vault backup: 2025-01-20 15:37:16

פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/דדוקציה.md

@@ -104,12 +104,55 @@ tags:
 
 הקליטה החושית היא סבילה ([אסתטיקה](../אסתטיקה)), בעוד השכל הוא פעיל ([לוגיקה](../לוגיקה)); הקישור בין הקליטות החושית לדימוי הוא מפעילות השכל, שמבצע בין השניים **סינתזה**. 
 
-ישנו ויכוח, כמובן, סביב ההנחות האלה (למרות שקאנט אומר בהתרסה ש*אפשר להיווכח בכך בקלות*): יש כאלה הטוענים שהארגון נמצא ברמת החושים. קאנט ינסה לטעון בעד הארגון בצידו של השכל באמצעות הדדוקציה כולה.
+ישנו ויכוח, כמובן, סביב ההנחות האלה (למרות שקאנט אומר בהתרסה ש*אפשר להיווכח בכך בקלות*[^30]): יש כאלה הטוענים שהארגון נמצא ברמת החושים. קאנט ינסה לטעון בעד הארגון בצידו של השכל באמצעות הדדוקציה כולה.
 
 מה בדיוק הכוונה? נגיד ואנחנו מסתכלים על כלב. קאנט טוען שאנחנו לא קולטים אובייקט שלם - *כלב* - אלא שיש קלט "גולמי", שאנחנו *מגגבבים לכדי כלב*, בשכל[^29]. **אותה הפעולה ממש** מלכדת *כל דבר*, כל סינתזה: אתה מגבב כלב כמו שאתה מגבב פרח כמו שאתה מגבב המבורגר. 
 
 הסינתזה הזו היא **לאו דווקא מודעת**: בין שאני מודע ובין שלא, אני מבצע סינתזה בין הקלט החושי לדימויים.
 
+ועכשיו, הדברים מתחילים להסתבך -
+
+> נוסף על מושג הריבוי והסינתזה שלו \[...] אפילו בשימושו הלוגי 
+> 
+> > B130-131
+
+
+הקישור שקאנט מדבר עליו נובע מאחדות *הקודמת* לכל קישור: האחדות היא ה*תנאי* לכל קישור, ולכן קודמת ל[קטגוריות](../לוגיקה#הקטגוריות): למשל, דבר חייב להיות *דבר* אחיד לפני שחל עליו יחס הסיבה והתוצאה.
+
+
+> צריך שה\[דימוי] **אני חושב** \[...] להסיק מסקנות רבות.
+> 
+> > B131-133
+
+
+כל דימוי פרטני הוא כזה שאני חייב להיות מסוגל לחשוב אותו (אחרת הוא לא שלי). *אני חושב*[^31] (לאו דווקא מודע) כאן הוא קודם לכל דימוי שלי - *אני חושב ש* \[כך וכך הוא מצב העניינים]. הדימוי *אני חושב* הוא תודעתנו העצמית הטהורה - אחדות מקורית, יחידה ומאוחדת.
+
+האחדות הזו - אותו *אני חושב* - הוא תנאי **טרנסנדנטלי**: בלעדיו אין חוויות של ריבוי - אני מכיר בזה שיש ריבוי *משום שאני יחיד*. הנחת ה*אני* הזו מכונה בפי קאנט **האפרצפציה הטהורה**[^32], או ה**אפרצפציה המקורית**[^32] - מה שאנחנו *לא* יכולים להיות מודעים אליו, לתפוס, משום שהוא *התנאי* לתפיסות - זו **האחדות הטרנסנדנטאלית של התודעה העצמית**[^32], המלווה את כל שאר הדימויים שלנו. 
+
+!!! is-info "דוגמה"
+	עידו רגיל שדברים בעלי משקל נופלים למטה: זה קורה לו המון, במיוחד כשהוא עייף. לכן אם פתאום יעזוב משהו בעל משקל והוא *לא* ייפול למטה, זו תהיה סתירה - ההתנסות הזו, כחלק ממארג אחד, *מערך ההתנסויות של עידו*, צריכה להתאים לשאר, כחלק מדבר אחד. אחרת, עידו יכל לראות מכונית אדומה-ירוקה, ויכל להגיד *כן, ראיתי אותה ירוקה וראיתי אותה אדומה* - זה בשתי מגירות במוח, וזהו.
+
+העצמי הזה הוא, כמובן, פעיל - השכל מארגן את הקלט החושי על פי העקרונות האפריוריים: החלל והזמן, והקטגוריות.
+
+אבל שימו לב שמסתתרת כאן חתיכת הנחה: שהניסיון הוא *אחיד*. לכך, אחרים יכולים להגיד: *...לא*. אולי זה פשוט הכל מגירות-מגירות, או הרגלים.
+
+!!! warning "שימו לב, אין כאן טיעון עדיין לאיך הניסיון עובד: קאנט רק מביא לנו את הכלים, את היסודות."
+
+
+
+> המחשבה, "דימויים אלה הנתונים בהתסכלות שייכים כולם לי" \[...] העיקרון הגבוה ביותר בכל ההכרה האנושית.
+> 
+> > B133-135
+
+[יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) חושב שיש רק עצמי רבגוני: קאנט משיב לו כאן שאחדות העצמי *היא* מקור הרבגוני - ולא הקלט החושי שמגיע אחר כך. **האפרצפציה הטהורה** היא "העיקרון הגבוה ביותר בכל ההכרה האנושית".
+
+בקיצור, כותב קאנט:
+
+> \[דדוקציה זו] היא הצגה של מושגי-השכל הטהורים (ואתם של כל הכרה עיונית אפריורי) בתור עקרונות שלאפשרות הניסיון; הצגה של הניסיון כ**קביעה** של תופעות בחלל ובזמן ובכלל; ולבסוף הצגת הקביעה הזו כנובעת מתוך עקרון האחדות הסינתטית המקורית של האפרצפציה, כצורה של השכל, ביחס לחלל ולזמן כצורות מקוריות של החושיות.
+> 
+> > B168-169
+
+
 
 
 [^24]: למרות שהוא טוען בתוקף שלא שינה כלום - לקאנט יש נטייה כזו ל*אין חדש תחת השמש*, רק בטעות שיכתבתי הכל, אופסי.
@@ -118,3 +161,6 @@ tags:
 [^27]: קאנט אוהב את הביטויים האלה, קצת כמו נסראללה, אומר עידו.
 [^28]: קאנט האמין באמת ובתמים שדברים כמו הפיזיקה הם אמנם אמפיריים, אבל כבר לא יופרכו - בהיותם אמיתות של הטבע. אולם היום דברים כמו גיאומטריות לא-אוקלידיות ופיזיקת קוונטים מערערים על הקו הזה. נקרא לזה שריד היסטורי.
 [^29]: שופנהאואר מרחיב ומבהיר נקודה זו ב*עיקרון הסיבה המספקת*, פרק רביעי, ס' 20-24.
+[^30]: בטיעון פילוסופי, *קל לראות* תמיד מבשר אסון.
+[^31]: רומז ל[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#הקוגיטו). דקארט סבור שה*אני החושב* קודם לכל ידיעה ותפיסה, וקאנט חושב הפוך - הידיעה והתפיסה מכוננים את האני החושב (בזמן, בשכל...). אלו לעומת [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום), שלא מכיר ב*אני* בכלל, אלא רק אוסף של *מצבי-אני* (אני רעב, אני עולה על הרכבת, וכו' - בלי עקרון מאחד יחיד).
+[^32]: קאנט כקאנט נוהג - אלו שלוש שמות קשים לאותו הדבר בדיוק שהוא משחיל לנו בפסקה אחת.