Moving to MKDocs

פילוסופיה/בודהיזם/האמיתות.md

@@ -8,8 +8,8 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 ---
 
-> [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_4-12_.pdf)
-{.is-info}
+!!! info ""
+    [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_4-12_.pdf)
 
 **ארבע האמיתות הנאצלות** הן אמונה בסיסית בבודהיזם, חוצה פלגים ואזורים גיאוגרפיים[^17]. חרף המעמד הבסיסי שלהן, ארבע האמיתות אינן פשוטות כלל - הבודהה עצמו לא היה מתחיל בלימוד הארבע האמיתות - אלא תורה למתקדמים. 
 
@@ -21,10 +21,13 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 אך מה *אינן* ארבע האמיתות הנאצלות?
 
 > מסופר על אדם שביקש ללמוד עם הבודהה ברגע שהלה יענה לו על כמה שאלות חשובות:
+
 > 1. האם העולם נצחי?
 > 2. האם העולם אינסופי?
+
 > 3. האם הגוף והנפש נבדלים?
 > 4. האם הבודהה שורד את המוות?
+
 > ---
 > בתגובה, מושל אותו הבודהה לאדם הנורה מחץ מורעל. אם אסרב לטפל בך, הוא אומר, עד שלא תגיד לי איזה חץ פגע בך, מאיזו קשת, מהו המיתר ומהי הנוצה, באיזו זווית ומה שם הקשת? אם לא אטפל בך לפני כן, הרי תמות.
 
@@ -34,9 +37,10 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 
 [^17]: הפרשנות של ארבע האמיתות מזגזגת, אבל הבודהיסטים כולם מקבלים אותן.
 
-##הסבל dukkha
+## הסבל dukkha
 
 > זוהי האמת האצילה בדבר הסבל: לידה היא סבל, הזדקנות סבל, מוות הוא סבל, צער, יגון, כאב, מצוקה ואי-נוחות הם סבל; שהות במחיצת הבלתי נעים היא סבל, פרידה מהנעים היא סבל; לא לקבל את מה שאנו משתוקקים לו זהו סבל; בקיצור, **חמשת המצרפים** של ההיאחזות הם סבל.
+
 > ^גתין^ ^2014,^ ^81-2^
 
 ה**דוקה** היא מונח מסנסקריט שקשה לתרגם - סבל לא ממצה אותה. הדוקה היא כאב נפשי, פיזי, השתוקקות בלתי-נענית, חוסר סיפוק. דוקה היא ה*זץ* הפתאומי של הכאב שדורכים על מסמר; היא לשבת בכיסא נוח ולאכול משהו ולגלות שחסר *רק משהו קטן*; היא איזה דגדוג לצאת ולעשות משהו כמו לגלוש; היא לשבת במקום הכי נוח והכי מספק בבית שלך ובסופו של דבר להרגיש מיאוס. שבו במדיטציה בנחת מושלמת - כמה זמן תוכלו לשבת שם עד שתרגישו את הרצפה תחתיכם? זוהי *דוקה*.
@@ -52,10 +56,11 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 [^18]: גם כאן, הבודהה לא מוטרד משאלות מטאפיזיות כמו *למה המציאות פועלת בסבל* או *למה האדם חש סבל*.
 [^19]: הבודהה יוצא כאן כנגד הסגפנות האופנישדית; הכאב אינו מעלה או אמצעי, אלא פשוט כאב.
 
-##ההשתוקקות trsnā
+## ההשתוקקות trsnā
 האמת השנייה היא **טרישנא** (השתוקקות,צמא), שגם היא מונח שקשה לתרגם; בסנסקריט מתארים את זה כצמא של אדם במדבר למים. ההשתוקקות היא התשוקה למה שרוצים, והדחייה של מה שלא רוצים.
 
 > זוהי האמת האצילה בדבר מקורו של הסבל: הצמא להתהוות חוזרת ונשנית, הכרוך בהנאה ובהשתוקקות, ומתענג פעם על דבר זה ועם על דבר אחר, כלומר הצמא לאובייקטים של הנאות החושים, הצמא לקיום והצמא לאי קיום.
+
 > ^גתין,^ ^82^
 
 
@@ -91,7 +96,7 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 [^21]: את הכלל הראשון למשל, אי-ההיאחזות באובייקטים, לא מטיף הבודהה לכולם - אלא לנזירים; חיי הפרישות הם אלו שבהם לא נאחזים באנשים - אך אם כולם היו נזירים, המין האנושי היה נכחד.
 [^22]: במסורת ה*זן* נוהגים להזכיר לתלמידים לעיתים תכופות כיצד הם נאחזים בבודהיזם. החיים במנזר די נוחים בסך הכל - ורואים כיצד התלמידים מתרגלים. כדי למנוע את זה, מדי פעם הנזירים מגרשים את התלמידים למנזרים אחרים: קח את הדברים שלך, לך עכשיו, ותמצא לך מנזר אחר. 
 
-##השחרור nirvana
+## השחרור nirvana
 > זוהי האמת האצילה בדבר הפסקתו של הסבל: דעיכתו והפסקתו החולטת של הצמא הזה, ויתור עליו, נטישה שלו, שחרור שלו
 ^גתין,^ ^82^
 
@@ -109,7 +114,7 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 [^23]: *הקדושים* - אלו שהגיעו למקום שהגיע בודהה, מלבד בודהה עצמו.
 [^24]: מצב שמושג בצורה טבעית - ולא באמצעות סמים הזייתים, להם הבודהיזם מתנגד בתוקף מתוך אמונה שהמצב שהם יוצרים זמני ומלאכותי, ולא ניתן להטמיע בחיים השוטפים כמו התרגול והלמידה.
 
-##הדרך mārga
+## הדרך mārga
 > זוהי האמת האצילה בדברך הדרך המובילה להפסקתו של הסבל: הדרך האצילה בת שמונה האיברים, כמלומר השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור בנכון, מאמץ נכון, תשומת לב נכונה, וריכוז נכון"
 ^גתין,^ ^82^
 
@@ -123,10 +128,10 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 | מוסר[^25] sīla | דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים ופרנסה נכונים |
 | ריכוז samādhi  | מאמץ נכון, מודעות נכונה, ריכוז נכון 						  | 
 
-###חוכמה
+### חוכמה
 החוכמה הבודהיסטית מבקשת להכיר את התפיסה הבודהיסטית, ואת מבנה התודעה והרגשות - להכיר מול מה אנו עומדים. 
 
-###מוסר
+### מוסר
 הדגש במוסר הבודהיסטי הוא על **הכוונה** - גם כשאנו מדברים דברי אמת, אם הכוונה שלי אינה נכונה (במטרה להרשים, או לגרום סבל), הרי שלא דיברתי דיבור נכון. הציווי הזה הוא כה קשה, עד שבמנזרים מסוימים נמנעים מלדבר כליל. כך גם לגבי הפעולה הנכונה: גם אם הועלתי לאחר, אך עשיתי זאת ממניע שגוי, לא פעלתי נכון. מנגד, גם אם פגעתי באחר, אך כוונתי הייתה טהורה, הרי שפעלתי נכון. 
 
 הדרך אינה מוחלטת, כמו בדתות המערב - אין קדושים ואין שטנים. המרשם הבודהיסטי הוא כמו תרופה - כלים שמנסים לעזור. אתה מתפרנס ממקצוע פוגעני - נסה לעשות משהו אחר; אתה מדבר עם אנשים אחרים - נסה לדבר נכון; למרות שיש מנזרים ותפיסות שלוקחים את זה לידי קיצון, ועושים מעט מאוד מחשש לפגוע (כמו הג'איניזם ההודי), המוסר הבודהיסטי הוא כלי מעשי - ולא אידאל.
@@ -142,8 +147,8 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 
 החלקים האלו בלתי נפרדים, וחייבים כולם לבוא יחד.
 
-> [הדרשה על הנעת גלגל הדהרמה](https://www.tovana.org.il/article/4700)
-{.success}
+!!! success ""
+    [הדרשה על הנעת גלגל הדהרמה](https://www.tovana.org.il/article/4700)
 
 כאן יש השואלים -** אז מה הטעם בחיים שכאלה - בלי תשוקות, בלי עצמי, בלי מימוש עצמי - בלי אושר?** בשאלה הזו יש הנחה סמויה בתרבות המערבית, שמקדשת את העצמי ואת המרדף אחרי האושר. הבודהיזם לא מחזיק בתפיסה כזו - שהאושר והמימוש העצמי הם האידיאל - וקובע שהמרדף הזה מוביל להמון סבל[^26]. כל הרעיון הזה הוא כחלום, כהזיה, שלעולם אינו יכול להתממש.