From 223d85e5f1d58310104b2baf8c2d7ee492345aea Mon Sep 17 00:00:00 2001
From: Matan Horovitz <matanhorovitz@protonmail.com>
Date: Tue, 1 Apr 2025 14:31:32 +0300
Subject: [PATCH] vault backup: 2025-04-01 14:31:32

---
 פסיכולוגיה/רגש/אמוציות.md | 49 +++++++++++++++++++++++++++++++++++++--
 1 file changed, 47 insertions(+), 2 deletions(-)

diff --git a/פסיכולוגיה/רגש/אמוציות.md b/פסיכולוגיה/רגש/אמוציות.md
index 5bc0f6b7..d3f38a82 100644
--- a/פסיכולוגיה/רגש/אמוציות.md
+++ b/פסיכולוגיה/רגש/אמוציות.md
@@ -32,11 +32,56 @@ tags:
 - נטיות פעולה ייחודיות
 - הבעות פנים ייחודיות
 
+### התיאוריה של וויליאם ג'יימס
 
+לפי וויליאם ג'יימס (1890), אמוציות הן תפיסה מודעת של התגובה הפיזיולוגית שאנו עוברים לאור גירוי רגשי, שיוצרת את החוויה הרגשית.
 
-לפי וויליאמס ג'יימס, אמוציות הן תפיסה מודעת של התגובה הפיזיולוגית שאנו עוברים לאור גירוי רגשי, שיוצרת את החוויה הרגשית.
+ג'יימס **לא מבחין** בין חוויה רגשית מודעת לבין רגש : רגש הוא סוג של תפיסה, בדיוק כמו תפיסה פיזיולוגית. 
 
-ג'יימס לא מבחין בין חוויה רגשית מודעת לבין רגש. 
+הרעיון של ג'יימס היה מהפכני[^1], משום שבתקופתו היה מקובל שרגש מעורר תגובה פיזיולוגית, ולא הפוך. 
+
+#### ביקורת 
+
+עוררות פיזיולוגית זהה יכולה להופיע בעקבות רגשות שונים (למשל - קצב לב מוגבר בכעס ובפחד). כמו כן, ייצור מלאכותי של עוררות פיזילוגית (למשל - בזריקת אדרנלין) לא מייצרת (לכאורה) רגשות "אמיתיים". עדות נוספת כנגד ג'יימס היא שפגיעה בקישוריות בין איברים מסוימים למוח לא מונעת רגשות - קרי, ייתכן עיוורון לתחושות הפיזיולוגיות כשלצידו עדיין יש חוויה של רגש.
+
+יתרה מכך, ג'יימס לא מזכיר את הרעיון שרגש מופנה כלפי אובייקט כזה או אחר; אנחנו לא *עצובים* סתם[^2], אלא עצובים על *משהו*.
+
+### התיאוריה של שכטר
+
+שכטר לקח את התיאוריה של ג'יימס ופיתח אותה לאור הביקורת. 
+
+כאמור, יש עוררות פיזיולוגית בעקבות החשיפה לגירוי הרגשי. 
+בשלב השני, יש *פירוש* של העוררות הפיזיולוגית בעקבות המאפיינים של הגירוי הרגשי *המסוים*.
+
+אולם, כמו ג'יימס, שכטר *לא* מבחין בין חוויה רגשית מודעת לרגש ממש - לחוות שאתה עצוב *זה* להיות עצוב.
+
+שכטר ניסה לאושש את התיאוריה בניסוי. 
+
+[Schachter & Zinger, 1962](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1037/h0046234) הזריקו לנבדקים אדרנלין (שגורם לעוררות פיזיולוגית). חלק מהנבדקים הוצבו בחדר עם אדם שמח, וחלק עם אדם כועס.
+
+נבדקים בחדר עם האדם השמח דיווחו על שמחה, ולהיפך.
+
+עדות נגד התוצאות האלו היא שחשיפה חוזרת לגירוי גורמת לעלייה באהדה כלפי אותו גירוי, אפילו כשהוא מוצג באופן תת-סיפי (ללא זיהוי מודע של הגירויים). מכך מסיקים כי אין צורך ברכיב קוגניטיבי (הפרשנות) על מנת לעורר רגש. 
+
+### תיאוריות הערכה
+
+קבוצה של תיאוריות - *תיאוריות הערכה* (Appraisal theories) - לוקחות את רעיון הפרשנות של שכטר רחוק יותר. תיאוריות אלו מציעות שהרבה מהפרשנות היא אוטומטית או לא מודעות - הפרשנות היא בראשיתה לא-מודעת וזהו חלקה הארי, והפרשנות המודעת היא החלק האחרון, סוף התהליך.
+
+כלומר, יש לנו קריטריון ברור למה מעורר בנו רגש ומה לא (אחרת היינו הולכים בעולם ומתחרפנים). רק גירויים שעוברים את הסף מקבלים פרשנות *מודעת*. 
+
+התהליך המודע, בסוף ההערכה, הוא זה שמאפשר לנו לקשר ולשיים את הרגש (*פחדתי כי הגיע דוב*). 
+
+התיאוריות חלוקות ביניהן בנוגע לשאר הרכיבים האמוציונליים, אבל חולקות את הרעיון הכללי הזה. 
+
+התיאוריות האלו *דוחות* את הרעיון של ג'יימס ושכטר לפיו הרגש הוא ההערכה המודעת; רגש הוא מכלול ש*מכיל* את החוויה הרגשית המודעת, ולא אותו הדבר ממש. המשמעות היא, שבבואנו לחקור רגש, יש הרבה יותר רכיבים שאנחנו צריכים להבין ולחקור - ולא רק את החוויה המודעת. 
+
+הסיווג והנוכחות של הרגש הוא מאוד מצבי - אותם הגירויים יעוררו רגשות שונים, אם בכלל, במצבים שונים. תיאוריות הערכה מציבות כמה *משתני הערכה*, דוגמת
+
+- רלוונטיות המטרה עבורי
+- תואמות המטרה
+- ועוד... 
 
 
 
+[^1]: אם כי לא הסנונית הראשונה: גם [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) הזכיר את סדר האירועים הזה.
+[^2]: *ףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף*
\ No newline at end of file