diff --git a/.obsidian/workspace.json b/.obsidian/workspace.json
index 1146ed5f..9fefdc24 100644
--- a/.obsidian/workspace.json
+++ b/.obsidian/workspace.json
@@ -7,32 +7,18 @@
         "id": "1fd2decd07053383",
         "type": "tabs",
         "children": [
-          {
-            "id": "ace035b0d468a29f",
-            "type": "leaf",
-            "state": {
-              "type": "markdown",
-              "state": {
-                "file": "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md",
-                "mode": "source",
-                "source": false
-              },
-              "icon": "lucide-file",
-              "title": "רפלקטיביים"
-            }
-          },
           {
             "id": "09399a2d70ca464f",
             "type": "leaf",
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md",
+                "file": "פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט.md",
                 "mode": "source",
                 "source": false
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "המונדולוגיה"
+              "title": "ויניקוט"
             }
           }
         ]
@@ -178,8 +164,13 @@
       "command-palette:Open command palette": false
     }
   },
-  "active": "ace035b0d468a29f",
+  "active": "09399a2d70ca464f",
   "lastOpenFiles": [
+    "פסיכולוגיה/אישיות/Winnicott.pdf",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט.pdf",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/lu13465828avbz.tmp",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט.md",
     "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md",
     "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md",
     "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ.md",
@@ -210,17 +201,12 @@
     "פילוסופיה/אתיקה/intro--aristo_-_ne1.pdf",
     "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה.md",
     "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/7.pdf",
-    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/lu4102218dgrp0.tmp",
     "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/CBC.md",
     "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/ניקומאכית.md",
-    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/אתיקה_1.pdf",
     "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/vacation.jpg",
     "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/school-of-athens.jpg",
     "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית.md",
     "פסיכולוגיה/חשיבה/היוריסטיקות.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md",
-    "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/אבולוציה.md",
-    "פילוסופיה/הציטוטים.md",
     "פילוסופיה/אתיקה/examined.jpg",
     "פילוסופיה/מטאפיזיקה/cats.jpg",
     "פילוסופיה/מטאפיזיקה/atropine.jpg",
diff --git a/פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md b/פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md
index cf52f6e2..8e354bcc 100644
--- a/פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md
+++ b/פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md
@@ -325,7 +325,7 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 
 ואם הדבר העליון הוא האל, או הנשגב - כמו שאומר שפינוזה, למשל - הרי שההתממשות היא סוג של *imitatio dei* - הידמות לאל; שחרור דוד מהשיש. ולמה בכלל שנרצה דבר כזה?
 
-> <div style="text-align: left">Why do we want to live our lives, rather than be spectators of (part of) them? Why do we want to be the kind o f beings who live our whole lives? Perhaps actual unhappiness or happiness is what makes our lives serious— not just play or a game. But why do we want our lives to be serious, then</div>?
+> <div style="text-align: left">Why do we want to live our lives, rather than be spectators of (part of) them? Why do we want to be the kind o f beings who live our whole lives? Perhaps actual unhappiness or happiness is what makes our lives serious— not just play or a game. But why do we want our lives to be serious, then?</div>
 > 
 > 
 > > 127
@@ -336,9 +336,9 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 
 נוזיק מאפיין יצרתיות, באפיון בסיסי, כ*יצירת משהו חדש* (Novel), ובכך קושר אותה באופן עקרוני למקוריות. 
 
-> Creativity is seeing what everyone has seen and thinking what no one else has ever thought
+> <div style="text-align: left">Creativity is seeing what everyone has seen and thinking what no one else has ever thought
 > 
-> > Einstein
+> > Einstein</div>
 
 
 האפיון הזה אינטואיטיבי - אבל האם הוא הכרחי ומספיק? נדמה שעוד תנאים צריכים להתקיים כדי שבאמת נוכל לתאר *יצירתיות*. והאם בכלל זה תנאי הכרחי? האם תיתכן יצירתיות בלי מקוריות?
@@ -354,18 +354,18 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 
 נדמה שנוזיק לא מסכים עם זה - 
 
-> \[...] our experience o f Beethoven’s string quartets would be diminished if we discovered he had stumbled upon someone else’s rules for musical composition, which he then applied mechanically. We would no longer have the sense that something was being communicated to us, something he knew and felt profoundly. No longer could we marvel at the act of composition, or see the works as evidencing a human ability to transcend circumstances
+> <div style="text-align: left">\[...] our experience o f Beethoven’s string quartets would be diminished if we discovered he had stumbled upon someone else’s rules for musical composition, which he then applied mechanically. We would no longer have the sense that something was being communicated to us, something he knew and felt profoundly. No longer could we marvel at the act of composition, or see the works as evidencing a human ability to transcend circumstances</div>
 > 
 > > 38
 
 לא כל חריגה מהנורמה היא יצירתית. אם אדם לוקח כוס חלב בבוקר, שם בתוכה אבן ושותה - האם הוא יצירתי? נשמע שצריך להיות איזשהו ערך מוסף. אולי נכנס לכאן עניין של הכרח - פיקאסו אומר - 
 
-> Art is the elimination of the unnecessary
+> <div style="text-align: left">Art is the elimination of the unnecessary</div>
 
 
 אם הצלחת להביע יונה עם עלה של זית בשלושה קווים - בראבו! נדמה שכולנו נסכים שזו אומנות. דה וינצ'י מוסיף - 
 
-> Simplicity is the ultimate sophistication
+> <div style="text-align: left">Simplicity is the ultimate sophistication</div>
 
 אולי *דווקא* החיבור המאוד מדויק והמינימלי שעדיין מצליח להביא ערך *הוא* היצירה המובהקת ביותר.
 
@@ -428,7 +428,21 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 
 ואולי בכלל על כל מתח כזה, מציע נוזיק, אלוהים *כן* ברא עולם תואם - עולם שמבוסס על *חסד* ועולם שמבוסס על *דין* וככה עד אינסוף לכל האפשרויות. למה אין עולם בלי רוע? *יש* עולם בלי רוע - פשוט לא זה. אולי זה מספיק לפתור את הבעיה המטאפיזית. אבל זה *עדיין* לא מספיק, אומר נוזיק, כי - 
 
+> <div style="text-align: left">[...] the answer has to be something we can actually utter and bring ourselves to say to somebody who is undergoing suffering, or who has a loved one who is, or who has experienced and knows of suffering in the world</div>
+>
+> > 231
 
+> <div style="text-align: left">Perhaps the true story isn’t a comforting one. But it cannot be something to make one shrink in embarrassment. What the theory we have considered provides is not a possible, not a decent thing to say to somebody</div>
+> 
+> > 226
+
+זה טוויסט מעניין לבעיה. על פניו, אפשר לנפנף אותו - *מה אכפת לי מה מרגיש הסובל?* - הפואנטה היא לא לנחם אותך. לנוזיק יש דרישה קשה יותר - שלא ייתכן שהתשובה לבעיית הרוע *מותירה את האל ללא פגע*.  
+
+> <div style="text-align: left">The explanation of evil should not leave a divine being untouched \[...] a satisfactory explanation must talk about a divine being worth worshiping, a divine being that you can have a religion about \[...] It cannot just be a detached metaphysical theory. Not only must God not be detached from what’s happening here, the explanation must leave us attached to God in certain sorts of ways, not simply created by him</div>
+> 
+> > 231
+
+זה הלב הפועם מאחורי השאלה - משהו לנחם את הסובלים, משהו להאמין בו - ואסור לנו לתת לדיון בה לזלוג החוצה משם, דורש נוזיק. התפיסה הזו מניחה אל *פרסונלי* - אישי, אכפתי - ויש כאן מקום לשאול על אל *לא* פרסונלי - ויש גם תפיסות כאלה. 
 
 [^1]: אפלטון לוקח את הרעיון הזה רחוק יותר ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה).
 [^2]: ב[אתיקה הניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה).
diff --git a/פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט.md b/פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט.md
new file mode 100644
index 00000000..5a07939c
--- /dev/null
+++ b/פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט.md
@@ -0,0 +1,105 @@
+---
+title: התיאוריה של יחסי הורה-תינוק
+---
+!!! info "טקסטים"
+	[תרגול](./ויניקוט.pdf), [Winnicott - Playing and Reality](./Winnicott.pdf)
+
+ויניקוט ראה את עצמו כממשיך דרכו של קליין ופרויד, אבל בניגוד אליהם התייחס לחוויה הסובייקטיבית של התינוק. כמו קליין, הוא התמקד בחודשי החיים הראשונים, והתבסס על תצפיות - ויניקוט היה רופא. 
+
+ויניקוט קובע שבהתחלה, האם והתינוק מהווים יחידה אחת - *אין אם בלי תינוק ואין תינוק בלי אם*. 
+
+האגו של התינוק בשלב הראשוני הזה לא אחיד והחוויות שלו לא רציפות - הארגון נופל על האם. האם **מחזיקה** את האגו של התינוק ומקנה לו כוח ויציבות. המיזוג הזה חיוני בשלבי ההתפתחות הראשונים.
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	**החזקה** היא סיפוק צרכיו הבסיסיים של התינוק - *פיזיים ורגשיים*, לרבות:
+	
+	- מענה על צרכים פיזיולוגים
+	
+	 אוכל, שתייה, וכדומה
+	 
+	- מהימנות
+	
+	 ה*תחושה* של התינוק שמטפלים בו באופן עקבי - תמיד מגיע אוכל כשאני רעב, וכדומה. יש כאן שונות בינאישית לכל תינוק - תינוק מפוחד יותר יצטרך יותר חיבוקים, וכדומה.
+	
+	- גינון מפני פגיעה
+	
+	- טיפול רציף בתינוק ביום ובלילה
+	
+	- צרכים ייחודים נוספים לכל תינוק
+
+
+## Primary Maternal Preoccupation
+
+הPMP (העיסוק האימהי הראשוני) הוא חלק מה**החזקה** - מצב פסיכולוגי שמתחיל בהיריון. 
+
+האם מתחילה להתמקד בשינויים המתרחשים בתוכה - תהליך אינטואיטיבי וביולוגי, שבו מתרחשת נסיגה מהסובייקטיביות של האם והתכווננות לצרכי התינוק. *האם מסיטה חלק מתחושת העצמי שלה לתינוק הצומח בתוכה*.
+
+לאחר הלידה, האם חשה אינטואיטיבית את צרכי התינוק, ומעצבת את העולם כדי למלא את רצונותיו - מצב שויניקוט מתאר כ*אי שפיות זמנית*.
+
+התינוק, מצידו, אינו חש צורך, וחש **אומניפוטנטיות סובייקטיבית** (כל-יכולות פרטנית) - משאלתו של התינוק גורמת להתרחשות הדברים (אני רעב, והאוכל מגיע).
+
+!!! warning "ואיפה אבא?"
+	ויניקוט סבר שתפקיד האב הוא *להחזיק את האמא* - לספק את צרכי האם כדי שהאם תוכל לספק את צרכי התינוק.
+	
+	 הכוונה, שוב, היא ל**אם במובן הסמלי** - *תפקיד* האם, בלי קשר למין המטפל *בפועל*; גם אב יכול למלא את תפקיד האם. 
+
+
+## אם טובה דיה 
+
+מושג ה*אם טובה דיה* (Good Enough Mother) מתאר את המצב ש*אחרי* אי השפיות הזמנית - האם צריכה לחזור לדאוג לצרכים הפרטניים שלה בשלב מסוים, וצרכי התינוק כבר לא יסופקו *מיידית*. 
+
+> כשלונות אמהיים יוצרים שלבים של תגובה לפגיעה, ותגובות אלו מפריעות ליכולת של התינוק 'להמשיך להיות’ (going on being). גודש יתר של תגובה כזו אינו מעורר תסכול אלא **איום בהכחדה** \[...] הארגון הראשון של האני נובע מתוך חוויות איומים בהכחדה שאינם מובילים להכחדה, ושמהם יש שוב ושוב **החלמה**. מתוך חוויות כאלה, ביטחון בהחלמה מתחיל להיות משהו המוביל ל'אני' וליכולת של ה'אני' להתמודד עם תסכול
+>
+>> מושקעות אמהית ראשונית, ויניקוט
+
+בכל פעם שהאם פחות תגובתית, התינוק חווה חווית כליון. אלא שלאט ובהדרגה הוא מחלים מדרגות הולכות ועולות של ניתוק, וכך נוצרת חוויה עצמית - אובדן האומניפוטנטיות, מודעות למציאות החיצונית, ומודעות לנפרדות האם. הניתוק הוא מעין לידה פסיכולוגית של התינוק.
+
+!!! warning "ואם הטיפול מושלם?"
+	אם האם *לא* מתנתקת והתינוק *לא* חווה תסכול, נוצרת תלות מוגזמת בין האם לתינוק - אין התפתחות פסיכולוגית נפרדת עד הסוף, ויכולה להיווצר חוויה של חודרנות, או חוויה של דחייה חזקה של האם. באופן מוזר, גם הזנחה יכולה להוביל לתוצאות כאלה - האם נדחית כדמות לא מהימנה, והחודרנות היא של הצרכים מן החוץ, שלא מקבלים מענה.
+
+## שיקוף
+
+האם משקפת לתינוק את עצמו - הוא רואה בהבעות ובתגובות האם את חוויותיו בצורה מאורגנת. כך התינוק יכול לארגן את חוויותיו. התינוק מתקיים כצופה בעולם, היכול להיות נתפס על ידי האחרים - *כשאני מתסכל אני נראה משמע אני קיים* - התינוק צופה החוצה, רואה את ההשלכה שלו בעולם - בפרצופים של ההורים - ואלו מאשררים לו שהוא קיים. 
+
+## היות או חודרנות
+
+ויניקוט סבור שהתינוק יכול להיות שרוי בשני מצבים תחושתיים - **היות** או **חודרנות** - 
+
+- היות (Being) - כאשר הטיפול נאות, התינוק פשוט "ישנו". *החזקה* של אם טובה דיה דרושה לכינון המצב הזה, שממנו מתפתח **עצמי אמיתי**.
+
+- חודרנות (Ιmpingement) - כאשר הטיפול *לא* מאוזן - הזנחה או מושלמות - התינוק חווה חודרנות: הוא לא יכול להתנהל כפי שמתאים לו, ונאלץ רק *להגיב* לסביבה. ממצב של חודרנות מתפתח **עצמי כוזב**. 
+
+!!! success "ראו גם"
+	[סרטון - אמא שרה לתינוקת והיא בוכה](https://www.youtube.com/watch?v=e3xgh-5lxlQ&pp=ygUXZW1vdGlvbmFsIGJhYnkgdG9vIGN1dGU%3D)
+	
+	 זה נורא חמוד, אבל האמא לא ממש מותאמת לתינוקת - היא בוכה (אם כי לא באו-וואה גדול) והאם ממשיכה בשלה.
+
+### עצמי כוזב כמנגנון הגנה
+
+**תמיד תהיה מידה מסוימת של חודרנות דרך התסכולים והאיומים בהכחדה**, וכך תמיד תתפתח מידה מסוימת של **עצמי כוזב**.
+
+זה לא בהכרח דבר רע - מידה מסוימת של עצמי כוזב היא תגובה מותאמת להתנהגות חברתית מקובלת, כמו נימוס או התאמה לנורמות. 
+
+אבל במצב קיצון, העצמי הכוזב יסתיר לחלוטין את העצמי האמיתי (כמו *תסמונת המתחזה* - כולם חושבים שאתה מעולה אבל אתה חושב שלא). 
+
+| סבבה                                    | לא סבבה                   |
+| --------------------------------------- | ------------------------- |
+| PMP                                     | טיפול לא נאות             |
+| Good Enough Mother                      | יותר Reacting, פחות Βeing |
+| יותר Being, פחות Reacting               | עצמי כוזב                 |
+| מימוש פוטנציאל מולד, התפתחות עצמי אמיתי |                           |
+
+!!! is-info "דוגמה"
+	חשבו על תינוק כאפונים בתרמיל - עצמי אמיתי (אפונים) ועצמי כוזב (תרמיל). במצב תקין, רוב המשאבים ילכו לאפונים, ובמצב לא תקין - לתרמיל.
+
+
+כשהעצמי הכוזב הוא הדומיננטי, נוצרים מצבים פתולוגיים - 
+
+- מערכות יחסים מבוססות זיוף
+- היצמדות מוגזמת לחוקים ולכללים
+- דימיון מופרז לאם
+- חוויה נטולת ספונטניות
+- חיקוי של הסביבה
+- ניתוק מן העצמי האמיתי
+
+רק העצמי האמיתי, מדגיש ויניקוט, יכול להיות יצירתי ולהרגיש "נכון"
\ No newline at end of file