diff --git a/.obsidian/workspace.json b/.obsidian/workspace.json index b8a739cd..15319c67 100644 --- a/.obsidian/workspace.json +++ b/.obsidian/workspace.json @@ -13,12 +13,12 @@ "state": { "type": "markdown", "state": { - "file": "פסיכולוגיה/אישיות/האגו.md", + "file": "פילוסופיה/אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md", "mode": "source", "source": false }, "icon": "lucide-file", - "title": "האגו" + "title": "החיים הרפלקטיביים" } } ] @@ -166,8 +166,9 @@ }, "active": "97f544199938cd17", "lastOpenFiles": [ - "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md", + "פילוסופיה/אתיקה/apples.jpeg", "פסיכולוגיה/אישיות/האגו.md", + "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md", "פסיכולוגיה/אישיות/אגו.pdf", "פסיכולוגיה/אישיות/lu1575762k90s6.tmp", "פסיכולוגיה/אישיות/index.md", @@ -207,7 +208,6 @@ "פילוסופיה/חדשה/index.md", "פילוסופיה/דת/שפה.md", "פילוסופיה/דת/ראיות.md", - "פילוסופיה/דת/index.md", "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/evolution.jpg", "favicon.png", "logo.png", diff --git a/פילוסופיה/אתיקה/apples.jpeg b/פילוסופיה/אתיקה/apples.jpeg new file mode 100644 index 00000000..329b8231 Binary files /dev/null and b/פילוסופיה/אתיקה/apples.jpeg differ diff --git a/פילוסופיה/אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md b/פילוסופיה/אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md index f71001fb..02e06903 100644 --- a/פילוסופיה/אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md +++ b/פילוסופיה/אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md @@ -173,8 +173,42 @@ האם אנחנו רואים ב*אנושיות* של הצד האחר חלק מהותי במיניות? אם כן, חזרנו לדילמה של סארטר וסקרוטון; אם לא, נפלנו לקדירה הרותחת של פרויד. האם המיניות נהפכה במהותה לאנושית, או שאנחנו בדיוק כמו הגמל והנאקה? האם ניתן לצמצם מיניות למין, או מין למיניות, או שאלו שני דברים נפרדים לגמרי? +## אהבה + +איך שלא נחתוך את זה, אהבה היא דבר מרכזי בחיים, אולי חיוני כדי להיות מאושרים. יש אפילו המבססים אתיקה בשלמותה על אהבה. כבר מהפרה-סוקראטיים, האהבה מקבלת מעמד קוסמי - כמו אצל [אמפדוקלס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים#אמפדוקלס), שחשב שהיקום נברא מהניגוד בין אהבה לשנאה. היוונים הקדמונים היו יראים מאהבה ככוח משחית ובלתי-נשלט, ועד היום קשה לנו להעלות על הדעת אדם בלי *שום* אהבה כלשהי, *למשהו*[^8]. לאהוב משהו, נדמה לנו, הוא חלק בלתי נפרד מלהיות אנושי. + +אבל *מה זה* הדבר הזה? + +האם זה בכלל דבר אחד? זו שאלה שנוזיק מיד מעלה. למה שתהיה לנו מילה אחת לאהבה של רומנטיקה, של מדינה, של חברים, של האל. אנחנו מדברים על אותו הדבר, או שזהו רק שיתוף השם?[^9] + +נוזיק מתחיל בהגדרת ה*אהבה* כ - + +> Υour own well being is tied up with that of someone (or something) you love +זו לא אמירה זניחה - היא מצמצמת לנו את התחום. לכל בעלי החיים ובני האדם יש *well being* מסוים, אבל ל*תפוחים* לא. אז באיזשהו מקום, אתה לא יכול לאהוב *תפוחים* - זה רק שיתוף השם. האם בכלל אפשר לאהוב *חפצים?* אפשר לריב על זה: נדמה שנוזיק חושב שלא, אבל אחרים - כמו הפילוסוף הפוליטי ג'ראלד כהן - חושבים שכן. + + +![apples](./apples.jpeg) +לא אהבה? + +ומה לגבי *אהבה עצמית?* באיזה תנאים, אם בכלל, זהו אותו המושג של *אהבה?* לכאורה, לאדם לא יכולה להיות אהבה *ארוטית* לעצמו: זה נשמע לנו בעייתי. ומנגד, לכולנו יש הנחת יסוד שאדם אוהב את עצמו. + +משפתח בהגדרה שלו, נוזיק מתרכז בסוג מסוים של אהבה, היא אהבה רומנטית בין בני זוג - *ארוס* - Τhe kind of love where you are *in love*. רוברט מאפיין אותו בWe - אהבה שחותרת ליצירה של *אנחנו*, התמרה מסוימת של הזהות לעבר זהות חדשה, משותפת. + +> A person in a *we* might find himself coming across something interesting to read yet leaving it for the other person, not because he himself would not be interested in it but because the other would be more interested, and one of them reading it is sufficient for it to be registered by the wider identity now shared, the *we*. If the couple breaks up, they then might notice themselves reading all those things directly; the other person no longer can do it for them. (The list o f criteria for the we might continue on to include something we discuss later, not seeking to “trade up” to another partner.) Sometimes the existence o f the we can be very palpable. Just as a reflective person can walk along the street in friendly internal dialogue with himself, keeping himself company, so can one be with a loved person who is not physically present, thinking what she would say, conversing with her, noticing things as she would, for her, because she is not there to notice, saying things to others that she would say, in her tone o f voice, carrying the full *we* along. +> +> > p. 72 + + +נוזיק מתאר פה פנומנולוגיה מסוימת של האהבה הזוגית - ההשתייכות לאותו *we*, או לכל הפחות הרצון לממש אותו. + +> The desire to form a *we* with that other person is not simply something that goes along with romantic love, something that contingently happens when love does. That desire is intrinsic to the nature of love, I think; it is an important part of what love intends. +> +> > p. 70 + + +נושא שחוזר על עצמו בניסיון להבין אהבה הוא שאלת הרציונליות, היא הבסיס להתנהגות ראויה. בכל התנהגות אנחנו מחפשים רציונל, ולכן טבעי לקוות שגם במשהו בסיסי כמו אהבה תהיה רציונליות - קרי, מוצדקת. שיא המימוש האנושי לפי שפינוזה, למשל, היא *amor dei intellectualis* - אהבת האל השכלתנית. מצד שני, אהבה מוצגת לפעמים כמו סוג של שיגעון - כמו *חלום ליל קיץ* של שייקספיר, איזה טירוף קרקסי כזה. @@ -184,4 +218,6 @@ [^4]: ר' [*Truth and truthfulness*](/פילוסופיה/אתיקה/truth.pdf), ברנרד ויליאמס. [^5]: אהמם, [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/מטאפיזיקה), [פילוסופיה של הדת](/פילוסופיה/דת). [^6]: [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה). -[^7]: והוסרל עצמו היה אנליטי ומתמטיקאי מבריק - זה לא נכתב מזלזול במדע \ No newline at end of file +[^7]: והוסרל עצמו היה אנליטי ומתמטיקאי מבריק - זה לא נכתב מזלזול במדע. +[^8]: אולי פסיכופטים, וגם אז - זהו היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. +[^9]: ביוונית, למשל, יש המון מילים שונות להמון סוגים שונים של אהבה - *פיליה*, *ארוס*, *אורקסיה*, *אגת'ה*... (φίλια, έρως, ορεχια, αγαθά...) diff --git a/פילוסופיה/אתיקה/מטלות/.~lock.רפלקטיביים 4.docx# b/פילוסופיה/אתיקה/מטלות/.~lock.רפלקטיביים 4.docx# new file mode 100644 index 00000000..0d415918 --- /dev/null +++ b/פילוסופיה/אתיקה/מטלות/.~lock.רפלקטיביים 4.docx# @@ -0,0 +1 @@ +,shmick,Tieke,04.12.2024 12:19,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4; \ No newline at end of file