docs: update פסיכולוגיה/חברתית/ייחוסים

פסיכולוגיה/חברתית/ייחוסים.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: ייחוסים סיבתיים
 description: 
 published: true
-date: 2024-05-28T08:51:42.544Z
+date: 2024-05-28T09:07:56.467Z
 tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, שנה ב, פסיכולוגיה חברתית, ייחוסים סיבתיים
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-05-21T10:40:55.094Z
@@ -62,7 +62,7 @@ dateCreated: 2024-05-21T10:40:55.094Z
 ### שבחים על יכולת
 אחרי ביצוע טוב, נהוג לשבח על יכולת. דברי שבח גורמים לילדים להרגיש חכמים ולכן מגבירים מוטיבציה להשגים. Dweck טוענת לקשר הפוך - שבחים על יכולת גורמים לירידה במוטיבציה, בעיקר אחרי כישלון.
 
-שבחים על מאמץ מביאים לעליה במוטיבציה, 
+שבחים על מאמץ מביאים לעליה במוטיבציה, ומובילים להתמקדות באסטרטגיות ביצוע, ולאימוץ מטרות למידה. ילדים המחוזקים על עבודה קשה לומדים לייחס הישגים להשקעה, שהיא *גורם משתנה* - ומכאן שביצוע חלש מעיד על קושי *זמני* ולא על היעדר יכולת.
 
 
 [Mueller & Dweck (1998)](https://psycnet.apa.org/record/1998-04530-003) נתנו לילדי בית ספר בגילאים 10-12 לבצע שלוש מטלות של מבחן סדרות צורות (Raven). לאחר המטלה הראשונה, בקושי בינוני, כל הילדים קיבלו משוב חיובי (וואו! הצלחתם מאוד!). התלמידים הוקצו מקרית לאחד משלושה תנאים:
@@ -80,10 +80,33 @@ dateCreated: 2024-05-21T10:40:55.094Z
 
 לכסוף, הילדים ביצעו מטלה שלישית, עם קושי בינוני - והביצועים שלהם נמדדו.
 
-המחקר אישש את התיאוריה של Dweck - הילדים ששובחו על אינטיליגנציה נטו יותר למטלות ביצוע, ונטו לייחס כישלון יותר להשקעה ולא ליכולת עצמית. הם נהנו פחות לעומת אלו ששובחו על המאמץ שלהם, והראו פחות שיפור בביצוע במטלות קשות.
+המחקר אישש את התיאוריה של Dweck - הילדים ששובחו על אינטיליגנציה נטו יותר למטלות ביצוע, ונטו לייחס כישלון יותר להשקעה ולא ליכולת עצמית. הם נהנו פחות לעומת אלו ששובחו על המאמץ שלהם, והראו פחות שיפור בביצוע במטלות קשות. מנגד, ילדים ששובחו על המאמץ שלהם נטו יותר למטלות למידה, נהנו יותר, והראו שיפור גדול יותר במטלות קשות.
 
-> [סרטון](https://www.youtube.com/watch?v=NWv1VdDeoRY}
+> [סרטון](https://www.youtube.com/watch?v=NWv1VdDeoRY)
 > {.is-success}
 
+# תיאוריות ייחוס
+
+[Heider (1958)](https://psycnet.apa.org/record/2004-21806-000) טוען כי האדם מחפש סיבות למה שקורה סביבו באופן אמפירי, כמו שמדען מחפש סיבות לתופעות טבע. אלא שמטרת החקירה שלנו היא מתוך צורך להבין ולנווט, ולא מתוך סקרנות גרידא כמו במדע.
+
+[Kelly (1967)](https://psycnet.apa.org/record/1968-13540-001) טבע את **מודל השונות המשותפת** (Covariance Model) -  שמייחסת התנהגות בהתאמה לאחת משלוש סיבות:
+- האדם המתנהג (Actor)
+- למושא ההתנהגות (Target)
+- למצב (Situation)
+
+
+הוא מאפיין כל ייחוס ל - 
+- קונצנזוס - איך אנשים אחרים מתנהגים כלפי אותו הגורם באותו המצב?
+- ייחודיות - האם ההתנהגות הזו מופיעה גם בהשפעת גורמים אחרים או רק כאשר הגורם המסוים הזה מתקיים?
+- עקביות - האם ההתנהגות מופיעה *בכל פעם* שהגורם מופיע, או שיש מקרים שלא?
+
+לדוגמה - סטודנט ניגש למרצה ואומר לה שהיה שיעור נהדר. למה?
+- הוא חפנן (Actor)
+- המרצה טובה (Target)
+- ההרצאה הזו באמת הייתה נהדרת במיוחד (Situation)
+
+נניח ויש עקביות, אבל אין קונצנזוס וייחודיות - הסטודנט עושה את זה תמיד ובכל הרצאה, אבל סטודנטים אחרים לא - לכן הייחוס הוא לסטודנט (Actor)
+מנגד, נניח ויש עקביות, קונצנזוס וייחודיות - כל התלמידים משבחים תמיד את המרצה הזו, ולא מרצים אחרים - הייחוס הוא למרצה (Target)
+ומה אם אין עקביות, אין קונצנזוס, ויש ייחדיות - סטודנט מסוים אחד ולא סטודנטים אחרים משבח את המרצה הזו בתום שיעור אחד מסוים - הייחוס הוא למצב (Situation)
 
 [^1]: אותו הזליגמן של [למידת חוסר אונים](/פסיכולוגיה/מבוא#למידת-חוסר-אונים)