shmick/study
1
0
Fork 0
Code Issues Pull Requests Packages Projects Releases Wiki Activity

docs: update פילוסופיה/לשון/ראסל

Browse Source
This commit is contained in:
matanhorovitz
2024-01-28 17:01:34 +02:00
committed by shmick
parent 08b59ef2e0
commit 1ffd2e7079
1 changed files with 18 additions and 3 deletions
Download Patch File Download Diff File Expand all files Collapse all files

21
פילוסופיה/לשון/ראסל.md
View File

@@ -2,7 +2,7 @@
title: ראסל
description:
published: true
date: 2024-01-28T14:44:04.725Z
date: 2024-01-28T15:01:32.023Z
tags:
editor: markdown
dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
@@ -16,8 +16,23 @@ dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
ראסל סבור שהמבנה הדקדוקי הדומה בין ביטויים מצביעים כמו *משה הוא לא מלך מרוקו* ו*מלך צרפת הוא קירח* מסתיר בתוכו הבדל פילוסופי משמעותי. האחד מדבר על אובייקט משוים בעולם - משה - והאחר מדבר על דבר שאינו קיים בעולם, אלא תפקיד שאנו סבורים (במקרה הזה, באופן שגוי) שקיים - הרי אין מלך צרפת.
ראסל מבסס את השיטה שלו בטענה שיש להתייחס לתיאוריה פילוסופית כמו לתיאוריה מדעית - ככל שעולה בכוחה להסביר יותר תופעות ("היבכים"), כך ערכה ההסברי עולה והרי שהיא קרובה יותר לאמת.
ראסל מבסס את השיטה שלו בטענה שיש להתייחס לתיאוריה פילוסופית כמו לתיאוריה מדעית - ככל שעולה בכוחה להסביר יותר תופעות ("היבכים"), כך ערכה ההסברי עולה והרי שהיא קרובה יותר לאמת. ראסל מציין שני "היבכים"
# בעיית ההקשר הפסיכולוגי
תחילה, חוזר ראסל על עקרון הכסות (אקסטנציונליות) - שניתן להחליף ביטוי בפסוק בכל ביטוי אחר שחל על אותם האובייקטים בדיוק בעולם. נניח והמחבר של ווברלי הוא סקוט, וג'ורג' הרביעי מדבר על המחבר של ווברלי. פרגה סבור שלא ניתן יהיה במקרה כזה להחיל את 'המחבר של ווברלי' ב'סקוט', בטענה שמדובר בהקשר פסיכולוגי - ג'ורג' לא בהכרח יודע שמדובר באותו האדם ממש. לכאורה, עקרון הכסות לא עובד ברגע שנכנס הקשר פסיכולוגי: *המחבר של ווברלי* ו*סקוט* הם ברי החלפה בפסוק *המחבר של ווברלי מוכשר מאוד*, אבל לא ב*ג'ורג' חושב שהמחבר של ווברלי מוכשר מאוד*.
בעוד שפרגה פותר את הבעיה הזו, הפתרון קצת דחוק, ולא טבעי. ראסל לא השתכנע.
בעוד שפרגה פותר את הבעיה הזו, הפתרון קצת דחוק, ולא טבעי; למה שההוראה של ביטוי תשתנה רק בהקשר מסוים? הוראה אמורה להורות על האובייקט, בכל הקשר שהוא; בקיצור, ראסל לא השתכנע.
# בעיית הסתירה ("החוק השלישי הנמנע")
הביטוי הזה מציף בעיה נוספת:
> א' הוא ב' או שא' הוא לא ב'[^1]
לכאורה, יש כאן הכרח לוגי: או שדבר הוא א', או שדבר הוא ב'. אלא שאם נבחן את מלך צרפת, 'מלך צרפת הוא קירח' או 'מלך צרפת אינו קירח' חייבים להיות אמיתיים, אבל הנה - שניהם שקריים, משום שאין כלל מלך צרפת! הפסוק אינו אמיתי, ואינו שקרי!
*כיצד יכולה אי-ישות יכול להיות נושא של טענה?*, תוהה ראסל ^בזלזול^. ברגע שאין לפסוק ערך אמת, ואין לו אובייקט בעולם, אני בעצם לא יכול להגיד את זה בכלל.
[^1]: ר' גם: [חוק הסתירה האריסטותלי](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#חוק-הסתירה)