docs: update פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס
This commit is contained in:
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: תיאיטיטוס
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-07-07T18:04:51.834Z
|
||||
date: 2024-07-09T12:49:14.620Z
|
||||
tags: פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמסטר ב, שנה ב, תיאיטיטוס
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
|
||||
@@ -705,6 +705,50 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
## ניסיון לתיקון
|
||||
|
||||
עד כה, המשל לא הצליח להסביר איך אנחנו יכולים לטעות - משום שהוא לא מבחין בין ה*ציד* הראשון של היונים ל*ציד* בתוך השובך של היונה השגויה[^102]. תיאיטיטוס מנסה לתקן את המשל (199E).
|
||||
|
||||
### ציפורים של אי-ידיעה
|
||||
|
||||
|
||||
אולי בנינו את המשל לא נכון, אומר תיאיטיטוס - אמרנו שכל הציפורים הן ציפורי ידיעה. אבל בעצם, חלק מהציפורים הן ציפורי אי-ידיעה. אבל מה מבחין בין הציפורים הללו לציפורי הידיעה? מה מבחין ביניהן? איך הן נכנסו בכלל לשובך? האם צדנו אותן יחד עם ציפורי הידיעה? *איך ידע יכול להיות נוכח בנו - רדום?*
|
||||
|
||||
## משל חבר המושבעים
|
||||
|
||||
(200D) ושוב, שואל סוקראטס - מהי ידיעה? האם עלינו להמשיך? תיאיטיטוס משיב שלא - אלא אם סוקראטס יפקוד שכן; ראו איזה אופי רך יש לתיאיטיטוס[^103]. שוב, מההתחלה.
|
||||
|
||||
השניים חוזרים להגדרת הבסיס - **ידיעה היא סברת אמת**. אבל האמת, אומר סוקראטס, כל מאוד להפריך אותה.
|
||||
|
||||
דמיין מצב של חבר המושבעים. שם מופיע עורך הדין[^104]. הוא לא היה בזירת הפשע, אבל הוא יכול לטעון מפה ועד מחרתיים בפני חבר המושבעים שהלקוח שלו לא אשם. נניח והוא באמת אינו אשם, וחבר המושבעים משתכנע שהוא לא אשם. האם חבר המושבעים יוכלו *לדעת* שהוא זכאי, ידיעת אמת? לא ממש; הם לא היו שם, כשם שעורך הדין לא היה שם: איש מהם לא יכול לדעת בוודאות, וזהו *שיפוט אמת, **בלי** ידיעה*.
|
||||
|
||||
כנראה ששיפוט אמת וידיעה אינם אותו הדבר, וההגדרה נופלת. כשם שאי אפשר להבחין בין יונת אי-הידיעה ליונת הידיעה, אי אפשר להבחין בין סברת האמת לידיעה.
|
||||
|
||||
אם זה היה כל כך קל להפריך את ההגדרה הזו - למה עשינו את כל הסיבוב הזה[^105] דרך גוש השעווה, ושובך היונים ומה לא?
|
||||
|
||||
אותו היזון חוזר מאפיין הרבה מהדיאלוגים האלפטוניים: סוקראטס החזיק כל הזמן הזה באקדח הזהב. מה המטרה הפדגוגית של הסיבוב הזה על תיאיטיטוס?
|
||||
|
||||
כולנו יודעים שיש הבדל בין ניחוש מוצלח לידיעה. אבל אנחנו לא מצליחים להסביר אותו: אם לא היינו עושים את המהלך כולו, לא היינו רואים עד כמה זה קשה. הוא [חייב לגרום לו לסבול](#הסבל-בדיאלוגים-אפלטוניים), כדי שיבין.
|
||||
|
||||
ומה הפגם שמונע מהם לדעת? בגלל שלעורך הדין יש זמן מוגבל, מציע סוקראטס, אין לו אפשרות להביא את חבר המושבעים לכדי הידיעה (201B). במקרה הראשון, אי אפשר לתקן את הפגם: *היית צריך להיות שם*. אבל כאן, יש אפשרות כזו - אילו עורך הדין היה סוקר, בצורה עקבית ומתודולוגית, את כל הפרטים לכדי ידיעה.
|
||||
|
||||
בהרבה זרמים אפיסטמיים, **ידיעה** היא **שיטה** (מתודה); הזהות של השיטה נתונה לוכיוח, אבל מעמדה של הידיעה ככזו איתן.
|
||||
|
||||
שיטה אחת היא להסתכל על ידיעה כ**האמנה שיכולה להסביר את עצמה**.
|
||||
|
||||
# ידיעה כסברת אמת עם לוגוס
|
||||
|
||||
(201D) אולי *סברת אמת שבצידה הסבר* - לוגוס - אומר תיאיטיטוס, היא הידיעה; תיאיטיטוס מציג אותה כהגדרה שהוא שמע ממישהו אחר, ונזכר בה עתה. למרות ההססנות שלו, תיאיטיטוס מדבר בביטחון: זוהי *Episteme* - ידיעה מדעית, הוא אומר.
|
||||
|
||||
אבל היכן, שואל סוקראטס, היכן עובר הקו בין מה שניתן לתת לו לוגוס ומה שלא ניתן לתת לו לוגוס? תיאיטיטוס לא זוכר; אולי אתה תדע, סוקראטס?
|
||||
|
||||
|
||||
## ה"חלום" לגבי השלם וחלקיו
|
||||
|
||||
סוקראטס מפרש את ההגדרה של תיאיטיטוס כ*חלום*. כל עוד תיאיטיטוס לא מסוגל *להסביר* את ההגדרה שלו, היא בגדר חלום, ולא ידיעה. אבל אם זה המצב, סוקראטס מכיר באמת מסוימת בתוך ההגדרה הזו. אם יעלה בכוחו של תיאיטיטוס לתת לוגוס להגדרה זו, היא תוכל לעמוד בכוחות עצמה.
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
# שלם כ... אי שלם כ...
|
||||
|
||||
[^1]: ישנו גם תרגום קל יותר, של Myles Burnyeat, שלא נשתמש בו כי הוא קל יותר, ואת התרגום של ליבס, שקשה מהסיבות ה*לא נכונות*.
|
||||
[^2]: מעבר לאפלטון, תלמידים אחרים של סוקראטס כתבו דיאלוגים סוקראטיים - כמו קסנופון, פילוסוף ומצביא יווני חשוב - אבל רובם לא שרדו, בטח שלא בשלמותם.
|
||||
[^3]: שאנדי לא מסכים עם אף אחת מהן.
|
||||
@@ -805,4 +849,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
[^98]: ניסוח של אנדי - אני רק השליח.
|
||||
[^99]: הגל, ב[פנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח), מתארת את התפתחות הפילוסופיה כמו ילד: אפלטון הוא כמו ילד צעיר, ועשה כמיטב יכולתו בשלב שבו היה - ומאז, ההיסטוריה התקדמה, הילד גדל, והיום אפשר להמשיג את זה.
|
||||
[^100]: אנדי מתאר שכשעלה לארץ, בקיבוץ שהתנדב היו לסוסים רק שתי שמות: מושיק וראובן. מת מושיק, והסוס הבא נהיה גם מושיק, וככה הלאה.
|
||||
[^101]: אולי זו טעות במובן, כמו שאומר [פרגה](/פילוסופיה/לשון/פרגה). אפלטון לא מציע את זה. מיילס מדבר על זה בפרשנות שלו.
|
||||
[^101]: אולי זו טעות במובן, כמו שאומר [פרגה](/פילוסופיה/לשון/פרגה). אפלטון לא מציע את זה. מיילס מדבר על זה בפרשנות שלו.
|
||||
[^102]: בשובך היונים לא בתוך כלוב - הן עפות בתוכו בחופשיות.
|
||||
[^103]: השוו את סוקראטס ל[גלאוקון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק) - שלא משחרר מסוקראטס בשום אופן - ודורש ממנו את האופי הפילוסופי שסוקראטס חושב שלא יוכל ללמד אותו. לתיאיטיטוס אין *הילוך חמישי* כזה - וזו כנראה הסיבה שבדיאלוג לא מופיעה תורת האידאות בכלל; לתיאיטיטוס אין *ארוס* פילוסופי, בכלל.
|
||||
[^104]: *Dikanikos*
|
||||
[^105]: *via dolorosa* - דרך הייסורים הזו.
|
||||
Reference in New Issue
Block a user