shmick/study
1
0
Fork 0
Code Issues Pull Requests Packages Projects Releases Wiki Activity

vault backup: 2025-01-06 11:11:08

Browse Source
This commit is contained in:
Matan Horovitz
2025-01-06 11:11:08 +02:00
parent e70291f123
commit 38f5489ee4
9 changed files with 328 additions and 34 deletions
Download Patch File Download Diff File Expand all files Collapse all files

67
.obsidian/workspace.json vendored
View File

@@ -8,7 +8,7 @@
"type": "tabs",
"children": [
{
"id": "09399a2d70ca464f",
"id": "402e35ed2470e426",
"type": "leaf",
"state": {
"type": "markdown",
@@ -22,7 +22,7 @@
}
},
{
"id": "71608eddd561f2e9",
"id": "1013a802e9cc77df",
"type": "leaf",
"state": {
"type": "markdown",
@@ -34,8 +34,23 @@
"icon": "lucide-file",
"title": "תחביר"
}
},
{
"id": "a06ffc16537bdc92",
"type": "leaf",
"state": {
"type": "markdown",
"state": {
"file": "פסיכולוגיה/חברתית/index.md",
"mode": "source",
"source": false
},
"icon": "lucide-file",
"title": "index"
}
]
}
],
"currentTab": 2
}
],
"direction": "vertical"
@@ -178,20 +193,34 @@
"command-palette:Open command palette": false
}
},
"active": "09399a2d70ca464f",
"active": "a06ffc16537bdc92",
"lastOpenFiles": [
"פסיכולוגיה/חשיבה/גישות.md",
"פסיכולוגיה/חשיבה/index.md",
"פסיכולוגיה/תודעה/index.md",
"פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md",
"פילוסופיה/מטאפיזיקה/index.md.md",
"פילוסופיה/מטאפיזיקה/סיבתיות.md",
"פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/index.md",
"כלליים/יוונית/תחביר.md",
"כלליים/יוונית/הפועל.md",
"כלליים/יוונית/יחסות.md",
"כלליים/יוונית/index.md",
"כלליים/יוונית/כינויים.md",
"כלליים/יוונית/התואר.md",
"כלליים/יוונית/הטעמות.md",
"כלליים/יוונית/מילון.pdf",
"פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/גנטיקה.md",
"conflict-files-obsidian-git.md",
"פסיכולוגיה/index.md",
"פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/מוחי.md",
"().md",
"פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/CBC.md",
"פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md",
"פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md",
"פילוסופיה/חדשה/ניטשה/גיניאולוגיה.pdf",
"פילוסופיה/חדשה/ניטשה/הגניאולוגיה של המוסר (2.12)(על העונש והענישה).pdf",
"פילוסופיה/חדשה/ניטשה/אלף.pdf",
"פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/אינטואיציוניסטית.md",
"פסיכולוגיה/אישיות/מהאלר.md",
"פסיכולוגיה/אישיות/index.md",
"פסיכולוגיה/אישיות/קליין.md",
"כלליים/יוונית/כינויים.md",
"כלליים/יוונית/הטעמות.md",
"כלליים/יוונית/יחסות.md",
"כלליים/יוונית/התואר.md",
"פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/heiding.png",
"פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/Pasted image.png",
"Pasted image 20250102132418.png",
@@ -205,22 +234,8 @@
"פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט.pdf",
"פסיכולוגיה/אישיות/lu13465828avbz.tmp",
"פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
"פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md",
"פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md",
"פילוסופיה/חדשה/לייבניץ.md",
"פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/index.md",
"פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md",
"פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md",
"פילוסופיה/חדשה/הגל/index.md",
"פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/8.pdf",
"פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/lu1009171lyeeh.tmp",
"פילוסופיה/מטאפיזיקה/סיבתיות.md",
"פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה.md",
"פילוסופיה/מטאפיזיקה/Hume.jpg",
"פילוסופיה/מטאפיזיקה/index.md.md",
"פילוסופיה/לשון/פרגה.md",
"פילוסופיה/מטאפיזיקה/Lewis.pdf",
"פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md",
"פילוסופיה/מטאפיזיקה/banana.jpg",
"פילוסופיה/מטאפיזיקה/gingy.jpg",
"פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/vacation.jpg",

6
כלליים/יוונית/הפועל.md
View File

@@ -82,7 +82,7 @@
## עבר
### עבר מתמשך Tempus imperfectum
### חיווי מתמשך בעבר indicativus imperfectum
יחיד -
@@ -139,9 +139,13 @@ Aoristi (בלתי-מוגדר, נקודתי) נוצרים על ידי הוספת
תנועות קצרות מוארכות:
φιλε -> φιλ**ησα**
νικα -> νικ**ησα**
θηρα -> θηρᾶσα
ἀζιο -> ἀζιωσα
κωλῦ -> κωλῦσα

120
פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md
View File

@@ -936,9 +936,11 @@ to himself but to the whole play and spectacle, and not only to this spectacle b
!!! success "ראו גם"
[הגיניאולוגיה של המוסר (מבוא לאתיקה)](/פילוסופיה/אתיקה#הגיניאולוגיקה-של-המוסר)
בפרק החמישי, ניטשה פונה ל*מוסר*, ומציע מתודולוגיה חדשה לעשיית פילוסופיה של המוסר, טובה יותר מהדרך הרופסת לשיטתו שבה נעשה עד כה (ובמיוחד [זו של קאנט](/פילוסופיה/אתיקה#הצו-הקטגורי)).
בפרק החמישי, ניטשה פונה ל*מוסר*, ומציע מתודולוגיה חדשה לעשיית פילוסופיה של המוסר, טובה יותר מהדרך הרופסת לשיטתו שבה נעשה עד כה (ובמיוחד [זו של קאנט](/פילוסופיה/אתיקה#הצו-הקטגורי)). סעיפים 187-189 הם ניתוח של **מוסר העבדים** - ומשם ואילך ניתוח של **מוסר האדונים**. המושגים האלו לא עצמאיים: הם **תמיד** מופיעים יחד, אולי אפילו בנפשו של כל אחד ואחת מאיתנו. רבים ממושגיו המפורסמים של ניטשה (*מוסר העדר*) מגיעים מהפרק הזה, אם כי לרוב במשמעות מעוותת: אלו כלים עדינים לכונן מוסר, ולא הצהרות. היחס על המוסר הוא דו-משמעי, כמו היחס לדת: הוא תוקף את המוסר, משמיץ את העדר ואת המוסר, אבל מכיר גם בעוצמה שלו ובשימושיות שלו: *אדונים* צומחים מתוך מוסר עדר.
בפרק 187, ניטשה אומר שהמוסר אינו אלא *שפת הסימנים*, או לשון ההיפעלויות, של מי שהוגה אותו: ביטוי לדחפים פרטניים ותו לא. המוסר, כמו כל דבר אחר, אינו אלא רצון לעצמה. המוסר ההכרחי, הכולל, התבוני, גם *הם* רצון לעוצמה: כמו שכל פילוסופיה היא ביוגרפיה, כך גם המוסר. זה לא דבר רע בהכרח - אבל הוא דורש חשיבה מחודשת על המוסר מצד הפילוסופים של העתיד.
### הגיניאולוגיה של המוסר
בסעיף 187, ניטשה אומר שהמוסר אינו אלא *שפת הסימנים*, או לשון ההיפעלויות, של מי שהוגה אותו: ביטוי לדחפים פרטניים ותו לא. המוסר, כמו כל דבר אחר, אינו אלא רצון לעצמה. המוסר ההכרחי, הכולל, התבוני, גם *הם* רצון לעוצמה: כמו שכל פילוסופיה היא ביוגרפיה, כך גם המוסר. זה לא דבר רע בהכרח - אבל הוא דורש חשיבה מחודשת על המוסר מצד הפילוסופים של העתיד.
ניטשה סבור שאנו זקוקים למהפכה מוחלטת סביב ערכים כמו *אכזריות, חמלה* ו*דיכוי*. בסעיף 188, הוא כותב -
@@ -961,11 +963,11 @@ against "nature"; also against "reason"; but this in itself is no objection, as
בתמצית, *בלי גדליה אין ביאליק*, מסכם אנדי: בלי מגבלות אין אומנות. חשבו על מוצרט - הוא מציית לכללי ההלחנה של המסורת הקלאסית. אבל דווקא *דרך* המגבלות האלו המוזיקה שלו נהפכת לייחודית לחלוטין - מיד אפשר לזהות שזה מוצרט[^53].
> Slavery is, as it seems, both in the cruder and in the more subtle sense, the indispensable means of spiritual discipline and cultivation,II too. Consider any morality with this in mind: what there is in it of "nature" teaches hatred of the *laisser aller[^52]*, of any all-too-great freedom. and implants the need for limited horizons and the near- est tasks-teaching the narrowing 0/ our perspective, and thus in a certain sense stupidity, as a condition of life and growth.
> <div style="text-align: left">Slavery is, as it seems, both in the cruder and in the more subtle sense, the indispensable means of spiritual discipline and cultivation,II too. Consider any morality with this in mind: what there is in it of "nature" teaches hatred of the *laisser aller[^52]*, of any all-too-great freedom. and implants the need for limited horizons and the near- est tasks-teaching the narrowing 0/ our perspective, and thus in a certain sense stupidity, as a condition of life and growth</div>
>
>You shall obey-someone and for a long time: else you will
><div style="text-align: left">You shall obey-someone and for a long time: else you will
perish and lose the last respect for yourself"-this appears to me
to be the moral imperative of nature which, to be sure, is neither "categorical" as the old Kant would have it (hence the "else") nor addressed to the individual (what do individuals matter to her?), but to peoples, races, ages. classes-but above all to the whole human animal, to man.
to be the moral imperative of nature which, to be sure, is neither "categorical" as the old Kant would have it (hence the "else") nor addressed to the individual (what do individuals matter to her?), but to peoples, races, ages. classes-but above all to the whole human animal, to man</div>
>
> > 188
@@ -1013,6 +1015,111 @@ to be the moral imperative of nature which, to be sure, is neither "categorical
עדיין לא הגיע הלוח שיאגד תחתיו את האנושות כולה, שתאגוד את בני האדם כולם לציוויליזציה אנושית אחת. ניטשה סבור שבסופו של דבר, יימצא לוח כזה - המהפכה התעשייתית היא ביטוי ראשון של זה, והדוגמטיזם שסוחף את אירופה הוא ביטוי נוסף.
### מוסר עבדים ומקורותיו
בסעיף 190, אנחנו פונים ממוסר העבדים שבחנו עד כה למוסר האדונים, ומתאר את המהפכה הראשונה בתחום המוסר בהיסטוריה: סוקראטס ניצח את אכילס, והחליף את *Aei Aristeuein*[^57] במוסר תבוני, שכלתני.
> <div style="text-align: left">There is something in the morality of Plato that does not really belong to Plato but is merely encountered in his philosophy-one might say, in spite of Plato: namely, the Socratism for which he was really too noble. "Nobody wants to do harm to himself, therefore all that is bad is done involuntarily. For the bad do harm to them.. selves: this they would not do if they knew that the bad is bad. Hence the bad are bad only because of an error; if one removes the error. one necessarily makes them-good."</div>
>
> <div style="text-align: left">This type of inference smells of the *rabble* \[...]</div>
>
סוקראטס ההיסטורי היה, בעצם, ה[תועלתן](/פילוסופיה/אתיקה#התועלתנות) הראשון: כל רוע מוסרי אינו אלא טעות של חישוב! זוהי הקרקיטורה הניטשאנית לעמדה המופיעה ב[גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס), בפרוטאגוראס, ובאחרים, למוסר *המוני* כזה: כולם יכולים לקחת בו חלק, וכולם יכולים לפעול על פי חישוב תועלתני שכזה. כולנו יודעים לחשב את האינטרסים שלנו - אבל לא לעשות מטאפיזיקה, כמו שקאנט, למשל, דורש: לכן, מוסר בר השגה *מסריח ממוסר עדר*. לכן ניטשה אומר שאפלטון היה *אצילי מדי* מכדי להאמין במוסר כזה: אפלטון ניסה להגן על המורה שלו, ולנקות ממנו את הרפש ההמוני הזה.
> <div style="text-align: left">Plato did everything be could in order to read something re-
fined and noble into the proposition of his teacher-above all, him-
self. He was the most audacious of all interpreters and took the
whole Socrates only the way one picks a popular tune and folk song
from the streets in order to vary it into the infinite and impossible-
namely, into all of his own masks and multiplicities</div>
>
> > 190
אפלטון מנסה *להאציל* את המוסר הסוקראטי בכך שהוא משליך מאחורה מטאפיזיקה שלמה: יש אידאה של הטוב, ורק ידיעתה היא המוסרית. כך הכין את הפילוסופיה ליפול קורבן לנצרות.
> <div style="text-align: left">The ancient theological problem of "faith" and "knowledge"
--or, more clearly, of instinct and reason-in other words, the question whether regarding the valuation of things instinct deserves more authority than rationality. which wants us to evaluate and act in accordance with reasons. with a "why?"-in other words, in accordance with expedience and utility-this is still the ancient moral problem that first emerged in the person of Socrates and divided thinking people long before Christianity. Socrates him- self, to be sure, with the taste of his talent-that of a superior dialectician-had initially sided with reason; and in fact, what did he do his life long but laugh at the awkward incapacity of noble Athenians who, like all noble men, were men of instinct and never could give sufficient information about the reasons for their actions? In the end, however, privately and secretly, he laughed at himself too: in himself he found, before his subtle conscience and self-examination, the same difficulty and incapacity.</div>
>
> > 191
סוקראטס לועג לאתונאים האצילים שפועלים מאינסטינקט ומדחף: אבל בעצם, מגלה סוקראטס בהמשך, שגם המוסר התבוני *שלו* הוא סוג של דחף - התבונה היא דחף! - ובכך הוא אינו טוב משאר האתונאים בכלל. זה מתיישב עם העמדה הניטשאנית - שניהם ביטויים של *רצון לעוצמה*.
בניסיון להציל אותו, אפלטון כונן את המטאפיזיקה, והוביל לתוצאה אירונית: אפלטון האצילי הביא עלינו את *מוסר העדר*; סוקראטס השחית את אפלטון, ו[האישום כנגדו מוצדק](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה).
ועכשיו רוצה ניטשה לכונן מוסר חדש.
### המתודולוגיה החדשה של המוסר
שיפוטים מוסריים וערכיים עובדים כמו החושים שלנו, כותב ניטשה בסעיפים 192-193: הם נוטים לפרש כל דבר חדש לפי מה שכבר מוכר, קרי - אנחנו רגילים לשקר לעצמנו וליצור עולם שמוכר לנו. לכן, ניטשה רוצה להתחיל לכונן את המוסר החדש עם *חשדנות* כזו כלפי שיפוטים מוסריים: מישהו, או אנחנו, מנסים לעבוד עלינו.
התהליך של ניטשה הוא מוסר *גיניאולוגי* - הניסיון להבין משהו *דרך ההתגלגלות שלנו*, דרך אבותיו.
בסעיף 194, ניטשה קובע שהבדלים מוסריים נובעים מהבדלים בדחפים של האדם - מה שהיום נקרא לו *אופי*. בפרט, ניטשה מתמקד בהבדל בדחפים ה*מיניים* - מתי, שואל ניטשה, גבר יגיד ש"יש" לו אישה? (המתח הוא בין המינים בכלל - גם להיפך). חלק יסתפקו בגופה, אחרים יחמירו ויבקשו אהבה, והמחמירים ביותר דורשים אהבה מוחלטת מתוך היכרות מוחלטת, שהאישה תכיר אותו עד הסוף ותאהב אותו ללא עוררין.
באותו האופן, אנשים שונים יוצרים סוגים שונים של מוסר. ניטשה מבקש מאיתנו לבחון מוסר כמו שנאבחן מאהב: מה *באמת* מניע אותו? מתי שיטה מסוימת מגדירה מישהו כ*טוב*? איזה מן סוג של רצונות ושיפוטים ההגדרה הזו מביעה? כל שיפוט מייצג מבנה פנימי מסוים של השופט.
> <div style="text-align: left">Among helpful and charitable people one almost regularly encounters that clumsy ruse which first doctors the person to be helped-as if, for example, be "deserved" help, required just their help, and would prove to be profoundly grateful for all help, faithful and submissive. With these fancies they dispose of the needy as of possessions, being charitable and helpful people from a desire for possessions.</div>
>
> > 194
חשבו על אדם שתמיד זמין לעזור לאחר. *אדם טוב*, נשפוט בחופזה. *הסתכלו שוב*, מבקש ניטשה: הוא רוצה שיזדקקו לו, הוא רוצה להביע את עוצמתו על החלש, אפילו בעלותו עליו: הוא רוצה להפעיל על החלש עוצמה. הורות עומדת באותו היחס: כל הורה רואה בילד רכוש שלו, שיכול לעצב כרצונו, כחומר גלם; אפילו חינוך, *אפילו חינוך מוסרי*, אינו אלא רצון לעוצמה.
> <div style="text-align: left">The Jews - a people "born for slavery," as Tacitus and the whole ancient world say; "the chosen people among the peoples," as they themselves say and believe-the Jews have brought off that miraculous feat of an inversion of values, thanks to which life on earth has acquired a novel and dangerous attraction for a couple of millennia: their prophets have fused "rich," "godless:' "evil," "violent," and "sensual" into one and were the first to use the word "world" as an opprobrium. This inversion of values (which includes using the word "poor" as synonymous with "holy' and "friend") constitutes the significance of the Jewish people: they mark the beginning of the slave rebellion in morals.</div>
>
> > 195
ל*מוסר העבדים* יש שני מקורות, אומר ניטשה: אחד בסוקראטס, והשני בעם היהודי. העם היהודי *הוא* זה שהצית את מרד העבדים, ממוסר אצילי - של יוון, ואפלטון - למוסר עבדים. ניטשה מציין את היהודים, אבל ניטשה מכוון לנוצרי באותה המידה: הם מחזיקים באותו המוסר, גם אם הם לא מכירים בכך.
בעולם היווני והרומי, להיות עני וחלש, אלמנה ויתום היה בזוי, אסקופה נרמסת של החברה; היהודים הפכו את הכף, ופתאום החולשה והעוני *מקודשת* - על מי האלוהים מסתכל? על האלמנה והיתום!
היוונים קיבלו את העולם *הזה*; היהדות היא הראשונה שקבעה - ערכו של העולם הזה כאין וכאפס לעומת העולם הבא!
היהדות היא זו שהפכה את העני והנזקק לנשגב, ואת העולם הזה, והעשיר והחושני - לרע; זו מהפכת העבדים הראשונה המפורשת בהיסטוריה. ניטשה הוא אמנם אויבה הגדול של מוסר העבדים, אך הוא מכיר בגדולתה של היהדות: היא חוללה מהפכה, כאין כמותה, כמו זו שניטשה רוצה לחולל - לכיוון ההפוך.
**מוסר העבדים** הוא היפוך הערכים הזה - מה שהיה לבזוי נהפך לנשגב, ולהיפך. אבל אי אפשר להבין עד הסוף מהו מוסר עבדים מבלי שנראה מה הוא החליף - זהו **מוסר האדונים**, או **מוסר העדר**. בפרקים הבאים, ננסה לעמוד גם עליו, וכך להבין את שניהם.
**אדון** ו**עבד** הם שניהם שמות נרדפים לדחף: האחד הוא הדחף *לצוות*, והשני הוא הדחף *לציית*. ניטשה לא מדבר על קבוצה היסטורית כזו או אחרת, אלא אך ורק על היצר: מי הפגין איזה יצר זה מקרי לגמרי.
בסעיף 197, ניטשה פונה למוסר אדונים.
> <div style="text-align: left">We misunderstand the beast of prey and the man of prey (for example, Cesare Borgia[^59]) thoroughly, we misunderstand "nature",as long as we still look for something "pathological" at the bottom of these healthiest of all tropical monsters and growths, or even for some "hell" that is supposed to be innate in them; yet this is what almost all moralists so far have done. Could it be that moralists harbor a hatred of the primeval forest and the tropics? And that the "tropical man" must be discredited at any price, whether as sickness and degeneration of man or as his own hell and self-torture? Why? In favor of the "temperate zones"? In favor of temperate men? Of those who are "moral"? Who are mediocre? - This for the chapter "Morality as Timidity."</div>
>
> > 197
האדון הוא זה ש*רוצה* לצוות, ויודע *איך* לצוות ולהשיג את רצונו: *האדם הטרופי*, חיית טרף[^61]. *אתם משלים את עצמכם אם אתם חושבים שתתכן גדולה כלשהי בלי יצרים כאלה*, אומר ניטשה. למה שנשפוט אנשים כאלה כרעים? מה מקור הרתיעה הזו?
**פחד**.
ב198 ניטשה מתאר כיצד אנחנו **מפחדים** מאנשים טרופים, כמו צ'זרה בורג'יה[^59] - גם מהכוח שלהם עלינו, וגם מהדחפים שהם מביעים, *שקיימים גם בנו*. **פחד** הוא מקורו הראשון של מוסר העבדים - פחד מנפש האדון העוצמתית, שיכולה לצוות, שאנחנו מנסים לדכא ולרכך. **תמיד יהיו אדונים, ולכן תמיד יהיה מוסר עבדים**.
> <div style="text-align: left">Inasmuch as at all times, as long as there have been human beings, there have also been herds of men (clans, communities, tribes. peoples, states, churches) and always a great many people who obeyed, compared with the small number of those commanding -- considering. then, that nothing has been exercised and cultivated better and longer among men so far than obedience - it may fairly be. assumed that the need for it is now innate in the average man, as a kind of formal conscience that commands: "thou shalt unconditionally do something, unconditionally not do something else,t. in short, "thou shalt." This need seeks to satisfy itself and to fill its form with some content. According to its strength, impatience. and tension, it seizes upon things as a rude appetite, rather indiscriminately, and accepts whatever is shouted into its ears by some- one who issues commands-parents, teachers, laws, class prejudices, public opinions</div>
>
> <div style="text-align: left">The strange limits of human development, the way it hesitates, takes so long, often turns back, and ,moves in circles. is due to the fact that the herd instinct of obedience is inherited best, and at the expense of the art of commanding. If we imagine this instinct progressing for once to its ultimate excesses, then those who command and are independent would eventually be lacking altogether; or they would secretly suffer from a bad conscience and would find it necessary to deceive themselves before they could command-as if they, too, merely obeyed. This state is actually encountered in. Europe today: I call it the moral hypocrisy of those commanding. They know no other way to protect themselves against their bad conscience than to pose as the executors of more ancient or higher commands (of ancestors, the constitution, of right, the laws, or even of God)</div>
>
> > 199
היום, אומר ניטשה, אפילו המצווים צריכים במובן מסוים להתרפס בפני העדר - לרכך את עצמם ולתרץ את הציווי כצו אבותיהם, החוקה, הזכות, החוק או האל: הם מרככים את עליונותם למול איומי העדר. במובן מסוים, מוסר העדר הוא החזק יותר: תמיד יש יותר מצייתים ממצווים.
מוסר עבדים נובע מפחד - אבל לא *רק* מפחד. בסוף 199, ניטשה מתאר כיצד מוסר עבדים, כשהוא משתלט על תרבות כלשהי, מרכך אותה מחמת הפחד עד כדי כך שהיא כמעט *מזמינה* מצווה, ולא מציית[^60], ומקבלת את מרותו **מעייפות**: רק שמישהו יצווה כבר. באירופה, המאבק המתמיד בין התרבות היוונית למקראית מתיש את החברה לכדי מוסר עבדים.
!!! info "[הגיניאולוגיה של המוסר - אשמה, מוסר כליות ודומיהם](./גיניאולוגיה.pdf)"
מוסר העבדים הוא ראשוני יותר, קדום יותר: הנפש האנושית, רומז ניטשה בגיניאולוגיה של המוסר, עוצבה בתהליך אלים ואכזרי של מוסר עבדים, עד שעולים אלו שאומרים - *למה לי לציית?* **האדון צומח מהעדר**. אבל בסעיף 201, ניטשה אומר שאנו *זקוקים* לאדונים - אנשים חזקים, כמו יוליוס קיסר - שמכוננים חברות ומספקים את הדחף לציית. אבל בשלב מסוים, כשכבר אין סכנה מבחוץ, העדר *שוכח* שהוא צריך את האדון, ושוב עולה עליו. במובן הזה, דווקא ה*אדונים* הם ראשוניים.
> <div style="text-align: left">There is a point in the history of society when it becomes so pathologically soft and tender that among other things it sides even with those who harm it, criminals, and does this quite seriously and honestly. Punishing somehow seems unfair to it, and it is certain that imagining "punishment" and "being supposed to punish" hurts it arouses fear in it. "Is it not enough to render him undangerous? Why still punish? Punishing itself is terrible.II With this question, herd morality, the morality of timidity, draws its ultimate consequence. Supposing that one could altogether abolish danger. the reason for fear, this morality would be abolished, too, *eo ipso*: it would no longer be needed, it would no longer *consider itself* necessary</div>
>
> > 201
*חמלה*, אומר ניטשה, היא *לא* תכונה של העדר, אלא של האדם החזק: בעוצמתו, *אתה לא יכול לפגוע בו*, ולכן הוא יכול להרשות לעצמו לחמול עליך. אתה לא מגיע לקרסוליו: לכן הוא מרשה לעצמו לחמול לך. השיפוטים של ה*עדר* נובעים מ**טינה** - *Ressentiment* - כלפי החזקים יותר, החופשיים יותר, בעלי המזל, החופשיים מהנסיבות שלנו. החזק, האדון הנדיר, חופשי מהטינה הזו. לכן ניטשה אומר - *היזהרו משופטים: מאחורי עיניהם מסתתר תליין*. ניטשה מעדיף את תוקפנותו של חיית הטרף מערמומיותו מלאת הטינה של העדר. **העדר לא מוסרי יותר מהאדון**: הוא לא פחות אכזרי, הוא אכזרי *אחרת*.
בהינתן כל זה, מה תפקידם של פילוסופי העתיד? כך חותם ניטשה את פרק 5. תפקידם של פילוסופי העתיד הוא לאתר את האדונים, כפרחים עדינים, לפני שהם נרמסים תחת העדר. מוסר לא נועד להקל על הסבל - *הוא נובע מסבל*, ובשביל מוסר **צריך לסבול**. ביטול הסבל הוא זה שידרדר אותנו לאדם האחרון, חסר כבוד עצמי, שאינו מסוגל ליצור דבר.
> <div style="text-align: left">*Morality in Europe today is herd animal morality* - in other words, as we understand it, merely *one* type of human morality beside which, before which, and after which many other types, above all *higher* moralities, are, or ought to be, possible. But this morality resists such a "possibility," such an "ought" with all its power: it says stubbornly and inexorably, "I am morality itself, and nothing besides is morality." Indeed, with the help of a religion which indulged and flattered the most sublime herd animal desires, we have reached the point where we find even in political and social institutions an ever more visible expression of this morality: the *democratic* movement is the heir of the Christian movement</div>
>
> > 202
בסעיף 203, ניטשה נחוש *למנוע* את המצב הזה: הוא קובע שאנו זקוקים לאכזריות מסוימות, לאדונים - כי רק אדונים יוצרים.
[^50]: ולכן כל כך מסוכן שקוראים אותו ילדים בני 17.
@@ -1073,3 +1180,6 @@ to be the moral imperative of nature which, to be sure, is neither "categorical
[^56]: איחוד שני משפטים מהתנ"ך: הפרשנות של ניטשה היא שהגישה של היהדות לאלוהות היא דרך כיבוד ההורים. האל גם הוא סוג של אב, והמאמינים עומדים עמו בקשר משפחתי מסוים. זו הגדולה של היהדות בעיניי ניטשה, וכך הם הביאו את עצמם למצב שחצי עולם סובב סביבם. *The Jewish people are too famous for their own good*, מצטט אנדי וחותם - *Jews are news!*
[^57]: αέιν αριστεύειν (סתם כי אני יכול)
[^58]: הרומאים (אם כי יש שאומרים דווקא הגרמנים).
[^59]: אפיפיור מושחת, בנו של אלכסנדר השישי. הוא ניסה בכוח לאחד את כל צפון איטליה, וצלח בכך לתקופה. מקיאוולי, בספרו *הנסיך*, משבח את העורמה שתפס את השלטון והחזיק בכוחו, באכזריות ויעילות יוצאות דופן.
[^60]: בהקשר האירופי, ניטשה נותן כדוגמה את נפוליאון.
[^61]: *Raudmenschen*

8
פילוסופיה/מטאפיזיקה/index.md.md
View File

@@ -7,12 +7,20 @@ tags: פילוסופיה, מטאפיזיקה
## תוכן העניינים
#### 1. [מבוא]()
מה זה מטאפיזיקה? מה היא חוקרת? למה בכלל יש דברים?
#### 2. [קיום האל](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל)
האם יש אלוהים? איזה מין אלוהים זה? איזה דין וחשבון הוא יכול לתת על המציאות?
#### 3. [אונטולוגיה](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה)
איך ייתכנו דברים נפרדים? איך יכול להיות שלדברים שונים יש משהו במשותף?
#### 4. [סיבתיות](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/סיבתיות)
מתי אומרים שדבר אחד גרם לדבר אחר? איזה מין דבר זה, סיבתיות?
**מטאפיזיקה**[^2] היא אולי הענף הישן ביותר בפילוסופיה - זה ששואל *איך העולם בנוי*, מהם סדרי העולם. כל המדעים צמחו מסיבה זו מתוך המטאפיזיקה, ועדיין יש ביניהם נקודות דמיון רבות. מאפיין משותף הוא ההתקדמות - אנו נתקלים בבעיה, וככל שנכנס מידע חדש אנחנו משנים ומשכללים את העמדה.

4
פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/CBC.md
View File

@@ -132,9 +132,11 @@ tags:
[Shahar et al., 2014](http://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1037/a0037190) בחנו את ההבדל הממוצע בזמני תגובה בין קישורים אקראיים של אותיות ומספרים לקישורים עם דפוס מסוים. החוקרים עומדים על כך שההבדל בין זמני התגובה הולך ועולה ככל שהעומס על הזיכרון העובד גדול יותר[^3] - כלומר, כשנדרשים לזכור, למשל, שני פריטים, לא ממש משנה אם הם שרירותיים או בעלי דפוס מסוים, אבל בארבע פריטים, ההבדל גדול מאוד.
[Schmiedek et al., 2007](sci-hub.st/https://doi.org/10.1037/0096-3445.136.3.414) ביצעו ניסוי פשוט יותר , נבדקים נדרשו לבחור בין 4 חלופות ב8 מטלות, שלא מבחינות בין פרטים שרירותיים או תבניתיים. גם הם גילו שהעומס על הזיכרון העובד החזותי (τ) מושפע מעומס פריטים - קרי, צריך להיות "על" המשימה כל הזמן.
[Schmiedek et al., 2007](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1037/0096-3445.136.3.414) ביצעו ניסוי פשוט יותר , נבדקים נדרשו לבחור בין 4 חלופות ב8 מטלות, שלא מבחינות בין פרטים שרירותיים או תבניתיים. גם הם גילו שהעומס על הזיכרון העובד החזותי (τ) מושפע מעומס פריטים - קרי, צריך להיות "על" המשימה כל הזמן.
[Wilhelm & Oberhauer, 2006](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1080/09541440500215921) בחנו בסוללת מבחנים של מטלות תגובה שרירותיות (בלי דפוס קבוע), ומטלות עם דפוס קבוע שני גורמים: זמן תגובה, באופן כללי, וזמן תגובה לזכירת דפוס בזיכרון העובד. הם מצאו שהשונות בזמן תגובה ברכיב ה*שרירותי* גדולה, אך לא זו ברכיב של הזיכרון העובד (כלומר, לזמן תגובה יש שני גורמים - רכיב "כללי" ורכיב זיכרון עובד - והרכיב ה"כללי" שיחק תפקיד גדול יותר בזמן התגובה, ולכן השונות שלו גדולה יותר במטלות ללא דפוס). כ ל ו מ ר, במטלות *ללא* דפוס קבוע, זמן התגובה תלוי יותר בזיכרון העובד.
[^1]: מהמאמרים הכי טובים בפסיכולוגיה, לפני נחשון.
[^2]: למדידות ERP אין משמעות מוחלטת, רק משמעות יחסית - לכן חייבים למדוד אותן בהשוואה לאיזשהו קו-בסיס.

9
פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/index.md
View File

@@ -4,6 +4,15 @@ title: אינטיליגנציה
!!! info "חומר הקורס"
[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55256), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2798303)
## תוכן העניינים
#### 1. [מבוא]()
#### 2. [אבולוציה](./אבולוציה)
#### 3. [מתאמים קוגניטיביים-התנהגותיים](./CBC)
#### 4. [גנטיקה](./גנטיקה)
![Intelligence](/פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/g.jpg)
<small>ביקשתי מבינה מלאכותית לצייר "ג'י טאג יורד מהשמיים". הוא כשל כי אין לו אינטיליגנציה. ומה זה? בואו נבדוק..</small>

50
פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/גנטיקה.md Normal file
View File

@@ -0,0 +1,50 @@
---
title: גנטיקה
tags:
- שנה_ג
- סמסטר_א
- פסיכולוגיה
- אינטיליגנציה
- גנטיקה
---
אחת השאלות הכי בוערות היא עד כמה אינטיליגנציה היא תורשתית. השיטה הקלאסית כוללת כמה גישות:
- מחקרי תאומים ומחקרי תורשתיות
- ניתוח גנים בודדים
- ניתוח כלל גנומי
## הגישה הקלאסית
הגישה אומרת שלאנשים יש דרגות שונות של קרבה גנטית וסביבה משותפת, שמרכיבים יחד **תורשתיות**.
| | Genetics | Environment |
| -------------------------------------------- | -------- | ----------- |
| MZ Twins, together | 1 | 1 |
| MZ Twins, apart | 1 | 0 |
| DZ-Twins\Siblings\parent-offspring, together | 0.5 | 1 |
| DZ-Twins\Siblings\parent-offspring, apart | 0.5 | 0 |
| Siblings\Parent-offspring, adopted | 0 | 1 |
הטבלה הזו היא ה**Intraclass Coefficient** - עד כמה השונות מוסברת מקרבה גנטית, שונות סביבתית, או שניהם. למשל, אם יש לי אח תאום וגדלנו יחד, יהיה לנו ICC גבוה יותר, וידעו להגיד עליי יותר דברים מצפייה באחי.
*תורשה אינה תורשתיות* - תורשתיות היא המתאם בין הגנטיקה לתכונה. כלומר, אם אני מאומץ ועדיין מתנהג כמו הוריי המאמצים, יש תורשה, אך אין תורשתיות (הם לא יכולים להוריש לי גנטית שום דבר). תורשתיות היא איזו אחוז מהשונות מוסברת על ידי תורשה. התורשה - הגנטיקה - קובעת את הטווח, והסביבה קובעת בתוך הטווח: *יכול להיות לך IQ בין 100 ל140*, והסביבה תקבע *איפה* הוא ייפול בין 100 ל140. הטווח הוא גדול, אבל לא *כל* הטווח.
[Polderman et al., 2015](sci-hub.st/https://doi.org/10.1038/ng.3285) מראה ש**לכל התכונות האנושיות יש תורשתיות גדולה מאפס** (סקירה של 500 תכונות) - כלומר, *לכל* התכונות שלנו יש רכיב גנטי, ומה שמשתנה הוא *גודל* הרכיב הגנטי. רכיב התורשתיות גדול במיוחד במרכיבי אישיות (~0.3) ואינטילגנציה (0.5~).
!!! warning "ההשפעה של שונות סביבתית"
ביקורת על מחקרים סביבתיים היא ש**משפחות שמאמצות ילדים נוטות להיות במעמד בינוני ומעלה**, וברמת חיים כזו הסביבה משנה הרבה פחות. אם ילד גדל בסביבה קשה, ברור שהאינטיליגנציה שלו נפגעת, אבל ברגע שהסביבה מספקת ("Just Enough"), הסביבה כמעט ולא משנה יותר.
לכן, יש ניפוח של המתאם - גם אם שני אחים גדלו בנפרד, ברגע ששניהם גדלו בסביבה בינונית ומעלה - הסביבה תשחק תפקיד הרבה פחות גדול, ויהיה לנו נדמה שהם הרבה יותר דומים!
[Briley & Tucker-Drob, 2013](sci-hub.st/https://doi.org/10.1177/0956797613478618) מצאו, בניגוד לאינטואיציה שלנו, שהתורשתיות עולה יחד עם הגיל: כלומר, ככל שאדם מזדקן, הגנטיקה משחקת תפקיד הולך וגדל.
זה נשמע בניגוד לאינטואיציה שלנו - אנחנו נולדים רק גנים ואז נחשפים לסביבה שמעצבת אותנו - אבל זה לא לוקח בחשבון ש**לא כל הגנים מתבטאים בבת אחת** - אם יש לך נטייה למחלה גנטית, למשל, היא לרוב תתפרץ בגיל מאוחר. ככל שהגיל עולה, *יותר ויותר גן מתבטאים*, וכך ההשפעה הגנטית הולכת וגדלה. זה מסתדר עם האמירה היומיומית שאנחנו הולכים ונהיים דומים להורים שלנו ככל שאנחנו מתבגרים.

85
פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/מוחי.md Normal file
View File

@@ -0,0 +1,85 @@
---
title: הבסיס המוחי
tags:
- שנה_ג
- סמסטר_א
- פסיכולוגיה
- אינטיליגנציה
---
מחקרים סביב הבסיס המוחי לאינטיליגנציה אינם חדשים, אבל נוטים לגדלי מדגם קטנים מאוד. בשנים האחרונות חוזרים על המחקרים האלו, עם מדגמים גדולים יותר, ומשבר הרפליקציה מכה ביתר שאת: האפקטים, אם ישנם, כנראה קטנים. לכן נסקור את הנושא בקצרה.
הניסיון היה למפות אינטיליגנציה בקישוריות מבנית - מאפייני הרשת הנוירונית של הפרט, כפי שמתגלה במיפוי fMRI.
ההשערות העיקריות התמקדו בגורמים כמו
- יעילות נוירונלית
לפרטים חכמים יש מוח יותר יעיל, במובן הפשוט של המילה - הנוירונים צורכים פחות אנרגיה.
- איחוי פריאטלי-פרונטלי (Parietal-Frontal Integration - P-FIT)
התמקדה באיחוי בין כמה מערכות במוח, שהקישוריות ביניהן בעלת חשיבות מכרעת.
- Multiple Demands Networks
השערה האומרת שיש לנו רשת נפרדת במוח שאחראית לטיפול במצבים עם דרישות מרובות - כמו בעיות מורכבות (איך אני תוקף את הבעיה הזו\אוכל את הפיל הזה\ צד את הצלופח הזה\ מסכם את ההרצאה הזו); זה בגדול מתיימר להיות g'
!!! warning ""
מבין התיאוריות האלו, **השערת היעילות הנוירונלית** ו**השערת רשת הדרישות המרובות** הן [תיאוריות תומכות בg'](../אינטיליגנציה#סוגי-תיאוריות) - משום ששתיהן מצביעות על **גורם מרכזי אחד** במוח שאחראים לאינטיליגנציה. מנגד, **השערת הP-FIT** היא תיאוריה **שאינה תומכת בg'** - משום שהיא מתארת אינטיליגנציה כ**אוסף של גורמים נבדלים**.
## השערת היעילות הנוירונולית
[Ηaier et al., 1998](https://sci-hub.st/10.1111/j.1749-6632.1998.tb09569.x) הגיע להשערה הזו במקרה, כשהעבירו למטופלים מבחן רייבן וסריקת PET, שהייתה אז יקרה מאוד. נמצאו הבדלים גדולים בסריקה של הנבדקים (8 נבדקים), מה שהוביל את החוקרים לשער שאצל פרטים חכמים במיוחד, היעילות הנוירונלית טובה יותר: הם מתאמצים פחות ולכן צורכים פחות אנרגיה.
מחקרים נוספים ניסו לקשור את התופעה הזו בנוירואנרגטיקה - אספקת האנרגיה לנוירונים ([Κileen et al., 2013](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/j.neubiorev.2013.02.011); [2016](https://sci-hub.st/http://dx.doi.org/10.1177/0963721416628530)). הטענה הייתה שהמרת האנרגיה במיטוכונדריה וגורמים נוספים מהמשפחה הזו מאפשרת לאנשים מסוימים אספקת אנרגיה טובה יותר לנוירונים, מה שמניב ביצועים טובים יותר במבחני אינטיליגנציה.
## השערת P-FIT
[Jung & Haier, 2007](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1017/s0140525x07001185) ביצעו סקירת ספרות גדולה ומצאו בה קשר חוזר בין אזורים מסוימים במוח לאינטיליגנציה - במיוחד איזורים פריאטליים, דורסו-לטרלים והקורטקס הפרהפרונטלי. הספרות מעידה על מעורבות של האיזורים האלו *בנפרד*, שעל בסיסה הם שיערו, **בלי נתונים**, שה*קישוריות* של האיזורים האלו היא שמשחקת תפקיד.
הטענה היא, שלמרות שהתפקידים של כל איזור שונים בתכלית, הקישוריות ביניהם משחקת גם היא תפקיד - לא בסתירה לספרות הקודמת (שמראה שכל אחד בנפרד קשור), אלא על גביה. זו גישה שמזכירה את [זו של תומסון](../אינטיליגנציה#sampling-theory).
## השערת רשת הדרישות המרובות MDN
[Duncan, 2010](sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/j.tics.2010.01.004) טוען של ACC, IPS, DLPFC עובדים כיחידה אחת, דמויית g', אותה הוא מכנה **רשת הדרישות המרובות**.
התיאוריה מדגישה את התפקיד של הרשת בפירוק משימות מורכבות ליחידות עיבוד נבדלות, ואז פתירתן בצורה עקבית - פיצול משימה לשלבים, עיבוד כל שלב בנפרד, ואז קישור מחדש של השלבים לכדי משימה שלמה.
## סוגי נבדקים
חקר הבסיס המוחי לאינטיליגנציה מתבצע על נבדקים בריאים.
- היתרון הוא שחקר כזה ממפה את ההבדלים באינטיליגנציה, שזה בדיוק מה שאנחנו מחפשים
- החיסרון הוא שקשה לבסס בצורה כזו קשר סיבתי (*האיזור הזה במוח אחראי לתפקוד כזה וכזה*; ברגע ששום דבר לא נפגע, אין לנו איך להצביע על גורם כזה או אחר.)
### מחקרים בנבדקים בריאים
בניסיון להתגבר על כך, [Lee et al., 2006](sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/j.neuroimage.2005.07.036) בחנו נבדקים תחת fMRI תחת פריטים קלים או פריטים קשים במבחן רייבן: המחקר שאף לשחזר ממצאים קודמים במדגם גדול יותר. הם בחנו קבוצה של ילדים מחוננים, וקבוצה של ילדים נורמטיביים, ובחנו כיצד קושי המטלות יבוא לביטוי בסריקות המוחיות שלהם.
החוקרים גילו שבכל אזורי העניין שהתגלו בשאר התיאוריות, הפער בפעילות בין פרטים קלים וקשים גדול יותר אצל ילדים מחוננים לעומת ילדים נורמטיביים, במיוחד באיזורים הפריאטלים ובFCC הדורסאלי. הממצא הזה מסתדר עם תיאוריית רשת הדרישות המרובות ותיאוריית הP-FIT.
במחקר נוסף, [Gray et al., 2003](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1038/nn1014) בחנו נבדקים במבחן N-Back[^1], ובדקו את המתאם של ציון הנבדקים במבחן רייבן לכמות הפעמים שהם נופלים ב"פיתויים" במבחן N-Βack. החוקרים מצאו שציונים גדולים יותר במבחן רייבן נקשרו בפחות טעויות במבחן N-Back - כלומר, הקידוד בוצע באופן מדויק יותר. הממצאים תומכים גם בהשערת היעילות הנוירונלית, אם כי במובן אחר: זה לא שהנוירונים צורכים פחות אנרגיה, אלא שהאזורים מופעלים רק כשצריך, בקמצנות יותר - במקום לירות במלוא המהירות כל הזמן, כל איזור נכנס לפעולה כשזה רלוונטי ומפסיק כשזה לא.
### מחקרים בנבדקים פגועי-מוח
בניגוד לנבדקים בריאים, מחקרים בנבדקים פגועי-מוח מאפשרת השערת סיבתיות - אך החיסרון הוא שקשה לדעת עד כמה הממצאים קשורים להבדלים פרטניים באינטיליגנציה (בנבדקים בריאים).
!!! is-info "דוגמה"
אם נבדוק רק נבדקים בריאים בתחום נורמלי, לא נדע שמספר הרגליים קשור לריצה: נוכל לראות זאת רק אצל אנשים קטועי רגליים. מנגד, רק בנבדקים בריאים נוכל לראות שהרגליים קשורות למהירות הריצה. בקיצור, אלו שני פתרונות חלקיים - האחד הוא מהתוצאה אל הסיבה, והשני מהסיבה אל התוצאה.
[Barbey et al., 2012](sci-hub.st/https://doi.org/10.1093/brain/aws021) בחנו נבדקים שנפצעו במלחמת וייטנאם, מה שמאפשר אומדן אפילו טוב יותר של סיבתיות: אנחנו יודעים שהפגיעה לא קשורה בפגיעה גנטית, שעלולה להשפיע גם בהיבטים אחרים. החוקרים בחנו את ההשפעה של הפציעות באמצעות סוללת מבחנים נוירו-קוגניטיביים - שמודדים תפקוד מנהלתי כללי יותר ולא תתי-גורמים כאלו ואחרים. מה שהם רצו לבדוק זה איזו אזורים במוח צריכים להיפגע כדי להשפיע על g' ותפקודים מנהלתיים. מתקבלות מפות מפורטות שמצביעות על המתאם בין האזורים הפגועים (בווקסלים) לביצועים במטלות כאלו ואחרת (*אם נפגעת כאן וכאן בצד שמאל, אתה תספור גרוע יותר).
החוקרים גילו ש,כלל, **אינטיליגנציה נפגעת רק בעקבות פגיעות בצד שמאל של המוח**: בכל הגורמים מלבד תפיסה חזותית רק צד שמאל מעורב, ובתפיסה חזותית צד ימין *גם* מעורב, אבל צד שמאל הוא עדיין הגורם המכריע. עוד גילו החוקרים שישנם אזורים שקשורים בg', חלק קשורים רק בתפקוד מנהלתי[^2], וחלק גדול מהאזורים קשור בשניהם: לכל תפקוד יש חלק בלעדי קטן וחלק חופף גדול.
!!! warning "זהו מחקר מאוד מרשים, אבל זכרו: התוצאות האלו *לא ישימות* על נבדקים בריאים!"
[^1]: מבחן שבו מציגים לנבדקים פרטים, ומבקשים מהם בהמשך לענות האם פריט כזה או אחר הופיע לפני X צעדים (מראים קוף, עוד שלושה דברים, שואלים - האם היה קוף לפני שלושה צעדים? כן\לא). במבחן טומנים לנבדקים "מלכודות" (Lures) - דברים שיפתו אותם להגיד שראו\לא ראו משהו בניגוד למה שנכון (ניחוש שלי - *זוכר את הקוף מלפני שני צעדים?*).
[^2]: מתיישב עם ממצאים של מחקרים אחרים - כמו שפגיעה באיזור הOrbifrontal cortex מוביל ל[פגיעה בתפקודים מנהלתיים](../אינטיליגנציה#fn:7), ללא פגיעה באינטיליגנציה.

11
פסיכולוגיה/תודעה/index.md
View File

@@ -5,6 +5,17 @@ title: תודעה ופסיכופתלוגיה
[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55258), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2798305)
## תוכן העניינים
#### 1. [מבוא]()
מהי תודעה בכלל? איך חוקרים אותה? האם היא דבר אחיד?
#### 2. [דיסוציאציה](./דיסוציאציה)
מה קורה שהתודעה מאבדת אחידות?
!!! info ""
[מצגת](/פסיכולוגיה/תודעה/1.pdf)
SSRI משפרים תסמיני דיכאון [Silva & Hanwella, 2012](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1007/s00127-011-0442-0).