docs: update פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח

פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: הפנמנולוגיה של הרוח
 description: 
 published: true
-date: 2024-07-09T14:40:39.886Z
+date: 2024-07-09T14:44:42.367Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
@@ -767,18 +767,19 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 > המושא \[...] נהיה **חיים**. מה שהמודעות העצמית מבדילה מעצמה כהווה, הגם שהוא מוצב כהווה, אינו הווה רק בצורת הוודאות החושית והקליטה, אלא הוא הוויה רפלקסיבית, ומושא התאווה הבלתי-אמצעית הוא משהו חי.
 > *168*
 
-> לקחה של הדיאלקטיקה בפרקי **מודעות** היה ש***במושג* לבדו** - בחשיבה המושגית - **מתפענח**\מונהר\מובן *האובייקט(יבי)* כמות שהוא; החשיבה היא שיורדת לחקרו של האובייקט(יבי) היא שטובעת[^23] את המושגים הנחוצים לשם כך (ובכללם עצם המושג 'אובייקט(יבי)!). ומעבר לזה (ובעצם מובלע בתוך כל זה), היא - החשיבה - מודעת לעצמה ב***מודעות עצמית***: ה'אני החושב', אני החושב, יודע את האובייקט(יבי) ויודע שאני יודע; *בחשיבתי המושגית אני מבין לאשורם ולאמיתתם את היחסים בין האובייקטיבי לסובייקטיבי* ומסולקת המכשלות והתבלולים שהעיבו על יומרת ידיעתנו. 
+> לקחה של הדיאלקטיקה בפרקי **מודעות** היה ש***במושג* לבדו** - בחשיבה המושגית - **מתפענח**\מונהר\מובן *האובייקט(יבי)* כמות שהוא; החשיבה היא שיורדת לחקרו של האובייקט(יבי) היא שטובעתאת המושגים הנחוצים לשם כך (ובכללם עצם המושג 'אובייקט(יבי)!). ומעבר לזה (ובעצם מובלע בתוך כל זה), היא - החשיבה - מודעת לעצמה ב***מודעות עצמית***: ה'אני החושב', אני החושב, יודע את האובייקט(יבי) ויודע שאני יודע; *בחשיבתי המושגית אני מבין לאשורם ולאמיתתם את היחסים בין האובייקטיבי לסובייקטיבי* ומסולקת המכשלות והתבלולים שהעיבו על יומרת ידיעתנו. 
 {.is-info}
 
 אם אני חושב כך וכך, כמובן ש*אני* חושב; אך זה ש*אני* חושב לא אומר שלא כך וכך - אדרבה! זה *אכן* כך וכך. המודעות העצמית שלי כחושב - סובייקט - לא גורעת מהדבר כפי שהוא - האובייקט - אלא טובעת בו חותם ולוקחת בו חלק. 
 
 כמו שעברנו, כל דמות שעולה מתיימרת לדעת את האמת באופן ישיר, בלתי-אמצעי, ומונעת ב**תאווה** לאשרר את הידיעה הזו. ובכל שלב, התקווה הזו נכזבת; המודעות שלה נבובה, והיא יורדת מכוח עקרונותיה שלה בעצמה. נוצרת תובנה חדשה, ושוב עולה דמות חדשה, שמתיימרת שוב לאותה בלתי-אמצעיות, הנחת יסוד שהיא בטוחה בה, וחוזר חלילה. ככה אנחנו מתקדמים לעבר ההתצטללות המעמיקה והולכת. [האפריציזם נפל](#הישגי-דיאלקטיקת-הוודאות-החושית), ועל חורבותיו קם [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת); ועל כתפיו של קאנט עומד הגל.  
 
+
 > מדברים אלו יש המפרשים את הגל כקורא להפסיק לחקור את המדע האמפירי. זו שטות; הגל דורש הן את המדע האמפירי והן את המשך ההצטללות הפילוסופית. *אי השלמות של המדע האמפירי היא שלמותו*, אומר רודל, מפרשניו החשובים של הגל.
 {.is-warning}
 
-
-
+החשיבה היא שטובעת, בנביעתה העצמית ומתוך חירות (וברור אפוא שיש לה תכלית). זו נקודה קנטיאנית חשובה - החשיבה היא ספונטנית (נביעה-עצמית). המחשבה אינה מקבלת דבר כנתון, ונמצאת בשיח עם הדברים. אולם, היא אינה נענית לכוח - היא נענית לטיעונים; ההגבלות שלה אינן חקוקות באבן, אלא באמת המידה שהיא מציבה לעצמה; בבסיסו של דבר, היא חופשית.
+אז מהי אותה תאווה? העובדה שהמחשבה שלנו חופשית אומרת שהיא לא נטבעה מנסיבות העולם, בהכרח מסוים; אם יש לי חופש, מה מדריך אותי? אני רוצה להבין, לדעת את עומקו של הדבר: זוהי התכלית - קביעת המושגים הנכונים שיאפשרו לדעת את הדבר. המחשבה לא סתם קורית; יש לה *טלוס*.
 
 [^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
 [^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*.
@@ -801,5 +802,4 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 [^19]: מוטיב נפוץ בפילוסופיה של המאה ה19.
 [^20]: הסטואיקנים - דיוגנס, סנקה, אפיקטטוס ומרקוס אאורליוס, סברו שכוחו של אדם הוא בשליטה על מה שנתון לשליטתו - מחשבתו ותפיסתו - וזניחת מה שמחוץ לשליטתו - העולם החיצוני והנסיבות; אמרה מפורסמת של אפיקטטוס (אני חושב) הוא ש*המלך על כיסאו חופשי כאסיר בכלאו* - דיוגנס בחבית שלו חופשי כמו הקיסר הרומי מרקוס אאורליוס.
 [^21]: דוגמאות של אליעזר - לא שלי! 
-[^22]: לא במקרה: סארטר הכיר וקרא הגל.
-[^23]: היא שטובעת, בנביעתה העצמית ומתוך חירות (וברור אפוא שיש לה תכלית). זו נקודה קנטיאנית חשובה - החשיבה היא ספונטנית (נביעה-עצמית). המחשבה אינה מקבלת דבר כנתון, ונמצאת בשיח עם הדברים. אולם, היא אינה נענית לכוח - היא נענית לטיעונים; ההגבלות שלה אינן חקוקות באבן, אלא באמת המידה שהיא מציבה לעצמה.
+[^22]: לא במקרה: סארטר הכיר וקרא הגל.