vault backup: 2024-12-07 13:10:27

.obsidian/workspace.json

@@ -20,6 +20,20 @@
               "icon": "lucide-file",
               "title": "ניקומאכית"
             }
+          },
+          {
+            "id": "78b0174c672a2abe",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "markdown",
+              "state": {
+                "file": "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md",
+                "mode": "source",
+                "source": false
+              },
+              "icon": "lucide-file",
+              "title": "index"
+            }
           }
         ]
       }
@@ -166,8 +180,10 @@
   },
   "active": "44ed94417c72e4b1",
   "lastOpenFiles": [
-    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/1.pdf",
+    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md",
     "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/index.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/1.pdf",
     "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/2.pdf",
     "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/lu8654691a07zp.tmp",
     "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/5.pdf",
@@ -183,10 +199,7 @@
     "פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון.md",
     "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
     "פסיכולוגיה/אישיות/קליין.md",
-    "פסיכולוגיה/אישיות/קליין.pdf",
     "פילוסופיה/אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md",
-    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md",
-    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/index.md",
     "פילוסופיה/אתיקה/apples.jpeg",
     "פסיכולוגיה/אישיות/האגו.md",
     "פסיכולוגיה/אישיות/index.md",

פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md

@@ -129,7 +129,7 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 מקינטייר ואנסקומב עומדים על כך שיש כאן מעין שיח חירשים - הוא כמעט שאינו באותו הנושא. הטוב העליון שאליו פנינו נשואות הם החיים הטובים; אבל מהם החיים הראויים והטובים? אצל אריסטו, החיים האלו כרוכים כמובן בהיבטים אתיים, אבל קשה לצמצם אותם *רק* להיבטים אתיים. הפילוסופים המודרניים מתמקדים בהיבט האתי, כי לך תדע מה החיים הטובים של כל אחד - אבל זה בדיוק מה שדורש אריסטו: את החיים הטובים, ולא רק את המוסר. זו שאלה יוונית קלאסית - *מהם החיים הטובים*. האם האדם הטוב חי חיים טובים? אנחנו מקווים, אבל אין בכך הכרח - זו לא שאלה של *מה ראוי שאעשה עכשיו*...
 
-## מהי *אתיקה*?
+## מהי ה*אתיקה*?
 
 !!! info "[מצגת](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/2.pdf)"
 
@@ -166,7 +166,7 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 > > Eudamian Ethics, 1214b 6-11
 
 ב*אתיקה האיודמית*, אריסטו מתעקש שאנחנו *כן* זקוקים להבנה ברורה של דבר כלשהו שאנחנו חותרים אליו - תכלית עליונה. 
-### תכלית המדע המדיני
+## תכלית המדע המדיני
 
 > ואם כך הוא \[שיש תכלית אחת והיא הטוב והטוב-מכל] עלינו לנסות, לפחות בדפוסים כלליים,  להגדיר את טיבו \[של הטוב-מכל], ולקבוע איזה מדע מן המדעים, או איזה מקצוע מן המקצועות, יקנה לנו את הכרתו. הדעת נותנת, שיהא זה עניינו של אותו מדע שהוא ריבוני וראשי ביותר; וממילא ברור שזו היא תכונת המדע המדיני; שהלה קובע איזה הם המדעים הדרושים במדינות, ואיזה הם האנשים החייבים בלימוד של מדע פלוני ואלמוני, ועד איזה של של שלביהם. והלא רואים אנחנו בעליל שגם המקצועות המכובדים ביותר כגון האסטרטגיה, הכלכלה והרטוריקה, סרים למשמעתו של המדע המדיני. ובאשר הלה נזק,, אפוא, לשאר המדעים שיש בהם משום עשייה, ואף מצווה לנו לעסוק בכמה מהם ולהימנע מאחרים, נמצא שתכליתו שלו כוללת גם את זולתו; ומכאן שתכלית המדע המדיני אינה אלא 'הטוב' בתחום האנושי.
 > 
@@ -223,7 +223,7 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 אבל שוב - זהו לא המוקד של אריסטו; אריסטו מחפש את החיים הטובים, ולא את המעשה הנכון. 
 
-### שלושה דפוסי חיים
+## שלושה דפוסי חיים
 
 > נראה שמרבית בני האדם, והפשוטים שבהם, מזהים את 'הטוב' ו'האושר' עם העונג, -- ונוכח אורח חייהם אין שוום תימה בכך, שאמנם נמשכים הם אל חיי ההנאה. הלא בסך הכל קיימים שלושה דפוסי חיים עיקריים: חיי ההנאה שנזכרו זה עתה, החיים המדיניים וחיי העיון. והנה בני ההמון נראים לנו כשפלי אופי, באשר הם בוחרים באורח חיים שהוא נאה לבהמות; אלא שיש בידם להצדיק בחירה זו, כיון שרבים מבעלי השררה הולכים בדרכיו של סרדאנאפאלוס[^6]. ואילו אותם המשכילים שהם אנשי מעשה חזקה עליהם שהם מזהים את האושר עם הכבוד, שהרי הכבוד כמוהו כתכלית החיים המדיניים; אולם ברור שהוא שטחי מכדי להוות אותה תכלית שהיא מבוקשנו; שלפי כל הנראה הוא יותר עניינם של חולקי הכבוד משהוא עניינו של המכובד; ולבנו אומר לנו שהטוב הוא דבר-מה השייך לבעליו עצמו ושאינו ניתן להיפרד ממנו. ויתר על כן, דומה שהרודפים אחר הכבוד עושים כן למען יהיו בטוחים שאמנם טובים הם; שהרי הם מבקשים את הכבוד מידי הנבונים, ובקרב אנשים שמכירים אותם, ובשל סגולתם הטובה. מתוך כך ברור שהסגולה הטובה עדיפה מן הכבוד, ואולי ייתכן שמי שהוא יראה בה בזו, ולא בכבוד, את תכלית החיים המדיניים. \[...] דפי החיים השלישי הוא חיי העיון, ועוד נדון באלה בהמשך הרצאותינו.
 > 
@@ -389,7 +389,7 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 במדרג הזה יש היזון חוזר - התבונה תומכת בתפקודים הנמוכים כשם שהתפקודים הנמוכים תומכים בתבונה. ולמרות זאת, תבונה היא מה ש**מגדיר** את החיים האנושיים.
 
-## עובדות וערכים
+### עובדות וערכים
 
 > בכל שיטת מוסר שבה נתקלתי עד כה, תמיד הבחנתי בכך שהמחבר נוקט זמן-מה בדרך הרגילה ומבסס את מציאות האל, או מציג דעות בנוגע לענייני האדם; והנה לפתע פתאום אני מגלה שבמקום הרכבת המשפטים הרגילה באמצעות הוא והוא אינו, איני נתקל בשום משפט שאינו מקושר עם מן הראוי או מן הראוי שלא. שינוי זה סמוי הוא, ואף-על-פי-כן יש לו משמעות מכרעת. כיוון שמן הראוי או מן הראוי שלא זה מבטא איזה יחס חדש או קביעה חדשה, מן ההכרח שהוא יצוין  ויוסבר; ויחד עם זאת שינתן נימוק למה שלגמרי מעבר להשגתנו והוא: כיצד יכול יחס זה להיגזר מיחסים אחרים, השונים ממנו בתכלית. ואולם מכיוון שהמחברים אינם נוקטים בדרך כלל אמצעי זהירות ממין זה, ארשה לעצמי להמליץ עליו לקוראים: משוכנעני שתשומת-לב מזערית זו תערער את כל שיטות המוסר ההמוניות.
 > 
@@ -482,7 +482,7 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 אריסטו לא מחזיק בעמדה **יסודנית**, שתכסה את כל בני האדם כולם; הוא מדבר לאנשים המחונכים בתוך הסיפור האתי. 
 
-## שאלת המזל
+## **שאלת המזל**
 
 !!! info "[מצגת](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/5.pdf)"
 
@@ -553,6 +553,78 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 איוב המקראי הוא דמות של *צדיק ורע לו*, והספר שלו במקרא מתמודד עם הבעיה הזו: אדם שיודע שפעל היטב ולא חטא, ועדיין סובל בייסורים. אלא שהרמב"ם מייחס את הייסורים שלו לכך שאינו יודע את האמת - אלא רק מקבל אותה מפיותיהם של אחרים: הוא דורש, כמו אריסטו, היבט *פעיל* בכינון האושר, וקובע, כמו סוקראטס, שידיעת האמת *היא* האושר, ומחסנת אותו מפני הייסורים הארציים. האושר ההוא הוא *נצור* - שמור לו בכל מחיר - ומי שמחזיק בו יודע שלכל שאר הדברים אין ערך, הם אושר מדומה.
 
+אריסטו אומר, באופן דומה, שהאושר חייב להיות **יציב**.
+
+### יציבות
+
+> האושר הוא לפי הנחתנו משהו יציב אשר לא ישתנה בנקל, ואילו נסיבותיהם של אותם האנשים עצמם מתהפכות בימי חייהם פעמים רבות. והלא ברור שאם אנו כורכים את עצמנו אחרי המסיבות, נרבה לקרוא לאותו האדם עצמו פעמים מאושר ופעמים אומלל, ומתוך כך נציג את המאושר כמעין זיקית וכמי שבסיסו רופף. ושמא לא יהא זה נכון כלל וכלל, שנכרוך את עצמנו אחרי מסיבותיו של האדם? שלא עליהן מושתתת טובתו או רעתו של האדם, וחייו רק זקוקים להן כתוספת... בעוד שהפעילויות המבוצעות לפי סגולת הטוב קובעות את האושר, והיפוכיהן – היפוכו של אושר.
+> 
+> > 32
+
+> והנה גם הקושיה שנדונה עכשיו יש בה כדי לאשר את הגדרתנו. כי אין לך בתחום האנושי דבר יציב יותר מהפעילויות הנעשות לפי סגולת הטוב... מובטחת לו, אפוא, למאושר אותה יציבות שביקשנו, והוא יהיה מאושר בכל ימי חייו. שהרי תמיד, או יותר מכל דבר אחר, הוא יעשה ויחקור את המעשים שיש בהם משום סגולת הטוב, ואת תהפוכות המזל ישא בדרך נאה ביותר והארמונית לחלוטין, אם אמנם הוא "איש טוב באמת"...
+> 
+> > 33
+> 
+
+כלומר, נדרשות נסיבות מסוימות ופעולות מסוימות בכדי לכונן את האושר. אבל משזה מכונן, הוא מקנה לבעליו יציבות מסוימות, שנובעת מהאוטונומיה שלו - כמו סוקראטס, הוא חסין מתהפוכות החיים, בזכות איזושהי יושרה בסיסית שאושרו מקנה לו. האדם עם הסגולה הטובה מכיר במה חשוב יותר וחשוב פחות, ויודע להגיב להם בהתאם, ולכן לא נפגע מהנסיבות המשתנות.
+
+### ...אבל...
+
+> אך מאחר שדברים הרבה יקרו על פי המזל, ויש ביניהם חשובים וחסרי חשיבות, הרי ברור שמקרים פעוטי ערך של מזל טוב או רע לא ישפיעו השפעה של ממש על אורח החיים; ואילו הרבה מקרים של מזל טוב מאוד יעשו את החיים מאושרים יותר... ומצד שני הרבה מקרים גרועים עד מאוד כותשים את ברכת האושר ומטילים בה מומים... אף על פי כן יגה גם באלה פארו של המעולה, כשיעמוד אדם בהרבה אסונות נוראים ברוח נכוחה. 
+>
+
+
+...ובכל זאת, חיים טובים וצלחים הם לא *רק* האופי הטוב והאושר הטוב - הם גם *באמת **להצליח***! 
+
+אריסטו מחזיק את המקל משתי קצותיו - מצד אחד, האוטונומיה, השליטה, והניהול המודע והתבוני של החיים הוא חלק בלתי-נפרד מהאושר. ומצד שני, הוא לא כופר בעובדה שלדברים חיצוניים מסוימים יש חשיבות רבה, שיכולה להעצים את האושר או לכתוש אותו. 
+
+> מי שבאמת טוב ונבון הוא, יעמוד – כך מאמינים אנחנו – בכל חליפות המזל ברוח נאותה ויעשה תמיד את היפה ביותר במסיבות הקיימות, כדרך שגם מצביא טוב נזקק לצבא שבפיקודו לפי השיטה הצבאית הטובה ביותר, והסנדלר יעשה את הנעל הטובה ביותר מהעור שניתן לו, וכך כל שאר האומנים. ואם כך הוא לעולם לא ייעשה המאושר אומלל, אבל ברכת השלווה האלוהית אמנם תהיה ממנו והלאה, אם כמזלותיו של פריאמוס[^8] יתרע מזלו. 
+אך לא יהיה הפכפך ונוח לשנות טיבו. שלא על נקל יטולטל ממצבו המאושר, ולא בכל אסון שיבואהו, אלא מכוחם של הרבה אסונות איומים. 
+>
+>> 34-33
+
+איפה שמים את הגבול? 
+
+> ושמא בכלל אין לקרוא לשום אדם 'מאושר' בעודנו חי, ובהתאם לאימרתו של סולון, אמנם ניתן לקרוא לו כך רק לאחר שראית את סופו? ואפילו אמרנו שכך הוא, האם גם היה מתחייב מתוך כך, שאדם יכול להיות מאושר רק אז, כשהוא מת? או שמא זה אבסורד גמור, וכל שכן בפינו, שאנחנו מגדירים את האושר כפעילות מה? ואם לא נאמר שהמת מאושר הוא... אלא שרק אז ניתן להכריז על אושרו של אותו אדם, כיון שהוא כבר מחוץ לתחום פגיעתם של הפורעניות והמזלות הרעים, ישנו קושי גם בזה. שלפי הסברה הרווחת קיימים גם לגבי המת דברים טובים ורעים, כשם שהם קיימים לגבי אותו איש חי שלא הרגיש בהם; כגון כיבודים ושלילתם, ורווחתם או אסונותיהם של ילדים וצאצאים לדורותיהם... וכמו כן יהיה זה משונה אם משום בחינה, ובשום פרק זמן, לא תהיה לקורות הצאצאים נגיעה בהוריהם. 
+> >
+> >31-32
+
+
+זכרו, אנחנו מבינים את האושר כ**חיים טובים וצלחים** - עניין *אובייקטיבי*. ואיך נדע בכלל אם החיים טובים וצלחים עד שאלו עשו את מהלכם? האם נוכל להגיד לאדם שחי טוב כבר עכשיו שהוא מאושר, או שאנחנו חייבים להתנות אותו בכך שחי ככה בעבר, בהווה, ויחיה כך בעתיד?
+
+
+### ההשראה למסקנות האפלטוניות
+
+פילוסופים מודרניים יותר נתנו דעתם לתסביך האריסטותלי-אפלטוני - 
+
+> סבל נותן את ההשראה למסקנות אלה: באופן בסיסי הן \[אינן אלא] התשוקות שעולם כזה יתקיים... לדמיין עולם אחר, שערכו גדול יותר, הוא ביטוי של שנאה לעולם שגורם סבל: הטינה של המטפיסיקאי היא שפעילה כאן. 
+> 
+> > [פרידריך ניטשה](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה)
+
+ניטשה טוען שאפלטון בכלל שונא את המצב הנוכחי, ומתוך איזשהו צורך פסיכולוגי מתאר לנו את התיאור הדרמטי של סוקראטס המאושר, יודע האידאות, כמו [משל המערה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-המערה).
+
+> רבים בני השכל הדורשים בנצחיות הנשמה. אבל רק משום שהם דוחים, עוד בטרם מיצו את לשדה, את האמת היחידה הנתונה להם, את הגוף... הגוף הוא אמת שנידונה להירקב, על כן היא לובשת מרירות ואצילות שהם אינם מעיזים להישיר מבט אליהן. 
+> 
+> > אלבר קאמי
+
+
+גם קאמי מציב ניתוח פסיכולוגי: שהרעיון שלנו של אושר אינו נובע אלא מהפחד שלנו מהמוות ומהאובדן. ודווקא בהישר המבט לאמת העגומה בסוף הדרך, יש בה יופי אציל מסוים.
+
+> זו הייתה צורה מפוארת מאוד של ענבי בוסר. אם אינך יכול להשיג מן העולם את הדבר שאתה מתאווה לו באמת, עליך ללמד את עצמך שלא להתאוות לו. אם אינך יכול להשיג את מה שאתה רוצה, עליך ללמד את עצמך לרצות מה שאתה יכול להשיג. זו צורה נפוצה מאוד של נסיגה רוחנית לעומק, אל כמין מבצר פנימי, שבו אתה משתדל לנעול את עצמך מפני כל הרעות החולות של העולם. מלך המחוז שלי - הנסיך - מחרים את אדמתי: אינני רוצה להיות בעל אדמה. הנסיך אינו רוצה לתת לי את דרגתי: דרגה היא דבר פעוט ערך, חסר חשיבות. הנסיך גזל ממני את נכסי: נכסים הם חסרי ערך. ילדי מתו מתת-תזונה ומחלה: קשרים ארציים, אפילו אהבת ילדים, הם כאין וכאפס לפני אהבת האל. וכן הלאה. לאט לאט אתה מקיף את עצמך במין קיר אטום שבו אתה שואף לצמצם את פני-השטח הפגיעים שלך - אתה רוצה להיפצע מעט ככל האפשר. כל פצע וחבורה באים עליך, ועל כן אתה מבקש לכווץ את עצמך לשטח הקטן ביותר שבאפשר, כדי שמעט ככל האפשר מעצמך יהיה חשוף לעוד פגעים. 
+> 
+> > ישעיהו ברלין
+
+ברלין מציע פה פשרה מסוימת. נקודת ההנחה היא שאנחנו רוצים בטובות מסוימות, כמו ענבים. אולם, האוטונומיה שלנו עדיין משחקת תפקיד סביב הטובות האלה - אנו יכולים לבחור שלא לרצות אותם, ולהתמקד במשהו אחר. החיים החיצונים יכולים לפגוע בנו, אבל גם יש לנו איך להתגונן. עצם הזיהוי שלנו עם טובות חיצוניות הוא חרב פיפיות - הוא יכול להעצים את האושר שלי כשאלו בידיי, אך הוא חושף אותי יותר לפגעים ולהתפוכות הגורל. מידת החשיפה לכל אלו גמישה ורחבה מאוד - **וניצבת בידינו**. 
+
+הדיון מתנקז ל**מזל מוסרי** - 
+
+
+### מזל מוסרי
+
+> לא יצויר דבר בעולם שיוכל להחשב לטוב בלא הגבלה, אלא הרצון הטוב בלבד. הרצון הטוב אינו טוב על ידי מה שהוא גורם או מצליח לעשות, כי אם טוב הוא כשהוא לעצמו. ואף אם, מחמת פגעי גורל קשים או מפני הענקה מצומצמת מידי טבע חורג, חסר הרצון הזה כל יכולת להגשים את כוונתו; ואף אם כל מאמציו הגדולים ביותר ישובו ריקם ולא יהא כאן אלא הרצון הטוב, בכל זאת יהא הרצון עומד ומבהיק כאבן חן, כדבר שערכו המלא בו בעצמו. 
+> 
+> >קאנט, הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות, 18
+
 
 
 [^1]: מיל מדבר על האושר *הכולל*, של כל המעורבים בדבר, ולא רק על אושרו של הפרט.
@@ -562,3 +634,4 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 [^5]: זה לא לגמרי אריסטו, אבל זה האריסטו שקאנט הכיר והבין. אריסטו לא מציב את הניגוד בין *תבונה* ל*אושר* שקאנט רואה.
 [^6]: מלך אשור, שנודע בחייו הראוותניים; הוא אפילו התרברב בהם במצבה שלו.
 [^7]: מכאן הכינוי לשיטה האתית של אריסטו - *אתיקה של הסגולה הטובה (Virtue Ethics)*.
+[^8]: מלך טרויה, שנודע באופיו הטוב והצלחתו הרבה עד שנפל לאסונות רבים.