vault backup: 2024-12-10 11:33:24

.obsidian/workspace.json

@@ -13,12 +13,12 @@
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md",
+                "file": "פילוסופיה/הציטוטים.md",
                 "mode": "source",
                 "source": false
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "רפלקטיביים"
+              "title": "הציטוטים"
             }
           },
           {
@@ -35,8 +35,7 @@
               "title": "ניקומאכית"
             }
           }
-        ],
+        ]
-        "currentTab": 1
       }
     ],
     "direction": "vertical"
@@ -179,11 +178,11 @@
       "command-palette:Open command palette": false
     }
   },
-  "active": "a58a46607eb38136",
+  "active": "6e6a337652177e0a",
   "lastOpenFiles": [
-    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/school-of-athens.jpg",
     "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md",
     "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/school-of-athens.jpg",
     "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה.md",
     "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/index.md",
     "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/index.md",
@@ -225,7 +224,6 @@
     "פילוסופיה/מטאפיזיקה/kermit-green.jpg",
     "פילוסופיה/מטאפיזיקה/_52886b4f-10db-46d8-a493-b5f7a84611b6.jpg",
     "פילוסופיה/מטאפיזיקה/kermit-eiffel.jpg",
-    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/atom.jpg",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/atom.jpg"
-    "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/evolution.jpg"
   ]
 }

פילוסופיה/הציטוטים.md

@@ -312,6 +312,11 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 > 
 > > **סוקראטס, *אפולוגיה***
 
+
+>  כשם שלא סנונית אחת, ולא יום אחד, מביאים את האביב, כן לא יום אחד, ולא פרק זמן פעוט, יעשו את האדם מאושר[^42].
+>  
+>  > **אריסטו, *אתיקה***
+
 [^1]: [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), [רסיס 49](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס)
 [^2]: [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), [רסיס 124](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס)
 [^3]: [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), [*אפולוגיה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה), 38a
@@ -353,4 +358,5 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 [^39]: סופוקלס, *המלך אדיפוס*
 [^40]: ארתור שופנהאואר, [*על אפסות החיים ועל הסבל שבהם*](/פילוסופיה/מיומנויות/על_אפסות_החיים_ועל_הסבל_שבהם.pdf) [On the Vanity and Suffering of Life](/פילוסופיה/מיומנויות/on_the_vanity_and_suffering_of_life.pdf). בתוך: *העולם כרצון וכדימוי*, כרך 1, פרקים 56-59.
 [^41]:  [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל), [הפנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח). פרק שני, עמ' 164, פסקה 177 (פינאקרד).
+[^42]: [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), [*אתיקה ניקומאכית*](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). עמ' 26
 [^299]: [שפינוזה](פילןסופיה/חדשה/שפינוזה), [אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה). חלק 4, משפט 68

פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md

@@ -398,15 +398,39 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 > > דוויד יום, *בעיות בפילוסופיה של המוסר*
 
 
-יום עומד על כשל נטורליסטי - אי אפשר לגזור ערכים מעובדות. אולם, אליעזר עומד על כך שה"כשל" תלוי בהבנת מושג ה*טבע*.
+יום עומד על כשל נטורליסטי - אי אפשר לגזור ערכים מעובדות. אולם, אליעזר עומד על כך שה"כשל" תלוי בהבנת מושג ה*טבע*: מושג הטבע הרלוונטי אינו מתיימר לניטרליות ערכית. אריסטו אינו חותר ל**יסודנות** - להיפך: הוא מתבסס על שיח היומיום וצומח ממנו, בצורה מעגלית. 
+
 
 > (יובל נח הררי)
 
 
+
 כחלק מהמפכה המדעית, הפילוסופים האמפריציסטים (וגם חלק מן הרציונליסטים), ובראשם יום, מגרשים מן הטבע את התכליות של אריסטו. אולם קשה להתכחש לכך שיש לב "טוב" (לב שעובד) ולב "לא טוב" (לב שלא עובד). האם נכון לגרש לגמרי את התכלית מהטבע?
 
 כל אלו עדיין מקבלים את ה*ארגון* במובן הפשוט - כשר להגיד שה*ארגון* של אלקטרון הוא לדחות מטען שלילי ולקבל מטען חיובי. אבל מרגע שגוררים פנימה *רציונל* ונורמות חברתיות - (האם טוב שזה מה שהוא עושה?) - יום וחבריו מתקוממים. אליעזר סבור שאלו אמירות פשטניות, שלא קולעות לדקויות שבדברים - יש דברים שאנחנו תופסים מלכתחילה בצורה נורמטיבית. כלומר, יום מסכים שיש מוסר, **אבל לא מוכן לקבל שזה קשור בטבע**. אצל אריסטו, מנגד, טבע האדם והתבונה הם עניין אתי מובהק.
 
+יסודנים, כמו קאנט או מיל, מנסים לשכנע *כל אדם רציונלי* בצדקת הטיעון שלהם, ומנסים לגזור את הערכים *מן הטבע* - מן המצב המצוי אל הרצוי. אריסטו לא חושב ככה: הוא לא מתיימר לשכנע כל אדם רציונלי, ולא חושב שהטיעון שלו ישכנע "חייזר" אתי כזה.
+
+
+> אילו די היה בדיונים לעשותנו הגוניים, אזי בצדק היו הללו זוכים לשכר רב ועצום, לדברי תיאוגניס, ומן הדין היה לספק תמורתם את הגמול הזה. אך למעשה מתברר שיש בכוחם לתת הפנייה ותנופה לצעירים בעלי רוח נדיבה, ולגרום לכך שמי שאציל מטבו ואוהב אהבת אמת את הנאה, יכוף את עצמו כל כולו לשלטונה של הסגולה הטובה; אולם את רוב בני האדם אין ביכולתם להפנות לאורח חיים נאה וטוב. שמטבע ברייתם אין הללו עשויים לציית לרגש הבושה, כי אם לפחד, ולא להימנע ממעשים גרועים בשל החרפה שבהם, אלא מחמת העונש הצפוי בגללם.
+> 
+> כפי שמעבדים אדמה העתידה לגדל את הזרע, יש לעבד תחילה את נשמת התלמיד, מתוך מה שמרגילים אותה להינות ממה שראוי להינות ממנו, ולשנוא את שמן הראוי לשנוא.
+> 
+> שמי שחי לפי דחיפות רגשותיו, לא יקשיב לדבריו של מי שמנסה להטותו מדרכו, ואם יקשיב, לא יבין את אשר בפינו. ומי שכך טיבו, כיצד אפשר להכניס בלבו דעה אחרת?
+>
+> > ספר ב', 257-258
+
+על מנת לשכנע את האדם, טיעונים לוגיים לא מספיקים. חייבת להיות נוכחת סגולה טובה קודמת כלשהי, שאותה אפשר לטפח: גם אלו המגיעים מתוך הדעה הרווחת, שומעים ומסכימים עם אריסטו, לאו דווקא יצליחו לטפח סגולה טובה מתוך כך.
+
+> רק מי שנתחנך כיאות בדרכי החיים, יפיק תועלת משיעורים שישמע בסוגיית הנאה והצודק ובמדע המדיני בכללו: שהרי המציאות היא נקודת המוצא, ומי שזו ברורה לו במידה מספקת, לא ירגיש צורך לעמוד על נימוקיה: ואותו איש - המחונך היטב - יש לו נקודת מוצא או ימצא אותן בנקל.
+> 
+> > עמ' 18, 1095ב4
+
+האם זה לא מושך את השטיח מתחת ל*אתיקה*? האם אין לי מה לקרוא את האתיקה אם אין לי את הבסיס? אפשר להבין את זה גם הפוך - אדם טוב לא חייב להיות פילוסוף! זו אמירה חתרנית תחת אפלטון ואריסטו. 
+
+!!! warning ""
+	האם **אנחנו** חונכנו באופן הנכון? המילים של אריסטו, אחרי 2,500 שנה, הן לא טורקית: הן קורצות לנו כמובנות, והמונחים שלו שגורים בפינו. אליעזר מזכיר את ה[מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון) - שבו סוקראטס מדבר עם מנון המצביא ומנסה להבין ממנו מהי הסגולה הטובה. מנון מתאר עניינים של כסף, כבוד ותהילה - אבל כשנשאל אם *בצדק* משיב, *ברור!* הוא לא מוכן לשקול שלא בצדק. ומצד שני, מנון ככל הנראה לא משתנה בעקבות השיח עם סוקראטס...
+
 ### מן הטבע
 
 > מבחינת מה מצויות כל תכונות האופי בבעליהן מן הטבע; שכן מיום הלידה הרינו צדיקים ומרוסנים ואמיצי לב ובעלי שאר הסגולות; ואף על פי כן מבקשים אנחנו את הטוב האמתי במה שהוא אחר, ודורשים שהסגולות הללו תהיינה מצויות באדם באופן שונה מזה. שהרי הכשרים הטבעיים מצויים גם בילדים ובבעלי החיים, אלא ששם, באין עמהם שכל, ברור שהם מביאים נזק. כשם שגוף חזק שמתנועע בהיותו נטול חוש הראייה סופו למעוד ולהיחבט בחזקה, כן לא יקשה להבין שגם כאן זה הדין. אולם אם בעל הכשרים ישיג לו שכל, יוכר ההבדל בפעולות שיפעל, וכושרו הטבעי, אף על פי שידמה למה שהיה קודם לכן, ייהפך אותה שעה לסגולה טובה של ממש.
@@ -629,12 +653,57 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 בטרגדיות היווניות, המחזאים מציבים אדם דגול כגיבור הטרגדיה, כך שנסיבות החיים ופגעי הגורל כופים עליו עימות נורא. באופן דומה, כולנו מוצאים את עצמנו בנסיבות מסוימות, שמשפיעות על הרגשות שאנו מרגישים והערכים שאנו מאמצים - והללו אינם לגמרי הגיוניים או נשלטים. איך מיישבים את המתח האיכותי הזה, בין החלק ההגיוני לחלק הלא-הגיוני? אריסטו מקדיש לפסיכולוגיה הזו חלק לא קטן מהדיון ב*אתיקה*.
 
-ערכים מסוימים מזמינים צרות במיוחד, כמו [אהבה](/פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים) רומנטית. ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה), דיוטימה גורסת לבסוף שהאהבה המוחלטת היא אהבת החוכמה, אלא שבדרך יש הרבה אהבות שונות, שכרוכות בהרבה עימותים ומצוקות.
+ערכים מסוימים מזמינים צרות במיוחד, כמו [אהבה](/פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים#אהבה) רומנטית. ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה), דיוטימה גורסת לבסוף שהאהבה המוחלטת היא אהבת החוכמה, א לא שבדרך יש הרבה אהבות שונות, שכרוכות בהרבה עימותים ומצוקות.
 
 אפלטון בכתביו מחפש את הדרך להתעלות על המתח הזה, ואריסטו מחפש לחיות איתו. 
 
 ![school of athens](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/school-of-athens.jpg)
-<small>אסכולת אתונה של ראפאל. ראו איך אפלטון (מרכז, בורוד) מצביע למעלה, ואריסטו מימינו מוריד אותו מטה.</smal>
+<small>אסכולת אתונה של ראפאל. ראו איך אפלטון (מרכז, בורוד) מצביע למעלה, ואריסטו מימינו מוריד אותו מטה.</small>
+
+
+החיים הטובים הם סוג מסוים של חיים, החיים העיוניים. אולם, לא ניתן לדחוק הצידה את החיים המעשיים - גם הפילוסוף צריך לאכול, ולשתות, וכל העסק הזה. החיים הטובים של אריסטו הם איזון בין הצרכים האלה - מימוש של הטוב בענייני היומיום, שמאפשר פינה קטנה של פילוסופיה, על כל השבחים שאריסטו ממטיר עליה.
+
+
+> There seem to be two separable concerns, and two corresponding ideals. First, we want in our lives to do what is best in whatever the circumstances and situations that arise. This is our "however circumstanced ideal.". If we achieve that, we will have lived the best life that in one sense we could. But obviously this need not have been the best life we could have lived in another sense. We are, after all, concerned also about what circumstances and situations rise up to face us. For of the great variety of these we hope to land in the more congenial and to escape the constricting, the trying and the tragic ones \[...]. 
+> Certainly, it is one ideal that we live virtuously. But this doesn't mean it is ideal that our life should contain occasions calling for the exercise of each and every excellence or virtue. Can't I say, "I hope occasions requiring me to exercise courage and charity don't arise, or at least keep to the minimum"? Indeed shouldn't I say this? For I can hardly say I hope that occasions for charity \[...]. So what occasions should ideally arise in our lives? How ideally should our life go?
+> 
+> > Lawrence
+
+
+אנו נדרשים מדי פעם לסגולות טובות במצבים יוצאי דופן - רגעים שאנו נדרשים לאומץ בלתי רגיל, לנדיבות בלתי רגילה, וככה הלאה - *האידאל של כל הנסיבות*. אבל בסוף האתיקה, אריסטו מתאר את המצב *האידיאלי*, שבו איננו נדרשים למצבי קיצון כאלה. 
+
+## יודיימוניה ευδαιμονία
+
+!!! is-info ""
+	**יודיימוניה**  (ευδαιμονία - המצב - *יה* - שבו הרוח - *דיימון* - היא טובה - *יו*) היא מצב-העניינים של חיים טובים וצלחים שאליו חותר אריסטו
+
+ובלשונו - 
+
+> שום אדם אינו מבחין כלל בין חיי אושר לבין חיים טובים וצלחים
+> 
+> > עמ' 18
+> 
+> איש כך טיבו \[מהוגן בעל סגולה טובה] רוצה לחיות עם עצמו, שכן החיים עם עצמו גורמים לו הנאה, באשר נעים לו להיזכר במעשים שעשה בעבר, ולבו מלא תקוות טובות לקראת עתידותיו: ואם הן טובות, הרי הן מהנות \[...] התכונות האמורות \[אינן] מצויות בשום אדם שהוא ממש גרוע ומושחת: ולאמתו של הדבר אף אינן מצויות בסתם אנשים גרועים: שכן שרויים בם בריב עם עצמם \[...] ואף בורחים מהחיים ושולחים יד בעצמם.
+> 
+> > 220-221
+> 
+> החיים עצמם טובים הם ונעימים - ודבר זה מתאמת גם מתוך העובדה שהכל משתוקקים אליהם, וברא ובראשונה המהוגנים והמאושרים: שלאלה רצויים החיים ביותר, ואורח חייהם הוא מאושר ביותר
+> 
+> > 231
+
+כלומר, האדם השרוי בחיים הטובים **יודע** שהוא שרוי בחיים הטובים. הוא שלם עם עצמו ועם מעשיו, ושמח להיזכר בהם. הוא אינו בעימות עם עצמו ועם הסביבה. החיים הטובים מביאים מודעות מסוימות, ממשית וגם רפלקטיבית - יש להם גם טוב אובייקטיבי, וגם טוב סובייקטיבי. 
+
+> תחושת תחושתנו או מחשבתנו אינה אלא תחושת קיומנו \[...] תחושתו של אדם בעובדה שהוא חי הריהי מהדברים כשלעצמם נעימים הם - החיים הם מטבעם דבר טוב, ונעימה תחושתו של מי שחש בטוב המצוי בו \[...] רצויים החיים ובראש ובראשונה לטובים שבאנשים, כיוון שקיומם הוא טוב להם ונעים -- שכן נהנים הם מתודעת הטוב המצוי בהם.
+> 
+> > 231
+ 
+החיים הטובים מכל הם חיים של **פעילות** תבונית טובה: **אושר זה פעילות**. אם כך, למה לנו לדבר בכלל על הסגולה הטובה, מעבר לפעילות? מאיפה מגיע המעבר מן הפעילות לסגולה הטובה?
+
+סגולות האופי הטובות חייבות להיות מגובות בשכל. ההבדל בין הסגולות הטובות של האופי לבין אלו של השכל הוא שהתבונה נחוצה בכל מצב נתון: היא כלי להתמודד עם המציאות המשתנה. לעומת זאת, הסגולות הטובות של האופי הן המבנה שאליו אנחנו *מגיעים* לאותו מצב נתון - העקרונות שעל פיהם אני שופט עם השכל, ברגע האמת, כיצד עליי לפעול.
+
+> כשם שלא סנונית אחת, ולא יום אחד, מביאים את האביב, כן לא יום אחד, ולא פרק זמן פעוט, יעשו את האדם מאושר.
+> 
+> > 26
 
 
 [^1]: מיל מדבר על האושר *הכולל*, של כל המעורבים בדבר, ולא רק על אושרו של הפרט.