From 49c03d66f69cdfb3237500c7f3c92d72760d9939 Mon Sep 17 00:00:00 2001 From: matanhorovitz Date: Thu, 20 Jun 2024 13:03:29 +0300 Subject: [PATCH] =?UTF-8?q?docs:=20update=20=D7=A4=D7=99=D7=9C=D7=95=D7=A1?= =?UTF-8?q?=D7=95=D7=A4=D7=99=D7=94/=D7=91=D7=95=D7=93=D7=94=D7=99=D7=96?= =?UTF-8?q?=D7=9D/=D7=96=D7=9F/=D7=92=D7=99=D7=9C=D7=95=D7=9D?= MIME-Version: 1.0 Content-Type: text/plain; charset=UTF-8 Content-Transfer-Encoding: 8bit --- פילוסופיה/בודהיזם/זן/גילום.md | 121 +++++++++++++++++++++++++--------- 1 file changed, 91 insertions(+), 30 deletions(-) diff --git a/פילוסופיה/בודהיזם/זן/גילום.md b/פילוסופיה/בודהיזם/זן/גילום.md index fed280ac..e645c104 100644 --- a/פילוסופיה/בודהיזם/זן/גילום.md +++ b/פילוסופיה/בודהיזם/זן/גילום.md @@ -2,7 +2,7 @@ title: גוף, תודעה ועולם description: published: true -date: 2024-06-20T09:24:32.835Z +date: 2024-06-20T10:03:27.496Z tags: editor: markdown dateCreated: 2024-06-06T09:57:58.130Z @@ -31,15 +31,8 @@ dateCreated: 2024-06-06T09:57:58.130Z מרלו כופר ברעיון של אמת פילוסופית שחוצה הקשרים ותרבויות, כמו שלרוב מחפשים בפילוסופיה המערבית, ומבקש להסתכל על הדברים בהקשרם - הגוף, התרבות, והסביבה כבלתי-נפרדים. > Sensing, in contrast with knowing, is a living communication with the world that makes it present to us as the familiar place of our life -< *Phenemonology of Perception*, pp. 79/53 +> *Phenemonology of Perception*, pp. 79/53 -## היחס לגוף בבודהיזם - -ישנן לא מעט התייחסויות שליליות במסורת הבודהיסטית לגוף - כדבר שמעורר השתקקויות, שמפריע להתעוררות. אולם, ארז טוען (בניגוד לאולסון, כותב המאמר) שהיחס של הבודהיזם לגוף הוא יותר אמביוולנטי[^5]. - - הגוף במסורת הבודהיסטית הוא *כלי* להארה; הבודהיסטים מתריעים בפני טיפוח מוגזם והיקשרות אליו, אבל *כן* רואים בו חלק חשוב מהשחרור; לבודהה מתואר גוף מושלם. - - ## Dōgen Zenji [Dōgen Zenji](https://en.wikipedia.org/wiki/D%C5%8Dgen) היה מאסטר זן יפני במאה ה13. הוא ייסד את זרם ה*סוטו* בזן. דוגן נסע לסין בצעירותו, ונחשף שם למסורת ה*צ'או-דונג* - וחזר ליפן כדי להציג מחדש את הבודהיזם ליפנים, כפי שהוא הבין אותו; הוא סבר שהבודהיזם לא הובן נכונה ביפן. @@ -47,31 +40,46 @@ dateCreated: 2024-06-06T09:57:58.130Z דוגן טוען ש[טבע הבודהה](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/יסודות#טבע-בודהה) מתגלם בגוף האנושי - אלא דבר שמצוי כאן ועכשיו - בגוף, בסביבה, בחוויה האנושית. רעיונו המהפכני של דוגן הוא שהתרגול הבודהיסטי, כשהוא נעשה נכון, הוא לא הכנה *לקראת* התעוררות - היא עצמה אשרור של ההתעוררות וטבע הבודהה, הקיימים בנו ממילא. +## היחס לגוף בבודהיזם -## זמן-מהות 有時 +ישנן לא מעט התייחסויות שליליות במסורת הבודהיסטית לגוף - כדבר שמעורר השתקקויות, שמפריע להתעוררות. אולם, ארז טוען (בניגוד לאולסון, כותב המאמר) שהיחס של הבודהיזם לגוף הוא יותר אמביוולנטי[^5]. -עבור דוגן, זמן איננו אלא רעיון - אין לנו היכולת לתפוס זמן מעבר לחוויה. פרחי הדובדבן אינם מציינים את האביב; פרחי הדובדבן *הם* האביב. הזמן הוא איזשהו מימד אשלייתי - אנו מייצרים ציר זמן וצופים דרכו על החיים מבחוץ - אבל, לפי דוגן, זו שגיאה; כל אחד מהמופעים שלנו הוא ביטוי של ה"זמן". + הגוף במסורת הבודהיסטית הוא *כלי* להארה; הבודהיסטים מתריעים בפני טיפוח מוגזם והיקשרות אליו, אבל *כן* רואים בו חלק חשוב מהשחרור; לבודהה מתואר גוף מושלם. + + + +## גוף וזמן + +עבור דוגן, זמן איננו אלא רעיון - אין לנו היכולת לתפוס זמן מעבר לחוויה. פרחי הדובדבן אינם מציינים את האביב; פרחי הדובדבן *הם* האביב. הזמן הוא איזשהו מימד אשלייתי - אנו מייצרים ציר זמן וצופים דרכו על החיים מבחוץ - אבל, לפי דוגן, זו שגיאה; כל אחד מהמופעים שלנו הוא ביטוי של ה"זמן". במקום זמן, דוגן קורא לעסק הזה *זמן-מהות* 有時 (Uji) > המלצה: [*A Tale for the Time Being*](https://en.wikipedia.org/wiki/A_Tale_for_the_Time_Being), רומן של סופרת יפנית שקשור בתפיסת הזמן הזו. {.is-success} -## חשיבה, לא-חשיבה, ללא חשיבה +> Do not look upon time as ‘something that just flies away’: do not teach yourself that ‘flying away’ is simply how time functions. Were we to endow time with the property of ‘flying away’, there would undoubtedly be a gap left by the time that has flown. Should anyone have not yet heard teaching upon the principle expressed by the +phrase ‘just for the time being’, he may still think of time only a ‘something which has gone away’. In short, everything whatsoever that exists in the whole universe is a series of instances of time -הבודהיזם סבור שלתודעה יש שלושה מצבי פעולה: +עבור מרלו-פונטי, הזמן - כמו המרחב - מגולם גם הוא בגוף. -- מחשבה +מרלו-פונטי כותב - -התודעה שלנו מופעלת בידיי אובייקטים - *רוצה, לא רוצה, אוהב, לא אוהב*. זהו מצב החשיבה היומיומי שלנו. +> My body takes possession of time; it brings into existence a past and a future for a present; it is not a thing, but creates time +instead of submitting to it. -- לא-חשיבה +> In every focusing movement my body unites present, past and future, it secretes time, or rather it becomes that location in nature where, for the first time, events, instead of pushing each other into the realm of being, project round the present a double +horizon of past and future and acquire a historical orientation -זוהי חשיבה מסדר שני - מחשבות *על* המחשבות על האובייקטים: המחשבה *היא* האובייקט של המחשבה. אם אנחנו ננסה לעשות מדיטציה כדי להפסיק לחשוב (טעות נפוצה), אנחנו נהיה במצב לא-חשיבה - חשיבה על מחשבות. -- ללא חשיבה +עבר, הווה, עתיד - כולם מגולמים בעכשיו, בחוויה הגופנית. הזמן לא שולט בנו; הגוף שלנו הוא הבעלים של הזמן. -מצב זה הוא לא ראש ריק, בלי מחשבות (זה בלתי אפשרי), אלא מצב של תודעה סבילה - היא לא מציגה, דוחה, ושופטת מחשבות, אלא מניחה לדברים. זהו המצב המדיטטיבי שאנו מתרגלים בישיבה (Zazen - 坐禅). חוסר-ההתערבות הזו היא גילום טבע-הבודהה שלנו. +דוגן רואה את הזמן כאוסף של *עכשיו*-ים - כל רגע הוא נבדל, נבחן וייחודי. -## מרלו-פונטי +> Do not look upon time as ‘something that just flies away’: do not teach yourself that ‘flying away’ is simply how time functions. Were we to endow time with the property of ‘flying away’, there would undoubtedly be a gap left by the time that has flown. Should anyone have not yet heard teaching upon the principle expressed by the phrase ‘just for the time being’, he may still think of time only as ‘something which has gone away’. In short, everything whatsoever that exists in the whole universe is a series of instances of time. Since everything is for the time being, we too are for the time being.Time has the virtue of continuity: it continuously flows from the today that we are talking about to a tomorrow, from a today to a yesterday, from a yesterday to a today. It flows from a today to a today and from a tomorrow to a tomorrow.Because continual, continuous flow is a function of time, past and present times do not pile atop each other nor do they form an accumulative line…Because we ourselves and others, as previously stated, are already ‘beings for a time’, our training and practice are times, as is also +our awakening to Truth. Our ‘entering the mud or going into deep water’ is likewise a time + +כל רגע ורגע הוא הוויה מצומצמת נבחנת - כמו אוסף כזה של מעגלים, מיקרוקוסמוס קטן משלו. + + +## גוף ועולם > The fundamental philosophical act \[is to]... return to the lived world beneath the objective world > pp 83/57 @@ -88,7 +96,8 @@ dateCreated: 2024-06-06T09:57:58.130Z פונטי סבור שהמנח הפיזי שלנו בעולם - איך אנחנו עומדים, לאיזה כיוון אנחנו פונים, וכו' - הוא רקע לכל חוויה תפיסתית. -> המלצה - [*What is it like to be a bat*]() +> המלצה - [*What is it like to be a bat*](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/nagel_bat.pdf) + {.is-success} @@ -96,17 +105,33 @@ dateCreated: 2024-06-06T09:57:58.130Z הגוף, לפי פונטי, הוא לא *בחלל*, אלא הדבר שמאכלס את החלל (החלל נובע מן הגוף) - לא ניתן לצמצם אותו לכדי אובייקט מסוים. הגוף הוא גם אובייקט וגם סובייקט; הוא סובייקט משום שהוא שלי - אבל הוא אובייקט משום שהוא מאפשר לי לבטא את עצמי בעולם - הוא הכלי שלי להתנהל. - - -## תודעה וגוף - דוגן כתב את ה*Shōbōgenzō* - שם עמד על הרעיון של גוף-נפש (心身 - *שין-ג'ין*) - לפיהם הגוף והנפש הם דבר אחד ממש, והאחדות ביניהם מייצגת את העולם כולו - לא ניתן לקבוע איפה התודעה מפסיקה והגוף מתחיל, או איפה הגוף-נפש נגמר והעולם מתחיל - זה הכל אותו הדבר. -> What we call the body and mind in the Buddha Way is grass, -trees and wall rubble; it is wind, rain, water and fire...If your -own body and mind are not grass, wood, and so on, then they are -not your own body and mind. And if your own body and mind do -not exist, neither do grass and wood +> What we call the body and mind in the Buddha Way is grass, trees and wall rubble; it is wind, rain, water and fire...If your own body and mind are not grass, wood, and so on, then they are not your own body and mind. And if your own body and mind do not exist, neither do grass and wood + + +פונטי אומר, שבסופו של דבר, התודעה מורכבת ממבנה של שלושה חלקים: + +- גוף + +זה האמצעי שלנו; ללמוד אותו מאפשר לנו ללמוד את העולם הכי טוב + +- תודעה + +התודעה נטועה בגוף, ולכן היא תמיד מותנית - היסטורית ותרבותית. לכן, מרלו-פונטי כופר ברעיון (הקנטיאני?) של תבונה טהורה - הם תמיד באים יחד. + +- עולם + + + +דוגן אומר - + +> You should consider carefully that the Buddha-dharma has always maintained the thesis of the non-dual oneness of body and mind. Nevertheless, how can it be possible that while this body is born and dissolves, mind alone departs from body and escapes from arising and perishing? If there is a time when they are not, the Buddhist teaching must be false indeed.... you should see the truth that as all the Buddhas of the past, present and future are awakened and practice the Way, they do not leave out of our bodies and minds. To doubt this is already to slander them. As we reflect quietly upon this matter, it seems quite reasonable that our bodies and minds enact the Way… +> **Shōbōgenzō** + +בסופו של דבר, אומר דוגן, הגוף-רוח שלנו הוא מה שמגלם את הדרך; אולם, כאן הוא גם נבדל ממרלו-פונטי. + + ## גוף וחלל @@ -127,6 +152,42 @@ not exist, neither do grass and wood real physical body. We train with this body when we part company with the ten evil, hold to the eight Precepts, take refuge in the Three Treasures, and give up our home, leaving home life behind to become a monk—this is to truly learn the Way +הרבה אנשים נוטים לראות בגוף *מכשול* למדיטציה, וחשים אי-נוחות איתו; המדיטציה היא להתעלות מעבר לגוף. דוגן אומר ההיפך - המדיטציה היא משהו שעושים עם הגוף, המדיטציה היא הגוף; האי נוחות הזו היא חלק מהמדיטציה עצמה. + +תחשבו שאתם רואים הרים מרוחקים. איפה הם קיימים? הם לא יכולים להיות רק בראש שלי - הם גדולים מדי. הם לא יכולים להיות רק שם - הנה, אני תופס אותם. איפה אני נגמר וההרים מתחילים? אין באמת הפרדה ברורה, כמו שאנחנו נוטים לחשוב. + + +## גוף ותפיסה + +מרלו-פונטי כותב - + +> My body is the fabric into which all objects are woven, and it is, at least in relation to the perceived world, the general instrument of my ’comprehension’ + + +ודוגן אומר - + +> When even for a moment you express the Buddha’s seal by sitting upright in Samadhi the whole phenomenal world becomes the Buddha’s seal and the entire sky turns into enlightenment. +> *Shōbōgenzō* + +דוגן סבור שלתודעה יש שלושה מצבי פעולה: + +- מחשבה Shiryō 思量 + +התודעה שלנו מופעלת בידיי אובייקטים - *רוצה, לא רוצה, אוהב, לא אוהב*. זהו מצב החשיבה היומיומי שלנו. + +- לא-חשיבה fu-shiryō 不思量 + +זוהי חשיבה מסדר שני - מחשבות *על* המחשבות על האובייקטים: המחשבה *היא* האובייקט של המחשבה. אם אנחנו ננסה לעשות מדיטציה כדי להפסיק לחשוב (טעות נפוצה), אנחנו נהיה במצב לא-חשיבה - חשיבה על מחשבות. + +- ללא חשיבה hi-shiryō 非思量 + +מצב זה הוא לא ראש ריק, בלי מחשבות (זה בלתי אפשרי), אלא מצב של תודעה סבילה - היא לא מציגה, דוחה, ושופטת מחשבות, אלא מניחה לדברים. זהו המצב המדיטטיבי שאנו מתרגלים בישיבה (Zazen - 坐禅). חוסר-ההתערבות הזו היא גילום טבע-הבודהה שלנו. כאן דוגן חולק על מרלו-פונטי - לטעמו, אין פיצול בכלל בין גוף לתודעה. + +# סיכום + כשם שהדיאלוג בין מרלו-פונטי לדוגן מתקיים על גבול שבין פילוסופיה מזרחית למערביםת, הגוף שלנו הוא **סמן גבול** - בין חופש לשיעבוד. כיצורים המתגלמים בגוף, אנחנו לא לגמרי חופשיים ולא לגמרי כבולים. ההתגלמות שלנו מעניקה לנו אפשרות לחופש, סיכוי להיפטר מכפייה מעכבת, ויכולת יצירתיות מתמדת. האדם המצוי על הגבול חומק מסווג ומסגרת רגילים. + + אדם כזה יכול, לפחות באופן פוטנציאלי, להתגבר על הבחנה מינים, על המקצבים הקוסמיים של חיים ומוות, על הקוטביות המרחבים בין פה ושם, על הקובטיות הזמנית של עבר ועתיד, על הניגוד האתי בין טוב לרע, על הדיכוטומיה של יחסי אנוש, וההבחנה השגרתית בין גוף לעצמי. אדם על-גבול, הוא מועמד אידיאלי לדיאלוג בין-תרבותי, פילוסופי. הבין לבין של האדם הזה מקנה לו את החופש להקשיב לשני הצדדים ולהחליט בעצמו. + [^1]: כלומר, *אתה* איש האמת ללא תואר [^2]: זהו *מאסטר האמת* של ניטשה, בערך [^3]: בסין לא היה נייר טואלט, אז השתמשו במקלות