vault backup: 2025-01-07 11:32:05

פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/index.md

@@ -777,11 +777,14 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 איננו מגיעים למצבים אתיים *טאבולה ראסה*, בלי מטען: יש בנו אופי קודם, [מן הטבע](#מן-הטבע). התהליך האתי הוא הכוונת הטבע הזה, על פי התבונה, באופן הטוב ביותר: מיזוג של הטבע והתבונה המעשית, המיידית. האופי הטבעי הוא גם חלק: הוא לא עיוור. 
 
-### הסגולה הטובה
+## הסגולה הטובה
 
+!!! is-info "הגדרה - הסגולה הטובה"
 	> הסגולה הטובה היא, אפוא, תכונת אופי שטיבה לבחור, והשרויה באותו אמצע שאמצעי הוא ביחס אלינו, והמוגדר לפי שיקול של הגיון, וכדרך שיגדירנו אדם נבון.
 	>
-> > 50
+	> 50
+	
+	זכרו את ההגדרה הזו: <big>תכונת אופי שטיבה לבחור</big> - זו הגדרת המפתח שלנו לאורך ה*אתיקה*.
 
 רגע, *האופי* פתאום הוא זה שבוחר? עד עכשיו אמרנו שזו התבונה. נתוודע למתח הזה בהמשך, בספר השישי.
 
@@ -893,13 +896,13 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 !!! info "[מצגת](./9.pdf)"
 
-> מה ימנענו, אפוא \[...] מכל בחינותיו?
+> מה ימנענו, אפוא, מלהגדיר את המאושר כאדם הפועל לפי סגולה טובה ומושלמת, והמצויד די הצורך בטובות החיצוניות, וזאת לא רק בפרק זמן שיזדמן באקראי, אלא בימי חיים שיש בהם משום שלימות? או שמא חייבים אנו להוסיף: 'ואשר גם עתיד לחיות כך, וגם העתיד שהרי כאלה'? לחיים מתאימה תהיה מיתתו נעלם מעינינו, ואילו האושר הוא, לפי טענתנו, תכלית ודבר-מה מושלם מכל בחינותיו? 
 > 
-> > 36
+> > 34
 > 
 > האושר הוא פעילות-מה הנעשית לפי סגולה טובה אשר יש בה משום שלמות.
 > 
-> > 34
+> > 36
 
 
 > רוגזים ומפחדים אנחנו שלא מרצוננו; ואילו הסגולות הטובות רצוניות הן, או שלא תיתכנה בלא רצון. ומלבד זה מצד הרגשות אומרים עלינו שאנו 'מונעים' על ידם, ואילו מבחינת הסגולות הטובות הרעות אין אומרים שאנחנו 'מונעים' אלא שאנו 'נוטים' בגללם ברוחנו לצד פלוני.
@@ -939,7 +942,7 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 > ויתר על כן: אין כלל דמיון בין האומנויות והסגולות הטובות; שיצירותיהן של האומנויות - הצלחתן טמונה בתוך עצמן, ולגביהן די בכך שלאחר שתבאנה לעולם, תהיינה בעולות איכות מסוימת, ואילו לגבי מעשים שבתחום הסגולות הטובות לא די בכך שיהיו בעלי איכות מסוימת, כדי שנוכל לומר עליהם שאמנם הם נעשים בצדק או ביישוב הדעת, אלא לגביהם דרוש יתר על כן שגם העושה אותם יתמלאו בו כמה תנאים. \[...]
 > 
-> > ספר ב, פרק ד'
+> > ספר ב, פרק ד', עמ' 46
 
 *מה*? עד עכשיו אמרנו שהסגולה הטובה דומה לאומנויות - חזרה שוב ושוב ויצירת הרגל מכוננת אותה. אבל *עכשיו* אריסטו אומר שזה דבר שונה לגמרי, ושזה לא מספיק: לעשות מעשים טובים שוב ושוב לא יהפכו אותי לאדם טוב. אז מה כן?
 
@@ -981,7 +984,53 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 שחק טניס יכול לנתח לאחר מעשה מדוע הוא נע לכיוון הרשת, אומרת ברודי. הוא לא חוכך בדעתו כל פעם לאן ללכת - אבל עצם התגובה שלו נובעת מתוך התבונה והבחירה - הוא *בחר* ללמוד לשחק טניס ולהתאמן, וכפועל יוצא של זאת הוא יודע - אינטואיטיבית - לאן ללכת. הוא לא *נענה* - באופן אינסטינקטיבי ספונטני - אלא *מגיב* - במשהו תבונתי הבנתי.
 
+> אנשים שרק התחילו להתמחות במדע מן המדעים, מסוגלים לצרף את משפטיו של זה, אך עדיין אינם 'יודעים' אותו; הלא הוא חייב להשתרג ברוחם, ולכך דרוש זמן. 
+> 
+> > 121
 
+גם אם אנחנו *יודעים* כיצד לפעול בצד, מתוך זיכרון, הסגולה הטובה היא הטמעת הידיעה הזו בנו ממש - אופי הפעולה הזו צריך *להשתרג ברוחנו*, כך שתיצור תגובה שמובנית באופן רציונלי.
+
+### יצירה אומנותית ופעילות מתוך סגולה טובה
+זכרו מה אמרנו על ההבדל בין הסגולה הטובה לאומנויות - 
+
+> ויתר על כן: אין כלל דמיון בין האומנויות והסגולות הטובות; שיצירותיהן של האומנויות - הצלחתן טמונה בתוך עצמן, ולגביהן די בכך שלאחר שתבאנה לעולם, תהיינה בעולות איכות מסוימת, ואילו לגבי מעשים שבתחום הסגולות הטובות לא די בכך שיהיו בעלי איכות מסוימת, כדי שנוכל לומר עליהם שאמנם הם נעשים בצדק או ביישוב הדעת, אלא לגביהם דרוש יתר על כן שגם העושה אותם יתמלאו בו כמה תנאים. \[...]
+> 
+> > ספר ב, פרק ד', עמ' 46
+
+כדי לומר שמעשה נוצר *מתוך* הסגולה הטובה, לא מספיק רק לבחון אם הוא עומד בקנה מידה מסיום - עלינו לבחון *כיצד הוא נוצר*, מאיפה הוא הגיע.
+
+> הדברים שטיבם משתנה יש בהם שני סוגים: דברים שנוצרו ודברים שנפעלו. יצירה ופעולה – שונות הן זו מזו]...\[. מכאן שכושר היצירה מתוך שיקול דעת שונה הוא מכושר הפעולה שמתוך שיקול דעת. לפיכך אף אין הללו כוללים זה את זה; שהרי היצירה איננה פעולה, והפעולה איננה עשייה. \[...] אמנות זהה לכושר יצירה מתוך שיקול דעת אמיתי.
+> 
+> > ספר ו', פרק ד', עמ' 141-142
+
+אמן ואדם טוב שניהם זקוקים לכושר הגיוני, שמתוכו הם יוצרים: האחד יצירה, והשני מעשים על פי הסגולה הטובה. אז מה היא בכל זאת ההבחנה בין יצירה לפעולה?
+
+> האמורים שהיא תאווה או תעוזה או חפץ או מין סברה, אינם, לפי כל הנראה, צודקים בדבריהם. שהרי בעלי חיים חסרי הגיון המחשבה לא ניתנה להם הבחירה, אבל יש להם גם תאווה וגם תעוזה. ומי שאינו שולט ביצרו פועל מתוך תאווה, אבל לא מתוך בחירה; ואילו השולט ביצרו -- מתוך בחירה, ולא תוך תאווה. וכן מנוגדת לתאווה לבחירה, אך לא תאווה לתאווה. ונוסף על כך: תחום התאווה הוא המהנה והמצער, ותחום הבחירה -- לא זה ולא זה.
+>
+> > 62
+
+הבחירה האריסטותלית היא אוטונומיה מסוימת, חופש ממניעים זרים - מתאווה ומתעוזה. זכרו - האידיאל האריסטותלי אינו לשלוט ביצרים, כמו תאווה, אלא שהיצרים האלו *ידברו מכל וכל בקולו של ההיגיון*. ובכל זאת, מי שפועל מתוך היצרים שלו, הוא *מופעל*, לא *פועל*; מי ששולט ביצרים האלה כבר נהפך לפעיל.
+
+> מה שמאפיין מצב בחירי (בניגוד למשל לכישרון) הוא שהוא מראה את עצמו בפעולתו (או חדלונו מפעולה) של הפועל מחמת רגשותיו. פחד עלול למנוע מבעל המלאכה מלתפקד כראוי כבעל מלאכה; הפחד עלול לסכל את מיומנותו או להעיב על שיפוטו בדרך כלשהי; אבל אם אנו מודעים לסיטואציה, לא נעריך את כשרונו על סמך תגובה זו. וכן להיפך, אם אנו מעריכים מישהו כמבצע גרוע על סמך ביצוע שאנו יודעים שכשל מחמת פחד, תאווה או כעס, הרי שאנו מעריכים את איכותו כפועל בחירי. 
+>
+> >שרה ברודי
+
+אמן לא נבחן מהאופן שבו הוא מושפע מרגשות: לא נבחן את כישורו של אמן על פי האופן שבו הוא פועל כשהוא, למשל, מפחד: הכשרון האומנותי לא קשור לזה בכלל. מנגד, זו *בדיוק* הנקודה שנבחן אדם בעל סגולה טובה - איך הוא מושפע ומגיב לרגש. 
+
+השיקולים של אמן בעודו יוצר הם לא רק שיקולים אומנותיים - אם נתבקש ליצור יצירה מסוימת עליו לפעול לפי מה שהלקוח מבקש, ובהתאם לנסיבות, ואולי ראוי שלא ייצור כלל. אליעזר נותן כדוגמה את בימאית הסרטים של המפלגה הנאצית - ייתכן והסרטים שלה, מבחינה אומנותית, היו מרהיבים - אבל עניינו בסגולה הטובה מעבר לזה: בנסיבות המעשה ובמניעיו.
+
+> סימן ההיכר של איש נבון הוא, בעיני בני האדם, שיקולו הנכון <small>לגבי כל מה שטוב ומועיל לו עצמו, ו</small>לא לגבי תחום מסויים, כגון לגבי מה שמועיל לבריאותו או לחזקת גופו, אלא לגבי מה שמועיל לו בדרך כלל כדי שיחיה בטוב... אנחנו מייחסים "תבונה" לאנשים כשבאחד התחומים שאינם משמשים עניין לשום אמנות[^18] ייטיבו לחשב דבר מה לתכלית טובה.
+> 
+> > 142
+
+
+> בעוד שבתחום האמנות עדיף השוגה מרצון על השוגה בעל כורחו, הרי בפעולות הנעשות מכוחה של תבונה ההיפך הוא הנכון – וגם בכך דינה של תבונה כדין הסגולות הטובות, שגם שם נחות השוגה מרצונו. ברור, אפוא, שהתבונה היא סגולה טובה, ולא אמנות.
+>
+>> 144
+
+אם בימאית הסרטים של המפלגה הנאצית מחליטה, *בכוונה*, ליצור סרטים גרועים - אין בכך שום פגם באומנות שלה - היא לא מבטאת (ולא רוצה לבטא!) את האומנות שלה בתוצר. בכך היא טובה יותר מבימאי אחר, שפשוט עושה סרטים גרועים.
+
+באתיקה, המצב הוא *הפוך* - מי ששוגה **בכוונה** ה
 
 [^1]: מיל מדבר על האושר *הכולל*, של כל המעורבים בדבר, ולא רק על אושרו של הפרט.
 [^2]: [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) הוא זה שהפריד בצורה המלאה ביותר בין אתיקה למוסר.
@@ -1000,3 +1049,4 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 [^15]: ביוונית, הכוונה היא *גם* לאומנות במובן המודרני, ו*גם* למלאכה: לפסל פסל ולנגן בנבל וגם להכין סנדלים או לאפות לחם.
 [^16]: *Prohairesis* - προαίρεσις - אופי מוסרי, רצון, בחירה, כוונה, בחירה מוסרית. שרה ברודי, שתרגמה את ה*אתיקה* לאנגלית, מתרגמת את זה כRational Choice.
 [^17]: *prohairetike* (προαιρετική), מלשון *Prohairesis* (προαίρεσις)
+[^18]: ברודי מסייגת - On matters where no exact technique applies