Moving to MKDocs

פילוסופיה/נוצרית/index.md

@@ -8,15 +8,15 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
 ---
 
-> [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=49683), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2509846)
-{.info}
+!!! info ""
+    [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=49683), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2509846)
 
 ![jesus.jpg](/פילוסופיה/נוצרית/jesus.jpg)
 ^בזיליקת^ ^Notre-dame^ ^de^ ^Fourviere,^ ^ליון,^ ^צרפת^
 
 יחסי היהדות והנצרות הם תופעה מיוחדת. הנצרות יצאה בבירור מהיהדות - כל אבותיה המייסדים היו יהודים דתיים - ולמרות זאת, היחסים בין הדתות עכורים[^1].
 
-##מקורות
+## מקורות
 ישו נולד (בשנת 0) בממלכת יהודה, ממלכת חסות רומית - לא לגמרי ממלכה עצמאית ולא לגמרי פרובינקיה. באותה העת, היהדות נחלקה לשלוש קהילות עיקריות[^2] - קהילת א"י, קהילת מצרים, וקהילת בבל - בקירוב הגדולה ביותר. הקהילות היהודיות ניחנו בריבוי טבעי[^3] גבוה ביחס לאוכלוסיה הסובבת, ואופיינו בגרעין 'קשה' של קהילה יהודית ותיקה, שסביבו המוני מתגיירים או עובדי האל בדרגות קרבה שונות[^4] ליהדות שכונו *יראי ה'*.   
 
 
@@ -25,7 +25,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
 [^3]: בניגוד לאוכלוסיות אחרות מסביב, שנהגו לנטוש את התינוקות - קבלת התינוק למשפחה הייתה כרוכה בטקס, שטרם לו לא היה פסול לנטוש את התינוק. המנהג הזה הפסיק עם עליית הנצרות.
 [^4]: בקרב הגברים, היו *יראי ה'* שלא התגיירו ולו בגלל חוסר הנוחות שבברית מילה מאוחרת; הנשים והילדים גוירו, והגברים לא. מנגד, היו גם עובדי אלילים שפשוט הוסיפו את האל היהודי לפנתיאון שלהם, או בני נישואי תערובת. כאן עולה הפער בין יהדות הלכתית - שנובעת מקשר דם עם אם יהודייה - ליהדות תרבותית.
 
-##ייסוד
+## ייסוד
 בתקופתו של ישו, היהודים נחלקו לשלוש זרמים - הפרושים, הצדוקים, והאיסיים. כל אחת מן הקבוצות הללו הייתה קשורה למנהיג כריזמטי אחר. ישו נקשר ליוחנן המטביל[^15] - מורו של ישו, מקרב הפרושים - והלה מאמץ את ישו אל חיקו בשלהי גיל העשרה לחייו. ישו ממשיך להקים קבוצה פרושים אחרת, יהודית ארץ ישראלית.
 
 הנצרות מורכבת מ**הברית הישנה** - התנ"ך היהודי, בסדר אחר ותוספות[^5], ו**הברית החדשה** - המורכבת מארבע אוונגליונים[^6] , השליחים, והאפוקליסוס[^7]. תפקידו של ישו לא היה *חכם* קנאי, בדומה לרוב היהדות, אלא *צדיק*[^8] שחולל ניסים שונים - לרפא חולים, להביא לחם, להחיות מתים, וכו'. ישו ראה בניסים שהוא עושה אות לצדקת דבריו. הניסים משחקים תפקיד מרכזי בנצרות, העולה בכמה מונים על תפקידם ביהודות. התגובה לניסים של ישו נעה בין קבלה ('זה המשיח!'), לייחוס כוונה רעה ('זה השטן!'), להכחשה ('זה סיפורי סבתא!').  עוד לפני תקופתו של ישו שרר מתח בין החכמים לצדיקים, וישו שיחק על תחושת העליונות של החכמים (אמרה מפורסמת: 'לא משנה מה נכנס לפה[^9], אלא מה יוצא מהפה'). קבוצות שוליים שונות[^10] נמשכו לכריזמטיות של ישו, שנהפך למנהיג דתי בולט. מעמדו העולה של ישו החל לאיים על הקהילות המרכזיות בארץ. הקהילות בארץ היו קהילות גדולות, שלהן היה מונופל על הגזענות כנגד הזרים, שאיתם היו שרויים במתח מתמיד (זאת לעומת הקהילות הקטנות, שחיו בקרב הגויים ולא זכו ל"זכות" שכזו). גם ישו החזיק באמונות כנגד הזרים בארץ - כנענים, רומאים ויוונים, כמחצית מהאוכלוסיה.
@@ -40,7 +40,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
 [^10]: למשל, בתקופה הזו נהוג היה לסקול זונות באבנים. באחד המקרים, ישו עמד בגופו מול ההמון המוכן לסקול זונה וביקש ש'מי שלא חטא, שיזרוק את האבן הראשונה'. ההמון התפזר והזונות החלו לעקוב אחר ישו.
 [^15]: ממנו הגיע מנהג ההטבלה הנוצרי, שמקורו בטבילה היהודית - במקווה ובעת הגיור. בנצרות הקדומה, ההטבלה הייתה רק בגיל בגרות, במודע - כפי שעושים עד היום הבפטיסטים. הטבילה הנוצרית הנהוגה כיום הגיעה מאוחר יותר.
 
-##מות ישו
+## מות ישו
 המתח שמעורר ישו מוביל לכך שמלשינים עליו לרומאים שתיכנן מרד; זהות המלשינים נתונה במחלוקת מרה עד היום. הרומאים, להוטים להסכים לכל רעיון שמורדים בהם, מוציאים את ישו להורג בצליבה[^11] דרמטית. יחד עם ישו, נועד לצליבה מנהיג של מרד מקומי קטן; המוציא להורג, פונטיאוס פילאטוס, שואל את העם על מי לרחם. העם בוחר במנהיג השני, וישו מוצא להורג (פילאטוס קבע כי "לא ידי היו ששפכו את הדם הנקי הזה").
 
 פילאטוס קיווה שעם מותו של ישו ימחוק את השפעתה של הכת שלו; צליבתו של ישו הייתה כישלון יוצא דופן בהקשר הזה. כעת, במקום מחולל ניסים אחד, כל תלמידיו של ישו נהפכו כעת למחוללי ניסים - והכת מתפשטת כאש בשדה קוצים. הכת של ישו, שנולדה בגליל, מתשפטת לדמשק - אז קהילה יהודית גדולה. קהילת דמשק נחלקה ליהודים מקומיים, וליהודים דוברי יוונית. לפתע, רבים מהיהודים בדמשק מתחילים להאמין בישו, מה שמניע את דמשק לבקש מהרומאים להילחם בכת היהודית הזו בקרבם. השליח מקרב היהודים, שאול מתראקיה (שנהפך לפאולוס), לוקה בחיזיון בדרך, ומצטרף לפתע בלהט לכת החדשה.
@@ -48,7 +48,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
 
 [^11]: ההוצאה בהורג לצליבה הייתה שמורה למורדים ברומאים, שאינם היו אזרחים, משום שזו הייתה השיטה הכי כואבת, אכזרית, איטית ובזויה - השמורה לברברים. אזרחים רומאים זכו לבחור אם למות ברעל, או תחת הסכין. באותה התקופה, יהודה לא זכתה לאזרחות רומית - זה הגיע הרבה אחר כך - ולכן מורדים מקרבה נצלבו. ביהודה לבדה נצלבו רבבות בני אדם.
 
-##התפשטות
+## התפשטות
 
 כדי להבין מה קרה לשאול, צריך להבין את ההבדל בין הקהילה היהודית בארץ לזו בגולה. הקהילה בארץ רואה ביהדות אמצעי לבנות קהילה גדולה בארץ ישראל; הקהילה בגולה עסוקה במעלותיה של היהדות באשר היא. שאול הגיע מקהילה כזו בגולה - קהילה קטנה באיזור תראקיה - ולכן חיפש את תרומתה של היהדות לאנושות. מסיבה זו, מרגע שהשתכנע בטובתה של הכת החדשה - הנצרות - החל לפתע להפיץ אותה בקרב העולם, לרבות הגויים.
 
@@ -75,8 +75,8 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
 - האמונה באל אחד
 כאשר עם פוליתאיסטי מפסיד במלחמה, הוא מאמץ את האל המנצח. כאשר עם מונותאיסטי מפסיד במלחמה, הוא פונה פנימה ומחפש אשמה - משום שקבלת האל של האויב אינה אפשרית. ככה נמחקות מעל המפה אמונות פוליתאיסטיות, בעוד המונותאיזם שורד. 
 
-> המלצה לסרט: אגורה - על התפתחות הנצרות
-{.success}
+!!! success ""
+    המלצה לסרט: אגורה - על התפתחות הנצרות
 
 עם זאת, המהפך התודעתי מהפוליתאיזם למונותאיזם הוא קשה. לרוב, מתרחש איזשהו מסבר שמוביל לספק באמונה הקיימת. אז, מגיעה ההכרה האמונה החדשה. ולבסוף, מגיעה ההשוואה בין האמונות - זו אשר מרשימה יותר תגבור. הנצרות שיחקה על המשבר הזה בכך שחוללה ניסים, במיוחד כאלו ששברו את הטאבו הפגאני, ובכך הציתה את המשבר הזה והעלתה את קרנה של הנצרות בנשימה אחת[^19].
 
@@ -97,7 +97,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
 [^20]: אפילו בקטילות האלה יש אלמנט ניסי - בהוצאות להורג המאמינים הנוצרים מפגינים את הדת שלהם בעוצמה, באופן שמרשים את הקהל.
 [^21]: באימפריה הרומית של אותה תקופה, פולחנים לאלים היו אקט ציבורי יותר מאשר אקט דתי - משהו כמו לקום ולשיר את 'התקווה'. 
 
-##התגבשות
+## התגבשות
 קונסטנטינוס היה מנהיגה של מערב האימפריה הרומית. התנצרותו על ערש דווי היא האירוע המכונן בהיסטוריה של הנצרות, ואולי של המערב כולו. עם קבלת הנצרות, קונסטנטינוס הפך אותה לדתה של האימפריה הרומית, והפסיק את הרדיפות נגדה תחילה במערב ואחר כך במזרח האימפריה, אותה איחד עם המערב ב324. אין הכוונה שכולם התנצרו מיד - אלא שבין לילה, הנצרות נהפכה מעול על הנוצרים, שהופלו כנגדם ורדפו אותם, ליתרון מובהק - הנוצרים כעת מועדפים בעמדות הכוח. ההעדפה הזו, לצד היתרונות הקודמים של הנצרות, הפיצה את הנצרות ברחבי האימפריה כולה[^22]. 
 
 
@@ -105,25 +105,25 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
 
 בועידה התכנסו מאות רבות של בישופים, כאשר כל נושא שעולה לדיון עולה להצבעה. ההצבעה שוויונית לחלוטין - היום, למשל, קולו של הבישופ זהה לקול של כולם. ההחלטות בניקאה קשורות באמונות הבסיסיות ביותר של הנצרות.
 
-> הקתולים דבקים עד היום במנגנון הועידות; הזרמים שהתפצלו ממנה חזרו למודל הישן שבו כולם מתווכחים ואין הסכמה[^27].
-{.is-info}
+!!! info ""
+    הקתולים דבקים עד היום במנגנון הועידות; הזרמים שהתפצלו ממנה חזרו למודל הישן שבו כולם מתווכחים ואין הסכמה[^27].
 
 [^22]: יש כאלו האומרים שההעדפה דווקא *פגעה* בנצרות, משום שעיקר המתנצרים הם אלו שצמאים לכוח - אלו שמחפשים "ג'וב" טוב. טענה נוספה כנגד הנצרות כדת מדינה היא שהחיבור בין המדינה לדת דווקא פוגע בלהט הדתי - משום שמרגע שהמדינה מממנת את הדת במשכורות גבוהות וצייתנות אוטומטית, אין לאנשי הדת תמריץ אמיתי להפיץ את אמונתם בלהט.
 [^27]: יש גם גורמים יהודיים שאימצו את המודל - אך אין להם כוח אמיתי לאכוף את ההחלטות שלהם.
 
-###השילוש הקדוש
+### השילוש הקדוש
 ההחלטה הראשונה היא שבנצרות יש אל אחד, שלו שלוש היבטים[^23]: **האב**, **הבן**, ו**רוח הקודש**. התפיסה הזו מכתבת עם הזרמים הניאו-אפלטוניים ששלטו באותה התקופה - שדגלה במעין אור אלוהי שזורם מהשמים אל הארץ. באופן דומה לתפיסת הנפש - מחולקת, אך אחת - האל הנוצרי מחולק אף הוא: **האב** הוא האלוהות הנשגבת, **הבן** הוא הדת הארצית, ו**רוח הקודש** היא המתווך ביניהם. 
 
-> חשוב לשים לב פה - **הבן** *אינו ישו*: ישו הוא אדם שנוכח בו הרובד של רוח הקודש, כאילו ישו עוטה את המסכה האלוהית הזו. הבן קיים באל מאז ומעולם, ונקשר באופן חזק במיוחד לישו. בעוד שישנם זרמים שמקדשים את ישו ממש כאל, הנצרות ככלל היא מונותאיסטית, שמכירה רק בהיבט האלוהי שעתה ישו.
-{.is-warning}
+!!! warning ""
+    חשוב לשים לב פה - **הבן** *אינו ישו*: ישו הוא אדם שנוכח בו הרובד של רוח הקודש, כאילו ישו עוטה את המסכה האלוהית הזו. הבן קיים באל מאז ומעולם, ונקשר באופן חזק במיוחד לישו. בעוד שישנם זרמים שמקדשים את ישו ממש כאל, הנצרות ככלל היא מונותאיסטית, שמכירה רק בהיבט האלוהי שעתה ישו.
 
  
 [^23]: בועידה השתמשו במונח היווני *פרסונה* - דמות בתיאטרון יווני. משום שמעט שחקנים שיחקו הרבה דמויות, הם עטו מסכה שסימלה את הדמות שהם משחקים - שלה קרו ה*פרסונה*.
 
-###ההתלבשות
+### ההתלבשות
 **ההתלבשות** היא שהאל עוטה גוף אנושי[^24]. כשהוא עושה זאת, הוא חולק את המהות האנושית - האהבות, התאוות והמוות - ואת המהות האלוהית. אלא שלא כולם קיבלו את העמדה הזו - דוגמת המונופיסטים (*מהות אחת*). [המונופיסטים](https://en.wikipedia.org/wiki/Monophysitism) טוענים שישו הוא האלוהים ממש, ושהתיאורים הארציים של ישו הם משלים - הוא לא חלה, או נחלש, או מת. יש כנסיות מונופיסטיות לא קטנות אז ועד היום - כמו הקופטים במצרים ובאתיופיה (שם עד היום), האשורים[^25], הארמנים והארים. החילוק ביניהם עמוק עד כדי כך שהמונופיסטים ששו לעבר המוסלמים שחילצו אותם מרדיפה קתולית, והארמנים רדפו את הקתולים בשטחם. אלו מגובבות תחת השם *הכנסיות המזרחיות*.
 
-###הפיצול הקתולי-אורתודוקסי
+### הפיצול הקתולי-אורתודוקסי
 
 מצידו הקתולי של המתרס, נשמרה אחידות גבוהה עד המאה ה11  - 1056 -  כולם קיבלו עליהם את ועידת ניקאה. אלא שאז נחלקה הנצרות הניקאית לכנסייה הקתולית ולכנסייה האורתודוקסית. בקיסרות הביזנטית במזרח, הדת קשורה קשר הדוק לממסד - אך במערב חוששים מהקשר הזה. המתח הזה, לצד התפוררותה של האימפריה הביזנטית והבדלים תרבותיים (במערב דיברו לטינית, במזרח - יוונית), יוצר בסופו של דבר פיצוץ (לאחר מאות שנים!) - שנוצר הזרם האורתודוקסי. הפיצוץ נמשך גם אחרי, עד ,1204, מסע הצלב הרביעי[^26], שם כבשו הקתולים את ביזנטיון האורתודוקסים במקום את האיסלאם - שם היה חשש שהזרמים יתפצלו ל2 דתות.
 
@@ -133,5 +133,5 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
 [^25]: יש כנסייה *נוספת* באותו השם - מרעיונותיהם של אריוס ונסטוריוס - שחושבת הפוך לגמרי - שישו היה אדם לחלוטין. המיסיונרים הארים המירו חלק מהשבטים הברברים - הגותים והבורגונדים, ונשאו משקל לא מועט באימפריה הרומית בנקודות מסוימות. הארים נעלמים ב589, לאחר שהמלך שלהם נהפך לקתולי; האשורים הנסטוריים קיימים עד עצם היום הזה. 
 [^26]: למרבה האירוניה, המערב הגיע למזרח משום שביזנטיון ביקשה עזרה, ובתוך ההקשר הזה כבשו אותם למשך דור בערך.
 
-###הפיצול הפרוטסטנטי
+### הפיצול הפרוטסטנטי
 ב1517, מתרחש פילוג נוסף, כאשר מרטין לותר פורש מן הכנסייה ומקים זרם חדש. מתוך הזרם הזה נוצר עוד זרם - הקלוויניסטי - שהתנגדו לקתולים אך לא הסכימו עם לותר; לזרם הזה משתייכים רוב הפרוטסטנטים היום.

פילוסופיה/נוצרית/אבלר.md

@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2024-02-14T14:53:42.663Z
 ![abelardo_ed_eloisa.jpg](/פילוסופיה/נוצרית/abelardo_ed_eloisa.jpg)
 ^אבלר^ ^ואלואיז^
 
-##חייו
+## חייו
 [**פייר אבלר**](https://en.wikipedia.org/wiki/Peter_Abelard) (1079-1142) היה פילוסוף צרפתי מהמאה ה12. בזמנו של אבלר, הבכורים היו זוכים לכלל ירושת המשפחה, ושאר הבנים לא זכו לנחלה - מה שהשאיר להם שתי דרכים עיקריות להתפרנס: קריירה צבאית וקריירה דתית. אבלר בחר בקריירה צבאית תחילה, ובהמשך הסב מסלול והתחיל ללמוד, שם הצטיין. הוא לא נכנס תחילה לכנסייה, אלא עסק בבית-ספר בקתדרלה[^2] - המקדים של כנסיות[^1]. בלארד היה חד בצורה יוצאת דופן, תקף את מוריו בחריפות - והביא אליו את התלמידים, כבר בשנות ה20 בחייו. 
 
 לאבלר היה סיפור אהבה מפורסם במיוחד, עם אלואיז[^3]. אלואיז הייתה ממשפחת אצולה גבוהה בכמה דרגות מזו של אבלר. הוריה של אלואיז נפטרו, ודודה היה האפוטרופוס שלה. הוא זיהה את הפוטנציאל הלימודי שלה - אלואיז נודעה בתור האישה המלומדת ביותר בפריז - ולכן הזמין לה מורה בעל שם - אבלר. אלואיז נכנסה להיריון[^4], מה שעורר את חימתו של הדוד, שמעולם לא היה מקבל את אבלר כחתן בנסיבות אחרות. בעקבות הנורמות החברתיות בימי הביניים, השניים התחתנו - ואחרי זמן מה, נפרדו. אבלר ואלואיז טענו שבחרו להיפרד משום שנישואיהם נולדו מחטא. בימי הביניים, נהוג היה שזוגות נשואים נכנסו למנזר לאיזושהי תקופת ניסיון, ואחר כך החליטו אם להיות נזירים או לחיות חיי נישואין[^6]. מאחר והנצרות הקתולית אוסרת גירושין, חיי הנזירות - במיוחד לנשים - היוו פתח מילוט לנישואים לא רצויים.
@@ -26,9 +26,9 @@ dateCreated: 2024-02-14T14:53:42.663Z
 [^4]: *ולא מרוח הקודש, אם שאלתם*
 [^6]: גם לא-נשואים נכנסו ככה למנזר.
 
-##הגותו
+## הגותו
 
-###אחריות מוסרית
+### אחריות מוסרית
 אבלר היה טרוד בשאלת מידת האחריות של אדם על מעשיו[^7]. עמדתו של אבלר היא מהקיצוניות[^8] בתחום - והיא, אם אתה מתחרט לאחר עשיית המעשה, *אינך* אשם. הכוונה היא לא חרטה בפני שופט - אלא חרטה אמיתית בפני עצמו. עמדה זו נובעת מ[התפיסה האפלטונית](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון) אודות הפער בין הנפש לגוף, ועליונותה של הנפש על הגוף. אולם הנפש היא מהות האדם, אך הגוף לעיתים מצליח לכפות את עצמו על הנפש - ולהשתלט עליה ביצר רע. לכן, כאשר הלהט של הגוף יורד, הבעת החרטה של הנפש מאששת את עליונותה של האנושית על פני היצר - ופוטרת את האדם מאחריות. כל עוד האדם לא השתכנע שמעשיו הם מוסריים - הוא פטור מעונש.
 
 התפיסה הזו בעייתית, כמובן, ברמה הדתית והחינוכית. 
@@ -37,9 +37,9 @@ dateCreated: 2024-02-14T14:53:42.663Z
 [^7]: ר' גם: [מאמרו של פרנקפורט](/פילוסופיה/טבע/frankfurt_-_alternate_possibilities_and_moral_responsibility.pdf) על אחריות מוסרית
 [^8]: אבלר נודע במיוחד בתיאוריו הפלסטיים, שעזרו למשוך אליו קהל תלמידים.
 
-###[השילוש הקדוש](/פילוסופיה/נוצרית#השילוש-הקדוש)
+### [השילוש הקדוש](/פילוסופיה/נוצרית#השילוש-הקדוש)
 
 התפיסה הנוצרית מייחסת את כלל תארי האל - הטוב, הרחמים, וכו' - לאל עצמו, ולא לאף אחד מההיבטים שלו. לא הבן הוא טוב, אלא האל; לא האב הוא רחום, אלא האל; הייתה רתיעה גדולה לייחס תארים כאלו לפרצופים מסוימים של האל. אבלר הלך כנגד התפיסה הזו, וכן ייחס את התארים לפרצופים ממש, מה שעלה ברדיפתו, בפרט בידי [ברנאר מקלרבו](https://en.wikipedia.org/wiki/Peter_Abelard#Conflicts_with_Bernard_of_Clairvaux). יש האומרים כי בעקבות החוויה הזו, אבלר חזר בסוף ימיו בתשובה. 
 
-###ביחס ליהדות
+### ביחס ליהדות
 אבלר, כמו נוצרים רבים אחרים, הוציא פולמוס כנגד היהדות, בו דן נגד האיסלאם והיהדות - אך כתיבת הספר נקטעה מיד לפני שהציג את עמדותיו כנגד היהדות, לפני שחזר בתשובה. 

פילוסופיה/נוצרית/אוגוסטינוס.md

@@ -10,20 +10,20 @@ dateCreated: 2024-01-03T14:06:51.689Z
 
 ![augustinus.jpeg](/פילוסופיה/נוצרית/augustinus.jpeg)
 
-##חייו
+## חייו
 [אוגוסטינוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Augustine_of_Hippo) נולד ב354, בעיר איפו שבאלג'יר ממערב לטוניס. אמו הייתה נוצריה אדוקה, והאב היה פגאני[^32]. היחסים ביניהם היו גרועים, משום שאביו בגד לעיתים תכופות ואמו הייתה משכילה ממנו בהרבה. המשפחה נולדה למעמד בינוני-נמוך, ושאפה להתקדם בזכות לימודים. אביו של אוגוסטינוס הבין היטב שבנו מוכשר מאוד, ושזו הדרך להתקדם, ולכן השקיע את הכסף שברשותם בלימודיו של אוגוסטינוס - תחילה בעיר שבה נולד, ואחר כך בקרתגו. כך זכה אוגוסטינוס ללימודים אקדמיים רומים[^33]. אוגוסטינוס לוקח בקרתגו פילגש, ומתקדם בלימודיו - ונהפך למרצה לרטוריקה. מבחינה דתית, אוגוסטינוס נוטש לחלוטין את הנצרות, ומצטרף למניחאים - דת דואליסטית[^34]. אוגוסטינוס חי בקרב המניחאים כעשור, עד שזונח אותם ומתקרב לזרם הניאו-אפלטוני, מהצד הפגאני שלו[^35].
 
 אוגוסטינוס נקרא מקרב הניאו-אפלטונים למילאנו, למוסד נחשב מאוד. אוגוסטינוס זוכה למינוי במילאנו כתוצר של משחק פוליטי בין הנוצרים לפגאנים, שבו הפגאנים מנצחים. תוך מספר שנים במילאנו, הוא מתקרב חזרה לנצרות, מסיבות שקשה לנו לדעת, אך עדיין ספקן לגביה - עד שחווה תגלות בכנסייה של אמברוזיוס - ונהפך נוצרי מאוד אדוק. אמו משדכת לו אישה עשירה, אשר במקומה הוא לוקח פילגש, ובסופו של דבר פורש מן הנשים לגמרי לחיי נזירות[^36], וכמורה. לבסוף, מתפנה משרת בישופ באיפו, ואנשי העיר בוחרים בו למלא את המשרה. לבסוף, פולשים שבטים ברברים לצפון אפריקה, ומטילים על איפו מצור - שבו כמעט בוודאות נהרג אוגוסטינוס, בידי הונדאלים, בשנת 430. 
 
 
-##הגותו
+## הגותו
 
-###ביחס לפילוסופיה
+### ביחס לפילוסופיה
 אוגוסטינוס, מתוך, [הזרם הפילוסופי המסורתי](/פילוסופיה/נוצרית/דת_ופילוסופיה), סבר ש:
 1. הפילוסופיה היא דרך טובה לגילוי ראשוני של האמת.
 2. הפילוסופיה לבדה לעולם לא תגלה את כל האמת[^37], ותוביל למבוי סתום; מהמבוי הזה ניתן לצאת רק בהתגלות דתית. ההתגלות הזו נותנת פריטי מידע שמאירים על כל השאר המציאות, העל-פילוסופית.
 
-###ביחס לאמונה
+### ביחס לאמונה
 אוגוסטינוס פיתח תפיסה קיצונית יותר באשר לגאולה, בסוף חייב. האמונה, לפיו, אינה דבר שהאדם בוחר, או מגיע אליו - אלא דבר שנקבע מראש בידי האל, וקשורה קשר בלתי נפרד לגורלו[^38]. רק אמונה בישו, קבע, תוביל לעולם הבא, ולגן העדן; המאמינים הוצבו שם מראש, וכל השאר - דינם גיהנום. התפיסה הזו הייתה דומיננטית בנצרות הקתולית, אך איבדה בהדרגה מעוצמתה, וכיום אינה העמדה הדומיננטית; עמדו של אוגוסטינוס שורדת כ[*פרה-דסטינציה*](https://en.wikipedia.org/wiki/Predestination) הפרוטסטנטית.
 
 אוגוסטינוס מציב קו חוצץ נוקשה בין ה**מאמינים** ל**כופרים**. הנצרות נסובה סביב השאלה - *האם ניתן לחצות את הפער הזה*? האם ניתן להציל את אלו הכופרים באל אחד, הפאגאנים, המאמינים באל-טבעי? נדמה כי אוגוסטינוס סבור כי לא כך הדבר: יש הנולדו בלתי-מאמינים, ששום רמה של חיים דתיים לא תשנה את דעתם[^39], ואחרים, גם בנסיבות כופרות לחלוטין, יימצאו את האמונה באל. לפי תפיסתו של אוגוסטינוס, שאלת האמונה בלתי-תלויה באורך החיים: המשקל של החיים הדתיים נסוב סביב האמונה.
@@ -40,7 +40,7 @@ dateCreated: 2024-01-03T14:06:51.689Z
 [^39]: אוריאל דה-קוסטה, בן זמנו של שפינוזה שחי חיים דתיים, טען שהרגיש כ"קוף בין הקופים" בעת כל פולחן דתי.
 [^40]: בנצרות יש רעיון של *מדורי גיהנום*, ההולכים ומתדרדרים. העליונים ביותר לא נוראים במיוחד, שמה מסתובבים אריסטו ואפלטון, והגרועים ביותר הם הסבל הנורא ביותר. (ר' גם: *הקומדיה האלוהית* של דנטה אליגרי).
 
-###ביחס לפוליטיקה
+### ביחס לפוליטיקה
 רומא [נכבשה בידי הגותים ב410](https://en.wikipedia.org/wiki/Sack_of_Rome_(410)). הכיבוש היה מכה קשה לרומאים - רומא לא נכבשה לפני כן מאז הקלטים, ב387 - 800 שנה לפני כן! רומא אולם משתקמת וממשיכה להתקיים לכמה עשורים, אך האירוע הזה מחזק את האליטה הפגאנית[^42] - שרואה בכיבוש גזירה בעקבות התנצרותה של האימפריה[^43].  
 
 בתגובה לאירועים האלו, אוגוסטינוס כותב את *עיר האלוהים*[^45], שם מתאר את המתח בין *העיר הארצית* - המנוהלת על פי שיקולים ארציים - לעומת *עיר האלוהים* - שם האמת לא משתנה[^44]. העיר הארצית אמנם שואפת לעיר האלוהית, אך לעולם לא מגיעה אליה - ולכן יכולה להיחרב. מנגד, עירו של הנוצרי -  העיר הנצחית - תשרוד לעד. וכיצד נגיע לעיר הזו? אוגוסטינוס מציף מתח בין הדת לעיר, וכיוצא בזאת בין הדת לכנסייה: האם על הגורמים הדתיים, כמו האפיפיור, להתערב כדי לשאוף לעיר האלוהית, או שמא אסור לה להתערב ולהתערבב בשיקולים ארציים? 

פילוסופיה/נוצרית/אוקהם.md

@@ -10,7 +10,7 @@ dateCreated: 2024-03-13T14:25:39.649Z
 
 ![william_of_ockham.png](/פילוסופיה/נוצרית/william_of_ockham.png)
 
-##חיו
+## חיו
 [וויאליאם מאוקהאם](https://en.wikipedia.org/wiki/William_of_Ockham) (1287-1347) נולד באנגליה, והיה [פרנציסקני](/פילוסופיה/נוצרית/מסדרים#הפרנציסקנים), בדומה ל[דנס סקוט](/פילוסופיה/נוצרית/דונס). ב1324 הוא הואשם בכפירה, ונקרא למשפט אצל האפיפיור - שם [דומיניקנים](/פילוסופיה/נוצרית/מסדרים#הדומיניקנים), כמו גם פרנציסקנים שמרנים יותר, ועבר לאוויניון בצרפת - מושב האפיפיור באותם הימים - לצורך המשפט. 
 
 ב1327, פורץ ויכוח גדול בקרב הפרנציסקנים - בין אלו שדרשו עניות מוחלטת, וסירבו להחזיק רכוש אפילו בשם המסדר, לבין אלו הקיצוניים פחות שהתירו רכוש בשם הכנסייה.
@@ -18,11 +18,11 @@ dateCreated: 2024-03-13T14:25:39.649Z
 
 אוקהאם התחבר ל[מישל דה סזן](https://en.wikipedia.org/wiki/Michael_of_Cesena), ראש המסדר הפרנציסקני, שדגל בעמדת העניות - וכתוצאה מכך האפיפיור (שהחזיק רכוש רב בשם הכנסייה, ונתפס בעיניי הפרנציסקנים ככופר[^1]). עד לאותה נקודה, המשפט היה לטובתו - וסביר שהיה יוצא במשפט קל. אולם, בעקבות זאת, האפיפיור נטה נגדו והתכוון לשפוט אותו לחומרה. אוקהאם, שסבר כי השופט כופר, ברח ל[לואי הרביעי](https://en.wikipedia.org/wiki/Louis_IV,_Holy_Roman_Emperor) - קיסר גרמניה ואדם רב עוצמה והשפעה. 
 
-##הגותו
-###ביחס לפוליטיקה
-אוקהאם פיתח עמדה חדשה ביחס ל[קשר בין דת למדינה של אוגוסטינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אוגוסטינוס#ביחס-לפוליטיקה). היחס הזה, כאמור, הוא הפוך: גם היום, מדינות מופרדות מן הדת (דוגמת טורקיה וארצות הברית) נתונות להשפעה אדירה מהדת; מנגד, מדינות ללא הפרדה (כמו דנמרק ואנגליה) חילוניות כמעט לחלוטין. אוקאם סבר כי על המדינה לפקח על הדת - ולשמר את טוהר לבביהם. על גביו, לותר ביקש לתת למדינה את הסמכות על זהותה הדתית של המדינה: אם השליט, למשל, נהיה פרוטסנטי, העם נהיה פרוטסנטי איתו[^4]. [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) לקח את זה רחוק יותר - הדת צריכה לשמש כלי בידי המדינה בכדי לחנך את האזרחים - במיוחד האזרחים הבורים[^5]. זאת בניגוד לעמדה שמרמז לה אוגוסטינוס, לפיה הדת צריכה להכווין את המדינה לעבר ה*עיר האלוהית*[^6]. את העמדה הזו לקח רחוק יותר יורשו של לותר, קלווין[^8] - שהקים בז'נבה תיאוקרטיה דתית קיצונית, באמונה שהכנסייה צריכה לפקח על *הכל*[^7]. את הויכוח הלוהט הזה כולו הצית אוקאם; עד אז אוגוסטינוס היה די מובן מאליו. 
+## הגותו
+### ביחס לפוליטיקה
+אוקהאם פיתח עמדה חדשה ביחס ל[קשר בין דת למדינה של אוגוסטינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אוגוסטינוס#ביחס-לפוליטיקה). היחס הזה, כאמור, הוא הפוך: גם היום, מדינות מופרדות מן הדת (דוגמת טורקיה וארצות הברית) נתונות להשפעה אדירה מהדת; מנגד, מדינות ללא הפרדה (כמו דנמרק ואנגליה) חילוניות כמעט לחלוטין. אוקאם סבר כי על המדינה לפקח על הדת - ולשמר את טוהר לבביהם. על גביו, לותר ביקש לתת למדינה את הסמכות על זהותה הדתית של המדינה: אם השליט, למשל, נהיה פרוטסנטי, העם נהיה פרוטסנטי איתו[^4]. [index](פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/index.md) לקח את זה רחוק יותר - הדת צריכה לשמש כלי בידי המדינה בכדי לחנך את האזרחים - במיוחד האזרחים הבורים[^5]. זאת בניגוד לעמדה שמרמז לה אוגוסטינוס, לפיה הדת צריכה להכווין את המדינה לעבר ה*עיר האלוהית*[^6]. את העמדה הזו לקח רחוק יותר יורשו של לותר, קלווין[^8] - שהקים בז'נבה תיאוקרטיה דתית קיצונית, באמונה שהכנסייה צריכה לפקח על *הכל*[^7]. את הויכוח הלוהט הזה כולו הצית אוקאם; עד אז אוגוסטינוס היה די מובן מאליו. 
 
-###ביחס למדע
+### ביחס למדע
 אוקאם סבר שכשאנו מייצרים מדע, אנחנו מייצרים שפה משותפת שעוזרת לנו להסביר את העולם - אך לא להגיע לאמת. זאת בניגוד ל[אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#נצחיות-הנפש) או ל[אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס#העולם-הבא), שסברו כי כשאנו מייצרים מדע, אנחנו מתחברים לגוף ידע נצחי - כמו האידאות האפלטוניות - ומתחילים להבין את המציאות כשלעצמה, את הכוח שמנהל את העולם. היכן שאפלטון ויורשיו הרבים מזהים מדע עם האמת, אקווינוס מציג אותו ככלי יחסי[^9]: לשיטתו, המדע הוא המצאה אנושית, ולא חלק מאמת לאמיתה. באופן מוזר, התפיסה הזו מסתדרת עם תפיסות דתיות שמרניות: אם המדע לא אומר כלום, כל אחד יכול להאמין בכל דבר: דבר השם מקבל קדימות על המדע חסר השחר. מנגד, אם נזהה בין מדע לאמת, הוא עלול להגיע לסתירה עם הדת, ומשם המתח ביניהן. האם עמדות כאלו יצרו את החילון - או התנגדו לו יותר מכולן? זוהי שאלה טובה, ויש עליה ויכוח עז עד היום.
 
 [^1]: זהו אירוע נדיר וקיצוני - אך גם היום מעמדו של האפיפיור הוא נקודה בעייתית: 2\3 מכל הנוצרים הם קתולים, ובראש המערכת כולה עומד אדם אחד. האם הוא יכול להיות כופר? מה אם הוא טועה?

פילוסופיה/נוצרית/אנסלם.md

@@ -10,11 +10,11 @@ dateCreated: 2024-02-07T15:06:27.156Z
 
 ![anselm.jpg](/פילוסופיה/נוצרית/anselm.jpg)
 
-##חייו
+## חייו
 [**אנסלם מקאנטרבורי**](https://en.wikipedia.org/wiki/Anselm_of_Canterbury) (1033-1109) הוא ממציא [ההוכחה האונתולוגית לקיום האל](/פילוסופיה/דת/ראיות#הראייה-האונטולוגית)[^3]. ישנן הוכחות מטאפיזיות, הוכחות פיזיקליות, ואת ההוכחה האונתולוגית. מנהג של ההוגים הנוצרים היה לפתוח את כתביהם בהוכחה כזו או אחרת לקיום האל, ומכאן חשיבותן. 
 
-##הוכחות לקיום האל
-###פיזיקלית
+## הוכחות לקיום האל
+### פיזיקלית
 
 ההוכחות הפיזיקליות הן הגרועות ביותר. הן מתחילות בכך שיש את כדור הארץ[^1], והכוכבים, כפי שהאמינו, מסתובבים סביבו. בימי הביניים, חוק המשיכה אינו היה לפי מסה, כפי שאנו מבינים היום, אלא תמיד כלפי מרכז כדור הארץ. בימי הביניים האמינו כי הכוכבים נותרים תלויים בשמיים משום שהם תלויים על גלגלים[^2] (שבע עד כמה עשרות), ומוחזקים בידי ספרות מחומר שקוף. הכוכבים הרחוקים ביותר נחשבו כולם ליושבים על אותו הגלגל הרחוק ביותר. 
 
@@ -23,9 +23,9 @@ dateCreated: 2024-02-07T15:06:27.156Z
 
 [^1]: שבניגוד לסטריאוטיפ ידעו שהוא עגול כבר מהעת העתיקה המאוחרת, ואפילו ידעו את גודלו.
 [^2]: הם ייחסו גלגלים שונים וכמות שונה מכיוון שראו שלא כל הכוכבים זזים באותו הקצב.
-[^3]: ש[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) [מאמץ ביתר שאת](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#ההוכחה-האונטולוגית-היגיון-חמישי).
+[^3]: ש[index](פילוסופיה/חדשה/דקארט/index.md) [מאמץ ביתר שאת](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#ההוכחה-האונטולוגית-היגיון-חמישי).
 
-###מטאפיזית
+### מטאפיזית
 
 ההוכחה קובעת כי, מבחינה לוגית, הדברים בעולם מתחלקים לשלוש קבוצות: 
 
@@ -41,13 +41,13 @@ dateCreated: 2024-02-07T15:06:27.156Z
 
 [^3]: את ההוכחה הזו המציא איבן-סינה, ומשם היא התגלגלה גם לכתבים הנוצרים והיהודים. היא הופרכה על ידי אלרזאלי (1111) תחילה ועל ידי יום וקאנט אחר כך, בכך שטענו כי התפיסה הזו נובעת מתפיסה חושית, שאינה בעלת תוקף מוחלט (מי אמר שיש לי חושים? שהם לא משקרים? שאנחנו לא חלום של פרפר מסטול, וכו').
 
-###אונתולוגית
-יתרונה של הוכחה זו היא שאינה קשורה לא בפיזיקה ולא במטאפיזיקה - אלא רק בפסיכולוגיה האנושית. מכאן חיבתם של רבים בעת החדשה, לרבות [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), להוכחה זו.
+### אונתולוגית
+יתרונה של הוכחה זו היא שאינה קשורה לא בפיזיקה ולא במטאפיזיקה - אלא רק בפסיכולוגיה האנושית. מכאן חיבתם של רבים בעת החדשה, לרבות [index](פילוסופיה/חדשה/דקארט/index.md), להוכחה זו.
 
 אנסלם מתאר כיצד לא הסתפק בהוכחות הקודמות, והתפלל וצם ימים שלמים בתחנונים לאל כדי שיישלח לו הוכחה חדשה לקיומו. ההוכחה היא שבכל אדם ישנה תודעה של שלמות - וזו מגיעה מאלוהים, שהוא השלם ביותר. כאשר אנו שואפים לשלמות, זאת משום שיש בנו מושג של דבר שלם, טהור וזך לגמרי - שחייב להגיע מאיפושהו. בהינתן שהאדם אינו מושלם, ולכן לא יכול להגות את הרעיון הזה בעצמו, המקור חייב להיות אלוהים.
 
-> ר' להמחשה: [משל הפיצה](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fn23)
-{.is-success}
+!!! is-success ""
+    ר' להמחשה: [משל הפיצה](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fn23)
 
-####ביקורת 
+#### ביקורת 
 הביקורת כנגד גישה זו היא שעצם הגדרת האל שונה מאוד בן ההוגים והתפיסות: הפילוסופים בכלל והדתיים בפרט חוקרים את המציאות מבלי להניח קיומה של ישות על-טבעית, ומתוך החקירה הזו מגיעים לאיזשהו רובד עליון, אותו הם מכנים *האל*. לפיכך, בהתאם לתפיסתם, *האל* שונה בין כל הוגה: [האל של שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#אלוהים) ודאי אינו האל של אנסלם, או של הרמב"ם, או של התנ"ך.

פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס.md

@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2024-02-21T15:45:07.224Z
 
 ![aquinas.jpg](/פילוסופיה/נוצרית/aquinas.jpg)
 
-##חייו
+## חייו
 
 [**תומס אקווינוס**](https://en.wikipedia.org/wiki/Thomas_Aquinas) (1225-1274) חי באיטליה כבן הלא-בכור למשפחה של אצילים, שתמכו בקיסר פרדריך השני. משפחתו ייעדה אותו לחיי דת,  לשמש כראש מסדר מפורסם באיזור. משפחתו שלטה במנזר זה, וייעדה אותו לשמחתו להוביל את המנזר. אולם בהמשך, לאור פיצול בין האפיפיור לקיסר, משפחתו תמכה בקיסר - אך אקווינוס ברח לנאפולי והתחבר ל[דומיניקנים](/פילוסופיה/נוצרית/מסדרים#הדומיניקנים). אחיו ניסו נואשות להניא אותו מחיים אלה - בכך שניסו לפתות אותו בנשים - וכשסירב לאחרונה, חווה התגלות. משהבינו שלא יצליחו לשנות את דעתו, דאגו לו אחיו למקום מקלט, שם החל להרצות לדומיניקנים - אחד המרצים הצעירים ביותר במסדר.
 
@@ -19,9 +19,9 @@ dateCreated: 2024-02-21T15:45:07.224Z
 
 אקווינוס הוא אחד ההוגים המרכזיים בנצרות בכלל ובימי הביניים בפרט. מסיבה זו, הרמב"ם משפיע עד עצם היום הזה השפעה עמוקה על הנצרות, ובמיוחד הנצרות הקתולית.
 
-##הגותו
+## הגותו
 
-###האנלוגיות
+### האנלוגיות
 שאלה גדולה בתיאולוגיה היא כיצד להבין את תארי האל. הרמב"ם טוען כי לא ניתן לדעת על האל שום דבר, וכי כל דבר שניתן לדעת על האל הוא אחד משני סוגים - מה האל עושה, ומה אינו עושה - אך לא לדעת דבר חיובי על האל עצמו. כשאני אומר שהאל הוא יודע, אני אומר שאינו טיפש - לא שאני יודע איזה מין ידיעה *כן* נוכחת בו. ידיעה, למשל, הוא מוגבלת במהותה - אנחנו לא יכולים לדעת הכל. הידיעה האלוהית, מנגד, היא אינסופית - שונה לגמרי - ולכן איננו יכולים לייחס לו *ידיעה* כמו שאנחנו מכירים.
 
 התפיסה הזו מבדילה את האל מאוד מהאנושות - אין לו ממש תואר, או מקום, או ידיעה. למשל, שהאל יכול לדעת מה נעשה בעתיד עוד לפני שהחלטנו אותו ומבלי שיקבע אותו וישלוט עליו - משום שידיעתו היא שונה לגמרי מהסוג שאנחנו מבינים.
@@ -31,7 +31,7 @@ dateCreated: 2024-02-21T15:45:07.224Z
 
 [^1]: אשר תורגמו לערבית, [כפי שראינו](/פילוסופיה/נוצרית/מערב).
 
-###המוסר הטבעי
+### המוסר הטבעי
 *האם יש מעשים שהם נכונים ללא תלות בחברה כזו או אחרת*? זוהי שאלה קלאסית בפוליטיקה ובדת. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) מציג אותה לראשונה ב[פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה), שם הוא מציג את המדינה הטובה ביותר[^2], על בסיס **המוסר הטבעי**, ככזו שהקשר הוא ישיר בין הפרט למדינה - המדינה מחנכת את היחיד ומייעדת אותו לתרום בצורה מסוימת. התפיסה האפלטונית קובעת מוסר זה כמוחלט - וככל שחברה נתונה חוטאת ממנו, היא רחוקה יותר מהחברה האידאלית, מהמוסר ומהאמת.
 
 
@@ -41,8 +41,8 @@ dateCreated: 2024-02-21T15:45:07.224Z
 למשל, בצרפת של המאה ה18-19, עלתה ההברקה לשלב בין פילוסופיה לפורנוגרפיה - בניסיון להצדיק את הפורנוגרפיה ולהקל על רגשות לאשמה באמצעות פילוסופיה מתירנית. התנועה הזו הייתה להיט, ששיאה ברוזן [דה-סאד](https://en.wikipedia.org/wiki/Marquis_de_Sade). שניהם טענו שהמוסר הוא הבנייה של החלשים, בכדי לדכא את החזקים ("פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים") 
 
 
-> בתמצית - אפלטון מייחס את המוסר לפרט, אריסטו - לכלל, ואחרים - שוללים אותו לגמרי.
-{.is-info}
+!!! info ""
+    בתמצית - אפלטון מייחס את המוסר לפרט, אריסטו - לכלל, ואחרים - שוללים אותו לגמרי.
 
 אקווינוס טוען שהמוסר הוא **נימוסי** - שהוא למעשה שדרוג של המוסר הטבעי. המוסר הנימוסי הוא זה שמאפשר, על בסיס החוק הטבעי, לחברה להתנהל כיאות: דברים כמו תשלומים, חוזים, ונורמות חברתיות, שבמוסר הטבעי היו נתונים לויכוחים ולחיכוחים[^6]. ועל שני אלו חולש **המוסר האלוהי** - שממנו ניתן לגזור הן את המוסר הנימוסי והן את המוסר הטבעי. זוהי תשובה לדילמת [אאותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי) - האם ישנו מוסר נבדל, שממנו קובע האל את המוסר, או שהמוסר או מה שהאל אומר.
 
@@ -69,7 +69,7 @@ dateCreated: 2024-02-21T15:45:07.224Z
 [^7]: דוגמה של שלום מאתר מחזירים בתשובה קתוליים: כל ילד קטן וכל ילדה קטנה רוצים נישואים קתוליים - הילד הוא נסיך שמחפש נסיכה והם רוצים להישאר יחד לנצח. רק מאוחר יותר, כש"מבלבלים להם את המוח" עם תיאוריות מגדר ושטויות שכאלה, הם סוטים מהדרך הזו. משום שזה מה שכל הילדים הקטנים רוצים - האל מצווה נישואים קתוליים.
 [^8]: דוגמה ספציפית להדהים של שלום - בין בני זוג, הגמרא אוסר קיום יחסים במחזור החודשי ובשבוע שאחריו - במטרה לכונן מתח מיני בריא בין בני הזוג, שיוביל לזוגיות טובה. אולם, מה אם אדם חוזר בתשובה אחרי שנים רבות עם אשתו, שלא מוכנה להתפשר בנושא זה? הרי שבמצב כזה, ציות לחוק כלשונו יפר את הרוח שלו, בכך שיפגע ביחסים בין בני הזוג.
 
-###העולם הבא
+### העולם הבא
 [אפלטון טוען](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#נצחיות-הנפש) שהנפש היא עצם, ולכן קודמת לגוף ושורדת את הגוף. הוא האמין שהן השכל והן הרגש הם חלקים מן הנפש, אשר יודעת מראש את כל מה שיש לדעת, ושהלמידה היא בעצם היזכרות במה שהנפש יודעת עוד מקודם.
 
 לעומתו, אריסטו טוען ב[מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה) שהמציאות כולה מורכבת מ[עצמים](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מהו-העצם-חומר-צורה-תרכובת), תרכובת של [חומר](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#העצם-חומר) ו[צורה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#העצם-צורה). החומר הוא המצע הגולמי, הבלתי מסוים, והצורה היא התבנית שתטווה איך הוא משתמש. לשיטתו, כאשר החומר משתנה, הצורה נעלמת. 

פילוסופיה/נוצרית/אריגנה.md

@@ -17,13 +17,13 @@ dateCreated: 2024-02-07T14:38:49.130Z
 [^1]: את אירלנד ניצר פטריק הקדוש, הבולט שם עד היום, התנצרות איטית עם תחילת התנצרות האימפריה, במאה ה4-5.
 [^2]: אירלנד אפילו קיבלה בתקופה מסוימת תשלומי מס מן האנגלים
 
-##הגות
-###ניאופלאטוניזם
+## הגות
+### ניאופלאטוניזם
 הגותו של אריוגנה הייתה ניאו-אפלטונית, בדומה לקונסטנטינוס שהושפע מהם. התפיסה האריסטותלית מנתקת את האלוהים מן העולם; האל הוא הסיבה הראשונית, אך לא נוכח בעולם. לעומתה ייסד [פלוטינוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Plotinus) (200-270) את התפיסה הניאו-אפלטונית, שקובעת כי האל שופע את עצמו לתוך העולם ובכך נוצרת המציאות - מתוך אותו השפע האלוהי. אריגנה החזיק אף הוא בתפיסה הזו, לפיה בכל דבר בעולם - בי, בכם, בשולחנות ובחתולים - יש עצמיות אלוהית. העמדה הזו בעייתית משהו בתפיסה הנוצרית, משום שהיא מעמעמת את הפער בין ישו לכל יצור אחר, לאור [ההתלבשות](/פילוסופיה/נוצרית#ההתלבשות). אוריגנה סבר כי ביכולתו של אדם לטפס בשאיפה של אותו השפע, האור האלוהי, עד שיגיע חזרה לחיק האל. אריוגנה יישב את המתח בכך שקבע כי אצל ישו, הנוכחית האלוהית הייתה חזקה במיוחד.
 
 הכנסייה אינה אוהבת את העמדה הזו כלל, ומגדירה אותה ככפירה. אריוגנה הוחרם עוד בחייו לאור עמדה זו, מה שלא השפיע על מעמדו כהוגה הבולט בתקופתו.
 
-###פסאודו-דיוניסיוס
+### פסאודו-דיוניסיוס
 אריוגנה תרגם אוסף של ספרים הנקראים ה*Pseudo-Dionysius*, ספרי הגות מביזנטיון סביב המאה ה3-4, מיוונית ללטינית. הספרים עוסקים בחייו של [דיוניסיוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Pseudo-Dionysius_the_Areopagite), יווני הקרוי על שמו של אל היין, היה מתלמידיו של פאולוס, וסייע להפיץ את הנצרות - יש הטוענים כי כתב חלק ניכר מן הברית החדשה, ומייחסים לכתבים האלו מעמד של נספח לברית החדשה, כמעט ספר קודש. כיום הוא איבד ממעמדו ונחשב כ'עוד ספר נוצרי רגיל'.
 
 בקרב הניאו הפלאטונים ניכרה תופעת הפסודו-אפיגרפיות[^3]. משום שהאמינו בגלגול נשמות, הסופרים לעיתים חשבו שהם עצמם גלגול של הוגה מסוים, ולכן ייחסו את כתביהם אליו (*אני כותב בשמו של אפלטון משום שאני נשמתו של אפלטון בגלגול חוזר*).

פילוסופיה/נוצרית/דת_ופילוסופיה.md

@@ -25,13 +25,13 @@ dateCreated: 2024-03-06T15:05:31.532Z
 אין דרך להגיע אל האמת זולת הפילוסופיה; הדת היא תוצר של ההיקש האנושי, ואינה יכולה להיות אחרת.
 
 
-> **השמרנות** שוללת את עצם השאלות הקיומיות; **המיסטיקה** מקבלת את השאלות, אך התשובות אינן בהכרח לוגיות; **הפילוסופיה** דורשת תשובות לוגיות
-{.is-warning}
+!!! warning ""
+    **השמרנות** שוללת את עצם השאלות הקיומיות; **המיסטיקה** מקבלת את השאלות, אך התשובות אינן בהכרח לוגיות; **הפילוסופיה** דורשת תשובות לוגיות
 
 |	שמרני				 			|	מיסטי					   												  |	פילוסופי	 מסורתי | פילוסופי קיצוני 			|
 |	---					 			|	---						 													  |	---					 | ---											  |
 |	אסור לשאול!				|	אפשר לשאול, התשובה דתית									  | הדת עונה על מה שהפילוסופיה לא יודעת 		 | הדת היא תוצר פילוסופי, וכפופה לפילוסופיה 									|
-| ר"שי, אשאריה[^29] |	אחוות סופיות, פלגים פרנציסקנים[^30], קבלה |		אוגוסטינוס | רמב"ם, איבן רושד[^31],	[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט)			|
+| ר"שי, אשאריה[^29] |	אחוות סופיות, פלגים פרנציסקנים[^30], קבלה |		אוגוסטינוס | רמב"ם, איבן רושד[^31],	[index](פילוסופיה/חדשה/דקארט/index.md)			|
 ^הטבלה^ ^הזו^ ^מיותרת^ ^-^ ^פשוט^ ^למדתי^ ^לעשות^ ^כאן^ ^טבלאות.^
 
 השמרנים, המיסטיקנים והאתאיסטים מסיקים שיש לדת אמרה כלשהי, שניתן לקבוע כנכונה או שגויה; המיסטיקנים והשמרנים חושבים שהיא אמיתית, והאתאיסטים חושבים שהיא שקרית[^28]. לעומתם, הפילוסופים קובעים את הדת כאמרה של המציאות.
@@ -40,7 +40,7 @@ dateCreated: 2024-03-06T15:05:31.532Z
 
 בנצרות, הזרם הדומיננטי הוא הזרם הפילוסופי המסורתי.
 
-למרות המתח הזה, ההפרדה של ממש בין דת לפילוסופיה - שבה הדת נתפסת כאמונה מוחלטת, ללא אמונה ביקורתית, והפילוסופיה כאמונה ביקורתית גרדיא, לחלוטין ללא אמונה, מגיעה מאוחר בהרבה - במאה ה17 - במידה רבה בעקבות כתביו של [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) (ובפרט ה*מאמר התיאולוגי-מדיני*), ושורדת עד היום; בימי הביניים, דת ופילוסופיה חיו יחד, ואף חיזקו זו את זו.
+למרות המתח הזה, ההפרדה של ממש בין דת לפילוסופיה - שבה הדת נתפסת כאמונה מוחלטת, ללא אמונה ביקורתית, והפילוסופיה כאמונה ביקורתית גרדיא, לחלוטין ללא אמונה, מגיעה מאוחר בהרבה - במאה ה17 - במידה רבה בעקבות כתביו של [index](פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/index.md) (ובפרט ה*מאמר התיאולוגי-מדיני*), ושורדת עד היום; בימי הביניים, דת ופילוסופיה חיו יחד, ואף חיזקו זו את זו.
 
 
 [^27]: הקבלה טוענת, למשל, שיש מערכת נוספת, מעל הטבע, שניתן להפעיל בקמעות ותפילות.

פילוסופיה/נוצרית/מסדרים.md

@@ -20,13 +20,13 @@ dateCreated: 2024-02-21T15:04:45.579Z
 
 שניהם התפשטו באירופה כאש בשדה קוצים, ומשם לעולם החדש - הספינות הראשונות לאמריקה כבר נשאו נזירים. 
 
-##הדומיניקנים
+## הדומיניקנים
 
 הדומיניקנים, אולם, ויתרו די מהר על עניין העוני - ובעוד שהם שללו את הכסף מן הפרט, הם אפשרו לממסד לצבור כסף. לדומיניקנים יצא שם (עד היום) של למדנים - שמיהרו לאמץ את המדע החדש על פי אריסטו במאה ה13, את הרמב"ם ואת איבן-רושד. הם אימצו את התפיסה הזו כחלק מאמונתם הדתית באופן די מוצלח - רבים מהם היו פילוסופים מסורתיים מסורים, ולכן התנגדו בלהט לקופרניקוס, גלילאו וניוטון. הדומיניקנים שלטו במידה רבה באינקוויזיציה לכל אורך חייה, בכל רחבי העולם הנוצרי ובמיוחד בספרד, ולעיתים השתמשו בה כנגד יריבים נוצרים.  
 
 הדומיניקנים נהנים עד היום מנוכחות חזקה באוניברסיטאות, ואפילו בפוליטיקה[^4]. הם מחזיקים באוסף אדיר של פרשנויות דתיות וטקסטים מקראיים מאינספור דתות, בכמה מוסדות בירושלים. 
 
-##הפרציסקנים
+## הפרציסקנים
 אצל הפרנציסקנים נוכח מתח פנימי אדיר לכל אורך ימי הביניים - כמעט עד כדי פיצול - בין אלו שסברו שהן הנזירים הבודדים והן המנזר עצמו אסורים מלדעת מהיכן תבוא ארוחתם הבאה, או להחזיק בספרים שמהם הם לומדים - לבין אלו הקיצוניים פחות, שהחזיקו בדעה דומה לזו של הדומיניקנים, האוסרת על הנזירים לצבור ממון אך מתירה אותו לממסדר. כך או כך, הפרנציסקנים היו סגפנים בהרבה מהדומיניקנים[^5].
 
 הפרנציסקנים התנגדו בלהט לעמדה האריסטותלית - תחילה בצידוד בעמדותיו של [אוגוסטינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אוגוסטינוס), ומשם בצעד מקורי ומעניין יותר - לספקנות בכלל וכלפי המדע והפילוסופיה בפרט[^6].
@@ -36,4 +36,4 @@ dateCreated: 2024-02-21T15:04:45.579Z
 [^3]: פרנציסקוס נחשב קדוש עוד בחייו, וכך נוצר המצב המוזר שאדם חצי-לבוש בשלג צריך 15 אבירים שיגנו עליו מאלו שרצו חלק מקדוש - אבצע וכדומה.
 [^4]: כמה מהשופטים במשפט Roe vs Wade האמריקני, למשל, שחולל מהפכה בחוקי ההפלה בארה"ב, הם מינויים דומיניקנים שמרנים של טראמפ.
 [^5]: מסופר על לילה אחד שפרנציסקוס מגיע לאכסניה פרנציסקנית, וכשהוא רואה את התנאים - מזרנים על הרצפה, חור בגג - הוא מקלל אותם בלהט, והולך לחפש בית אחר שיארח אותו, משום שאין זה ראוי שהפרנציסקנים יהנו ממותרות כאלה. פרנציסקוס נהג לישון אצל מארח אחר מלילה ללילה, וכך היה קרוב מאוד לעם - בערים הקטנות של ימי הביניים, התארח אצל חלק ניכר מהאוכלוסייה בימי חייו.
-[^6]: [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), למשל, הושפע מזרם זה.
+[^6]: [index](פילוסופיה/חדשה/דקארט/index.md)/חדשה/דקארט/index.md) מזרם זה.

פילוסופיה/נוצרית/מערב.md

@@ -12,13 +12,13 @@ dateCreated: 2024-02-14T15:36:51.424Z
 
 בין 1080-ל1244, התחולל מהפך עולמי של ממש. קרנה של מערב אירופה עלה על זה של מרכזים תרבותיים אחרים - מזרח אירופה, העולם המוסלמי, המזרח וסין - ואירופה נהפכה למרכז העולם התרבותי, אולי עד עצם היום הזה. עד לאותה נקודה, מעמדה התרבותי של מערב אירופה היה נחות בהרבה משל שאר המרכזים האלו - אולם ב160 השנים האלו, הבשילו תהליכים רבי עוצמה שהזניקו אותה לקדמת הבמה. התהליך התרחש בשלוש נקודות מרכזיות - שנת 1080, שנת 1204, ושנת 1244, כמו גם ב1317, [^1]1453, 1493.
 
-##כיבוש ספרד
+## כיבוש ספרד
 
 ב1080, נכבשה טולדו, לימים בירת הויזיגוטים, ונפלה רוב רובה של ספרד המוסלמית. זוהי ההצלחה הראשונה של הנצרות כנגד העולם המוסלמי. ב998, מת המלך המוסלמי של קורדובה, ולעומתם מתאחדים הנוצרים בממלכות הצפון ויורדים דרומה. המוסלמים המבוהלים מגייסים את השבטים הברברים מצפון אפריקה, אך הנוצרים ממשיכים להדרים - ב1236 נכבשה אנדלוסיה, ולבסוף ב1492 - נפלה גרנדה. 
 
 לכיבוש יש חשיבות אינטלקטואלית גדולה, משום שהעולם המוסלמי החזיק בכתביהם של אריסטו, אפלטון ודומיהם - שהנצרות אינה הכירה היטב. המיעוט היהודי, שנשאר בשטחים הכבושים בהיותם צד ניטראלי, החלו לתרגם את הכתבים האלה - משום שדברו הן ספרדית והן ערבית. בנוסף, זכתה הנצרות בידע מדעי רב שצבר העולם המוסלמי, שנפל כעת לידיהם - כיבוש טולדו היה אירוע מכונן בהקמת האוניברסיטה הראשונה בבולוניה. 
 
-##מסעות הצלב
+## מסעות הצלב
 
 ב1204, התרחש מסע הצלב הרביעי. במקור, מסעות הצלב היו סיוע לביזנטיון הקורסת כנגד הטורקים. ב1071, מתרחש קרב מנזיקר - שם נמחק הצבא הביזנטי בידי הטורקים. כעת נפרץ גבול שהיה יציב מזה מאות שנים, והביזנטים מחזיקים רק את מערב טורקיה. בעקבות הכיבושים, הטורקים צוברים ביטחון ומתחילים להתנכל לעולי רגל נוצרים, במיוחד בירושלים, מה שממיט עליהם את חימת העולם הנוצרי - ומביא עליהם את מסעות הצלב. ב1096, מתגבשת הקבוצה הראשונה של עולי הרגל - עניים מרודים, שמובלים בידי אנשי דת בינוניים וממוננים בידי אצילים - אשר כותשים כל קהילה *יהודית* שנקרית בדרכם. בהגיעם לגבול הונגריה, הם מסורבי כניסה, ופותחים במלחמה כנגד הונגריה - אשר מביסה אותם. חלקם בורחים, וחלקם עוקפים את הונגריה דרך סלובקיה. הביזנטים מסרבים להעביר אותם בתוך ביזנטיון, ומשנעים אותם בספינות לצד האסייתי, שם נוחלים כישלון.
 
@@ -31,7 +31,7 @@ dateCreated: 2024-02-14T15:36:51.424Z
 אחד מהספרים שמתורגמים באותם שנים הוא מורה נבוכים, שנכתב באיזור 1192, ותורגם לעברית ב1200. ב1240, כבר ישנו תרגום שלם בלטינית - ובזכותו מצליחים לעכל את המידע המדעי הרב, שמאתגר אותם מבחינה דתית, שמגיע הן ממכיבוש ספרד והן מכיבוש ביזנטיון. הרמב"ם נהפך למוכר מאוד בקרב הפילוסופיה הנוצרית.
 
 
-###הקתרים
+### הקתרים
 [קתרים](https://en.wikipedia.org/wiki/Catharism) הם מיעוט דתי שהגיע איכשהו לדרום צרפת, ככל הנראה מבוסניה. הקתרים הם דת דואליסטית, שמאמינים באל טוב ואל רע, שמושמדים כמעט לחלוטין בידי הנוצרים שרדפו אותם. הם מורכבים מאנשי דת, שעליהם חלים איסורים די קשים - דוגמת צמחונות ופציפיזם - ומהעם, שבעיקר מאמין ומבקש מחילה. שרד מהם מעט מאוד - כמה סידורי תפילה ועדויות של מומרים. הקתרים הם ככל הנראה גלגול של דת פרסית, כמו המניחיים, שהתגלגלו לאיזור ביזנטיון, משם לבוסניה ולבסוף לדרום צרפת. איכשהו, הם נהפכים לדת מרכזית באיזור זה - והקתולים בדרום צרפת לומדים לחיות איתם. הם משתרשים היטב באוכלוסיה המקומית, ומשום שמקיימים קשרי משפחה עם נוצרים רבים - לא ניתן לרדוף אותם; זו תופעה חריגה מאוד.
 
 הקתרים לוקחים *ביס* די גדול מהעולם הנוצרי באיזור זה, והאפיפיור, בניסיון לטפל בברדק, שולח כנגדם אינקוויזיטורים - שהקתרים רוצחים. אחרי מסע ומתן לא מוצלח במיוחד, הקתרים נהפכים לרוב בחלקה המזרחי של דרום צרפת - באיזור טולוז, פורה ולאנדוק. השתרשותם מובילה למסע צלב שארך עשרות שנים (1204-1244[^2]), בעצימות גבוהה, שחשיבותו לנצרות האירופאית גדולה. הקתרים נמחקו בסופו של דבר[^3], למעלה ממאה שנה אחרי שנפלה התנגדותם המאורגנת.