docs: update פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח
This commit is contained in:
@@ -2,7 +2,7 @@
|
|||||||
title: הפנמנולוגיה של הרוח
|
title: הפנמנולוגיה של הרוח
|
||||||
description:
|
description:
|
||||||
published: true
|
published: true
|
||||||
date: 2024-07-09T15:04:26.647Z
|
date: 2024-07-09T15:21:12.972Z
|
||||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
|
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
|
||||||
editor: markdown
|
editor: markdown
|
||||||
dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||||
@@ -789,6 +789,32 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
|||||||
|
|
||||||
המודעות העצמית החדשה, עם המושג **חיים**, קצת מתקדמת יותר: יש לה את הידיעה הבלתי אמצעית (*אני מתן, אני לומד הגל*), אבל יש לה גם את הידיעה שהיא דבר **חי**[^24], ושהדברים שניצבים מולי הם **חיים**.
|
המודעות העצמית החדשה, עם המושג **חיים**, קצת מתקדמת יותר: יש לה את הידיעה הבלתי אמצעית (*אני מתן, אני לומד הגל*), אבל יש לה גם את הידיעה שהיא דבר **חי**[^24], ושהדברים שניצבים מולי הם **חיים**.
|
||||||
|
|
||||||
|
אבל התאווה הזו לדעת, לטרוף עוד-ועוד אובייקטים, היא *אינסוף רע*, לפי הגל - רעב בלתי-נדלה ראוי לגנאי, כפי שאומר אפלטון ב[גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס).
|
||||||
|
|
||||||
|
|
||||||
|
## הרס האובייקט, אישור אובייקטיבי, היעשות אובייקטיבי
|
||||||
|
|
||||||
|
> המודעות העצמית ודאית אפוא ביחס לעצמה רק על-ידי ביטול האחר שמתגלה לה כחיים עצמאיים; המודעות העצמית היא **תאווה**. בוודאותה לגבי אינותו של האחר, היא מציבה אותה \[את האינות\] עבור עצמה כאמת שלה, מאיינת את המושא העצמאי ועל ידי כך *מעניקה לעצמה את הודאות העצמית **כוודאות אמיתית**, כלומר כוודאות שהתהוותה עבורה באופן מושאי.*
|
||||||
|
> *174*
|
||||||
|
|
||||||
|
המודעות לא רוצה להיות רק פנימית; היא רוצה להיות משהו, במציאות האובייקטיבית!
|
||||||
|
|
||||||
|
> אני חושב שאני גבר-גבר, חזק חזק. אבל זה סתם בראש שלי. אני רוצה להנכיח את זה *בעולם*. אז אני רואה תרנגול (דוגמא *מזעזעת* של אליעזר, שהתנצל עליה), ואני טורף אותו - עכשיו אני *באמת* גבר-גבר, לא רק בראש שלי!
|
||||||
|
{.is-info}
|
||||||
|
|
||||||
|
|
||||||
|
> ואולם בתוך הסיפוק הזה היא מתנסה בעצמאות מושאה. התאווה והוודאות העצמית המושגתבסיפוקה תלויים במושא, כי התאווה והוודאות הוות על ידי ביטול האחר; כדי שיהא ביטול, מוכרח להיות האחר. ביחסה השלילי אין אפוא המודעות העצמית מסוגלת לבטל את המושא; ולכן היא דווקא שבה ומייצרת את המושא, וגם את התאווה.
|
||||||
|
*175*
|
||||||
|
|
||||||
|
> עכשיו חייב להיות עוד תרנגול, ועוד תרנגול, ועוד תרנגול - הרעב שלי אינו יודע שובע. איך יוצאים מהבור?
|
||||||
|
{.is-info}
|
||||||
|
|
||||||
|
## נחוץ אובייקט סובייקטיבי
|
||||||
|
|
||||||
|
> המודעות העצמית הווה באופן אבסולוטי עבור עצמה \[...] רק על ידי ביטול המושא, והמודעות העצמית חייבת לבוא על סיפוקה, כי היא האמת. לפיכך, בשל עצמאות המושא, יכולה המודעות העצמית לבוא על סיפוקה רק על ידי כך שהמושא עצמו יבצע על עצמו את השלילה; והמושא מוכרח לבצע בעצמו את השלילה של עצמו, כי השמוא בעצמו הוא השלילי, והוא מוכרח להיות עבור האחר את מה שהוא בהווייתו. בהית המושא בעצמו השלילה, ובתוך כך בה-בעת עצמאי, הרי הוא מודעות. \[...] המודעות העצמית באה על סיפוקה רק במודעות עצמית אחרת.
|
||||||
|
*175*
|
||||||
|
|
||||||
|
"לבטל" את התרנגול לא יספיק; הפתרון הוא לעמוד מול מודעות עצמית *אחרת*. אני סובייקט חושב, מודע, ומודע לכך שאני חושב והוא מודע. אני יודע אובייקטים, כמות שהם - מה שמצד אחד מאשר אותי, ומצד שני - מאיים עליי; הייתי רוצה לדעת שאני מוחלט, אבל אם יש אובייקטים כמות שהם, אולי אני לא כזה מוחלט; ואם אני מוחלט, מאיפה באים האובייקטים כמות שהם? אלו המתחים הטבעיים שמתאר הגל במודעות העצמית, בעוצמה וברעש ובצלצולים. מה שאנו מנסים לעשות הוא לאשר למודעות את היותה **המוחלט**; המוחלט הוא הסובייקט!
|
||||||
|
|
||||||
|
|
||||||
[^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
|
[^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
|
||||||
|
|||||||
Reference in New Issue
Block a user