From 19113ecebd45a47e52bb3dad6064778bb39ce0fa Mon Sep 17 00:00:00 2001 From: matanhorovitz Date: Sun, 30 Jun 2024 13:41:37 +0300 Subject: [PATCH] =?UTF-8?q?docs:=20update=20=D7=A4=D7=99=D7=9C=D7=95=D7=A1?= =?UTF-8?q?=D7=95=D7=A4=D7=99=D7=94/=D7=97=D7=93=D7=A9=D7=94/=D7=99=D7=95?= =?UTF-8?q?=D7=9D/=D7=9E=D7=A1=D7=9B=D7=AA?= MIME-Version: 1.0 Content-Type: text/plain; charset=UTF-8 Content-Transfer-Encoding: 8bit --- פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת.md | 6 ++++-- 1 file changed, 4 insertions(+), 2 deletions(-) diff --git a/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת.md b/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת.md index ff8d5c72..2b152406 100644 --- a/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת.md +++ b/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת.md @@ -2,7 +2,7 @@ title: מסכת על טבע האדם description: published: true -date: 2024-06-30T10:37:39.830Z +date: 2024-06-30T10:41:34.812Z tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, יום editor: markdown dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z @@ -211,7 +211,9 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z > חשוב להבדיל בין אינדוקציה כ*ניבוי* - *אם הדבר ההוא יקרה, אז הדבר הזה יקרה, כי זה מה שקרה עד עכשיו* - לבין אינדוקציה כ*סיבתיות* - *אה, הדבר הזה שראיתי **עכשיו** הוא שגרם לדבר ההוא שראיתי **עכשיו***. יום חותר כנגד שתיהן (סעיף יד'). {.is-warning} -יום אומר שהוא רואה את הקשר הזה - שיום קורא לו *סמיכות ועקיבה* ולא *סיבה ותולדה*, לאור הכשל הזה - לא בדברים עצמם, אלא בנו - החזרות של הקשר הזה שאנו צופים בין דברים שאנו חושבים שהם סיבה ותוצאה לא יוצרים שום דבר במושאים, אלא *ברוח*. בכל פעם שאני עושה לחתול רודריק *מיאו*, רודריק מחזיר *מיאו*. זה לא משהו ב*רודריק* - ה*מיאו* שלי הוא לא הסיבה ל*מיאו* של רודריק - אני חושב ככה משום שנוצרת אצלי *רושם החזרה* (רגש) - **אידאת הקשר ההכרחי**, שהולכת ומתחזקת כל פעם שאני עושה *מיאו* ורודריק מחזיר *מיאו*;. בשני הגורמים הקבועים האלה - ה*מיאו* שלי וה*מיאו* של רודריק - לא משנה שום דבר לא אצלי ולא אצל רודריק - אלא מייצר משהו ברוח שלי, וזהו: **ה"הכרח" מתקיים ברוח ולא במושאים**. +יום אומר שהוא רואה את הקשר הזה - שיום קורא לו *סמיכות ועקיבה* ולא *סיבה ותולדה*, לאור הכשל הזה - לא בדברים עצמם, אלא בנו - החזרות של הקשר הזה שאנו צופים בין דברים שאנו חושבים שהם סיבה ותוצאה לא יוצרים שום דבר במושאים, אלא *ברוח*. בכל פעם שאני עושה לחתול רודריק *מיאו*, רודריק מחזיר *מיאו*. זה לא משהו ב*רודריק* - ה*מיאו* שלי הוא לא הסיבה ל*מיאו* של רודריק - אני חושב ככה משום שנוצרת אצלי *רושם החזרה* (רגש) - **אידאת הקשר ההכרחי**, שהולכת ומתחזקת כל פעם שאני עושה *מיאו* ורודריק מחזיר *מיאו*;. בשני הגורמים הקבועים האלה - ה*מיאו* שלי וה*מיאו* של רודריק - לא משנה שום דבר לא אצלי ולא אצל רודריק - אלא מייצר משהו ברוח שלי, וזהו: **ה"הכרח" מתקיים ברוח ולא במושאים**. + +המדע היקר של יום, שאותו התיימר לקדם בחקירתו, נותר עכשיו נבוב; אי אפשר להגיד בביטחון, בשכלתניות, שדבר גורם לדבר אחר - ויום, עצוב, חוזר לשחק שש-בש. עד לקריאת מסקנה זו, [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) היה רציונליסט מן השורה; היא זו שהוציאה אותו למסע שלו ב[ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת).