vault backup: 2025-01-20 15:37:16
This commit is contained in:
@@ -104,12 +104,55 @@ tags:
|
|||||||
|
|
||||||
הקליטה החושית היא סבילה ([אסתטיקה](../אסתטיקה)), בעוד השכל הוא פעיל ([לוגיקה](../לוגיקה)); הקישור בין הקליטות החושית לדימוי הוא מפעילות השכל, שמבצע בין השניים **סינתזה**.
|
הקליטה החושית היא סבילה ([אסתטיקה](../אסתטיקה)), בעוד השכל הוא פעיל ([לוגיקה](../לוגיקה)); הקישור בין הקליטות החושית לדימוי הוא מפעילות השכל, שמבצע בין השניים **סינתזה**.
|
||||||
|
|
||||||
ישנו ויכוח, כמובן, סביב ההנחות האלה (למרות שקאנט אומר בהתרסה ש*אפשר להיווכח בכך בקלות*): יש כאלה הטוענים שהארגון נמצא ברמת החושים. קאנט ינסה לטעון בעד הארגון בצידו של השכל באמצעות הדדוקציה כולה.
|
ישנו ויכוח, כמובן, סביב ההנחות האלה (למרות שקאנט אומר בהתרסה ש*אפשר להיווכח בכך בקלות*[^30]): יש כאלה הטוענים שהארגון נמצא ברמת החושים. קאנט ינסה לטעון בעד הארגון בצידו של השכל באמצעות הדדוקציה כולה.
|
||||||
|
|
||||||
מה בדיוק הכוונה? נגיד ואנחנו מסתכלים על כלב. קאנט טוען שאנחנו לא קולטים אובייקט שלם - *כלב* - אלא שיש קלט "גולמי", שאנחנו *מגגבבים לכדי כלב*, בשכל[^29]. **אותה הפעולה ממש** מלכדת *כל דבר*, כל סינתזה: אתה מגבב כלב כמו שאתה מגבב פרח כמו שאתה מגבב המבורגר.
|
מה בדיוק הכוונה? נגיד ואנחנו מסתכלים על כלב. קאנט טוען שאנחנו לא קולטים אובייקט שלם - *כלב* - אלא שיש קלט "גולמי", שאנחנו *מגגבבים לכדי כלב*, בשכל[^29]. **אותה הפעולה ממש** מלכדת *כל דבר*, כל סינתזה: אתה מגבב כלב כמו שאתה מגבב פרח כמו שאתה מגבב המבורגר.
|
||||||
|
|
||||||
הסינתזה הזו היא **לאו דווקא מודעת**: בין שאני מודע ובין שלא, אני מבצע סינתזה בין הקלט החושי לדימויים.
|
הסינתזה הזו היא **לאו דווקא מודעת**: בין שאני מודע ובין שלא, אני מבצע סינתזה בין הקלט החושי לדימויים.
|
||||||
|
|
||||||
|
ועכשיו, הדברים מתחילים להסתבך -
|
||||||
|
|
||||||
|
> נוסף על מושג הריבוי והסינתזה שלו \[...] אפילו בשימושו הלוגי
|
||||||
|
>
|
||||||
|
> > B130-131
|
||||||
|
|
||||||
|
|
||||||
|
הקישור שקאנט מדבר עליו נובע מאחדות *הקודמת* לכל קישור: האחדות היא ה*תנאי* לכל קישור, ולכן קודמת ל[קטגוריות](../לוגיקה#הקטגוריות): למשל, דבר חייב להיות *דבר* אחיד לפני שחל עליו יחס הסיבה והתוצאה.
|
||||||
|
|
||||||
|
|
||||||
|
> צריך שה\[דימוי] **אני חושב** \[...] להסיק מסקנות רבות.
|
||||||
|
>
|
||||||
|
> > B131-133
|
||||||
|
|
||||||
|
|
||||||
|
כל דימוי פרטני הוא כזה שאני חייב להיות מסוגל לחשוב אותו (אחרת הוא לא שלי). *אני חושב*[^31] (לאו דווקא מודע) כאן הוא קודם לכל דימוי שלי - *אני חושב ש* \[כך וכך הוא מצב העניינים]. הדימוי *אני חושב* הוא תודעתנו העצמית הטהורה - אחדות מקורית, יחידה ומאוחדת.
|
||||||
|
|
||||||
|
האחדות הזו - אותו *אני חושב* - הוא תנאי **טרנסנדנטלי**: בלעדיו אין חוויות של ריבוי - אני מכיר בזה שיש ריבוי *משום שאני יחיד*. הנחת ה*אני* הזו מכונה בפי קאנט **האפרצפציה הטהורה**[^32], או ה**אפרצפציה המקורית**[^32] - מה שאנחנו *לא* יכולים להיות מודעים אליו, לתפוס, משום שהוא *התנאי* לתפיסות - זו **האחדות הטרנסנדנטאלית של התודעה העצמית**[^32], המלווה את כל שאר הדימויים שלנו.
|
||||||
|
|
||||||
|
!!! is-info "דוגמה"
|
||||||
|
עידו רגיל שדברים בעלי משקל נופלים למטה: זה קורה לו המון, במיוחד כשהוא עייף. לכן אם פתאום יעזוב משהו בעל משקל והוא *לא* ייפול למטה, זו תהיה סתירה - ההתנסות הזו, כחלק ממארג אחד, *מערך ההתנסויות של עידו*, צריכה להתאים לשאר, כחלק מדבר אחד. אחרת, עידו יכל לראות מכונית אדומה-ירוקה, ויכל להגיד *כן, ראיתי אותה ירוקה וראיתי אותה אדומה* - זה בשתי מגירות במוח, וזהו.
|
||||||
|
|
||||||
|
העצמי הזה הוא, כמובן, פעיל - השכל מארגן את הקלט החושי על פי העקרונות האפריוריים: החלל והזמן, והקטגוריות.
|
||||||
|
|
||||||
|
אבל שימו לב שמסתתרת כאן חתיכת הנחה: שהניסיון הוא *אחיד*. לכך, אחרים יכולים להגיד: *...לא*. אולי זה פשוט הכל מגירות-מגירות, או הרגלים.
|
||||||
|
|
||||||
|
!!! warning "שימו לב, אין כאן טיעון עדיין לאיך הניסיון עובד: קאנט רק מביא לנו את הכלים, את היסודות."
|
||||||
|
|
||||||
|
|
||||||
|
|
||||||
|
> המחשבה, "דימויים אלה הנתונים בהתסכלות שייכים כולם לי" \[...] העיקרון הגבוה ביותר בכל ההכרה האנושית.
|
||||||
|
>
|
||||||
|
> > B133-135
|
||||||
|
|
||||||
|
[יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) חושב שיש רק עצמי רבגוני: קאנט משיב לו כאן שאחדות העצמי *היא* מקור הרבגוני - ולא הקלט החושי שמגיע אחר כך. **האפרצפציה הטהורה** היא "העיקרון הגבוה ביותר בכל ההכרה האנושית".
|
||||||
|
|
||||||
|
בקיצור, כותב קאנט:
|
||||||
|
|
||||||
|
> \[דדוקציה זו] היא הצגה של מושגי-השכל הטהורים (ואתם של כל הכרה עיונית אפריורי) בתור עקרונות שלאפשרות הניסיון; הצגה של הניסיון כ**קביעה** של תופעות בחלל ובזמן ובכלל; ולבסוף הצגת הקביעה הזו כנובעת מתוך עקרון האחדות הסינתטית המקורית של האפרצפציה, כצורה של השכל, ביחס לחלל ולזמן כצורות מקוריות של החושיות.
|
||||||
|
>
|
||||||
|
> > B168-169
|
||||||
|
|
||||||
|
|
||||||
|
|
||||||
|
|
||||||
[^24]: למרות שהוא טוען בתוקף שלא שינה כלום - לקאנט יש נטייה כזו ל*אין חדש תחת השמש*, רק בטעות שיכתבתי הכל, אופסי.
|
[^24]: למרות שהוא טוען בתוקף שלא שינה כלום - לקאנט יש נטייה כזו ל*אין חדש תחת השמש*, רק בטעות שיכתבתי הכל, אופסי.
|
||||||
@@ -118,3 +161,6 @@ tags:
|
|||||||
[^27]: קאנט אוהב את הביטויים האלה, קצת כמו נסראללה, אומר עידו.
|
[^27]: קאנט אוהב את הביטויים האלה, קצת כמו נסראללה, אומר עידו.
|
||||||
[^28]: קאנט האמין באמת ובתמים שדברים כמו הפיזיקה הם אמנם אמפיריים, אבל כבר לא יופרכו - בהיותם אמיתות של הטבע. אולם היום דברים כמו גיאומטריות לא-אוקלידיות ופיזיקת קוונטים מערערים על הקו הזה. נקרא לזה שריד היסטורי.
|
[^28]: קאנט האמין באמת ובתמים שדברים כמו הפיזיקה הם אמנם אמפיריים, אבל כבר לא יופרכו - בהיותם אמיתות של הטבע. אולם היום דברים כמו גיאומטריות לא-אוקלידיות ופיזיקת קוונטים מערערים על הקו הזה. נקרא לזה שריד היסטורי.
|
||||||
[^29]: שופנהאואר מרחיב ומבהיר נקודה זו ב*עיקרון הסיבה המספקת*, פרק רביעי, ס' 20-24.
|
[^29]: שופנהאואר מרחיב ומבהיר נקודה זו ב*עיקרון הסיבה המספקת*, פרק רביעי, ס' 20-24.
|
||||||
|
[^30]: בטיעון פילוסופי, *קל לראות* תמיד מבשר אסון.
|
||||||
|
[^31]: רומז ל[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#הקוגיטו). דקארט סבור שה*אני החושב* קודם לכל ידיעה ותפיסה, וקאנט חושב הפוך - הידיעה והתפיסה מכוננים את האני החושב (בזמן, בשכל...). אלו לעומת [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום), שלא מכיר ב*אני* בכלל, אלא רק אוסף של *מצבי-אני* (אני רעב, אני עולה על הרכבת, וכו' - בלי עקרון מאחד יחיד).
|
||||||
|
[^32]: קאנט כקאנט נוהג - אלו שלוש שמות קשים לאותו הדבר בדיוק שהוא משחיל לנו בפסקה אחת.
|
||||||
Reference in New Issue
Block a user