From 4f5bbd8b68f908e9ce80ff37baf3c8ad268bc790 Mon Sep 17 00:00:00 2001 From: Matan Horovitz Date: Tue, 26 Nov 2024 11:13:12 +0200 Subject: [PATCH] vault backup: 2024-11-26 11:13:12 --- .obsidian/workspace.json | 10 ++-- פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md | 71 ++++++++++++++++++++++++++++ 2 files changed, 77 insertions(+), 4 deletions(-) diff --git a/.obsidian/workspace.json b/.obsidian/workspace.json index c399001f..db4480ab 100644 --- a/.obsidian/workspace.json +++ b/.obsidian/workspace.json @@ -13,12 +13,12 @@ "state": { "type": "markdown", "state": { - "file": "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר לטוב ורוע.md", + "file": "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md", "mode": "source", "source": false }, "icon": "lucide-file", - "title": "מעבר לטוב ורוע" + "title": "ניקומאכית" } } ] @@ -77,7 +77,8 @@ } ], "direction": "horizontal", - "width": 300 + "width": 300, + "collapsed": true }, "right": { "id": "99950006b34d1af7", @@ -165,11 +166,12 @@ }, "active": "5e46a21d18dda5bd", "lastOpenFiles": [ + "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/Glassen.pdf", + "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר לטוב ורוע.md", "פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת.md", "פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה.md", "פילוסופיה/חדשה/קאנט/3.pdf", "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md", - "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר לטוב ורוע.md", "פסיכולוגיה/תודעה/index.md", "פסיכולוגיה/תודעה/גורילה.jpg", "פסיכולוגיה/תודעה/3.pdf", diff --git a/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md b/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md index 09d07764..be54c672 100644 --- a/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md +++ b/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md @@ -344,6 +344,77 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ דבר ***טוב*** מסוג מסוים הוא זה שיש לו את ***הסגולה*** שמאפשרת לו לבצע את ***תפקודו*** היטב (פקולוק). +ובכן, מה הוא באמת טבעו של האדם? האם באמת **טבעו** יכול להיות המפתח לשאלת **טובו**? + +> אין זה הבדל של מה בכך, אם ייתפס הטוב-מכל כדבר קנוי או כדבר שכל מציאותו היא בשימושו, כלומר \[אם ייתפס הטוב-מכל] כדבר שנמצא במצב של מנוחה או כפעילות. שכן תבונה יכולה להיות קיימת מבלי ליצור כל שהיא, כגון בשעת שינה או בשעת בטלה מסוג אחר, אך לי כן הפעילות שבהכרח תפעל, ותעשה חיל; וכדרך שבאולימפיה לא היפים והחזקים ביותר ייעטרו בזרים, אלא המתחרים - שהרי עם אלה נמנים המנצחים --, כך גם לגבי טובות החיים ושבחיהם: רק העושים יזכו בהם. +> +> > פרק ח' +> +> בתחום האנושי הטוב הוא פעילות שנשמת האדם תבצענה בסגולתה המיוחדת \[...] ויש להוסיף בהגדרה זו שהפעילות צריכה שתימשך בחיי-אדם שיארכו עד כדי שלימות-מה, שכשם שלא סנונית אחת, ולא יום אחד, מביאים את האביב, כן לא יום אחד, ולא פרק זמן פעוט, יעשו את האדם מבורך ומאושר. +> +> > פרק ז' + + +כדי להגיד שמישהו מימש את הטוב בכל, נדרש **מימוש פעיל** - להתחרות, ולפעול לאורך זמן; זו, קובע אריסטו בד-בבד עם הצגת האושר, הדרך לחיים הטובים. + + +> Neither a conjunctive nor a disjunctive view about Eudaimonia is adequate to these facts. The supreme good for man must be measured in terms of that around which all other human functions are organized. +> +> > Nagel + + +הטוב עבור האדם דורש מכלול מסוים של דברים, מאורגנים בצורה מסוימת סביב ליבה יציבה. + +> אם כלב יכול היה לרוץ, לנבוח ולראות מבלי לאכול הוא היה עדיין כלב (בלתי רגיל ככל שיהיה), בעוד שאילו הוא יכול היה רק ליזון, הוא היה רק מין ירק שמעוצב אופן מוזר. \[...] מטעם זה חייו הפעילים של כלב (ריצה, נביחה וכו') יכולים להיחשב 'גבוהים' יותר מתזונה, מה שמגדיר את בעל החיים \[הזה] ומה שניצב בראש המדרג של תפקודיו הגופניים ופעילויותיו הכלביות. +> +> > וילקס + +ברור שלאכול, לרוץ וכדומה הם הכרחיים לתפקודי כאדם; בלי לאכול אין חיים טובים. אולם, ברור שגם יש כאן מדרג, גבוה יותר מחיבור פשוט - אכילה היא לא מהותית להיותי אדם כמו חשיבה. + +> כישורי החיים של אורגניזם מורכב אינם כולם על מישור אחד: כמה מהם משמעים לתמיכה באחרים. \[...] תיאורים של חיים אנושיים במישור הגבוה ביותר מעמיד את כל התפקודים האחרים בעמדה תומכת ביחס לפעילות הרציונלית. \[...] תבונה, למרות תרומתה המתמשכת לתפקודים הנמוכים יותר, היא מה שמגדיר את החיים האנושיים. +> +> > נייגל + + +במדרג הזה יש היזון חוזר - התבונה תומכת בתפקודים הנמוכים כשם שהתפקודים הנמוכים תומכים בתבונה. ולמרות זאת, תבונה היא מה ש**מגדיר** את החיים האנושיים. + +### כשל נטורליסטי? + +> בכל שיטת מוסר שבה נתקלתי עד כה, תמיד הבחנתי בכך שהמחבר נוקט זמן-מה בדרך הרגילה ומבסס את מציאות האל, או מציג דעות בנוגע לענייני האדם; והנה לפתע פתאום אני מגלה שבמקום הרכבת המשפטים הרגילה באמצעות הוא והוא אינו, איני נתקל בשום משפט שאינו מקושר עם מן הראוי או מן הראוי שלא. שינוי זה סמוי הוא, ואף-על-פי-כן יש לו משמעות מכרעת. כיוון שמן הראוי או מן הראוי שלא זה מבטא איזה יחס חדש או קביעה חדשה, מן ההכרח שהוא יצוין ויוסבר; ויחד עם זאת שינתן נימוק למה שלגמרי מעבר להשגתנו והוא: כיצד יכול יחס זה להיגזר מיחסים אחרים, השונים ממנו בתכלית. ואולם מכיוון שהמחברים אינם נוקטים בדרך כלל אמצעי זהירות ממין זה, ארשה לעצמי להמליץ עליו לקוראים: משוכנעני שתשומת-לב מזערית זו תערער את כל שיטות המוסר ההמוניות. +> +> > דוויד יום, *בעיות בפילוסופיה של המוסר* + + +יום עומד על כשל נטורליסטי - אי אפשר לגזור ערכים מעובדות. אולם, אליעזר עומד על כך שה"כשל" תלוי בהבנת מושג ה*טבע*. + +> (יובל נח הררי) + + +כחלק מהמפכה המדעית, הפילוסופים האמפריציסטים (וגם חלק מן הרציונליסטים), ובראשם יום, מגרשים מן הטבע את התכליות של אריסטו. אולם קשה להתכחש לכך שיש לב "טוב" (לב שעובד) ולב "לא טוב" (לב שלא עובד). האם נכון לגרש לגמרי את התכלית מהטבע? + +כל אלו עדיין מקבלים את ה*ארגון* במובן הפשוט - כשר להגיד שה*ארגון* של אלקטרון הוא לדחות מטען שלילי ולקבל מטען חיובי. אבל מרגע שגוררים פנימה *רציונל* ונורמות חברתיות - (האם טוב שזה מה שהוא עושה?) - יום וחבריו מתקוממים. אליעזר סבור שאלו אמירות פשטניות, שלא קולעות לדקויות שבדברים - יש דברים שאנחנו תופסים מלכתחילה בצורה נורמטיבית. כלומר, יום מסכים שיש מוסר, **אבל לא מוכן לקבל שזה קשור בטבע**. אצל אריסטו, מנגד, טבע האדם והתבונה הם עניין אתי מובהק. + +### מן הטבע + +> מבחינת מה מצויות כל תכונות האופי בבעליהן מן הטבע; שכן מיום הלידה הרינו צדיקים ומרוסנים ואמיצי לב ובעלי שאר הסגולות; ואף על פי כן מבקשים אנחנו את הטוב האמתי במה שהוא אחר, ודורשים שהסגולות הללו תהיינה מצויות באדם באופן שונה מזה. שהרי הכשרים הטבעיים מצויים גם בילדים ובבעלי החיים, אלא ששם, באין עמהם שכל, ברור שהם מביאים נזק. כשם שגוף חזק שמתנועע בהיותו נטול חוש הראייה סופו למעוד ולהיחבט בחזקה, כן לא יקשה להבין שגם כאן זה הדין. אולם אם בעל הכשרים ישיג לו שכל, יוכר ההבדל בפעולות שיפעל, וכושרו הטבעי, אף על פי שידמה למה שהיה קודם לכן, ייהפך אותה שעה לסגולה טובה של ממש. +> +> > עמ' 155 + +כבר כשהם תינוקות קטנים, יש אנשים אמיצים יותר ואמיצים פחות, שמחים יותר ושמחים פחות - חלקם צורחים ובוכים כל הזמן, וחלקם מבסוטים; חלקם מסתערים קדימה כל הזמן, וחלקם פחדנים. אולם בלי *שכל*, התכונות האלו - גם אם הן מעולות - יכולות להסב לו מלא נזק - התינוק האמיץ שלנו יכול לחטוף מכות! + +סגולות האופי הללו תהפכנה לסגולות טובות *רק בהכוונת השכל* - רק מי שמטבעו אמיץ ומפעיל את האומץ הזה על פי התבונה, הוא זה שיש לו את הסגולה הטובה של האומץ. כלומר, אריסטו לא עיוור לשונות הטבעית בין אדם לאדם - אבל קובע שמה שקיבלנו מהטבע לא מספיק; הפוטנציאל הזה חייב להתממש במתכוון. + +### אדם והטוב לאדם + +!!! info "[מאמר - גלאסן](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/Glassen.pdf)" + +> המסקנה 'בכלל לא מתחילה' (non sequitur). מהאמירה שהתפקוד של נגן נבל טוב הוא לנגן בנבל היטב, או בהתאם למצויינות, מה שנובע אין שהטוב (the good) עבור נגן הנבל הוא נגינה בנבל בהתאם למצויינות, אלא שהטוב (the goodness) של נגן הנבל מכונן בנגינה בנבל בהתאם למצויינות. +> +> הדיבורים על מה שעושה נגן נבל טוב הם דיבורים על מה שמכונן את טובו - לא על מה שמכונן את הטוב בשבילו. +> +> > גלאסן + +איך אתה גוזר את שזה שאדם הפועל באופן מיטבי לפי ה*ארגון* שלו אומר שטוב *לו*? שואל גלאסן במאמר קצר ונוקב.