Smort

פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md.md

@@ -0,0 +1,148 @@
+!!! info "[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55546#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2850864)"
+
+# מיהו ניטשה?
+
+במערב ובישראל החילונית, למילה **דת** יש קונוטציה שלילית במידת מה, בעוד של**רוחניות** יש קונוטציה חיובית, בפרט לרוחניות של מסורות פגאניות, מן המזרח. הקשר הזה הולך ועולה יחד עם המעמד הכלכלי-חברתי.
+
+[פרידריך ניטשה](https://en.wikipedia.org/wiki/Friedrich_Nietzsche) מנבא את התופעה הזו. 
+
+הדעה הנפוצה (בקרב תלמידים של אנדי) היא ש*ערכים* הם *יצירות* - של הפרט, או של החברה - ולכן יש להם מעמד של יחסיות. רובם המוחץ של האנשים מחזיקים בעמדה הזו, למרות שהיא חדשה מאוד - תחילת המאה ה20 - ולמרות שההיקשים של הערכים האלו אינם הכרחיים; אם הערכים הם יחסיים, גם מה שהם קובעים משתנה - מה שאסור היום יכול להיות מותר בכלל. למה זה שנדב חושב שX אסור אומר שלי X אסור, או שX יהיה אסור גם מחר? כמו שאומר דוסטוייבסקי
+
+> אם אין אלוהים, הכל מותר[^1]
+
+
+אבל רוב אלו שמחזיקים בדעה כזו - סוג של ניהיליסטים ("זה לא משנה"), הם נחמדים כאלה. ניטשה לא נחמד כזה. 
+
+לצד העמדה הזו לרוב נמצאת האמונה שהחיים שלנו הם סוג של יצירה - אומנות - כל אדם מעצב את עצמו ואת חייו בצלמו. אבל מהעמדה הזו עולה סתירה. העמדות האלו מובילות ל - 
+
+> Mavvaise C'onscience
+
+*מצפון רע*, שנובע מהעמדה המטאפיזית שהאנשים נוקטים מעצם אמונות אלו; הם אינם מודעים להצהרה המטאפיזית בנקיטת עמדה כלשהי. ניטשה ער לעניין הזה, וחושף אותו - 
+
+> Nietzche is us
+> Allan Bloom[^2]
+
+
+
+>  I know my fate. One day my name will be associated with the memory of something tremendous — a crisis without equal on earth, the most profound collision of conscience, a decision that was conjured up against everything that had been believed, demanded, hallowed so far. I am no man, I am dynamite.
+> *למה אני גורל, Ecce Homo*[^3]
+
+
+אז מיהו ניטשה? ניטשה הוא המאבחן הגדול ביותר של העולם שצמח בנאורות - של התודעה הפילוסופית, האסתטית והפוליטית שלנו. הוא תיאר בצורה בלתי נשכחת את המחלות של החיים המודרנים, וחיפש מהן מוצא לאורח חיים חדש. ניטשה ראה את עצמו כאומן פילוסופי - *Civilizational Artist* - מי שיוצר אופק חדש דרכו יקנו בני אדם משמעות חדשה לחיים שלהם. הוא הניח כמובן שהאופק ה*ישן*, שעיצבו ה[נצרות](/פילוסופיה/נוצרית) ודתות המקרא ו[אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - הגיע לסוף דרכו, והותיר אותנו ב*ניהיליזם*.
+
+אז למה ללמוד ניטשה?
+
+> אפשר ללמוד יותר מטעויות של אדם גדול מאשר מהצלחות של אדם מן השורה
+
+על צדקתו של ניטשה אפשר להתווכח, אבל אין ספק שמדובר בפילוסוף *ענק*.
+
+
+# סכנות ומכשולים בלימוד ניטשה
+
+ניטשה לא כתב בסגנון של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט)[^4]; הפרוזה שלו היא מהגדולות שבשפה הגרמנית. ניטשה מתאר את עצמו ככותב *Aphorisms* - *פתגמים*. הפתגמים נראים שלופים מהמותן וחסרי כל הקשר, אבל יש מאחוריהם סדר מתכוון. הוא אינו *Boulevardier[^5]* חובבן, אלא כתב בצורה כזה בכוונה. זכרו, ניטשה קרא והכיר את שופנהאואר ואת [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) ואת [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה), ולא בחר לכתוב בשיטות הסבוכות שלהם: הוא ביקש לשתול את הפתגמים האלו בתודעה שלנו, כדי שיתפוצצו שם אחר כך. הוא אוהב *לזעזע את האנשים מן השורה*, בהמון פאתוס והגזמה.
+
+ניטשה הוא הכישרון הספרותי הגדול בפילוסופיה מאז אפלטון. הפתגמים שהוא כותב בלתי נשכחים, וכתובים נהדר - ולכן טבע דברים שאנו עדיין משתמשים בהם - *אלוהים מת*, *סופרמן (Ubermensch)*[^6], *מוסר העדר*. למרבה הצער, זה הופך אותו לפופולורי בקרב ילדים בני 16[^7], שלא מבינים בכלל את מה שהוא אומר[^8].
+
+לכן, יש שתי סכנות עיקריות בכתבים של ניטשה:
+
+- פשיזם - קל מאוד להפוך את ניטשה לפשיסטי כשלא מפרשים נכון את הספרים שלו, במיוחד את הדברים העסיסיים שכתב על היהודים (למרות שלא היה אנטישמי)[^9]
+- דמוקרטיה - וולטר קאופמן, ממתרגמיו הגדולים של ניטשה, מעדיף לפרש את ניטשה כמבשר העידן האינדווידואלי, מעיין פילוסוף-פסיכולוג[^10]; גם זו, לדעת אנדי, טעות.
+
+> Seeing that before long I must confront humanity with the most difficult demand ever made of it, it seems indispensable to me to say _who I am._ Really, one should know it, for I have not left myself "without testimony." But the disproportion between the greatness of my task and the _smallness_ of my contemporaries has found expression in the fact that one has neither heard nor even seen me. I live on my own credit; it is perhaps a mere prejudice that I live.
+>
+I need only to speak with one of the "educated" who come to the Upper Engadine for the summer, and I am convinced that I do _not_ live.
+>
+Under these circumstances I have a duty against which my habits, even more the pride of my instincts, revolt at bottom—namely, to say: _Hear me! For I am such and such a person. Above all, do not mistake me for someone else._
+> *Ecce Homo*, פתיח
+
+
+ניטשה, שלא כמו אפלטון שמסתתר מאחורי הדמויות שלו, או אריסטו שכמעט ולא אומר *אני*, כל הזמן מצביע על עצמו. בניגוד לפילוסופים אחרים, קשה להבין את ניטשה מבלי להבין דבר או שניים על החיים שלו ועל האישיות שלו. ניטשה טוען שהוא חווה בעצמו את כל ה*מוזרויות* של המודרנה, ולכן אם נלמד את ניטשה, לא נלמד *אותו*, אלא את המודרנה כולה[^11] - ולכן, אומר ניטשה, אם צריכים להקשיב *לי* - באופן אישי!
+
+ניטשה חשב שכתביו יועדו לקוראים מועטים[^14], שעוד לא הגיעו, ממש כמו אפלטון. אלא שהיכן שאפלטון בנה על כך שמעטים ייקראו ויבינו על הכתבים שלו, הכתיבה של ניטשה קורצת להמונים - שמבינים אותה לא נכון ולוקחים ממנה אידאלים מסוכנים. ניטשה ניסה להתגבר על הבעיה הזו, אך כנראה צלח בכך פחות מאפלטון.
+
+אבל, שימו לב לא להתמקד ברכילות מחייו של ניטשה, כמו זה שהוא התחרפן, התאהב, ורב עם המלחין הנאצי וואגנר[^12], אלא להתמקד בו כפילוסוף, שיש לו אמרה חיובית על טבע האדם, וטבע העולם כולו, למרות שהוא קורא תיגר על כל המסורת הפילוסופית שקדמה לו ושואף להחריבה[^13].
+
+
+# מילון מונחים ניטשאני
+
+## ניהיליזם
+הגותו של ניטשה מתחילה בהבחנה - התרבות המערבית עוצבה בידיי שני גורמים עיקריים: אפלטון, והנצרות. האופק התרבותי הזה וכל מי שהושפע ממנו קורס לנגד עינינו, בנאורות וקריסת הנצרות, והותיר אותנו במצב של **ניהיליזם** - מלשון *nihil*  - כלום. כלומר, הערכים הגבוהים ביותר מתרוקנים מערכיותם, ונותרים חלולים. 
+
+במצב כזה, אנחנו לא יכולים לבחור. אנחנו בוחרים בהתאם לערכים - אבל אם לערכים אין תוקף, אנחנו נשארים במעיין מדבר תודעתי ערכי. 
+
+> אני מספר לכם את תולדות מאתיים השנים הבאות; אני הגעתי מוקדם מדי
+> סוף *המדע העליז*
+
+
+## מות האל
+המקור של אותו הניהיליזם הוא **מות האל** - שהוא בעצמו רק פנים לעמדה האפלטונית: קיומו של שכל כלשהו, שלא מושפע מרעיונות ומדחפים וחווה מעיין *טוב כשלעצמו* כזה (נשמע), שנמצא מעבר[^15] לרצונות ומבעים החולפים שלנו. זו העמדה שנבנתה עליה הנצרות, שהפיצה אותה לכל קצוות תבל.
+
+### האדם האחרון
+הניהילזם יכול להוביל לניוון מוחלט של רוח האדם - מצב שניטשה מכנה **האדם האחרון**: האדם הבורגני, דמוקרטי, מחולן, שבע - אתם (אוי). אדם שאין בו *Brand* - אש - שלא יוצר כוכבים חודשים וחי לאורם. זה יכול לקרות - זה אפילו הכיוון היותר סביר.
+
+אפשרות אחרת היא התחדשות של התרבות הרוחנית האנושית - משהו שלא יתבסס על *מעבר*, אלא על משמעות חדשה, ש*אנחנו* ניצור בכוחות עצמנו ובמודע. ניטשה חושב שאם זה יקרה, וכדי שזה יקרה, זה ייצא מאנשים שמסוגלים לחיות באותו ניהיליזם **ולצאת ממנו** - בכוחות עצמם!
+
+משה רבנו לא חושב ש*הוא* כתב את לוחות הברית - הוא רק ה"פה". רוסו אומר שהם *מכבדים את האל בחוכמתם שלהם* - הם אומרים משהו יפה וזורקים אותו לאלוהים. 
+### האל-אדם
+לעומתם, אותם אחרים שיתגברו על הניהיליהזם יהיו **אל-אדם** - **Ubermensch**. ניטשה בהכשרתו היה פילולוג של פילוסופיה יוונית, וקצת כמו שהאפלטון כתב את משל המערה, שדרכו נתעורר ממצב הבורות, ניטשה מבקש להוציא אותנו ממצב של אבדון; אך היכן שמשל המערה מבקש להוציא אותנו למצב של טוב מוחלט, ניטשה מבקש להראות לנו שהמערה היא יציר שכלנו, התפיסה שלנו. ניטשה, כפילולוג, שם לעצמו את אפלטון כיריב ראוי, שכיבד אותו כפילוסוף הגדול בכל הזמנים.
+
+ניטשה מבקש לאבחן את הבעיה, ולפרוץ את הדרך לפילוסופים של העתיד ליצור את אותה משמעות חדשה, ולחמש אותם בשתי עובדות עיקריות:
+
+1. לטבע אין תכליות - הוא התאגדות והתפוררות עיוורת לחלוטין, ללא הוויה, ללא תכלית.
+
+התהוות היא יותר יסודית מהוויה - Becoming is more fundamental than being. במאבק בין [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס) ל[פארמנידס]((/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), ניטשה דוגל בהיראקליטוס[^16]. הטבע הוא רק רצון לעוצמה, והפילוסופים של העתיד הם אלו שיוכלו ליצור ערכים במודעות מלאה - ולא יכפו עלינו את התפיסה שלהם במסווה של *אלוהים*, אלא כערכים חילוניים: היכן שנביאי הדת באים ואומרים, *כה אמר אלוהים*, ניטשה אומר, *כה אמרתי* - בגלוי. הם אלו שיימצאו דרך לומר *כן* להחיים - כי בניהיליזם הרי אין *טוב* - מבלי להתכחש לעולם כרצון עיוור. העולם הזה, בדיוק כפי שהוא - הוא טוב.
+
+ומי אומר בתפיסה שלנו שהעולם הוא טוב? ריבונו של עולם - האלוהים. ניטשה דורש מהפילוסופים החדשים לתפוס את התפקיד הזה, כאל-אדמים כאלה, שלמרות היות העולם כ*Eternal return of the same* - חזרה הולכת ונשנית של אותו הדבר חסר התכלית, שבו שום דבר לא משתנה, אלא חוזר חלילה - יגידו לעולם *כן*[^17].
+
+הערכים הם תוצאה של תהליכים פסיכולוגיים אצל המחזיקים בהם - ולכן ניטשה אומר שהיא מלכת המדעים. 
+
+> *האישר המושגע.* - האם לא שמעתם[^21] על המשוגע ההוא, שבבוקר בהיר אחד הדליק פנס, רץ על השוק[^20] וצעק בלי הרף: "אני מחפש את אלוהים! אני מחפש את אלוהים!" - מאחר שבאותה שעה דווקא נאספו שם רבים מהללו שאינם מאמינים באלוהים[^18], עורר האיש צחוק גדול. האם הלך לאיבוד? שאל אחד מהם. ואולי תעה בדרך כילד? שאל אחר. ואולי הוא מתחבא? מפחד מפנינו? אולי עלה על סיפונה של אונייה? היגר?[^19] - כך צעקו וצחקו כולם יחד בערבוביה. המשוגע קפץ והתערב ביניהם ונקב אותם במבטיו. "היכן נעלם אלוהים?" קרא, "אני אגיד לכם היכן - *הרגנו אותו* - אתם ואני! כולנו רוצחיו!"
+> *המדע העליז, 125*
+
+ הכוונה היא לא לאלוהים ממש - אלא ל*רעיון* של האלוהים; ניטשה לא משחק ב[הוכחות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/הוכחות), אלא מציב קביעה תרבותית רוחנית: אתם לא מחזיקים ברעיון הזה, של ה*מעבר*[^15]. ניטשה מחזיק מאירופה את התרבות החשובה בעולם, לא כי היא ירשה את היוונים דרך הנצרות, אלא כי היא הראשונה שמתמודדת עם משבר הניהיליזם - ומה שהיא חווה עכשיו יחווה בסופו של דבר העולם כולו. ניטשה סבור שהנצרות היא זו שהרגה את האל, כי היא חינכה אותנו לאהבת אמת ולדרוש אותה בתוך עצמנו (*תמצא את ישו בלב שלך*) - הנצרות חקרה את האלוהים כל כך טוב, עד שהיא הפריכה אותו.
+ 
+  > You see what is was that really triumphed over the christian god? ... looking at nature as if it were a proof of goodness... as if everything had providence... all of this is over now.
+> The Gay Science
+
+ניטשה הוא אויב מר של הנצרות, אבל מכיר אותה היטב וער למעלותיה. לכן, מות האלוהים הוא הקטסטרופה הרוחנית האיומה ביותר שקרתה בהיסטוריה.
+
+>  אבל איך עשינו זאת? איך הצלחנו לשתות את הים עד תומו? מי נתן לנו את הספוג למחות בו את האופק מקצה ועד קצה? מה המעשה אשר עשינו כאשר התרנו את הארץ הזאת משמה? לאן היא נעה עכשיו? לאן נעים אנו? הלאה מן השמשות כולן? האין אנו תועים כבתוהו אינסופי? האין החלל הריק נושף עלינו? האם לא נהיה קר יותר? האין יורד הלילה כל הזמן, עוד ועוד לילה? האין צורך להדליק פנסים לפני הצהריים? 
+
+האנשים בשוק מתנהגים למות האלוהים כאירוע נקודתי, וממשיכים אחריו בשגרת היום שלהם. אבל למעשה, מות האלוהים הוא מוות של העוגן המוסרי שלנו; אנחנו *בזים* לאבותינו שהאמינו באלוהים, אבל עדיין משתמשים עדיין בכלים שלהם להצדקת המוסר שלנו. האנשים בשוק, בבורותם, לא מכירים בגודל האובדן מתוך הבוז הזה. *אתם לא מרגישים שנהיה קר יותר*, עכשיו שאנחנו בזים למסורת התרבותית שאנחנו עדיין יונקים ממנה?[^22]. כמו ש[Wile. E. Coyote](https://en.wikipedia.org/wiki/Wile_E._Coyote_and_the_Road_Runner) רודף אחרי בת היענה ורק פתאום מבין שהוא חצה את הצוק ואין מתחתיו שום דבר, כך אנחנו חתרנו תחת אבותינו רק כדי להבין שנותרנו בלי אדמה מוצקה מתחת לרגליים.
+
+![coyote](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/coyote.jpg)
+
+הטבע והשמיים של האדם המודרני הם ריקים ואילמים. לכאורה, זה נהדר! אנחנו חופשיים, אין אלוהים, אין אדון. אבל אם איש הישר בעיניו יעשה, איך נחליט מה ישר? מאיפה נקריץ ערכים? זו חתיכת משימה, ועוד לפני הקפה. אתם חושבים שהאדם הממוצע מהרחוב יקריץ עולם ערכים? ואם רק מישהו מסוים יעשה את זה, למה שיקשיבו לנו? אין אדון! The kids have found the liquor! התיווך הזה כבר לא יעבוד.
+
+> האם עדיין איננו שומעים כלל את שאון הקברנים הקוברים את אלוהים? האים עדיין איננו מריחים כלל את הריקבון האלוהי? - גם אלים נרקבים! אלוהים מת! מת ולא יחיה עוד! ואנחנו הרגנו אותו! במה נתנחם, רוצחים בני רוצחים שכמונו? הקדוש והאדיר מכל מה שהיה בעולם עד כה שתת דם למוות תחת סכינינו - מי ימחה את הדם הזה מעלינו? היכן המים שיטהרונו? אילו טקסי כפרה, אילו משחקים קדושים יהיה עלינו להמציא? האין גודל המעשה הזה גדול לנו מדי? האין אנו עצמנו חייבים להיות לאלים, ולו לכדי להיראות ראויים לו? 
+
+אתאיסטים הם לא דבר חדש; תמיד היו כמה פילוסופים מוזרים וחכמולוגים. אבל *חברה אתאיסטית במוצהר?* שבה מיליונים מושחררים מכל סמכות דתית? זה אירוע מכונן, אומר ניטשה, ואנחנו לא ערוכים לו. עד כה, בכל מקום שאליו מגיע המדע ומגיעה הנאורות, החילוניות המהירה מגיעה מיד[^23]. 
+
+> מעולם עוד לא נעשה מעשה גדול מזה - וכל מי שיוולד אחרינו יהיה שייך, מכוח המעשה הזה, להיסטוריה נעלה מכל היסטוריה שהייתה עד כה!" - כאן השתתק האיש המשוגע ושוב והתבונן במאזיניו: גם הם שתקו והסתכלו בו תוהים ובוהים. לבסוף השליך את פנסו ארצה, והפנס התנפץ לרסיסים וכבה. ואז אמר: "הקדמתי לבוא, עוד לא בא זמני. המאורע הכביר הזה עודנו בדרך, נודד - בני-האדם עדיין לא שמעו את שמעו. הברק והרעם צריכים זמן, אור הכוכבים צריך זמן, מעשים, אף לאחר שנענשו, צריכים זמן כדי להיראת ולהישמע. המעשה הזה עודנו רחוק מהם יותר מן הרחוקים שבכובים - *ואף-על-פי-כן הלוא עשוהו!* - ועוד מספרים, שבאותו יום עצמו התפרץ האיש המשוגע לכנסיות אחדות והתחיל מתפלל בהן את תפילת האשכבה לאלוהים. וכאשר הוציאוהו החוצה ותבעו ממנו הסברים, לא היה בפיו אלא מענה אחד שוב ושוב: "הרי הכנסיות האלה, מה הן עכשיו עוד אם לא קבריו ומצבותיו של אלוהים?[^24]"
+
+הפילוסופיה, אפוא, כמעצבת את הערכים החדשים, נושאת עליה פתאום נטל אדיר - המשכיות האנושות כולה - שלא כמו הפילוסופיה האזוטרית של אפלטון. 
+
+[^1]: [דת](/פילוסופיה/חדשה/דת/חובה)
+[^2]: *אנחנו כמו דגים במים ניטשאנים*, אומר אנדי
+[^3]: לא היה צנוע, האיש, אומר אנדי
+[^4]: תודה לאל.
+[^5]: *מתהלך כזה בשאנז-אליזה*
+[^6]: כן, זה משם
+[^7]: כמו איין ראנד, יימח שמה, אומר אנדי
+[^8]:*Holy shit, he's talking about me!*
+[^9]: הכתבים של ניטשה נפלו לידי אחותו כשהוא מת, והיא *כן* הייתה אנטישמית, ונאצית.
+[^10]: פסיכוסוף
+[^11]: מה שכן, ניטשה חלה בSyphilis, והתחרפן לגמרי בעשר שנים האחרונות לחייו ואפילו לא זכר שכתב את הכתבים שלו. רוב התמונות שלו הם אחרי שהתחרפן.
+[^12]: יש ביוגרפיה מצוינת של ניטשה של Rudy Safranski
+[^13]: ניטשה ספרותי מאוד, כמו למשל דוסטוייבסקי; דוסטוייבסקי ראה את עצמו כאומן, אך ניטשה ראה את עצמו כפילוסוף. באופן מעניין, ניטשה מיקם את האומנות *מעל* הפילוסופיה, אבל רק הפילוסוף יכול להפעיל את האומנות כדי לקדם רעיונות. הוא חשב שבפסגות - כמו המשורר גתה שהעריך, או אפלטון - כבר קשה להפריד בין אומנות לפילוסופיה.
+[^14]: ואכן, ניטשה היה אנונימי כל חייו, וחי רחוק מגרמניה. כתביו החלו להיות פופולריים רק לאחר שהשתגע - ואנשים עלו אליו לרגל, רק כדי לגלות שהוא לא זכר דבר. במותו הוא היה הסופר הנקרא ביותר בגרמניה. יש האומרים שהוא השתגע *בגלל* הפילוסופיה שלו.
+[^15]: *jenseits* - *מעבר*, בצד השני
+[^16]: שופנהאואר חושב באותו הקו - שהעולם הוא ביטוי לרצון כלשהו לעוצמה, ואנחנו רק שכלול של הרצון העיוור הזה, שצמא לכוח. הכוח הזה, לפי העמדה הזו, מתבטא בדברים כמו סוציאליזם, קפיטליזם, ורצון לנוחות חומרית - הם בסך הכל ביטויים של הצמא הזה, היצרים האלה.
+[^17]: תחשבו על רעיון ה*משיח* - אנחנו נוטרים טינה לעבר (הרסו לנו את בית המקדש!), ותולים תקווה בעתיד שייתקן - המשיח יבוא ויתקן; העמדה הדתית, אומר ניטשה, היא שנאה לעולם כפי שהוא עכשיו! וברגע שנפסיק להאמין שיבוא תיקון, אומר ניטשה, זה ניהיליזם.
+[^18]: הכוונה היא *לא* לאתאיסטים מוצהרים ולוחמניים כאלה, אלא לאדם מן השורה, הבורגני במאה ה19, בתרבות שגדלה בצל הנצרות.
+[^19]: אופי השאלות מבטא האמנה באלוהים גשמי כזה - כזה שיכול לעלות על ספינה ומהגר. הטון הלגלגני של המכונסים מביע אמונה של *אפשר לחשוב* - Whats' the big deal? מה קרה? זו תפיסה ילדותית מאוד של האל, שהם צוחקים עליה. 
+[^20]: מה מאפיין שוק? אנשים רגילים, שעסוקים במילוי צרכי החיים הבסיסיים. ניטשה מבין בשוק לא רק כמקום המוני כזה, כמו ה*אגורה* היוונית, אלא כדימוי לעולם המודרני כולו - אין קנה מידה נורמטיבי זולת סיפוק הצרכים הגופניים למחייתנו.
+[^21]: שימו לב - ניטשה מדבר *אלינו* ישירות, ולא לאנשים בתוך הסיפור.
+[^22]: כשיצאנו מהתיבה של נוח, אלוהים אומר - אתם יכולים לאכול בשר, אבל אם תשפכו דם, אני אדרוש אתכם. אנחנו כבר לא מאמינים בתיבה, אבל עדיין מחזיקים משפיכת דם כאירוע מיוחד.
+[^23]: וירידה דרמטית בילודה - אתה צריך להאמין שהעולם הוא טוב כדי להביא אליו עוד ילד.
+[^24]: *הייתם פעם בכנסייה באנגליה? הן ריקות!*, אומר אנדי, *יש שם רק תיירים ישראלים, שמדברים עליהן כאילו הם שמו משכנתא עליהן - תראה את המנורות...*