shmick/study
1
0
Fork 0
Code Issues Pull Requests Packages Projects Releases Wiki Activity

docs: update פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח

Browse Source
This commit is contained in:
matanhorovitz
2024-07-02 17:45:50 +03:00
committed by shmick
parent e4401544e8
commit 3554bec575
1 changed files with 3 additions and 2 deletions
Download Patch File Download Diff File Expand all files Collapse all files

5
פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md
View File

@@ -2,7 +2,7 @@
title: הפנמנולוגיה של הרוח
description:
published: true
date: 2024-07-02T14:42:17.860Z
date: 2024-07-02T14:45:48.225Z
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
editor: markdown
dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
@@ -691,7 +691,8 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
> מן ההשקפות בדבר *תמימותו* של מצב הטבע ובדבר פשטות הליכותיהם של העמים הלא-מתורבתים משתמע כי הן רואות בתרבות דבר-מה חיצוני בלבד הקשור בשחיתות ובניוון... השקפה זו מוכיחה כי היא אינה בקיאה בטבעו של הרוח ובתכלית התבונה. הרוח משיג את ממשותו רק על-ידי שהוא מתפצל בתוך עצמו, על-ידי שהוא מטיל על עצמו מגבלה וסופיות \[בדמות] צרכים טבעיים ושרשרת זיקות של הכרח חיצוני, ובעצם תהליך ההסתגלות למגבלות הללו הוא מעצב את עצמו בתוכן וכך מתגבר עליהן וזוכה בתוך כל במתיאותו ה*אובייקטיבית*. תכליתה של התבונה איננה אותה פשטות הליכות טבעית... אדרבא, תכליתה היא לפעול לסילוקה של התמימות הטבעית... כך שהחיצוניות הזאת תשיג תחילה את התבוניות שהיא מסוגלת להשיגה, כלומר את *צורת הכלליות*, את ה*שכליות*. רק בדרך זו הרוח מרגיש *בבית* ו*אצל עצמו* בחיצוניות הזאת. כך יש אפוא לחירותו מציאות בחיצוניות, ובאלמנט הזה, אשר כשלעצמו הוא זר לקביעת החירות שלו, הרוח נעשה *בשביל-עצמו*, ועניין לו רק עם מה שהוא טבע לו את חותמו ושהוא עצמו *יצר*
> *פילוסופיה של המשפט, 187*
הגל חולק את העמדה הבסיסית של רוסו של התרבות כשמשחיתה - אולם, היכן שאצל רוסו היא תופעת לוואי מצערת, כאן הגל מאשים כי זוהי תכליתה ממש. ניכרת כאן המודעות העצמית של הגל - פיצול מסוים, שניות מסוימת, שרק דרכו הרוח מתממשת. כמו שגן העדן היה גן העדן עד האכילה מעץ הדעת, התבונה היא נפילה מסוימת, הכרחית למימוש מלא שלה עצמה.
הגל חולק את העמדה הבסיסית של רוסו של התרבות כשמשחיתה - אולם, היכן שאצל רוסו היא תופעת לוואי מצערת, כאן הגל מאשים כי זוהי תכליתה ממש. ניכרת כאן המודעות העצמית של הגל - פיצול מסוים, שניות מסוימת, שרק דרכו הרוח מתממשת. כמו שגן העדן היה גן העדן עד האכילה מעץ הדעת, התבונה היא נפילה מסוימת, הכרחית למימוש מלא שלה עצמה. ההתגברות על הנפילה שהיא התרבות היא שלב הכרחי במימוש המלא של הרוח, אומר הגל. כל עוד אני תמים, אני מה שאני כי ככה נוצרתי. אבל, אם אני נעשה מודע לעצמי, תופס מרחק מעצמי, מהאובייקטיבי (אני הרי משהו מסוים) - אני יכול *לטבוע בהם חותם* - אני יכול **לקבוע** מי אני, לעצב את ה*אובייקטיבי*: אני יכול להחליט מי אני אהיה, ולהוציא את זה לפועל.
[^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
[^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*.