docs: update פילוסופיה/בודהיזם/זן/פילוסופיה

פילוסופיה/בודהיזם/זן/פילוסופיה.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: פילוסופיית הזן
 description: 
 published: true
-date: 2024-05-23T10:45:59.086Z
+date: 2024-05-30T10:02:28.339Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, בודהיזם, זן
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-05-23T10:45:38.248Z
@@ -33,4 +33,64 @@ dateCreated: 2024-05-23T10:45:38.248Z
 {.success}
 
 
+עם זאת, אין לפרש זאת כאילו אין לזן כתבים כלל - נהפוכו; לזן יש אולי הכי הרבה (שכותבים על למה הכתבים לא שווים כלום). הזן אומר - אל *תיצמדו* לכתבים; הכתבים הם רק מפות, כמו ה[דהארמות](/פילוסופיה/בודהיזם/אבידהארמה). המפות חשובות - אך אין לא המציאות. 
+
+# החיבור בין ריקות וצורה
+פילוסופיית הזן חיברה את עיקרון ה*Wu-Wei*[^3] - היעדר ההתכוונות, וה*Li* - הטקסטים. היעדר ההתכוונות היא ריקות - והריקות היא האמת, וגם הצורה - באיך שאני אוכל, מדבר, מתנהל בעולם, מודט - אין לריקות איך להתגלם אלא בתוך הצורה[^2].
+
+> דמיינו פסנתרנית קלאסית (ארז הציג את [יוג'ה וואנג](https://en.wikipedia.org/wiki/Yuja_Wang) האגדית) לעומת פסנתרן ג'אז. הפסנתרנית היא צורה; היא שולטת לחלוטין במוזיקה, בטונאליות, בדינאמיקה, במעברים. פנסתרן הג'ז הוא ריקות: הוא מאלתר בהתאם לרגע, אבל לא ברעש ובחוסר איזון, כמו ילד קטן ומתפרע - אלא בהרמוניה, בטבעיות. הנזיר הבודהיסטי, למשל, נמצא באמצע; הוא דוגל בטקסים ובהתנהגות נוקשה, שמבוצעים בטבעיות ובחן.  
+{.info}
+
+הטבע הוא דבר שניתן לעבד ולשנות, אך כדי להיות טבעי צריך לא להשתדל בכוח - אלא לזרום. הזן הוא איזון עדין בין השניים - לעבר המנוחה בתוך המאמץ.
+
+# ביקורת על מחשבה מושגית
+
+> If you stop conceptual thinking, and let go of its anxiety, then the Buddha will appear because mind is the Buddha
+
+> The mind is no mind of conceptual thought... if you eliminate conceptual thinking, every thing will be accomplished
+
+> If you conceive of a buddha, you will be obstructed by a buddha!
+
+מורי הזן מחבבים מאוד אמרות משנות מציאות (Speech acts) - כמו הכרזת נישואים: מרגע שאומרים *הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל*, פוף! נשואים. מה קורה? קסם? לא; בסך הכל הסכמנו על זה בתודעות שלנו. מימרות כמו *להרוג את הבודהה* הן גם כאלה - *אה, אני אשחרר מהבודהה*, ו-פוף! אני נאור? לא ממש; לא קורה שום קסם. הזן זונח מימרות כאלו, ומשתמש בהן כהתרסה. *בודהה* הוא לא דבר אמיתי - הוא סתם רעיון. הוא יכול להיות רעיון טוב, ומורה מהימן - אבל ברגע שמתמכרים לבודהה, זה לא יותר טוב מכל התמכרות אחרת. 
+
+> לינג'י אומר - *אם תישאל, מה מלמד ג'ושו?*
+*אמור רק, כשקר-קר, כשחם-חם*
+נזיר שאל - *מה היא המשמעות הבסיסית של תורת הבודהה?*
+המורה תפס את מושבו מול האסיפה ואמר - *כאן בגוש הבשר האדום הזה יש איש אמת ללא תואר. והוא אינו פוסק מלהיכנס ולצאת מהשערים שעל פניכם (איברי החוש שלכם) אלו מכם שעדיין לא ראו זאת - הביטו! הביטו!*
+נזיר צעד קדימה ושאל - *מה הוא איש האמת ללא תואר?*
+המורה ירד מכיסאו אחז את הנזיר בצווארונו ואמר - *דבר! דבר!*
+הנזיר היסס, המורה דחף אותו הצידה ואמר - *איש האמת ללא תואר - איזה מנגב תחת נוצץ* וחזר לחדרו.
+
+# שכל וטבע בודהה
+הזן לוקח את המסורת הבודהיסטית לכדי קיצון: היא מכירה במסורת הבודהיסטית וחיובית כלפיה, אך מתקוממת כנגד ההיאחזות בה, כנגד הדוגמטיות.
+
+אחת מאגדות הזן מספרות על מאסטר זן ותלמידו שעומדים לחצות נהר שוצף בעונת המונסון היפנית. בהגיעם לשם, הם נתקלים בעלמת חן, תקועה באמצע ולא מצליחה לחצות. המאסטר, בלי לחשוב פעמיים, לוקח את הנערה ועוזר לה לחצות את הנהר, לזעזוע הרב של התלמיד. לאחר לבטים וחששות, התלמיד אומר למאסטר - *אסור לנו אפילו להסתכל על אישה, או לדבר איתה. איך יכולת לקחת אותה ככה?* המאסטר השיב - *אני השארתי את הנערה ליד הנהר, ו**אתה** לקחת אותה איתך*. זוהי, בתמצית, גישת הזן לחוקים; החוקים שם, ויש להחזיק בהם; אבל אסור להחזיק בהם בדוגמטיות, אלא בגמישות - אם הנערה צריכה עזרה, עזרו לה. המטרה היא ש*אנחנו* נשלוט בטקסים  - ב*לי* - ולא הטקסים בנו; החוקים והכלים הם בשבילנו, ולא כנגדנו.
+
+>The Master said to me: All the Buddhas and all sentient beings are nothing but the One Mind, beside which nothing exists. This Mind, which is without beginning, is unborn and indestructible
+>
+> The One Mind alone is the Buddha, and there is no distinction between the  Buddha and sentient things, but that sentient beings are attached to forms and so seek subject neither to birth nor to destruction, neither existing nor not existing, neither impure
+nor pure, neither clamorous nor silent, neither old nor young, occupying no space, having neither inside nor outside, size nor form, color nor sound. It cannot be looked for or sought, comprehended by wisdom or knowledge, explained in words, contacted materially or reached by meritorious achievement
+
+כאן עולה רעיון מודגש מאוד במסורת הזן - ה*שכל האחד* (One mind - 心). כל מה שיש לנו, הוא מרחב התודעה - שאנו מחלקים אותו - נושא, נשוא, אובייקט, סובייקט - אבל הדבר היחיד שיש הוא ה*שכל האחד* - טבע הבודהה. אם לרגע נשמוט את כל הדברים האלה, נישאר עם השכל האחד - הוויה כשלעצמה. ב*זוקצ'ן* הטיבטי שואלים - *האם יש **משהו** שהוא מעבר לחוויה שלכם?* האם יש איזושהי מציאות *עבורי* - לא במעמד אונטולוגי, אלא פרטני - מעבר לחוויה האישית?
+
+> What is implied by *seeing into the real Nature?*
+> That Nature and your perception of it are one. You cannot use it to see something over and above itself. That Nature and your hearing of it are one. You cannot use it to hear something over and above itself. If you form a concept of the true nature of anything as being visible or audible, you allow a dharma of distinction to arise. You people still conceive of Mind as existing or not existing, as pure or defiled, as something to be studied in the way that one studies a peice of categorical knowledge, or as a concept categorical kowledge, or as a concept - any of these definitions is sufficient to throw you back into the endless round of birth and death. The man who perceives things always wants to identify them, to get a hold on them...
+
+הזן דורש מאיתנו לשחרר מיומרות של מציאות *מעבר* לחוויה האישית, מציאות *כלשעצמה*, מעבר ל*תפיסה* - דבר שאוחזים בו, שתופסים בו. גם אם יש מציאות אחרת או מעבר, היא לא זמינה לנו - What you see is what you get. 
+
+הכוונה היא לא אידיאליסטית - כמו של [ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי) - אם כבר, יותר [פנמנולוגית](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח); המציאות היא כפי שהיא מציגה את עצמה. התודעה לא יכולה לראות את עצמה; הניסיון הזה נידון מראש לכישלון. 
+
+# התעוררות - מיידית, ספונטנית, שחרור ללא פחד
+
+מסורת הזן תופסת את ההתעוררות כמידיית, ודורשת לנטוש את המחשבה של התעוררות, של נירוונה, של דרך שמובילה לשם - ודורשת פשוט להיות; התודעה מאירה את עצמה. ההתעוררות אינה דואלית; אין שום דבר *מעבר* לתודעה, *מעבר* לחוויה - היא לא דבר מה שיש להשיג.
+
+
+> When everything inside and outside, body and mind, has been let go, when by way of emptiness no attachements remain, and when all action is shaped by situation and circumstance, and when subject and object are eliminated, that is the most exalted form of relinqueshment
+
+ההתעוררות היא מעיין דבר קוונטי כזה; כל עוד אנחנו לא מנסים למקם אותה, לתפוס אותה, היא מתרחשת ישר; ברגע שאנחנו מבקשים אותה, היא מיד קורסת ונעלמת. אתם יושבים במדיטציה - ושוכחים את עצמכם; הכל נעים, ושליו ונפלא - אתם שם. ופתאום אתם אומרים - *וואו! הנה זה!* ובאותה שנייה - זה אובד לכם; יצרתם נושא ונשוא, מושא ורעיון - וההתעוררות מיד איננה, משום שאחזתם בה.
+
+הזן קובע שאנחנו מאוד, מאוד מפחדים לשחרר. ממי אני, מה אני, מה אני רוצה להיות. הזן דורש ש*לא* ננסה, ש*לא* נחתור, ש*לא* נהיה שם. זה מפחיד; זה כמעט מוות באיזשהו מקום. הזן מושל זאת כצלילה לתהום, ולהיות בנפילה חופשית.
+
 [^1]: האם זה בטוח ונכון? אולי לא. תחשבו על זה כעיקרון פילוסופי.
+[^2]: כמו שמה שהופך כוס לכוס היא הריקות שלה, אך ללא הצורה שלה היא לא הייתה כוס.
+[^3]: מתורגם גם כ*קורה מעצמו*, בלי הפרדה בין פעולה לפועל.