diff --git a/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md b/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md index dc908148..0272c2f1 100644 --- a/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md +++ b/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md @@ -1138,7 +1138,7 @@ namely, into all of his own masks and multiplicities בפרקים 6-7, ניטשה מדבר על *אנו המלומדים*, ו*אנו בעלי המידות הטובות* - הדרישות שלו מהפילוסופים של העתיד. ניטשה מתאר את הפילוסופים של העתיד על דרך השלילה - על כך שהוא ממשיך להבדיל אותם מאלו שלכאורה קרובים להם - מלומדים אחרים, ומדענים. המדע, והלמדנות - הפילולוגיה - יכולים להיות *כלים* רבי ערך בידי הפילוסוף של העתיד - *כל עוד הם ערים למעמדם הנחות*: הפילוסוף צריך לדעת שאינו מדען, והמדען צריך לדעת שאינו פילוסוף. - +### פילוסופים של העתיד, מדענים ומלומדים ניטשה מסכים עם אפלטון בדבר החינוך: מי ששולט בחינוך, שולט בעם; מי ששולט בפוליטיקה, שולט בעם. ניטשה ינסה לשכנע אותנו - ואת האינטלקטואלים באירופה - שאין שוויון בין תחומי ידע, ובין המדעים לפילוסופיה. כולם חשובים, יקרים וחכמים - ***ככלים של הפילוסוף***. אילו *לא* יקבלו את מעמדם ככלים, הם *מזיקים* לרוח האנושית - לא פחות! @@ -1164,7 +1164,7 @@ of scholars now stand in full bloom, in their finest spring. everywhere - which וגם כלפי הפילוסופיה, ניטשה לא נשאר חייב. איפה יימצאו היום פילוסופיים כמו *אפלטון*, או [*אמפדוקלס*](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים#אמפדוקלס-מאקראגאס) - מעצבי רוח רבי עוצמה? היום מסתובבים מעין טכנאים כאלה ([פילוסופים אנליטיים](/פילוסופיה/מטאפיזיקה)), אקדמאים גרמנים מדושנים כאלה. ->
Let us confess how utterly our modern world lacks the whole type" of a Heraclitus, Plato, Empedocles, and whatever other names these royal and magnificent hermits of the spirit had; and how it is with considerable justification that, confronted with such representatives of philosophy as are today, thanks to fashion, as much on top as they are really at the bottom-in Germany, for example, the two lions of Berlin, the anarchist· Eugen Duhring and the amalgamist Eduard von Hartmann -a solid man of science may feel that he is of a better type and descent. It is especially the sight of those hodgepodge philosophers who call themselves "philosophers of reality" or"positivists" that is capable of injecting a dangerous mistrust into the soul of an ambitious young scholar: these are at best scholars and specialists themselves-that is palpable - they are all losers who have been *brought back* under the hegemony of science, after having desired more of themselves at some time without having had the right to this "more" and its responsibilities - and who now represent,in word and deed, honorably, resentfully, and vengefully, the *unbelief* in the masterly task and masterfulness of philosophy. +>
Let us confess how utterly our modern world lacks the whole type" of a Heraclitus, Plato, Empedocles, and whatever other names these royal and magnificent hermits of the spirit had; and how it is with considerable justification that, confronted with such representatives of philosophy as are today, thanks to fashion, as much on top as they are really at the bottom-in Germany, for example, the two lions of Berlin, the anarchist· Eugen Duhring and the amalgamist Eduard von Hartmann -a solid man of science may feel that he is of a better type and descent. It is especially the sight of those hodgepodge philosophers who call themselves "philosophers of reality" or"positivists" that is capable of injecting a dangerous mistrust into the soul of an ambitious young scholar: these are at best scholars and specialists themselves-that is palpable - they are all losers who have been *brought back* under the hegemony of science, after having desired more of themselves at some time without having had the right to this "more" and its responsibilities - and who now represent,in word and deed, honorably, resentfully, and vengefully, the *unbelief* in the masterly task and masterfulness of philosophy > >Finally: how could it really be otherwise? Science is flourishing today and her good conscience is written all over her face. while the level to which all modem philosophy has gradually sunk, this rest of philosophy today, invites mistrust and displeasure, if not mockery and pity. Philosophy reduced to "theory of knowledge," in fact no more than a timid epoch ism and doctrine of abstinence- a philosophy that never gets beyond the threshold and takes pains to deny itself the right to enter-that is philosophy in its last throes an end, an agony, something inspiring pity. How could such a philosophy-dominate!
@@ -1175,7 +1175,55 @@ of scholars now stand in full bloom, in their finest spring. everywhere - which > >[לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק) -למה המצב הזה קרה? איך הפילוסופים איבדו את הביטחון בעצמם, שאיפשר להם לשלוט בתחום הרוח? +למה המצב הזה קרה? איך הפילוסופים איבדו את הביטחון בעצמם, שאיפשר להם לשלוט בתחום הרוח האנושית, שיצרה דברים כמו המדע? + +המדע נהיה מתמטי יותר, והפילוסופים איבדו ביטחון בתוך העולם הזה. אך בלי היומרה הזו לשלוט ולצוות - אין פילוסופיה; ניטשה נאמן בכך לעולם היווני. אובדן האמון של הפילוסופיה *הוא* הסיבה שהמדע עקף אותה - אין בכוחה יותר להציב גבולות לתחומים האחרים, ואינה יכולה לתפקד יותר כמעריך העליון, או *להגן* על המדע. ניטשה *רוצה* להגן על המדע - אבל להגן ממה? + +אנו אוהבים את המדע, כשהוא משרת אותנו - אבל פחות אוהבים אותו כשהוא מערער על האמונות שלנו, או מציף שאלות לא נעימות. למשל - הויכוח סביב [IQ ותורשה](/פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/גנטיקה) - האם IQ עובר בתורשה, ושונה בין קבוצות כאלו ואחרות? המסקנות - שהוא אכן עובר, ושיש פערים גדולים - לא נוחות *בכלל* לאוזניים המודרניות[^66]. האם עדיין צריך חופש מחקר? עדיין *טוב לדעת?* ניטשה חושב שכן, ושצריך פילוסופים כדי להגן על המדע במצבים כאלה. + +יש בוז מסוים, אנדי מספר, בין פילולוגים קלאסיקאנים והיסטוריונים לפילוסופים: הראשונים יקראו אפלטון ויגידו - *הפילוסופים האלו לא יודעים על מה הם מדברים; הם לא יודעים יוונית, הם לא יודעים את ההקשר, הם מתנהגים כאילו הוא לא פריט היסטורי - הוא מת!* ניטשה, מנגד, מושל את הלימוד ה"יבש" לאישה עקרה - + +>
Compared to a genius-that is, to one who either *begets* or *gives birth*, taking both terms in their most elevated sense-the scholar, the scientific average man, always rather resembles an old maid: like her he is not conversant with the two most valuable functions of man. Indeed, one even concedes to both, to the scholars and to old maids, as it were by way of a compensation, that they are respectable-one stresses their respectability-and yet feels annoyed all over at having to make this concession
+> +> > 206 + + +לדעת את ההקשר התרבותי, את השפה, את הרקע - זהו כלי *יקר ערך*, אומר ניטשה, אבל לבדו - הוא הרסני: הוא עלול להוביל אותנו לנפנף את הפילוסופיה בבוז. בידיים הנכונות, הוא ייתן לנו את כל הכלים להבין, לחיות, וליצור. + +המדען, מוסיף ניטשה, הוא חרוץ; הוא שקדן; הוא שחקן קבוצתי - כמו החזון של דקארט למדע, ל*קהילה המדעית*, שמתממש. אבל, המדען החרוץ, השקדן, העסוק - *גם הוא עקר*; אין לו פנאי, הוא חייב להמשיך להצדיק את עצמו - *לפרסם עוד*. בכך, חורץ ניטשה גם אותו כתופעה של עדר - לא כתופעה אצילית. מנגד, המדען תופס את הפילוסוף כבטלן יומרני - הוא יושב כל היום ומרים ספקולציות - האם אלה חיים? מה הוא יודע? + +בעולם האקדמי, משיב ניטשה, הכל בקטן - מלחמות קטנות, שאלות קטנות, הישגים קטנים[^67]. + +הפילולוג והמדען, חושב ניטשה, נגועים ב*אובייקטיביות יתר* - + +>
However gratefully we may welcome an objective spirit - and is there anyone who has never been mortally sick of everything subjective and of his accursed ipsissimosity[^68]? -- in the end we also have to learn caution against our gratitude and put a halt to the exaggerated manner in which tho "unselfing" and depersonalization of the spirit is being celebrated nowadays as it it were the goal itself and redemption and transfiguration. This is particularly characteristic of the pessimist's school, which also has· good reasons for according the highest honors to "disinterested knowledge." The objective person who no longer curses and scolds like the pessimist, the Ideal scholar in whom the scientific instinct, after thousands of total and semi-failures, for once blossoms and blooms to the end, is certainly one of the most precious Instruments there are; but he belongs in the hand of one more powerful. He is only an instrument; Jet us say, he is a mirror-he is no end in himself." The objective man is indeed a mirror: he is accustomed to submit before whatever wants to be known, without any other pleasure than that found. in knowing and "mirroring"; he waits until something comes, and then spreads himself out tenderly lest light footsteps and the quick passage of spiritIike beings should be lost on his plane and skin
+> +> > 207 + +### פילוסופיה וספקנות + +המדע הוא כמו *מראה* - הוא כלי יקר ערך להתמקד, אבל הוא חסר ערך בשיפוטים *ערכיים* - הוא מאפשר לראות, אבל לא לשפוט מה אתה רואה. זהו לא ביטוי לרצון לעוצמה: המדען הטוב נעלם בעבודתו. אבל הרצון לעוצמה קובע ש*כל* מעשה שלנו הוא *ביוגרפיה* - ולכן העיסוק העילאי הוא לא להתמקד במה רואים, אלא לחוקק את השיפוט אודות מה שרואים: זוהי הסובייקטיביות היחידה העילאית יותר מאובייקטיביות. + +בסעיף 208, מאמל"ק לנו אנדי, ניטשה אומר שתפיסתנו המודרנית (אירופים במאה ה19) לגבי מה מדע ופילוסופיה צריכים להיות מושפעת מאוד מאירוע היסטורי מסוים: המאבק של גלילאו נגד הכנסייה - סיפור ה*בראשית* של העולם המודרני. מצד אחד, הדעה החוקרת, החופשית, בדמותו של גלילאו, ומצד שני, התפיסה הדוגמטית של הכנסייה - והמאבק ביניהם על זכותו של גלילאו *להטיל ספק*. התפיסה שלנו הושפעה מהאירוע המסוים הזה - *ההשתחררות מהנצרות*. + +מאז, אומר ניטשה, כל פילוסופיה שאינה *ספקנות מוחלטת* או *מטריאליזם מוחלט* חשודה כמדרון חלקלק שיפיל אותנו חזרה למלתעות ה*דת*. לכן, אומר ניטשה, האדם המודרני אינו יכול לדמיין פילוסופיה שאיננה ספקנית - כל דבר אחר בעיניו הוא דוגמטיזם. או שאנחנו מאמינים לחלוטין באבולוציה - שתסביר ה כ ל - מוסר, חירות, נפש - או ש-*או או, הוא מאמין בשבעה ימים...* + +פילוסופיה כיום היא ספקנות. אבל ניטשה **איננו ספקן**, והוא אינו חושב שהפילוסופים של העתיד יהיו ספקנים. ניטשה לא רק מטיל ספק: הוא מציג רעיון *חיובי* - ומכיר בו כפרשנות, אבל עדיין כפרשנות חיובי. הספקנות היא *חלק* מהפילוסופיה - חלק חשוב מאוד! אבל לא הפילוסופיה *לחלוטין*: ספקנות מוחלטת היא מכרסמת, דוגמה אנטי-פילוסופית. *היא גילתה לי את סודותיה*, אומר ניטשה על *החיות* בכה אמר זרתוסטרא. + +ספקנות יתר, סבור ניטשה, היא חולשה של הרצון, שמאפיינת תרבויות עייפות - שכבר לא מסוגלות להגיד *כן*. בסעיפים 208-9, ניטשה מאניש מספר גישות פילוסופיות, בדמות עמים אירופים. למשל, הצרפתים - העם המודרני הראשון - כבר הספיקו להתדרדר לספקנות קיצונית, וניהיליזם. האיטלקים - אחד העמים העתיקים, אך המדינות החדשות - עוד לא יודעים לאן הם הולכים פילוסופים. את גרמניה, מצד אחד, משבח את הספקנות שאפיינה את רוח גרמניה מסיבה - מוצרט, בטהובן, קאנט, גתה, ועד מותו של הגל. מצד שני, איזה אופי פילוסופי יהיה למדינה הזו, עכשיו כשהגרמנים מתאחדים לראשונה למדינה? ניטשה חשש שהאומה הגרמנית תיפול ללאומנות[^69]. ומה בדבר הערים המעורבות, מרכזי האוכלוסין של אירופה? הוא סבור שגם הם ייפלו לניהיליזם. + +ניטשה מתמקד במיוחד דווקא ב*רוסים*. רוסיה, הוא אומר, מלאה בעוצמה ברברית-פרימיטיבית פרועה, ולא ברור לנו איך היא תתממש פילוסופית. ניטשה מקווה שה*צל* של רוסיה יהיה כה-מפחיד, שהוא יאחד את אירופה כולה תחת רצון אחד וערכים חדשים. + +>
I do not say this because I want it to happen: the opposite +would be rather more after my heart - I mean such an increase in the menace of Russia that Europe would have to resolve to become menacing, too, namely, *to acquire one will* by means of a new caste that would rule Europe, a long, terrible will of its own that would be able to cast its goals millennia hence - so the long-drawn out comedy of its many splinter states as well as its dynastic and democratic splinter wills would come to an end. The time for petty politics is over: the very next century will bring the fight for the dominion of the earth - the compulsion to large-scale politics
+> +> > 208 + +ניטשה לא מתכוון למובן הגיאו-פוליטי - *מי ישלוט בבוספורוס* - אלא במובן האנושי: אילו עמים עדיין יכולים להיות חומר גלם, שאפשר לעצב: אצל ניטשה, עוצמה רוחנית ועוצמה פיזית הם אותו הדבר ממש. איזה עם ייקח על עצמו את הנהגת הרוח האירופית, כמו שעשתה יוון, ואחריה רומא? מי יישא את הפילוסופיה, את הספרות הגבוהה - כמו הומרוס, ושייקספיר - את המדעים העליונים? + +מי יהיו הפילוסופים החדשים? + +ניטשה מתאר אותם כאנשי ניסויים נועזים - שחומר הגלם שלהם הוא הם עצמם, והאנושות כולה. הם ישתמשו למכביר בכלים העוצמתיים שלהם - הפילולוגיה, המדע, הספקנות - כדי לטעון טענות *חיובית* לגבי מהות הטבע, הרצון לעוצמה, והשיבה הנצחית. הם לא יזהו את עצמם עם הכלים האלה [^50]: ולכן כל כך מסוכן שקוראים אותו ילדים בני 17. [^1]: ציטוטים כמו זה נופלים קורבן ל*quote mining*, אומר אנדי. @@ -1241,4 +1289,8 @@ of scholars now stand in full bloom, in their finest spring. everywhere - which [^62]: אהבת אדם - φιλάνθρωπία [^63]: באופן אירוני, על פי ה"עמים האציליים", ביניהם היהודים - ראינו איך זה הלך... [^64]: *חשיפת הפצעים* (חיטוט בפצעים). -[^65]: [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) \ No newline at end of file +[^65]: [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) +[^66]: המלצה להעמקה בדיון: הסוציולוג Charles Murray - שחוקר את פערי האינטיליגנציה, במיוחד אצל היהודים. +[^67]: המלצה של אנדי לסרט - *הערת שוליים* - על החוג לתלמוד באוניברסיטה העברית, סאטירה על החיים האקדמיים. +[^68]: אותו הדבר ממש, המילים ממש. +[^69]: כן, אה. \ No newline at end of file