diff --git a/.obsidian/workspace.json b/.obsidian/workspace.json
index 3c68ef33..8be1bd13 100644
--- a/.obsidian/workspace.json
+++ b/.obsidian/workspace.json
@@ -25,12 +25,14 @@
             "id": "97f544199938cd17",
             "type": "leaf",
             "state": {
-              "type": "pdf",
+              "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "Friedrich Nietzsche - Beyond Good & Evil_ Prelude to a Philosophy of the Future-Vintage (1989).pdf"
+                "file": "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר לטוב ורוע.md",
+                "mode": "source",
+                "source": false
               },
-              "icon": "lucide-file-text",
-              "title": "Friedrich Nietzsche - Beyond Good & Evil_ Prelude to a Philosophy of the Future-Vintage (1989)"
+              "icon": "lucide-file",
+              "title": "מעבר לטוב ורוע"
             }
           }
         ],
@@ -90,7 +92,8 @@
       }
     ],
     "direction": "horizontal",
-    "width": 300
+    "width": 300,
+    "collapsed": true
   },
   "right": {
     "id": "99950006b34d1af7",
@@ -178,6 +181,8 @@
   },
   "active": "97f544199938cd17",
   "lastOpenFiles": [
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/atom.jpg",
+    "Friedrich Nietzsche - Beyond Good & Evil_ Prelude to a Philosophy of the Future-Vintage (1989).pdf",
     "פילוסופיה/חדשה/לוק/index.md",
     "פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md",
     "פילוסופיה/חדשה/יום/index.md",
@@ -206,14 +211,12 @@
     "פסיכולוגיה/אישיות/plato.pdf",
     "פסיכולוגיה/אישיות/sandford2006.pdf",
     "פסיכולוגיה/תפיסה/שיעור_1.pptx",
-    "פסיכולוגיה/תפיסה/ספר.md",
     "פסיכולוגיה/תפיסה/E. Bruce Goldstein - Sensation and Perception (2016, Cengage Learning) - libgen.li.pdf",
     "פסיכולוגיה/תפיסה",
     "פסיכולוגיה/מיניות/תפיסה/שיעור_1.pptx",
     "פסיכולוגיה/מיניות/תפיסה/E. Bruce Goldstein - Sensation and Perception (2016, Cengage Learning) - libgen.li.pdf",
     "פסיכולוגיה/מיניות/תפיסה",
     "פסיכולוגיה/אישיות/2.pptx",
-    "פסיכולוגיה/אישיות/2.pdf",
     "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/evolution.jpg",
     "favicon.png",
     "logo.png",
diff --git a/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר לטוב ורוע.md b/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר לטוב ורוע.md
index df5f8f33..205d5c69 100644
--- a/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר לטוב ורוע.md	
+++ b/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר לטוב ורוע.md	
@@ -16,6 +16,7 @@
 !!! info "[טקסט - על *מעבר לטוב ולרוע* (Ecce Homo)](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/ecce homo.pdf)"
 
 > את המשימה לשנים שלאחר-מכן מצאתי מותווית מראש בחומרה רבה. אחרי שהוגשם חלקה הראשון, המחייב, של משימתי, הגיע תורה של מחציתה *ה ש ו ל ל ת*: שינוי הערכים הקיימים עצמם, המלחמה הגדולה, כשף העלאתו של יום ההכרעה, עם אלה נמנית ההשתעות האיטית אחר קרובים, קרובים אשר יושיטו לי יד למלאכת *ה ה ר ס*. מכאן ואילך כל כתבי קרסי חכה הם: בקיאותי בקרסים אולי אינה נופלת מזו של האחרים... ואם לא עלה בחכתי דבר, לא בי האשמה. *ל א  ה י ו  ד ג י ם*.
+> 
 > > *מעבר לטוב ולרוע, פתיחה לפילוסופיה של העתיד*, מתוך *הנה האיש (Ecce Homo)*
 
 
@@ -32,7 +33,7 @@
 
 ## הפילוסופיה כאישה
 
-> >
+> 
 > Supposing truth is a woman - what then?[^1] Are there not grounds for the suspicion that all philosophers, insofar as they were dogmatists, have been very inexpert about women? That the gruesome seriousness, the clumsy obtrusiveness with which they have usually approached truth so far have been awkward and very improper methods for winning a woman's heart?
 
 ניטשה מדמה כאן את הפילוסופיה לחיזור אחר אישה. המחזר - שכדאי שיהיה מסתורי ועם כבוד עצמי - חותר לתפוס בעלות על האישה. אבל השלומיאלים האלה[^2], שרודפים כבר 2,500 שנה - אף אחד מהם לא השיג את מבוקשו. אולי, שואל ניטשה, הבעיה היא לא ב*אישה*[^3], אלא עם הגברים?
@@ -53,6 +54,7 @@
 
 
 > Let us not be ungrateful to it, although it must certainly be conceded that the worst, most durable, and most dangerous of all error was a dogmatist's error - namely, Plato's invention of the pure spirit and the good as such.
+> 
 > > Preface
 
 אבל למה שלא נהיה כפויי טובה לאפלטון, שהוליך אותנו שולל? כל תפיסת עולם דוגמטית יוצרת אצל המאמינים דריכות אדירה - אנרגיה שמושקעת בחיפוש אחר האמת. **רק בזכות טעויות כאלה** מתפתחים דברים כמו אומנות, מדע, וחיפוש אחר האמת. השקר, אומר ניטשה, יכול להיות חשוב בהרבה מעבר לאמת.
@@ -118,14 +120,14 @@ their basis, and nowhere else.
 >
 > This way of judging constitutes the typical prejudgment and prejudice which give away the metaphysicians of all ages; this kind of valuations in the background of all their logical procedures[^7]; it is on account of this "faith" that they trouble themselves about "knowledge," about something that is finally baptized solemnly as "the truth."
 >
-> 2
+> > 2
 
 
 המטאפיזיקאים כולם קובעים את האמת כנובעת מתוך ה*נצחי*, המעבר, ולא מהארצי ומהחולף. האמנם, שואל ניטשה? אולי נחפש אותו *דווקא* כן, בארצי ובחולף!
 
 > For one may doubt, first, whether there are any opposites at all, and secondly whether these popular valuations and opposite values on which the metaphysicians put their seal, are not perhaps merely foreground estimates, only provisional perspectives, perhaps even from some nook, perhaps from below, frog perspectives, as it were, to borrow an expression painters use. For all the value that the true, the truthful, the selfless may deserve, it would still be possible that a higher and more fundamental value for life might have to be ascribed to deception, selfishness, and lust. It might even be possible that what constitutes the value of these good and revered things is precisely that they are insidiously related, tied to, and involved with these wicked, seemingly opposite things - maybe even one with them in essence. Maybe!
 > 
-> 2
+> > 2
 
 
 > After having looked long enough between the philosopher's lines and fingers. I say to myself: by far the greater part of conscious thinking must still be included among instinctive activities, and that goes even for philosophical thinking. We have to relearn here, as one has had to relearn about heredity and what is "innate." As the act of birth deserves no consideration in the whole process and procedure of heredity, so "being conscious is not in any decisive sense the opposite of what is instinctive: most of the conscious thinking of a philosopher is secretly guided and forced into certain channels by his instincts.
@@ -218,6 +220,73 @@ literally - and this is the foreground meaning - "flatterers of Dionysius," in o
 > 
 > > 13
 
+
+## פרק 1 - השתלטות ניטשאנית עוינת
+
+> Adventavit asinius,
+> 
+> Pulcher et fortissimus
+>---
+> החמור הגיע, יפה ואמיץ ביותר
+> 
+> > פרק ראשון, *על דעותיהם הקדומות של הפילוסופים*
+
+
+
+
+בפרק הראשון, ניטשה מבצע גיניאולוגיה לדעותיהם האובייקטיביות לכאורה של הפילוסופים, וחושף אותן כהטיות פרטניות. 
+
+> Physiologists should think before putting down the instinct of self-preservation as the cardinal instinct of an organic being. A living thing seeks above all to discharge its strength-life itself is will to power self preservation is only one of the indirect and most frequent results. In short, here as everywhere else, let us beware of superfluous teleological principles-one of which is the instinct of self preservation (we owe it to Spinoza's inconsistency). Thus method, which must be essentially economy of principles, demands it.
+> 
+> > 13
+
+ניטשה תוקף כאן את הובס, ואת [עיקרון ה*קונאטוס* של שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#דרגות-ההכרה) שנובע ממנו, באומרו - יש חי לא רוצה רק *לשרוד*, כפי שהובס ושפינוזה חושבים - אלא גם *להנכיח את כוחו*. התיאור של הובס ושפינוזה פשטני מדי, מטריאליסטי: יצורים חיים שרוצים רק לשרוד. ניטשה טוען, מנגד, שההנחה הזו מפרה את [התער של אוקאם](/פילוסופיה/דת/הוכחה#התער-של-אוקאם) - לא צריך ללכת עד כדי לשרוד; יש עקרונות פשוטים יותר. *לומר שכל חי רוצה לשרוד*, אומר למפרט[^18] על העמדה הניטשיאנית, *זה להגניב פנימה טלאולוגיה*. כל אימת שניסו לנקות את הפילוסופיה מהטלאולוגיה האריסטותלית, הם לא השתחררו ממנה לגמרי; גם הם דוגמטיים.
+
+למפרט קובע שניטשה *אפילו יותר* פרסימוני מההסברים של דרווין - את כל התופעות החיות ניתן לצמצם לכדי הרצון להפעיל כוח, ולכן הוא מאוד חסכוני.
+
+אותו רצון לעוצמה הוא לא אנושי: נהפוכו - ההתנהגות האנושית היא ביטוי של הרצון לעוצמה; ניטשה לא טוען שהטבע הוא נפש מסוימת, עם רצונות כשלנו. הרצון לעוצמה אינו מטריאליסטי (*אטומים וריק*), ואינו טלאולוגי - חסר תכלית. העיקרון הבסיסי ביותר, סבור ניטשה, לא יכול להיות תנועת אטומים בריק - חייבת להיות לו *חיות* מסוימת. לכן אי אפשר ממש לסווג את ניטשה כאנטי-דתי *או* כמטריאליסט - הוא בנישה מוזרה משלו. צריך, אפוא, לקרוא את ניטשה בזהירות רבה: הוא מצדד במדע ותוקף אותו במקביל.
+
+> It Is perhaps just dawning on five or six minds that physics, too. is only an interpretation and exegesis of the world (to suit us, if I may say so!) and not a world.. explanation; but insofar as it is based on belief in the senses, it is regarded as more. and for a long time to come must be regarded as more-namely, as an explanation. 
+> 
+> > 14
+
+
+דברים כמו פיזיקה, אומר ניטשה, הם לא אמת מוחלטת, אלא פרשנות מסוימת - מוצלחת ככל שתהיה.
+
+> To study physiology with a clear conscience, one must insist that the sense organs are not phenomena in the sense of idealistic philosophy; as such they could not be causes! Sensualism, there- fore. at least as a regulative hypothesis, if not as a heuristic principle. What? And others even say that the external world is the work of our organs? But then our body, as a part of this external world, would be the work of our organs! But then our organs themselves would be-the work of our organs! It seems to me that this is a complete *reductio ad absurdum*[^19], assuming that the concept of a *causa sui*[^20] is something fundamentally absurd. Consequently, the external world is not the work of our organs-?
+> 
+> > 15 
+
+ניטשה תוקף כאן את הגאווה של המדע המודרני. אותו המדע שמתפאר באימפריציזם, בהתבססות על החושים, אבל גם הוא חוטא באותו החטא של הדוגמטים הקדמונים. בעצם, המדע הוא *פלביאני* - פרשנות דמוקרטית המונית של המציאות; הפרשנות של אפלטון, לפחות, הייתה אצילית יותר - לא כל אחד עם חושים יכול לקבוע מה קורה בטבע; דרושים אצילים כמו אפלטון.
+
+אז ניטשה נגד הפיזיקה, ובעד אפלטון? התשובה מורכבת. בין הפיזיקה לאפלטון, מי מבטא יותר את הרצון לעוצמה? הרי זה אפלטון: הוא *מכתיב* לטבע איך הוא צריך להיות, ומכתיב לו ערכים! הרצון לעוצמה, יגיד ניטשה בהמשך, מתבטא יותר מכל בחקיקת ערכים. פצצת אטום מתפוצצת חזק יותר מלרלורים אפלטוניים - אבל המניע של הפיזיקה הוא *דמוקרטי*, ולא *עוצמתי* כמו זה של אפלטון - שרוצה להגיד **לטוב בעצמו** מהו, ולעולם לא רק איך הוא, אלא **איך ראוי שיהיה**. אפלטון לא *מנצל* את העדר - הוא *מעצב* את העדר.
+
+הבעיה של ניטשה עם **שניהם** היא היומרה שלהם לאובייקטיביות - הם חושבים ש*הם האמת*, ולא פרשנות חלקית כזו או אחרת. 
+
+![atom](./atom.jpg)
+<small>ףףףףףףףףףףף. זו לא אידאת הטוב. מעפן!</small>
+
+> There are still harmless self-observers who believe that there are "immediate certainties"; for example, "1 think," or as the su- perstition of Schopenhauer put it, "I will"; as though knowledge here got hold of its object purely and nakedly as "the thing in it.. self," without any falsification on the part of either the subject or the object. But that "immediate certainty," as wen as "absolute knowledge" and tho ·'thing in itself," involve a *contradictio in adjecto*[^21] I shall repeat a hundred times; we really ought to free ourselves from the seduction of words!
+> 
+> > 16
+
+
+המבשרים הגדולים של המדע - [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) ובייקון - מתבססים על ה*אני*, כאילו הוא דבר אובייקטיבי - כשלמעשה, גם הוא תוצר של הנחות מטאפיזיות מסוימות, פרשנויות מסוימות של האמת.
+
+!!! info "[הקשר - *הגיונות על הפילוסופיה הראשונית* (דקארט)](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות)"
+
+המדע והפילוסופיה בנויים על *אני* מסוים, שבוחן את המציאות - ועליו ניטשה מערער. האל הקרטזיאני משרת את ה*אני* של דקארט, כי הוא ישמור על *המתמטיקה* - 2+3 תמיד יהיו שווים 5. המתמטיקה היא החלון המטאפיזי אל המציאות, שעליו האל מגן.
+
+> With regard to the superstitions of logicians, I shall never tire of emphasizing a small terse fact, which these superstitious minds hate to concede - namely, that a thought comes when "it" wishes, and not when "I" wish, so that it is a falsification of the facts of the case to say that the subject "I" is the condition of tho predicate "think." It thinks; it that this '''it'' is precisely the famous old "ego" is, to put it mildly, only a supposition, an assertion, and assuredly not an "immediate certainty." After an, one has even gone too far with this "it thinks" - even the "it" contains an interpretation of the process, and does not belong to the process itself. One infers here according to the grammatical habit: "Thinking is an activity; every activity requires an agent; consequently - 
+>
+> > 17
+
+גם ה*אני* הקרטזיאני מניח מאחורה אלוהים - ו*דבר חושב* (*Res*). אבל גם אותו אני קר, מרוחק ומחושב, חושף ניטשה, הוא בסך הכל דחף פסיכולוגי! הוודאות המוחלטת שדקארט מחפש ב*אני* פשוט לא שם.
+
+זהו הדפוס הקבוע של ניטשה - לקחת עמדה מטאפיזית, כמו אלו של דקארט ואפלטון, לכאורה גבוה, נשגבת וודאית, ולחשוף אותה במערומיה כדחף פסיכולוגי ותו לא, כדבר שנולד ממניעים ארציים[^22]. 
+
+
+
 [^50]: ולכן כל כך מסוכן שקוראים אותו ילדים בני 17.
 [^1]: ציטוטים כמו זה נופלים קורבן ל*quote mining*, אומר אנדי.
 [^2]: ומה לעשות, רובם גברים.
@@ -235,4 +304,9 @@ literally - and this is the foreground meaning - "flatterers of Dionysius," in o
 [^14]: *שמעתי את השטויות האלו אלף פעם,* אומר אנדי, כמו אלו שאומרים שגלילאו והנצרות הלכו מכות סתם ככה - היו בכלל כאלה שהסכימו איתו, והוא עצמו היה נוצרי. אבל *הם צלבו אותו, ועכשיו העידן המודרני, והמהפכה הצרפתית וניצחנו!*
 [^15]: מדען, חוקר ואסטרונום שכפר בתפיסה האטומיסטית, שסבורה שהחלקיקים הם אינרטיים - חסרי תנועה עצמית. 
 [^16]: בוסקוביץ' סבר שמה שקיים באמת זו *quanta of energy* - כלומר, שהבסיס הוא אנרגיה, ולא חומר; הוא חזה נכון את התמוטטות הפיזיקה הקלאסית עם בוא המהפכה הקוונטית - שהציבה את היסודיות ב*כוח* (Μacht).
-[^17]: התפיסה הנוצרית הקלאסית, של [אקווינס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינס), מציבה את הנפש כעצם אחיד.
\ No newline at end of file
+[^17]: התפיסה הנוצרית הקלאסית, של [אקווינס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינס), מציבה את הנפש כעצם אחיד.
+[^18]: למפרט, *Nietzche's Task* - עמ' 44
+[^19]: צמצום לאבסורד
+[^20]: דבר שגורם לעצמו - מונח שמיוחס באופן מסורתי לאלוהים (קאופמן).
+[^21]: סתירה עצמית - *תרתא דסטרא*.
+[^22]: ואנחנו אוהבים לטעון כנגד ניטשה *Tu quoque* - גם אתה! אבל לא יעזור לכם, אומר אנדי - אתם מדברים ניטשאנית. 
\ No newline at end of file