docs: update פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת

פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: מסכת על טבע האדם
 description: 
 published: true
-date: 2024-06-24T11:35:59.617Z
+date: 2024-06-24T12:21:45.646Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, יום
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
@@ -81,11 +81,28 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 > טרקת את החלון על האצבע (דביל). יש **רושם** (פשוט) חזק של לחץ פיזי על האצבע. הרושם מעלה **אידאה** (פשוטה) - התוכן המנטלי הדהוי של הלחץ על האצבע. משניהם עולה *רגש* הכאב - **רושם החזרה** (מורכב). רושם ההחזרה מעלה **אידאת החזרה** (מורכבת) - אח, איזה כאבים.
 {.is-info}
 
+
+# העצם
+
+ומאיפה מגיע אידאת ה*עצם* - הרעיון הזה של מה שקיים, שואל יום? יש לנו אידאה של *עצם* - מה אומרים עליו? יום עומד על ההבחנה שאנו מבצעים בין דברים *מקריים*, לבין הדבר המהותי - הדבר שנמצא מעבר לתכונות. מאיפה *זה בא?* יש לנו שתי אפשרויות בלבד: אידאת תחושה או אידאת החזרה.
+
+לא יכול להיות שהעצם הוא רושם תחושה; אני לא *רואה* את העצם, *מריח* את העצם, *שומע* את העצם. 
+
+אז, אולי זו אידאת החזרה? אבל, העצם הוא לא סוג של רגש; אני לא *מרגיש* את העצם כמצב מנטלי מסוים. 
+
+נו, אז מאיפה זה בא? מה זה בכלל? יום מכתיר אותו כ*אידאה מורכבת* - אוסף של מקרים פרטיים (*איכויות* פרטיות - לא כמו הסקה אינדוקטיבית, מקרה ועוד מקרה ועוד מקרה).  
+> אידאה של עצם \[...] אינה אלא אוסף של אידאות פשוטות המאוחדות על ידי הדמיון, ומוקצה להן שם מיוחד אשר מאפשר לנו לחזור ולהזכיר \[...] את האוסף הזה.
+> *סעיף ו', על העצמים*
+{.info}
+
+*עצם* הוא גיבוב אכויות פרטניות, שהתודעה מקבצת יחד מטיב היחסים ביניהן - כאילו מקיפה אותן בעיגול דק - ומשיימת אותן; הגיבוב הזה הוא *חתול*, והגיבוב הזה הוא *מתן*, והגיבוב הזה הוא *פסנתר*. כל אחד מאלה מורכב מהרבה אידאות פשוטות, שיושבות יחד ביחסים מסוימים.
+
 # זיכרון ודמיון
 
 **זכרון** ו**דמיון** הם שני סוגים של אידאות, מה שאני יכול לעשות אחרי שצברתי הרבה אידאות ותכנים רוחניים: *זכרון* הוא העתק של האידאות, שנשמר לטווח הארוך, ו*דמיון* הוא מה שאני יכול להרכיב ולבנות מהאידאות האלה. הזיכרון הוא חזק יותר מהדמיון[^2], וכבול לאופן שבו הרשמים הופיעו - הוא אמור לייצג את הרשמים נאמנה. הדמיון אינו נטול תחת הגבלה כזו: הוא יכול לקחת את התכנים שצברנו ולעשות בהם כרצונו. אבל...
 
-## על היחסים
+
+# היחסים
 הדימיון *עדיין* מוגבל על פי *יחסים* מסוימים - **יחסים טבעיים**. אלו הם יחסי ה**סמיכות**, ה**דומות** וה**סיבתיות**. אלו יחסים בין אידאות, או בין רושם לאידאה. 
 
 נגיד ואני קכיר שני דברים שבדרך כלל מופיעים יחד. אם אראה את הראשון, מיד אחשוב על השני. הדימיון "קופץ" באופן טבעי מהאחד לשני - זהו *חוק חלש* שמטה את הדימיון (אבל לא כובל אותו לגמרי - זה לא חוק טבע). לולא הנטייה הזו, הדימיון היה אוסף פראי של אסוציאציות.
@@ -103,42 +120,34 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 יום קורא להם **יחסים פילוסופיים**. זה שם גרוע; ארנון מכתיר אותם כפשוט "יחסים".
 היחסים ה*טבעיים* הם חלק מהם, ויש להם מעמד מיוחד בזכות הנטייה של הדימיון להשתמש בהם.
 
-# העצם
+## ידיעה וסברה
-
-ומאיפה מגיע אידאת ה*עצם* - הרעיון הזה של מה שקיים, שואל יום? יש לנו אידאה של *עצם* - מה אומרים עליו? יום עומד על ההבחנה שאנו מבצעים בין דברים *מקריים*, לבין הדבר המהותי - הדבר שנמצא מעבר לתכונות. מאיפה *זה בא?* יש לנו שתי אפשרויות בלבד: אידאת תחושה או אידאת החזרה.
-
-לא יכול להיות שהעצם הוא רושם תחושה; אני לא *רואה* את העצם, *מריח* את העצם, *שומע* את העצם. 
-
-אז, אולי זו אידאת החזרה? אבל, העצם הוא לא סוג של רגש; אני לא *מרגיש* את העצם כמצב מנטלי מסוים. 
-
-נו, אז מאיפה זה בא? מה זה בכלל? יום מכתיר אותו כ*אידאה מורכבת* - אוסף של מקרים פרטיים (*איכויות* פרטיות - לא כמו הסקה אינדוקטיבית, מקרה ועוד מקרה ועוד מקרה).  
-> אידאה של עצם \[...] אינה אלא אוסף של אידאות פשוטות המאוחדות על ידי הדמיון, ומוקצה להן שם מיוחד אשר מאפשר לנו לחזור ולהזכיר \[...] את האוסף הזה.
-> *סעיף ו', על העצמים*
-{.info}
-
-*עצם* הוא גיבוב אכויות פרטניות, שהתודעה מקבצת יחד מטיב היחסים ביניהן - כאילו מקיפה אותן בעיגול דק - ומשיימת אותן; הגיבוב הזה הוא *חתול*, והגיבוב הזה הוא *מתן*, והגיבוב הזה הוא *פסנתר*. כל אחד מאלה מורכב מהרבה אידאות פשוטות, שיושבות יחד ביחסים מסוימים.
-
-# שני סוגים של יחסים
-
 > [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת_-_על_הידיעה_והסבירות_+_סיבה_ותולדה_[חלק_ג_§א-ו_עמ׳_67-87].pdf)
 {.is-info}
 
-יום מסווג את היחסים לשני סוגים - *תלויי (רק) באידאה* ו*לא תלויי (רק) באידאה* 
+בחלק ג', יום בוחן את הקשר היווני העתיק בין [ידיעה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס) ל[סברה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון) - כאשר הראשונה היא דבר מוחלט, ודאי, והשנייה אומדן ערטילאי.
-אלא בעוד דברים.
 
-| תפיסה 										| שכילה 			|
+סוג אחד של יחסים בין אידאות תלוי  **רק** באידאות - כל עוד לא נשנה את משמעות האידאה, היחסים יהיו אותו הדבר. הסוג השני אינו פועל כך - היחסים עלולים להשתנות בלי שינוי באידאות. קרבה בחלל, למשל, יכולה להשתנות בלי שום שינוי באידאות. יש פה משולש פיצה, ויש פה את הפרצוף שלי. המשולש הוא אותו משולש והפרצוף הוא אותו פרצוף, אבל ככל שיעבור הזמן הוא יתקרב לפרצוף שלי (כי אני אוכל אותו)[^13]. מנגד, יחס הזוויות במשולש - 180 מעלות ושלוש צלעות - לא ישתנה *לעולם* אם לא תשנו מהו *משולש*, או *זוויות* או *צלעות*[^12].
+
+| תפיסה (טבעיים, אובייקטיביים)										| שכילה (נלמדים, סובייקטיביים) 			|
 | --- 											| --- 				|
 | דומות 										| סיבה ותולדה |
 | שונות											| זהות[^7]		|
 | איכות											| חלל וזמן 		|
 | כמות  										| 						|
 
-היחסים *מימין* תלויים אך ורק באידאות - אם יש שונות בין שתי אידאות, למשל, די בכך לכונן אידאה של שונות. זו *השוואה בין שני רשמים* - דבר ברור מאליו, שאנחנו לא צריכים לחשוב עלי וכדי לכונן. אני יכול להגיע לידיעה **מוחלטת** בדבר האידאות האלה. אלו יחסים **אינטואיטיביים**[^6] 
+היחסים *מימין* תלויים אך ורק באידאות - אם יש שונות בין שתי אידאות, למשל, די בכך לכונן אידאה של שונות. זו *השוואה בין שני רשמים* - דבר ברור מאליו, שאנחנו לא צריכים לחשוב עלי וכדי לכונן. אני יכול להגיע לידיעה **מוחלטת** בדבר האידאות האלה. אלו יחסים **אינטואיטיביים**[^6] - *דדוקטיביים* - ידע ודאי שמקורו לא ידוע. 
+
+> האישה **יודעת** שבעלה בוגד בה; לא כי יש לה ראייה **אמפירית**, אלא היא פשוט **יודעת**, *מבפנים*, **אינטואיטיבית**[^14]
+{.is-info}
 
 היחסים *משמאל* דורשים שכילה נוספת; סיבה ותוצאה דורשת בהכרח חשיבה נוספת - האם הדבר הזה גרם לדבר הזה? למה? לא משנה כמה אחשוב על זה, *לא אוכל להגיע לידיעה **מוחלטת** בדבריהם*; הם רק **סברה**.
 
+> **אדום** שונה מ**כחול** - זו ידיעה **ודאית**; כל עוד אני לא משנה את האידאה של האחד או האחר, זה יהיה **תמיד נכון** - ואני יכול לדעת זאת **בלי שום פעילות מחשבתית** (שכילה). 
+{.is-info}
+
 ## סיבה ותולדה
 
+
 יום מתמקד ביחסי *סיבה ותולדה*, ומתנה אותם ביחסי *סמיכות* (בחלל) *וקדימות* בזמן. אבל כאן הוא מגיע לבעיה (חלק ג', סעיף ב') - גם אם שני דברים סמוכים בחלל והאחד קודם לשני בזמן, זה לא מספיק בכינון סיבתיות. לכן מוסיף יום *קשר הכרחי* - האחד והאחר *תמיד* באים יחד.
 
 > חשבו למשל על ברק ורעם: הם תמיד באים יחד, בסמיכות ובקדימות בזמן, אבל האחד אינו סיבת האחר.
@@ -154,7 +163,7 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 
 כעת אנחנו מגיעים ללב ליבה של **בעיית האינדוקציה** - מתוקף מה אנחנו מסיקים *מן הפרט אל הכלל?* מה מאפשר לי להגיע להיסק הזה - השכל, או דחף פסיכולוגי בלבד?
 
-### עקרון אחידות הטבע
+# עקרון אחידות הטבע
 
 אם השכל מורה אותי, הוא מבוסס על הנחה מובלעת; זה חייב להיות היסק רציונלי. אם כן, יש הנחה שאנחנו חייבים להוכיח - **עקרון אחידות הטבע** - **מה שהיה הוא שיהיה**; הטבע עומד באותה הצורה - אם דברים קרו ככה עד עכשיו, הם ייקרו ככה בעתיד. 
 
@@ -162,22 +171,32 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 {.is-danger}
 
 
-# עיקרון הסיבתיות
-
 בחלק השלישי, יום עומד על כך שיש שתי דרכים לחברת אידאות. הראשונה היא ה**שכילה** (Reasoning)[^9] - על פי חוקי הלוגיקה, אשר כשל בהם הוא *כשל לוגי*, וציות להם יניב תוצאה אובייקטיבית. השניה היא **דמיון** (Conception), החשיבה הפשוטה באמצעות האידאות, לאו-דווקא על פי קשר לוגי אלא בצורה פרטנית, כיד הדימיון. חשיבה **כוללנית** (אובייקטיבית) היא **שכילה**, וחשיבה **פרטנית** היא **דמיון**. 
 
+> שימו לב - שכילה היא **אובייקטיבית** אם כולם יבצעו אותה באופן מושלם: שכילה בפועל היא סובייקטיבית, משום שכל אחד שוכל דברים בצורה אחרת (האם הדבר הזה זהה לדבר ההוא? אני אגיד שכן ואתה תגיד שלא; אם שנינו היינו עושים זאת מושלם, *היינו* מגיעים לאותה מסקנה, אבל לא בפועל).
+{.is-warning}
+
 סיבתיות, ורק סיבתיות, טוען יום, היא האמצעי היחיד לעבור מרושם נוכחי לרושם עתידי. אם דולקת אש בחדר - רושם של אש - אני אצפה מיד רושם של חום - לאור כינונו של האחד כתולדתו של האחרת. יום טוען כי החקירה, אם נתייחס עליה בצורה שכלתנית, תתגלגל באופן טבעי מהמישור האפיסטמי הפילוסופי למפתן הפסיכולוגיה: אנו חושבים שיש סיבתיות לאור צורך פסיכולוגי, ולא כהכרח אפיסטמי.
 
-יום לוקח את השיטה החדשה שלו, ומיישם אותה בשיטתיות על שיטותיהם של לוק וברקלי; הוא בוחן מחדש את העצם, ואת ההפשטה. אלא שהמוקד[^10] בשיטה של יום הוא [**היחסים**](#שני-סוגים-של-יחסים), אותם הוא מכונן כחוק כללי החל על כלל האובייקטיבים במציאות[^11]. ברוח האנושית, הוא קובע, נכונו העקרונות האלו מן הטבע - לא מבחירתנו - שקובעים כיצד נקשר ולא נקשר אידאות.
+יום לוקח את השיטה החדשה שלו, ומיישם אותה בשיטתיות על שיטותיהם של לוק וברקלי; הוא בוחן מחדש את העצם, ואת ההפשטה. אלא שהמוקד[^10] בשיטה של יום הוא [**היחסים**](#היחסים), אותם הוא מכונן כחוק כללי החל על כלל האובייקטיבים במציאות[^11]. ברוח האנושית, הוא קובע, נכונו העקרונות האלו מן הטבע - לא מבחירתנו - שקובעים כיצד נקשר ולא נקשר אידאות.
+
+> דן מספר על חברו אלכס, שבכל פעם שמתחולל משחק כדורגל - בטח ובטח משחק כדורגל חשוב - הוא מבצע טקס: הוא לובש תחתונים אדומים מסוימים, ושותה חצי ליטר חלב כמעט בשלוק אחד. כשדן שואל אותו *למה*, אלכס משיב שאם לא יעשה זאת, הקבוצה תפסיד; קישורי האידאות של אלכס הם **סובייקטיביים** - הוא מחליט שהדברים האלו הם סיבה ותולדה ומותר לו לעשות זאת בתפיסתו הפרטנית - אבל במציאות, האמת היא שהם לא קשורים אחד לשני, וזו אמת ששכילה **אובייקטיבית** הייתה חושפת.
+{.is-warning}
+
+
+
 
 [^1]: ומשם לעוד הרבה מאוד תתי-קטגוריות.
 [^2]: לפי יום. ארנון לא מסכים.
 [^3]: יום ניסה להתפרנס באקדמיה, למרות שזה לא הלך לו - הוא היה היסטוריון במקצועו. מעניין לראות שעד [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) הפילוסופים לא התפרנסו מזה, עד שבא קאנט והרס לכולם כי הוא הפך את הכל לנורא *טכני*. אולם, יום מוכר בזכות הפילוסופיה שלו, ובמיוחד לאור הטענה של קאנט  ש*יום עורר אותו מתרדמתו הדוגמטית* - למרות שזה עושה לו עוול. פירוש הדבר הוא לא שקאנט הוא *יומיאני* - הוא רק זה ש"נתן לו את הבעיטה" (אם כבר, קאנט הוא לייבניציאני, אומר דן).
 [^4]: *יש בה מלא פגמים, אז שלא יעוף על עצמו!*, אומר דן, *והוא לא עשה צבא*, מוסיפה גוני, אבל למרות זאת, זה *מאוד מרשים* - זה מה שקורה שהוא *לא מבזבז את הזמן שלו בטיקטוק ובחגיגות*.
 [^5]: הכוונה היא לא להחזיר אותו לימי [אפלטןו](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה) אלא להתאים אותה לתפיסה האמפריציסטית.
-[^6]: ארנון מציב אותם במעמד ה[קוגיטו](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fn12)
+[^6]: ארנון מציב אותם במעמד ה[קוגיטו](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fn12); זהו סינונים ל*הסתכלות* אצל קאנט.
 [^7]: מדוע *זהות* אינה אינטואיטיבית? יום [מתבסס כאן על לוק](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#על-זהות-ושונות) - בגדול, כינון זהות דורש השוואה מסוימת, שאינה ברורה מאליה.
 [^8]: [***פארמנידס!!!***](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס)
 [^9]: אצל יום, זהו סינונים ל*תבונה*, אך לא אצל קאנט.
 [^10]: לוק וברקלי דיברו עליהם, אך לא במוקד השיטה שלהם.
-[^11]: כמו חוק המשיכה לפי ניוטון.
+[^11]: כמו חוק המשיכה לפי ניוטון; כשם שכח המשיכה מושל *בתבל ומלואה*, כך גם מושלים היחסים היומיאניים ברוח.
+[^12]: אלו מושגים *סינטיים*, על פי קאנט - המשך יבוא.
+[^13]: אלו מושגים *אנליטיים*, על פי קאנט - המשך יבוא.
+[^14]: *אני מתעלם מהשאלה האם יש אינטואיציה נשית*, מוסיף דן.