docs: update פילוסופיה/בודהיזם/אטמן

פילוסופיה/בודהיזם/אטמן.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: האני - אטמן ואנאטמן
 description: 
 published: true
-date: 2024-01-26T21:28:20.451Z
+date: 2024-02-01T11:01:23.324Z
 tags: סמסטר א, פילוסופיה, קורסים כלליים, שנה ב, בודהיזם
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-25T11:40:15.121Z
@@ -35,17 +35,45 @@ dateCreated: 2024-01-25T11:40:15.121Z
 
 1. חומר ("רופה")
 הכוונה אינה לחומר פיזי גרידא, אלא לכל תהליך התפיסה האנושית. זאת משום שהבודהיזם אינו קובע הפרדה בין התודעה לעולם ובין איברי החוש למושאיהם, כפי שנהוג במערב. כל הפונקציות האנושיות הן *רופה* - הגוף, התפיסה, העולם. העולם ***הנתפס*** אינו אובייקטיבי, אלא חלק בלתי נפרד מהמהות שלך כאדם - אם היית משהו אחר, היית תופס את העולם אחרת.
+
 2. תחושות או רגשות ("וודנה")
+ תחושה רגשית בסיסית מאוד - נעים, לא נעים, ניטרלי; המפגש הראשוני של החושים עם העולם החיצון.
+
 3. קוגניציות ("סמג'נה")
+רגשות של ממש, שנובעת מפרשנות מודעת של המצב. דמיינו שאתם אוכלים קוביית שוקולד: השוקולד עצמו הוא רק חומר - *רופה*; הנעימות של המתיקות היא תחושה רגשית בסיסית - *וודנה*; הזיהוי של המתיקות והנעימות עם השוקולד זו קוגניציה של ממש - *סמג'נה*. 
+
 4. נטיות ראשוניות ("סמסקרה")
+התניות, העדפות, נטיות לכיוון מסוים, הנובע מהניסיון בחיים האלה ובחיים הקודמים; העקבות שנותרו בנו בעקבות אירועים קודמים, חוויות קודמות, פעולות קודמות. השיפוטים הראשוניים האלה, שמקורם מהחיים שעיצבו איתנו, הן הסמסקרות. למשל, אם אני סכרתי, אזהה שוקולד כדבר עם תחושה לא טובה; זוהי סמסקרה, שתוביל אותי לשיפוט מסוים אודות השוקולד. כמובן, ככל שאנו פועלים על פי הנטיות האלו, הן מתעמקות ומתחזקות.
+
 5. תודעה או מודעות ("ויג'ננה")
+זהו מקור אשליית ה*אני*: הדבר שמארגן את כל הסקנדות האחרות לכדי חוויה מודעת[^4]. **זהו לב ליבה של התפיסה הבודהיסטית**, הסבורה שאין *אני* קבוע, אלא דבר ארעי, רגעי, בלתי מהותי, שנוצר ומת בכל רגע עם כל שינוי. אין הכוונה שדברים מופיעים מעצמם - אלא שאין דבר בלתי-משתנה, שקיים בהכרח. אילו היה דבר שכזה, לא יכול להתרחש שינוי. 
 
 > **הסקנדות הן תיאורטיות** - פירוק יבש של ה"אני" שמאפשר לנו להבין את הארעיות. הבודהיזם אינו סבור שישנן סקנדות של ממש בעולם - זהו כלי תיאורטי שנועד לעזור לנו.
-{.is-warn}
+{.is-warning}
 
 מרגע שאנו מבינים שהאני הוא תהליך, ולא משהו קבוע ונצחי, אנו מבינים שאנו יכולים להשפיע על התהליך הזה ולשנות אותו. 
 
 
 
 [^2]: מתכתב עם *התער של אוקהם* - ראית אני? האני הכרחי להסביר את מה שיש?
-[^3]: ערימה, מצבור, מקבץ או צירוף.
+[^3]: ערימה, מצבור, מקבץ או צירוף.
+[^4]:  זאת בניגוד ל[*קוגיטו*](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#היגיון-שני-על-טבעה-של-רוח-האדם-ועל-כך-שנקל-להכירה-מאשר-להכיר-את-הגוף) הקרטזיאני.
+
+
+> הסבל קיים, אך אין סובל; יש פעילות, אך אין פועל; הנירוונה שינה, אך זה ששרוי בתוכנה איננו; הדרך קיימת, אולם אף אחד לא צועד בה"
+
+> במאה ה2 לפנה"ס, בממלכת בקטריה ההליניסטית, מסופר על המלך מילינדה הפילוסוף. כה חכם היה מילינדה, שאיש מהבודהיסטים לא הצליח להתמודד עמו. > נקרא אליו הנזיר נגסנה, להתעמת איתו. מילינדה שואל את נגסנה לשמו.
+>
+> ---
+>
+> - *אני מוכר כנגסנה*, משיב, *אך המילים אינן אלא כינוי, מושג, תואר עכשווי, שם בלבד - כיוון שלא ניתן לתפוס בן אדם אמיתי.*
+> - *שמעו, 500 היוונים ו80,000 הנזירים!*, קובע מילינדה. *נגסנה אומר שאינו אדם אמיתי! איך אוכל להסכים לדבר כזה?*.
+> - *האם הגעת לפה בכרכרה?*, שואל נגסנה את המלך. הלה משיב בחיוב.
+> - *ומהי המרכבה? הציר? הגלגלים? המסגרת? מוט הדגל, האסל, או הדרבן?*. המלך משיב לכל אחד בשלילה - אף אחד מהדברים הללו לא ייקרא בנפרד כרכרה.
+> - *האם ניתן לכנות את אוסף הרכיבים הזה ככרכרה?*, שואל נגסנה. לא, משיב המלך.
+> - *האם הכרכרה נמצאת מחוץ למרכיבים שלה?*, שואל נגסנה. ודאי שלא, משיב המלך.
+> - *כמה שאלות שלא אשאל*, קובע נגסנה, *לא אגלה את המרכבה. מהי הכרכרה האמיתית? האם הוד מלכותו שיקר?*
+> - *לא שיקרתי*, קבע מילינדה. *בכל הדברים האלו, מתקיים הכינוי הזה 'כרכרה'*.
+> - *כך בדיוק איתי*, אומר נגסנה. *בחלקי גופי ובחשמת המצרפים, מתרחש הכינוי הזה 'נגסנה'. אולם במציאות המוחלטת, לא ניתן לתפוס את הבן אדם הזה*.
+> ---
+> האדם, כמו הכרכרה, הוא בסך הכל עניין פונקציונלי - ולא דבר מוחלט - ושמנו אילו אלא תווית.