקליזציה של קאנט*
[^17]: הניסוחים של הגל מרמזים לתיאולוגיה הנוצרית, שממנה הוא מושפע בגלוי.
[^17]: הניסוחים של הגל מרמזים לתיאולוגיה הנוצרית, שממנה הוא מושפע בגלוי.
[^18]: זהו סוג של [פוזיטיביזם](/פילוסופיה/לשון/פוזיטיבים).