docs: update פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח

פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: הפנמנולוגיה של הרוח
 description: 
 published: true
-date: 2024-06-18T14:47:18.318Z
+date: 2024-06-18T15:07:11.915Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
@@ -470,7 +470,37 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 > במקום להיות עקרון ההנעה השרירותי… \[יש] להניח לתוכן שיניע את עצמו מתוך טבעו שלו ואז לעיין בתנועה זו.
 > *שם, עמ' 160*
 
+## יאוש מכל צורות התודעה הפנומנלית
 
+> רק הספקנות המְכַווֶנֶת למלוא היקף המודעות המופיעה מכשירה את הרוח לבחון מה היא אמת, בעוררה ייאוש ביחס לדימויים, המחשבות והסברות המכונים טבעיים -- ואין זה משנה אם מכנים 
+אותם עצמיים או זרים - שהמודעות הניגשת **מיד** לבחינה עדיין מלאה בהם ומותנית על ידם, ומשום כך אינה מסוגלת לבצע בפועל את מה שברצונה לעשות.
+> *78§*
+
+הידע המופיע עולה ויורד מיד; תהליך ההבנה שלו - של *הרוח*, לא של המודעות, הוא מתמשך. המודעות יוצא מנקודת התחלה ודאית, וברגע שעוסק בה - הוא כושל. כל פרק בספר מתקדם באופן לוגי מהאופן הקודם; כל כישלון הזה מלמד את הרוח לקח שהיא נושאת אותו הלאה, לשלב הבא - שם אנחנו *שוב* מתחילים מנקודת מבט ודאית, בלתי-אמצעית.
+
+בכל שלב בשלבי המסע יש התחלה מידית, ובעצם התנועה - החשיבה הדינאמית על סברות, מחשבות ודימויים - היא נמסה. המשחק הזה, שוב ושוב, זו דיאלקטיקה, שהולכת ומכרסמת במיידיות הזו באופן הולך ומעמיק. מכל זה, אומר הכל, חשיבה מושגית היא *תנועה* - וכשנחשוב *לגמרי*, נהיה *לגמרי* בתנועה. הדיאלקטיקה הזו היא ביקורת פנימית, של המודעות הבוחנת את עצמה בביקורת פנימית. 
+
+המודעות חותרת לאובייקטיביות - כל פעם עם מושג מידי וברור של *מה הוא אובייקט* - שנפרס בעצמו, נכשל, ומנסה שוב עם הבנה *אחרת* של מה זה אובייקט.
+
+## מסע של שלילה ואובדן
+
+> ניתן לראות את ההצגה הזאת בתור דרכה של המודעות הטבעית החותרת אל הידע האמיתי, או בתור דרכה של הנפש התועה דרך סדרת דמויותיה, כתחנות הטבועות עבורה מראש מטבעה, על מנת שתזדכך לכדי רוח, על ידי כך שבאמצעות התנסותה המלאה בעצמה היא תגיע להכרת הווייתה כפי שהיא בעצמה. 
+> *78*
+
+> המודעות הטבעית היא רק מושג של הידע או ידע בלתי ריאלי. אבל משום ש[המודעות הטבעית] תופסת את עצמה באופן בלתי אמצעי דווקא בתור הידע הריאלי, לדרך הזאת יש עבורה משמעות שלילית, ולגביה הריאליזציה של המושג משמעה אובדנה שלה עצמה; כי בדרך זו היא מאבדת את אמיתותה. את הדרך הזאת ניתן אפוא לראות כדרך **הספק**, או ליתר דיוק כדרך הייאוש.
+> *78§*
+
+המודעות הטבעית, אומר הגל, לא באמת יודעת מה זה ידע - רק המושג של הידע, או ידע בלתי-ריאלי, כוזב. המודעות, במיידיות שלה, מתיימרת לדעת אותה - ומרגע שהיא עומדת על הטעותה, זו מכת מחץ עבורה - זו השליליות של הדרך. זו חוויה מאוד קשה[^17].
+
+> את האלימות הטמונה בהפרעת הסיפוק המוגבל, המודעות סובלת אפוא מידי עצמה.
+> 80§
+
+## הכוח המניע של החקירה כולה
+
+המושא **בעצמו** נהיה **להיות-עבור-המודעות של היות המושא בעצמו**, לפיכך זה האחרון הוא המושא החדש, שעמו מופיעה גם דמות חדשה של המודעות, שעבורה המהות היא משהו אחר מאשר מה שהיה קודם. זהו התנאי שמנחה את הכרחיות הרצף המלא של דמויות המודעוּת. רק ההכרחיות הזו עצמה או **היווצרותו** של המושא החדש שנקרה למודעות בלי שתדע כיצד זה קורה לה, היא מה שעבורנו כמו מתרחש מאחורי גבה של המודעות.
+> 87§
+
+המודעות מתאכזבת לגלות שחשבה שהיא אוחזת בדבר עצמו, אבל בעצם הוא מה שהוא עבורי. אבל ההבנה הזו בעצמה היא מיידית, ומתיימרת שוב לאמת - בשלב החדש הזה, המודעות *סובלת* את זה שהדבר שהיא תופסת הוא עבורה, ולא באופן מוחלט - יש כאן התקדמות לעבר הפגת המתח בין האובייקט לסובייקט. 
 
 [^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
 [^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*.
@@ -487,4 +517,5 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 [^13]: כתבים מוקדמים יותר של הגל (*הכתבים מינה*)
 [^14]: זן בודהיזם [לא חושב ככה](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/פילוסופיה#שכל-וטבע-בודהה)
 [^15]: מאמר בנושא - [ניטשה, זן ואמת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/nietzsche_and_zen_self-overcoming_without_-_andre_van_der_braak_extract.pdf)
-[^16]: מאמר בנושא - *הגל כרדיקליזציה של קאנט*
+[^16]: מאמר בנושא - *הגל כרדיקליזציה של קאנט*
+[^17]: הניסוחים של הגל מרמזים לתיאולוגיה הנוצרית, שממנה הוא מושפע בגלוי.