docs: update פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה
This commit is contained in:
@@ -2,7 +2,7 @@
|
|||||||
title: אתיקה
|
title: אתיקה
|
||||||
description:
|
description:
|
||||||
published: true
|
published: true
|
||||||
date: 2024-02-12T12:40:52.844Z
|
date: 2024-02-12T13:27:29.351Z
|
||||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה חדשה, שפינוזה
|
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה חדשה, שפינוזה
|
||||||
editor: markdown
|
editor: markdown
|
||||||
dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||||
@@ -36,7 +36,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
|||||||
|
|
||||||
[^7]: שפינוזה מנסח את זה באלגנטיות כ*טבע טובע* (אלוהים) ו*טבע טבוע* (טבע): האחד נטבע בדמותו של האחר; הטבע מעוצב בדמותו של האל.
|
[^7]: שפינוזה מנסח את זה באלגנטיות כ*טבע טובע* (אלוהים) ו*טבע טבוע* (טבע): האחד נטבע בדמותו של האחר; הטבע מעוצב בדמותו של האל.
|
||||||
[^8]: כמו *האנגלים*, ולמרות זאת יש להם *שכל*, והם *השתמשו בו*, אומר דן.
|
[^8]: כמו *האנגלים*, ולמרות זאת יש להם *שכל*, והם *השתמשו בו*, אומר דן.
|
||||||
[^9]: *הרוצה להכיר את המציאות באמיתותה, נדרש להתכנס בתוכו ולחשוב עליה היטב*. מכאן מגיע המבנה של ה*אתיקה* כספר גיאומטריה - הטיעונים הלוגיים נבנים חוליה אחר חוליה.
|
[^9]: *הרוצה להכיר את המציאות באמיתותה, נדרש להתכנס בתוכו ולחשוב עליה היטב*. מכאן מגיע המבנה של ה*אתיקה* כספר גיאומטריה - הטיעונים הלוגיים נבנים חוליה אחר חוליה. קאנט מבקר בהמשך יומרה זו להתייחס למטאפיזיקה כמדע, ומכתירה ככושלת.
|
||||||
|
|
||||||
# הגדרות
|
# הגדרות
|
||||||
את ה*אתיקה* פותח שפינוזה באוסף של הגדרות:
|
את ה*אתיקה* פותח שפינוזה באוסף של הגדרות:
|
||||||
@@ -61,6 +61,10 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
|||||||
|
|
||||||
בדומה ל[*משל הקו המחולק*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק) של אפלטון, שפינוזה מחלק את ההוויה לדרגות שונות: **עצם** הוא מה ש**נמצא** - אנטולוגי, בעוד ש**מושג** הוא מה ש**נתפס** - אפיסטימי.
|
בדומה ל[*משל הקו המחולק*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק) של אפלטון, שפינוזה מחלק את ההוויה לדרגות שונות: **עצם** הוא מה ש**נמצא** - אנטולוגי, בעוד ש**מושג** הוא מה ש**נתפס** - אפיסטימי.
|
||||||
|
|
||||||
|
> ר' גם: [הגדרת העצם האריסטותלית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being)
|
||||||
|
{.is-success}
|
||||||
|
|
||||||
|
|
||||||
## תואר
|
## תואר
|
||||||
> 4. ב**תואר** אני מבין את מה שהשכל \[אינסופי\][^4] תופס על אודות העצם בתור מה שמכונן את מהותו.
|
> 4. ב**תואר** אני מבין את מה שהשכל \[אינסופי\][^4] תופס על אודות העצם בתור מה שמכונן את מהותו.
|
||||||
זו ההגדרה הנבזית ביותר.
|
זו ההגדרה הנבזית ביותר.
|
||||||
@@ -207,10 +211,9 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
|||||||
[^14]: הנמסרת מבחוץ.
|
[^14]: הנמסרת מבחוץ.
|
||||||
[^15]: ולא בקטע של *ניו אייג'* (אני אומר את זה כגנאי), כמו ב*פרדס חנה כרכור*, אומר דן
|
[^15]: ולא בקטע של *ניו אייג'* (אני אומר את זה כגנאי), כמו ב*פרדס חנה כרכור*, אומר דן
|
||||||
|
|
||||||
# עצם, תואר ואופן
|
# היחס בין עצם, תואר ואופן
|
||||||
המציאות השפינוזית מורכבת *רק* מהעצם, ומהאופן - שני משלימים לוגיים. את העצם אין בכוחנו לתפוס במחשבה, אלא דרך *התואר* - הדרך שדרכה העצם והתואר מתגלים לנו.
|
המציאות השפינוזית מורכבת *רק* מהעצם, ומהאופן - שני משלימים לוגיים. את העצם אין בכוחנו לתפוס במחשבה, אלא דרך *התואר* - הדרך שדרכה העצם והתואר מתגלים לנו.
|
||||||
|
|
||||||
## עצם
|
|
||||||
ביהדות, למשל, ברגע הראשון, המציאות כולה אוכלסה על ידי האלוהים. אלא שברגע אחר, התרחשה הבריאה, וכעת המציאות מכילה גם את העולם[^16]. ההנחה הזו בעייתית - משתמע ממנה שאלוהים נאלץ לפנות מקום למשהו זר ממנו, להצטמצם; ניצב בפני אלוהים גבול. איפה שיש את אלוהים, אין את העולם - ואיפה שיש את העולם, אין את אלוהים - ועלינו להסביר את יחסי הגומלין ביניהם.
|
ביהדות, למשל, ברגע הראשון, המציאות כולה אוכלסה על ידי האלוהים. אלא שברגע אחר, התרחשה הבריאה, וכעת המציאות מכילה גם את העולם[^16]. ההנחה הזו בעייתית - משתמע ממנה שאלוהים נאלץ לפנות מקום למשהו זר ממנו, להצטמצם; ניצב בפני אלוהים גבול. איפה שיש את אלוהים, אין את העולם - ואיפה שיש את העולם, אין את אלוהים - ועלינו להסביר את יחסי הגומלין ביניהם.
|
||||||
|
|
||||||
שפינוזה דוחה הגדרה זו על הסף. מרגע שמוצב גבול, הוא קובע, הרי שאין אנו מדברים על אלוהים.
|
שפינוזה דוחה הגדרה זו על הסף. מרגע שמוצב גבול, הוא קובע, הרי שאין אנו מדברים על אלוהים.
|
||||||
@@ -219,6 +222,36 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
|||||||
> הריבוי שבאופן אינו ריבוי של חלקים - כמו לבנים המרכיבות חומה - אלא ביטוי של אותו השלם ממש - כמו גלים באוקיינוס. האוקיינוס אינו מורכב מגל, ועוד גל, ועוד גל, כתצרף; הגלים הם ביטוי מרובה של שלם אחיד ופשוט. כך גם העצם והאופן - העצם הוא יחיד, אחיד, בלתי מחולק[^17] - והאופנים הם ביטויים רבים שלו, ולא חלקים המרכיבים שלם.
|
> הריבוי שבאופן אינו ריבוי של חלקים - כמו לבנים המרכיבות חומה - אלא ביטוי של אותו השלם ממש - כמו גלים באוקיינוס. האוקיינוס אינו מורכב מגל, ועוד גל, ועוד גל, כתצרף; הגלים הם ביטוי מרובה של שלם אחיד ופשוט. כך גם העצם והאופן - העצם הוא יחיד, אחיד, בלתי מחולק[^17] - והאופנים הם ביטויים רבים שלו, ולא חלקים המרכיבים שלם.
|
||||||
{.is-warning}
|
{.is-warning}
|
||||||
|
|
||||||
|
בהיותו חסר גבול, העצם מתואר **בהכרח** באינסוף דרכים שונות. אולם אנו יכולים, כאמור, רק שניים בלבד - חשיבה, והתפשטות. העצם, כמובן הוא גם **דבר** חושב, וגם **דבר** מתפשט.
|
||||||
|
|
||||||
|
| עצם | | | | |
|
||||||
|
| --- | --- | --- | --- | --- |
|
||||||
|
| **אופן** | חשיבה | התפשטות | ? | ?? |
|
||||||
|
| **תואר** | "חתול" | 🐈 | | |
|
||||||
|
|
||||||
|
> שפינוזה מייחס *הן* את החשיבה ו*הן* את ההתפשטות לאופן, ולא לקשר סיבתי. עצם ראיית חתול לא *מובילה* למחשבה *"חתול"*; החתול וה"חתול" הם
|
||||||
|
*אותו ה**דבר** ממש*, משת נקודות מבט שונות. כך גם **הגוף** וה**נפש** - *אותו **הדבר** ממש*, משני נקודות מבט שונות - שני *אופנים* שונים. כל מושאים מסוימים - מחשבה מסוימות, גוף מסוים - הם *תארים* של אותו האופן.
|
||||||
|
{.warning}
|
||||||
|
|
||||||
|
## סיבתיות
|
||||||
|
תפיסתו של שפינוזה גוררת סיבתיות אופקית, סביב האופנים:
|
||||||
|
```
|
||||||
|
... (סיבה)-> אופן -(סיבה)-> אופן -(סיבה)-> אופן -(סיבה)-> אופן -(סיבה)-> ...
|
||||||
|
|
||||||
|
```
|
||||||
|
**אסור** יהיה לי להציב את ה**עצם** כסיבה הישירה לאחד מהאופנים האלו. האופן הזה נובע מהאופן שלפניו, והלה נובע מהאופן שלפניו - *עד אינסוף*. העצם אינו סיבת אף אחד מהם בנפרד - הוא סיבת **כולם**, תמיד. הקשר הזה, והקשר הזה בלבד - התיאור המטאפיזי הזה - הוא סיבתיות אנכית: הדרך שבה סיבת הכל, העצם, מונכח באינסוף אופנים ותארים. הסבר *מדעי* הוא לעולם אופקי; הסבר *פילוסופי* נוטה להיות אנכי.
|
||||||
|
|
||||||
|
כאן יוצא שפינוזה כנגד הדת, בטענה שהיא קשר אנכי. *למה הילד קיבל סרטן?* **בגלל אלוהים**. *למה הדבורים אוספות צוף?* **בגלל אלוהים**. הסבר שכזה הוא לא הסבר מדעי; הוא אפילו לא הסבר. הסרטן של הפעוט בלא עוול בכפיו, כמו התנהגותן המופלאה של הדבורים, תוסבר באופנים אחרים - כי הוא אכל אסבסט, או כי יש להן גן מסוים - ולא בגלל העצם. כשם שהאופן ההוא נובע מן העצם, גם האופן הזה נובע מן העצם; לייחוס של אופן מסוים אחד עם עצם אין כוח הסברי.
|
||||||
|
|
||||||
|

|
||||||
|
^היי,^ ^הנה^ ^הדיאגרמה^ ^הזו^ ^שוב.^
|
||||||
|
|
||||||
|
|
||||||
|
|
||||||
|
## לעומת האידאה
|
||||||
|
דקארט מגדיר תוכן מנטלי כ*כל תוכן מחשבתי ממש*. לאידאות שכאלה יכולות להיות מקבילות חומריות, או דברים שהן מצביעות עליהם: יש אידאה של *פיצה*, שמעוררת *רצון לאכול*, ואידאה של *עכביש*, שמעודדת *פחד*. לכל תוכן מחשבתי, יש מקביל חומרי כלשהו. דקארט יקשור ביניהם קשר סיבתי; שפינוזה לא יקשור ביניהם אלא בהתאמה. אני לא מרגיש רעב משום שהקיבה התרוקנה; אלו שני אופנים של אותו הדבר. וכשם שאני ער לשני האופנים האלו, יכולים אינספור אופנים אחרים, שאיני ער להם. כל אלו מתרחשים במקביל.
|
||||||
|
|
||||||
|
אולם, כאן עולה בעיה אצל שפינוזה - מה קורה כשהמקבילות הזו נשברת? המודעות העצמית למשל, פוגעת בעיקרון הזה - מה המקביל החומרי להבנה שיש לי נפש?
|
||||||
|
|
||||||
[^16]: הכוונה היא לא לגוף אחד, כמו כדור הארץ, אלא לטבע, ל[פיזיס (φύσεις)](/פילוסופיה/יוונית) - המציאות המתקיימת מכוח עצמה.
|
[^16]: הכוונה היא לא לגוף אחד, כמו כדור הארץ, אלא לטבע, ל[פיזיס (φύσεις)](/פילוסופיה/יוונית) - המציאות המתקיימת מכוח עצמה.
|
||||||
[^17]: אני לא מאמין, זה עוד פעם [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס)
|
[^17]: אני לא מאמין, זה עוד פעם [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס)
|
||||||
Reference in New Issue
Block a user