Moving to MKDocs

פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה.md

@@ -19,16 +19,16 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 
 המהאינה ("המרכבה הגדולה") התקוממו כנגד הגישה הזו, אותה כינו ההינאיאנה ("המרכבה הקטנה"), וביקשו לשחרר לא רק את האליטות, בעלי האמצעים שדואגים לעצמם אחד אחד, אלא את *כ ו ל ם* - כל היצורים החיים. במקום ה*ארהאט* - המשוחרר, זה שהגיע להישג של הבודהה, הם מציבים את ה*בודהיסאטווה* - זה שהגיע להארה, וכעת מסייע לאחרים. הבודהה, הם אומרים, לא היה ארהאט - אלא בודהיסאטווה; הוא לא חיפש רק להשתחרר בעצמו - אלא לשחרר את כל היצורים החיים. הוא לא יצא מן העולם מיד - אלא נשאר בו, ללמד ולסייע לאחרים. הוא לא דאג לעצמו, וכך נאחז - אלא ויתר על עצמו, ומחק את הגבולות בינו לאחר. המהיאנה מזהים זיהוי מוחלט בין החוכמה ל**חמלה** (Karuna)[^20], ומאמינים שהשניים בלתי-נפרדים: החמלה נולדת מההבנה שהכל ריק, שאין גבולות ביננו לבין האחרים.
 
-> ר' גם - [סוטרת הלוטוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Lotus_Sutra) - הבית בוער
-{.success}
+!!! success ""
+    ר' גם - [סוטרת הלוטוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Lotus_Sutra) - הבית בוער
 
 
 [^0]: כל כסות של בודהיזם בהודו היא אשליה - פליטים טיבטיים ותופעות מודרניות, ולא שריד היסטורי אמיתי.
 
-##תפיסת הריקות
+## תפיסת הריקות
 
-> [טקסט - שירת השורש של דרך האמצע](/פילוסופיה/בודהיזם/שולמן_שירתהשורש.pdf)
-{.is-info}
+!!! info ""
+    [טקסט - שירת השורש של דרך האמצע](/פילוסופיה/בודהיזם/שולמן_שירתהשורש.pdf)
 
 
 ה*ריקות* שבלב המהייאנה אינה רק רעיון מרכזי בבודהיזם, אלא מערכת פילוסופית של ממש. ההוגה העיקרי מאחוריה הוא נגרג'ונה[^1], שעיקר הגותו בספר *שירת השורש של דרך האמצע*.
@@ -39,8 +39,8 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 
 המהייאנה מבקשת שחרור מתוך חמלה אל כל אלו, וליצורים החיים כולם; השחרור אינו בשבילי, אלא כדי שאוכל להישאר כאן, ולעזור לכל היצורים החיים להשתחרר. אדם שכזה, שניצב על הסף לשחרור ובוחר להישאר בעולמנו שלנו, הוא **בודהיסאטווה**[^3]. הבודהיסאטווה מחזיק בחוכמה מסוימת, שמאפשרת לו לנתק את ההפרדה בינינו לכל היצורים החיים - וזוהי **הריקות[^4]**. המהייאנה מזהים זיהוי מוחלט בין הריקות לחוכמה: אלו שרואים את המציאות כפי שהיא, חייבים להיות חומלים. החמלה, לשיטתם, היא הכרח לוגי - לא מעלה מוסרית.
 
-> הכוונה כאן היא *לא* לרחמים - *אני, מעמדתי העליונה, חש כלפיך אמפתיה* - אלא לחמלה - זיהוי מוחלט בין הכאב שלי והאושר שלי לזה של כל היצורים החיים.
-{.is-warning}
+!!! warning ""
+    הכוונה כאן היא *לא* לרחמים - *אני, מעמדתי העליונה, חש כלפיך אמפתיה* - אלא לחמלה - זיהוי מוחלט בין הכאב שלי והאושר שלי לזה של כל היצורים החיים.
 
 הבודהיסטים משווים את תפיסת הריקות לתפיסת נחש, או ללקיחת תרופה: אם תתפוס נחש מהצד הלא נכון[^5], או תיקח תרופה במינון הלא נכון, אתה תינזק - יותר מאשר אם לא היית אוחז בנחש או נוטל את התרופה כלל. זוהי תפיסה קיצונית, שאי-הבנה שלה יכולה להיות הרסנית. אז איך עלינו להבין את הריקות?
 
@@ -57,14 +57,15 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 
 כל שינוי, אומר נגרג'ונה, כרוך בפירוק: דבר שהוא מוחלט ושלם לא משתנה. חשבו על אטומי מימן ואטום חמצן מתחברים למים: אם כל אחד מהם שלם, למה שהם יתחברו למים? הם עושים זאת כי המימנים "צריכים" אלקטרונים, וכך נובע שינוי. כיצד, אפוא, אנחנו יכולים להסביר את הדהארמות? למה בכל שדהארמה תופיע ותיעלם?
 
-> המלצה: Comparative Philosophy and the philosopy of scolarship: On the Western Interpretation of the Nagarjuna - שמשווה את התפיסות של נגרג'ונה לפילוסופים שונים במערב.
-{.success}
+!!! success ""
+    המלצה: Comparative Philosophy and the philosopy of scolarship: On the Western Interpretation of the Nagarjuna - שמשווה את התפיסות של נגרג'ונה לפילוסופים שונים במערב.
 
 את הפילוסופיה של נגרג'ונה קשה מאוד להבין: הוא מציף המון שאלות וממאן לתת תשובות ממשיות. לשאלה *מה יש*, סביר שהיה משיב *ריקות*. כדי לנסות להבין את נגרג'ונה, כדאי להבין את ההקשר שבו הוא פעל.
 
 ספקנים מערביים, כמו פירון, ניסו באמצעות הספקנות להשהות שיפוט, ולהוביל לשלווה של שיוון נפש - *אטאראקסיה*. זהו לא המניע של נגרגו'ונה.
 
 > בעלי התודעה **חברת הבסיס**, שעברה מעבר לקיום ואי-קיום, מבינים את המשמעות העמוקה שאינה ניתנת לתפישה של התנאי.
+
 > נגנרג'ונה, *שישים ההגיונות*
 
 ריקות נמצאת מעבר לקיום ואי-קיום, אומר נגרג'ונה. הוא מתבסס על תפיסת האנאטמן - אין אני, אבל זה לא שאין שם שום דבר; יש דבר כלשהו, שאינו מגובש לכדי *אני*, אבל חי ופועל בעולם, חסר מהות מולדת. זה לא *יש*, וזה לא *אין* - וזו דרך אמצע שנגרג'ונה מבקש לחזור אליה.
@@ -112,8 +113,8 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 - לא מעצמו ולא מאחר
 זוהי נצחיות - דבר לא נוצר מלכתחילה. בעולם כזה, לא יכול להיות שום שינוי - שום דבר לא נוצר, ולא נכחד. 
 
-> בתמצית: דברים לא יכולים להיווצר באמת - הם ריקים; הרעיון של מהות הוא סתירה לוגית.
-{.is-danger}
+!!! danger ""
+    בתמצית: דברים לא יכולים להיווצר באמת - הם ריקים; הרעיון של מהות הוא סתירה לוגית.
 
 נגרג'ונה לא טוען שאין כלום - זהו לא ניהיליזם אונטולוגי. הוא טוען ש*אין לנו שום דרך לדעת את האמת המוחלטת*. תגיד אטומים? נפרק לך את האטומים; תגיד אל? נפרק לך את האל; כל דבר ניתן לגרור לכדי ריקות. מה שזה לא יהיה שיש שם בחוץ - כל מה שיש לנו הוא המפה הפרטנית שלנו, ואין לנו שום גישה למציאות המוחלטת, אם בכלל יש כזו[^13]. דברים כמו מדע, ובודהיזם, הם מה ש**עובד** - אבל לא מה ש***נכון***.
 
@@ -131,17 +132,18 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 [^12]: *מהות* היא מילת המפתח: אנחנו לא שואלים איך נוצרים דפים מעץ, אלא איך דברים עם מהות מסוימת מתחברים עם דברים עם מהות שונה לגמרי (כמו רוח ונפש - הבעיה הפסיכופיזית).
 [^13]: ארז מושל את זה לסימנים בווייז - ציור של עיגול הוא כיכר; כולנו מבינים שלא ככה הוא נראה, אבל זה משרת אותנו. אם נחשוב שהעיגול הזה, כפי שהוא מוצג, *הוא* כיכר באמת - אנחנו בבעיה.
 
-###כשל הסיבתיות
+### כשל הסיבתיות
 
 מכל אלו עולה כי הסיבתיות היא מושג בעייתי, שאנחנו לא ממש יכולים לבסס. סיבה ותוצאה, שני פרדיקטים בסיסיים כל כך של המחשבה שלנו, לא ממש יכולים להתקיים: אם יש תוצאה, הרי שאין סיבה; אנחנו רואים סיבה ותוצאה ביחד - ולא על ציר הזמן.
 
 נניח ואנחנו שותלים זרע, שאנו יודעים שיגדל לעץ. הזרע יצמח לאט מאוד - ואנחנו נסיק שהוא סיבת העץ. אבל באיזשהו אופן, אנחנו רואים את הנולד: אנחנו יודעים מיד שהזרע הזה יהיה לעץ. אבל האם המסקנה הזו מבוססת? איך אנחנו *יודעים* שהזרע הזה יגדל לעץ? אנחנו יכולים לנחש ניחוש סטטיסטי - אבל אנחנו לא באמת *רואים* את הסיבה והתוצאה - היא תהליך שקיים רק אצלנו בראש - ולא במציאות; כך עולה מהניתוח הלוגי[^14].
 
-###כנגד הבודהיזם
+### כנגד הבודהיזם
 עד כה, נגרג'ונה התייחס לאנשים שאינם בודהיסטים - שדוגלים ב[אטמן](/פילוסופיה/בודהיזם/אטמן#אטמן) - שיש מהות עצמית, שיש *אני*, שיש אמת.  כעת, הוא משיב לבודהיזם.
 
 הוא מתנגד לעיקרון הבודהיסטי הבסיסי ביותר, מפי בודהה:
 > כשזה ישנו, ההוא קיים
+
 > שירת השורש, 1.10
 
 אם נבין את הסיבתיות הזו, הבודהיזם הקלאסי טוען, נבין שהסבל אינו הכרחי - ושניתן להשתחרר ממנו.
@@ -153,64 +155,80 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 היריב[^15] הבודהיסטי המומצא של נגרג'ונה מסלק אותו מן הבודהיזם; *אתה מפריך את העיקרון הכי בסיסי של הבודהיזם*, הוא יגיד. *אתה אינך בודהיסט*. נגרג'ונה מבקש, ביריב זה, להוכיח את ההיפך: הוא מחזיר את הבודהיזם לאמצע, לשורשים שלו - והוא למעשה הבודהיסט.
 
 > 1. (יריב) אם כל זה ריק, אין היווצרות והכחדה. נובע כי מבחינתך אין קיום של ארבע האמיתות הנאצלות
+
 > 2. בשל אי-הקיום של ארבע האמיתות הנאצלות, לא ייתכנו חוכמה, נאישה, מדיטציה וריאליזציה
 > 3. בשל חוסר הקיום הזה, לא יהיו גם ארבע הפירות הנאצלים. בהעדר הפרי, אין הימצאות בפרי ומגשימי הדרך אינם
+
 > 4. הקהילה הבודהיסטית איננה, ושמונת סוגי האנשים אינם. בעקבות העדר-קיומם של ארבע האמיתות הנאצלות, גם תורת האמת איננה
 > 5. כשאין תורה וקהילה, כיצד יהיה בודהה?! אמירתך מבטלת את שלושת האוצרות!
+
 > 6. אתה מבטל את הריקות, את קיומו האמיתי של הפרי, את המעשה הנכון והלא-נכון, ואת כל ההבנות השימושיות של העולם
 > שירת השורה, פרק 24
 
 (6.) היא ההתקפה הכי חמורה על נגרג'ונה; אתה הפרכת את הבודהיזם - כרתת את הענף שעליו אתה יושב! אין אמיתות, אין פירות לתרגול, אין נכון ולא נכון, אין קהילה, אין בודהה - ואין קשר בין התרגול הבודהיסטי לסבל - שאינו יכול להיווצר או להיעלם, ולכן בלתי ניתן לשינוי.
 
 > 7. (תשובה) אנו אומרים, שאינך מבין את הריקות, את משמעותה ואת מטרתה. מכך אתה נפגע
+
 > 8. לימוד התורה של הודהות מתבסס על שתי האמיתות: האמת המכסה של העולם, והאמת העליונה
 > 9. אלה שאינם מבינים את ההבחנה בין שתי האמיתות השונות אינם מבינים את האמת העמוקה לגבי הוראתו של הבודהה
+
 > 10. לא ניתן ללמוד את האמת העליונה מבלי להתבסס על היחסית מבלי לפגוש את האמת העליונה. לא מגשימים את הנירוואנה
 
 ב(7.), נגרג'ונה מראה לנו את הסכנה בהבנה שגויה של הריקות; אחזנו את הנחש מהצד הלא נכון.
 ב(8.), נגרג'ונה חושף את העניין החשוב ביותר בתורת הריקות: היחס בין *האמת המכסה של העולם* ו*והאמת העליונה*. אתה חושב בטעות, קובע נגרג'ונה, שהתורה הבודהיסטית היא *אמת מוחלטת* - אך למעשה, היא *אמת יחסית*. היא מפה, רפסודה - כפי שהבודהה בעצמו אומר - אבל לא המציאות עצמה. המפה היא אמצעי, אך מבלי להתעמק בה - *ולחוות אותה* - לא נגיע לשום מקום[^16].
 
 > 11. ריקות מובנת באופן שגוי תהרוס את כבד-ההבנה כמו נחש הנתפס בצורה לא נכונה, או לחש שמבוצע באופן שגוי
+
 > 12. לכן, תודעתו של החכם (הבודהה) פנתה מללמד את התורה בחושבי כי אנשים חלקשים יתקשו לרדת לעומקה
 > 13. ההפרכה לגבי הריקות שאדוני עשה הינה מסקנה מוטעית, והיא אינה קשורה בריקות שלנו
+
 > 14. עבור מי שהריקות הגיונית, הכל הגיוני. עבור מי שהריקות איננה הגיונית, דבר איננו הגיוני
 > 15. כאשר אתה מפנה כלפני את הטעויות המתאימות לך אתה דומה לרוכב ששכח את סוסו
+
 > 17. אתה מבטל סיבה ותוצאה, עושה, עשייה ופעולה, היווצרות, הכחדה ופרי
 > 18. ההתהוות המותנית, אותה אנו מלמדים כריקות, והיא (הריקות) תפיסה תלויה. זו ממש היא דרך האמצע.
+
 > 19. אין כל תופעה שלא נוצרה באופן תלוי. לכן אין כל תופעה שאיננה ריקה.
 
 *אתה* הוא זה שבטל סיבתיות, מטיח נגרג'ונה בשיא הזה של החיבור שלו. *אתה*, משום שאתה מניח מהות, נכנס לתסביך הלוגי ששולל סיבתיות. רק כשמוותרים על המהות, ניתן לכונן התהוות מותנית - כל הדברים שזורים זה בזה וקשורים זה בזה, בהיעדר מהות. הריקות *היא* ההתהוות המותנית; שינוי יכול להתקיים רק ב*היעדר* מהות - כי מהויות לא יכולות להשתנות.
 
 > 20. אם כל זה איננו ריק, אין היווצרות ואין הכחדה. עבורך נובע כי אין קיום של ארבע האמיתות הנאצלות
+
 > 21. כיצד יהיה סבל הנוצר באופן בלתי-תלוי?! נאמר שהסבל חולף, כך שלא תיתכן מהות-עצמית שלו
 > 22. כיצד יווצר מה שקיים ממהותו העצמית? לכן, אין היווצרות כאשר הריקות מופרכת
+
 > 23. אין הכחדה של סבל הקיים ממהותו העצמית. בעקבות קבלתך את המהות העצמית, אתה מפריך את ההכחדה
 > 24. כאשר יש מהות-עצמית, תרגול הדרך לא ייתכן. כאשר הדרך הזו מתורגלת, המהות-העצמית שלך איננה
 
 *עד הנירוונה*, רבים יגידו, *אנחנו הולכים איתך*. אבל, נגרג'ונה מבטל גם את הנירוונה.
 
 > החושבים *ללא היאחזות אגיע לנירוונה, הנירוונה תתקיים בי*, תפיסתם היא של היאחזות גדולה
+
 > שירת השורש, פרק 16, 9
 
 > ההתהוות המותנית, אותה אנו מלמדים כריקות, והיא (הריקות) תפיסה תלויה. זו ממש היא דרך האמצע
+
 > שירת השורש, פרק 24, 18
 
 > אין דבר המבדיל בין סמסארה לנירוונה; אין דבר המבדיל בין נירוואנה לסמסארה; והקצה הרחוק ביותר של הנירוונה הוא גם הקצה הרחוק ביותר של הסמסארה: אין ולו שמץ הבדל בין השתיים.
+
 > שירת השורש, פרק 25, 19-20
 
 > ההשקטה המבורכת של כל תפיסה, של עומס הדמייה, הבודהה לא לימד אף תורה, באף מקום, לאף אחד.
+
 > שירת השורש, פרק 25, 24
 
 והרי, לפי נגרג'ונה, לב התפיסה הבודהיסטית - זהו השחרור.
 
 אני נמצא ב*סמסארה*. אני תמיד רוצה להגיע ל*נירוונה*. אבל *נירוונה* מוגדרת ביחס ל*סמסארה*. ה*סמסארה* היא *כאן*, והנירוונה היא *שם*. כל עוד אני *כאן*, אני בהכרח לא *שם*; בעצם כינון הנירוונה, אנחנו שוללים את הנירוונה, וסובלים. השחרור מתפיסת הנירוונה, באופן אירוני, *הוא* הנירוונה. אם אין נירוונה, אין סמסארה; אם אין סמסארה, אין נירוונה; שני המושגים האלו מותנים.
 
-> סרטון - [*אני רוצה להיות שם*](https://www.youtube.com/watch?v=Sm8QpI-A5fE) (רחוב שומשום)
-{.is-success}
+!!! is-success ""
+    סרטון - [*אני רוצה להיות שם*](https://www.youtube.com/watch?v=Sm8QpI-A5fE) (רחוב שומשום)
 
 מזהים את ה*שם*? זו הנירוונה.
 
 > המנצחים (הבודהות) אמרו שהריקות היא הוויתור על כל השקפה הם (גם) אמרו שמי שהשקפתו היא הריקות לא הגשים דבר
+
 > שירת השורש, פרק 13, 8
 
 נגרג'ונה שוב מקשה: מי שמייחס את הריקות כ*השקפה*, הרי שהוא שוב נאחז - ולא השיג שום דבר! אם הריקות היא אמת מוחלטת, הרי שהיא לא נכונה - הנה דבר שהוא לא ריק; אם נקבל אותה כטענה, כאמת מוחלטת, נקלע מיד לסתירה. הריקות איננה טענה, או השקפה - אלא מראה שמציגה את מצב העניינים בעולם. זוהי נקודה חשובה מאוד לנגרג'ונה. 
@@ -227,32 +245,31 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 
 נגרג'ונה מושל את עצמו לשד הזה. הוא לא טוען בפנינו טענה; הוא רק אומר - תפקחו את העיניים.
 
-> הריקות היא לא השקפה; היא רק מצב הדברים
-{.is-danger}
+!!! danger ""
+    הריקות היא לא השקפה; היא רק מצב הדברים
 
 [^14]: באופן דומה, נגרג'ונה מפרק את הזמן, את התנועה, ואת רוב יסודות המציאות שלנו - וככה מגיע למסקנה שהכל ריק.
 [^15]: בהודו הייתה תרבות ויכוח מפותחת: המלך, השליט או הראג' הזמין את המתווכחים, שהתפלמסו לפי חוקים נוקשים, והוכתר מנצח זוכה פרסים ומפסיד שספג תבוסה.
 [^16]: ארז מושל את זה למפה של טוקיו. אפילו במפות החכמות ביותר (Street view) למיניהם לא נחווה *את* טוקיו; אין בה את הריחות, הילדה בדרך לבית הספר, האמא על האופניים, הרעשים.
 
-> ר' גם - סוטרת *לב החוכמה השלמה*
-{.success}
+!!! success ""
+    ר' גם - סוטרת *לב החוכמה השלמה*
 
-###משמעות הריקות
-####אונטולוגיה
+### משמעות הריקות
+#### אונטולוגיה
 הריקות היא התקפה על כל אפשרות של אונטולוגיה. אין לנו אפשרות להגיד מה טבע המציאות - כי למציאות אין טבע.
 
-####אפיסטמולוגיה
+#### אפיסטמולוגיה
 אין לנו דרך להכיר את העולם מעבר למוסכמות שלנו על העולם[^17]; מה שיש לנו הוא רק מפה. אפשר וראוי לחדד את המפה הזו - אבל היא רק מפה, ואין לנו דבר מעבר לה.
 
-####שפה
+#### שפה
 תשכחו מזה; השפה לא תוביל אתכם לשום הבנה אמיתית של המציאות. 
 
-####מיסטיקה\מדיטציה
+#### מיסטיקה\מדיטציה
 הבודהיזם התפזר לכל עבר אחרי הריקות. אחת הפשרות היא שישנה רק התודעה. *מה אם בעצם אין מציאות בכלל - אלא רק תודעה?* הסיבתיות אינה סיבתיות בעולם - אלא סיבתיות תודעתית. זוהי אסכולת ה*יוגהצ'ארה*. ממנה עולה כי הרעיון שיש הבדל בין המציאות לתודעה שגוי - ולכן, באיזשהו מקום, אנחנו *יכולים* לדעת את המציאות - כי אין מלכתחילה הפרדה. אלו ההוגים שמבקשים לשמר את המפות המדיטטיביות - בכך שהם שוללים את המעמד החומרי של הדהארמות, אבל מכוננים את המעמד הרוחני שלהן[^18].
 
 תפיסות אחרות - כמו הזן או הבודהיזם הטיבטי - מרימות ידיים בשלב זה ונסוגות למדיטציה. אלו גישות לא-דואליות[^19]. נגרג'ונה לשיטתן כיסח את הפילוסופיה - ואין טעם להמשיך בהתפלספות - רק בטיפוח הנפשי. התפיסות האלו קובעות כי בעצם כל מחשבה רציונליות, בהיותה השקפה, תגרור אותנו לסתירה. חלקן מנסות ליישב את המציאות כנטולת אובייקטים וסובייקטים, ומכוננות סוג של מציאות תודעתית אחת; חלקן זונחות את הפילוסופיה לגמרי, ומתמידות במדיטציה ממקום לא-רציונלי.
 
 [^17]: קאנט ויום מחזיקים בדעות דומות.
-[^18]: בדומה ל[מונדות](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה) של [לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ).
-[^19]: יש פה זינוק אדיר לאורך השנים - מהמאה ה2-3 לפנה"ס עד המאה ה13-14 בסין\יפן.
+[^18]: בדומה ל[מונדות](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה) של [index](פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/index.md)ה/לייבניץ/index.md)ה זינוק אדיר לאורך השנים - מהמאה ה2-3 לפנה"ס עד המאה ה13-14 בסין\יפן.
 [^20]: המושג הכי חשוב בבודהיזם המהייאנה