Moving to MKDocs
This commit is contained in:
@@ -8,29 +8,29 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-12-31T11:20:21.862Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=49798), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2573539), [מודל (ב)](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=51762), [סילבוס (ב)](https://bgu4u.bgu.ac.il/pls/scwp/!app.ann)
|
||||
{.info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=49798), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2573539), [מודל (ב)](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=51762), [סילבוס (ב)](https://bgu4u.bgu.ac.il/pls/scwp/!app.ann)
|
||||
|
||||
##תוכן העניינים
|
||||
## תוכן העניינים
|
||||
|
||||
####1. [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) - [הגיונות על הפילוסופיה הראשונית](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות)
|
||||
#### 1. [index](פילוסופיה/חדשה/דקארט/index.md) - [הגיונות על הפילוסופיה הראשונית](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות)
|
||||
|
||||
####2. [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) - [אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה)
|
||||
#### 2. [index](פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/index.md) - [אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה)
|
||||
|
||||
####3. [לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ) - [המונדולוגיה](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה)
|
||||
#### 3. [index](פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/index.md) - [המונדולוגיה](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה)
|
||||
|
||||
####4. [לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק) - [מסה על שכל האדם](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה)
|
||||
#### 4. [index](פילוסופיה/חדשה/לוק/index.md) - [מסה על שכל האדם](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה)
|
||||
|
||||
####5. [ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי) - [מסה על עקרונות דעת האדם](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות)
|
||||
#### 5. [index](פילוסופיה/חדשה/ברקלי/index.md) - [מסה על עקרונות דעת האדם](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות)
|
||||
|
||||
####6. [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) - [מסכת על טבע האדם](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת)
|
||||
#### 6. [index](פילוסופיה/חדשה/יום/index.md) - [מסכת על טבע האדם](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת)
|
||||
|
||||
####7. [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) - [ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת)
|
||||
#### 7. [index](פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md) - [ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת)
|
||||
|
||||
####8. [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) - [הפנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח)
|
||||
#### 8. [index](פילוסופיה/חדשה/הגל/index.md) - [הפנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח)
|
||||
|
||||
##מבוא
|
||||
הקורס יעסוק בפילוספים של העת החדשה, תחילה ב**רציונליסטים** - **[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט)**, **[שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה)** ו- **[לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ)**, ואחר כך ב**אימפריציסטים[^6]** - **[לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק)**, **[בארקלי](/פילוסופיה/חדשה/בארקלי)** ו- **[יום](/פילוסופיה/חדשה/יום)**, שהתווכחו עד זוב דם על כל דבר קטן, בערך. לבסוף כל זה יתנקז לקודש הקודשים, **[עמנואל קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט)**[^12].
|
||||
## מבוא
|
||||
הקורס יעסוק בפילוספים של העת החדשה, תחילה ב**רציונליסטים** - **[index](פילוסופיה/חדשה/דקארט/index.md)**, **[index](פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/index.md)** ו- **[index](פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/index.md)**, ואחר כך ב**אימפריציסטים[^6]** - **[index](פילוסופיה/חדשה/לוק/index.md)**, **[בארקלי](/פילוסופיה/חדשה/בארקלי)** ו- **[index](פילוסופיה/חדשה/יום/index.md)**, שהתווכחו עד זוב דם על כל דבר קטן, בערך. לבסוף כל זה יתנקז לקודש הקודשים, **[עמנואל קאנט](פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md)**[^12].
|
||||
|
||||
המחלקות בין שני הזרמים התגלגלה עד היום - הזרם הרציונליסטי מכונה **פילוסופיה קונטיננטלית[^7]**, והאימפריציזם הוא ה**פילוסופיה האנליטית**. הגם שההפרדה הזו מקובלת, היא שרירותית ולא חותכת - ההוגים "זולגים" לעיתים תכופות לעבר הזרם השני - ולרוב, הם מתחוללים במקביל. בין כל ההוגים רץ קו מקביל, אך אין זה נכון לכונן את האחד כהכנה לאחר.
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -15,13 +15,13 @@ dateCreated: 2024-05-27T11:31:17.180Z
|
||||
|
||||
הוא מקבל עליו את עמדת *השכל הישר* - לפיה מה שנתון לנו מגיע מקליטה שכלית, אבל דוחה את מעמדה כייצוג.
|
||||
|
||||
> ר' [מסה על שכל האדם](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה)
|
||||
{.success}
|
||||
!!! success ""
|
||||
ר' [מסה על שכל האדם](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה)
|
||||
|
||||
לוק נדרש לא מעט במהלך הדיון לטיעונים פסיכולוגיסטיים - המתבססים על הדרך האמפירית שבה אנו צוברים ניסיון, ולא על ניתוח מחשבתי, לוגי טהור. התורה של לוק מחזיקה לעיתים במושגים פסיכולוגיים שאינם עומדים במבחן אפיסטמי, משום שאיננו מסוגלים לוותר עליהם. לפי לוק והאמפריציסטים,
|
||||
|
||||
> מושג לגיטימי הוא כזה שקדמה לו קליטה חושית
|
||||
{.info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
מושג לגיטימי הוא כזה שקדמה לו קליטה חושית
|
||||
|
||||
לשיטתם, רק מושג מהקליטה החושית הוא לגיטימי, וכל מושג לגיטימי נובע מהקליטה החושית. אם אני לא מצליח לשרשר קליטה חושית למושג, משמע - המושג אינו לגיטימי; לא יכול להיות למושג מקור אלא קליטה חושית. מושג שנופל מהרף הזו הוא ג'יבריש, הוא *בלה בלה בלה*.
|
||||
|
||||
@@ -38,38 +38,38 @@ dateCreated: 2024-05-27T11:31:17.180Z
|
||||
|
||||
[זה בדיוק מה שברקלי עושה; הוא מוותר עליו](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות).
|
||||
|
||||
##מושג האידאה
|
||||
## מושג האידאה
|
||||
|
||||
###אפלטון
|
||||
### אפלטון
|
||||
מושג ה*אידאה* החל את דרכו אצל [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון); שם הוא מעיד על *ישות אובייקטיבית כללית*, **חיצונית**, מופשטת, החלה על הרבים. האידאה היא ה*מהות* - *מה זה להיות סוקראטס? מה זה להיות טוב? מה זה להיות יפה?*
|
||||
|
||||
###דקארט
|
||||
אצל [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), המושג דומה יותר לשימוש שלנו: זהו דבר *פנימי*, כל תוכן מנטלי בעייני רוחנו. אידאה היא לא דבר חיצוני לרוח, אלא הכלי שבאמצעותו היא תופסת - מחשבות, רציות, תשוקות, רגשות - דקארט לא מבחין ביניהם; כולן הן *אידאות*. לצד אידאות, יש דברים חיצוניים - מושאים - שהאידאות קשורות בהן. כאשר האידאות הולמות את המושאים - זו **אמת**.
|
||||
### דקארט
|
||||
אצל [index](פילוסופיה/חדשה/דקארט/index.md), המושג דומה יותר לשימוש שלנו: זהו דבר *פנימי*, כל תוכן מנטלי בעייני רוחנו. אידאה היא לא דבר חיצוני לרוח, אלא הכלי שבאמצעותו היא תופסת - מחשבות, רציות, תשוקות, רגשות - דקארט לא מבחין ביניהם; כולן הן *אידאות*. לצד אידאות, יש דברים חיצוניים - מושאים - שהאידאות קשורות בהן. כאשר האידאות הולמות את המושאים - זו **אמת**.
|
||||
|
||||
דקארט מבצע הבחנה חשובה, שהוא עצמו לא משתמש בה הרבה אבל היא תהיה מכרעת אחר כך - ההבחנה בין **דימוי** ל**מושג**.
|
||||
|
||||
למשל, *משולש*. *דימוי* של משולש יהיה *הדבר הזה* - △. *מושג* של משולש הוא ה"משולש" - "מצולע בעל שלוש צלעות שסכום זוויותיו 180 מעלות*. בעיניי דקארט, הדימוי הוא דבר חד, וברור יותר[^9], בעוד שהמושג הוא רק תוכן מחשבתי.
|
||||
|
||||
###שפינוזה
|
||||
אצל [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה), המציאות היא עצמה האלוהים. גם במציאות שלו יש דברים פרטיים - [אופנים](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#אופן) - ו[אידאות](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#אידאה) - גם כאן, כל תוכן מנטלי של הרוח - של אותם דברים פרטיים. בין שניהם [**אין קשר סיבתי**](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#סיבתיות) - האידאות והדברים הפרטניים הם *שני אופנים של אותו הדבר הממש* - ולא תוצאה של שרשרת סיבתית. לכן, מה שהפילוסוף צריך לעשות לשיטתו הוא לא להתחקות אחר הסיבתיות באופן אמפירי, אלא לבסס את האקסיומות האפריוריות שלנו כך שמה ש*נובע מהן* יתאם את המציאות. היחס הזה בין האידאה על המציאות גוררת הלימה - אני לא יכול שיהיה לי תוכן מנטלי *מבלי שיהיה לו מקביל פיזי*; אני לא יכול *לפחד* - אני חייב *לפחד ממשהו* - *מהמוות*, ***מהעכביש ההוא***.
|
||||
### שפינוזה
|
||||
אצל [index](פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/index.md), המציאות היא עצמה האלוהים. גם במציאות שלו יש דברים פרטיים - [אופנים](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#אופן) - ו[אידאות](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#אידאה) - גם כאן, כל תוכן מנטלי של הרוח - של אותם דברים פרטיים. בין שניהם [**אין קשר סיבתי**](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#סיבתיות) - האידאות והדברים הפרטניים הם *שני אופנים של אותו הדבר הממש* - ולא תוצאה של שרשרת סיבתית. לכן, מה שהפילוסוף צריך לעשות לשיטתו הוא לא להתחקות אחר הסיבתיות באופן אמפירי, אלא לבסס את האקסיומות האפריוריות שלנו כך שמה ש*נובע מהן* יתאם את המציאות. היחס הזה בין האידאה על המציאות גוררת הלימה - אני לא יכול שיהיה לי תוכן מנטלי *מבלי שיהיה לו מקביל פיזי*; אני לא יכול *לפחד* - אני חייב *לפחד ממשהו* - *מהמוות*, ***מהעכביש ההוא***.
|
||||
|
||||
> ומה עם דברים מופשטים, כמו **המשולש**? לפי אפלטון, הוא נצחי; הוא קיים גם אם לא יהיו המתמטיקאים. דקארט ושפינוזה מייחסים אותם לאל. אצל ברקלי, זו בעיה - *בואו נראה איך האמפריציסטים האלה עושים בעיות*[^7].
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
ומה עם דברים מופשטים, כמו **המשולש**? לפי אפלטון, הוא נצחי; הוא קיים גם אם לא יהיו המתמטיקאים. דקארט ושפינוזה מייחסים אותם לאל. אצל ברקלי, זו בעיה - *בואו נראה איך האמפריציסטים האלה עושים בעיות*[^7].
|
||||
|
||||
###לוק
|
||||
[לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק), שתפיסתו קרובה יותר לאדם הרגיל, מכיר באידאה ככל תוכן מנטלי, גם הוא. אלא שהוא מחלק את האידאות לאידאות *פרטיות*, ואידאות [*מופשטות*](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה), ושוב [עושה בלגן](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה#בעיות) עד שמגיע [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) ועושה סדר[^8].
|
||||
### לוק
|
||||
[index](פילוסופיה/חדשה/לוק/index.md), שתפיסתו קרובה יותר לאדם הרגיל, מכיר באידאה ככל תוכן מנטלי, גם הוא. אלא שהוא מחלק את האידאות לאידאות *פרטיות*, ואידאות [*מופשטות*](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה), ושוב [עושה בלגן](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה#בעיות) עד שמגיע [index](פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md) ועושה סדר[^8].
|
||||
|
||||
> האידאות ה**מופשטות**, החידוד של לוק, הוא דבר שבדברו מסכימים כל הפילוסופים - *הוא לא נמצא שם בחוץ*; מה שיש בעולם הם רק דברים פרטיים. אלו הם חידוד שלנו.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
האידאות ה**מופשטות**, החידוד של לוק, הוא דבר שבדברו מסכימים כל הפילוסופים - *הוא לא נמצא שם בחוץ*; מה שיש בעולם הם רק דברים פרטיים. אלו הם חידוד שלנו.
|
||||
|
||||
###ברקלי
|
||||
### ברקלי
|
||||
ברקלי מתנגד להפרדה הזו - וקובע ש*אין* דברים מופשטים, אלא *רק* דברים פרטיים - ושכל מה שקיים, זו מחשבה בלבד. כמו אלו שקדמו לו, גם ברקלי רואה את המחשבה כבנויה מאידאות. אצל ברקלי, אין מה לדבר על *ייצוג* - אין פה שום דבר מחוץ לרוב, ולכן אין פה מה לייצג, למרות שזהו מקורה. המושג שיש ברוח אינו מייצג משהו שם בחוץ - הוא הדבר עצמו ממש.
|
||||
|
||||
התפיסה הזו מחסלת את הספקנות - עד לוק יכולנו לשאול - *ומה אם האידאה שיש לי בראש לא תואמת או לא מייצגת את מה ששם בחוץ?* ברקלי דוחה את זה על הסף - מה שאנחנו תופסים **הוא** מה שיש "בחוץ". לפיכך, *אין מושגים מופשטים ולא יכולים להיות כאלה* - והאידאות הן *רק דברים פרטיים*
|
||||
|
||||
|
||||
> שימו לב איזה מהלך עשינו כאן מאפלטון - מ*דבר מופשט, כללי, מחוץ לנו*, ל*דבר פרטי, מסוים, רק בנו*.
|
||||
{.info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
שימו לב איזה מהלך עשינו כאן מאפלטון - מ*דבר מופשט, כללי, מחוץ לנו*, ל*דבר פרטי, מסוים, רק בנו*.
|
||||
|
||||
אבל כשברקלי מדבר, הוא משתמש במילים כלליות - *רעב*, *עייף* - ולא *ברקלי רעב, ברקלי עייף!* - מאיפה מגיעה הכלליות הזו?
|
||||
|
||||
@@ -103,8 +103,8 @@ dateCreated: 2024-05-27T11:31:17.180Z
|
||||
[^1]: שעל שמו נקראת אוניברסיטת ברקלי
|
||||
[^2]: [הציטוטים](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref8)
|
||||
[^3]: הרי לכם אמפריציזם, אומר דן
|
||||
[^4]: אבל [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) עושה לו את אותו המהלך בדיוק - על אף שהוא עצמו היה אתאיסט.
|
||||
[^5]: כל האמפריציסטים עושים את זה אחד לשני, עד שמגיע [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט)
|
||||
[^4]: אבל [index](פילוסופיה/חדשה/יום/index.md) עושה לו את אותו המהלך בדיוק - על אף שהוא עצמו היה אתאיסט.
|
||||
[^5]: כל האמפריציסטים עושים את זה אחד לשני, עד שמגיע [index](פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md)
|
||||
[^6]: ב*אי הזה*, שהיו צריכים לעשות בו *ניסויים ביולוגיים*, התפתחה ה*פילוסופיה האנליטית*, אומר דן בגועל ניכר.
|
||||
[^7]: *קיצור כל תולדות הפילוסופיה*, אומר דן
|
||||
[^8]: *אין מה לעשות, צריך שיגיע איזה גרמני שיעשה סדר - יישב בבית עם טבלאות...* אומר דן
|
||||
@@ -12,22 +12,24 @@ dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z
|
||||
|
||||
> **אידיאליזם**: יש רק רוח
|
||||
> (1) אם יש משהו מחוץ לרוח, לא ניתן להכירו
|
||||
|
||||
> (2) וגם אינו מוסיף דבר להסבר (לא נדרש על פי [התער של אוקהם]())
|
||||
> (3) ומוביל לבעיות
|
||||
{.is-success}
|
||||
|
||||
ברקלי כופר בתורת הייצוג של [לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק) (על אף שאינו מזכירו בשמו) - מה שתופס השכל הישר שלך אינו עניין של *ייצוג*, הוא פשוט מה ש*ישנו*; ה*מושג* הוא גם ה*מושא*. העמדה המטאפיזית הזו רזה יותר, ולכן יותר עקבית - ומצילה אותנו מהתהום הלוקיאני. העצם הלוקיאני הוא טריז שדרכו נכנסת ספקנות - יכול להיות שזה *לא מה שיש במציאות*, אלא שאתם *חולמים*? בעצם שלילת הטריז הזה, ברקלי יוצר שוב מציאות מוצקה[^4].
|
||||
ברקלי כופר בתורת הייצוג של [index](פילוסופיה/חדשה/לוק/index.md) (על אף שאינו מזכירו בשמו) - מה שתופס השכל הישר שלך אינו עניין של *ייצוג*, הוא פשוט מה ש*ישנו*; ה*מושג* הוא גם ה*מושא*. העמדה המטאפיזית הזו רזה יותר, ולכן יותר עקבית - ומצילה אותנו מהתהום הלוקיאני. העצם הלוקיאני הוא טריז שדרכו נכנסת ספקנות - יכול להיות שזה *לא מה שיש במציאות*, אלא שאתם *חולמים*? בעצם שלילת הטריז הזה, ברקלי יוצר שוב מציאות מוצקה[^4].
|
||||
|
||||
ברקלי אומר ללוק - *אתה עשית שימוש שגוי בספקות שלך, והגעת איתן למסקנות שגויות. תן **לי** לעשות את העבודה בשבילך*[^5]. אבל בעצם מתברר, שהרבה מהבעיות של לוק נובע לא מבעיות של העצם, אלא מבעיות של [השפה](/פילוסופיה/לשון) - בעיותיות שגם [לוק היה ער לה](/פילוסופיה/לשון#תורת-השפה-הלוקיאנית)[^6].
|
||||
|
||||
|
||||
##היות, היות נתפס
|
||||
## היות, היות נתפס
|
||||
קיום נמצא שם בחוץ - באופן בלתי-תלוי מהמחשבות שלנו. אלא שברקלי תוקף את המושג הזה, במימרתו המפורסמת -
|
||||
|
||||
> היות, היות נתפס
|
||||
|
||||
> Esse est percipi
|
||||
|
||||
תחת התפיסה הרגילה, כל מה ששום בחוץ קיים עצמאית, בלי קשר אליי - ייכחדו כל בני האדם עלי אדמות, עדיין יהיו חתולים, כוכבים וכו' - זה המובן הרגיל של קיום. לוק טוען בדבר אותו קיום בלתי תלוי - במושג ה**עצם**[^7]. האם בכלל יש דבר כזה? [לוק מתעקש שהוא שם](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי). אבל למה, שואל ברקלי, שנידרש למושג כמו *עצם* כדי להניח שהמושגים - *אדום*, *עגול* ו*מתוק* - זקוקים לדבר חיצוני כדי לאגד אותו? ברקלי טוען שה*רוח* היא זו שמאגדת את כל התכונות הללו - מה שמותיר את המציאות עם עצם *רוחני*; **יש** משהו, שמאגד עליו את כל התכונות האלו - זוהי ה**נפש** - ולא משהו חומרי חיצוני.
|
||||
תחת התפיסה הרגילה, כל מה ששום בחוץ קיים עצמאית, בלי קשר אליי - ייכחדו כל בני האדם עלי אדמות, עדיין יהיו חתולים, כוכבים וכו' - זה המובן הרגיל של קיום. לוק טוען בדבר אותו קיום בלתי תלוי - במושג ה**עצם**[^7]. האם בכלל יש דבר כזה? [לוק מתעקש שהוא שם](פילוסופיה/חדשה/ברקלי/index.md). אבל למה, שואל ברקלי, שנידרש למושג כמו *עצם* כדי להניח שהמושגים - *אדום*, *עגול* ו*מתוק* - זקוקים לדבר חיצוני כדי לאגד אותו? ברקלי טוען שה*רוח* היא זו שמאגדת את כל התכונות הללו - מה שמותיר את המציאות עם עצם *רוחני*; **יש** משהו, שמאגד עליו את כל התכונות האלו - זוהי ה**נפש** - ולא משהו חומרי חיצוני.
|
||||
|
||||
ברקלי, כאימפיריציסט, אומר - *אני לא ראיתי[^8] עצם חומרי - הרי שאין דבר כזה*.
|
||||
|
||||
@@ -35,8 +37,8 @@ dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z
|
||||
|
||||
> אבל איך אתה יודע שיש *עוד רוחות* שם בחוץ? העמדה של ברקלי מתקרבת ל*סוליפסיזם*. אם אני תקוע ברוח שלי (אני ו*אלוהים* - לא נתווכח על אלוהים, אומר דן), מי אמר שיש שם עוד רוחות, כמו [חזי דין]()?
|
||||
|
||||
> ברקלי נותן על זה מענה מסוים, אבל אנחנו לא נספיק לכסות אותו.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
ברקלי נותן על זה מענה מסוים, אבל אנחנו לא נספיק לכסות אותו.
|
||||
|
||||
|
||||
להיות **עצם**, זה להיות דבר *בלתי תלוי* - לא *איכות* שמציתה *אידאה*, כמו שלוק טוען, אלא דבר בלתי ניתן להפרדה במחשבה מהדבר הקיים.
|
||||
@@ -44,8 +46,8 @@ dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z
|
||||
|
||||
לחשוב על עץ שנופל ביער מבלי שאף אחד לא שומע אותו אומר שמישהו חושב עליו; זו סתירה מושגית. אין באמת אפשרות לחשוב על עץ שנופל ביער בלי שאיש חושב עליו - מישהו, איכשהו תופס אותו, מעצם האפשרות.
|
||||
|
||||
> ומה בדבר מה שקורה כשאף אחד לא שם לתפוס אותו? ברקלי אומר ש*יש* מי שתופס אותו. ומי זה? כן כן, זה **אלוהים**.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
ומה בדבר מה שקורה כשאף אחד לא שם לתפוס אותו? ברקלי אומר ש*יש* מי שתופס אותו. ומי זה? כן כן, זה **אלוהים**.
|
||||
|
||||
במבוא ל*עקרונות ידיעת האדם*, ברקלי מתאר תחילה את העמדה של לוק, שמתאר כיצד הנפש מפשיטה מאידאות מושגים - *צבע*, *תנועה* וכדומה. אבל, ברקלי אומר, אין באמת אידאה מופשטת עד כדי כך - של *צבע*, *צורה* או *חומר* - רק של צבע *מסוים*, צורה *מסוימת* או חומר *מסוים*; הוא כופר בכך שהוא יכול להעלות בעיני רוחו מושגים כאלה. מה זה אומר *צבע*
|
||||
שהוא נטול *צבע*? מי אמר שיש דבר כזה?
|
||||
@@ -65,8 +67,7 @@ dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z
|
||||
[^1]: שעל שמו נקראת אוניברסיטת ברקלי
|
||||
[^2]: [הציטוטים](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref8)
|
||||
[^3]: הרי לכם אמפריציזם, אומר דן
|
||||
[^4]: אבל [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) עושה לו את אותו המהלך בדיוק - על אף שהוא עצמו היה אתאיסט.
|
||||
[^5]: כל האמפריציסטים עושים את זה אחד לשני, עד שמגיע [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט)
|
||||
[^6]: ב*אי הזה*, שהיו צריכים לעשות בו *ניסויים ביולוגיים*, התפתחה ה*פילוסופיה האנליטית*, אומר דן בגועל ניכר.
|
||||
[^4]: אבל [index](פילוסופיה/חדשה/יום/index.md)ופיה/חדשה/יום/index.md)ותו המהלך בדיוק - על אף שהוא עצמו היה אתאיסט.
|
||||
[^5]: כל האמפריציסטים עושים את זה אחד לשני, עד שמגיע [index](פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md)יה/חדשה/קאנט/index.md)זה*, שהיו צריכים לעשות בו *ניסויים ביולוגיים*, התפתחה ה*פילוסופיה האנליטית*, אומר דן בגועל ניכר.
|
||||
[^7]: האימפריציסטים נשענו תחילה על מושג העצם [במובנו האריסטותלי](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being)
|
||||
[^8]: אבל רגע - אם הכל ברוח, איך יכולים לראות? האם לא חייבים לראות משהו חיצוני? דן אומר שלא ממש. דמיינו לכם שאתם חולמים; אתם עלולים לחוש דברים בתוך החלום, למרות שאין שום דבר שם בחוץ שמעורר את זה. אם אני חולם על רודפן אספרסו (*ממממ, **אספרסו***) אני ארגיש את הטעם שלו - למרות שבכלל לא שתיתי אספרסו (סיפור אמיתי).
|
||||
@@ -8,16 +8,16 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
##על הדברים שאפשר להטיל בהם ספק
|
||||
## על הדברים שאפשר להטיל בהם ספק
|
||||
|
||||
> [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_ראשון.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_1.pdf), [מטלה](/פילוסופיה/חדשה/תר×××_-_×ק×ר×_-_×¢××××_1_תשפ׳׳×.docx), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/חדשה/×ת×_××ר××××¥_10859664_assignsubmission_file_×ת×_××ר××××¥_copy_pdf.pdf), [מטלה 2](/פילוסופיה/חדשה/תרגיל_-_דקארט_-_עבודה_2_תשפ׳׳ד.docx), [מטלה 2 (בדוקה)](/פילוסופיה/חדשה/מתן_הורוביץ_10925340_assignsubmission_file_מתן_הורוביץ_copy_pdf.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_ראשון.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_1.pdf), [מטלה](/פילוסופיה/חדשה/תר×××_-_×ק×ר×_-_×¢××××_1_תשפ׳׳×.docx), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/חדשה/×ת×_××ר××××¥_10859664_assignsubmission_file_×ת×_××ר××××¥_copy_pdf.pdf), [מטלה 2](/פילוסופיה/חדשה/תרגיל_-_דקארט_-_עבודה_2_תשפ׳׳ד.docx), [מטלה 2 (בדוקה)](/פילוסופיה/חדשה/מתן_הורוביץ_10925340_assignsubmission_file_מתן_הורוביץ_copy_pdf.pdf)
|
||||
|
||||
בהיגיון הראשון, [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) - מוטרד מהמחשבה שרכש אמונות כוזבות[^3] - מחפש נקודות ארכימדיות שעליו יוכל לבנות את כל דעותיו, בכך שמטיל ספק[^4] בכל דעותיו הקודמות.
|
||||
בהיגיון הראשון, [index](פילוסופיה/חדשה/דקארט/index.md) - מוטרד מהמחשבה שרכש אמונות כוזבות[^3] - מחפש נקודות ארכימדיות שעליו יוכל לבנות את כל דעותיו, בכך שמטיל ספק[^4] בכל דעותיו הקודמות.
|
||||
לשם מטרה זו, דקארט זונח כל אמונה שיש לו ולו הצידוק הכל ביותר לפקפק בה - החל מהיסודות.
|
||||
|
||||
> שימו לב: הספק הקרטזיאני הוא **אמצעי**; דקארט רחוק מפילוסופיה ספקנית.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
שימו לב: הספק הקרטזיאני הוא **אמצעי**; דקארט רחוק מפילוסופיה ספקנית.
|
||||
|
||||
היסוד הראשון שדקארט זונח הוא *החושים* -
|
||||
|
||||
@@ -33,7 +33,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
|
||||
[^4]: משמע - *להשהות שיפוט* - לא לקבל ולא לדחות (שניהם הצהרה חיובית). חשוב להיזהר מלכנות את דקארט כספקן - הוא משתמש בספק למהלך חיובי.
|
||||
[^5]: מהלך מפורסם זה מכונה *היפותזת החלום*.
|
||||
|
||||
###הספקנות הקרטזית
|
||||
### הספקנות הקרטזית
|
||||
|
||||
**ספקנות** היא זרם פילוספי שקיים עוד מימי יוון העתיקה (ספקנות פירית), הגורסת כי לא ניתן לדעת דבר, וכי לא ניתן להשיג ידע. אריסטו ו[אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#מהי-ידיעה)[^6] משחקים אף הם על הזרם הזה בדרישותיהם הנוקשות לידיעה, למרות שלא החזיקו בדעה זו.
|
||||
|
||||
@@ -55,12 +55,12 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
|
||||
|
||||
[^19]: העמדה הפילוסופית הזו מכונה *סוליפסיזם*. שופנהאואר סבר שאי אפשר להפריכה בטיעונים לוגים - אבל, "זוהי אינה בעיה פילוסופית שדורשת הוכחה - אלא בעיה פסיכולוגית שדורשת ***כדורים***", אומר דן.
|
||||
|
||||
###ביסוס המדעים בעקרונות הראשונים
|
||||
### ביסוס המדעים בעקרונות הראשונים
|
||||
|
||||
בדומה לניוטון, כמו דקארט בין העת החדשה המוקדמת, שואף לבסס מדע חדש. הוא עושה זאת על בסיס המתמטיקה - שמתקפת אותו. תחת הגישה של דקארט, ניתן יהיה לצמצם את המדעים אל המתמטיקה, ובכך ליצור מדע *אוניברסלי*, שמתוקף על ידי המתטיקה. אך מי מתקף את המתמטיקה? דקארט שואף לעשות זאת ב*היגיונות* על ידי תיקוף המטאפיזיקה. אם יצליח דקארט לתקף את העקרונות הראשונים, המטאפיזיים, יוכל לבנות על בסיסם את המתמטיקה, ועל בסיסה את המדעים כולם, בידיעה מוחלטת.
|
||||
|
||||
> עליונותו של טיעון השד על טיעון החלום היא בנקודה זו - המתמטיקה. טיעון החלום אינו מפיל את המתמטיקה - גם בחלום היא תקפה; טיעון השד, בקיצוניותו, כן.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
עליונותו של טיעון השד על טיעון החלום היא בנקודה זו - המתמטיקה. טיעון החלום אינו מפיל את המתמטיקה - גם בחלום היא תקפה; טיעון השד, בקיצוניותו, כן.
|
||||
|
||||
כאן ניתן לראות את מעגל הספק הקרטזי הולך וגדל. בטיעון החושים, דקארט מטיל ספק רק בדיוקם של החושים מרחוק; הוא מסייג שעל ידע החושים מקרוב קשה לערער. בטיעון החלום, מצליח להטיל ספק גם בחושים עצמם - אך לא בעקרונות הבסיסיים שעומדים מאחורי המציאות הבלתי חושית. ולבסוף, בטיעון השד, מצליח דקארט להטיל ספק גם בעקרונות המטאפיזיים האלו.
|
||||
|
||||
@@ -88,27 +88,27 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
|
||||
[^10]: [*אני חושב משמע אני קיים*](#הקוגיטו) המפורסם של דקארט, למשל, קורן מאור טבעי
|
||||
[^11]: דקארט משתמש במילה *אידאה*, כסינונימית למושג. קאנט מפריד בין השתיים, כמו [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה) לפניו שתפס אידאה כדבר אחר לגמרי.
|
||||
|
||||
##על טבעה של רוח האדם, ועל כך שנקל להכירה מאשר להכיר את הגוף
|
||||
> [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_שני.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_2.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
## על טבעה של רוח האדם, ועל כך שנקל להכירה מאשר להכיר את הגוף
|
||||
!!! info ""
|
||||
[טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_שני.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_2.pdf)
|
||||
|
||||
לאחר שחירב את עולם הידע שלו עד היסוד, בהיגיון הראשון, נותרנו עתה, פתיחת ההיגיון השני, עם נקודה ארכימדית אחת - *אני קיים, אני נמצא*. כעת, מנסה דקארט לבנות מחדש את הידיעה שלו על בסיסה של אותה הנקודה.
|
||||
|
||||
###ה*קוגיטו*
|
||||
> אני חושב, משמע אני קיים[^12]
|
||||
{.info}
|
||||
### ה*קוגיטו*
|
||||
!!! info ""
|
||||
אני חושב, משמע אני קיים[^12]
|
||||
|
||||
ההבנה[^16] של דקארט - שכל עוד הוא חושב, הוא ***יודע*** שהוא קיים - היא בראש ובראשונה טענה **אפיסטמית**[^14]. אם אדם מתעלף, למשל, אין משמעות הדבר שהוא לא קיים - אלא שאין לו את *הידיעה* שהוא קיים. על רקע הטענה האפיסטמית הזו, הוא טוען גם טענה **אונטולוגית** - כל עוד הוא חושב, הוא ישנו - הוא קיים.
|
||||
|
||||
ה*קוגיטו* של דקארט הוא אינטימי לחלוטין. אני לא יכול לדעת שדברים אחרים קיימים, או שמושאי המחשבה שלי קיימים, או שאפילו ה*אני* שקיים הוא אותו *אני*, או לאורך זמן. הוא אומר רק שעצם המחשבה הוא ההוכחה לקיום - מחשבה היא רעיון שמצדיק את עצמו (כמו שאם אתה חושב שכואב לך - כואב לך; אם אתה חושב - אתה חושב). באופן דומה, קיומו של ה[שד המתעתע](#הספקנות-הקרטזית) בהכרח מוביל לכך שאותו השד מתעתע ב*משהו* - אפילו בתרחיש ההיפרבולי של דקארט יש ודאות כלשהי. ה*קוגיטו* פורץ את המחסומים שהציב דקארט - ידיעת התודעה, וידיעת המציאות - באווחה אחת; היכן שלפניו איני יודע דבר על המציאות או על התודעה שלי, כעת אני יכול לבסס ידיעה איתנה בשניהם - התודעה שלי **קיימת**, והיא קיימת ***במציאות***.
|
||||
|
||||
###דוגמת השעווה
|
||||
### דוגמת השעווה
|
||||
|
||||
על סמך הידיעה הודאית, אך זעירה הזו, דקארט בונה מחדש את המציאות שלו - ב**דוגמת השעווה**. כשהוא מזהה שעווה, הזיהוי אינו נעשה באמת באמצעות החושים - הרי בין המצבים השונים של השעווה - קרה, נוזלית או נמסה - אין שום דבר מן המשותף. ובכל זאת, בכל השלבים הוא מזהה את השעווה ככזו. משמעות הדבר היא בהכרח שהזיהוי *לא* מתרחש באמצעות החושים - אלא באמצעות התודעה. בכך, מסיט דקארט את ההצדקה לתפיסת העולם שלו מן החושים - שבהם אין לנו וודאות - אל התודעה - שכעת היא ודאית. משיש לו ידיעה איתנה והצדקה לבסס עליה את המציאות שלו, דקארט יוצא לבנות מחדש את עולם הידע שלו.
|
||||
|
||||
[^16]: חשוב לשים לב - הקוגיטו הוא *לא* טיעון - אלא הבנה **אינטואיטיבית** (הסתכלות) - ידע ודאי, נתון, ונקי מכול ספק - שקיימת בכולנו. מכאן הכוח שלו - אין לו הנחות שאפשר לתקוף - זו חוויה אנושית בסיסית שלא ניתן לערער עליה. דן משווה את הידיעה האינטואיטיבית הזו ל'כאב' - אף אחד לא מסתכל על היד שלו בוערת, ומקיש היקש כמו *כל מה שחם בוער, כל מה שבוער כואב, לפיכך איה, כואב לי!* - זו ידיעה מונכחת, מיידית ובלתי ניתנת לערעור - כזה הוא ה*קוגיטו*.
|
||||
|
||||
###האידאה
|
||||
### האידאה
|
||||
בעת החדשה, כמעט לכל הוגה שעוסק באפיסטמולוגיה הייתה *תורת אידאות*, או תורת הכרה - *שונה בתכלית מ[תורת האידאות האפלטונית](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה)*.
|
||||
|
||||
התורה של דקארט נשענת על טיעון ה[*קוגיטו*](#הקוגיטו). באשר למה שניתן לדעת, מה שניתן להכיר בו, זוהי הידיעה הראשונית והבסיסית ביותר - כל עוד אני חושב, אני ישנו. הטיעון החזק הזה מביס אפילו את טיעון השד המתעתע - גם אם ישנו שד מתעתע, הרי שהוא מתעתע *משהו* - ומשהו חושב, שכן אחרת אין במה לתעתע.
|
||||
@@ -127,7 +127,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
|
||||
[^13]: "כה נדירה, שאין אותה אפילו ל**כדורגלנים**", אומר דן, ואפילו לא לחתולים
|
||||
[^14]: זוהי טענה שלא ניתן להפריך דדוקטיבית. "לכו הביתה - תוכיחו שזה **לא נכון**. *בהצלחה עם זה*", אומר דן. "נסה לשכנע את עצמך שאתה לא קיים, כמו ג'רי בסדרה *ריק ומורטי* בפרק המפורסם". בתוך התודעה שלך, אין לך דרך לערער על האמיתות של הטענה הזו. ההאמנה הזו אינטימית - אין לי איך להוכיח אנשים אחרים - אבל אין לי איך לפקפק באמיתות שלי.
|
||||
|
||||
###תורת החשיבה של דקארט
|
||||
### תורת החשיבה של דקארט
|
||||
דקארט מייחס את התוכן המחשבתי לשלוש גורמים:
|
||||
|
||||
- ניסיון
|
||||
@@ -144,9 +144,9 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
|
||||
[^15]: *אפריורי*, כפי שעולב בו אחר כך קאנט
|
||||
|
||||
|
||||
##על מהות הדברים החומריים; ושוב על אלוהים, שהוא נמצא
|
||||
> [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_חמישי.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_5.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
## על מהות הדברים החומריים; ושוב על אלוהים, שהוא נמצא
|
||||
!!! info ""
|
||||
[טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_חמישי.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_5.pdf)
|
||||
|
||||
כעת, בהיגיון החמישי, יש קריטריון להכרת האמת - כל רעיון **ברור ומובחן** הוא אמיתי. על מנת להגיע לאמת הזו, על ידי הסרת הספק, עלינו:
|
||||
|
||||
@@ -162,13 +162,13 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
|
||||
|
||||
3. מציאות
|
||||
|
||||
###ההוכחות של דקארט לקיום האל
|
||||
### ההוכחות של דקארט לקיום האל
|
||||
|
||||
> ר' גם: [ראיות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/ראיות) - מבוא לפילוסופיה של הדת
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
ר' גם: [ראיות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/ראיות) - מבוא לפילוסופיה של הדת
|
||||
|
||||
דקארט מוכיח את קיומו של האל בשתי הוכחות[^18]:
|
||||
####ההוכחה האנתרופולוגית (היגיון שלישי)
|
||||
#### ההוכחה האנתרופולוגית (היגיון שלישי)
|
||||
> לכל דבר יש סיבה; לפיכך, חייבת להיות סיבה ראשונית[^21].
|
||||
|
||||
הוכחה זו מכונה [*ההוכחה הקוסמולוגית*](/פילוסופיה/דת/ראיות#הראייה-הקוסמולוגית). אלא שדקארט לא יכול להשתמש בה - משום שהיא מניחה מציאות חיצונית.
|
||||
@@ -176,7 +176,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
|
||||
|
||||
דקארט קיים קיום צורני - יש לו תוכן של ממש. ככזה, הוא יכול לחשוב על דברים צורניים אחרים - כמו פיצה, או שופנהאואר. אולם האלוהים מכיל תוכן צורני *שעולה על זה של דקארט* - לא ייתכן שדקארט הוא זה שהגה אותו; דקארט פחות ממשי ממנו. לכן, ישנו הכרח שהוא חיצוני לדקארט[^26].
|
||||
|
||||
####ההוכחה האונטולוגית (היגיון חמישי)
|
||||
#### ההוכחה האונטולוגית (היגיון חמישי)
|
||||
> יש לי מחשבות; למחשבות האלו בהכרח יש מושגים. חלקם בדיוניים; את אלו הרכבתי בעצמי. חלק מהם חיצוניים לי - הם כופים את עצמם עליי דרך החושים. אך את חלקם, לא אוכל להצדיק לא כך ולא כך - אלו **אפריוריים** - מולדים. *אלוהים*[^22], ו*אני* הם מושגים שכאלה. מאיפה *אלו* הגיעו לי לראש? האדם הדתי[^23] יטען שהם באו יחד איתי לעולם, ממקור חיצוני לי בהכרח - מושג האלוהים *לא יכול להיות המצאה שלי*. המקור הזה חייב להיות האל - האל חייב להיות **קיים**.
|
||||
|
||||
הוכחה זו מכונה [*ההוכחה המולדת*](/פילוסופיה/דת/ראיות#הראייה-האונטולוגית)[^24], והיא מעין הנהרה של ההוכחה הקוסמולוגית - ושלא כמותה, היא ייחודית לדקארט. היא נשענת על האקסיומה של *סיבה -> תולדה*, שדקארט מאמץ.
|
||||
@@ -195,9 +195,9 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
|
||||
[^25]: משל של דן - דמיינו שאתם מזמינים פיצה ופותחים אותה בנוכחות השליח - ומגלים שמשולש חסר. *ככה זה יצא מהתנור*, השליח יגיד לכם, אבל אתם יודעים שהוא שקרן - אתם **יודעים** איך פיצה שלמה נראית, ולכן אתם יודעים שהדבר שלפניכם *אינו* פיצה שלמה, אלא פיצה *חסרה*. אם לא הייתם רואים פיצה שלמה מימיכם, הייתם אומרים, 'ואללה, *זו* הצורה של פיצה'.
|
||||
[^26]: משל של דן - תלויים לך שני ציורים בבית. האחד - מושלם; יצירת מופת. את השני ציירת אתה, ילד קטן. שניהם ציורים כציורים - אולם התוכן שלהם שונה. את האחד גם אני יכולתי לצייר; בשני גלום כישרון שבבירור עולה על היכולות שלי - ולכן יש הכרח שישנו שם, איפושהו, צייר מוכשר שצייר אותו, החיצוני לי.
|
||||
|
||||
##על מציאות הדברים החומריים ועל ההבחנה הממשית שבין נפש האדם וגופו
|
||||
> [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_שישי.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_6.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
## על מציאות הדברים החומריים ועל ההבחנה הממשית שבין נפש האדם וגופו
|
||||
!!! info ""
|
||||
[טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_שישי.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_6.pdf)
|
||||
|
||||
בהיגיון השישי, דקארט מרחיב בהגותו על [ה*עצם* האריסטותלי](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#העצם)[^34]. היכן שהעצם האריסטותלי הוא אחד, דקארט מגדיר *שני* סוגי עצמים - החומר והנפש. את הנפש דקארט מבסס באמצעות ה*קוגיטו*, שהוא *ברור ומובחן*. על מנת להישען על הברירות והמובחנות הזו כקריטריון לידע, דקארט מבקש להוכיח את קיום האל. אבל למה אנחנו חייבים את קיום האל כדי לבסס את הידיעה?
|
||||
עולם ללא אלוהים מושלם וטוב הוא כזה שאנו יכולים לטעות גם בידיעות ברורות ומובחנות; אולם אם ישנו אל טוב, שלא יטעה אותנו, ידיעה ברורה ומובחנת תהא בהכרח אמיתית.
|
||||
@@ -206,7 +206,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
|
||||
|
||||
מהו *חתול*, למשל? לפי דקארט, הוא רק חומר - אין לו *קוגיטו*, ולכן הוא סוג של מכונה, רובוטים שאלוהים הטמיע כמו שעון מושלם. הסיבה של המנגנון הזה אינה רק הבריאה הראשונית - האל ממשיך לקיים אותו כל הזמן.
|
||||
|
||||
###עצם אינסופי ועצם נברא
|
||||
### עצם אינסופי ועצם נברא
|
||||
|
||||
אבל קודם, אמרנו שהעצם[^35] הוא בלתי תלוי - והנה עכשיו דקארט אומר לנו שהוא תלוי באל![^29]. דקארט מציע שיש *עצם אינסופי* - האל - ו*עצם נברא* - דוגמת הגוף, או הנפש: הגוף (לאו דווקא גוף האדם - פשוט גופים באופן כללי) יכול להיות גוף בלי נפש, והנפש יכולה להיות נפש בלי הגוף.
|
||||
|
||||
@@ -218,7 +218,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
|
||||
[^34]: דקארט נשען על ה[*קטגוריות*](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being) של אריסטו, אבל הוא לא לוקח בחשבון את התנועתיות בהגות האריסטותלית - [לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה) מחזיר את זה אחר כך.
|
||||
[^35]: קרי *אני* - המפתח להגותו של דקארט (*אני* חושב, *אני* קיים, *אני* יושב ליד האש...)
|
||||
|
||||
###התיאוריה הפסיכופיזית של דקארט
|
||||
### התיאוריה הפסיכופיזית של דקארט
|
||||
|
||||
דקארט מציב את ה*אני* בתור **נפש חושבת**. הנפש היא המושג שמבטא בנו את המודעות העצמית - יכולתו של היצור לזהות את עצמו, ולדעת את תוכן המחשבות שלו. גם מצלמה רואה כשם שהעין רואה - אולם המצלמה לא מודעת לתמונה, גם אם זו אותה התמונה בדיוק - ולכן אין לה נפש.
|
||||
|
||||
@@ -228,8 +228,8 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
|
||||
|
||||
חזרנו כעת לנקודת ההתחלה - יש לי גוף, ויש עולם, ואלוהים, שאותו הוכחנו, ערב לזה.
|
||||
|
||||
> אבל כעת נשאלת השאלה - איך אנו עושים טעויות? ואיך ייתכן שישנם אנשים רעים בעולם?[^30]. דקארט טוען שאם יש טעויות, הרי שאין טעויות שלנו - ולא של האל - משום שאנחנו איננו יצורים מושלמים, ואנו ממהרים לחרוץ משפט. אם רק היינו משהים שיפוט, חושבים ואוספים מידע - הסיכוי לטעות קלוש. האמת היא שם, זמינה **לכל** - ומי שיזהר וישכול היטב, יזכה לה.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
אבל כעת נשאלת השאלה - איך אנו עושים טעויות? ואיך ייתכן שישנם אנשים רעים בעולם?[^30]. דקארט טוען שאם יש טעויות, הרי שאין טעויות שלנו - ולא של האל - משום שאנחנו איננו יצורים מושלמים, ואנו ממהרים לחרוץ משפט. אם רק היינו משהים שיפוט, חושבים ואוספים מידע - הסיכוי לטעות קלוש. האמת היא שם, זמינה **לכל** - ומי שיזהר וישכול היטב, יזכה לה.
|
||||
|
||||
אלא שהגוף והנפש נפרדים, באופן **ברור ומובחן**, חלקים בלתי נפרדים מה*אני*. אנו מסוגלים לחשוב על נפש בלא גוף; הגוף אינו **מהותי[^31]** לה. ההפרדה של דקארט מבתרת אותם לגמרי: הנפש, כאמור, מהותה המחשבה, והגוף, מהותו ההתשפטות במרחב. נפש שאינה חושבת אינה נפש, וגוף שאינו מתפשט בחלל אינו גוף. השניים הם כמו שמן ומים - הם לא מתערבבים, ומנוגדים לגמרי זה לזה; איך יכול להיות שהם מחוברים? אך ניתן להסביר את השילוב ביניהם?[^33]
|
||||
|
||||
@@ -241,23 +241,24 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
|
||||
| אופן (modus) | "תחול" | ⃘ ₒ ▢ △ ◊ |
|
||||
|
||||
|
||||
> **דקארט לא סיפק פתרון טוב לבעיה הזו** - הוא סבר שהאינטרקציה מתרחשת בבלוטת האצטרובל
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
**דקארט לא סיפק פתרון טוב לבעיה הזו** - הוא סבר שהאינטרקציה מתרחשת בבלוטת האצטרובל
|
||||
|
||||
[^30]: זהו מודוס טולנדו פוננס - אם יש אלוהים, אין רוע -> יש רוע -> אין אלוהים.
|
||||
[^31]: מהות במובן של, *מהו הדבר*?.
|
||||
[^32]: או נהג במכונית. כנהג, אם לא תידלק נורת אזהרה ברכב, לא אדע שמשהו ברכב תקול. לא כך עם הגוף - ברגע שיש בעיה, אני מיד *מודע* לה.
|
||||
[^33]: הבעיה הזו לא קיימת אצל אריסטו, שם הגוף הוא החומר והנפש היא הצורה - אך שניהם היבטים שונים של אותה השלם (ר' גם - *על הנפש*). לא כך המצב אצל דקארט - השניים *באמת* שונים ונבדלים לחלוטין - לא היבטים של אותו הדבר.
|
||||
|
||||
##הביקורת כנגד דקארט ותגובתו
|
||||
## הביקורת כנגד דקארט ותגובתו
|
||||
מבקרים, ובעיקר תיאולוגים, עלבו בתפיסותיו של דקארט סביב **אי-רמאותו של האל**, **החירות והרצון** ומושג **העצם**. קל לנו להניח היום שהדיונים האלו לא קשורים כלל ועיקר בפילוסופיה ("אני לא מתכוון להגיד לך מה קאנט חשב על חציית ים סוף") - לא כך אצל דקארט (ולייבניץ). התיאולוגים שעמם התמודד הם אנשים חריפים, שקולים לו ביכולתם הרטורית, ודקארט מתייחס אליהם ברצינות גמורה.
|
||||
|
||||
###חירות ורצון
|
||||
### חירות ורצון
|
||||
אנו נוטים להתייחס לחירות כסתירה של דטרמיניזם: אם האל אכן כל יכול, הרי שאין לנו רצון - האל צופה את רצוננו לחלוטין; יש בכך בעיות מוסריות רבות. מדוע הוא מאפשר חוטאים, ומעשים רעים? מנגד, אם יש רצון חופשי, שביכולתי לקבוע כרצוני בחופשי מן הגורל, איך זה מתיישב עם כל-יכולתו של האל?
|
||||
|
||||
דקארט סבר, כמובן, שיש אלוהים; אלא שטען ***גם*** לטובת החירות והרצון. למול הביקורת, דקארט ניסה ליישב בין שני העקרונות האלו, הסותרים לכאורה. הוא מתייחס לכך בכתבים שונים בחיבורים עם כותרות גרנדיאוזיות כמו
|
||||
|
||||
> That the liberty of our will is self-evident
|
||||
|
||||
> That is is likewise certain thet God has fore-ordained all things
|
||||
> How the freedom of our will may be recondiclled with the Divine pre-ordination
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -8,12 +8,12 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-22T08:14:34.540Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=51959#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2694130)
|
||||
{.info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=51959#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2694130)
|
||||
|
||||
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_1_לאתר.pptx), [הקדמה (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/הגל/הקדמה_לפנומנולוגיה_של_הרוח_עברית.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_1_לאתר.pptx), [הקדמה (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/הגל/הקדמה_לפנומנולוגיה_של_הרוח_עברית.pdf)
|
||||
|
||||
[**גיאורג וילהלם פרידריך הגל**](https://en.wikipedia.org/wiki/Georg_Wilhelm_Friedrich_Hegel) (1770-1831) נולד בשטוטגרט שבווירטמברג, דרום-מערב גרמניה. הגל התחנך בסמינר של הכנסייה הפרוטסטנטית בטובינגן, ולימד כמורה פרטי בברן ובפרנקפורט.
|
||||
|
||||
@@ -22,7 +22,7 @@ dateCreated: 2024-05-22T08:14:34.540Z
|
||||
1816-1818: מורה באוניברסיטת היידלברג
|
||||
1818-1831: מורה באוניבסיטת ברלין
|
||||
|
||||
##כתבים עיקריים
|
||||
## כתבים עיקריים
|
||||
* פנומנולוגיה של הרוח 1807
|
||||
- מדע הלוגיקה 1812-1816
|
||||
- אנציקלופדיה של המדעים הפילוסופיים, 1830-1817, מחולק לשלוש חטיבות עיקריות:
|
||||
@@ -36,15 +36,17 @@ dateCreated: 2024-05-22T08:14:34.540Z
|
||||
- הרצאות על הפילוסופיה של הדת
|
||||
- מבוא לתולדות-הפילוסופיה
|
||||
|
||||
[**הפנמנולוגיה של הרוח**](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח) היא ספרו החשוב הראשון של הגל, והמשפיע ביותר שלו. לפנמנולוגיה הייתה השפעה עצומה, יש האומרים שוות ערך לזו של [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) ו[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו).
|
||||
[**הפנמנולוגיה של הרוח**](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח) היא ספרו החשוב הראשון של הגל, והמשפיע ביותר שלו. לפנמנולוגיה הייתה השפעה עצומה, יש האומרים שוות ערך לזו של [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) ו[index](פילוסופיה/יוונית/אריסטו/index.md).
|
||||
|
||||
|
||||
בתוך כתביו של הגל, נכתב על הפנמנולוגיה ש
|
||||
> התהוות זו של המדע בכלל, או של הדעת, היא מה שבאה להציג פנמנולוגיה זו של הרוח
|
||||
|
||||
> *הקדמה, פסקה 32*
|
||||
אבל מהו אותו מדע? מהי אותה הדעת? הפסוק החידתי הזה לא עוזר לנו להבין היכן ניצבת הפנמנולוגיה.
|
||||
|
||||
> אין להתבונן בחקיקה בכלל ובקביעותיה המיוחדות בבידוד ובאורח מופשט, אלא יש אל-נכון לראות בהן מומנט תלוי של כוליות אחת, בהקשר של כל שאר הקביעות המרכיבות את אופיין של אומה ושל תקופה; בהקשר הזה הן מקבלות את משמעותן האמיתית, ועל-כן גם את צידוקן.
|
||||
|
||||
> *פילוסופיה של המשפט, סעיף 3*
|
||||
|
||||
>ואפשר היה להאמין, כי תולדות-הפילוסופיה כתיאור היסטורי אינן מדע במובן המדויק של המלה. שהרי במבט ראשון נדמה לנו, שההיסטוריה אינה אלא שורה מקרית של תופעות פרטיות, אינה אלא מניין של מאורעות; וכל מאורע כזה עומד מבודד בשביל עצמו, ללא כל קשר בינו לבין מאורעות אחרים זולת ה"לפני-כן", ה"אחרי-כן" וה"בעת ובעונה אחת", או הזמן. אך גם בהיסטוריה הפוליטית אנו כבר מבקשים קשר הכרחי כלשהו, והודות לו מוקנות לתופעות הבודדות עמדה מהותית והתייחסות אל תכלית כלשהי, אל מטרה כלשהי, ובעקבות זה -- משמעות לגבי משהו כללי, לגבי משהו שלם; כי באורח כללי משמעות פירושה: קשר למשהו כללי, זיקה לשלם כלשהו, לאידיאה כלשהי.
|
||||
@@ -8,10 +8,10 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_1_לאתר.pptx), [הקדמה (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/הגל/הקדמה_לפנומנולוגיה_של_הרוח_עברית.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_1_לאתר.pptx), [הקדמה (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/הגל/הקדמה_לפנומנולוגיה_של_הרוח_עברית.pdf)
|
||||
|
||||
##זמננו
|
||||
## זמננו
|
||||
|
||||
הגל מתייחס בפנמנולוגיה לרגעים משמעותיים בתולדותיה של הפילוסופיה, והתפיסות השונות שעלו לאורך הדרך. הגל רואה בכל אלו, כמו גם באומנות, במשפט, בדת ובהיסטוריה חוליות שונות של דבר אחד.
|
||||
|
||||
@@ -31,7 +31,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
|
||||
הפנמנולוגיה נפתחת בשתי הקדמות. בראשונה בהן הגל חושף בפנינו את השיטה שלו, והשנייה - מכינה את הקרקע לפרקיו הראשונים של הספר. הפנמנולוגיה כתובה בשפה מאוד ייחודית ויצירתית.
|
||||
|
||||
##על מה עומד הכל?
|
||||
## על מה עומד הכל?
|
||||
|
||||
הפנמנלוגיה נעה בשני צירים: מצד אחד, ההישגים האדירים וההפסדים הכואבים בכל תקופה תקופה - *מועקות המודרניות* - המודרניות אינה רק הישג, פסגה, אלא גם כרוכה בהפסדים כואבים. מנגד, הגל בונה על המהפכה הביקורתית של קאנט, כפי שנחשפה ב*ביקורת התבונה הטהורה* - שמחלקת את הפילוסופיה ללפני ואחרי. הגל משחק גם על הציר הזה - אבל הוא מסרב לנתק את התקופות, את ההצלחות, את המועקות - הוא ממשיך לראות בכולם מומנט של כוליות אחת.
|
||||
|
||||
@@ -61,10 +61,10 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
נשאיר כרגע את ה*מוחלט* בצד - ונתמקד ב*סובייקט*. הסובייקט הוא התפתחות; תהליך; תנועה בעלת היגיון וכיוון - זה לא יכל להיות הפוך. זאת לעומת המוחלט, שהוא במהותו תוצאה.
|
||||
|
||||
|
||||
##חרג, אבד - מועקות המודרניות
|
||||
## חרג, אבד - מועקות המודרניות
|
||||
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_2_לאתר.pptx)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_2_לאתר.pptx)
|
||||
|
||||
|
||||
הרוח שהגל מדבר עליה היא מקור המונח *רוח התקופה* - הוא לא מדבר על רוח מיסטית או אלוהית, אלא התפיסה התודעתית של בני האדם. הוא נכנס בתפיסה מסוימת של משבר, וכותב
|
||||
@@ -73,13 +73,14 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
>
|
||||
> הרוח קרע את עצמו מעל כל מה שהיה עד כה העולם של מציאותו ושל הדימוי שלו. (11)
|
||||
|
||||
הרוח הייתה תחילה במעמד בלתי-אמצעי, בטוח, מוצק וודאי; עם עליית הפילוסופיה, חרגה מכך - לחגיגות הנאורות, שלא הייתה ערה לאובדן - ורק עכשיו, מתברר גודל האבידה. עצם התעוררותה של המודעות, המודעות של הרוח את עצמו, כוללת בתוכה סתירה מסוימת - חריגה מהעצמי - שמלווה באובדן. באופן פרדוקסלי, ככל שאנחנו מתקרבים אל הרוח - אנחנו מאבדים את הרוח. המודעות של הרוח, על אף שהיא מהותית לו - כפי שאומר אריסטו[^2] - גורמת לאיזשהו שבר. לכל אורך ההיסטוריה, האדם ער כמובן לרוח שלו - אבל לא מתעמק בה, ולא בוחן אותה. העיסוק הזה, של המודעות העצמית - של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) ([ה*קוגיטו*](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fnref11)), וגם שאר האימפריציסטים בהמשך, הוא זה שמוביל אותנו לשבר הזה - מקיום בלתי אמצעי, לקיום מודע.
|
||||
הרוח הייתה תחילה במעמד בלתי-אמצעי, בטוח, מוצק וודאי; עם עליית הפילוסופיה, חרגה מכך - לחגיגות הנאורות, שלא הייתה ערה לאובדן - ורק עכשיו, מתברר גודל האבידה. עצם התעוררותה של המודעות, המודעות של הרוח את עצמו, כוללת בתוכה סתירה מסוימת - חריגה מהעצמי - שמלווה באובדן. באופן פרדוקסלי, ככל שאנחנו מתקרבים אל הרוח - אנחנו מאבדים את הרוח. המודעות של הרוח, על אף שהיא מהותית לו - כפי שאומר אריסטו[^2] - גורמת לאיזשהו שבר. לכל אורך ההיסטוריה, האדם ער כמובן לרוח שלו - אבל לא מתעמק בה, ולא בוחן אותה. העיסוק הזה, של המודעות העצמית - של [index](פילוסופיה/חדשה/דקארט/index.md) ([ה*קוגיטו*](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fnref11)), וגם שאר האימפריציסטים בהמשך, הוא זה שמוביל אותנו לשבר הזה - מקיום בלתי אמצעי, לקיום מודע.
|
||||
|
||||
בכך שאני מודע לכך שאני אדם, אני מאבד את ה*פשוט להיות אדם*; כמו שסארטר אומר, *אם אני מלצר בבית קפה, ואני מודע לכך שאני מלצר בבית קפה - אין לי כבר שום דבר במשותף עם מלצר בבית קפה*:
|
||||
|
||||
> אם אדם הוא מה שהוא – בלתי-אפשרית היא, מעולם, ההונאה העצמית, ויושר הלב חדל להיות האידיאל ונעשה תחת-זאת למציאות. אולם האם האדם הוא מה שהוא? ובדיבור כללי יותר, כיצד יוכל אדם להיות מה שהוא, כאשר קיים הוא כתודעת-הקיום? [...] אדם זה הוא בדיוק מה שאינני ומה שחייב אני להיות. ואם מלצר אני בבית-קפה, אין פירוש הדבר כי איני רוצה להיות אדם זה או שרוצה אני שאדם זה יהיה שונה, אלא רק שאין שום דבר משותף בין הווייתו לביני.
|
||||
>
|
||||
> אין סבילות בתודעה. אם עושה אני את עצמי עצוב, הרי זה מפני שאין הנני עצוב -- הווית העצב חומקת ממני בשל עצם הפעולה שבה אני מחדיר אותה בי ודרכה [...] בתנאים אלה, מה יכולה להיות משמעותו של אידיאל הכנות, אם לא נסיון להשיג את הבלתי אפשרי שעצם מובנו סותר את מבנה-התודעה שלי?
|
||||
|
||||
> *סארטר*
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -108,7 +109,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
|
||||
> היסוד של האמת הוא המושג.
|
||||
|
||||
###קרעים
|
||||
### קרעים
|
||||
המודרניות חושפת אינספור קרעים, שהגל מכיר בהם והוגה בהם, לרבות -
|
||||
|
||||
- בין האדם למציאות
|
||||
@@ -126,10 +127,10 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
- - גוף מול נפש[^5]
|
||||
|
||||
|
||||
##העצמות - ידיעה והוויה
|
||||
## העצמות - ידיעה והוויה
|
||||
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_3_ריאלית.pptx)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_3_ריאלית.pptx)
|
||||
|
||||
|
||||
> העצמות כוללת בתוכה הן את הכללי או את אי-האמצעיות של **הידיעה עצמה**, והן אותה אי-אמצעיות שהיא **הוויה**, כלומר שהיא אי אמצעיות בשביל הידיעה.
|
||||
@@ -137,11 +138,13 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
העצמות, כולל הגל, היא ידיעה והוויה. מה הם הדברים האלה? האם הם בכלל דברים? שתיהן, אומר הגל, מופיעות באופן בלתי אמצעי - דבר ברור ומשכנע מיד.
|
||||
|
||||
> מצד אחד יש לי מושג ברור ומובחן מצמי במחינת היותי אך ורק דבר חושב ובלתי-מתפשט, ומן הצד השני יש לי מושג ברור ומובחן של הגוף במבחינת היותו אך ורק דבר מתפשט ובלי-חושב לחלוטין
|
||||
> *[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), [הגיונות](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות), 146*
|
||||
|
||||
> *[index](פילוסופיה/חדשה/דקארט/index.md), [הגיונות](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות), 146*
|
||||
|
||||
דקארט, בהצעה ידועה-לשמצה זו, מציב את עצמו כחומר - גוף פיזיקלי - וכנפש - דבר חושב ובלתי מתפשט. כל זה **ברור ומובחן** - כמו התיאור הבלתי-אמצעי של הגל. העצמות היא הוויה וידיעה, ומאופיינת בכך שאותו היבט של העצמות אינו רק קיים כשלעצמו - הוא גם נודע, משתקף דרך התודעה שלנו.
|
||||
|
||||
> The mechanical theory[^7] has been repeatedly invested with an authority which it has no right to. Take as an instance the remark that man consists of soul and body. In this language, the two things stand each self-subsistent, and associated only from without.
|
||||
|
||||
> *Hegel, Encyclopedia[^6], 195*
|
||||
|
||||
התיאוריה, אומר הגל, תופסת את הגוף ואת הנפש כאילו שהם נפרדים, מספיקים לעצמם, ומשויכים רק מבחוץ. הגל אינו מסכים עם העמדה הזו; לשיטתו, אדם הוא גם *לעצמו*, וגם *בשביל עצמו* - הוא קיים באופן בלתי-הוויתי, אבל הוא גם *ער* שהוא קיים, וזהו חלק מהותי מהיותו אדם[^8]. המודעות היא מעיין השקפה מהיציע על מה שאני - והיא אינה עומדת בתביעה המובלעת בדברי הגל - שהיחסים בין שני הדברים האלו אינם יהיו חיצוניים.
|
||||
@@ -149,6 +152,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
דוסטויבסקי וסארטר טוענים הפוך - שהיחסים האלו *רק* חיצוניים, וזו בדיוק הבעיה. ההשקפה הזו הופכת אותו ל*בועת סבון ואינרציה* - לא משהו אינטגרטיבי, מלא. ומה אומר הגל?
|
||||
|
||||
> העצם החי הוא ההוויה שהיא באמת סובייקט כלומר -- וזה אותו דבר -- שהיא ממשית רק במידה ש\[היא] תנועה של הצבה עצמית, או המיצוע[^9] של עצמו עם היעשותו לאחר. העצם בתור סובייקט הוא השליליות הפשוטה והטהורה; מתוך כך הוא התפצלותו של הפשוט לשניים, או הכפלה המציבה ניגוד, שהיא שוב השלילה של שונות אדישה זו ושל ניגודה. רק זהות כזו ה**שבה ומעמידה את עצמה**, או הרפלקסיה של עצמו בתוך ההיות-אחר, היא בלבד הנה האמתי ולא שום אחדות **מקורית** או בלתי-אמצעית בתור כזו.
|
||||
|
||||
> *מבוא, פסקה 21, עמ' 84-82* (בתרגום יובל)
|
||||
|
||||
בשביל הגל ודוסטייבסקי, האדם לעד אינו ממשי. הגל כופר בכך - האדם הוא כן ממשי, בתנאים מסוימים - הוא יכול להיות סוביקט, *וגם* אובייקט, ממשי. היותי כזה - אובייקט-סובייקט - מאפשרת לי להיות בתנועה. אולם, אי אפשר להגיד שהאני-הממשי הזה קיים מראש; עצם התנועה אליו הופכת אותו לכזה. הגל מקבל את המרחק של סארטר ודוסטייבסקי - עצם התודעה מציבה אותי כצופה מהצד; איני כמו הכסת-דיו, פשוט שם. אך הניגוד הזה, השונות הזו, החירות הזו, לא רק שהיא אינה שוללת את האני - היא האני ממש, חלקים של תנועה - **הצבה עצמית** - שבסיומה אני מתממש. יש כאן ניגוד -זה שעליו מדברים סארטר ודוסטייבסקי - שלילה של הניגוד הזה, בדמות **השליליות הפשוטה והטהורה** - שהיא *שלילה* של אותו המרחק שמדברים עליו סארטר ודוסטייבסקי; אדם אינו *אחדות מקורית* - מלכתחילה יש בו את הניגוד הזה, את הפער הזה, שהופך אותו לממשי - הפער הזה הוא חלק ממנו ממש, וההתגברות עליו היא מימושו המלא.
|
||||
@@ -156,6 +160,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
המתח הזה כל הזמן ככה: זה לא ייגמר באיזה *אני* מוצק וזהו, כמו אבן. אבל, זה לא *סתם אותו הדבר* כל הזמן - התנועה הזו היא כן בכיוון מסוים, מגמה מסוימת, מטרה מסוימת - הזהות השבה ומעמידה את עצמה, היכולת של האדם *לעשות את עצמו* - לא בהצגה של מלצר בבית-קפה, כפי שאומר סארטר, אלא כמימוש של האדם באשר הוא.
|
||||
|
||||
> בהבדילה מעצמה **רק את עצמה בתור עצמה** \[...] באופן בלתי אמצעי \[...] ההבדל לא **הווה**, והמודעות העצמית היא רק הטאוטולוגיה חסרת-התנועה של: אני הוא אני; כאשר עבור המודעות העצמית ההבדל לא לובש דמות הוויה, אין היא מודעות עצמית.
|
||||
|
||||
> *פרק 4, סעיף 167§*
|
||||
|
||||
מהי מודעות עצמית? דקארט יגיד שזה להיות *דבר חושב* - אך כאן אומר הגל שזהו דבר טאוטולוגי ריק; מה הוא עצם חושב? באיזה הקשר זה נאמר? המודעות העצמית האמיתית דורשת יותר מזה - ידיעת מה שאני באופן אובייקטיבי.
|
||||
@@ -166,7 +171,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
האובייקטיביות הזו היא עניין רציני, שאני לא יכול להתעלם ממנו אם אני רוצה לחיות את החיים הטובים. האובייקטיביות היא המצע שממנו אני יכול לגדול, להתעצם, להיות. אם נדחה מאיתנו את האובייקטיביות, נישאר עם החזון של האקזיסטנציאליזם - נבובים, שפוטים לריקות. התנועה שלי, והחותם שהיא טובעת בעולם, היא חלק מהיותי בלהיות אני.
|
||||
|
||||
|
||||
##השלילי הוא נשמתם של האני ושל העצם
|
||||
## השלילי הוא נשמתם של האני ושל העצם
|
||||
|
||||
> אי ההתאמה בין האני לבין העצם זהו ההבדל שלהם, השלילי בכלל, ולמעשה הוא נשמתם או מה שמניע אותם.
|
||||
|
||||
@@ -184,45 +189,52 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
הדרישה הרומנטית, האקזיסטנציליסטית - היא אינה תסכול, בור ללא תכלית, אלא תהליך קשה ונדרש להתממש לחלוטין.
|
||||
|
||||
> האמיתי הוא השלם. השלם אינו אלא המהות המביאה את עצמה לידי שלמות על ידי התפתחותה. המוחלט הוא במהותו תוצאה. בכך נעוץ טבעו להיות ממשי, סובייקט, או היעשות לעצמו.
|
||||
|
||||
> *פסקה 23, עמ' 87*
|
||||
|
||||
##זכותו העילאית של היחיד
|
||||
## זכותו העילאית של היחיד
|
||||
|
||||
> שום כוח לא יכול לחלל את זכותו של האדם לקביעה עצמית \[...]. הקביעה העצמית, דהיינו אוטונומיית הסובייקט, היא יומרה שנעוצה בעצם מושגו של הרצון; הסובייקט הוא החומר האמתי של ההתממשות; \[...] המודעות העצמית והמודעות לערך העצמיות \[...] מעוניינת להתמיר גם את עצם הרציות הטבעיות ולהטביע בהן את חותם הבחירה והעיצוב.
|
||||
|
||||
> *פשה"מ, 192§*
|
||||
|
||||
תראו איזו הצהרה דרמטית - *שום כוח* לא יכול לחלל את הקביעה העצמית[^10]. אנו נולדים כחיה מסוימת, אבל הוא אינו דבר קבוע - אלא משהו שאנחנו יכולים להטביע בו חותם.
|
||||
|
||||
> האדם הבלתי-מעוצב \[בלתי-מחונך, Ungebildet] מניח לכוחות הגולמיים ולהיקבעויות הטבעיות להכתיב לו הכול, לילדים אין כלל רצון מוסרי והם מניחים להוריהם לקבוע בשבילם הכול; ואילו האדם המעוצב/המחונך, אשר פנימיותו מתפתחת, רוצה שהוא עצמו יהיה בכל מה שהוא עושה.
|
||||
|
||||
> *פשה"מ, תוספת ל-107§*
|
||||
|
||||
האדם שמבין את הפער הזה, בין הסובייקט לאובייקט, יבין שבכוחו לטבוע את נסיבות חייו - ההקשר שבו הוא חי, מה שהוא עושה, מה שהוא מרגיש - לא רק טבע קבוע מראש.
|
||||
|
||||
##מהות האדם
|
||||
## מהות האדם
|
||||
> כל בני-האדם הם תבוניים; היסוד הצורני שבתבוניות זו הוא בכך, שהאדם חפשי; זה טבעו של האדם, זו מהותו.
|
||||
|
||||
> *מבוא לתולדות הפילוסופיה, *49
|
||||
|
||||
> העיקר הוא שמה שהאדם הוא כשהוא-לעצמו ייהפך ליש בשביל-עצמו... בהבדל זה שבין הכוח והפועל, או בין ההיות-כשהוא-לעצמו וההיות-בשביל-עצמו, מתמצה כל ההבדל שבהיסטוריה העולמית. כל בני-האדם הם תבוניים; היסוד הצורני שבתבוניות זו הוא בכך, שהאדם חפשי; זה טבעו של האדם, זו מהותו. ואף-על-פי-כן היתה עבדות אצל עמים רבים, ובחלקה היא עדיין קיימת והעמים מרוצים בכך. אנשי-המזרח, למשל, הם בני-אדם, ובתורת כאלה הם חפשיים כשהם-לעצמם; ובכל-זאת אין הם חפשיים, מכיוון שאין להם תודעת-חופש והם סובלים כל עריצות, הן של הדת, הן של השלטון המדיני. כל ההבדל שבין עמי-המזרח ובין העמים שאצלם אין עבדות הוא בכך, שאלה יודעים שהם חפשיים, ש"להיות חפשיים" הוא בשבילם היות-בשביל-עצמו. את התמורה העצומה במצב העניינים בהיסטוריה העולמית חוללה השאלה, אם האדם חפשי רק כשהוא-לעצמו, או אם הוא יודע כי מושגו, קביעתו \[וגם: ייעודו], טבעו, הוא להיות פרט חפשי. > *מבוא לתולדות הפילוסופיה 43 ואילך*
|
||||
|
||||
|
||||
> העובר כשלעצמו הוא אמנם אדם, אך עדיין אין הוא כזה בשביל עצמו; בשביל עצמו העובר הוא אדם רק בתור תבונה מעוצבת, שעשתה את עצמה למה שהיא כשלעצמה.
|
||||
|
||||
> *הקדמה (יובל), עמ' 90*
|
||||
|
||||
כשלעצמו, העובר הוא סובייקט - הוא אדם מסוים. אמנם, כדי לממש את עצמו ככזה - ממש להיות סובייקט, אדם, עליו *להפוך את עצמו למה שהוא כלשעצמו* - לעצב את עצמו מתוך הפער בין הסובייקט לאובייקט, לכונן את עצמו, להותיר את חותמו בעולם. רק אז הוא יתממש כסובייקט, ויהא תבונה מעוצבת.
|
||||
|
||||
##היישרת מבט אל השלילי
|
||||
## היישרת מבט אל השלילי
|
||||
|
||||
> הרוח היא עוצמה לא בתור חיובי המפנה עורף לשלילי אלא רק מתוך היישרת מבט אל השלילי. הוא שוכן בתוך השלילי והופך אותו להוויה. הוא מה שכונה בשם סובייקט, אשר בהעניקו לקביעה המסוימת מציאות בתוך היסוד שלו, הריהו שם-לעל[^11] את חוסר האמצעיות המופשט, את זה שהווה סתם, ובזה הסובייקט הוא העצם האמתי, ההוויה או אי-האמצעיות אשר המיצוע אינו חיצוני לה, אלא היא היא אותו מיצוע.
|
||||
|
||||
> *עמ' 113.*
|
||||
|
||||
> פעילותו של הרצון אשר בה הוא שם לעל את הסתירה שבין הסובייקטיביות ובין האובייקטיביות ומתרגם את תכליותיו מן הקביעה הסובייקטיבית לזו האובייקטיבית, ובה-בעת נשאר *אצל עצמו* באובייקטיביות \[הזאת], הפעילות הזאת היא *התפתחותו המהותית* של התוכן העצמותי.
|
||||
|
||||
> *פשה"מ 28§.*
|
||||
|
||||
הגל ממשיך מסורת רציונליסטית מוצהרת, ודוגל בעמדה לא-אמפריציסטית מוצהרת. כפי שיש את האידאות האפלטוניות, שדוגלות בדבר-מה נצחי, מחוץ אלינו, כך הגל תופס גם את המחשבה המושגית - חירות, רצון - אך בניגוד לאפלטון, הוא אינו מציב את האידאות מחוץ לעולם, רחוקות מאיתנו - אלא קובע שמעצם המימוש שלה, אנחנו קובעים אותה. כשאנחו פועלים מתוך האידאה האפלטונית של הצדק, אנחנו *נוטלים חלק בצודק כלשעצמו* - משהו מרוחק, מוחלט, שאנחנו מחקים כצל חיוור. הגל הופך את הקערה על פיה - דבר כמו *צדק* אינו מוגדר עד הסוף, ודווקא בפעולה על פי צדק, ניצור את התקדים שייקבע *מהו צדק* - הוא יקבל תוכן ממשי שלא היה בו. המהלך פה הוא מעבר מדבר מופשט, רעיון מעורפל - לדבר מעשי, נוכח, ממומש.
|
||||
|
||||
זו האמת ההגליאנית - דבר חי, הולך ומתפתח, הולך ומתממש, כמו הניצן שהופך לפרח. ההקשר נהפך מרעב שיש להשקיט, למלא את התוכן, לאמת מלאה, ממשית תמיד, שהולכת וממשיכה להתממש עוד יותר.
|
||||
|
||||
##המוחלט כסובייקט
|
||||
## המוחלט כסובייקט
|
||||
|
||||
> העצם החי הוא הוויה שהיא באמת סובייקט, כלומר שהיא ממשית רק במידה ש\[היא\] תנועה של הצבה עצמית, או המיצוע של עצמות עם היעשותו לאחר. \[...\] זהות זו **השבה ומעמידה את עצמה**, או הרפלקסיה של עצמו בתוך ההיות-אחר.
|
||||
|
||||
@@ -240,6 +252,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
כאמור,
|
||||
|
||||
> פעילותו של הרצון אשר בה הוא שם לעל[^11] את הסתירה שבין הסובייקטיביות ובין האובייקטיביות ומתרגם את תכליותיו מן הקביעה הסובייקטיבית לזו האובייקטיבית, ובה-בעת נשאר *אצל עצמו* באובייקטיביות \[הזאת], הפעילות הזאת היא *התפתחותו המהותית* של התוכן העצמותי.
|
||||
|
||||
> *פשה"מ 28§*
|
||||
|
||||
יש סתירה בין אובייקטיביות לסובייקטיביות; זו לא סתירה שאפשר להתעלם ממנה או לשים אותה בצד. אבל, אפשר לפרש אותה כדבר קורע, מנכר, מנביב (?), או כדבר מבסס, *זהות השבה ומעמידה את עצמה* - דבר שאפשר לשדרג ולהפוך לדבר גבוה.
|
||||
@@ -263,75 +276,84 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
|
||||
הגל לא *מבטיח* שהדבר הזה יקרה - התפיסה שלו אינה דטרמיניסטית - אבל *אם* נפעל בהתאם לכיוון הזה, נוכל להגיע למשהו טוב, למשהו מוחלט.
|
||||
|
||||
##הכרה היא נושא טבעי
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_4.pptx)
|
||||
{.is-info}
|
||||
## הכרה היא נושא טבעי
|
||||
!!! info ""
|
||||
[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_4.pptx)
|
||||
|
||||
> טבעי לדמיין שבפילוסופיה, לפני שניגשים לעניין עצמו, כלומר להכרה בפועל של מה שהווה באמת, צריך להסכים קודם על טבע ההכרה \[...], שאותה רואים או ככלי העבודה שבאמצעותו אוחזים במוחלט, או כתווך שדרכו מביטים בו
|
||||
|
||||
> *73§*
|
||||
|
||||
הגל פותח את ההקדמה השנייה לספרו בנופח אפיסטמי, כתנאי מקדים. הרעיון הזה, של חקירת השכל לפני האמת, מרכזי מאוד לעת החדשה - [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) כתב ספר שלם על המתודה, ו[לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק) הקדיש לה את [עיקר חקירתו](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה)
|
||||
הגל פותח את ההקדמה השנייה לספרו בנופח אפיסטמי, כתנאי מקדים. הרעיון הזה, של חקירת השכל לפני האמת, מרכזי מאוד לעת החדשה - [index](פילוסופיה/חדשה/דקארט/index.md) כתב ספר שלם על המתודה, ו[index](פילוסופיה/חדשה/לוק/index.md) הקדיש לה את [עיקר חקירתו](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה)
|
||||
|
||||
|
||||
> מכיון שהשכל הוא המעלה את האדם מעל לכל שאר היצורים בעלי-החושים והנותן לו את כל היתרון והשלטון שי לו עליהם, הריהו בלי ספק ענין שבגלל אצילותו בלבד כדאי שנטרח לחקור בו. השכל, כעין, מביאנו לראות ולחפש את כל שאר הדברים, אבל אינו מפנה מבט אל חעצמו; ודרושות אמנות וטרחה יתרה כדי להעמיד אותו במרחק-מה מעצמו ולעשותו לשנוא של עצמוץ ץץץמובטחני שכל כמה שנרבה להאיר את רוחנו ולהתוודע אל שכלנו, נפיק מזה לא רק הנאה גדולה אלא גם תועלת מרובה כשנכוון את מחשבוצינו לבקשת דברים אחרים.
|
||||
|
||||
> *לוק, מסה על שכל האדם, מבוא*
|
||||
|
||||
> כללי המתודה:
|
||||
|
||||
> השלישי: לערוך את מחשבותיי בסדר; זאת אומרת, להתחיל בדברים שהם פשוטים ביותר ושקל ביותר להכירם, כדי לעלות לאט לאט, מדרגות מדרגות, עד הכרת הדברים המורכבים ביותר
|
||||
> *דקארט, על המותדה*
|
||||
|
||||
דקארט ולוק רואים בחקירת השכל נושא חשוב מאין כמותו, חלק בלתי נפרד מחקר האמת - נושא שיש להתייחס אליו במלוא הרצינות.
|
||||
|
||||
> אי אפשר כי הכרות שהן ברשותנו בלי שנדע מנין, ועקרונות שאין אנו יודעים את מקורם, יעמדו לנו להקים מיד בנין בלי שנבטיח תחילה, על ידי חקירות מדויקות, את יסודו. על כן, שורת הדין נותנתן שנשאל תחילה: כיצד עשוי השכל לבוא לכלל הכרות האלו אפריורי, ומה עשויים שיהיו היקפן, תוקפן וערכן.
|
||||
|
||||
> תופעה זו \[בלגן] תובעת מן התבונה, שתיטול עליה מחדש את תפקידה הקשה ביותר, כלומר, את תפקיד ההכרה העצמית, ותתקין בית דין, שיבטיח לה את תביעותיה הצודקות וכאחת יבטל את כל התיימרויותיה שאין להן שחר... בית דין כזה אינו אלא **ביקורת התבונה הטהורה עצמה**
|
||||
> *קאנט, ביקורת התבונה הטהורה*
|
||||
|
||||
קאנט דורש אפילו *לעצור* את התהליך כולו - כל מה שאנחנו יודעים - ולבחון את הבסיס שלהם. למה אנחנו חושבים שזה נכון? מהם בכלל גבולות המגרש שאנחנו יכולים לדעת? קאנט, ב*ביקורת התבונה הטהורה*, הציב את זה כמפנה, והגל לוקח עמו את הנושא הזה, ואת החקירה הזו. *טבעי לדמיין* בהחלט מכיל את התובנות הקנטיאניות האלה.
|
||||
|
||||
###הכשלה עצמית מהותית
|
||||
### הכשלה עצמית מהותית
|
||||
הגל דורש מאיתנו להכיר בטבע ההכרה, ומניח בכך זרע לפורענות -
|
||||
|
||||
> נדמה שיש מקום לחש שמאחר שההכרה היא יכולת מסוג ובהיקף מוגדרים, ללא הגדרה מדויקת של טבע ההכרה וגבולותיה, במקום להגיע אל שמי האמת ניגע רק בענני הטעות. החשש הזה אף הופך בהכרח לביטחון, שלבקש מההכרה להשיג למודעות את נקודת ההתחלה, כלומר את מה שהווה בעצמו, הרי זה סתירה מושגית, \[אם אמנם] בין ההכרה ובין המוחלט עובר גבול המפריד ביניהם לגמרי.
|
||||
|
||||
הגל עומד על נקודתו של קאנט - אם לא נכיר את גבולות ההכרה, את שיא היכולות שלנו, לא נגיע ל*שמי האמת* אלא רק ל*ענני הטעות*. קאנט כתב זאת כביקורת על אלו שקדמו לו, שהתיימרו לאמת מוחלטת - וקאנט מבקש, *בחקר האמת - דע את מגבלותיך*. עצם החשש מאי-דיוקה של התודעה, מפריצת הגבולת שלה, דן אותנו לכישלון, אומר הגל על גבי קאנט. ההתיימרות לדעת את האמת היא סתירה; עצם ההכרה (בהכרה) מציב אותה כדבר מתווך, שימנע מאיתנו את האמת המוחלטת.
|
||||
|
||||
> שימו לב - כשהגל אומר **מודעות**, הוא מתכוון ל**תודעה עצמית** - דבר פסיכולוגי. לעומתה, **הכרה** מתארת משהו גדול יותר, מאמץ מדעי - חקר האמת ממש.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
שימו לב - כשהגל אומר **מודעות**, הוא מתכוון ל**תודעה עצמית** - דבר פסיכולוגי. לעומתה, **הכרה** מתארת משהו גדול יותר, מאמץ מדעי - חקר האמת ממש.
|
||||
|
||||
אולם, אומר הגל - זו נקודת ההתחלה; פגע רע, שעליו להתמודד איתו. אולם, הגל לא יכול לשפוך אש וגופרית על *מתודה* ו*תורת הכרה* - משום שהוא מיד מציג את תורת ההכרה *שלו* בספר.
|
||||
|
||||
> כי אם ההכרה היא כלי העבודה לאחיזה בהות האבסולוטית, מיד ברור שהפעלת כלי העבודה על דבר-מה לא מותירה אותו כפי שהוא לעצמו, אלא גוררת עמה עיצוב ושינוי. מצד שני, אם ההכרה אינה כלי העבודה של פעילותנו, אלא איכשהו תווך סביל שדרכו מגיע אלינו או האמת, הרי גם אז איננו מקבלים את הדבר כפי שהוא בעצמו, אלא כפי שהוא דרך התווך הזה ובתוכו. בשני המקרים \[כלי, תווך\] יש בידינו אמצעי שמחולל מיד את הניגוד לתכליתו; או, אדרבה, הסתירה היא בכך שאנו נעזרים בכלל באמצעי.
|
||||
|
||||
> *§73*
|
||||
|
||||
> רק המוחלט הוא אמיתי ורק האמיתי הוא המוחלט
|
||||
|
||||
> *§75*
|
||||
|
||||
> עלינו להכיר את הכלי, אומר קאנט, בטרם ניקח על עצמנו את העבודה שלשמה הוא נועד, משום שאם הכלי אינו מסיק לכך, כל עמלנו יהיה לשווא... אבל לבקש לדעת לפני שאני יודעים הוא אבסורדי ממש כמו ההחלטה הנבונה לא להיכנס למים לפני שלמדת לשחות.
|
||||
|
||||
> *The Logic of Hegel, §10*
|
||||
|
||||
הגל *הופך* את היחסים בין ההכרה לתוכן ההכרה; קודם כל, אתה מכיר - ואז, תוך כדי, אתה *מכיר איך אתה מכיר*.
|
||||
|
||||
> According to this newest skepticisim, the human cognitive facutly is a thing which has concepts, and because it has only concepts, it cannot get to the things which are outside; it cannot investigate or discover them - for the two are specifically different.
|
||||
|
||||
> Jenaer Schriften[^13], pp. 251-253
|
||||
|
||||
קאנט אומר, *מושגים בלי הסתכלויות הם ריקים*, ו*הסתכלויות בלי מושגים הן ריקות*. המשפט הזה מסכם את כל המחלוקת בין האימפריציסטים לרציונליסטים. בחלק הראשון הוא מבקר את הרציונליסטים, ובשני - את האימפריציסטים; צריך *גם* את ההסתכלויות ו*גם* את המושגים. אולם, אומר הגל, פיצול הדברים האלה לשני דברים נפרדים שוב מכניס אותנו לבור, לשני מקורות שונים של הכרה, שמבקש את המסקנה - מה שאתה תופס במושגיך, אלו מושגים במערכת שלך - ולא אמת מוחלטת.
|
||||
|
||||
##הרס הפרויקט היסודני
|
||||
## הרס הפרויקט היסודני
|
||||
הפילוסופים של העת החדשה היו עסוקים ב**פרויקט היסודני** - הן האימפריציסטים והן הרציונליסטים מבקשים למצוא את *היסוד*, ולכונן על גביו את הידיעה ואת המדע.
|
||||
הרציונליסטים מחפשים את ה*מהות* - כמו ב[דוגמת השעווה](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#דוגמת-השעווה), ומבקש דרכה למצוא את המהות, מושגי השכל. האמפריציסטים, לעומתם, מתבססים על רשמי החושים. בין שני המחנות קיימת השכמה בין רושם חושי למושא שכלי - החישה הוא מסוימת, קונקרטית (*it do be like that*).
|
||||
|
||||
הפרויקט היסודני מבקש לבצע הפרדה בין מושגי השכל ורשמי החושים, לעשות סדר בבלגן, ולחזור לאיזו ספירה פנימית של הרוח - [*cogito ergo sum*](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fnref12), [*החדר הריק* של לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה); הניסיון האפלטוני כמעט [לחזור להתחלה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס#מהו-הדיאלוג-האפלטוני) - *palin ex arches*. המהפכה של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) היא שמודעות עצמית, חושב לעצמו כחושב, מניחה את קיומם של אובייקטים ממשיים מחוצה לחושב; מודעות עצמית ומודעות לאובייקט הם שני *מומנטים בכוליות אחת*, והרעיון הזה הוא מכת מוות לרעיון של להסתגר ברוח.
|
||||
הפרויקט היסודני מבקש לבצע הפרדה בין מושגי השכל ורשמי החושים, לעשות סדר בבלגן, ולחזור לאיזו ספירה פנימית של הרוח - [*cogito ergo sum*](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fnref12), [*החדר הריק* של לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה); הניסיון האפלטוני כמעט [לחזור להתחלה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס#מהו-הדיאלוג-האפלטוני) - *palin ex arches*. המהפכה של [index](פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md) היא שמודעות עצמית, חושב לעצמו כחושב, מניחה את קיומם של אובייקטים ממשיים מחוצה לחושב; מודעות עצמית ומודעות לאובייקט הם שני *מומנטים בכוליות אחת*, והרעיון הזה הוא מכת מוות לרעיון של להסתגר ברוח.
|
||||
|
||||
הגל ממשיך את הקו הזה, ותוקף את הרעיון של *תורת ההכרה* שניצב בבסיס הפרויקט היסודני. איך אפשר לדבר על תורת הכרה מבלי לדעת? הגל מושל זאת ללדעת לשחות לפני ששוחים.
|
||||
|
||||
##הפנמנולוגיה כמתודה
|
||||
## הפנמנולוגיה כמתודה
|
||||
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_5_לאתר.pptx)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
|
||||
###הנחות היסוד הסמויות של הספק
|
||||
### הנחות היסוד הסמויות של הספק
|
||||
> הפחד הזה נוטע ומניח בכר מראש, ומבסס את היסוסיו ומסקנותיו על משהו (ולא מעט) בבחינת אמת, אבל משהו שיש לבחון קודם אם הוא אכן האמת. מה שהפחד הזה מניח מראש הם **דימויים** מוסימים של **ההכרה** בתור **כלי עבודה** ובתוך **תווך*, וכן **הבדל כלשהו שלנו עצמנו מההכרה הזאת**. אולם בראש ובראשונה הפחד הזה מניח מראש שהמוחלט ניצב **בצד אחד וההכרה בצד אחר** לעצמה ובמנותק מהמוחלט, אך בכל זאת שהיא משהו ריאלי; או שבתוך כל הפחד גם מניח מראש שההכרה, שבהיותה מחוץ למוחלט הרי היא גם מחוץ לאמת, היא בכל זאמת מהימנה - וזו הנחה שעל יד מה שמתכנה פחד מהטעות מגלה יותר כפחד מהאמת.
|
||||
|
||||
> *§74*
|
||||
|
||||
עצם הפיכת ההכרה לנושא לדיון היא הרחקתי מההכרה עצמה. איך יוצאים מהבוץ הזה?
|
||||
@@ -341,19 +363,22 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
הפחד הזה מניח מראש שהמוחלט נמצא בצד אחד, וההכרה בצד אחר - ובכל זאת שההכרה היא עדיין באמת, ונאמנה לה (ניטשה[^15] - *אין אמת, יש רק פירושים* - אבל האם העמדה הזו היא לא בעצמה עמדה לגבי האמת?).
|
||||
|
||||
> פילוסוף אומר שהוא מבין את המשפט "אני כאן", מתכוון בו למשהו, חושב על משהו, - אפיחלו כאשר הוא בכלל לא מהרהר בשאלה איך, באיזו הזדמנות, משתמשים במשפט זה.
|
||||
|
||||
> *ויטגנשטיין, חקירות פילוסופיות, 514*
|
||||
|
||||
> ר' גם - *הפרכת האידאיליזם* (*ביקורת התבונה הטהורה*) - פסקה מפורסמת וקצרה שמתארת את האידיאליזם כ*בתוך המים* - כמניח את העולם מחוץ לרוח.
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
ר' גם - *הפרכת האידאיליזם* (*ביקורת התבונה הטהורה*) - פסקה מפורסמת וקצרה שמתארת את האידיאליזם כ*בתוך המים* - כמניח את העולם מחוץ לרוח.
|
||||
|
||||
###הבחנות מפוקפקות, מושגים מפוקפקים
|
||||
### הבחנות מפוקפקות, מושגים מפוקפקים
|
||||
|
||||
> התפלפלויות כאלו מתסכמות באיזה הבדל סתום בין אמיתי מוחלט ואמיתי אחר[^16] (או: בין אמת מוחלטת לבין אמת מסוג אחר), ו\[בהדרגה אנו נוכחים לדעת\] שהמוחלט, ההכרה וכו' הם מילים שמניחות מראש משמעות כלשהי, שראשית כל יש לחשפה.
|
||||
|
||||
> *§75*
|
||||
|
||||
|
||||
###הגדרת המודעות
|
||||
### הגדרת המודעות
|
||||
> המודעות **מבדילה** מעצמה משהו, שאליו בה-בעת **מתייחסת**; או כמו שאומרים: זה משהו **עבור המודעות**; והצד המסוים של **הייחוס** הזה או של **היות** משהו **עבור איזו מודעיות** הוא **הידע**. אולם מההיות הזה, כלומר עבור אחר, אנו מבדילים את **היות עצמו**; מה שמיוחס אל הידע גם מובדל ממנו ומוצב כהווה גם מחוץ ליחס הזה; צד זה של מה שהווה בעצמו נקרא **אמת**. "מבדילה מעצמה משהו וכו'": זו עצם מהותה המופשטת של המודעות.
|
||||
|
||||
> *82§*
|
||||
|
||||
בתיאור הזה, הגל מתאר את המודעות כשרויה במתחים מסוימים, בסתירות מסוימות. אני חושב על *משהו*; וכשאני חושב על *משהו*, יש במשפט את ה*משהו* ואת המחשבה שלי עליו. אם המחשבה שלי עליו נכונה ותקפה - היא ידיעה. מצד שני, המודעות מבינה שהמשהו הזו קיים *מחוץ* למודעות שלה - עצם המחשבה לא מייצב אותו; הוא קיים שם בחוץ עדיין, בלי קשר אליי. אני נקלע כן למתח מסוים; אני מתיימר לחשוב *אותו*, ולדעת *אותו*, אבל הוא כל הזמן חורג מהידיעה שלי, מופקע ממנה.
|
||||
@@ -361,6 +386,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
|
||||
|
||||
> משמעותן הממשית של הגדרות אלה אינה מענייננו כאן מעבר למה שנאמר; כי הואיל ומושאנו הוא הידע המופיע, בשלב הראשון נקבל גם את הגדרותיו כפי שהן נקרות באופן בלתי אמצעי; והן אמנם נקרות כפי שניסחנו זה עתה. "הגדרותיו": ההגדרות המופשטות הן הגדרותיו הבלתי אמצעיות של הידע המופיע.
|
||||
|
||||
> *83§*
|
||||
|
||||
הגל מתיימר, בתיאורו את מבנה המודעות, לתאר את עצמה כפי שהיא מציגה את עצמה. הוא לא מתיימר לבקר, לאשר או לבחון את זה - רק להציג איך זה מופיע. הידע המופיע אינו רק על דה-והא - אלא גם מודעות עצמית. כל מי ששופט ו*כך וכך*, מכיר בעצם שיפוטו כ*כך וכך*. הנושא הזה של מודעות עצמית, שפולשת לכל מחשבה וכל שיפוט, היא במובנים רבים האוצר שסביבו הכל מסתובב. הגל מנסה לדברר את ההבנה העצמית של המודע - איך האדם מבין את עצמו, ומה שהוא חושב. בהבנה הזו יש מתחים, עימותים - ומהם רוצה הגל להנפיק *מתודה* (שיטה). *המודעות **מבדילה** מעצמה משהו, שאליו בה-בעת היא **מתייחסת**.
|
||||
@@ -371,27 +397,29 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
> בהופיע המדע[^17], לא יהא הוא עצמו אלא **תופעה**; עם הופיעו, המדע עדיין אינו מפורט ומפותח באמיתותו. בהקשר זה לא משנה אם מדמיינים את המדע בתור ה**תופעה**, כי הוא זה שצ. ומופיע לצד **ידע** אחר.
|
||||
|
||||
|
||||
###שאלת קנה המידע
|
||||
### שאלת קנה המידע
|
||||
|
||||
> *81*
|
||||
|
||||
אתם עלולים לקרוא את הספר, ולחשוב שאני, הגל, בוחן אותן - אני יודע מה האמת. אם תראו את זה ככה, אומר הגל, תהיה לכם טענה מוצדקת כלפיי - שלא הוכחתי דבר, ואני רק מניח הנחות. הגל לא רוצה שנבין את זה ככה. הגל מחדד את האתגר שמונח לכאורה לפתחו - הוא עומד לבחון את יומרתן של כל הדמויות שקדמו לו לידיעה. אבל, הגל אומר, אין לי שום קנה מידה - איך אוכל לעשות דבר כזה? הגל מרים להנחתה ואומר -
|
||||
|
||||
###הידיעה שאנו חוקרים
|
||||
### הידיעה שאנו חוקרים
|
||||
|
||||
> העניין המהותי הוא לזכור במשך כל מהלך החקירה ששני המומנטים האלה, **מושג ומושא**, **היות-עבור-אחר והיות בעצמו**, מתגלעים בידע שאנו חוקרים עצמו, ולכן איננו נדרשים להביא עמנו קני מידה וליישם במהלך החקירה רעיונות ומחשבות **משלנו**; אם נרפה מכל אלה, נצליח לבחון את העניין כפי שהוא עצמו הווה **בעצמו ועבור עצמו**.
|
||||
|
||||
> *§84*
|
||||
|
||||
כל ידע מופיע מגיע כבר עם קנה מידה משלו - הוא מבין את עצמו בצורה מסוימת, ולא דורש את קנה המידה שלי. כהגליאנים, מטרתנו לתת לידע המופיע כמות שהוא לבחון את עצמו בקנה המידה שלו, לשפוט את עצמו.
|
||||
|
||||
חשיבה היא עסק של הסתכנות - *דעו לכם שככה וככה* - אני מתיימר לדעת את האמת, להגיד את האמת, ולעמוד ביומרה שלי. מכיוון שכל חשיבה היא מודעות עצמית, היא מלווה ביומרה לעמוד בנורמה הזו. בספרנו, אומר הגל, אנחנו רק נסתכל; רק נצפה - מה קורה? ונקווה לגלות, שצורת הידע המופיע - מעצם היותו יומרני - יתאמץ להוכיח את עצמו, ולפרוע את החוב שלו עצמו. אך למעשה, אומר הגל - הוא נכשל; הדמויות נכשלות ביומרה שלהן עצמן, שמביאה איתה סוג של הצטללות, התקדמות, תנועה. כל אחת מהדמויות שהגל מציג מהווה שלב מסוים, שמתוקף הכישלון שלו ממשיך להתקדם בכיוון מסוים - זו התופעה שמתממשת, התופעה, הידע המופיע. זו חתירה עוצמתית, שתצעיד אותנו בדרך.
|
||||
|
||||
##ודאות חושית
|
||||
זהו הפרק הראשון ב*פנמנולוגיה*. הדמות שעולה מיד היא דמותם של האמפרציסטים ([לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק)) - הרשמים המיוחדים שנחרטים על הרוח, *טאבולה ראסה*. הם ההתחלה של משהו, ללא מגע יד אדם.
|
||||
## ודאות חושית
|
||||
זהו הפרק הראשון ב*פנמנולוגיה*. הדמות שעולה מיד היא דמותם של האמפרציסטים ([index](פילוסופיה/חדשה/לוק/index.md)) - הרשמים המיוחדים שנחרטים על הרוח, *טאבולה ראסה*. הם ההתחלה של משהו, ללא מגע יד אדם.
|
||||
|
||||
###מיידיות
|
||||
### מיידיות
|
||||
|
||||
> יש לי **ודאות** לגבי העניין **הזה**, לא משום שפיתחתי את מודעתי והפעלתי בצורות מורכבות את מחשבתי. העניין **הווה**; והוא הווה רק משום שהו **הווה**; הוא **הווה --** זה מש שמהותי עבור הידע החושי, וההוויה הטהורה הזו או הבלתי-אמצעיות האחידה הזו מהווים את האמת שלו. הבתאם, הוודאות היא יחס טהור בלתי-אמצעי; מה שהפרט יודע הוא **הזה טהור** או **הפרטי**.
|
||||
|
||||
> *§91*
|
||||
|
||||
הגל מדברר, בלי להתערב, את העמדה והאידיאולוגיה האמפריציסטית.
|
||||
@@ -409,22 +437,24 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
|
||||
|
||||
> הוודאות החושית מופיעה בתור ההכרה האמיתית ביותר; שכן טרם היא גרעה דבר מהמושא והוא עומד לפניה בכל שלמותו. אבל הוודאות הזו מציגה בפועל את עצמה בתור האמת המופשטת והענייה ביותר. על מה שהיא יודעת היא אומרת רק: זה הווה.
|
||||
|
||||
> *91*
|
||||
|
||||
> 86, 85, 113
|
||||
|
||||
לחשוב על אובייקטיביות כדבר שלא הוכתם על ידי המחשבה זו טעות; עצם המגע עם התודעה הופך אותו לפרטני. אבל הניגוד הזה, בין האובייקטיבי לסובייקטיבי, הוא מדומה.
|
||||
|
||||
##מסעה של הרוח - פנמנולוגיה
|
||||
## מסעה של הרוח - פנמנולוגיה
|
||||
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_6.pptx)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_6.pptx)
|
||||
|
||||
הגל לא אוהב את המונח **תורת הכרה**, משום שהוא נועל אותנו לסובייקט מסוים, ההכרה כדבר קבוע שיש להכיר. הוא מעדיף את הדינאמיקה של ה[פנמנולוגיה](#הפנמנולוגיה-כמתודה) - תפיסת המציאות כפי שהיא מציגה את עצמה.
|
||||
|
||||
###המודעות בוחנת את עצמה
|
||||
### המודעות בוחנת את עצמה
|
||||
|
||||
> במה שהמודעות מכריזה עליו, בתוך עצמה, בתור הבעצמו או בתור האמיתי, אנו מוצאים את קנה המידה שהיא עצמה מציבה כדי למדוד בו את הידע שלה.
|
||||
|
||||
> 84-83§
|
||||
|
||||
המודעות מציגה לעצמה קנה מידה - נורמה שהיא מתיימרת לעמוד בה. אנחנו איננו נדרשים לקנה מידה; המודעות מכילה בתוכה אחד שכזה.
|
||||
@@ -442,7 +472,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
לכל אורך הספר, ניכרים חילופי גוונים בולטים מהסיבה הזו ממש - הגל משתדל לא להתערב.
|
||||
|
||||
|
||||
###טבע מושא חקירתנו מתעלה על ההפרדה הזאת
|
||||
### טבע מושא חקירתנו מתעלה על ההפרדה הזאת
|
||||
|
||||
> מאחר שאנו חוקרים כעת את האמת של הידע, נדמה שאנו חוקרים את מה שהידע הוא בעצמו. אולם בחקירה זו הידע הוא המושא שלנו, הוא עבורנו; והיותו של מה שיתקבל **בעצמו** יהא לפיכך היותו דווקא עבורנו; מה שאנו נטען כי הוא מהותו לא יהא האמת שלו, אלא רק הידע שלנו ממנו. המהות או קנה המידה יתגלעו בתוכנו, ומה שאמור להיות מושווה עמם ושעליו צריך להחליט באמצעות ההשוואה הזאת, לא בהכרח יהיה חייב להכיר בהם.
|
||||
|
||||
@@ -457,8 +487,8 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
אבל אם נקבל את זה, עולה שאני לא יודע מה אני מנסה לעשות - אני *מנסה* לדעת. אולי הניסיון שלי שגוי, או לא ניתן למימוש, אבל לא לדעת מה *אני* מנסה לעשות - זה אבסורד. אתה יכול להטיל ספק ביכולתך להשיג את מבוקשך - אבל לא במה שאתה מבקש ממש.
|
||||
|
||||
|
||||
> אי ההתאמה בין האני לבין העצם זהו ההבדל שלהם, השלילי בכלל, ולמעשה הוא נשמתם או מה שמניע אותם
|
||||
{.info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
אי ההתאמה בין האני לבין העצם זהו ההבדל שלהם, השלילי בכלל, ולמעשה הוא נשמתם או מה שמניע אותם
|
||||
|
||||
|
||||
יש מודעות; ידע מופיע שמתיימר לעמוד בנורמה. הוא בהכרח יודע מה הנורמה, וודאי שדבר עמידתו בנורמה - מוכיח לעצמו שהוא מממש את הנורמה. אבל, אומר הגל, יש אי-התאמה - בין האני לבין העצם, בין המודעות לבין עצמה. הדמויות שיופיעו והיומרות שלהן הן הפער הזה, שמניע אותנו, את הרוח.
|
||||
@@ -469,9 +499,10 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
|
||||
|
||||
> במקום להיות עקרון ההנעה השרירותי… \[יש] להניח לתוכן שיניע את עצמו מתוך טבעו שלו ואז לעיין בתנועה זו.
|
||||
|
||||
> *שם, עמ' 160*
|
||||
|
||||
###יאוש מכל צורות התודעה הפנומנלית
|
||||
### יאוש מכל צורות התודעה הפנומנלית
|
||||
|
||||
> רק הספקנות המְכַווֶנֶת למלוא היקף המודעות המופיעה מכשירה את הרוח לבחון מה היא אמת, בעוררה ייאוש ביחס לדימויים, המחשבות והסברות המכונים טבעיים -- ואין זה משנה אם מכנים
|
||||
אותם עצמיים או זרים - שהמודעות הניגשת **מיד** לבחינה עדיין מלאה בהם ומותנית על ידם, ומשום כך אינה מסוגלת לבצע בפועל את מה שברצונה לעשות.
|
||||
@@ -483,32 +514,36 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
|
||||
המודעות חותרת לאובייקטיביות - כל פעם עם מושג מידי וברור של *מה הוא אובייקט* - שנפרס בעצמו, נכשל, ומנסה שוב עם הבנה *אחרת* של מה זה אובייקט.
|
||||
|
||||
###מסע של שלילה ואובדן
|
||||
### מסע של שלילה ואובדן
|
||||
|
||||
> ניתן לראות את ההצגה הזאת בתור דרכה של המודעות הטבעית החותרת אל הידע האמיתי, או בתור דרכה של הנפש התועה דרך סדרת דמויותיה, כתחנות הטבועות עבורה מראש מטבעה, על מנת שתזדכך לכדי רוח, על ידי כך שבאמצעות התנסותה המלאה בעצמה היא תגיע להכרת הווייתה כפי שהיא בעצמה.
|
||||
|
||||
> *78*
|
||||
|
||||
> המודעות הטבעית היא רק מושג של הידע או ידע בלתי ריאלי. אבל משום ש\[המודעות הטבעית] תופסת את עצמה באופן בלתי אמצעי דווקא בתור הידע הריאלי, לדרך הזאת יש עבורה משמעות שלילית, ולגביה הריאליזציה של המושג משמעה אובדנה שלה עצמה; כי בדרך זו היא מאבדת את אמיתותה. את הדרך הזאת ניתן אפוא לראות כדרך **הספק**, או ליתר דיוק כדרך הייאוש.
|
||||
|
||||
> *78§*
|
||||
|
||||
המודעות הטבעית, אומר הגל, לא באמת יודעת מה זה ידע - רק המושג של הידע, או ידע בלתי-ריאלי, כוזב. המודעות, במיידיות שלה, מתיימרת לדעת אותה - ומרגע שהיא עומדת על הטעותה, זו מכת מחץ עבורה - זו השליליות של הדרך. זו חוויה מאוד קשה[^17].
|
||||
|
||||
> את האלימות הטמונה בהפרעת הסיפוק המוגבל, המודעות סובלת אפוא מידי עצמה.
|
||||
|
||||
> 80§
|
||||
|
||||
###הכוח המניע של החקירה כולה
|
||||
### הכוח המניע של החקירה כולה
|
||||
|
||||
המושא **בעצמו** נהיה **להיות-עבור-המודעות של היות המושא בעצמו**, לפיכך זה האחרון הוא המושא החדש, שעמו מופיעה גם דמות חדשה של המודעות, שעבורה המהות היא משהו אחר מאשר מה שהיה קודם. זהו התנאי שמנחה את הכרחיות הרצף המלא של דמויות המודעוּת. רק ההכרחיות הזו עצמה או **היווצרותו** של המושא החדש שנקרה למודעות בלי שתדע כיצד זה קורה לה, היא מה שעבורנו כמו מתרחש מאחורי גבה של המודעות.
|
||||
> 87§
|
||||
|
||||
המודעות מתאכזבת לגלות שחשבה שהיא אוחזת בדבר עצמו, אבל בעצם הוא מה שהוא עבורי. אבל ההבנה הזו בעצמה היא מיידית, ומתיימרת שוב לאמת - בשלב החדש הזה, המודעות *סובלת* את זה שהדבר שהיא תופסת הוא עבורה, ולא באופן מוחלט - יש כאן התקדמות לעבר הפגת המתח בין האובייקט לסובייקט. מה שקודם היה אובדן, כתם, נהפך לחלק מהדבר כמות-שהוא - דבר חיובי, הכי טוב! זה שהאמת היא *שלי*, לא אומר שהיא לא האמת. תחילה המודעות חושבת שהאובייקטיבי הוא משהו נפרד ממנה לגמרי, אבל היא הולכת ומתוודעת להבנה הזו - **שבהבנה העצמית יש הבנה אובייקטיבית**. האובייקטיביות והמודעות העצמית הן לא *סותרות* - הן אותו הדבר ממש.
|
||||
|
||||
> הרעיון הוא לא *המציאות היא ככה בשבילי*, כי אני לא יודע את המציאות המוחלטת - אלא שהמציאות בשבילי **היא חלק מהמציאות המוחלטת**.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
הרעיון הוא לא *המציאות היא ככה בשבילי*, כי אני לא יודע את המציאות המוחלטת - אלא שהמציאות בשבילי **היא חלק מהמציאות המוחלטת**.
|
||||
|
||||
המסע בספר הוא שהגל נותן לרוח להגיע בעצמה למסקנה הזו - לחשוב שהיא יודעת, להסתבך בדרך הספק\דרך הייאוש, ושוב לדעת - בלי התערבות ובלי הנחות קודמות. אתה רוצה להטיל ספק? תטיל ספק; אבל הספק הזה בעצמו לכוד בסתירות פנימיות, שיגידו לכדי פתרון בעצמם.
|
||||
|
||||
> מן-ההכרח, ש'אני חושב' יהא עשוי ללוות את כל דימויי; שאם-לא-כן, הייתי מדמה בתוכי משהו, שאי-אפשר לחשבו כלל, ופירושו-של-דבר: הדימוי היה שלא באפשר, או לפחות לגבי, לא-כלום. הדימוי, שאפשר שיהא נתון לפני כל מחשבה, קרוי 'הסתכלות'. לכן כל ריבוי של ההסתכלות הוא בעל זיקה הכרחית אל 'אני חושב' באותו הסובייקט עצמו, שבו מצוי אותו ריבוי. אך דימוי זה הוא פעולה של הנביעה העצמית, כלומר, שאין לראותו כשייך לחושניות. אני קורא לו לדימוי זה... 'אפרצפציה מקורית', משום שהיא-היא אותה התודעה העצמית, שביצרה את הדימוי 'אני חושב' -- שמן-ההכרח שיהא עשוי ללוות את כל הדימויים האחרים ושהוא אחד וזהה בכל תודעה -- אי אפשר ששוב תהא מלווה דימוי כלשהו.
|
||||
|
||||
> *קאנט, ביקורת התבונה הטהורה*
|
||||
|
||||
האימפיריציסטים רואים את הרוח כ*חדר ריק*, שמצטברים בו רשמים - לוח שהולך ונחקק. אבל, אי אפשר לדבר על רשמים *ברוח*, מבלי לדבר על הרוח עצמו - חייב להיות *מישהו* שיכול לחשוב את הריבוי הזה, אומר כאן קאנט, בצעד מגשר גדול בין הרציונליסטים לאמפריציסטים. אותה רוח ממש - ה*אני החושב* - הוא משהו שלא מגיע מבחוץ, אלא מגיע מהרוח עצמה - וזה העוקץ האנטי-אמפריציסטי כאן. מודעות עצמית הכרחית לכל מודעות, אבל היא עצמה אינה יכולה להיות מן הניסיון - האי א-פריורית, קודמת לכל הניסיון.
|
||||
@@ -517,11 +552,12 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
> המודעות היא לעצמה **מוּשַׂגה**, ולכן היא מהווה באופן בלתי אמצעי הליכה אל מעבר למוגבל, וכן - הואיל והמוגבל הזה הוא שלה – גם מעבר לעצמה.
|
||||
> *פנומנולוגיה של הרוח, סעיף 80*
|
||||
|
||||
###הפרכת האידיאליזם
|
||||
### הפרכת האידיאליזם
|
||||
|
||||
- הניסיון הפנימי שלנו, שדקארט לא מטיל בו ספק, אפשרי רק בהנחה של ניסיון חיצוני.
|
||||
|
||||
> התודעה גרידא \[...] שיש לי על מציאותי שלי, היא עצמה מוכיחה את מציאות המושאים בחלל שמחוצה לי.
|
||||
|
||||
> *ביקורת התבונה הטהורה, 280-281*
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -532,18 +568,20 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
|
||||
כל שיפוט שאני שופט, כולל בתוכו אפוא שני דברים. כשאני אומר, *חתול חמוד*, יש כאן שני דברים: *החתול חמוד* ו*אני צודק*. אין כאן רק שיפוט אמפירי - יש כאן, **בהכרח**, משהו שקודם לניסיון. כאן נכנסת הדינאמיות של הגל - את ה*אני צודק* הזה חייבים לבחון, והוא נכשל ומתחיל שוב מנקודה חדשה. זו התנועתיות של החשיבה, אפילו בהצהרות סתמיות כמו *חתול חמוד*.
|
||||
|
||||
###תכלית המסע; העצמי כחריגה אל מעבר לעצמו השייך לעצמו
|
||||
### תכלית המסע; העצמי כחריגה אל מעבר לעצמו השייך לעצמו
|
||||
|
||||
> המטרה נמצאת היכן שהידע אינו נדרש יותר ללכת אל מעבר לעצמו, היכן שהוא מוצא את עצמו כך שהמושג תואם את המושא והמושא תואם את המושג. משום כך, ההתקדמות לעבר מטרה זו גם אין לעוצרה ולא ניתן למצוא סיפוק בשום תחנה מוקדמת. מה שמוגבל לחיים טבעיים לא מסוגל בכוחות עצמו ללכת אל מעבר למציאותו הבלתי אמצעית, אלא הוא נגרר לשם על ידי אחר, וההיקרעות הזאת מעל עצמו היא מותו. אבל המודעות היא לעצמה **מוּשַׂגה**, ולכן היא מהווה באופן בלתי אמצעי הליכה אל מעבר למוגבל, וכן -- הואיל והמוגבל הזה הוא שלה -- גם מעבר לעצמה; לצד הדבר הפרטי מוצב למודעות בו-זמנית גם מה שמעבר לו, ולוּ רק, כמו בַּהסתכלות החללית, **לצדו** של המוגבל.
|
||||
|
||||
> *80§*
|
||||
|
||||
|
||||
החשיבה חושבת אובייקט; אבל האובייקט *כולל בתוכו את הסובייקט*. לכן, בכל פעם שהסובייקט הזה מופרך ומתחיל שוב, אנחנו מתקרבים לעבר האובייקטיבי.
|
||||
|
||||
|
||||
###זהות אני=לא אני
|
||||
### זהות אני=לא אני
|
||||
|
||||
> הכרת-עצמו הטהורה בתוך האחרוּת המוחלטת, אֶתֶר זה בתור כזה, זהו היסוד והקרקע של המדע, או הוא הדעת בכלל.
|
||||
|
||||
> *§98*
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -558,7 +596,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
##מודעות למודעות עצמית
|
||||
## מודעות למודעות עצמית
|
||||
|
||||
Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לאכול את המעבר בין הפרק השלישי - המודעות - לפרק הרביעי - אמת הוודאות העצמית. זה לא שהקשר בין מודעות למודעות עצמית הוא לא יסודי - ובכל זאת, הקשר הזה מאוד מורכב.
|
||||
|
||||
@@ -569,10 +607,10 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
||||
|
||||
הדמות הראשונה היא **מודעות חושית**; השנייה היא **אמיתות הדבר והטעות** והשלישית היא **השכל**.
|
||||
|
||||
> הדרמה כאן, ולכל אורך הספר, היא **מה זה להיות אובייקטיבי**.
|
||||
{.warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
הדרמה כאן, ולכל אורך הספר, היא **מה זה להיות אובייקטיבי**.
|
||||
|
||||
###הישגי דיאלקטיקת הוודאות החושית
|
||||
### הישגי דיאלקטיקת הוודאות החושית
|
||||
|
||||
*שימה-לעל של ה'זה' של וודאות חושית באובייקט של התפיסה*.
|
||||
|
||||
@@ -595,11 +633,12 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
||||
> *§112-113*
|
||||
|
||||
> While death is the issue of life, life is also the issue of death
|
||||
|
||||
> *p.150*
|
||||
|
||||
המוות של הדמות הזו, זה חיים; ככה אנחנו מתקדמים.
|
||||
|
||||
###הדיאלקטיקה של הקליטה, הדבר והטעות
|
||||
### הדיאלקטיקה של הקליטה, הדבר והטעות
|
||||
|
||||
האימפיריציסט הגולמי האמין ש**להיות אובייקטיבי באמת** זה להיות *גולמי*, לפני שיום. למה לי לחלק את הדברים לחתולים וכלבים, פילים וזבובים, ולא חלבים ופיזבובים? זה הכל שטויות; הדבר מוטמע מהשכילה שלו, ולוק דורש אותו *לפני* כניסתו לממלכת השכל. אבל גם במושגים פשוטים - *הזה* כמו *האדום הזה* - כרוך בעצם בשכילה; וכך, לוק לא מצליח לתאר את ה*אובייקטיבי* בלי ה*שכילה*, הסובייקטיבי.
|
||||
|
||||
@@ -607,18 +646,20 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
||||
|
||||
|
||||
> כמו שקרה בוודאות החושית, גם לקליטה יש פן, שבו המודעות נהדפת בחזרה אל עצמה.
|
||||
|
||||
> *§118*
|
||||
|
||||
המודעות ניסתה להציג את האובייקטיבי כדבר שלא מעורב בו הסובייקט; בכך היא כשלה, ולכן *נהדפת חזרה אל עצמה*.
|
||||
|
||||
|
||||
> התכלית שאליה בעצם מוביל חיבור המחשבות על **הכלליות** וה**פרטיות**, על ה**גם** וה**אחד**, על ה**מהותיות** הקשורה בהכרח עם **אי-מהותיות**, ועל **לא-מהותי** שהוא בכל זאת **הכרחי**, חיבור המחשבות על מהויות-השווא הללו - לתכלית זו מתנגד השכל הבריא, \[ה]נופל טרף לאבסטרקציות הללו, שמסובבות אותו סחור-סחור במעגלן.
|
||||
|
||||
> *§131*
|
||||
|
||||
הפוזיטיביסט מוקף בהמון שאלות, שמוליכות לכיוונים שהוא לא רוצה ללכת אליהם - המלח הזה הוא *גם זה וגם זה וגם זה*, אבל הוא לא רוצה לחבר את הדברים האלו יחד, לחשוב מעבר למה שרואים בחוש. הדמות הבאה שלנו לא ניחנת בסרבנות הזו - מדעי הטבע, למשל, לא מסתפקים במה שאנו רואים: יש חוקי טבע, ויש דברים שאנחנו לא רואים אבל הם חלק מכל העניין; הוא מרשה לעצמו לערבב את המחשבות באובייקטיבי.
|
||||
|
||||
|
||||
###הישגי דיאלקטיקת כוח ושכל
|
||||
### הישגי דיאלקטיקת כוח ושכל
|
||||
|
||||
במסגרת תנועתו של השכל מושאיו הם חשמל חיובי ושלילי, מרחק, מהירות, כוח משיכה ואלף דברים אחרים, שמהווים את תוכן המומנטים של התנועה. ובדיוק בשל כך מספק ההסבר כל-כך הרבה סיפוק עצמי: כי ***בהסבר***, אפשר לומר, *המודעות נמצאת בשיחה בלתי-אמצעית עם עצמה, וכך היא נהנית רק מעצמה, והגם שנדמה כי היא עוסקת במשהו אחר, בפועל אין היא מתעסקת אלא עצמה*.
|
||||
|
||||
@@ -636,52 +677,64 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
||||
דמויותיה הקודמות של המודעות חשבו שהאמיתי הוא איזה דבר אחר ממנה - אבל התקדמנו מזה. אנחנו מבינים שעצם המודעות העצמית היא חלק מאותו אמיתי, שמודע הן לעצמו והן לשונות שלו ממשהו אחר, שעל טיבו הוא מנסה לעמוד. הדמות הזו מתחילה מכשלונה של הקודמת, נקודת התחלה חדשה: כל מודעות היא מודעות עצמית. כשאני חושב על פילים או זבובים, זה *אני* שמנסח אותם ושוכל אותם, *אני* חלק מלהיות פיל או זבוב אובייקטיבי.
|
||||
|
||||
> כעת נוצרה ודאות הזהה לאמת שלה, ודאות שלא התקיימה במצבים הקודמים; כי הוודאות היא המושא של עצמה, והמודעות היא האמת של עצמה. אני הוא גם תוכן היחס וגם ההתייחסות עצמה.
|
||||
|
||||
> *166*
|
||||
|
||||
ההתייחסות שלי לעצמי היא גם עצמי - התוכן - וגם המודעות.
|
||||
|
||||
> \[...\] בהבדילה מעצמה רק את עצמה ועמה, אז ההבדל מבול עבורה **באופן בלתי אמצעי** בבחינת אחרות. ההבדל לא **הווה**, ו**המודעות העצמית** היא רק הטאוטולוגיה חסרת התנועה של: אנו הוא אני; כאשר עבור המודעות העצמית ההבדל לא לובש דמות **הוויה**, אין היא מודעות עצמית.
|
||||
|
||||
> *167*
|
||||
|
||||
אני מודע לעצמי כמודע. יש עדיין הבדלה; יש עצמי אליו אני מודע, ועצמי מודע. יש עצמי מושא, ועצמי משקיף. מי שחושב שבאומרו *אני מודע לעצמי* הוא באמת מודע לעצמו, אומר הגל, מרמה את עצמו; **זו טאוטולוגיה זהה, סתם סיסמא ריקה**. משהו עדיין חסר, עדיין ריק: דימוי נבוב של מודעות עצמית. אני הוא לא רק מודעות; הוא גם הוויה - יש בו משהו אובייקטיבי. הגעה למודעות עצמית ממשית - עצמי *באמת* - דורשת כברת דרך משמעותית יותר בהרבה.
|
||||
|
||||
##הדיאלקטיקה של האדון והעבד
|
||||
## הדיאלקטיקה של האדון והעבד
|
||||
|
||||
> [טקסט (בר-לפידות)](/פילוסופיה/חדשה/הגל/הדיאלקטיקה_של_האדון_והעבד_תרגום_בר_לפידות.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_8_לאתר.pptx)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[טקסט (בר-לפידות)](/פילוסופיה/חדשה/הגל/הדיאלקטיקה_של_האדון_והעבד_תרגום_בר_לפידות.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_8_לאתר.pptx)
|
||||
|
||||
###חירות, אדנות ועבדות
|
||||
### חירות, אדנות ועבדות
|
||||
|
||||
> הוא צריך היה - כדי לזכות ביתרון - להראות את עצמו שונה מכפי שהוא למעשה. להיות ולהיראות נעשו שני דברים שונים לחלוטין; וההבדל האמור הוא מקורם של הפאר המנסה להרשים, הערומה רודפת התדמית, וכל שאר המידות הרעות בנות לווייתן של אלה. מבחינה אחרת, מאדם חופשי ועצמאי, כפי שהיה קודם, הרי בשל ריבוי של צרכים חדשים, ניתן לומר שהוא נעכשה עתה משועבד לכל הטבע ובעיקר לבני מינו; הוא נעשה עתה לעבדם של אלה גם בהיותו אדונם.
|
||||
|
||||
> *רוסו*
|
||||
|
||||
כל המידות הרעות האלו קורות עם ה*מעבר מהטבע* - המצב לפני שנוצרה חברה, קהילה, תרבות[^19]. להיות, במובן מסוים, זו עצמאות ואותנטיות מסוימת, הדבר עצמו - אבל החברה גוררת איתה *להיראות* - מראית עין, ניסיון להרשים, העמדת פנים. התרבות, במקום מסוים, משעבדת אותנו - לתאוות חדשות, צרכים חדשים, ולמעשה שוללת מאיתנו את החירות הבסיסית. האדם עבר מעמדה של השתאות וההערצה, כמו שמתאר אריסטו, לריבונות מוחלטת על הטבע; דקארט אומר זאת מפורשות.
|
||||
|
||||
> **אני וההיא** \ אגי משעול
|
||||
> אני מקשיבה לה מטלויזיה
|
||||
|
||||
> למטוסת הזאת המפרשת את חיי
|
||||
> וקוראת משירי אותם היא חוטפת
|
||||
|
||||
> וזוקפת
|
||||
> מיד לזכותה
|
||||
>
|
||||
> ישובה לה שם בבגדיה הטובים
|
||||
|
||||
> שקניתי לה להבדילה ממני
|
||||
> מתאמצת למצוא חן בעיני
|
||||
|
||||
> גם כן
|
||||
> אחת
|
||||
>
|
||||
> כאן מאחוריה גבה
|
||||
|
||||
> אני מרכלת עליה עם חברותי
|
||||
> איך היא בולשת תמיד
|
||||
|
||||
> בין חדרי הבית
|
||||
> אורבת למחשבות הצומחות
|
||||
|
||||
> מגופי
|
||||
> כדי לגרור אותי לארועים ספרותיים
|
||||
|
||||
> ולהושיבני בפאנל.
|
||||
|
||||
אגי מתארת את עצמה רואה את עצמה בטלוויזיה, ומוצאת שם משהו מזויף, משהו מתאמץ; הכותבת מתרעמת כנגדה. היא מתארת איך היא עסוקה לא רק בנראות שלה, אלא במה שחושבים עליה - כולל היא.
|
||||
|
||||
> בגיל שלושים וחת מצא עצמו אניהו מגשים כמעט את כל החלומות שחלמו בשבילו הקרובים לו: הוא הצליח לא פחות משכולם קיוו שיצליח, ועדיין נותר צנוע, עובדה שמילאה את אביו בגאווה. שלא לדבר על זה שהיה נשוי בדיוק כמו שהוריו ואשתו תמיד חלמו, ואפילו בריא, חוץ מהעניין הקטן הזה עם הטחורים. ובכל זאת לא היה אניהו מאושר - עובדה שגרמה לו לא פעם לתחושת תסכול. אמו, הרי, מילדות תמיד רצתה שיהיה מאושר.
|
||||
|
||||
> *אתגר קרת, אניהו*
|
||||
|
||||
קרת מכניס בכמה משפטים האלה את כל הארס שעולה מרוסו - שום דבר לא נאמר בשמו של אניהו באמת.
|
||||
@@ -690,17 +743,18 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
||||
|
||||
> **תכלית התרבות היא סילוקה של התמימות הטבעית**
|
||||
> מן ההשקפות בדבר *תמימותו* של מצב הטבע ובדבר פשטות הליכותיהם של העמים הלא-מתורבתים משתמע כי הן רואות בתרבות דבר-מה חיצוני בלבד הקשור בשחיתות ובניוון... השקפה זו מוכיחה כי היא אינה בקיאה בטבעו של הרוח ובתכלית התבונה. הרוח משיג את ממשותו רק על-ידי שהוא מתפצל בתוך עצמו, על-ידי שהוא מטיל על עצמו מגבלה וסופיות \[בדמות] צרכים טבעיים ושרשרת זיקות של הכרח חיצוני, ובעצם תהליך ההסתגלות למגבלות הללו הוא מעצב את עצמו בתוכן וכך מתגבר עליהן וזוכה בתוך כל במתיאותו ה*אובייקטיבית*. תכליתה של התבונה איננה אותה פשטות הליכות טבעית... אדרבא, תכליתה היא לפעול לסילוקה של התמימות הטבעית... כך שהחיצוניות הזאת תשיג תחילה את התבוניות שהיא מסוגלת להשיגה, כלומר את *צורת הכלליות*, את ה*שכליות*. רק בדרך זו הרוח מרגיש *בבית* ו*אצל עצמו* בחיצוניות הזאת. כך יש אפוא לחירותו מציאות בחיצוניות, ובאלמנט הזה, אשר כשלעצמו הוא זר לקביעת החירות שלו, הרוח נעשה *בשביל-עצמו*, ועניין לו רק עם מה שהוא טבע לו את חותמו ושהוא עצמו *יצר*
|
||||
|
||||
> *פילוסופיה של המשפט, 187*
|
||||
|
||||
הגל חולק את העמדה הבסיסית של רוסו של התרבות כשמשחיתה - אולם, היכן שאצל רוסו היא תופעת לוואי מצערת, כאן הגל מאשים כי זוהי תכליתה ממש. ניכרת כאן המודעות העצמית של הגל - פיצול מסוים, שניות מסוימת, שרק דרכו הרוח מתממשת. כמו שגן העדן היה גן העדן עד האכילה מעץ הדעת, התבונה היא נפילה מסוימת, הכרחית למימוש מלא שלה עצמה. ההתגברות על הנפילה שהיא התרבות היא שלב הכרחי במימוש המלא של הרוח, אומר הגל. כל עוד אני תמים, אני מה שאני כי ככה נוצרתי. אבל, אם אני נעשה מודע לעצמי, תופס מרחק מעצמי, מהאובייקטיבי (אני הרי משהו מסוים) - אני יכול *לטבוע בהם חותם* - אני יכול **לקבוע** מי אני, לעצב את ה*אובייקטיבי*: אני יכול להחליט מי אני אהיה, ולהוציא את זה לפועל. כעת *מי שאני* נברא בצלמי, ולא ביד הגורל.
|
||||
|
||||
|
||||
> ה*מימוש* הזה אינו מובן מאליו - יש לו הרבה פתולוגיות: מימוש עצמי והמסע של הרוח זו קליעה לדבר מסוים, שבהחלט אפשר לפספס: אפשר להתממש, ואפשר להיאבד.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
ה*מימוש* הזה אינו מובן מאליו - יש לו הרבה פתולוגיות: מימוש עצמי והמסע של הרוח זו קליעה לדבר מסוים, שבהחלט אפשר לפספס: אפשר להתממש, ואפשר להיאבד.
|
||||
|
||||
הרבה פילוסופים האשימו את הגל ב*דטרמיניזם אופטימי* כזה, אולם הפרשנים עומדים כנגד זה: הגל מכיר בפוטנציאל ההרס של ההתקדמות, כמו בזוועות שהתחוללו במאה ה20 - אולם, הגל סבור, כל מעידה כזו וכל אסון כזה מלמד אותנו *מה זה להתקדם*. יש עדיין היגיון פנימי בתהליך של ההתקדמות, גם כשזו הולכת אחורה.
|
||||
|
||||
###מהי תודעה עצמית באמת?
|
||||
### מהי תודעה עצמית באמת?
|
||||
|
||||
> **התודעה העצמית היא כשלעצמה ובשביל עצמה בכך שהיא כלשעצמה ובשביל עצמה בשביל זולתה: היא הינה רק כמי שמכירים בה.**
|
||||
> *178, תרגום קליין*
|
||||
@@ -712,22 +766,25 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
||||
|
||||
|
||||
> איני יכול להכיר בשום אמת על אודות עצמי, אלא רק באמצעות הזולת. בני אדם אחרים חיוניים לקיומי ולכל הכרה שאני יכול להשיג על אודות עצמי. \[...] אנו נמצאים אפוא בעולם שאפשר לכנותו: בין סובייקטיבי. ובעולם כזה האדם מחליט מי הוא ומי הם האחרים.
|
||||
|
||||
> *סרטר, האקסטנציאליזם הוא הומניזם, 35*
|
||||
|
||||
אליעזר הוא מורה. אבל, להיות מורה מדמיין יחס מסוים - אם הוא לא מלמד אף אחד, הוא בוודאי לא מורה. יהיה זה אבסורד לומר שאליעזר הוא מורה בלי יחס מסוים מכל אחד אחר - חייב להיות משהו באליעזר, ומשהו באחרים. להיות מורה, מנצח, כנר בתזמורת, דורש הכרה מסוימת של אחרים[^21]. העמדה שתופס סרטר היא נדמית באותו הקו של הגל[^22], אבל חזקה יותר.
|
||||
|
||||
> חשבו על אמן גאון: הוא חי כגאון, מת כגאון. האם, אם לא הכירו בו, הוא באמת גאון? לכאורה, אפשר לחשוב על גאונים כאלה - שמתו וחיו כגאונים, בלי הכרה. אבל כל חייו השאלה תנקר - *האם אני באמת גאון?*
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
חשבו על אמן גאון: הוא חי כגאון, מת כגאון. האם, אם לא הכירו בו, הוא באמת גאון? לכאורה, אפשר לחשוב על גאונים כאלה - שמתו וחיו כגאונים, בלי הכרה. אבל כל חייו השאלה תנקר - *האם אני באמת גאון?*
|
||||
|
||||
ופתאום נגלה שהמשפט האחרון של סארטר *סותר* את תחילתו. אם **אני מחליט** מי האחרים - איך האחרים מגדירים אותי? כל אחד קובע את ה*אחרים המשמעותיים* שלו, שאנו משתוקקים לאישור מהם, להסכמה מהם - אבל מי הם אותם *אחרים* תלוי בי - וככה סארטר *מתחיל בפרה וגומר בחמור*.
|
||||
|
||||
> הרודפים אחר הכבוד עושים כן למען יהי בטוחים שאמנם טובים הם; שהרי הם מבקשים כבוד מידי הנבונים, ובקרב אנשים שמכירים אותם, ובשל סגולתם הטובה.
|
||||
> *[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), [אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה), ספר א', עמ' 19*
|
||||
|
||||
> *[index](פילוסופיה/יוונית/אריסטו/index.md), [אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה), ספר א', עמ' 19*
|
||||
|
||||
אינטואיטיבית, רדיפת הכבוד נתפסת כדבר רע. אולם, כאן אומר אריסטו, חיפוש האישור מפי אחרים, אבל לא סתם אחרים - הנבונים, הטובים והחכמים - הוא דבר טוב, מעיין נייר-לקמוס עצמי כזה. הכבוד משתמע פה כאותה *תאווה* של הגל, חיפוש האמת ורדיפת הכבוד לא כמצבים מסוימים אלא כדחף מהותי ובסיסי, אך לא אבסולוטי: אני מחפש כבוד מהאנשים הנכונים - כבוד מהלא-נכונים הוא בזוי.
|
||||
|
||||
|
||||
> המושג של אחדותה זו של התודעה העצמית בהכפלתה - מושגה של האין-סופיות המגשמת בתודעה עצמית - הינו משזר רב-צדדי ורב-פנים. מצד אחד, יש להקפיד על הפרדתם של המומנטים, ואילו מן הצד האחר - יש להשקיף עליהם בהבדל האמור כעל בלתי-נבדלים: יש לתפוס ולהכיר אותם כל פעם במשמעותם ההפוכה. כפל המשמעות של אותם נבדלים מקורו במהותה של התודעה העצמית שהיא אין-סופית, או היא באופן בלתי-אמצעי היפך של הקביעתיות בה היא מושמת
|
||||
|
||||
> *178*
|
||||
|
||||
זה חתיכת משפט.
|
||||
@@ -736,6 +793,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
||||
|
||||
|
||||
> מה שהווא אפוא עבור המודעות העצמית הוא מודעות עצמית אחרת; היא יצאה **מחוץ לעצמה**. לכך יש משמעות כפולה: **ראשית**, היא איבדה את עצמה, כי היא מוצאת את עצמה כישות **אחרת**; **שנית**, היא ביטלה בכך את האחר, כי היא גם לא רואה את האחר כישות, אלא את **עצמה** ב**אחר**.
|
||||
|
||||
> *179*
|
||||
|
||||
חשבו על שני פרטים. אנחנו מסתכלים על אחד מהם. האחד מודע לכך שהאחר מסתכל עליו, שהוא משחק בפני מישהו, נראה בפני מישהו. בכך התודעה *יצאה מעצמה, איבדה את עצמה, **ביטלה את האחר**.
|
||||
@@ -743,6 +801,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
||||
בכך שאני משתמש באחר ככלי להגדיר את *עצמי*, אני גם מאבד את עצמי - אני תלוי עכשיו באחר וברושם שאני מותיר בו, ולא בממשות שלי עצמי, כמו שרוסו אומר - אבל אני גם חוטא *לו* כאדם אחר ונפרד, רואה אותו כאמצעי להגדיר את עצמי, ולא לגמרי כ*ישות*; אני לא באמת פתוח ונדיב ועוסק בהם כערכם, אלא רק ככלים להערכה עצמית.
|
||||
|
||||
> המודעות העצמית מוכרחה לבטל את **אחרותה**; זה ביטולו של מובן כפול, כאמור לעיל, ולכן גם הביטול הוא כפול-מובן; **ראשית**, הוא מוכרח לכוון לביטול הישות העצמאית **האחרת**, כדי להיות באופן הזה ודאי **לגבי עצמו** בתור המהות; **שנית**, בכך הוא מכוון לביטול **עצמו**, כי האחר זה הוא עצמו.
|
||||
|
||||
> *180*
|
||||
|
||||
כאן הגל מתחיל להתהלך בלוח.
|
||||
@@ -751,37 +810,39 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
||||
|
||||
|
||||
> עתה יש לבחון את המושג הטהור של מתן-ההכרה, של הכפלת המודעות העצמית באחדותה, ולראות כיצד מופיע תהליכו של המושג הזה עבור המודעות העצמית. תהליך זה יציג בתחילה את צד **אי-הזהות** בין שתי המודעויות העצמיות או את יציאתו של האמצע אל הקטבים, אשר כקטבים הם מנוגדים זה לזה, כאשר האחד מהם הוא רק נותן ההכרה והאחר הוא רק מקבל ההכרה.
|
||||
|
||||
> *185*
|
||||
|
||||
כעת, הגל מבקש לעמוד על ההבדל - בין נקודת המבט שלו, שלנו ושל הדמות שאותה אנו בוחנים בכל פעם.
|
||||
|
||||
##מתודעה למודעות
|
||||
## מתודעה למודעות
|
||||
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_9.pptx)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_9.pptx)
|
||||
|
||||
|
||||
> [You cannot get there from here](/פילוסופיה/חדשה/הגל/you-cant-get-there-from-here.pdf) (Pippin) - מאמר על המעברים בפנמנולוגיה.
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
[You cannot get there from here](/פילוסופיה/חדשה/הגל/you-cant-get-there-from-here.pdf) (Pippin) - מאמר על המעברים בפנמנולוגיה.
|
||||
|
||||
המעבר מתודעה למודעות עצמית הוא מורכב, ועובר דרך ה**חיים** וה**תודעה**.
|
||||
|
||||
###המושא נהיה חיים, הוויה רפלקסיבית
|
||||
### המושא נהיה חיים, הוויה רפלקסיבית
|
||||
|
||||
|
||||
> המושא \[...] נהיה **חיים**. מה שהמודעות העצמית מבדילה מעצמה כהווה, הגם שהוא מוצב כהווה, אינו הווה רק בצורת הוודאות החושית והקליטה, אלא הוא הוויה רפלקסיבית, ומושא התאווה הבלתי-אמצעית הוא משהו חי.
|
||||
|
||||
> *168*
|
||||
|
||||
> לקחה של הדיאלקטיקה בפרקי **מודעות** היה ש***במושג* לבדו** - בחשיבה המושגית - **מתפענח**\מונהר\מובן *האובייקט(יבי)* כמות שהוא; החשיבה היא שיורדת לחקרו של האובייקט(יבי) היא שטובעתאת המושגים הנחוצים לשם כך (ובכללם עצם המושג 'אובייקט(יבי)!). ומעבר לזה (ובעצם מובלע בתוך כל זה), היא - החשיבה - מודעת לעצמה ב***מודעות עצמית***: ה'אני החושב', אני החושב, יודע את האובייקט(יבי) ויודע שאני יודע; *בחשיבתי המושגית אני מבין לאשורם ולאמיתתם את היחסים בין האובייקטיבי לסובייקטיבי* ומסולקת המכשלות והתבלולים שהעיבו על יומרת ידיעתנו.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
לקחה של הדיאלקטיקה בפרקי **מודעות** היה ש***במושג* לבדו** - בחשיבה המושגית - **מתפענח**\מונהר\מובן *האובייקט(יבי)* כמות שהוא; החשיבה היא שיורדת לחקרו של האובייקט(יבי) היא שטובעתאת המושגים הנחוצים לשם כך (ובכללם עצם המושג 'אובייקט(יבי)!). ומעבר לזה (ובעצם מובלע בתוך כל זה), היא - החשיבה - מודעת לעצמה ב***מודעות עצמית***: ה'אני החושב', אני החושב, יודע את האובייקט(יבי) ויודע שאני יודע; *בחשיבתי המושגית אני מבין לאשורם ולאמיתתם את היחסים בין האובייקטיבי לסובייקטיבי* ומסולקת המכשלות והתבלולים שהעיבו על יומרת ידיעתנו.
|
||||
|
||||
אם אני חושב כך וכך, כמובן ש*אני* חושב; אך זה ש*אני* חושב לא אומר שלא כך וכך - אדרבה! זה *אכן* כך וכך. המודעות העצמית שלי כחושב - סובייקט - לא גורעת מהדבר כפי שהוא - האובייקט - אלא טובעת בו חותם ולוקחת בו חלק.
|
||||
|
||||
כמו שעברנו, כל דמות שעולה מתיימרת לדעת את האמת באופן ישיר, בלתי-אמצעי, ומונעת ב**תאווה** לאשרר את הידיעה הזו. ובכל שלב, התקווה הזו נכזבת; המודעות שלה נבובה, והיא יורדת מכוח עקרונותיה שלה בעצמה. נוצרת תובנה חדשה, ושוב עולה דמות חדשה, שמתיימרת שוב לאותה בלתי-אמצעיות, הנחת יסוד שהיא בטוחה בה, וחוזר חלילה. ככה אנחנו מתקדמים לעבר ההתצטללות המעמיקה והולכת. [האפריציזם נפל](#הישגי-דיאלקטיקת-הוודאות-החושית), ועל חורבותיו קם [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת); ועל כתפיו של קאנט עומד הגל.
|
||||
|
||||
|
||||
> מדברים אלו יש המפרשים את הגל כקורא להפסיק לחקור את המדע האמפירי. זו שטות; הגל דורש הן את המדע האמפירי והן את המשך ההצטללות הפילוסופית. *אי השלמות של המדע האמפירי היא שלמותו*, אומר רודל, מפרשניו החשובים של הגל.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
מדברים אלו יש המפרשים את הגל כקורא להפסיק לחקור את המדע האמפירי. זו שטות; הגל דורש הן את המדע האמפירי והן את המשך ההצטללות הפילוסופית. *אי השלמות של המדע האמפירי היא שלמותו*, אומר רודל, מפרשניו החשובים של הגל.
|
||||
|
||||
החשיבה היא שטובעת, בנביעתה העצמית ומתוך חירות (וברור אפוא שיש לה תכלית). זו נקודה קנטיאנית חשובה - החשיבה היא ספונטנית (נביעה-עצמית). המחשבה אינה מקבלת דבר כנתון, ונמצאת בשיח עם הדברים. אולם, היא אינה נענית לכוח - היא נענית לטיעונים; ההגבלות שלה אינן חקוקות באבן, אלא באמת המידה שהיא מציבה לעצמה; בבסיסו של דבר, היא חופשית.
|
||||
אז מהי אותה תאווה? העובדה שהמחשבה שלנו חופשית אומרת שהיא לא נטבעה מנסיבות העולם, בהכרח מסוים; אם יש לי חופש, מה מדריך אותי? אני רוצה להבין, לדעת את עומקו של הדבר: זוהי התכלית - קביעת המושגים הנכונים שיאפשרו לדעת את הדבר. המחשבה לא סתם קורית; יש לה *טלוס*.
|
||||
@@ -797,33 +858,35 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
||||
אבל התאווה הזו לדעת, לטרוף עוד-ועוד אובייקטים, היא *אינסוף רע*, לפי הגל - רעב בלתי-נדלה ראוי לגנאי, כפי שאומר אפלטון ב[גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס).
|
||||
|
||||
|
||||
###הרס האובייקט, אישור אובייקטיבי, היעשות אובייקטיבי
|
||||
### הרס האובייקט, אישור אובייקטיבי, היעשות אובייקטיבי
|
||||
|
||||
> המודעות העצמית ודאית אפוא ביחס לעצמה רק על-ידי ביטול האחר שמתגלה לה כחיים עצמאיים; המודעות העצמית היא **תאווה**. בוודאותה לגבי אינותו של האחר, היא מציבה אותה \[את האינות\] עבור עצמה כאמת שלה, מאיינת את המושא העצמאי ועל ידי כך *מעניקה לעצמה את הודאות העצמית **כוודאות אמיתית**, כלומר כוודאות שהתהוותה עבורה באופן מושאי.*
|
||||
|
||||
> *174*
|
||||
|
||||
המודעות לא רוצה להיות רק פנימית; היא רוצה להיות משהו, במציאות האובייקטיבית!
|
||||
|
||||
> אני חושב שאני גבר-גבר, חזק חזק. אבל זה סתם בראש שלי. אני רוצה להנכיח את זה *בעולם*. אז אני רואה תרנגול (דוגמא *מזעזעת* של אליעזר, שהתנצל עליה), ואני טורף אותו - עכשיו אני *באמת* גבר-גבר, לא רק בראש שלי!
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
אני חושב שאני גבר-גבר, חזק חזק. אבל זה סתם בראש שלי. אני רוצה להנכיח את זה *בעולם*. אז אני רואה תרנגול (דוגמא *מזעזעת* של אליעזר, שהתנצל עליה), ואני טורף אותו - עכשיו אני *באמת* גבר-גבר, לא רק בראש שלי!
|
||||
|
||||
|
||||
> ואולם בתוך הסיפוק הזה היא מתנסה בעצמאות מושאה. התאווה והוודאות העצמית המושגתבסיפוקה תלויים במושא, כי התאווה והוודאות הוות על ידי ביטול האחר; כדי שיהא ביטול, מוכרח להיות האחר. ביחסה השלילי אין אפוא המודעות העצמית מסוגלת לבטל את המושא; ולכן היא דווקא שבה ומייצרת את המושא, וגם את התאווה.
|
||||
*175*
|
||||
|
||||
> עכשיו חייב להיות עוד תרנגול, ועוד תרנגול, ועוד תרנגול - הרעב שלי אינו יודע שובע. איך יוצאים מהבור?
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
עכשיו חייב להיות עוד תרנגול, ועוד תרנגול, ועוד תרנגול - הרעב שלי אינו יודע שובע. איך יוצאים מהבור?
|
||||
|
||||
###נחוץ אובייקט סובייקטיבי
|
||||
### נחוץ אובייקט סובייקטיבי
|
||||
|
||||
> המודעות העצמית הווה באופן אבסולוטי עבור עצמה \[...] רק על ידי ביטול המושא, והמודעות העצמית חייבת לבוא על סיפוקה, כי היא האמת. לפיכך, בשל עצמאות המושא, יכולה המודעות העצמית לבוא על סיפוקה רק על ידי כך שהמושא עצמו יבצע על עצמו את השלילה; והמושא מוכרח לבצע בעצמו את השלילה של עצמו, כי השמוא בעצמו הוא השלילי, והוא מוכרח להיות עבור האחר את מה שהוא בהווייתו. בהית המושא בעצמו השלילה, ובתוך כך בה-בעת עצמאי, הרי הוא מודעות. \[...] המודעות העצמית באה על סיפוקה רק במודעות עצמית אחרת.
|
||||
*175*
|
||||
|
||||
"לבטל" את התרנגול לא יספיק; הפתרון הוא לעמוד מול מודעות עצמית *אחרת*. אני סובייקט חושב, מודע, ומודע לכך שאני חושב והוא מודע. אני יודע אובייקטים, כמות שהם - מה שמצד אחד מאשר אותי, ומצד שני - מאיים עליי; הייתי רוצה לדעת שאני מוחלט, אבל אם יש אובייקטים כמות שהם, אולי אני לא כזה מוחלט; ואם אני מוחלט, מאיפה באים האובייקטים כמות שהם? אלו המתחים הטבעיים שמתאר הגל במודעות העצמית, בעוצמה וברעש ובצלצולים. מה שאנו מנסים לעשות הוא לאשר למודעות את היותה **המוחלט**; [המוחלט הוא גם הסובייקט!](#על-מה-עומד-הכל)[^25]
|
||||
|
||||
###יחיד מול יחיד
|
||||
### יחיד מול יחיד
|
||||
|
||||
> אינדיוידואל ניצב מול אינדיוידואל. בהופיעם כך באופן **בלתי-אמצעי**, הם הווים זה עבור זה בצורת מושאים רגילים; דמויות **עצמאיות**, מודעויות המשקועות ב**הווית החיים** (**כי המושא ההווה הוגדר כאן כחיים**)
|
||||
|
||||
> *186*
|
||||
|
||||
כעת ניצבת מולנו מודעות עצמית אחרת: יחיד ניצב מול יחיד. מולך עומדת מודעות עצמית - לא רק מושא ריק - אולם, כל אחד שקוע ב*הווית החיים* שלו; איש מהם עוד לא עבר את התהליך הדיאלקטי של השחרור המוחלט.
|
||||
@@ -832,7 +895,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
||||
> *187*
|
||||
|
||||
|
||||
##טעמו של המאבק, מה הוא מנסה לאשר \ להוכיח
|
||||
## טעמו של המאבק, מה הוא מנסה לאשר \ להוכיח
|
||||
|
||||
מה שהוא מנסה לאשר הוא אכן, במידה זו או אחרת, ***האמת***; אלא שזו תתברר לאשורה וגם תתממש רק בסופו של המסע
|
||||
|
||||
@@ -858,9 +921,10 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
||||
אני חי מדבר, חיה - אבל בתור מודעות עצמית, לא זו המהות - אלא החופש שלי להגיד לכל דבר מסוים כזה, *לא* - זהו החופש; אדם חופשי במהותו - אין לו מנוס מהחופש.
|
||||
ככה אנו *היות-עבור-עצמו* - לא באופן בלתי-אמצעי (אני כזה), אלא עבורי ובבחירתי (אני *בוחר* להיות כזה).
|
||||
|
||||
###אדון אל מול העבד
|
||||
### אדון אל מול העבד
|
||||
|
||||
> האדון מתייחס באופן מתווך אל העבד באמצעות הישות העצמאית שכן בדיוק אל זו מרותק העבד - אלו כבליו מהם לא יכול היה לערוך הפשטה בשעת המאבק. \[...] אולם האדון הראה במאבק שבעיניו אותה ישות אינה אלא משהו שלילי גרידא; ובהיותו השליט על הישות, ובהיות העבד משועבד לאותה ישות - נמצא שהעבד משועבד לאדון. כמו כן מתייחס האדון באופן מתווך גם אל הדבר באמצעות העבד: בהיות העבד תודעה עצמית הריהו מתייחס אל הדבר גם בצורה שלילית \[...] אולם בו בזמן הדבר הוא עצמאי בשבילו, ומשעמו של דבר - הוא רק מעבד אותו. \[כך] נוצר עבור האדון על ידי תיווך זה \[קרי, העיבוד על ידי העבד] יחס בלתי אמצעי של הנאה. האדון אשר הציב את העבד בינו ובין הדבר מתחבר בכך רק עם אי עצמאותו של הדבר, ואילו את צד העצמאות הוא משאיר לעבד ולעיבודו של העבד.
|
||||
|
||||
> *190*[^25]
|
||||
|
||||
ניתן להבין זאת בשני אופנים. הראשון הוא שהאדון מתייחס לעבד כאובייקט - כדבר-מה בעולם. השני, הלא-סותר, הוא שהאדון מתייחס לעבד כספק הצרכים שלו - הבית של האדון, האוכל של האדון, הנעליים של האדון. כך או כך, האדון לא רואה בעבד בן-שיח; הוא רואה בגופו ובפועלו רכוש.
|
||||
@@ -869,11 +933,12 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
||||
|
||||
עם זאת, אין לנו היכולת להכחיש את מעמדו של העבד כמודעות עצמית; גם הוא מבין שהאובייקטים טבועים בחותם שלילי. איך מתבטאת העובדה הזו, שלאובייקטים אין מעמד מוחלט, בעולמו של העבד? העבד עובד על האובייקטים - מעבד אותם; הבית, האוכל, הנעליים. העבודה כרוכה בעצמאות של אותו המשהו - הוא לא לוקח אותו כנתון, אלא כדבר שבכוחו לשנות.
|
||||
|
||||
###היפוך תפקידים
|
||||
### היפוך תפקידים
|
||||
|
||||
הגל מדבר קודם באופן מאוד מרכזי על הכרה הדדית. בפסקאות שלפני הסעיף הזה, זהו גם כן מוטיב מרכזי - המודעות תגיע דרך מודעות אחרת. אלא שעכשיו, הצורך הזה מוביל את האדון למבוי סתום: האדון לא יכול באמת לקבל הכרה מהעבד - אם יקבלה, זו רק הכרה של עבד! הוא לא מקבל הכרה מלאה ממודעות אחרת, שוות-ערך.
|
||||
|
||||
> חסר להכרה ההדדית האמיתית \[שהאדון זקוק לה] אותו מומנט בו פועל הדון גם כנגד עצמו מה שהוא פועל נגד זולתו \[...] התודעה הבלתי מהותית היא, על-כן, האובייקט המהווה את **האמת** של הודאות העצמית של האדון. אבל ברור שאוביקט זה אינו מתאים עם מושגו. במקום שהאדון מימש את עצמו לגמרי - שם הוא אינו מוצא כלל תודעה עצמאית. מה שישנו בשבילו \[...] \[הוא] תודעה בלתי עצמאית \[...] האדנות הראתה שמהותה היא היפוכו של מה שהיא שואפת להיות
|
||||
|
||||
> *191-192*
|
||||
|
||||
לאדון אין את הביטול שהוא צריך כדי שיכירו בו; אין ישות שכנגדה הוא פועל בעולם, שמאשררת אותו. האדון אינו יכול לקבל את מה שהוא רוצה, משום שאינו מעריך את העבד כמהותי.
|
||||
@@ -881,16 +946,18 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
||||
יש כאן אירוניה נוראה; העליונות של האדון שוללת ממנו את החופש שבשמו חתר לאדנות.
|
||||
|
||||
> כך תהפוך גם העבדות במימושה לניגודו של מה שהיא הינה באופן בלתי אמצעי. תודעה זאת \[...] תהפוך לעצמאות אמיתית.
|
||||
|
||||
> *193*
|
||||
|
||||
האדון, במימוש חלומו, נכזב; ועתה נראה, אומר הגל, שההיפך קורה אצל העבד - דווקא בשעבוד הוא יהפוך לחופשי.
|
||||
|
||||
> ב*מודעות נדחפת חזרה לעצמה* הגל **לא** מתכוון שהעבדות אינה צריכה כלום - הצורך בהכרה הדדית עדיין משחק פה את התפקיד המרכזי שלו.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
ב*מודעות נדחפת חזרה לעצמה* הגל **לא** מתכוון שהעבדות אינה צריכה כלום - הצורך בהכרה הדדית עדיין משחק פה את התפקיד המרכזי שלו.
|
||||
|
||||
לעבד יש תמונה של חירות - באדון; העבד רואה את עצמו כעבד - אבל מזהה את החירות, כדבר מחוץ לעצמו - אצל האדון. עצם ההכרה הזו, גם אם היא עדיין אינה ממומשת, גם היא הישג - עצם הזיהוי של החירות. הנה אדם שיש לו בראש תמונה של סובייקט שהוא מוחלט![^26]
|
||||
|
||||
> ראינו מהי העבדות רק בעמדתה ביחס לאדנות. ואולם גם העבדות היא מודעות עצמית וכעת יש לבחון את מה שהיא מהווה אפוא בעצמה ועבור עצמה. בתחילה, המהות עבור העבדות היא האדון; כלומר **המודעות העצמאית שהווה עבור עצמה** היא עבורה **האמת**, שאמנם **עבור העבדות** עדיין לא הווה **בעבדות**.
|
||||
|
||||
> ואולם **בפועל**, את האמת הזו של השליליות הטהורה ושל **ההיות-עבור-עצמו** יש לעבדות **בה בעצמה;** כי העבדות **התנסתה** במהות הזו בעצמה.
|
||||
|
||||
העבד לא חושב שיש משהו בעבדות שמריח מהמודעות העצמית.
|
||||
@@ -905,11 +972,13 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
||||
מימוש התאוות של העבד הכי הקל שיש: הוא מצווה על העבד מה לעשות. תודעות האדון מנסה לעשות שמות בעולם רק באיון העבד; הוא אף פעם לא מגיע מנקודת רוויה. יש כאן את הישג התאווה, בלי המחיר שלה. זה לא מימוש עצמי - זה חסרון; זו הוויה נרפית!
|
||||
|
||||
> העבודה, לעומת זאת, היא תאווה **מרוסנת**, התכלות מעוכבת, כלומר: העבודה **יוצרת**. ההתייחסות השלילית אל המושע נעשית **צורתו** ומשהו **קבוע**.
|
||||
|
||||
> *195*
|
||||
|
||||
דווקא בעבודה שלו, העבד מותיר חותם ממשי בעולם - טובע את חותמו במוחלט, באמיתי, וככה מתממש. בבית, בעבודה, בנעליים, העבד מצביע ואומר - *זה אני!*.
|
||||
|
||||
> ביראה, ההיות-עבור-עצמו הוא **בעבד עצמו**; ביצירה הופך ההיות-עבור-עצמו עבור העבד להיותו שלו עבור עצמו, והעבד נהיה מודע לכך שהוא עצמו הווה בעצמו ועבור עצמו. בהיותה **מוצבת מחוצה לו**, הצורה לא הופכת עבורו למשהו אחר ממנו; כי הצורה היא היותו הטהור עבור עצמו, אשר בכך הופך עבורו לאמת.
|
||||
|
||||
> *196*
|
||||
|
||||
העבד לא חופשי לחלוטין - הוא עדיין בשירות האדון - אבל היכן שהאדנות תקועה, חסרת תנועה וחסרת מימוש, העבד מגלה משהו נשגב מהאדון - יכולתו לטבוע חותם במציאות, שה**אחרות** היא מומנט בעצמיות שלו; אני לא רק רוח, נפש, רעיון - אני בנאדם ממשי, בהקשר ממשי, ויכול לטבוע חותם בעולם עצמו - ולהופכו לבית שלו.
|
||||
@@ -919,28 +988,30 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
||||
כרוך בחיי קהילה והכרה הדדית. יש בה עבדות במובן שאיני מוכל בתוך עצמי - אידיאל סטואי[^20] שהגל כופר בו. אולם, היא כורכת בתוכה גם את היכולת לחולל שינוי בעולם - היחסים בין סובייקט לאובייקט; המודעות הסובייקטיבית אינה תלויה במומנט כזה או אחר, אלא בתביעת חותמה במציאות הפיזית.
|
||||
|
||||
|
||||
> חשוב מאוד להדגיש - ב*תביעת חותם* הגל מדבר על פעולה בעולם ממש - להכין אוכל, לפסל פסל, וכדומה.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
חשוב מאוד להדגיש - ב*תביעת חותם* הגל מדבר על פעולה בעולם ממש - להכין אוכל, לפסל פסל, וכדומה.
|
||||
|
||||
|
||||
אולם בעלילה בפועל, אין כאן אותה הכרה הדדית: העבד לא זוכה להכרה מהאדון. את החוב הזה הגל יפרע בהמשך הספר.
|
||||
|
||||
> [פרשנות נוספת - קוז'ב (מרקסיסט) על ההכרה ההדדית](/פילוסופיה/חדשה/הגל/kojeve_on_the_dialectic_of_the_master_and_slave.pdf)
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
[פרשנות נוספת - קוז'ב (מרקסיסט) על ההכרה ההדדית](/פילוסופיה/חדשה/הגל/kojeve_on_the_dialectic_of_the_master_and_slave.pdf)
|
||||
|
||||
נחזור ל[היישרת מבט אל השלילי](#היישרת-מבט-אל-השלילי), מההקדמה -
|
||||
|
||||
> הרוח היא עוצמה לא בתור חיובי המפנה עורף לשלילי אלא רק מתוך היישרת מבט אל השלילי. הוא שוכן בתוך השלילי והופך אותו להוויה. הוא מה שכונה בשם סובייקט, אשר בהעניקו לקביעה המסוימת מציאות בתוך היסוד שלו, הריהו שם-לעל[^11] את חוסר האמצעיות המופשט, את זה שהווה סתם, ובזה הסובייקט הוא העצם האמתי, ההוויה או אי-האמצעיות אשר המיצוע אינו חיצוני לה, אלא היא היא אותו מיצוע.
|
||||
|
||||
> *עמ' 113.*
|
||||
|
||||
הרוח לא רק חותר לשלילי - כמו העבד, הוא הופך אותו להוויה, לבית. ההכרה בכורחי המציאות, קבלתה לתוך היסוד שלי, משחררת אותי ממנה - מאפשרת אותי להפשיט אותה הלאה ממני. תחילה מצאתי את עצמי ככה וככה, ובהתגברות זהו - היישרת מבט אל השלילי - יצרתי משהו אחר, בצורתי - משהו חופשי. כעת אני שוב לובש צורה מסוימת - אבל הצורה הזו היא הצורה שלי, לא זו שנכפתה עליי.
|
||||
|
||||
> אני לא בחרתי להיולד ככה - כגבר, כיהודי, בישראל - אומר אליעזר. אבל מעצם ההכרה באילוצים האלה וההתגברות עליהם, אליעזר יכול לבחור - מתוך השלילי - מי הוא ומה הוא רוצה לעשות - וכעת הוא שוב דבר מסוים, מורה להגות הגל - אבל דבר מסוים שהוא בחר, בצלמו; זהו חלק מהעצמי שלו, וגם חלק מהמוחלט.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
אני לא בחרתי להיולד ככה - כגבר, כיהודי, בישראל - אומר אליעזר. אבל מעצם ההכרה באילוצים האלה וההתגברות עליהם, אליעזר יכול לבחור - מתוך השלילי - מי הוא ומה הוא רוצה לעשות - וכעת הוא שוב דבר מסוים, מורה להגות הגל - אבל דבר מסוים שהוא בחר, בצלמו; זהו חלק מהעצמי שלו, וגם חלק מהמוחלט.
|
||||
|
||||
סובייקט הוא מיצוע - הוא **תנועה**, לא משהו מתון - אך זה לא אומר שהוא **לא** (כמו שסארטר אומר). התנועה הזו - לעבר הבנה, לעבר יצירה, מתוך אותה ההפשטה - מפענחת את החופש; היא גוברת על מלכודות פילוסופיות, שהן גם מלכודות קיומיות, ולהיהפך למסוים מהשמה-לעל.
|
||||
|
||||
> פעילותו של הרצון אשר בה הוא שם לעל את הסתירה שבין הסובייקטיביות ובין האובייקטיביות ומתרגם את תכליותיו מן הקביעה הסובייקטיבית ולזו האובייקטיבית, ובה-בעת נשאר *אצל עצמו* באובייקטיביות \[הזאת], הפעילות הזאת היא *התפתחותו המהותית* של התוכן העצמותי.
|
||||
|
||||
> *פשה"מ, 28*
|
||||
|
||||
מתוארת כאן סתירה בין האובייקטיבי לסובייקטיבי, דרך הרצון. על פניו, הכל פתוח - ואני צריך להחליט מה לעשות, ולמה להיות - לגבש רצון. אבל מי שיסתפק בחופש הזה, לא יעשה כלום: הוא חייב לרצות **משהו**, אחרת זה לא-כלום. זה הצד הסובייקטיבי. אולם הרצון החופשי המסוים הוא הצד האובייקטיבי - מימוש **בפועל** של משהו **מסוים**, במציאות. ככה נתבע חותם סובייקטיבי באובייקטיבי - אני עושה מה שאני רוצה במציאות. אפשר לדבר על ערכים - חירות, מתינות, אומץ לב ויישוב דעת - אך עד שהאידאות האלו לא ממומשות בפועל, הן לא מתממשות באמת - הן רק משהו מופשט וריק.
|
||||
@@ -950,11 +1021,13 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
||||
הגל כמובן נכנס לזה - הוא אינו מסתפק בחירות שלילית, ודורש חירות חיובית.
|
||||
|
||||
> אני יכול לשחרר את עצמי מכל דבר שהוא, להתנער מכל התכליות ולהפשיט מכל דבר שהוא. רק האדם יכול לוותר על הכול, גם על חייו: הוא יכול לאבד את עצמו לדעת; החיה איננה יכולה לעשות זאת; לעולם היא נשארת שלילית בלבד, בקביעה כלשהי הזרה לה ושהיא רק מתרגלת אליה. האדם הוא החשובה של עצמו, ורק בחושבו האדם הוא הכוח לתת לעצמו כלליות, זאת אומרת למחוק כל ייחוד, כל מסוימות. החירות השלילילת הזאת, או החירות הזאת של השכל, היא חד-צדדים, ואולם החד-צדדיות הזאת כוללת בתוכה תמיד קביעה מהותית, ומשום כך אין לסלקה.
|
||||
|
||||
> *פשה"מ, 5*
|
||||
|
||||
הגל אינו מתנגד לחירות השלילית, אך רואה בה רק צד אחד של המטבע.
|
||||
|
||||
> רצון שרוצה רק את הכללי המופשט, איננו רוצה *שום-דבר*, ומשום כך הוא איננו רצון. הדבר הייחודי שהרצון רוצה הוא הגבלה, מכיוון שכדי להיות רצון, הוא חייב להגביל את עצמו באופן זה או אחר. שהרצון רוצה *משהו* זוהי ההגבלה, השלילה.
|
||||
|
||||
> *פשה"מ, 7*.
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -972,10 +1045,10 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
||||
> *זכותם של האינדיוידואלים* להיקבע *בקביעתם הסובייקטיבית כחופשיים* מתמלאת כאשר הם משתייכים לממשות האתית, הואיל ו*הוודאות* שלהם בחירותם יש לה ה*אמת* שלה באובייקטיביות כזאת.
|
||||
> *153*
|
||||
|
||||
הגל חושב שאדם לא יכול להתממש באופן פרטני לגמרי, עמדה שהרגיזה פילוסופים רבים; האדם מתממש רק כאשר הוא טובע חותם בממשות האובייקטיבית, הקהילה שבה הוא חי. הקהילה הזו צריכה לחיות באופן אתי, ולא באופן אתי מופשט כמו [הצו הקטגורי](/פילוסופיה/אתיקה#הצו-הקטגורי-של-קאנט) של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט), אלא להתבטא בפועל - במוסדות ובערכים.
|
||||
הגל חושב שאדם לא יכול להתממש באופן פרטני לגמרי, עמדה שהרגיזה פילוסופים רבים; האדם מתממש רק כאשר הוא טובע חותם בממשות האובייקטיבית, הקהילה שבה הוא חי. הקהילה הזו צריכה לחיות באופן אתי, ולא באופן אתי מופשט כמו [הצו הקטגורי](/פילוסופיה/אתיקה#הצו-הקטגורי-של-קאנט) של [index](פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md), אלא להתבטא בפועל - במוסדות ובערכים.
|
||||
|
||||
|
||||
##פרשנות נוספת
|
||||
## פרשנות נוספת
|
||||
|
||||
ה[דיאלקטיקה של האדון והעבד](#הדיאלקטיקה-של-האדון-העבד) עוררה רעש רב, ויש לה פרשנויות רבות.
|
||||
|
||||
@@ -986,17 +1059,19 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
||||
> אין באדם שום נשגבות עד כמה שהוא כפוף לחוק המוסרי, אבל יש בו נשגבות עד כמה שבאותו הזמן הוא כפוף לו רק בחוק.
|
||||
|
||||
> היש התבוני מחוקק בממלכת התכליות ומציית רק ל\[חוקים] שהוא עצמו מחוקק. \[...] אוטונומיה היא אפוא היסוד לערך העצמי של הטבע האנושי ושל כל טבע תבוני.
|
||||
|
||||
> *הנחת יסוד למטאפיזיקה מוסרית*
|
||||
|
||||
> המשמעות של מילה היא השימוש בה בלשון
|
||||
|
||||
> *ויטגנשטיין, חקירות פילוסופיות, 43*.
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
[^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
|
||||
[^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*.
|
||||
[^3]: בעיקר לאור ההגות של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט), שהופך את ההפרדה הזו - שאינה חדשה - לדבר דיכוטומי ורב משקל בהגות שלו.
|
||||
[^4]: בעיקר לאור ההגות של [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), ב[אתיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה), שקאנט בונה ומחדד עליו.
|
||||
[^3]: בעיקר לאור ההגות של [index](פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md)יה/חדשה/קאנט/index.md)פרדה הזו - שאינה חדשה - לדבר דיכוטומי ורב משקל בהגות שלו.
|
||||
[^4]: בעיקר לאור ההגות של [index](פילוסופיה/יוונית/אריסטו/index.md)וונית/אריסטו/index.md)וסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה), שקאנט בונה ומחדד עליו.
|
||||
[^5]: בעיקר לאור ההגות של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות).
|
||||
[^6]: הגל כתב את האינציקלופדיה כל חייו, עד מותו הפתאומי.
|
||||
[^7]: הכוונה היא לתיאוריה של דקארט.
|
||||
|
||||
@@ -8,10 +8,10 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-09T10:26:35.513Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [מבוא](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת_-_מבוא_[עמ׳_1-9].pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[מבוא](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת_-_מבוא_[עמ׳_1-9].pdf)
|
||||
|
||||
[**דוויד יום**](https://en.wikipedia.org/wiki/David_Hume) (1711-1776), פילוסוף[^3] סקוטי מאדינבורו, מבכה את מצבה של הפילוסופיה (כמו כל הפילוסופים לפניו ב300 שנים האחרונות) ומפנה את מושא החקירה *פנימה*, לטבע האדם. הוא כתב את [**מסכת על טבע האדם**](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת) בגיל 26[^4], ובה הוא מצהיר על השיטה שלו - ניסיון לבסס טבע מהימן ל*טבע האדם*. אולם, יום מכונה *הספקן* - לאור המסקנות הקשות שהוא מגיע אליהן. יום עומד לחקור את טבע האדם באופן אמפירי לחלוטין, אך כמו [ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי), הוא יוצא בגלוי כנגד [לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק) ומיישם את השיטה של לוק בצורה עקבית יותר - יום *הרבה יותר עקבי מכולם*. הוא מקבל את מה שברקלי אומר, למעשה, ש*כל זה יוביל לאתאיזם* - יום אכן היה אתאיסט.
|
||||
[**דוויד יום**](https://en.wikipedia.org/wiki/David_Hume) (1711-1776), פילוסוף[^3] סקוטי מאדינבורו, מבכה את מצבה של הפילוסופיה (כמו כל הפילוסופים לפניו ב300 שנים האחרונות) ומפנה את מושא החקירה *פנימה*, לטבע האדם. הוא כתב את [**מסכת על טבע האדם**](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת) בגיל 26[^4], ובה הוא מצהיר על השיטה שלו - ניסיון לבסס טבע מהימן ל*טבע האדם*. אולם, יום מכונה *הספקן* - לאור המסקנות הקשות שהוא מגיע אליהן. יום עומד לחקור את טבע האדם באופן אמפירי לחלוטין, אך כמו [index](פילוסופיה/חדשה/ברקלי/index.md), הוא יוצא בגלוי כנגד [index](פילוסופיה/חדשה/לוק/index.md) ומיישם את השיטה של לוק בצורה עקבית יותר - יום *הרבה יותר עקבי מכולם*. הוא מקבל את מה שברקלי אומר, למעשה, ש*כל זה יוביל לאתאיזם* - יום אכן היה אתאיסט.
|
||||
|
||||
בספרו הראשון של מסכת טבע האדם, יציג תחילה את *יסוד השיטה* (א'), יציג את ה*סוגיות לבחינה* (ב') (כמו *העצם*), יבחן אותן (ג') ויוסיף אחרית דבר (ד'). יום מדייק יותר מעמיתיו האמפריציסטים, לוק וברקלי, שדברו על אידאות ותו לא; השיטה שלו מדוקדקת יותר, מדויקת יותר, ומעמידה לרשותו אמצעים מגוונים יותר לצייר תמונה עשירה על התודעה.
|
||||
|
||||
@@ -19,5 +19,4 @@ dateCreated: 2024-06-09T10:26:35.513Z
|
||||
|
||||
[^1]: ומשם לעוד הרבה מאוד תתי-קטגוריות.
|
||||
[^2]: לפי יום. ארנון לא מסכים.
|
||||
[^3]: יום ניסה להתפרנס באקדמיה, למרות שזה לא הלך לו - הוא היה היסטוריון במקצועו. מעניין לראות שעד [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) הפילוסופים לא התפרנסו מזה, עד שבא קאנט והרס לכולם כי הוא הפך את הכל לנורא *טכני*. אולם, יום מוכר בזכות הפילוסופיה שלו, ובמיוחד לאור הטענה של קאנט ש*יום עורר אותו מתרדמתו הדוגמטית* - למרות שזה עושה לו עוול. פירוש הדבר הוא לא שקאנט הוא *יומיאני* - הוא רק זה ש"נתן לו את הבעיטה" (אם כבר, קאנט הוא [לייבניציאני](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ), אומר דן).
|
||||
[^4]: *יש בה מלא פגמים, אז שלא יעוף על עצמו!*, אומר דן, *והוא לא עשה צבא*, מוסיפה גוני, אבל למרות זאת, זה *מאוד מרשים* - זה מה שקורה שהוא *לא מבזבז את הזמן שלו בטיקטוק ובחגיגות*.
|
||||
[^3]: יום ניסה להתפרנס באקדמיה, למרות שזה לא הלך לו - הוא היה היסטוריון במקצועו. מעניין לראות שעד [index](פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md)יה/חדשה/קאנט/index.md)א התפרנסו מזה, עד שבא קאנט והרס לכולם כי הוא הפך את הכל לנורא *טכני*. אולם, יום מוכר בזכות הפילוסופיה שלו, ובמיוחד לאור הטענה של קאנט ש*יום עורר אותו מתרדמתו הדוגמטית* - למרות שזה עושה לו עוול. פירוש הדבר הוא לא שקאנט הוא *יומיאני* - הוא רק זה ש"נתן לו את הבעיטה" (אם כבר, קאנט הוא [לייבניציאני](פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/index.md)דשה/לייבניץ/index.md)^4]: *יש בה מלא פגמים, אז שלא יעוף על עצמו!*, אומר דן, *והוא לא עשה צבא*, מוסיפה גוני, אבל למרות זאת, זה *מאוד מרשים* - זה מה שקורה שהוא *לא מבזבז את הזמן שלו בטיקטוק ובחגיגות*.
|
||||
@@ -8,9 +8,9 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
##האידאה
|
||||
## האידאה
|
||||
|
||||
יום נבדל ברעיון ה*אידאה* לעומת [לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק). היכן ש[לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה#האידאה) (ו[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#האידאה)) מגדיר אידאה כ*כל תוכן מנטלי*, יום מבחין בין כמה סוגים של **תפיסות** - *רשמים* ו*אידאות*[^1]. ה**רשמים** הם הרבה יותר ממשיים, עוצמתיים יותר מהאידאות. בכך הוא מבקש *לדייק* את מושג האידאה יותר - הוא סבור שלוק השתמש בו בחופשיות[^5]
|
||||
יום נבדל ברעיון ה*אידאה* לעומת [index](פילוסופיה/חדשה/לוק/index.md). היכן ש[לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה#האידאה) (ו[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#האידאה)) מגדיר אידאה כ*כל תוכן מנטלי*, יום מבחין בין כמה סוגים של **תפיסות** - *רשמים* ו*אידאות*[^1]. ה**רשמים** הם הרבה יותר ממשיים, עוצמתיים יותר מהאידאות. בכך הוא מבקש *לדייק* את מושג האידאה יותר - הוא סבור שלוק השתמש בו בחופשיות[^5]
|
||||
|
||||
|
||||
| תפיסות | |
|
||||
@@ -29,40 +29,41 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
|
||||
האידאות הן שיקוף של הרשמים רק ברמה הפשוטה; אידאות פשוטות הן השתקפות של רשמים פשוטים, ורשמים מורכבים ייצרו אידאות פשוטות - אבל אידאות מורכבות יכולות להיות גם הרכב של רשמים פשוטים אחרים. אם תפרקו לרכיבים את הדמיונות המופרעים שלכם, תגלו שהם מורכבים מאידאות פשוטות שמקורן ברשמים פשוטים; אנחנו לא יכולים לדמיין טעם של אננס או ציוץ של ציפור מבלי שטעמנו אננס או שמענו את הציפור. אבל מרגע שיש לי את האידאות הפשוטות האלו, שמקורן ברשמים (אננס, ציפור), אני יכול לדמיין אידאה מורכבת של אננס שמצייץ כמו ציפור.
|
||||
|
||||
|
||||
##עקרון ההעתק
|
||||
## עקרון ההעתק
|
||||
|
||||
יום מכריז עקרון שתקף לכל אורך ה*מסכת*:
|
||||
|
||||
> כל האידאות הפשוטות שלנו נגזרות בהופעתן הראשונה מרשמים פשוטים התואמים אותן ושאותם הן מייצגות בדייקנות
|
||||
|
||||
> *עמ' 13, פס' אחרונה*
|
||||
|
||||
*עקרון ההעתק* (The Copy Principle) עומד להיות המפתח של יום להרבה מהספק שהוא מטיל בהמשך ה*מסכת*, במיוחד סביב ה*סיבתיות*.
|
||||
|
||||
אם האידאות והרשמים *תמיד באים ביחד*, כפי שיום טוען, אחד מהם חייב להיות ה*סיבה*, ואחד ה*תולדה*. אידאה מעוררת רושם, או אושם מעורר אידאה? יום קובע כי -
|
||||
|
||||
> כל האידאות הפשוטות שלנו נגזרות בהופעתן הראשונה מרשמים פשוטים התואמים אותן ושאותם הן מייצגות בדייקנות
|
||||
{.info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
כל האידאות הפשוטות שלנו נגזרות בהופעתן הראשונה מרשמים פשוטים התואמים אותן ושאותם הן מייצגות בדייקנות
|
||||
|
||||
|
||||
##העקרון האמפריציסטי
|
||||
## העקרון האמפריציסטי
|
||||
|
||||
יום מציב את הרשמים בתור הסיבה, ואת האידאה בתור התולדה. זהו עיקרון יסוד בשיטה של יום, אותו הוא מצדיק מהניסיון: אדם שנולד עיוור לא ידמיין צבע; אדם שנולד חירש לא ידמיין צליל; **הכל מגיע מהניסיון החושי**. לכן, זהו בעצם ניסוח נוסף של **העיקרון האמפריציסטי** - אנו נולדים לוח חלק, וכל שידוע לנו מגיע מהחושים.
|
||||
|
||||
> שימו לב - אנחנו דנים פה *רק בתוך הרוח* - בעיני רוחו של הפרט. אנחנו לא שואלים, *מה הסיבה של הרשמים? מאיפה **זה** בא?* - יום לא מתעסק בזה; זו שאלה של ה*פיזיולוגים*, אם מישהו בכלל יכול לענות.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
שימו לב - אנחנו דנים פה *רק בתוך הרוח* - בעיני רוחו של הפרט. אנחנו לא שואלים, *מה הסיבה של הרשמים? מאיפה **זה** בא?* - יום לא מתעסק בזה; זו שאלה של ה*פיזיולוגים*, אם מישהו בכלל יכול לענות.
|
||||
|
||||
בהיותו אמפריציסטי, העיקרון הזה אינו *א-פריורי* - הוא לא מודע מראש או תוצאה של לוגיקה טהורה וקרה, אלא של *ניסיון*, ו*תצפית* - *אפוסטריורי*.
|
||||
|
||||
|
||||
> בהמשך, יום יתבסס על עיקרון הסיבתיות הזה *לתקוף* את הסיבתיות; נדמה לנו שיש פה הנחת המבוקש, אך יום יגיד - *נהפוכו*; זה מחזק וסוגר את הטיעון שלי.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
בהמשך, יום יתבסס על עיקרון הסיבתיות הזה *לתקוף* את הסיבתיות; נדמה לנו שיש פה הנחת המבוקש, אך יום יגיד - *נהפוכו*; זה מחזק וסוגר את הטיעון שלי.
|
||||
|
||||
|
||||
> יום מספק דוגמת נגד לעיקרון האמפריציסטי בדוגמת *הכחול החסר* המפורסמת: אם נציג לאדם אינספור גוונים של כחול, הוא אומר, אך גוון אחד יהיה חסר, נדע להשלים אותו מבלי שראינו כזה מעולם. אבל האם הדוגמה מפילה את העיקרון? נהפוכו; *עקרון* לפי יום הוא מה שהניסיון מציית לו, ולא דבר ש*חל תמיד באופן מוחלט* - **אין לנו ניסיון** עם דברים מוחלטים! הדוגמה דווקא מראה שבכל המצבים האחרים, העיקרון *כן* עובד, ולכן יום מתבסס עליו.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
יום מספק דוגמת נגד לעיקרון האמפריציסטי בדוגמת *הכחול החסר* המפורסמת: אם נציג לאדם אינספור גוונים של כחול, הוא אומר, אך גוון אחד יהיה חסר, נדע להשלים אותו מבלי שראינו כזה מעולם. אבל האם הדוגמה מפילה את העיקרון? נהפוכו; *עקרון* לפי יום הוא מה שהניסיון מציית לו, ולא דבר ש*חל תמיד באופן מוחלט* - **אין לנו ניסיון** עם דברים מוחלטים! הדוגמה דווקא מראה שבכל המצבים האחרים, העיקרון *כן* עובד, ולכן יום מתבסס עליו.
|
||||
|
||||
|
||||
##תהליך התפיסה
|
||||
## תהליך התפיסה
|
||||
|
||||
יום מתאר כיצד, כשהוא מפנה את מבטו האמפירי פנימה, הוא מגלה שהוא חווה רשמים בפתאומיות מסוימת, ושהם מתנדפים מיד - מאיפה הם הגיעו? יום לא מוטרד בזה - זה לא מושא החקירה. יש לי רושם של כיסא. מאיפה זה הגיע? כיסא שם בחוץ? הרוח? אלוהים? ליום לא אכפת - מקור לא ידוע.
|
||||
|
||||
@@ -79,14 +80,14 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
|
||||
|
||||
4. **אידאת** החזרה
|
||||
|
||||
> התיאור הזה קצת עמום, וכל הפרשנים של יום אומרים - זהו תיאור בעייתי, אולי לא מדויק.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
התיאור הזה קצת עמום, וכל הפרשנים של יום אומרים - זהו תיאור בעייתי, אולי לא מדויק.
|
||||
|
||||
> טרקת את החלון על האצבע (דביל). יש **רושם** (פשוט) חזק של לחץ פיזי על האצבע. הרושם מעלה **אידאה** (פשוטה) - התוכן המנטלי הדהוי של הלחץ על האצבע. משניהם עולה *רגש* הכאב - **רושם החזרה** (מורכב). רושם ההחזרה מעלה **אידאת החזרה** (מורכבת) - אח, איזה כאבים.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
טרקת את החלון על האצבע (דביל). יש **רושם** (פשוט) חזק של לחץ פיזי על האצבע. הרושם מעלה **אידאה** (פשוטה) - התוכן המנטלי הדהוי של הלחץ על האצבע. משניהם עולה *רגש* הכאב - **רושם החזרה** (מורכב). רושם ההחזרה מעלה **אידאת החזרה** (מורכבת) - אח, איזה כאבים.
|
||||
|
||||
|
||||
##העצם
|
||||
## העצם
|
||||
|
||||
ומאיפה מגיע אידאת ה*עצם* - הרעיון הזה של מה שקיים, שואל יום? יש לנו אידאה של *עצם* - מה אומרים עליו? יום עומד על ההבחנה שאנו מבצעים בין דברים *מקריים*, לבין הדבר המהותי - הדבר שנמצא מעבר לתכונות. מאיפה *זה בא?* יש לנו שתי אפשרויות בלבד: אידאת תחושה או אידאת החזרה.
|
||||
|
||||
@@ -96,17 +97,18 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
|
||||
|
||||
נו, אז מאיפה זה בא? מה זה בכלל? יום מכתיר אותו כ*אידאה מורכבת* - אוסף של מקרים פרטיים (*איכויות* פרטיות - לא כמו הסקה אינדוקטיבית, מקרה ועוד מקרה ועוד מקרה).
|
||||
> אידאה של עצם \[...] אינה אלא אוסף של אידאות פשוטות המאוחדות על ידי הדמיון, ומוקצה להן שם מיוחד אשר מאפשר לנו לחזור ולהזכיר \[...] את האוסף הזה.
|
||||
|
||||
> *סעיף ו', על העצמים*
|
||||
{.info}
|
||||
|
||||
*עצם* הוא גיבוב אכויות פרטניות, שהתודעה מקבצת יחד מטיב היחסים ביניהן - כאילו מקיפה אותן בעיגול דק - ומשיימת אותן; הגיבוב הזה הוא *חתול*, והגיבוב הזה הוא *מתן*, והגיבוב הזה הוא *פסנתר*. כל אחד מאלה מורכב מהרבה אידאות פשוטות, שיושבות יחד ביחסים מסוימים.
|
||||
|
||||
##זיכרון ודמיון
|
||||
## זיכרון ודמיון
|
||||
|
||||
**זכרון** ו**דמיון** הם שני סוגים של אידאות, מה שאני יכול לעשות אחרי שצברתי הרבה אידאות ותכנים רוחניים: *זכרון* הוא העתק של האידאות, שנשמר לטווח הארוך, ו*דמיון* הוא מה שאני יכול להרכיב ולבנות מהאידאות האלה. הזיכרון הוא חזק יותר מהדמיון[^2], וכבול לאופן שבו הרשמים הופיעו - הוא אמור לייצג את הרשמים נאמנה. הדמיון אינו נטול תחת הגבלה כזו: הוא יכול לקחת את התכנים שצברנו ולעשות בהם כרצונו. אבל...
|
||||
|
||||
|
||||
##היחסים
|
||||
## היחסים
|
||||
|
||||
הדימיון *עדיין* מוגבל על פי *יחסים* מסוימים - **יחסים טבעיים**. אלו הם יחסי ה**סמיכות**, ה**דומות** וה**סיבתיות**. אלו יחסים בין אידאות, או בין רושם לאידאה.
|
||||
|
||||
@@ -125,10 +127,10 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
|
||||
יום קורא להם **יחסים פילוסופיים**. זה שם גרוע; ארנון מכתיר אותם כפשוט "יחסים".
|
||||
היחסים ה*טבעיים* הם חלק מהם, ויש להם מעמד מיוחד בזכות הנטייה של הדימיון להשתמש בהם.
|
||||
|
||||
###ידיעה וסברה
|
||||
### ידיעה וסברה
|
||||
|
||||
> [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת_-_על_הידיעה_והסבירות_+_סיבה_ותולדה_[חלק_ג_§א-ו_עמ׳_67-87].pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[טקסט](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת_-_על_הידיעה_והסבירות_+_סיבה_ותולדה_[חלק_ג_§א-ו_עמ׳_67-87].pdf)
|
||||
|
||||
בחלק ג', יום בוחן את הקשר היווני העתיק בין [ידיעה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס) ל[סברה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון) - כאשר הראשונה היא דבר מוחלט, ודאי, והשנייה אומדן ערטילאי.
|
||||
|
||||
@@ -143,20 +145,20 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
|
||||
|
||||
היחסים *מימין* תלויים אך ורק באידאות - אם יש שונות בין שתי אידאות, למשל, די בכך לכונן אידאה של שונות. זו *השוואה בין שני רשמים* - דבר ברור מאליו, שאנחנו לא צריכים לחשוב עלי וכדי לכונן. אני יכול להגיע לידיעה **מוחלטת** בדבר האידאות האלה. אלו יחסים **אינטואיטיביים**[^6] - *דדוקטיביים* - ידע ודאי שמקורו לא ידוע.
|
||||
|
||||
> האישה **יודעת** שבעלה בוגד בה; לא כי יש לה ראייה **אמפירית**, אלא היא פשוט **יודעת**, *מבפנים*, **אינטואיטיבית**[^14]
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
האישה **יודעת** שבעלה בוגד בה; לא כי יש לה ראייה **אמפירית**, אלא היא פשוט **יודעת**, *מבפנים*, **אינטואיטיבית**[^14]
|
||||
|
||||
היחסים *משמאל* דורשים שכילה נוספת; סיבה ותוצאה דורשת בהכרח חשיבה נוספת - האם הדבר הזה גרם לדבר הזה? למה? לא משנה כמה אחשוב על זה, *לא אוכל להגיע לידיעה **מוחלטת** בדבריהם*; הם רק **סברה**.
|
||||
|
||||
> **אדום** שונה מ**כחול** - זו ידיעה **ודאית**; כל עוד אני לא משנה את האידאה של האחד או האחר, זה יהיה **תמיד נכון** - ואני יכול לדעת זאת **בלי שום פעילות מחשבתית** (שכילה).
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
**אדום** שונה מ**כחול** - זו ידיעה **ודאית**; כל עוד אני לא משנה את האידאה של האחד או האחר, זה יהיה **תמיד נכון** - ואני יכול לדעת זאת **בלי שום פעילות מחשבתית** (שכילה).
|
||||
|
||||
###סיבה ותולדה
|
||||
### סיבה ותולדה
|
||||
|
||||
יום מתמקד ביחסי *סיבה ותולדה*, ומתנה אותם ביחסי *סמיכות* (בחלל) *וקדימות* בזמן. אבל כאן הוא מגיע לבעיה (חלק ג', סעיף ב') - גם אם שני דברים סמוכים בחלל והאחד קודם לשני בזמן, זה לא מספיק בכינון סיבתיות. לכן מוסיף יום *קשר הכרחי* - האחד והאחר *תמיד* באים יחד.
|
||||
|
||||
> חשבו למשל על ברק ורעם: הם תמיד באים יחד, בסמיכות ובקדימות בזמן, אבל האחד אינו סיבת האחר.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
חשבו למשל על ברק ורעם: הם תמיד באים יחד, בסמיכות ובקדימות בזמן, אבל האחד אינו סיבת האחר.
|
||||
|
||||
יום פונה לשתי שאלות עקיפות כדי לנסות לבאר את הסיבתיות:
|
||||
|
||||
@@ -171,37 +173,37 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
|
||||
|
||||
אנחנו מניחים שהעיקרון הזה - **עקרון הסיבתיות** -
|
||||
|
||||
> כל מה שמתחיל להתקיים, יש בהכרח סיבה לקיומו
|
||||
{.info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
כל מה שמתחיל להתקיים, יש בהכרח סיבה לקיומו
|
||||
|
||||
\- הוא נכון, ועל בסיסו אנחנו חוקרים את העולם. אנחנו מניחים שזהו עיקרון **דדוקטיבי** - מהכלל אל הפרט: אש מחממת, ולכן האש הזו חייבת לחמם גם היא - *בהכרח*. יום אומר *הפוך* - ההיסק הזה הוא **אינדוקטיבי** - ראיתי מלא מדורות מחממות, ולכן אני מתיימר להגיד שאש, באשר היא אש, מחממת *בהכרח*. אנחנו מניחים את הקשר הזה *אינטואיטיבית*, אך הוא אינו כזה בכלל - *ולכן גם אינו ודאי*.
|
||||
|
||||
|
||||
> לעולם לא נוכל להוכיח באופן מופתי שלכל קיום חדש ולכל אופן קיום חדש מוכרחה להיות סיבה, אלא אם נראה בו בזמן את האי-אפשרות שמשהו יתחיל אי פעם להתקיים ללא עיקרון יוצר; והיה אם אי-אפשר להוכיח את המשפט האחרון - נצטרך להתייאש מהסיכוי להוכיח אי פעם את הראשון.
|
||||
{.warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
לעולם לא נוכל להוכיח באופן מופתי שלכל קיום חדש ולכל אופן קיום חדש מוכרחה להיות סיבה, אלא אם נראה בו בזמן את האי-אפשרות שמשהו יתחיל אי פעם להתקיים ללא עיקרון יוצר; והיה אם אי-אפשר להוכיח את המשפט האחרון - נצטרך להתייאש מהסיכוי להוכיח אי פעם את הראשון.
|
||||
|
||||
|
||||
##עקרון אחידות הטבע
|
||||
## עקרון אחידות הטבע
|
||||
|
||||
אם השכל מורה אותי, הוא מבוסס על הנחה מובלעת; זה חייב להיות היסק רציונלי. אם כן, יש הנחה שאנחנו חייבים להוכיח - **עקרון אחידות הטבע** - **מה שהיה הוא שיהיה**; הטבע עומד באותה הצורה - אם דברים קרו ככה עד עכשיו, הם ייקרו ככה בעתיד.
|
||||
|
||||
> ומה המעמד של העיקרון הזה? הוא ידיעה ודאית, או סברה? יום שולל *את שניהם*: **משום שאנחנו *מסוגלים* להעלות בדעתנו שינוי בחוקי הטבע בלי סתירה, *די בכך לשלול את האפשרות של העיקרון***. זהו **עיקרון ההעלאה על הדעת**[^8].
|
||||
{.is-danger}
|
||||
!!! danger ""
|
||||
ומה המעמד של העיקרון הזה? הוא ידיעה ודאית, או סברה? יום שולל *את שניהם*: **משום שאנחנו *מסוגלים* להעלות בדעתנו שינוי בחוקי הטבע בלי סתירה, *די בכך לשלול את האפשרות של העיקרון***. זהו **עיקרון ההעלאה על הדעת**[^8].
|
||||
|
||||
|
||||
בחלק השלישי, יום עומד על כך שיש שתי דרכים לחברת אידאות. הראשונה היא ה**שכילה** (Reasoning)[^9] - על פי חוקי הלוגיקה, אשר כשל בהם הוא *כשל לוגי*, וציות להם יניב תוצאה אובייקטיבית. השניה היא **דמיון** (Conception), החשיבה הפשוטה באמצעות האידאות, לאו-דווקא על פי קשר לוגי אלא בצורה פרטנית, כיד הדימיון. חשיבה **כוללנית** (אובייקטיבית) היא **שכילה**, וחשיבה **פרטנית** היא **דמיון**.
|
||||
|
||||
> שימו לב - שכילה היא **אובייקטיבית** אם כולם יבצעו אותה באופן מושלם: שכילה בפועל היא סובייקטיבית, משום שכל אחד שוכל דברים בצורה אחרת (האם הדבר הזה זהה לדבר ההוא? אני אגיד שכן ואתה תגיד שלא; אם שנינו היינו עושים זאת מושלם, *היינו* מגיעים לאותה מסקנה, אבל לא בפועל).
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
שימו לב - שכילה היא **אובייקטיבית** אם כולם יבצעו אותה באופן מושלם: שכילה בפועל היא סובייקטיבית, משום שכל אחד שוכל דברים בצורה אחרת (האם הדבר הזה זהה לדבר ההוא? אני אגיד שכן ואתה תגיד שלא; אם שנינו היינו עושים זאת מושלם, *היינו* מגיעים לאותה מסקנה, אבל לא בפועל).
|
||||
|
||||
סיבתיות, ורק סיבתיות, טוען יום, היא האמצעי היחיד לעבור מרושם נוכחי לרושם עתידי. אם דולקת אש בחדר - רושם של אש - אני אצפה מיד רושם של חום - לאור כינונו של האחד כתולדתו של האחרת. יום טוען כי החקירה, אם נתייחס עליה בצורה שכלתנית, תתגלגל באופן טבעי מהמישור האפיסטמי הפילוסופי למפתן הפסיכולוגיה: אנו חושבים שיש סיבתיות לאור צורך פסיכולוגי, ולא כהכרח אפיסטמי.
|
||||
|
||||
יום לוקח את השיטה החדשה שלו, ומיישם אותה בשיטתיות על שיטותיהם של לוק וברקלי; הוא בוחן מחדש את העצם, ואת ההפשטה. אלא שהמוקד[^10] בשיטה של יום הוא [**היחסים**](#היחסים), אותם הוא מכונן כחוק כללי החל על כלל האובייקטיבים במציאות[^11]. ברוח האנושית, הוא קובע, נכונו העקרונות האלו מן הטבע - לא מבחירתנו - שקובעים כיצד נקשר ולא נקשר אידאות.
|
||||
|
||||
> דן מספר על חברו אלכס, שבכל פעם שמתחולל משחק כדורגל - בטח ובטח משחק כדורגל חשוב - הוא מבצע טקס: הוא לובש תחתונים אדומים מסוימים, ושותה חצי ליטר חלב כמעט בשלוק אחד. כשדן שואל אותו *למה*, אלכס משיב שאם לא יעשה זאת, הקבוצה תפסיד; קישורי האידאות של אלכס הם **סובייקטיביים** - הוא מחליט שהדברים האלו הם סיבה ותולדה ומותר לו לעשות זאת בתפיסתו הפרטנית - אבל במציאות, האמת היא שהם לא קשורים אחד לשני, וזו אמת ששכילה **אובייקטיבית** הייתה חושפת.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
דן מספר על חברו אלכס, שבכל פעם שמתחולל משחק כדורגל - בטח ובטח משחק כדורגל חשוב - הוא מבצע טקס: הוא לובש תחתונים אדומים מסוימים, ושותה חצי ליטר חלב כמעט בשלוק אחד. כשדן שואל אותו *למה*, אלכס משיב שאם לא יעשה זאת, הקבוצה תפסיד; קישורי האידאות של אלכס הם **סובייקטיביים** - הוא מחליט שהדברים האלו הם סיבה ותולדה ומותר לו לעשות זאת בתפיסתו הפרטנית - אבל במציאות, האמת היא שהם לא קשורים אחד לשני, וזו אמת ששכילה **אובייקטיבית** הייתה חושפת.
|
||||
|
||||
##סיבתיות אפיסטמית וסיבתיות פסיכולוגית
|
||||
## סיבתיות אפיסטמית וסיבתיות פסיכולוגית
|
||||
|
||||
בחלקו השלישי של הספר הראשון, יום קושר את שתי האידאות - סיבה ותולדה - ביחסים מסוימים, קשר שאנו מכנים *קשר סיבתי* - הוא
|
||||
|
||||
@@ -213,38 +215,38 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
|
||||
|
||||
שכילה, כאמור, היא חשיפת היחס בין אידאות. אולם, אם אנו מחפשים ודאות, אותו קשר בין אידאות חייב להגיע מן הרשמים - לפי העיקרון האפריציסטי - וחייב להיות **הכרחי**. במהלכו השלילי, יום מראה שאין רשום פשוט שכזה, בטח שלא *בהכרח*.
|
||||
|
||||
> *רווק* גורר בהכרח *לא נשוי*. נסו לדמיין רווק נשוי[^19] - לא תצליחו, משום שזו **סתירה לוגית**. מצד שני, נסו לדמיין סיבה בלי תולדה. תצליחו לדמיין דבר כזה - משום שזו לא סתירה לוגית - ולכן, לא ודאי.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
*רווק* גורר בהכרח *לא נשוי*. נסו לדמיין רווק נשוי[^19] - לא תצליחו, משום שזו **סתירה לוגית**. מצד שני, נסו לדמיין סיבה בלי תולדה. תצליחו לדמיין דבר כזה - משום שזו לא סתירה לוגית - ולכן, לא ודאי.
|
||||
|
||||
מטרתו של יום היא לא רק לשלול את מושג הסיבתיות, משום שאינו משורשר לרושם קודם; זאת הוא עושה כבר בתחילת המהלך. אז למה להמשיך? בחלקו השני, החיובי של המהלך, יום עומד על כך ששכילה עדיין מבצעת קישורים סיבתיים. אולם, אם נקבל את המודל האמפריציסטי להכרה, היא לא אמורה להיות יכולה לעשות את זה. מאיפה *זה* בא? איך אנחנו עושים קישורים סיבתיים, ועוד *להאמין בהם?*[^18]
|
||||
|
||||
הפתרון של יום הוא שלא ניתן להצדיק *תבונתית* כישורים סיבתיים - ההצדקה האפיסטמית איננה - אלא רק *פסיכולוגית*: מתוך צורך רגשי שלנו, ולא מטבע המציאות.
|
||||
|
||||
###בעיית האינדוקציה
|
||||
### בעיית האינדוקציה
|
||||
|
||||
עקרון אחידות הטבע הוא תנאי להיסק סיבתיות חזק יותר מתנאי פסיכולוגי. אולם, העיקרון הזה לא עומד לפי יום - לא ניתן להוכיח באופן דדוקטיבי שהטבע הוא אחיד *בהכרח*, משום שעולה בכוחנו לדמיין אפשרות אחרת (פארמנידס!!!); אולם, גם האפשרות ה*אינדוקטיבית* - שסביר להניח שהטבע הוא אחיד, כי זה מה שקרה עד כה - נופל גם הוא: יום קובע כי אין זה סביר על בסיס ניסיון העבר לקבוע שמה שהיה הוא שהיה.
|
||||
|
||||
|
||||
לאור זאת, יום מכתיר את **בעיית האינדוקציה** כדחף פסיכולוגי, ותו לא[^15].
|
||||
|
||||
> חשוב להבדיל בין אינדוקציה כ*ניבוי* - *אם הדבר ההוא יקרה, אז הדבר הזה יקרה, כי זה מה שקרה עד עכשיו* - לבין אינדוקציה כ*סיבתיות* - *אה, הדבר הזה שראיתי **עכשיו** הוא שגרם לדבר ההוא שראיתי **עכשיו***. יום חותר כנגד שתיהן (סעיף יד').
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
חשוב להבדיל בין אינדוקציה כ*ניבוי* - *אם הדבר ההוא יקרה, אז הדבר הזה יקרה, כי זה מה שקרה עד עכשיו* - לבין אינדוקציה כ*סיבתיות* - *אה, הדבר הזה שראיתי **עכשיו** הוא שגרם לדבר ההוא שראיתי **עכשיו***. יום חותר כנגד שתיהן (סעיף יד').
|
||||
|
||||
יום אומר שהוא רואה את הקשר הזה - שיום קורא לו *סמיכות ועקיבה* ולא *סיבה ותולדה*, לאור הכשל הזה - לא בדברים עצמם, אלא בנו - החזרות של הקשר הזה שאנו צופים בין דברים שאנו חושבים שהם סיבה ותוצאה לא יוצרים שום דבר במושאים, אלא *ברוח*. בכל פעם שאני עושה לחתול רודריק *מיאו*, רודריק מחזיר *מיאו*. זה לא משהו ב*רודריק* - ה*מיאו* שלי הוא לא הסיבה ל*מיאו* של רודריק - אני חושב ככה משום שנוצרת אצלי *רושם החזרה* (רגש) - **אידאת הקשר ההכרחי**, שהולכת ומתחזקת כל פעם שאני עושה *מיאו* ורודריק מחזיר *מיאו*;. בשני הגורמים הקבועים האלה - ה*מיאו* שלי וה*מיאו* של רודריק - לא משנה שום דבר לא אצלי ולא אצל רודריק - אלא מייצר משהו ברוח שלי, וזהו: **ה"הכרח" מתקיים ברוח ולא במושאים**.
|
||||
|
||||
> הפתרון של קאנט: **ה"הכרח" מתקיים ברוח ולא במושאים** הופך ל**ה"הכרח" מתקיים ברוח ול*כן* במושאים**.
|
||||
{.success}
|
||||
!!! success ""
|
||||
הפתרון של קאנט: **ה"הכרח" מתקיים ברוח ולא במושאים** הופך ל**ה"הכרח" מתקיים ברוח ול*כן* במושאים**.
|
||||
|
||||
המדע היקר של יום, שאותו התיימר לקדם בחקירתו, נותר עכשיו נבוב; אי אפשר להגיד בביטחון, בשכלתניות, שדבר גורם לדבר אחר - ויום, עצוב, חוזר לשחק שש-בש.
|
||||
|
||||
עד לקריאת מסקנה זו, [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) היה רציונליסט מן השורה; היא זו שהוציאה אותו למסע שלו ב[ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת).
|
||||
עד לקריאת מסקנה זו, [index](פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md) היה רציונליסט מן השורה; היא זו שהוציאה אותו למסע שלו ב[ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת).
|
||||
|
||||
###סיבתיות כהרגל
|
||||
### סיבתיות כהרגל
|
||||
|
||||
אז מאיפה בכל זאת מגיעה התפיסה שלנו של הסיבתיות? יום מייחס אותה ל*הרגל*. האידאה של דבר מסוים - *החתול כריסטובל* - מגיעה תמיד עם אידאה של דבר אחר - *ריח שתן במטבח*. כל אחת מאלו נפרדת לגמרי, מובחנת אפיסטמית: הן לא תורמות אחת בשנייה. אולם, משום שבכל פעם שיש ברוח רושם של *החתול כריסטובל*, יש רושם של *ריח שתן במטבח*, הרוח מתרגלת לקשור בין הדברים, ונוצרת **אמונה**.
|
||||
|
||||
> בדיוק כמו שקתולים[^20] מבצעים טקסים פולחניים ואמונתם מתחזקת, אומר יום, ובדיוק כמו שאנשים עם [OCD](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/OCD) הולכים ומתדרדרים ככל שהם מתמידים ב[קומפולסיות](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/OCD#קומפולסיות) שלהם, כך גם אנחנו והסיבתיות.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
בדיוק כמו שקתולים[^20] מבצעים טקסים פולחניים ואמונתם מתחזקת, אומר יום, ובדיוק כמו שאנשים עם [OCD](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/OCD) הולכים ומתדרדרים ככל שהם מתמידים ב[קומפולסיות](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/OCD#קומפולסיות) שלהם, כך גם אנחנו והסיבתיות.
|
||||
|
||||
יום מסכם -
|
||||
|
||||
@@ -255,7 +257,7 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
|
||||
|
||||
[^1]: ומשם לעוד הרבה מאוד תתי-קטגוריות.
|
||||
[^2]: לפי יום. ארנון לא מסכים.
|
||||
[^3]: יום ניסה להתפרנס באקדמיה, למרות שזה לא הלך לו - הוא היה היסטוריון במקצועו. מעניין לראות שעד [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) הפילוסופים לא התפרנסו מזה, עד שבא קאנט והרס לכולם כי הוא הפך את הכל לנורא *טכני*. אולם, יום מוכר בזכות הפילוסופיה שלו, ובמיוחד לאור הטענה של קאנט ש*יום עורר אותו מתרדמתו הדוגמטית* - למרות שזה עושה לו עוול. פירוש הדבר הוא לא שקאנט הוא *יומיאני* - הוא רק זה ש"נתן לו את הבעיטה" (אם כבר, קאנט הוא לייבניציאני, אומר דן).
|
||||
[^3]: יום ניסה להתפרנס באקדמיה, למרות שזה לא הלך לו - הוא היה היסטוריון במקצועו. מעניין לראות שעד [index](פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md) הפילוסופים לא התפרנסו מזה, עד שבא קאנט והרס לכולם כי הוא הפך את הכל לנורא *טכני*. אולם, יום מוכר בזכות הפילוסופיה שלו, ובמיוחד לאור הטענה של קאנט ש*יום עורר אותו מתרדמתו הדוגמטית* - למרות שזה עושה לו עוול. פירוש הדבר הוא לא שקאנט הוא *יומיאני* - הוא רק זה ש"נתן לו את הבעיטה" (אם כבר, קאנט הוא לייבניציאני, אומר דן).
|
||||
[^4]: *יש בה מלא פגמים, אז שלא יעוף על עצמו!*, אומר דן, *והוא לא עשה צבא*, מוסיפה גוני, אבל למרות זאת, זה *מאוד מרשים* - זה מה שקורה שהוא *לא מבזבז את הזמן שלו בטיקטוק ובחגיגות*.
|
||||
[^5]: הכוונה היא לא להחזיר אותו לימי [אפלטןו](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה) אלא להתאים אותה לתפיסה האמפריציסטית.
|
||||
[^6]: ארנון מציב אותם במעמד ה[קוגיטו](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fn12); זהו סינונים ל*הסתכלות* אצל קאנט.
|
||||
|
||||
@@ -10,8 +10,8 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:27:19.076Z
|
||||
|
||||
[**ג'ון לוק**](https://en.wikipedia.org/wiki/John_Locke) (1632-1704) היה פילוסוף אמפרציסט בריטי. לוק אינו האמפרציסיט הראשון - הוא מגיע אחרי פרנסיס בייקון[^1] - אך הגותו היא זו שפתחה את האימפיריציזים הלכה למעשה[^2]. לוק ידוע בשני תחומים עיקריים - הם פילוסופיה פוליטית (ובפרט, *ליברליזם*[^3]), ו[פילוסופיה של הלשון](/פילוסופיה/לשון).
|
||||
|
||||
העמדה של לוק בעייתית; היא אינה עקבית, אך הוא מתעקש עליה[^4]. [בארקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי) יתעקש יותר על העקביות, ו[יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) אף יחמיר ממנו.
|
||||
לוק מתחיל בהגותו תהליך אמפריציסטי אדיר, שיגיע לשיאו, כמובן, עם [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט): לוק מבקש לבחון את הכלים שבאמצעותם אנחנו מכירים את המציאות, לפני שנבין מה שישנו. במקום לקחת את השכל כפי שהוא ולחקור איתו את העולם - מה שמוביל להרבה בעיות - אולי עלינו להבין קודם את הכלי, הוא השכל. בהרבה דרכים, לוק הוא ממשיך דרכו של דקארט[^5].
|
||||
העמדה של לוק בעייתית; היא אינה עקבית, אך הוא מתעקש עליה[^4]. [בארקלי](פילוסופיה/חדשה/ברקלי/index.md) יתעקש יותר על העקביות, ו[index](פילוסופיה/חדשה/יום/index.md) אף יחמיר ממנו.
|
||||
לוק מתחיל בהגותו תהליך אמפריציסטי אדיר, שיגיע לשיאו, כמובן, עם [index](פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md): לוק מבקש לבחון את הכלים שבאמצעותם אנחנו מכירים את המציאות, לפני שנבין מה שישנו. במקום לקחת את השכל כפי שהוא ולחקור איתו את העולם - מה שמוביל להרבה בעיות - אולי עלינו להבין קודם את הכלי, הוא השכל. בהרבה דרכים, לוק הוא ממשיך דרכו של דקארט[^5].
|
||||
|
||||
לוק היה מאמין אדוק, והצדיק את אמונתו ב[ראייה הקוסמולוגית](/פילוסופיה/דת/ראיות#הראייה-הקוסמולוגית) כפי שהציגה [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fnref18).
|
||||
|
||||
@@ -8,10 +8,10 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [טקסט (א)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_–_מסה_על_שכל_האדם_על_המושגים_המולדים_[ספר_ראשון_פרקים_א-ב].pdf), [טקסט (ב)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_–_מסה_על_שכל_האדם_על_האידיאות_[ספר_שני_פרקים_א-ב].pdf), [טקסט (א, אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/locke._essay_-_book_i.pdf), [טקסט (ב, אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/locke._essay_-_book_ii.pdf), [טקסט (ג, אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/locke._essay_-_book_iii.pdf), [טקסט (ד, אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/locke._essay_-_book_iv.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[טקסט (א)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_–_מסה_על_שכל_האדם_על_המושגים_המולדים_[ספר_ראשון_פרקים_א-ב].pdf), [טקסט (ב)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_–_מסה_על_שכל_האדם_על_האידיאות_[ספר_שני_פרקים_א-ב].pdf), [טקסט (א, אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/locke._essay_-_book_i.pdf), [טקסט (ב, אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/locke._essay_-_book_ii.pdf), [טקסט (ג, אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/locke._essay_-_book_iii.pdf), [טקסט (ד, אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/locke._essay_-_book_iv.pdf)
|
||||
|
||||
בבקשו לכונן שיטה חדשה, [לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק) כותב ב1690 את *מסה על שכל האדם*[^3], שמבקשת להרוס את השיטות הקודמות, השגויות, בכדי לכונן על הריסותיהן משהו חדש. לוק, כאמור, מבקש לחקור לא את המציאות עצמה, אלא את הכלי באמצעותו אנחנו לומדים אותה - שכל האדם; המסה כולה עוסקת אך ורק בשכל האדם, מושא החקירה המוצהר, ולא יוצאת ממנו לעולם. האפיסטמולוגיה אינה משחקת כאן תפקיד חקירה מקדימה - היא עצמה החקירה[^7].
|
||||
בבקשו לכונן שיטה חדשה, [index](פילוסופיה/חדשה/לוק/index.md) כותב ב1690 את *מסה על שכל האדם*[^3], שמבקשת להרוס את השיטות הקודמות, השגויות, בכדי לכונן על הריסותיהן משהו חדש. לוק, כאמור, מבקש לחקור לא את המציאות עצמה, אלא את הכלי באמצעותו אנחנו לומדים אותה - שכל האדם; המסה כולה עוסקת אך ורק בשכל האדם, מושא החקירה המוצהר, ולא יוצאת ממנו לעולם. האפיסטמולוגיה אינה משחקת כאן תפקיד חקירה מקדימה - היא עצמה החקירה[^7].
|
||||
|
||||
לוק טוען כי איננו מגיעים עם רעיונות מולדים - כמו [הראייה האונטולוגית](/פילוסופיה/דת/ראיות#הראייה-האונטולוגית) - אלא *טאבולה ראסה*[^1] - לוח חלק. זוהי הנקודה המכרעת בין הרציונליסטים לאמפריציסטים: הרציונליסטים טוענים כי אין די בקליטה החושית בכדי להסביר את הידיעה, בעוד שהאפריציסטים מתעקשים שכל הידיעה מגיעה מהקליטה החושית[^2].
|
||||
|
||||
@@ -23,9 +23,9 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
|
||||
לוק סבור שזוהי **ההפשטה**. כשאנחנו פוקחים את העיניים, אנחנו רואים דברים פרטניים. אולם, אנחנו ורק אנחנו יכולים להפיק מהמקרים הפרטיים מושגים כלליים[^11]. ידע ומדע נסמכים על הכושר המיוחד הזה.
|
||||
|
||||
|
||||
##על ההפשטה
|
||||
## על ההפשטה
|
||||
|
||||
###האידאה
|
||||
### האידאה
|
||||
אידאה - תוכן נפשי הכרתי - היא מושג מפתח בהגות של לוק בחוקרו את השכל. הוא מחלק את האידאות לכמה סוגים:
|
||||
|
||||
- אידאות תחושה (sensation)
|
||||
@@ -43,37 +43,37 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
|
||||
כיסא תופס מקום במרחב בין שאני שם למדוד אותו או לא, אבל אש חמימה לי כשאני רחוק וכואבת כשאני קרוב - זה לא דבר שמצוי באש, אלא בי כתוצר של המצב והיחס שלי אל האש כרגע. [חסילון גמל שלמה](https://en.wikipedia.org/wiki/Mantis_shrimp) רואה 16 צבעים בסיסיים, לעומתנו, קופים עלובים, שרואים רק 3 צבעים. תפיסת המציאות שלו בוודאי אחרת לגמרי - אבל העולם שהוא חי בו הוא אותו עולם ממש; הצבע הוא לא בעולם כפי שהוא בחסילון גמל השלמה.
|
||||
|
||||
|
||||
> [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_-_מסה_על_שכל_האדם_ספר_שני_פרק_יא_סעיפים_8-9_שמות_והפשטה.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_-_מסה_על_שכל_האדם_ספר_שני_פרק_יא_סעיפים_8-9_שמות_והפשטה.pdf)
|
||||
|
||||
האידאות הן תוצר של הפשטה; אילו הייתי נדרש לשיים כל כיסא וכיסא שאני נתקל בו (זה איציק... חיים... פנחס... על כל האודיטריום!), לא הייתי יוצא מזה. לוק מתאר כיצד, באמצעות השפה, הנפש מפשיטה מהעצמים את האיכויות *המשניות*, ומייחסת אותם לייצוג כללי[^13]. אני אקח את האידאה של הכיסא (*הכיסאיות של הכיסא*, אם תרצו), אוציא אותה מהקשרה - לא אכפת לי מה ומתי ואיך הכיסא הזה - ואז אחיל אותה על עצמים אחרים תואמים (*היי, הדבר **הזה** הוא כיסא*). אידאה כזו מקבלת שם -*כיסא*, או, בדוגמה של לוק בטקסט, *לבן*.
|
||||
|
||||
> [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_-_מסה_על_שכל_האדם_ספר_שני_פרק_23_סעיפים_1-5_על_העצמים.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_-_מסה_על_שכל_האדם_ספר_שני_פרק_23_סעיפים_1-5_על_העצמים.pdf)
|
||||
|
||||
##העצם
|
||||
## העצם
|
||||
|
||||
> [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_-_מסה_על_שכל_האדם_ספר_שני_פרק_23_סעיפים_1-5_על_העצמים.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_-_מסה_על_שכל_האדם_ספר_שני_פרק_23_סעיפים_1-5_על_העצמים.pdf)
|
||||
|
||||
לוק מתאר את האיכויות שיוצרות את האידאות שלנו כנישאות על גבי דבר כלשהו - עצם - שנושא על גביו אינספור אידאות פשוטות - הכיסא הזה הוא גם ירוק וגם בעל ארבע רגליים וגם מאוד מכוער - כל דבר כזה הוא אידאה, שניצבים על גבי מצע יציב, **שאינו מוכר לנו**.
|
||||
|
||||
כלומר, העצם - מצע יציב, בלתי נגיש - טומן בתוכו איכויות - הבאמת שייכות לו - שבכוחן לעורר בנו אידאות. העצם הלוקיאני הוא במעמד של *הנחה*, ולא כיש אונטולוגי יציב כמו, למשל, אצל [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט).
|
||||
כלומר, העצם - מצע יציב, בלתי נגיש - טומן בתוכו איכויות - הבאמת שייכות לו - שבכוחן לעורר בנו אידאות. העצם הלוקיאני הוא במעמד של *הנחה*, ולא כיש אונטולוגי יציב כמו, למשל, אצל [index](פילוסופיה/חדשה/דקארט/index.md).
|
||||
|
||||
> אם ישאלו מישו מהו הנושא שאליו שייכים הצבע או המשקל, לא יהיה לו מה לומר מלבד זה שהם שייכים לחלקים המתפשטים והמוצקים, ואם ישאלו אותו מהו הדבר שהמוצקות וההתפשטות שייכות לו, מצבו לא יהיה טוב בהרבה ממצבו של ההודי \[...\] אשר אמר שבעולם תומך פיל גדול, וכאשר שאלו אותו על מה ניצב הפיל תשובתו הייתה שזהו צב גדול, וכשנתבע שוב לדעת מה מקנה תמיכה לבצרחב הגב השיב שזהו דבר מה שאינו יודע מהו.
|
||||
*פרק 23, פס' 2*
|
||||
|
||||
##סיבה ותולדה
|
||||
> [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_-_על_סיבה_ותוצאה_[ספר_שני_פרק_26_283].pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
## סיבה ותולדה
|
||||
!!! info ""
|
||||
[טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_-_על_סיבה_ותוצאה_[ספר_שני_פרק_26_283].pdf)
|
||||
|
||||
לוק מתאר סיבה ותוצאה כשינוי בין אידאות ביחס סיבתי: אידאה אחת מותמרת לאידאה אחרת בעקבות מאורע סיבותי מסוים.
|
||||
|
||||
חימום שעווה (אידאה א') מעבר לטמפרטורה מסוימת תמיד ימיס אותה ויהפכה לנוזלית (אידאה ב'); זהו היסק אינדוקטיבי שמבוסס על תצפית אמפירית - ראיתי את זה קורה בכל הפעמים הקודמות, ולכן הגעתי למסקנה שזה תמיד יקרה.
|
||||
|
||||
##על זהות ושונות
|
||||
> [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_-_על_זהות_ושונות_[ספר_שני_פרק_27_עמ׳_286-306].pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
## על זהות ושונות
|
||||
!!! info ""
|
||||
[טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_-_על_זהות_ושונות_[ספר_שני_פרק_27_עמ׳_286-306].pdf)
|
||||
|
||||
לוק מגדיר **זהות** כ**השוואה מעבר לזמן ולמקום** - נאמר על איכות שהיא זהה או על עצם שהוא זהה כאשר שינוי של זמן או מקום לא משנה אתת זהותם - השוואה בין דבר לבין עצמו[^14].
|
||||
|
||||
@@ -86,7 +86,7 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
|
||||
|
||||
כאן נגלית חולשה בשיטה של לוק, ביחסו לחלל ולזמן - היא נוטה לשיפוט עצמי (החלת עקרונות השיטה על השיטה עצמה[^19]). אנחנו נולדים לוח חלק; כיצד הגיעו לתודעה שלנו המושגים האלה? לוק נותן הסבר אבל, כפי שנראה בהמשך בהסבר האדם, ההסבר הזה אינו לגמרי מספיק.
|
||||
|
||||
###תודעה עצמית
|
||||
### תודעה עצמית
|
||||
לוק מפלח גם את האדם לחלוקה סוגית כזו (סעיף 9) - ישנו ה*אדם* (Human Being) - קרי, האורגניזם החי, הגוף, וה*אישיות* (Personality) - קרי, האופי, הנפש, השכל.
|
||||
|
||||
כאן קורה משהו מוזר:
|
||||
@@ -97,7 +97,7 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
|
||||
|
||||
לוק מגדיר את אותו *אני* כעצם - כשם שעושים רוב ההוגים שקדמו לו[^18]. להיות *אישיות* מסוימת זה מקרה פרטי של להיות עצם - להיות אותו הדבר.
|
||||
|
||||
###עצם שמני ועצם ריאלי
|
||||
### עצם שמני ועצם ריאלי
|
||||
|
||||
| הכרה | מציאות |
|
||||
| --- | --- |
|
||||
@@ -108,11 +108,11 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
|
||||
|
||||
הטענה של לוק היא כזו - *יש בחוץ דברים*, אך איני יכול להכיר אותם במלואם - על כל התכונות שלהם. אולם, לוק אינו אידיאליסט - שיפוטים כמו "עושה מיאו" או "כתום" *באמת* קיימת שם בחוץ, אבל הם לא נגישים לי - הם טומנים בחובם את הכוח *לעורר* את האידאה של ה*כתום* או *עושה המיאו* בראש **שלי** - זה, ורק זה מה שנגיש לי. יש "כתום" **שמני** (נומינלי) - הכתום ש*אני* מכיר - וכתום **ממשי** (ריאלי) - הכתום ש*באמת שם בחוץ*[^23].
|
||||
|
||||
> ישנו עצם אחד בלבד - סוס כלשהו שם בחוץ - אולם ה**מהות** שלנו היא שמנית - *חום* ו*דוהר* ו*עושה ניייייי* הם גיבובים שרירותיים שאנחנו מייחסים לו. הטענה של לוק היא שישנה *מהות נוספת* - המהות ה*אמיתית* של הסוס - שאינה נגישה לנו.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
ישנו עצם אחד בלבד - סוס כלשהו שם בחוץ - אולם ה**מהות** שלנו היא שמנית - *חום* ו*דוהר* ו*עושה ניייייי* הם גיבובים שרירותיים שאנחנו מייחסים לו. הטענה של לוק היא שישנה *מהות נוספת* - המהות ה*אמיתית* של הסוס - שאינה נגישה לנו.
|
||||
|
||||
|
||||
###קשיים
|
||||
### קשיים
|
||||
|
||||
ההבחנה הזו עושה שמות בפילוסופיה של לוק; היא מובילה לאבסורד רציני, שלאורו בארקלי מחדד אותה אחר כך. בכדי לתקף מושג בשיטה האימפיריציסטית שבה לוק דוגל, אנו נדרשים לצפות בו. אני קולט דברים כמו "כתום" או "עושה מיאו" בחושים; אבל אם משהו כתום ועושה מיאו, הרי שהוא חתול - *משהו חייב להחזיק יחד את הכתום ואת החתול* - הם אינם סתם מרחפים בחלל. לכן, אנחנו, במחשבה, מייחסים את המושגים האלו ל*מצע* - יש *משהו* שהוא "כתום" ו"עושה מיאו". אבל ההשלמה הזו פסיכולוגית לגמרי - לא *ראיתי* את אותו המצע; אדרבא, לוק אומר בפה מלא שאיננו יכולים לעולם לחוות אותו. תפרק את ה"חתול" - אידאה מורכבת - ככל שתרצה לפרק, לעולם לא תגלה את אותו המצע.
|
||||
|
||||
@@ -120,22 +120,21 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
|
||||
|
||||
חשבו על סוס. הוא גדול, והוא חום, והוא דוהר. הסוס באמת נמצא שם. אנחנו מנצלים אותו לרכיבה, לדבק או לנקניקים[^22]. האם *זהו* סוס? *זוהי* המהות שלו? את זאת לעולם לא נדע.הצורה שאנחנו מבינים ומגדירים את הסוס - חום, גדול, פוטנציאל לדבק - היא עצם שמני, אינה קיימת בהכרח. סוס *כלשהו*, שקיים ונמצא גם בלי אדם שיבקש להבין אותו, הוא עצם ממשי - והוא קיים.
|
||||
|
||||
כאן [ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי) מחדד על לוק - [הוא זונח את העצם הממשי, ונשאר רק עם העצם השמני](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות).
|
||||
כאן [index](פילוסופיה/חדשה/ברקלי/index.md) מחדד על לוק - [הוא זונח את העצם הממשי, ונשאר רק עם העצם השמני](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות).
|
||||
|
||||
##על אמיתות ושקריות
|
||||
## על אמיתות ושקריות
|
||||
מה קורה כשאנחנו מכנים דבר מה כ*אמיתי* או *שקרי*? לוק מציג את הסיווג הזה כטענה כמוסה בדבר חיוב או שלילה. אבל מה הכוונה ב*חיוב* או *שלילה*? אחת האפשרויות היא טעות *מושגית* - *אתה אומר שזה צהוב אבל זה לא באמת צהוב*. אפשרות אחרת היא טעות *אונטולוגית* - *אתה אומר שיש פה קיר, אבל אין פה באמת משהו כזה*. כשאתה אומר *יש כאן קיר*, אתה טוען טענה חיובית - בתוך האידאה של הקיר מובלעת הטענה *יש פה קיר*, וכנגדה אתה טוען.
|
||||
|
||||
[^1]: *וזה אומר - **סלט טאבולה***, אומר דן
|
||||
[^2]: וזה בעצם מאוד מוזר להיות אידיאליסט אמפריציסט - *יש רק רוח*, אבל *כל מה שאנחנו יודעים מגיע מהחושים*. אבל [בארקלי](/פילוסופיה/חדשה/בארקלי) כזה. זו התחלה של בדיחה פילוסופית גרועה - מה קורה כשאנגלי, אירי וסקוטי מנסים לעשות פילוסופיה? לא טוב.
|
||||
[^3]: ו[לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ) שהוא *ממש מעולה* לפי דן, הגיב לו בחיבור משלו - *מסות חדשות על שכל האדם* - סעיף לסעיף.
|
||||
[^3]: ו[index](פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/index.md)ה/לייבניץ/index.md)ולה* לפי דן, הגיב לו בחיבור משלו - *מסות חדשות על שכל האדם* - סעיף לסעיף.
|
||||
[^4]: ולא אפיסטמית, כמו *רציונליזם* ו*אמפריציזם*
|
||||
[^5]: כמו *דודה פנינה*, שלא מנסה להבין מה יש או אין בעולם.
|
||||
[^6]: אם אני מסתכל על עץ מחוץ לחלון, אני לא רואה את *העץ כשלעצמו*. דמיינו שהחלון אטום, אבל ישנה מצלמה המצביעה עליו, שאת התמונה שהיא מציגה אנחנו רואים על מסך; כך גם המציאות, נתונה לנו באופן עקיף.
|
||||
[^7]: ו[שפה](/פילוסופיה/לשון) נחקרת כדי לחקור את השכל עצמו.
|
||||
[^8]: חמישה חושים בלבד, לוק מדגיש.
|
||||
[^9]: דן רואה אותנו; הוא מעדיף לראות דברים אחרים, כמו *פיצות*.
|
||||
[^10]: אצל לוק, המושגים האלו סינונימיים לחלוטין; לא אצל [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט).
|
||||
[^11]: אני רואה אתכם - *פתיתי שלג מיוחדים* - ומכם אני יכול להסיק מושג מופשט - *האדם*.
|
||||
[^10]: אצל לוק, המושגים האלו סינונימיים לחלוטין; לא אצל [index](פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md)יה/חדשה/קאנט/index.md)רואה אתכם - *פתיתי שלג מיוחדים* - ומכם אני יכול להסיק מושג מופשט - *האדם*.
|
||||
[^12]: זוהי תרומה משמעותית של לוק לפילוסופיה המערבית, לפי ארנון.
|
||||
[^13]: יום *יזעם* על זה, מספיילר ארנון.
|
||||
[^14]: זהות המכונה *זהות נומרלית* - הדבר זהה רק לדבר האחד עצמו.
|
||||
|
||||
@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-26T12:19:28.001Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
[גוטפריד וילהלם לייבניץ](https://en.wikipedia.org/wiki/Gottfried_Wilhelm_Leibniz)[^1] (1646-1716) היה פילוסוף ומתמטיקאי ידוע, והיה איש אשכולות (שסבל מזה ממש[^3]) שהיה מעורב בהרבה מאוד תחומים, שברובם נחשב לאיש מקצוע של ממש[^2]. קרו לו כל מיני דברים, והוא אכל כל מיני מאכלים טעימים. הוא נחשב בקרב רבים למוצלח מבין שלושת הרציונליסטים הראשונים - [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה), והוא עצמו. הוא זכה להכרה רבה עוד בימי חייו.
|
||||
[גוטפריד וילהלם לייבניץ](https://en.wikipedia.org/wiki/Gottfried_Wilhelm_Leibniz)[^1] (1646-1716) היה פילוסוף ומתמטיקאי ידוע, והיה איש אשכולות (שסבל מזה ממש[^3]) שהיה מעורב בהרבה מאוד תחומים, שברובם נחשב לאיש מקצוע של ממש[^2]. קרו לו כל מיני דברים, והוא אכל כל מיני מאכלים טעימים. הוא נחשב בקרב רבים למוצלח מבין שלושת הרציונליסטים הראשונים - [index](פילוסופיה/חדשה/דקארט/index.md), [index](פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/index.md), והוא עצמו. הוא זכה להכרה רבה עוד בימי חייו.
|
||||
|
||||
לייבניץ שוטט ברחבי אירופה בצעירותו בשליחות דיפלומטית, ובמסעותיו פגש הוגים רבים - לרבות שפינוזה - שהשפיעו עליו מאוד.
|
||||
|
||||
@@ -12,77 +12,79 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
|
||||
[אנגלית](/פילוסופיה/חדשה/leibniz_-_the_monadology.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
הפילוסופיה של לייבניץ היא פיתוח מסוים של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), אך ניכרת בה השפעה של [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה). היכן שדקארט כונן את [העצמים הנבראים](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#עצם-אינסופי-ועצם-נברא), ושפינוזה קובע ש[רק האל הוא עצם](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#משפטים), לייבניץ סבור כי העצם היחיד הוא ה**מונדה** - חלקיקים רוחניים קטנטנים, אינסופיים בכמותם, ובלתי-ניתנים לחלוקה, אותם הוא מגדיר כ*עצם פשוט*. משום שעצם בהכרח לא ניתן לחלוקה, וחומר בהכרח ניתן לחלוקה[^5], לייבניץ סבור, בניגוד להוגים יוונים קדמונים כמו [האטומיסטים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים) כי הדברים היחידים שעונים להגדרת העצם - קרי, עצמאיים, פשוטים ובלתי-ניתנים לחלוקה, הם רוחניים בלבד; העצם החומרי הוא כשל לוגי לשיטתו. המציאות כולה אינה יחסי גומלין בין רוח לחומר, או ביטוי של עצם אחד, אלא היחסים בין אינסוף המונדות - ה*ריקוד המוני* - שנשגבים מבינתנו. את הריקוד הזה מכנה לייבניץ *הרמוניה טבועה מראש*. לייבניץ סבור שבין המונדות אין שום קשר, או סיבתיות - אלא התאמה מלאה ומושלמת, מכורח טבע המציאות - מכאן מגיע ה*טבועה מראש*. המציאות הוא לא ריבוי אקראי של יחידות, אלא מארג בלתי תלוי, המתנהל בהתאמה.
|
||||
הפילוסופיה של לייבניץ היא פיתוח מסוים של [index](פילוסופיה/חדשה/דקארט/index.md), אך ניכרת בה השפעה של [index](פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/index.md). היכן שדקארט כונן את [העצמים הנבראים](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#עצם-אינסופי-ועצם-נברא), ושפינוזה קובע ש[רק האל הוא עצם](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#משפטים), לייבניץ סבור כי העצם היחיד הוא ה**מונדה** - חלקיקים רוחניים קטנטנים, אינסופיים בכמותם, ובלתי-ניתנים לחלוקה, אותם הוא מגדיר כ*עצם פשוט*. משום שעצם בהכרח לא ניתן לחלוקה, וחומר בהכרח ניתן לחלוקה[^5], לייבניץ סבור, בניגוד להוגים יוונים קדמונים כמו [האטומיסטים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים) כי הדברים היחידים שעונים להגדרת העצם - קרי, עצמאיים, פשוטים ובלתי-ניתנים לחלוקה, הם רוחניים בלבד; העצם החומרי הוא כשל לוגי לשיטתו. המציאות כולה אינה יחסי גומלין בין רוח לחומר, או ביטוי של עצם אחד, אלא היחסים בין אינסוף המונדות - ה*ריקוד המוני* - שנשגבים מבינתנו. את הריקוד הזה מכנה לייבניץ *הרמוניה טבועה מראש*. לייבניץ סבור שבין המונדות אין שום קשר, או סיבתיות - אלא התאמה מלאה ומושלמת, מכורח טבע המציאות - מכאן מגיע ה*טבועה מראש*. המציאות הוא לא ריבוי אקראי של יחידות, אלא מארג בלתי תלוי, המתנהל בהתאמה.
|
||||
|
||||
> דמיינו שאתם נכנסים לחנות שעונים, וכל השעונים מורים על אותה השעה בדיוק. הסבר אחד הוא שמסתובב השען, גורם חיצוני להם, ומכוון אותם יחדיו מדי פעם. הסבר אחר הוא שהם קשורים ביניהם סיבתים איכשהו, ותנועה של מחוגו של אחד תניע את כל האחרים. והסבר אחרון הוא שהשען הוא בעל מלאכה כה מוכשר, כך שמרגע שיוצאים השעונים מהמפעל הם מכוונים באופן מושלם, ולעולם אינם יוצאים מאיזון. נחשו מה חושב לייבניץ?
|
||||
|
||||
|
||||
משום שהמונדה היא יחידה רוחנית, לייבניץ נחשב לאידיאליסט[^3], וכנראה הראשון מביניהם[^4]. אולם, היכן ששאר האידיאליזם (ובפרט - זה של [ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי)) שולל **לחלוטין** את החומר כסוג של אשליה, החומר אצל לייבניץ קיים, אך במעמד אונטולוגי נחות יותר - תופעתי. כשם שלייזר הוא צמצום מסוים של אור, לייבניץ מציב את החומר כתופעה מסוימת של הרוח. הוא מגדיר את החומר כ*bona vide* - תופעה מבוססת היטב. מסיבה זו, יש אלו המסווגים אותו כפלורליסט.
|
||||
משום שהמונדה היא יחידה רוחנית, לייבניץ נחשב לאידיאליסט[^3], וכנראה הראשון מביניהם[^4]. אולם, היכן ששאר האידיאליזם (ובפרט - זה של [index](פילוסופיה/חדשה/ברקלי/index.md)) שולל **לחלוטין** את החומר כסוג של אשליה, החומר אצל לייבניץ קיים, אך במעמד אונטולוגי נחות יותר - תופעתי. כשם שלייזר הוא צמצום מסוים של אור, לייבניץ מציב את החומר כתופעה מסוימת של הרוח. הוא מגדיר את החומר כ*bona vide* - תופעה מבוססת היטב. מסיבה זו, יש אלו המסווגים אותו כפלורליסט.
|
||||
|
||||
לייבניץ אינו סבור, כמו [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס) או [הפילוסופיה ההודית](/פילוסופיה/בודהיזם#עולם-המחשבה-ההודי)[^6], שהעולם שאנו חווים הוא אשליה - אלא כהעתק, או צל כלשהו, של העולם כפי שהוא במציאות - קצת כמו [האידאות האפלטוניות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה): העולם התופעתי מבטא בדרכו את המציאות המטאפיזית.
|
||||
|
||||
##עקרון הזהות של הבלתי נבדלים
|
||||
## עקרון הזהות של הבלתי נבדלים
|
||||
|
||||
המונדות, חרף היותן רוחניות, נושאות תכונות מסוימות - לרבות **תפיסה**[^8], ו**תאווה**[^7]. לייבניץ קובע כי למונדה, "אין לה חלונות". את ההפרדה בין המונדות מבצע לייבניץ ב***עקרון הזהות של הבלתי נבדלים*** - אם יש שני דברים שנושאים את אותן התכונות, הרי שהם דבר אחד. אם ישנם, למשל, שני אטומי מימן זהים לחלוטין, הם שניים משום שהם במקום אחר בחלל ובזמן - אחרת, היו אטום אחד. מזאת קובע לייבניץ כי אם ישנם שני דברים שונים, חייב להיות הבדל בתפיסה שלהם.
|
||||
|
||||
|
||||
###עקרון הייחודיות
|
||||
### עקרון הייחודיות
|
||||
|
||||
משום שתפיסתו לא חומרית, לייבניץ לא יכול להבדיל בין פרטים לאור החלל והזמן. כיצד, אפוא, הוא מבדיל בין המונדות? זאת באמצעות הגדרה שלמה - פרדיקטים. נניח, אומר דן, שאתה מחפש בגוגל, או בת זוג, או בת זוג בגוגל. האידאה של בת הזוג לא תעזור; אתה מחפש פרט אחד, אינדוידואל. אז מתחילים לצמצם - "כסף", "ציונים נמוכים בפילוסופיה" (שאוכל לצאת חכם לידה), וככה מצמצים עוד ועוד את השדה (כסף? כסף יש בארגזים. פילוסופיה? מי לומד פילוסופיה? *שמונה* בתעודת הזהות? למי אין? אה, אבל יש *תשע* אחרי זה?). מה שמבדיל, בסופו של דבר, את בת הזוג הרצויה למיוחדת היא פרדיקטים מסוימים, או חיבור מסוים בין פרדיקטים, שייחודי רק לה - זה מה שהופך אותה למה שהיא.
|
||||
|
||||
כל התכונות האלו - *א' הוא **יקר**, הוא **כבד**, הוא **חתול***, וכו', כשאגיע לכל הפרדיקטים כולם - דבר שאנחנו לא מסוגלים לעשות - תהיה לנו **הגדרה שלמה** של א', ונדע *מה הוא א'*. רק האל יכול לתפוס את ההגדרות השלמות האלו.
|
||||
|
||||
|
||||
###התפיסה
|
||||
### התפיסה
|
||||
המונדות נבדלות זו מזו - לא בתכונות חיצוניות, אלא בתכונות פנימיות - בראש ובראשונה בתפיסות. כל מונדה היא מצבור של **תפיסות**, כשם שכל אחד מאיתנו נפרד. התפיסות שיש לי בראש הן מה שהופכות אותי ולאותי, ואתכם לאתכם. אם אנחנו נבדלים, ואנחנו שונים, הרי שאנו נבדלים בתפיסות שלנו. איך אנחנו מבדילים, למשל, את המיקום שלנו בחלל? אחד עומד קרוב יותר לחלון, ואחד עומד קרוב יותר לדלת; אם היינו עומדים באותו המקום, היינו תופסים (כלומר, רואים) את אותו הדבר ממש. אותו הדבר נכון גם במישור הרוחני: אם היינו מחזיקים באותן התפיסות (כלומר, דעות, מחשבות), היינו תופסים את אותה המציאות ממש - היינו אותו הדבר. כל אובייקט כזה - לאו דווקא תבוני - ניתן לצמצום לכדי מערכת יחסים מסוימת שמייחדת אותו - כמו המרחק המסוים הזה מהחלון או מהדלת - שמשקפת דרך התפיסה הזו את המציאות.
|
||||
|
||||
כל אובייקט שכזה - מונדה שכזו - משקפת נקודת מבט מסוימת, או תפיסה מסוימת, של המציאות - אותה המציאות ממש!
|
||||
למונדות, כאמור, *אין לה חלונות* - אף מונדה לא משקיפה על המציאות, ואין לה תפיסה של ממש של המציאות - היא מוכלת כל כולה בעצמה - אך ההתאמה שלה עם מונדות אחרות היא המציאות. כמו השעונים בחנות השעונים, אנחנו פשוט מתואמים מראש - ולא ביחס סיבתי[^9].
|
||||
|
||||
> התפיסה *אינה* תפיסה במובן הקוגנטיבי - היא נקודת המבט השתקפת מאותה המונדה ממש, היחסים בין המונדה הזו לכל שאר האובייקטים בעולם. כל מונדה, ביחסים אלה, היא *השתקפות של היקום כולו* - אומר לייבניץ, אך כל אחת מהזווית - *התפיסה* - הייחודית שלה.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
התפיסה *אינה* תפיסה במובן הקוגנטיבי - היא נקודת המבט השתקפת מאותה המונדה ממש, היחסים בין המונדה הזו לכל שאר האובייקטים בעולם. כל מונדה, ביחסים אלה, היא *השתקפות של היקום כולו* - אומר לייבניץ, אך כל אחת מהזווית - *התפיסה* - הייחודית שלה.
|
||||
|
||||
> אז למה המונח *תפיסה*? כשאני קובע שאני נמצא במרחק *כזה וכזה מההוא וההוא*, אני ממקם את עצמי ביחס לאותם דברים. משום שלפי לייבניץ אין באמת חלל פיזי, ה*תפיסה* הן - באופן דומה - המיקום של כל מונדה ומונדה ביחס לאחרות.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
אז למה המונח *תפיסה*? כשאני קובע שאני נמצא במרחק *כזה וכזה מההוא וההוא*, אני ממקם את עצמי ביחס לאותם דברים. משום שלפי לייבניץ אין באמת חלל פיזי, ה*תפיסה* הן - באופן דומה - המיקום של כל מונדה ומונדה ביחס לאחרות.
|
||||
|
||||
אלא שהיכן שהמיקום החללי שלי הוא *מקרי*, ה*תפיסה* שלי לפי לייבניץ היא הכרחית: נקודת המבט שלי על היקום אינה מקרית - היא חלק מהותי, בלתי נפרד ממני - אני רואה את המציאות מהמקום הזה בריקוד ההרמוני של המונדות, וזה לא יכל להיות אחרת[^12].
|
||||
|
||||
[^12]: *היא אוהבת לאכול מתוק, היא לא אוהבת לשמוע עומר אדם* - כל תכונה כזו אינה מקרית, אלא חלק בלתי נפרד מהמונדה באשר היא.
|
||||
|
||||
###השתוקקות
|
||||
### השתוקקות
|
||||
לכל מונדה יש השתוקקות - *קונאטוס* - לשכלל את התפיסה שלה, לדייק אותה, כך שתתקרב למציאות ממש. אולם, לא משנה כמה נתקרב, לעולם לא נגיע להבנה עמוקה דיה להיפטר מעולם התופעות - קרי, החומר. מהתפיסה מגיעה ה*א-פרצפציה* - ה**תודעה העצמית** - הבנה עמוקה יותר של הרצף של הפרדיקטים שמגדיר אותנו[^10].
|
||||
|
||||
###תודעה
|
||||
### תודעה
|
||||
באשר לבעלי חיים וצמחים, למונדות המרכיבות אותם יש יסוד נוסף - **תודעה**. כאן הוא נבדל מדקארט, שסבר שבעלי חיים הם כמכונות, ורק נפש האדם היא תודעתית. האדם לוקח את זה צעד קדימה, ונושא **תודעה עצמית**.
|
||||
|
||||
##עקרונות השכילה - הסתירה והטעם המספיק
|
||||
## עקרונות השכילה - הסתירה והטעם המספיק
|
||||
לייבניץ ביסס את ההוויה שלו בחמישה עקרונות פשוטים.
|
||||
> לא. שכילותינו מיוסדות על **שני עקרונות גדולים**: זה של **הסתירה**, שבכוחו חושבים אנו ל*שקרי* מה שמכיל אותה בתוכו, ול*אמת* מה שמנוגד לשקרי או סותר אותו,
|
||||
|
||||
> לב. וזה של ה**טעם המספיק**, שבכוחו אנו חושבים ששום עובדה אינה יכולה להיות אמיתית או להתקיים, ושום משפט אינו יכול להיות אמיתי בלא שיהא טעם מספיק, מדוע כך הוא ולא אחרת; אף על פי שטעמים אלו, על פי רוב לא נוכל כלל לדעת אותם.
|
||||
|
||||
הראשון מהעקרונות הוא שלילי: מה שהוא סתירה, בהכרח הוא שקרי. הוא נשען על [חוק הסתירה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being) האריסטותלי. מנגד, העקרון השני הוא חיובי - מה שאמיתי, הוא זה שיש לו טעם מספיק. העקרון הזה נשען על עיקרון הPSR - Principle of Sufficient Reason[^2]
|
||||
|
||||
> היזהרו מהניסוח של העקרון הראשון: משתמע ממנו ש**רק** מה שמכיל סתירה הוא שקרי - וזה לא מה שלייבניץ טוען.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
היזהרו מהניסוח של העקרון הראשון: משתמע ממנו ש**רק** מה שמכיל סתירה הוא שקרי - וזה לא מה שלייבניץ טוען.
|
||||
|
||||
מילת המפתח פה היא **טעם** - Reason - במובן של הצדקה. הכוונה היא לא ל**סיבה**[^2] - Cause - *דבר שגורם לדבר*. ההפרדה הזו בין הסיבה המכניסטית לסיבה האונטולוגית קריטית להבנה של שפינוזה; החומר, לפי לייבניץ, פועל בצורה מכניסטית גרידא, ולא תכליתנית. מנגד, המונדות פועלות רק בסיבה תכליתנית - פנימית - ולא באופן מכניסיטי.
|
||||
|
||||
##עקרונות האמת
|
||||
## עקרונות האמת
|
||||
> לג. ולכן, יש שני מיני אמיתות: אמיתות של **עיון** ואמיתות של **עובדה**. אמיתות העיון הכרחיות והן ניגודן הוא בלתי אפשרי, ואמיתות העובדה הן קונטינגניטיות, והיפוכן הוא בגדר האפשר. כשאמת היא הכרחית, אפשר למצוא את טעמה על ידי האנליזה כשמנתחים אותה לאידאות ולאמיתות פשוטות יותר עד שמגיעים אל הראשוניות.
|
||||
|
||||
> לד. אצל המתמטיקאים מועמדים בדרך זו, באמצעות האנליזה, המשפטים העיוניים לכללי השימוש, על הגדרות מושכלות ראשונים ודרישות.
|
||||
|
||||
לייבניץ קובע כאן את האמיתות ה**עיוניות** כ*אפריוריות* - הכרחיות, וקודמות לניסיון, ואת האמיתות ה**עובדתיות** כ*אפוסטריוריות* - מבוססות על הניסיון - *היה יכול להיות אחרת*, משום שזו איננה סתירה.
|
||||
|
||||
> יש שם עץ, מחוץ לחלון. אני יודע, כי ראיתי אותו. אולם, באותה מידה, הוא יכל לא להיות שם; אין בכך שום סתירה. העץ אינו שם *בהכרח* - הוא שם *במקרה*. לטעון שהוא לא שם, זו אינה סתירה - זה פשוט שקר.
|
||||
|
||||
##עקרון ההיכללות
|
||||
## עקרון ההיכללות
|
||||
עקרון ההיכללות קשור בהפרדה הקנטיאנית בין *אנליטי* - מה שאיננו צריכים לפנות למושג אחר כדי להבין (*הכדור הוא עגול*) ל*סינטתי* - מה שקשור במושג אחר (*הכדור הוא סגול*). באופן מוזר, אצל לייבניץ - האמת **כולה** היא אנליטית - למעשה, אין שום אמיתות קונטינגנטיות. במושג של כל מונדה ומונדה, נמצא כל מה שקרה, קורה ויקרה לה; *העץ הזה נמצא פה* כלול במונדות שמרכיבות את העץ הזה; אילו היינו אלוהים, וראייתנו לא הייתה עכורה, היינו רואים את זה. הדוגמה המפורסמת של לייבניץ היא על יוליוס קיסר, שחצה את נהר הרוביקון - זה נשמע קונטינגנטי; אין כל הכרח שיוליוס יחצה את הנהר. לייבניץ אמר שבמונדות שמרכיבות את שכלו של קיסר ישנה את חציית הרוביקון - לא ייתכן שהוא אינו יחצה את הרוביקון, מעצם המונדות שמרכיבות אותו. מבחינתו, זו אמת של עובדה - אבל מבחינת אלוהים, זו אמת של עיון.
|
||||
|
||||
> זוהי תפיסה ידועה של לייבניץ: המציאות היא *הרמוניה טבועה מראש*[^13]. זהו, לשיטתו, הסבר *טוב יותר* לסנכרון בין החוויות שלנו - משום שהוא אינו מניח מציאות חיצונית, הוא מצליח להסביר את אותן התופעות בהסבר פשוט יותר - ולפיכך מוצלח יותר.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
זוהי תפיסה ידועה של לייבניץ: המציאות היא *הרמוניה טבועה מראש*[^13]. זהו, לשיטתו, הסבר *טוב יותר* לסנכרון בין החוויות שלנו - משום שהוא אינו מניח מציאות חיצונית, הוא מצליח להסביר את אותן התופעות בהסבר פשוט יותר - ולפיכך מוצלח יותר.
|
||||
|
||||
> הסרט *הכל בכל מקום בבת אחת* - לייבניץ, אבל בלי אלוהים.
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
הסרט *הכל בכל מקום בבת אחת* - לייבניץ, אבל בלי אלוהים.
|
||||
|
||||
[^1]: זהו עיקרון חזק בפילוסופיה אנליטית, שקובע כי האמת היא המצב שבו מצב העניינים בעולם תואם את ההבנה שלנו. לכל מאורע, יש הסבר ממצה - גם אם אנחנו לא מבינים אותו.
|
||||
[^2]: קרי - ביסוס הטענות של על ידי נימוקים.
|
||||
@@ -96,27 +98,27 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
|
||||
[^10]: כמו יצורים חיים - *חלק הם לטאה, חלק הם איציק זהר*, אומר דן.
|
||||
[^13]: זאת לעומת ה*טבע טובע וטבע טבוע* של שפינוזה.
|
||||
|
||||
##עקרון המושג השלם
|
||||
## עקרון המושג השלם
|
||||
לפי לייבניץ, כל מונדה ומונדה מבטאת, ביחסים שלה למונדות האחרות, את היקום כולו: כל מונדה ומונדה משקפת את המציאות. השיקוף אשר אינו כרוך במודעות הוא **התפיסה**, שמונעת בכוח ה**תאווה** - מה שהמונדה עושה, מתוך עצמה, בלי קשר סיבתי למונדות האחרות בריקודן ההרמוני. מונדות המסתכמות באלו הן **אנטלכיות** - נהיות-בשינוי-ונשארות-עצמן. אולם אין בהן די להסביר בעלי חיים ובני אדם. אלו זוכים גם להכרה מסוימת בקשרים הקרובים להם - ב**תודעה**. התודעה הזו מוגבלת, ורק בני אדם זוכים גם לזהות את התודעה הזו בעצמם (תודעה עצמית).
|
||||
|
||||
> חשוב להבדיל: **תפיסה אינה תודעה** - השניים מובחנות *לחלוטין* אצל לייבניץ.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
חשוב להבדיל: **תפיסה אינה תודעה** - השניים מובחנות *לחלוטין* אצל לייבניץ.
|
||||
|
||||
המונדות הן מדורגות, על פי **עקרון הרציפות** - הגורס כי בטבע אין "קפיצות"[^11] - אותו יורש לייבניץ מאריסטו. הן כולן *נבראות* - אין להן לידה או כיליון, אלא בריאה אחת ואחידה בידי האל; באופן דומה, המונדות אינן "חולות" או "מתפוררות" - משום שאין בהן חלקים: רק האל, כשם שברא אותן, יכול להכחיד אותן.
|
||||
|
||||
כאמור, המונדות כולן הן **נפש** - עצמים רוחניים.
|
||||
|
||||
> הכוונה היא לא לנפש האדם, כמו שאנו רגילים - אלא לאטום רוחני פשוט.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
הכוונה היא לא לנפש האדם, כמו שאנו רגילים - אלא לאטום רוחני פשוט.
|
||||
|
||||
אולם, יש משהו שהוא יותר מ"סתם" נפש - זוהי ה*רוח*, השמורה לאדם ולבעלי החיים.
|
||||
|
||||
> ה*רוח* הוא המונח של לייבניץ למה שאנו מזהים כ*נפש*
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
ה*רוח* הוא המונח של לייבניץ למה שאנו מזהים כ*נפש*
|
||||
|
||||
הרוח, שלא כמו הנפש, ניחנה ב*תודעה עצמית* - **אפרצפציה**. הכוונה היא לא ל*היעדר תפיסה*, אלא למשהו *עליון לתפיסה* - גבוה יותר.
|
||||
|
||||
###אנטלכיות
|
||||
### אנטלכיות
|
||||
שיטותיהם של דקארט ושפינוזה, סבור לייבניץ, לא מסבירה את ה**כח** במציאות: מדוע, שכעצם אחד פוגע באחר, הוא מניע אותו תנועה מכנית? הכוח אינו חומר; איננו רואים אותו. מאיפה *זה* בא? אינני יכול לתפוס את החומר בהיעדר התנועה, הכוח והכבידה - אך לייבניץ סבור שהפילוסופים שקדמו לו לא נתנו עליהם את הדעת די הצורך.
|
||||
|
||||
היכן שדקארט ייחס את הכוח להתערבות של האל הערב למציאות ושפינוזה לביטוי שלו באופן ההתפשטות, לייבניץ קובע שאריסטו הוא זה שצדק: העצמים, קרי המונדות, הן עצמן כוח, והתנועה אינה אלא מימוש של תכונה זו. בשאלת ה*ביצה והתרנגולת - מה בא קודם, התנועה או הכח?*, לייבניץ משיב - הכח; תנועה היא המימוש של אותו הכוח.
|
||||
@@ -125,7 +127,7 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
|
||||
|
||||
[^11]: אין דבר באבולוציה כמו *חסר חוליות, דו חי - **בן זיני***.
|
||||
|
||||
##עקרון הטוב ביותר
|
||||
## עקרון הטוב ביותר
|
||||
מדוע בחר האל לברוא דווקא את העולם שלנו? אנו למדים כי האל ברא את העולם המכיל את הריבוי הרב ביותר, *כמה שיותר **יש***, שניתן להסביר בכמה שפחות עקרונות הסבריים. אבל, אך כיצד ייתכן שלאל יש בחירה, לאור כל מה שאמרנו?
|
||||
|
||||
לכאורה, העולם שלנו הוא הטוב ביותר[^14], אם נקבל את הגדרות האל של לייבניץ. אלא שמכך הוא נדרש לשאלה - *למה יש רוע בעולם?* לייבניץ טרוד בכך מאוד: הוא כותב ספר עב-כרך בנושא (ה*תיאודיציה*).
|
||||
|
||||
@@ -8,11 +8,11 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-30T11:03:04.676Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
[**עמנואל קאנט**](https://en.wikipedia.org/wiki/Immanuel_Kant) מתיימר לעשות למטאפיזיקה מה שקופרניקוס עשה למדעים. [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) הגיע למסקנה ש[הקשר הסיבתי הוא ברוח ולא במושאים](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#בעיית-האינדוקציה); קאנט אומר, לעומתו, שהקשר הסיבתי הוא ברוח *ולכן* במושאים: עצם התפיסה שלי מכוננת את עולם התופעות.
|
||||
[**עמנואל קאנט**](https://en.wikipedia.org/wiki/Immanuel_Kant) מתיימר לעשות למטאפיזיקה מה שקופרניקוס עשה למדעים. [index](פילוסופיה/חדשה/יום/index.md) הגיע למסקנה ש[הקשר הסיבתי הוא ברוח ולא במושאים](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#בעיית-האינדוקציה); קאנט אומר, לעומתו, שהקשר הסיבתי הוא ברוח *ולכן* במושאים: עצם התפיסה שלי מכוננת את עולם התופעות.
|
||||
|
||||
קאנט הואשם [באידיאליזם ברקליאני כזה](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות), אבל זה לא מה שהוא טוען: הדברים *באמת* קיימים שם בחוץ, אבל האופן שהם *מופיעים* תלויים באופי ההכרה של התופס. את כל זאת הוא טוען במסה הפילוסופית האדירה שלו, [ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת).
|
||||
|
||||
קאנט, שלא כמו [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) למשל, אינו מבקש להרחיב על הקודמים בו, אלא לעשות בהם סדר: קאנט *הרבה* יותר מפורט מקודמיו האמפריציסטים, ומצייר תמונה עשירה יותר. קאנט סבור ש**התבונה** היא רק *כושר אחד מני רבים* של ההכרה, ומופיע רק בעומק ה*ביקורת*, ולא מילה נרדפת כמי שראו אותה האמפריציסטים. קאנט מפריד בין ה*שכל* והה*הסתכלות*, וקובע כי כדי לענות ליום באופן מלא, הוא זקוק רק לשני הכישורים האלו. אולם אחריהם, הביקורת לא נגמרת - נהפוכו: היא רק מתחילה. *התשובה ליום היא לא נושא הספר*: מטרתו היא חקירת כושר התבונה, ובכך הוא חורג מההיקף של כל קודמיו.
|
||||
קאנט, שלא כמו [index](פילוסופיה/חדשה/יום/index.md) למשל, אינו מבקש להרחיב על הקודמים בו, אלא לעשות בהם סדר: קאנט *הרבה* יותר מפורט מקודמיו האמפריציסטים, ומצייר תמונה עשירה יותר. קאנט סבור ש**התבונה** היא רק *כושר אחד מני רבים* של ההכרה, ומופיע רק בעומק ה*ביקורת*, ולא מילה נרדפת כמי שראו אותה האמפריציסטים. קאנט מפריד בין ה*שכל* והה*הסתכלות*, וקובע כי כדי לענות ליום באופן מלא, הוא זקוק רק לשני הכישורים האלו. אולם אחריהם, הביקורת לא נגמרת - נהפוכו: היא רק מתחילה. *התשובה ליום היא לא נושא הספר*: מטרתו היא חקירת כושר התבונה, ובכך הוא חורג מההיקף של כל קודמיו.
|
||||
|
||||
קאנט שואל -
|
||||
|
||||
@@ -8,29 +8,29 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [טקסט מלא (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/kant-1781_critique_of_pure_reason.pdf), [מבוא](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת_התבונה_הטהורה_-_מבוא_סעיפים_1-7.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[טקסט מלא (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/kant-1781_critique_of_pure_reason.pdf), [מבוא](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת_התבונה_הטהורה_-_מבוא_סעיפים_1-7.pdf)
|
||||
|
||||
> [ביקורת התבונה הטהורה - המיוזיקל](https://www.youtube.com/watch?v=DC8ioZkb-Sc&t=1s)
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
[ביקורת התבונה הטהורה - המיוזיקל](https://www.youtube.com/watch?v=DC8ioZkb-Sc&t=1s)
|
||||
|
||||
|
||||
את ה*ביקורת* פותח [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) במשפט -
|
||||
את ה*ביקורת* פותח [index](פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md) במשפט -
|
||||
|
||||
> אין כל ספק בכך שכל הכרתנו מתחילה בניסיון
|
||||
{.info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
אין כל ספק בכך שכל הכרתנו מתחילה בניסיון
|
||||
|
||||
קאנט קובע כי ההתחלה אמנם *מתחילה* בניסיון, אבל אינה *נובעת* מהניסיון - משהו מאפשר בכלל להכיר; זה ההכרה ה*אפריורית*, ה**טרנסנדנטלית**, עקרונות שכילה מולדים בתבונה שלנו.
|
||||
|
||||
> לא *טרנסנדנטי* - מחוץ לעולם שלנו, אלא *טרנסנדנטלי*[^4] - מחוץ לטווח האפשרות של כל ההכרה (אבל בעולם הזה), *תנאי האפשרות שלנו*. אתה עושה מתמטיקה? *מה מאפשר לך לעשות מתמטיקה?*
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
לא *טרנסנדנטי* - מחוץ לעולם שלנו, אלא *טרנסנדנטלי*[^4] - מחוץ לטווח האפשרות של כל ההכרה (אבל בעולם הזה), *תנאי האפשרות שלנו*. אתה עושה מתמטיקה? *מה מאפשר לך לעשות מתמטיקה?*
|
||||
|
||||
##מטאפיזיקה כמדע?
|
||||
## מטאפיזיקה כמדע?
|
||||
|
||||
בתחילת המבוא (1-5), קאנט מבקש להכין את הקרקע לעצם השאלה שהוא שואל ב*ביקורת*, היא -
|
||||
|
||||
> משפטים מרכיבים אפריורי כיצד הם מן האפשר?[^2]
|
||||
{.info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
משפטים מרכיבים אפריורי כיצד הם מן האפשר?[^2]
|
||||
|
||||
*רכיבים* מכוון למשפטים *סינתטיים*.
|
||||
|
||||
@@ -42,7 +42,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
|
||||
|
||||
השאלה הזו צפה לאור ה[מסקנות הקשות של יום](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת), לפיהן אנחנו לא באמת יכולים לעשות מדע של הטבע. יום התנגד לכך מכל וכל - *אין מטאפיזיקה*, הוא קובע, וקביעה זו *עוררה את קאנט מתרדמתו הדוגמטית* לשאלה זו.
|
||||
|
||||
##מבנה ההכרה הקנטיאני
|
||||
## מבנה ההכרה הקנטיאני
|
||||
|
||||
קאנט מחלק את ההכרה לשלושה[^5] רכיבים **נבדלים**:
|
||||
|
||||
@@ -54,20 +54,20 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
|
||||
|
||||
בניגוד לרוב ההוגים האחרים, המונחים האלו *אינם סינונימיים* - שכל הוא לא תבונה ולא הסתכלות; כל אחד מהם הוא כושר הכרה שונה.
|
||||
|
||||
> היזהרו לא לבלבל בין השלושה האלה: כל אחד הוא מונח טכני שעושה עבודה אחרת לגמרי.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
היזהרו לא לבלבל בין השלושה האלה: כל אחד הוא מונח טכני שעושה עבודה אחרת לגמרי.
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
##שיפוטים אנליטיים וסינתטים
|
||||
## שיפוטים אנליטיים וסינתטים
|
||||
|
||||
קאנט מחלט שיפוטים תבוניים לשני סוגים - שיפוטים **אנליטיים** ושיפוטים **סינתטיים**. בשיפוטים אנליטים, הנשוא כלול בנושא - *הכדור הוא עגול*: אמרת *כדור*, כבר אמרת *עגול*. בשיפוטים *סינתטיים*, הנשוא שונה מהנושא - *הכדור הוא אדום*: *אדום* לא כלול ב*כדור*.
|
||||
|
||||
> חוד החנית בין **אנליטי** ל**סינתטי** הוא ה**הכרח**: כדור *בהכרח* עגול, אבל לא *בהכרח* אדום.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
חוד החנית בין **אנליטי** ל**סינתטי** הוא ה**הכרח**: כדור *בהכרח* עגול, אבל לא *בהכרח* אדום.
|
||||
|
||||
|
||||
##שיפוטים אפריוריים ואפוסטריוריים
|
||||
## שיפוטים אפריוריים ואפוסטריוריים
|
||||
|
||||
קאנט מפריד גם בין ידיעות **אפריוריות** ו**אופסטריוריות**: ידיעה **אפריורית** היא הכרחית, מחייבת, כללית באופן חמור וקודמת לניסיון: היא קודמת לניסיון ומחייבת אותו. ידיעה **אפוסטריורית** מגיעה מן הניסיון, תלויה בו, ואינה מגיעה לכדי הכרח.
|
||||
|
||||
@@ -79,12 +79,12 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
|
||||
|
||||
שיפוט **אפריורי** הוא שיפוט בעל **כלליות חמורה**: להגיד *הכדור הוא עגול* הוא ולהגיד **כל** כדור הוא עגול; להגיד *הכדור הוא אדום* זה להגיד *הכדור **הזה** הוא אדום*; הוא אף פעם לא יהיה אינסופי, לכל הכדורים באשר הם, אלא רק לכדורים שראיתי עד כה.
|
||||
|
||||
> התגלית המרעישה של קאנט היא ששיפוטים שכולם הסכימו שהם אפריוריים - גיאומטריים ומתמטיים - הם **סינתטיים**: חיבור של שני מושאים שאינם מוכלים זה בזה.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
התגלית המרעישה של קאנט היא ששיפוטים שכולם הסכימו שהם אפריוריים - גיאומטריים ומתמטיים - הם **סינתטיים**: חיבור של שני מושאים שאינם מוכלים זה בזה.
|
||||
|
||||
שיפוט כמו *הקו הקצר ביותר בין שני נקודות הוא הקו הישר* הוא סינתטי: אין במושג של *קו* להיות *קצר*, או במושג של *קצר* להיות קו - זה חיבור של שני מושגים בלתי-קשורים לכדי שיפוט חדש, שקודם לניסיון (לא *בדקנו את כל הקווים וכל הנקודות* ואמרנו, *ואללה*).
|
||||
|
||||
##מבנה הביקורת
|
||||
## מבנה הביקורת
|
||||
|
||||
|
||||
הביקורת נחלקת לשני חלקים - **תורת היסודות** ו**תורת המתודה** - מהו החומר, ואיך אנחנו עובדים עם החומר. כולם (כולל אנחנו) לומדים רק את הראשון.
|
||||
@@ -96,33 +96,33 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
|
||||
את *תורת המתודה* כותב קאנט כאדם מבוגר; קאנט מודה בפה מלא שזו לא השיטה הפילוסופית שלו, ומבקש לכתוב אותה בנפרד ב"זמן שנותר לו". אולם כשפיכטה[^6] מתיימר לסדר את השיטה של קאנט אחרת, הוא מתקומם כנגדו ש*כן* יש לו שיטה פילוסופית. התשובה של קאנט ויורשיו היא תעלול יפה, שקאנט עשה לאלפטון: קאנט טען שהוא *מבין את אפלטון יותר טוב מאפלטון*, ובאופן דומה פיכטה ושות' טענו שהם *מבינים את קאנט יותר טוב מקאנט*. אלא שאפלטון מת זמן-מה לפני קאנט, וקאנט היה בחיים בימי פיכטה. אופסי.
|
||||
|
||||
|
||||
##האסתטיקה הטרנסנדנטלית
|
||||
## האסתטיקה הטרנסנדנטלית
|
||||
|
||||
> [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת_התבונה_הטהורה_חלק_ראשון_-_האסתטיקה_הטרנסצנדנטאלית.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[טקסט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת_התבונה_הטהורה_חלק_ראשון_-_האסתטיקה_הטרנסצנדנטאלית.pdf)
|
||||
|
||||
החקירה שלנו היא נסיגה אחורה מן העובדות - כמו 5 + 7 = 12 - לעבר *התנאים שאפשרו את העובדה הזאת*. זוהי חקירה מסדר שני: לא לחקור את העולם (סדר ראשון) אלא את עצם החקירה של העולם (סדר שני) - איך יכול להיות שאני חוקר את העולם? מה נדרש היה כדי שהדבר הזה התאפשר? *מה יש בהכרה האנושית שמאפשר מדע?*[^3]
|
||||
|
||||
> אתם יושבים בבית הסטודנט ומבליח ג'ינג'יסטותאלס, החתול הג'ינג'י (ועכשיו, חבר הסגל מן המניין) מתיישב עליכם. חקירה טרנסנדנטלית היא לא, *האם ג'ינג'יסטותאלס יושב פה לפניי?* - זה ברור - אלא *אילו תנאים היו צריכים להתקיים כדי שג'ינג'יסטותאלס יישב פה לפניי?* התנאים שאם הם מתקיימים, ג'ינג'יסטותאלס יישב פה לפני בהכרח, ואם לא - אז לא.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
אתם יושבים בבית הסטודנט ומבליח ג'ינג'יסטותאלס, החתול הג'ינג'י (ועכשיו, חבר הסגל מן המניין) מתיישב עליכם. חקירה טרנסנדנטלית היא לא, *האם ג'ינג'יסטותאלס יושב פה לפניי?* - זה ברור - אלא *אילו תנאים היו צריכים להתקיים כדי שג'ינג'יסטותאלס יישב פה לפניי?* התנאים שאם הם מתקיימים, ג'ינג'יסטותאלס יישב פה לפני בהכרח, ואם לא - אז לא.
|
||||
|
||||
###ההכרה
|
||||
### ההכרה
|
||||
|
||||
ההכרה היא היחס בין **המכיר** ל**מוכר** - בין הסובייקט (אני) לאובייקט (עולם). ההכרה אינה מתחילה בשכל אפריורי, אלא בניסיון. אולם, בלי הרכיבים המתאימים בהכרה, אין לנו איך לעבד ולהכיל את המציאות: עבור ה*חדר הריק* של לוק, חייב להיות קודם חדר. את ההכרה מחלק קאנט ל[חושיות](#החושיות) ול[הסתכלות](#ההסתכלות), אך הפרדה זו היא מלאכותית: בפועל, השניים תמיד באים יחד.
|
||||
|
||||
> שוב - **הכרה** תמיד בנויה מ**חושיות** ומה**הסתכלות**, *יחד*; המפגש ביניהם הוא ההכרה ממש.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
שוב - **הכרה** תמיד בנויה מ**חושיות** ומה**הסתכלות**, *יחד*; המפגש ביניהם הוא ההכרה ממש.
|
||||
|
||||
|
||||
> דמיינו שיש לכם מגרסה (שמה *שרדר*, מספר דן). היא מוכנה מראש עם כל השיניים והמנוע וזה. אולם, היא לא ממש מגרסה עד שהיא לא גורסת משהו; היא מחכה שייכנס פנימה חודר. זה לא אומר ש*מקור כל הגריסה בגריסה* - כשמכניסים דפים או מה שזה לא יהיה - אלא במפגש בין המגרסה לחומר הגריסה.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
דמיינו שיש לכם מגרסה (שמה *שרדר*, מספר דן). היא מוכנה מראש עם כל השיניים והמנוע וזה. אולם, היא לא ממש מגרסה עד שהיא לא גורסת משהו; היא מחכה שייכנס פנימה חודר. זה לא אומר ש*מקור כל הגריסה בגריסה* - כשמכניסים דפים או מה שזה לא יהיה - אלא במפגש בין המגרסה לחומר הגריסה.
|
||||
|
||||
|
||||
###החושיות
|
||||
### החושיות
|
||||
|
||||
ב**אסתטיקה**, קאנט מכוון ל**חושיות** - לא ל*יפה* ול*אומנות*. היא עוסקת ב*תנאים שמאפשרים הכרה של אובייקטים*; החושיות היא תנאי שכזה. החושיות היא הקליטה החושית הראשונית, הפשוטה - היא סבילה לחלוטין; מיידית; מסוימת ומספקת רק ידע אפוסטריורי (דדוקטיבי).
|
||||
|
||||
###ההסתכלות
|
||||
### ההסתכלות
|
||||
|
||||
(חלק ראשון) אנו מבצעים שיפוטים באמצעות ה**הסתכלות**[^1] - אותו הדבר בהכרה שמאפשר לי לכונן שיפוטים סינתטיים אפריוריים: החושיות היא הקליטה, וההסתכלות היא ההכרה המיידית, האינטואיטיבית, בתוכן אותה הקליטה. כשאני פותר 5 + 7, השכל שלי מזהה ב5 חמש יחידות של משהו, ב7 שבע יחידות של משהו, מזהה חוקיות בסימן ה+, ולאור כל אלו מבצע את השיפוט הסינתטי.
|
||||
|
||||
@@ -139,7 +139,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
|
||||
התופעה היא *מה שהדבר המכיר מכיר*, כשהלה ניצב מולו - *בלי מה שהשכל מוסיף לו*. לעומתה, **פנומנון** הוא הדבר המופיע *יחד עם אותה תוספת של השכל*. משום שבאסתטיקה אנחנו דנים רק בהסתכלות, אנו דנים ב*תופעה*, ולא ב*פנומנון*.
|
||||
|
||||
|
||||
###חומר וצורה
|
||||
### חומר וצורה
|
||||
|
||||
ההכרה מאפשרת לנו להכיר ב**תופעות** - המושאים הבלתי-קבועים של הסתכלות אמפירית.
|
||||
|
||||
@@ -149,26 +149,27 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
|
||||
|
||||
העיקרון המסדר הוא ה*צורה* - היא מוכנה ברוח אפריורי.
|
||||
|
||||
###החלל והזמן כתנאים טרנסנדנטליים
|
||||
### החלל והזמן כתנאים טרנסנדנטליים
|
||||
|
||||
ה*חלל* וה*זמן*[^11] גם הם צורות כאלו, ולכן התפיסה הקנטיאנית מערבת אותנו כגורם פעיל בכינון עולם התופעות: אין בהכרח *חלל* כשלעצמו או *זמן* כשלעצמו, אלא צורת ארגון אפריורית, הנובעת מאיתנו. הדברים **כפי שהם באמת** אינם בהכרח נגישים לנו. החלל והזמן הם הסתכלות טרנסנדנטלית - הם אפריוריים, והם תנאי האפשרות של ההסתכלויות שלנו.
|
||||
|
||||
> כלומר, החלל והזמן *הם הדברים המאפשרים שיפוטים אפריוריים סינתטיים* - אי אפשר לבצע שיפוטים כאלה *אודותיהם*, אלא הם המצע שעל בסיסו השיפוטים האלה מתבצעים.
|
||||
|
||||
> {.is-success}
|
||||
|
||||
החלל והזמן, אפוא, הם ***צורות** ההסתכלות* - האופן שבו החומר (המושאים) מאורגן בתודעה שלנו.
|
||||
|
||||
|
||||
> ההפרדה הזו מדברת רק על **התופעות**: הדברים כפי *שהם נדמים לנו*; הדברים **כשלעצמם** - כפי שהם באמת - לחלוטין אינם נגישים לנו; זולת הידיעה שהם קיימים, אין לנו כלום.
|
||||
{.is-danger}
|
||||
!!! danger ""
|
||||
ההפרדה הזו מדברת רק על **התופעות**: הדברים כפי *שהם נדמים לנו*; הדברים **כשלעצמם** - כפי שהם באמת - לחלוטין אינם נגישים לנו; זולת הידיעה שהם קיימים, אין לנו כלום.
|
||||
|
||||
קאנט דן במושגי החלל והזמן באופן סימטרי - על אחד מוצג, ועובר בירור מטאפיסי וטראנסנדנטלי[^12].
|
||||
|
||||
####החלל
|
||||
#### החלל
|
||||
|
||||
אבל, ה**מושג** כאן מתעתע - קאנט לא חושב שהחלל הוא מושג; אבל, כדי לדבר עליו, אנחנו משתמשים במושג, שיחשוף בפנינו שהחלל בכלל לא מושג[^13].
|
||||
|
||||
[לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק) וחבריו האמפריציסטים [יגידו שהחלל מגיע מההפשטה](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה#על-ההפשטה). קאנט קובע כי זה לא אפשרי - שכן **בלי חלל, אנחנו לא יכולים לקלוט מן החושים**; החלל הוא התנאי המסדר לקליטה חושית, שכן כל מה שנקלט, חייב להיקלט בחלל.
|
||||
[index](פילוסופיה/חדשה/לוק/index.md) וחבריו האמפריציסטים [יגידו שהחלל מגיע מההפשטה](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה#על-ההפשטה). קאנט קובע כי זה לא אפשרי - שכן **בלי חלל, אנחנו לא יכולים לקלוט מן החושים**; החלל הוא התנאי המסדר לקליטה חושית, שכן כל מה שנקלט, חייב להיקלט בחלל.
|
||||
|
||||
קאנט טוען כך בבירור המטאפיזי:
|
||||
|
||||
@@ -182,29 +183,30 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
|
||||
|
||||
מושגים כמו *כיסא* הם **דיסקורסיבים** - מתווכים - קודם אני מגיע במגע ישיר עם הכיסא, ורק אז נוצר המושג *כיסא* שאודותיו השכל יכול לחשוב: אני לא יכול לחשוב על כיסא בלי מושג ה*כיסא*. קאנט קובע, למרבה הצער, שהשכל שלנו דיסקורסיבי - הוא זקוק לתיווך כדי לשכול את המציאות.
|
||||
|
||||
##תופעה או כשלעצמו
|
||||
## תופעה או כשלעצמו
|
||||
|
||||
מה[אסתטיקה הטרנסנדנטלית](#האסתטיקה-הטרנסנדנטלית) מנביעה מסקנה קשה - מה שנגיש לנו הוא רק **עולם התופעות**, הדברים כפי שהם נדמים לנו - שאנו כופים עליהם את צורות ההסתכלות שלנו. אולם הדברים כפי שהם באמת - אולי לא יהיו נגישים לנו לעולם.
|
||||
|
||||
> דמיינו שאתם לובשים משקפיים ורודים. הכל נראה לכם בגוונים של ורוד. *מה הצבע האמיתי של הדברים?* אם אתם לא תוכלו להסיר את המשקפיים - לא תדעו לעולם.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
דמיינו שאתם לובשים משקפיים ורודים. הכל נראה לכם בגוונים של ורוד. *מה הצבע האמיתי של הדברים?* אם אתם לא תוכלו להסיר את המשקפיים - לא תדעו לעולם.
|
||||
|
||||
אז מה היחס שלנו ביחס לדברים כשלעצמם? זוהי שאלה פרשנית קשה, שהמחלוקת בה מתחוללת בה עד היום.
|
||||
|
||||
##בין האסתטיקה ללוגיקה הקנטיאנית
|
||||
## בין האסתטיקה ללוגיקה הקנטיאנית
|
||||
|
||||
קאנט לימד לוגיקה כל חייו - ותלמידיו אספו את ההרצאות שלו לכדי ה*לוגיקה* שלו. הלוגיקה הקנטיאנית קרובה יותר לאפיסטמולוגיה מאשר ללוגיקה קרובה (ודומה באופן חשוד ל[מיומנויות יסוד](/פילוסופיה/מיומנויות)), ומדבר על אותו השכל. קאנט מודה בפה מלא שסדרה של ה*ביקורת* קשור בכושרו של השכל, שעוסק באפיסטמולוגיה בחשבון אחרון.
|
||||
|
||||
זכרו עתה את שאלת היסוד של קאנט -
|
||||
|
||||
> משפטים מרכיבים אפריורי כיצד הם מן האפשר?
|
||||
{.info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
משפטים מרכיבים אפריורי כיצד הם מן האפשר?
|
||||
|
||||
מה הקשר של זה ל[אסתטיקה](#האסתטיקה-הטרנסנדטלית)? רוב עומקו של הקשר הזה יתבטא רק בהמשך, בחקירת השכל.
|
||||
|
||||
איך קושרים את הדיון עם החלל והזמן עם השאלה המחקרית?
|
||||
|
||||
> ברשותנו כאן אחד הרכיבים הדרושים לפתרון המטלה הכללית של הפילוסופיה הטרנסנדנטאליצ: כיצד אפשרים סינתטיים אפריורי? הווה אומר: ברשותנו הסתכלויות טהורות אפריורי, חלל וזמן. בשיפוט אפריורי, כשאנו רוצים לחרוג ממושג נתון, אנו מוצאים בחלל ובזמן את מה שאטמון לא במושג אלא בהסתכלות המתאימה לו, ושניתן לגלותו באופן אפריורי ולקשור אותו סינתטית באותו המושג.
|
||||
|
||||
> *B73*
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -217,9 +219,9 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
|
||||
|
||||
אז *איך אפשריים משפטים?* לפי השכל; ככה הוא מייצר משפטים ביומיום, במדע, באומנות. זה לא הבשר כאן - אלא איך אפשרים משפטים שהם מצד אחד **מרכיבים** (סינתטיים) ומצד שני **אפריוריים**.
|
||||
|
||||
קאנט מחבר כאן בין [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) ל[לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ) שסברו שניהם שני סוגי משפטים (סינתטי או אפריורי), ומציע כאן אפשרות שלישית, שנעלמה מעיני קודמיו.
|
||||
קאנט מחבר כאן בין [index](פילוסופיה/חדשה/יום/index.md) ל[index](פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/index.md) שסברו שניהם שני סוגי משפטים (סינתטי או אפריורי), ומציע כאן אפשרות שלישית, שנעלמה מעיני קודמיו.
|
||||
|
||||
[לייבניץ מבחין בין אמיתות שבעיון לאמיתות שבעובדה](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ#עקרונות-האמת).
|
||||
[לייבניץ מבחין בין אמיתות שבעיון לאמיתות שבעובדה](פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/index.md#עקרונות-האמת).
|
||||
|
||||
> יוליוס קיסר חוצה את הרוביקון. אם הוא אינו יחצה את הרוביקון, אין כאן סתירה. מצד שני, אין די בעיון המושג *יוליוס קיסר* לדעת אם הוא חצה את הרוביקון (אם אתה לא אלוהים). כעת, כדי לדעת אם הרוביקון נחצה או לא, עלינו לגלות זאת בתצפית וניסוי.
|
||||
|
||||
@@ -242,14 +244,14 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
|
||||
|
||||
ולכן יכל איזה יווני, שהתפגר בזמן, לעשות מתמטיקה. כי איך זה יכול להיות שאני עושה חישוב בראש, שאלכסון חוצה ריבוע בחצי, ואז אני עושה את זה במציאות, **זה תואם לחלוטין**? לא כי אני יודע את זה מן הניסיון, אלא כי **זה תנאי ההכרה שלי**, המשקפיים שדרכם אני רואה את העולם: אלו לא תכונות העולם, אלא תכונות של צורת ההסתכלות שלי. לכן, מה שנכון לצורת ההסתכלות שלו, נכון בהכרח לעולם, וכשאני חוקר את העולם, אני לא סובייקט סביל - אני **לומד את עצמי ממש**.
|
||||
|
||||
> משום מה - [ביקורת התזונה הטהורה](https://e.walla.co.il/item/1834747)
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
משום מה - [ביקורת התזונה הטהורה](https://e.walla.co.il/item/1834747)
|
||||
|
||||
|
||||
##הלוגיקה הטרנסנדנטלית
|
||||
## הלוגיקה הטרנסנדנטלית
|
||||
|
||||
> [מבוא](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/הלוגיקה_הטרנסצנדנטאלית_-_מבוא.pdf), [פרק א'](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/הלוגיקה_הטרנסצנדנטאלית_-_פרק_א_[עמודים_167-180].pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[מבוא](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/הלוגיקה_הטרנסצנדנטאלית_-_מבוא.pdf), [פרק א'](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/הלוגיקה_הטרנסצנדנטאלית_-_פרק_א_[עמודים_167-180].pdf)
|
||||
|
||||
הבנו אפוא שהחלל והזמן הם תנאים טרנסנדנטליים להכרה. ב*לוגיקה*, קאנט מוסיף תנאי נוסף - השכל.
|
||||
|
||||
@@ -257,7 +259,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
|
||||
|
||||
ומה יחס השכל להסתכלות? משום שהשניים נפרדים לגמרי, יש שתי אפשרויות: שהשכל מכיל את החלל והזמן, או שהחלל והזמן מכילים את השכל? האם ייתכן משהו בחלל ובזמן שהשכל שלנו לא יכול לחשוב עליו? זו אפשרות הזויה, אבל עקרונית אפשרית כרגע. מנגד, האם השכל שלנו יכול לחשוב על משהו שלא מופיע בחלל ובזמן? אולי כן - **מטאפיזיקה**. קאנט מגלה, בסופו של דבר, ששניהם שגויים - ולמעשה, השכל וההסתכלות חופפים לחלוטין. מהבחינה הזו, המטאפיזיקה מצטיירת כמאוד בעייתית.
|
||||
|
||||
###הקטגוריות
|
||||
### הקטגוריות
|
||||
|
||||
אצל אריסטו, [הקטגוריות](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#הקטגוריות) הן מה שאנו יכולים להגיד על העצם, שאנו מגלים אפוסטריורי - אני קולט כל מיני דברים בטבע, ומסווג אותם.
|
||||
|
||||
@@ -307,13 +309,14 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
|
||||
הרשימה הזו, של **מושגי שכל טהורים** (קטגוריות בקנטיאנית), היא רשימה סופית ומוחלטת של כושר השכל.
|
||||
|
||||
|
||||
> שימו לב: **השכל וההסתכלות *תמיד* באים יחד**. בלי השכל, המושגים ריקים; בלי ההסתכלות, המושגים עיוורים. קאנט מתקומם כאן כנגד הרציונליסטים, שקובעים טענות אפריוריות אודות דברים בלתי-חושיים, ואומר - בלי ההסתכלות, אין שכילה.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
שימו לב: **השכל וההסתכלות *תמיד* באים יחד**. בלי השכל, המושגים ריקים; בלי ההסתכלות, המושגים עיוורים. קאנט מתקומם כאן כנגד הרציונליסטים, שקובעים טענות אפריוריות אודות דברים בלתי-חושיים, ואומר - בלי ההסתכלות, אין שכילה.
|
||||
|
||||
> זוהי התשובה של קאנט ל[בעיית האינדיקוציה](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#בעיית-האינדוקציה) : לא רק הסיבתיות היא ברוח, כמו שיום אומר, אלא *עולם התופעות כולו* הוא ברוח - ולכן, לסיבתיות יש מעמד מרכזי שוב.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
זוהי התשובה של קאנט ל[בעיית האינדיקוציה](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#בעיית-האינדוקציה) : לא רק הסיבתיות היא ברוח, כמו שיום אומר, אלא *עולם התופעות כולו* הוא ברוח - ולכן, לסיבתיות יש מעמד מרכזי שוב.
|
||||
|
||||
> באסתטיקה הטרנסנדנטאלית נבודד תחילה את חושיות, על ידי שנבדיל ממה כל דבר שהשכל חושב באמצעות מושגיו, ולא תישאר אלא ההסתכלות האמפירית. שנית, פריד מהסתכלות זו את כל מה ששייך לתחושה; על ידי כך לא תישאר אלא התסכלות טהורה והצורה גרידא של התופעות, שהיא הדבר היחיד שהחושיות הטהורה מסוגלת לספק באופן אפריורי
|
||||
|
||||
> A22, B37
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -330,6 +333,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
|
||||
השכל וההסתכלות סותרים, הפוכים אחד לשני. השכל מאופיין בפעילות ספונטנית - אתם, אני, ה*צל*[^18], יהודה לוי. לכן אנו אומרים שאדם שמעתיק ציור או שירה אינו בעל כישרון, אבל מה שיוצר אותם כן[^19]. זו פעולה פעילה לחלוטין, בניגוד גמור להסתכלות הסבילה. הביטוי לפעילות הספונטנית הזו הוא המוסר הקנטיאני, וה*פליאה* הפילוסופית.
|
||||
|
||||
> אם נרצה לכנות את **הקליטות** של רוחנו - קבלת הדימויים במידה שהרוח מופעלת בדרך כלשהים - בחשום חושיות, הרי לעומתה, הכושר לחולל דימויים בעצמנו, או **הספונטניות** של ההכרה, הוא השכל. אין להעדיף אחת מתכונות אלה על זולתה. בלי חושיות לא יינתן לנו שום מושא, ובלי השכל הוא לא יוכל להיות נחשבת. מחשבות ללא-תוכן הן ריקות, הסתכלויות ללא-מושגים הן עיוורות.
|
||||
|
||||
> (A51, B75)
|
||||
|
||||
ההיכן שלייבניץ חושב שההכרה שלנו עכורה ומבלבלת - ואינה אנליטית כמו האל, אלא תקועה בחושים - קאנט מתקומם כנגדו: השכל וההסהההתכלות שניהם תנאים הכרחיים, שווים בחשיבותם, להכרה האנושית. זוהי טענת מפתח עקרונית של קאנט.
|
||||
|
||||
@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-29T12:53:43.423Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
##שפינוזה - חייו ומותו
|
||||
## שפינוזה - חייו ומותו
|
||||
ברוך שפינוזה[^4] נולד באמסטרדם 1632-1677, ולמרות חייו הקצרים הספיק להשאיר אחריו מורשת פילוסופית ענפה. אמסטרדם נחשבה גם אז למעוז ליברלי, ולכן התמקמה שם קהילה יהודית, מאנוסי ספרד. אביו היה סוחר, ואמו מתה בצעירותו - כמו כמה מאחיו. בגיל 22, אביו של שפינוזה נפטר אף הוא, ושפינוזה ואחיו החלו לנהל את העסק המשפחתי, לייצור עדשות. המסורת אומרת שליטש עדשות למחייתו, ברמה גבוהה ביותר. ב1656, בגיל 24, הטילה עליו הקהילה היהודית את *החרם הגדול*:
|
||||
|
||||
> **נוסח החרם שהוטל על שפינוזה על-ידי קהילת אמסטרדם, 1656:**
|
||||
@@ -29,7 +29,7 @@ dateCreated: 2024-01-29T12:53:43.423Z
|
||||
|
||||
*מאמר תיאולוגי-מדיני* הוא מעיין ספר ביקורת מקרא, שחושף ידע מפליג בברית החדשה ובברית הישנה. בספר טען כי, באמצעות כלים טקסטואליים, ניתן לראות כי לא משה הוא זה שכתב רבים מהטקסטים המיוחסים לו, כי הניסים כוזבים, וכי אין ממש דבר כזה 'נביאים'. הוא מציג שם את התורה ככלי לרפי השכל, משום שאינם מסוגלים לחשוב בכוחות עצמם. זה כמובן לא עלה יפה בקרב הנוצרים, או היהודים.
|
||||
|
||||
##הפילוסופיה של שפינוזה
|
||||
## הפילוסופיה של שפינוזה
|
||||
|
||||
אנו נוהגים לסווג את שפינוזה תחת הרציונליסטים, אך שפינוזה הוא פילוסוף חריג בנוף. שפינוזה נולד יהודי[^1], אך לא תפקד כפילוסוף יהודי - הגותו מקורית לחלוטין, בלי קשר ליהדות ואף בניגוד חריף לה. יתרה מכך, המוקד של הגותו של שפינוזה שונה לחלוטין: היכן שהפילוסופיה המערבית טרודה ב'ידיעה' (["חיים שאין בהם חקירה, לא כדאי לו לאדם לחיותם"](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref7), מטרתו של שפינוזה אינה לדעת - אלא להושיע את הנפש (סוטריולוגיה). שפינוזה יוצא לדרך **משום שהוא מפחד**. שפינוזה מתחיל להתפלסף במטרה להיות מאושר, אושר נצחי ומוחלט, שיגרום לו להפסיק לפחד מהמוות.
|
||||
|
||||
@@ -8,10 +8,10 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [מבוא (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_מבוא_ירמיהו_יובל.pdf), [טקסט מלא (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/ethics_-_spinoza_-_curley.pdf), [חלק א' (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_א׳.pdf), [ב'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ב׳.pdf), [ג'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ג׳.pdf), [ד'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ד׳.pdf), [ה'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ה׳.pdf)
|
||||
{.info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[מבוא (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_מבוא_ירמיהו_יובל.pdf), [טקסט מלא (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/ethics_-_spinoza_-_curley.pdf), [חלק א' (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_א׳.pdf), [ב'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ב׳.pdf), [ג'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ג׳.pdf), [ד'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ד׳.pdf), [ה'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ה׳.pdf)
|
||||
|
||||
[שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) תיעב את הסגנון של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט). *מי אתה, שתכתוב לנו בגוף ראשון?*, בוודאי אמר. *למה שתשתף אותנו בכל הלבטים שלך?*
|
||||
[index](פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/index.md) תיעב את הסגנון של [index](פילוסופיה/חדשה/דקארט/index.md). *מי אתה, שתכתוב לנו בגוף ראשון?*, בוודאי אמר. *למה שתשתף אותנו בכל הלבטים שלך?*
|
||||
|
||||
שפינוזה ביקש לעשות פילוסופיה בצורה טכנית וקרה - תחילה בהגדרות, ומהן להוציא את ה*אתיקה* כולה.
|
||||
|
||||
@@ -30,9 +30,9 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
[^49]: הגישה היוונית אחרי [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), שהרס לוכלם, הייתה מעשית לחלוטין; אם הידיעה הפילוסופית לא הייתה בעלת ערך מעשי, הם לא היו עוסקים בה.
|
||||
|
||||
##בעיית האחדות והריבוי
|
||||
## בעיית האחדות והריבוי
|
||||
|
||||
את תולדות הפילוסופיה ניתן לחלק שרירותית לזרמי ה*ריבוי* וה*אחדות*. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), למשל, [דגל בריבוי](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#הסיבה-האמיתית), בעוד ש[פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), למשל, דגל באחדות; [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) סבר ש[בסיס ההוויה הוא העצמים](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being), ולא באחדות אחת כוללת; ובהמשך כמובן, עלו פילוסופים שניסו לשלב בין ההסברים. מול כתביו של שפינוזה, הניסיון הזה עולה כבעיה (אל אף שהוא עצמו אינו מכתירה ככזו) - הוא מנסה לאחד במידת מה בין השניים, באופן שווה ושקול (*האחדות היא ריבוי והריבוי הוא אחדות*), למרות רוחו של הגל, בהמשך.
|
||||
את תולדות הפילוסופיה ניתן לחלק שרירותית לזרמי ה*ריבוי* וה*אחדות*. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), למשל, [דגל בריבוי](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#הסיבה-האמיתית), בעוד ש[פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), למשל, דגל באחדות; [index](פילוסופיה/יוונית/אריסטו/index.md) סבר ש[בסיס ההוויה הוא העצמים](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being), ולא באחדות אחת כוללת; ובהמשך כמובן, עלו פילוסופים שניסו לשלב בין ההסברים. מול כתביו של שפינוזה, הניסיון הזה עולה כבעיה (אל אף שהוא עצמו אינו מכתירה ככזו) - הוא מנסה לאחד במידת מה בין השניים, באופן שווה ושקול (*האחדות היא ריבוי והריבוי הוא אחדות*), למרות רוחו של הגל, בהמשך.
|
||||
|
||||
|
||||
ספינוזה עושה זאת בזיהוי מוחלט בין **אלוהים** ל**טבע**[^7] - הטבע מכיל את כל הריבוי שאנו רואים אמפירית - אך האל הוא אחד, בלתי ניתן לחלוקה.
|
||||
@@ -45,20 +45,20 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
##הגדרות
|
||||
## הגדרות
|
||||
את ה*אתיקה* פותח שפינוזה באוסף של הגדרות:
|
||||
|
||||
###סיבת עצמו
|
||||
### סיבת עצמו
|
||||
> 1. ב**סיבת עצמו** אני מבין את מה שמהותו כוללת קיום, *או*[^1] את מה שטבעו אינו יכול להיות מושג אלא כקיים.
|
||||
|
||||
כאן הוא רק המטבע הלשוני; הפואנטה היא ההגדרה.
|
||||
|
||||
סיבת עצמו היא *מה שחייב להתקיים* - שהקיום שלו אנו תלוי במשהו אחר, שיצר אותו, והוא לא נוצר מעצמו. קיום הוא חלק בלתי-נפרד מהמהות שלו.
|
||||
|
||||
> ההגדרות של שפינוזה הן *מילוניות* - שפינוזה לא אומר כאן שיש מן משהו כזה, שאי-קיומו חייב להיות סתירה לוגית. הוא אומר ש*אילו היה משהו כזה*, נכנה אותו **סיבת עצמו**.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
ההגדרות של שפינוזה הן *מילוניות* - שפינוזה לא אומר כאן שיש מן משהו כזה, שאי-קיומו חייב להיות סתירה לוגית. הוא אומר ש*אילו היה משהו כזה*, נכנה אותו **סיבת עצמו**.
|
||||
|
||||
###עצם
|
||||
### עצם
|
||||
|
||||
> 3. ב**עצם** אני מבין את מה שנמצא בתוך עצמו[^3] ומושג[^2] באמצעות עצמו: כלומר, מה שמושגו אינו זקוק למושג של דבר אחר, שמתוכו הוא צריך להתעצב.
|
||||
|
||||
@@ -68,7 +68,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
בדומה ל[*משל הקו המחולק*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק) של אפלטון, שפינוזה מחלק את ההוויה לדרגות שונות: **עצם** הוא מה ש**נמצא** - אנטולוגי, בעוד ש**מושג** הוא מה ש**נתפס** - אפיסטימי.
|
||||
|
||||
###תואר
|
||||
### תואר
|
||||
> 4. ב**תואר** אני מבין את מה שהשכל \[אינסופי\][^4] תופס על אודות העצם בתור מה שמכונן את מהותו.
|
||||
|
||||
זו ההגדרה הנבזית ביותר.
|
||||
@@ -84,7 +84,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
כאן אומר שפינוזה, ישנם רק *שני תארים* ש**בכוחנו לתפוס** - המחשבה, והדברים המתפשטים. בניגוד לעצמים הנבדלים של דקארט, אין עצם מתפשט ועצם חושב - אלו שני תארים מקבילים, שמנהירים שני אופנים מקבילים של אותו העצם ממש.
|
||||
|
||||
###אופן
|
||||
### אופן
|
||||
> 5. ב**אופן** אני מבין את הפעלות העצם, *או*[^1] את מה שנמצא בתוך דבר אחר, שבאמצעותו הוא גם מושג.
|
||||
|
||||
ההגדרה הזו הפוכה מההגדרה השלישית. ***עצם*** הוא דבר עצמאי, מובן בזכות עצמו בלבד, בעוד שה***אופן*** אינו נתפס בלעדי העצם, ואינו עצמאי - אלא קשור בהכרח לעצם.
|
||||
@@ -95,10 +95,10 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
בתפיסתו של שפינוזה, בני האדם הם אופן סופי של אלוהים, שמונכחת בהם הן המחשבה האלוהית וההתפשטות האלוהית. גם כאן, דקארט היה מסכים בגדול - אבל התפיסה שלהם נבדלת: בעוד שהם מסכימים שרוח וחומר שניהם רכיבי מפתח של האדם, אצל שפינוזה הם לא רכיבים נפרדים - אלא אותו הדבר ממש: שני היבטים שונים של אותו הדבר. כך שפינוזה אינו נדרש ל[בעיית הגוף-נפש](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#התיאוריה-הפסיכופיזית-של-דקארט) של דקארט. שפינוזה שולל את הקשר הסיבתי בין הגוף לנפש, משום שהם אותו דבר - אופנים מקבילים של אותו העצם.
|
||||
|
||||
####אופן אינסופי ישיר ומתווך
|
||||
#### אופן אינסופי ישיר ומתווך
|
||||
במכתבים לחברים, שפינוזה כי חוקי טבע - כמו תנועה ומנוחה של החומר - הם **אופן אינסופי ישיר** - ביטוי אינסופי של אלוהים. מנגד, פני היקום כולו הם **אופן אינסופי מתווך** של אלוהים.
|
||||
|
||||
###היחס בין עצם, תואר ואופן
|
||||
### היחס בין עצם, תואר ואופן
|
||||
המציאות השפינוזית מורכבת *רק* מהעצם, ומהאופן - שני משלימים לוגיים. את העצם אין בכוחנו לתפוס במחשבה, אלא דרך *התואר* - הדרך שדרכה העצם והתואר מתגלים לנו.
|
||||
|
||||
ביהדות, למשל, ברגע הראשון, המציאות כולה אוכלסה על ידי האלוהים. אלא שברגע אחר, התרחשה הבריאה, וכעת המציאות מכילה גם את העולם[^16]. ההנחה הזו בעייתית - משתמע ממנה שאלוהים נאלץ לפנות מקום למשהו זר ממנו, להצטמצם; ניצב בפני אלוהים גבול. איפה שיש את אלוהים, אין את העולם - ואיפה שיש את העולם, אין את אלוהים - ועלינו להסביר את יחסי הגומלין ביניהם.
|
||||
@@ -106,8 +106,8 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
שפינוזה דוחה הגדרה זו על הסף. מרגע שמוצב גבול, הוא קובע, הרי שאין אנו מדברים על אלוהים.
|
||||
|
||||
|
||||
> הריבוי שבאופן אינו ריבוי של חלקים - כמו לבנים המרכיבות חומה - אלא ביטוי של אותו השלם ממש - כמו גלים באוקיינוס. האוקיינוס אינו מורכב מגל, ועוד גל, ועוד גל, כתצרף; הגלים הם ביטוי מרובה של שלם אחיד ופשוט. כך גם העצם והאופן - העצם הוא יחיד, אחיד, בלתי מחולק[^17] - והאופנים הם ביטויים רבים שלו, ולא חלקים המרכיבים שלם.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
הריבוי שבאופן אינו ריבוי של חלקים - כמו לבנים המרכיבות חומה - אלא ביטוי של אותו השלם ממש - כמו גלים באוקיינוס. האוקיינוס אינו מורכב מגל, ועוד גל, ועוד גל, כתצרף; הגלים הם ביטוי מרובה של שלם אחיד ופשוט. כך גם העצם והאופן - העצם הוא יחיד, אחיד, בלתי מחולק[^17] - והאופנים הם ביטויים רבים שלו, ולא חלקים המרכיבים שלם.
|
||||
|
||||
בהיותו חסר גבול, העצם מתואר **בהכרח** באינסוף דרכים שונות. אולם אנו יכולים, כאמור, רק שניים בלבד - חשיבה, והתפשטות. העצם, כמובן הוא גם **דבר** חושב, וגם **דבר** מתפשט.
|
||||
|
||||
@@ -120,7 +120,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
*אותו ה**דבר** ממש*, משת נקודות מבט שונות. כך גם **הגוף** וה**נפש** - *אותו **הדבר** ממש*, משני נקודות מבט שונות - שני *אופנים* שונים. כל מושאים מסוימים - מחשבה מסוימות, גוף מסוים - הם *תארים* של אותו האופן.
|
||||
{.warning}
|
||||
|
||||
####סיבתיות
|
||||
#### סיבתיות
|
||||
תפיסתו של שפינוזה גוררת סיבתיות אופקית, סביב האופנים:
|
||||
```
|
||||
... (סיבה)-> אופן -(סיבה)-> אופן -(סיבה)-> אופן -(סיבה)-> אופן -(סיבה)-> ...
|
||||
@@ -133,7 +133,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
^היי,^ ^הנה^ ^הדיאגרמה^ ^הזו^ ^שוב.^
|
||||
|
||||
###אידאה
|
||||
### אידאה
|
||||
|
||||
> ב', 3. ב**אידאה** אני מבין מושג של הנפש, שהנפש מעצבת מכיוון שהנה דבר חושב.
|
||||
|
||||
@@ -143,17 +143,17 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
דקארט מגדיר תוכן מנטלי כ*כל תוכן מחשבתי ממש*. לאידאות שכאלה יכולות להיות מקבילות חומריות, או דברים שהן מצביעות עליהם: יש אידאה של *פיצה*, שמעוררת *רצון לאכול*, ואידאה של *עכביש*, שמעודדת *פחד*. לכל תוכן מחשבתי, יש מקביל חומרי כלשהו. דקארט יקשור ביניהם קשר סיבתי; שפינוזה לא יקשור ביניהם אלא בהתאמה. אני לא מרגיש רעב משום שהקיבה התרוקנה; אלו שני אופנים של אותו הדבר. וכשם שאני ער לשני האופנים האלו, יכולים אינספור אופנים אחרים, שאיני ער להם. כל אלו מתרחשים במקביל.
|
||||
|
||||
> כאן עולה בעיה אצל שפינוזה - מה קורה כשהמקבילות הזו נשברת? המודעות העצמית למשל, פוגעת בעיקרון הזה - מה המקביל החומרי להבנה שיש לי נפש?
|
||||
{.is-danger}
|
||||
!!! danger ""
|
||||
כאן עולה בעיה אצל שפינוזה - מה קורה כשהמקבילות הזו נשברת? המודעות העצמית למשל, פוגעת בעיקרון הזה - מה המקביל החומרי להבנה שיש לי נפש?
|
||||
|
||||
אידאה אצל שפינוזה היא **פעולת הבנה**, או הסבר כלשהו. חשבו על אידאה כעל הירח; לעיתים הוא מואר באופן מלא (*אידאה מספקת*) ולעיתים באופן חלקי (*אידאה חלקית*) - אך הוא תמיד שם, בין שנראה לנו במלואו ובין שלא.
|
||||
|
||||
###אלוהים
|
||||
### אלוהים
|
||||
> 6. ב**אלוהים** אני מבין יש אינסופי באופן מוחלט, כלומר, עצם בן אינסוף תארים, שכל אחד מהם מבטא מהות נצחית ואינסופית
|
||||
|
||||
ההשפעה של דקארט מורגשת בהגדרה הזו - במיוחד *יש אינסופי **באופן מוחלט***, שנובע מהשלמות שייחס דקארט לאל. הישות האלוהית כוללת בתוכה את השלמויות כולן - הדברים החיוביים: הטוב, והחוכמה, ולא הרע (היעדר הטוב) או הבורות (היעדר החוכמה).
|
||||
|
||||
###חופש
|
||||
### חופש
|
||||
> 7. **חופשי** נקרא אותו דבר, הקיים מתוך הכרח טבעו בלבד, והנקבע לפעול על ידי עצמו בלבד; ואילו הכרחי, או מוטב לומר כפוי, נקרא אותו דבר, הנקבע על ידי אחר להתקיים ולפעול בדרך קבועה ומסויימת.
|
||||
|
||||
החופש של שפינוזה אינו חופש *שלילי*, כמו שנהוג לחשוב - לא היעדר כבלים. החופש של שפינוזה הוא *חיובי* - מה שפועל רק מתוך תוכו, מהכרח טבעו, ובהיעדר כוחות חיצוניים.
|
||||
@@ -168,12 +168,12 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
*אה, רגע, כל זה הכרחי. אין מה להתאמץ*, אפשר לחשוב אחרי משפט שכזה. זו אינה התפיסה ששפינוזה מנסה להנחיל לנו. זאת לאור המהות של אלוהים (משפט 34) - להיות כוח מחולל. בהיותנו אופן של אלוהים, גם לנו יש יכולת מוגבלת לחולל - לפעול מתוך עצמנו ולא מתוך סיבות חיצוניות בלבד. התפיסה השפינוזית מבקשת, מכורח המחשבה הזו, להניע אותנו לפעול מתוך עצמנו - ולא מתוך הרגש. היא מנסה להצית בנו חופש חיובי - ולא חופש שלילי.
|
||||
|
||||
###נצח
|
||||
### נצח
|
||||
> 8. ב**נצח** אני מבין את הקיום עצמו, כל עוד משיגים אותו כנובע באופן הכרחי מתוך הגדרתו בלבד של דבר נצחי[^5].
|
||||
|
||||
יש קשר עמוק בין *נצחי* - חייב להיות סיבת עצמו - *עצם* ו*חופש* - רק העצם הנצחי הוא חופשי לגמרי.
|
||||
|
||||
###סיבה הולמת
|
||||
### סיבה הולמת
|
||||
> ג, 1. בשם **סיבה הולמת** אני מכנה סיבה שניתן לתפוס מתוכה באופן ברור ומובחן את תולדתה. ואלי בשם סיבה **בלתי הולמת** או **חלקית** אכנה סיבה שלא ניתן להבין את תולדתה מתוכה בלבד.
|
||||
|
||||
> ג, 2. אני אומר שאנו **פועלים** כאשר מתרחש בנו או מחוץ לנו דבר מה שאנו הננו סיבתו ההולמת; כלומר (לפי ההגדרה הקודמת): כאשר מתוך טבענו נובע בנו או מחוץ לנו דבר מה שאפשר להבינו באופן ברור ומובחן מתוך טבענו זה בלבד. ומן היכוון ההפוך אני אומר שאנחנו **סובלים** פעולה כאשר מתרחש בנו דבר מה, או שמתוך טבענו נובע דבר מה, שהננו סיבתו רק באופן חלקי.
|
||||
@@ -183,18 +183,18 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
כאן עולה שאלה נוספת סביב החופש. הרי שיטתו של שפינוזה דטרמינסטית לחלוטין - הרי שלא הזזתי את הכיסא, אלא פעלתי מכוח משהו שגרם לי לעשות כן. הכיצד אוכל להיות במצב כזה סיבה הולמת? נדמה שההכרה משחקת כאן תפקיד; אילו אני מכיר בכך שאני מזיז את הכיסא, ועושה זאת מתוך עצמי, הרי שאני הסיבה ההולמת; אם מישהו כופה עליי באופן מודע להזיז את הכיסא, אינני הסיבה ההולמת.
|
||||
|
||||
> חשוב להיזהר - אנחנו יכולים להיות סיבה *יותר* הולמת או *פחות* הולמת - **לא סיבה הולמת באופן מוחלט**. זו שמורה לאלוהים.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
חשוב להיזהר - אנחנו יכולים להיות סיבה *יותר* הולמת או *פחות* הולמת - **לא סיבה הולמת באופן מוחלט**. זו שמורה לאלוהים.
|
||||
|
||||
###ריגשה
|
||||
####הגדרה
|
||||
### ריגשה
|
||||
#### הגדרה
|
||||
> ג, 3. ב**ריגשה** אני מבין את הפעלות הגוף,שעל ידיהן כוח פעולתו של הגוף גדל או פוחת, מומרץ או מעוכב, יחד עם האידאות של הפעלות אלו.
|
||||
|
||||
ככל שאנו יותר *מבינים*, אנו יותר פעילים. להבין מה הן הסיבות של הרגשות שלי, זה להיות יותר פעיל לגביהן - להיות יותר סיבה הולמת לגביהן.
|
||||
|
||||
**ריגשה** היא *שינוי בעוצמה של הגוף* - השינוי עצמו.
|
||||
|
||||
####משפטים
|
||||
#### משפטים
|
||||
> ג, 2: הגוף אינו יכול לקבוע את הנפש לחשוב, והנפש אינה יכולה לקבוע את הגוף לתנועה או למנוחה, או לכל דבר אחר (אם יש דבר כזה).
|
||||
|
||||
אבל למה בכלל לדבר על הגוף והנפש כדברים שונים, לאור השיטה של שפינוזה? הרי יש רק עצם אחד!
|
||||
@@ -211,15 +211,15 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
> ג, 7: חתירתו של כל דבר להמשיך בישותו אינה אלא מהותו בפועל של הדבר.
|
||||
|
||||
####כח פעולה
|
||||
#### כח פעולה
|
||||
המהות של **כל דבר** סופי, היא להמשיך להתקיים[^20], ובמקרה שלנו בני האדם - **להעצים את הפעולה שלנו**. הכוונה היא לא רק לא למות, במובן המסכן, אלא לקחת חלק גדול יותר בטבע עצמו. עבור כל אחד ואחת, החתירה הזו היא אישית - לשמר ולהאדיר את העוצמה שלנו בטבע עצמו[^21].
|
||||
|
||||
> זהו ה**קונאטוס**[^20] - מונח קריטי בהגות של שפינוזה. כאופן מתפשט, המהות שלנו היא *כח פעולה* - עוצמה סיבתית; כאופן חושב, המהות שלנו היא *כח ההבנה* - היכולת לשכול ולהבין. הן כח הפעולה והן כח ההבנה נובעים מאלוהים כתואר מתפשט, וכתואר חושב.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
זהו ה**קונאטוס**[^20] - מונח קריטי בהגות של שפינוזה. כאופן מתפשט, המהות שלנו היא *כח פעולה* - עוצמה סיבתית; כאופן חושב, המהות שלנו היא *כח ההבנה* - היכולת לשכול ולהבין. הן כח הפעולה והן כח ההבנה נובעים מאלוהים כתואר מתפשט, וכתואר חושב.
|
||||
|
||||
החתירה הזו ביחס לנפש היא **רצון**, וביחס לנפש ולגוף היא **יצר**. שפינוזה לא מפריד ביניהם; זהו אותו רצון, אותה חתירה.
|
||||
|
||||
####הגדרת הריגשות
|
||||
#### הגדרת הריגשות
|
||||
כל **ריגשה** היא חתירה למשהו מסוים, חלק מתוך החתירה כולה.
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -233,8 +233,8 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
הערת אורן* עצב ושמחה הן דלתא חיובית ושלילית בשלמות של אחד
|
||||
|
||||
|
||||
> זוכרים ש*ריגשה היא רק שינוי*? הנה לכם.
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
זוכרים ש*ריגשה היא רק שינוי*? הנה לכם.
|
||||
|
||||
|
||||
אלו *שלושת הרגשות הבסיסיות*, לפי שפינוזה; השאר הן תחלופות שונות שלהן[^46].
|
||||
@@ -250,7 +250,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
[^21]: האידיאליזם הגרמני - ניטשה, שופנהאואר, שואב השראה רבה ממשפט זה, גם אם לא תמיד בגלוי.
|
||||
[^46]: עונג, למשל, הוא שמחה מרוכזת בדבר מסוים אחד - לפעמים יתר על המידה; מנגד, כאב הוא דיכוי, לעיתים חיובי, של שמחה מוגזמת כזו (כמו התמכרויות).
|
||||
|
||||
##משפטים
|
||||
## משפטים
|
||||
|
||||
> משפט 14: חוץ מאלוהים שום עצם אינו יכול להימצא ולא להיות מושג.
|
||||
|
||||
@@ -291,7 +291,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
> משפט 27:
|
||||
|
||||
|
||||
##אקסיומות
|
||||
## אקסיומות
|
||||
|
||||
> 1. כל מה שנמצא, נמצא או בתוך עצמו או בתוך זולתו.
|
||||
|
||||
@@ -330,8 +330,8 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
ראו את הניסוח של המשפט הזה. לא *אין אלוהים, יש רק עולם* האתאיסטי - אלא יש אלוהים, *והוא* העולם.
|
||||
|
||||
|
||||
> ב', 2. האדם חושב.
|
||||
{.warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
ב', 2. האדם חושב.
|
||||
|
||||
האקסיומה הזו קריטית להגות של שפינוזה. האדם מטבעו חושב, וכשהוא עושה זאת - הוא אופן לחשיבה של האל.
|
||||
|
||||
@@ -342,22 +342,22 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
[^16]: הכוונה היא לא לגוף אחד, כמו כדור הארץ, אלא לטבע, ל[פיזיס (φύσεις)](/פילוסופיה/יוונית) - המציאות המתקיימת מכוח עצמה.
|
||||
[^17]: אני לא מאמין, זה עוד פעם [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס)
|
||||
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/נקודות_לסיכום_השיעור_האחרון_על_שפינוזה_(12.2).pptx)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/נקודות_לסיכום_השיעור_האחרון_על_שפינוזה_(12.2).pptx)
|
||||
|
||||
##ה"מדע החדש" של שפינוזה
|
||||
## ה"מדע החדש" של שפינוזה
|
||||
|
||||
הטקסט של שפינוזה עוסק, בגדול, בשלוש תחומים:
|
||||
###מציאות - מטאפיזיקה
|
||||
### מציאות - מטאפיזיקה
|
||||
|
||||
טבע המציאות, ובמיוחד עיסוק בשאלת האחדות והריבוי, ובסיבתיות אופקית ואנכית.
|
||||
|
||||
###עולם - חקר הטבע
|
||||
### עולם - חקר הטבע
|
||||
|
||||
בעיקר בחלק ב' - פחות מעניין אותנו. שפינוזה, כמו דקארט וניוטון, ביקשו לכונן מודל חדש לחקר הטבע, במקומו של המודל האריסטותלי. לפי אריסטו, **ידיעה** היא *ידיעת הסיבה*. אולם, הוא מבחין בין כמה סוגים של סיבות - סיבה חומרית, צורנית, פועלת ותכליתית. סיבה *חומרית* של פיצה תהיה בצק, רסק עגבניות, פפרוני - *ולא אננס*. הסיבה הפועלת תהיה הפיצאי - מי שהכין את הפיצה. הצורה תהיה מה שהפיצה צריכה להיות - עגולה, וחתוכה למשולשים, התכלית תהיה אושר, ההנאה שבפיצה - מה שהפיצה נועדה לעשות[^41]. **התכלית** היא הסבר *שהמדע החדש מבקש להכחיד*[^40]. הזרם החדש מבקש להיפטר מהרעיון שיש לנו את הכוח לדעת את התכלית, אם בכלל יש כזו בטבע.
|
||||
|
||||
> בטבע של שפינוזה, אין *תכלית* לטבע; אין מטרה שהוא רוצה לממש, או התקדמות לעבר יעד כלשהו; יש דבר אחד, והוא אלוהים, והוא פשוט קיים. כל דבר קשור לאחר *בקשר סיבתי* - אך ***לא בקשר תכליתי***.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
בטבע של שפינוזה, אין *תכלית* לטבע; אין מטרה שהוא רוצה לממש, או התקדמות לעבר יעד כלשהו; יש דבר אחד, והוא אלוהים, והוא פשוט קיים. כל דבר קשור לאחר *בקשר סיבתי* - אך ***לא בקשר תכליתי***.
|
||||
|
||||
החקר של שפינוזה הוא **נטורליסטי** - הוא מבקש לעמוד על הטבע כתופעה, ולא כתכלית מסוימת, מבלי לפנות למושגים מחוץ לטבע. למה הדבורים בונות משושה? *כי מישהו שם למד הנדסה?* למה חיות ארסיות מסומנות באדום וצהוב? *כדי לסמן לאחרות להתרחק?* שפינוזה מסרב לנסות להבין אותו באופן כזה; לטבע אין תכלית, ואנו בוחרים להאניש אותו. אלוהים **אינו *עצוב***; *אתה* בחרת לראות אותו ככזה, כי זה מה שנוח *לך*.
|
||||
|
||||
@@ -371,23 +371,23 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
המטרה של שפינוזה, בגדול, היא לשרטט תחילה את מבנה המציאות, ואחריה למקם את האדם בתוך המבנה הזה. לשיטתו, אם נבין את המקום שאנחנו תופסים בכל הדברים[^42], יתחולל בנו מהפך של ממש. הוא לא מתיימר לחשוף בפנינו את התכלית, או לטעון שכולנו נגיע להבנה כזו - נהפוכו, רובנו לא[^53].
|
||||
|
||||
> חשוב להבחין בין **תכלית** ל**מהות**: מהותו של הסכין היא לחתוך; סכין עשוי שעווה אינו מממש אותה היטב. אבל, הוא לא קיים כדי לדקור *את האיש ההוא* - בין שהוא משעווה ובין שממתכת.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
חשוב להבחין בין **תכלית** ל**מהות**: מהותו של הסכין היא לחתוך; סכין עשוי שעווה אינו מממש אותה היטב. אבל, הוא לא קיים כדי לדקור *את האיש ההוא* - בין שהוא משעווה ובין שממתכת.
|
||||
|
||||
[^50]: זוהי השאלה שמעלה [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) בדיאלוג [*אאותיפרון*](/פילוסופיה/אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי).
|
||||
[^53]: תחשבו שאתם תקועים בפקק. מי הם אלו שצופרים? אלו מאחור, שלא רואים מה קורה; אלו שעומדים ליד התקלה שחוללה את הפקק יותר רגועים. זה מה ששפינוזה מבקש לטעון: ההכרה של הדברים תביא איתה אושר.
|
||||
###אדם - הנפש
|
||||
### אדם - הנפש
|
||||
|
||||
חלקים ג', ד' וה' - המקיפים ביותר ב*אתיקה* - מכילים את הפסיכולוגיה של שפינוזה, תורת הנפש. היא נחלקת לתורת הנפש ה*ניסיונית*[^43], וה*אפריורית*. תורת הנפש ה*ניסיונית* עוסקת במה שנכון לנפש האדם כתוצאה מהניסיון - *אבא הרביץ לי עם חגורה, הרביץ לי הרבה, ולכן אני אוהב שפינוזה*. לעומתה, התורה ה*אפריורית* היא כמו שעשה דקארט ב*הגיונות* - האני, העצם החושב, מהות האדם. דקארט לא דן בנפש כפרויד - ב*מה מפחיד*, *מה טוב* - זה לא רלוונטי; הוא טרוד בנפש כמכונה שמייצרת הכרות - זה שהיא עצם, משהו עצמאי, וכו'. בניגוד לדקארט, שלא טרוד כלל בנפש הניסיונית, שפינוזה עוסק בה באופן די נרחב - בנוסף לדיון האפריורי. לאור זאת, העמדה שלו קצת יותר נוגעת לחיים שלנו מהפילוסופיה המערבית בדרך כלל, שנוטה להשאיר את הנפש הניסיונית מחוץ לתחום הדיון. *אני אביא לך ידיעה*, אומר הפילוסוף המצוי. מה תעשה איתה? זו בעיה שלך; איך היא תגרום לך להרגיש? *זה לא מעניין*.
|
||||
|
||||
> המקום שמעניק שפינוזה לנפש לא מקרי: מה שמניע את שפינוזה הוא לא רק הרצון *לדעת*, אלא הרצון ל*שחרור* - הפחד, והאושר - ולכן חשוב לו לעסוק גם בחיים שלנו בעולם הזה.
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
המקום שמעניק שפינוזה לנפש לא מקרי: מה שמניע את שפינוזה הוא לא רק הרצון *לדעת*, אלא הרצון ל*שחרור* - הפחד, והאושר - ולכן חשוב לו לעסוק גם בחיים שלנו בעולם הזה.
|
||||
|
||||
שפינוזה, כאמור, הוא דטרמיניסט. דטרמיניזם מגיע לרוב (אבל לא תמיד) עם אינסוף דברים *גרועים* נוספים, כמו אתאיזם, וא-מוסריות. אולם, דווקא בעמדה של שפינוזה, *הסופר דטרמיניסטית*, אף אחד מאלו לא נוכח. לשיטתו, האדם **אינו** *ממלכה בתוך ממלכה* - הוא אינו נזר הבריאה, הדבר שאלוהים התכוון אליו, מרכז היקום - וככזה, הוא בסך הכל עוד חלק מהטבע - כמו חתולים ועכבישים. הנקודה הזו עולה אצל שפינוזה הרבה ובלהט: **האדם אינו מיוחד**. איך כל זה קורה?
|
||||
|
||||
ניתן להמחיש זאת עם [משל המערה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-המערה) של אפלטון, המתאר את [משל הקו המחולק](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק). בניגוד למשל הקו המחולק הסטטי, משל המערה הוא דינאמי - איך חוצים מדרגת הכרה אחת לאחרת. מה המניע של אדם לטפס במעלה דרגות ההכרה? ה[**ארוס**](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) - התשוקה ליפה[^44].
|
||||
|
||||
####דרגות ההכרה
|
||||
#### דרגות ההכרה
|
||||
שפינוזה גם מחלק את ההוויה לדרגות הכרה: הראשונה, גרועה ושגויה[^51]; השנייה, טובה יותר, ומספקת להכרת המציאות ולאושר; והשלישית, נשגבת ועליונה לחלוטין, שהדרך אליה לא ידועה, איכשהו מהדרגה השנייה.
|
||||
ומה מניע אותנו בסולם של שפינוזה? זהו ה**connatus**[^20]. *קונאטוס* יש לכל דבר - ולפיכך גם לבני האדם - אך הוא יתבטא אחרת ביחס לכל יצור. הקונאטוס הוא פתח המילוט של השפינוזה מהאתאיזם ומהא-מוסריות.
|
||||
|
||||
@@ -432,7 +432,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
**טוב** ו**רע**, לפי שפינוזה, הם יחסיים; הטוב הוא מה ש*מגביר את כוח הפעולה **בשבילי***; הרע הוא מה שמוריד אותו. הטוב והרע הם סובייקטיבים - מה שמעלה את כוח הפעולה שלי עלול להוריד את שלך.
|
||||
|
||||
###שאלת הכוללים
|
||||
### שאלת הכוללים
|
||||
זוהי שאלה שמתשלשת מימי הבייניים, שלה שלוש פתרונות בלבד: אפלטוני, אריסטותלי, וסטואי. היא עוסקת ביחס ה*כולל* ל*פרט*. מה יחס האידאה של האדם ליוסי, האדם הפרטי? אפלטון יגיד שהאידאה בא לפני: *האדם כשלעצמו*, שקודם לכל אדם שנולד בפועל - כל אחד הוא צל חיוור של אותה אידאה. אריסטו יגיד שיש *עצם משני*, שנמצא *בתוך* הדברים: *האדם* נמצא בתוך *סוקראטס*, כעצם משני. הסטואים יגידו שהדברים הכוללים נמצאים *אחרי* הדברים הפרטיים, ולמעשה - אינם אלא אשליה - התפיסה הזו מכונה *נומינליזם*. אין באמת דבר כזה *אדם*, אלא את המילה *אדם*, שנוצרה מבני אדם: ראו את יוסי, הג'ינג'י, ואת רפי, שאינו ג'ינג'י, ובחרו להתעלם מההבדלים ולהתייחס למשותף; הסטואי יגידו שאין לזה ביסוס, ושיש רק את האדם הפרטי.
|
||||
|
||||
שפינוזה מצודד בסטואים: אין לפיו מושגים כלליים. במקומו, הוא קובע את ה*מושג המשותף* - הדבר שעליו אפשר להשתית מדע רציונלי של המציאות. העובדה שלכל אחד מאיתנו יש גוף, שבא במגע עם גופים אחרים, מאפשרת לנו לעשות *אינדוקציה* ולהתחיל *להכליל* - ומשם להגיע לחוקים.
|
||||
|
||||
Reference in New Issue
Block a user