docs: update פילוסופיה/בודהיזם/זן

פילוסופיה/בודהיזם/זן.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: זן
 description: 
 published: true
-date: 2024-05-02T09:21:02.210Z
+date: 2024-05-02T09:49:08.061Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, בודהיזם, זן
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-05-02T09:21:02.210Z
@@ -14,4 +14,40 @@ dateCreated: 2024-05-02T09:21:02.210Z
 > [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__זן_ופילוסופיה_מצגת_שיעור_1_.pdf)
 {.is-info}
 
+# מה זה "זן"?
 
+
+## המערב פוגש את יפן
+**זן** הוא מונח נפוץ - האדם הסביר מהרחוב כנראה שמע את המילה. אבל מה זה בכלל *זן*? כיצד הוא הפך לכזה מותג במערב?
+
+הזן הגיע מחילופי רעיונות בין המערב ליפן, בשלהי המאה ה19~תחילת המאה ה20. עד שנות ה60 של המאה ה19, יפן הייתה מדינת אי סגורה ופרימיטיבית - ברחובות עדיין הלכו עם חרבות ובקימונו. יפן נפתחת למערב בפתאומיות גמורה, ומפנימה במהרה את התרבות המערבית - המדע, הנשק, והרעיונות המערביים. ב1860, ברחובות הולכים סמוראים; ב1905, יפן מביסה את רוסיה, מעצמה מודרנית, במלחמה. תהליך התיעוש שלקח מאות שנים במערב הושלם ביפן בתוך חצי מאה.
+
+ההגות היפנית נחשפה בשוק לרעיונות מערביים - שופנהאואר, [הגל](/פילוסופיה/הגל) וכדומה - מבלי שהם מכירים את [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), וכל שקדם לה. בעיניי היפנים נתפסים פתאום כ*אור*, עליון לא רק טכנולוגית - אלא גם אינטלקטואלית. תופעה זו מוכנה *אוריינטליזם*.
+
+## אוריינטליזם ואוקסידנטליזם
+
+אולם, היפנים ממהרים לזהות את הבעיות בהגות המערבית. 
+
+כעת, ביפן ערים לחולשות הפילוסופיה המערבית - אך המערב אינו ער לפילוסופיה של המזרח. ביפן עולה גישה שמבקשת להתגבר על החולשות המערביות - מגמה שנקראת *אוקסידנטליזם*. הפילוסופיה החדשה הזו מכונה **זן** - הגישה שמאחדת את המזרח עם המערב תוך התגברות על החולשה המערבית.
+
+במערב, בינתיים, מתחולל משבר. חזון הנאורות, המחשבה האנליטית, מתנדף יחד עם העשן של אאושוויץ. לאור זוועות מלחמות העולם, הנאורות, ההגות והדת כולן נחלשות. מתוך ההיחלשות הזו, צומחת ה[פסיכולוגיה](/פסיכולוגיה) - בהגותם של וואטס, יונג, פרויד וחברים. פסיכולוגים אלו מתחילים להתעניין בתורות המזרח כמקור לחידוש האופק הרוחני המערבי.
+
+ומה הם מוצאים שם?
+
+זן[^1].
+
+## זן והתרבות המודרנית
+בשנות ה50-60 של המאה ה20, הילדים שנולדים אחרי המלחמות מורדים בערכי הורים הבורגנים, במהפכת תרבות-הנגד (Counter-Culture) האמריקנית. לצד פסיכדליה ורוקנרול, האמריקנים הצעירים מוצאים את המזרח, ואת הזן, דרך ספרות[^2] ומסעות במזרח. הספרים מצאו את הרוחנית בפעולות יומיומיות, טמאות לכאורה, כמו נוודות ואחזקת אופנוע. הזן לא מכיר ב*קדוש* ו*טמא*, ובאמצעות שילובו בהגות המערבית, המיזוג הזה מוצא את הרוחניות בדברים חדשים.
+
+רובם המכריע של הסופרים האלה לא הכירו את תרבות הזן מעבר לכתביו של סוזוקי[^3] - לא היה להם ידע מעמיק של הרקע התרבותי של הזן[^4].
+
+הזן מחלחל גם לתרבות הצריכה - במוצרים, בעיצוב, ובכל מה שצריך בשביל למכור; הוא נתפס כמתוחכם, כפשטני. הזן מחלחל לאדריכלות, למותגים, ולמוזיקה[^5].
+
+במערב קמים מנזרי זן של ממש, מרכזי תרגול רציניים - שבהם נזירים מערביים שפועלים בדיוק כמו הנזירים ביפן ובסין. הזרם הזה קם בנפרד ובמנותק לזן כפי שהוא מיובא למערב[^6].
+
+[^1]: יונג אפילו כתב את ההקדמה לכתביו של סוזוקי (ר' מודל), ליבה של פילוסופיית הזן.
+[^2]: ובמיוחד ספרים כמו *The Dharma Bums* (קרואק), *Zen and the Art of Motorcycle Maintenance* (פירסיג) ו*I Celebrate Myself* (גינסברג).
+[^3]: שזה בעיקר מה שהיה אז. חלקם גם למדו אצל סוזוקי, שלימד באוניברסיטת קולמביה כעשור.
+[^4]: אך לא כולם - וואטס וסניידר, למשל, הכירו את הזן הרבה יותר לעומק.
+[^5]: כמו המלחין ג'ון קייג', ולאונרד כהן.
+[^6]: בחוף המערבי של ארה"ב למשל קמים מנזרי זן שמיועדים ליפניים - כמו שאנחנו הולכים לבתי כנסת, ולא כחלק מהמיתוג מחדש של הזן.