shmick/study
1
0
Fork 0
Code Issues Pull Requests Packages Projects Releases Wiki Activity

docs: update פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח

Browse Source
This commit is contained in:
matanhorovitz
2024-05-28 18:29:37 +03:00
committed by shmick
parent 69fad23d5f
commit 5b2bf4a7f3
1 changed files with 6 additions and 12 deletions
Download Patch File Download Diff File Expand all files Collapse all files

16
פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md
View File

@@ -2,7 +2,7 @@
title: הפנמנולוגיה של הרוח title: הפנמנולוגיה של הרוח
description: description:
published: true published: true
date: 2024-05-28T15:25:40.461Z date: 2024-05-28T15:29:35.567Z
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
editor: markdown editor: markdown
dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
@@ -229,13 +229,6 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
אני לא רוצה לסלק את המוחלט - הוא ישנו - אבל המודעות היא חלק בלתי נפרד ממנו. אני לא רוצה לסלק את המוחלט - הוא ישנו - אבל המודעות היא חלק בלתי נפרד ממנו.
# הגל והמפנה הביקורתי
> Just attributing moderate philosophic intelligence to Hegel should at least make one hesitate before construing him as a post-Kantian philosopher with precritical metaphysics.
> *Pippin, p.7*
[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) חילק את הפילוסופיה לשניים ב[ביקורת התבונה הטהורה](פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת). לפני קאנט, השיח היה סביב דברים מופשטים גדולים - כמו האידאות האפלטונית - עד שהגיע קאנט והחזיר אותנו למימדים אנושיים.
כאמור, כאמור,
> כמו שיש רוחב ריק, יש גם עומק ריק, אינטנסיביות חסרת-תוכן, הנוהגת ככוח טהור בלא פריסה, והזהה עם השטחיות. כוחו של הרוח גדול רק כביטויו החיצוני, עומקו אינו אלא בשיעור שהוא מעז להתרחב ולאבד את עצמו בתוך פריסתו. > כמו שיש רוחב ריק, יש גם עומק ריק, אינטנסיביות חסרת-תוכן, הנוהגת ככוח טהור בלא פריסה, והזהה עם השטחיות. כוחו של הרוח גדול רק כביטויו החיצוני, עומקו אינו אלא בשיעור שהוא מעז להתרחב ולאבד את עצמו בתוך פריסתו.
@@ -294,13 +287,14 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
הגל דורש מאיתנו להכיר בטבע ההכרה, ומניח בכך זרע לפורענות - הגל דורש מאיתנו להכיר בטבע ההכרה, ומניח בכך זרע לפורענות -
> נדמה שיש מקום לחש שמאחר שההכרה היא יכולת מסוג ובהיקף מוגדרים, ללא הגדרה מדויקת של טבע ההכרה וגבולותיה, במקום להגיע אל שמי האמת ניגע רק בענני הטעות. החשש הזה אף הופך בהכרח לביטחון, שלבקש מההכרה להשיג למודעות את נקודת ההתחלה, כלומר את מה שהווה בעצמו, הרי זה סתירה מושגית, \[אם אמנם] בין ההכרה ובין המוחלט עובר גבול המפריד ביניהם לגמרי > נדמה שיש מקום לחש שמאחר שההכרה היא יכולת מסוג ובהיקף מוגדרים, ללא הגדרה מדויקת של טבע ההכרה וגבולותיה, במקום להגיע אל שמי האמת ניגע רק בענני הטעות. החשש הזה אף הופך בהכרח לביטחון, שלבקש מההכרה להשיג למודעות את נקודת ההתחלה, כלומר את מה שהווה בעצמו, הרי זה סתירה מושגית, \[אם אמנם] בין ההכרה ובין המוחלט עובר גבול המפריד ביניהם לגמרי.
הגל עומד על נקודתו של קאנט - אם לא נכיר את גבולות ההכרה, את שיא היכולות שלנו, לא נגיע ל*שמי האמת* אלא רק ל*ענני הטעות*. קאנט כתב זאת כביקורת על אלו שקדמו לו, שהתיימרו לאמת מוחלטת - וקאנט מבקש, *בחקר האמת - דע את מגבלותיך*. עצם החשש מאי-דיוקה של התודעה, מפריצת הגבולת שלה, דן אותנו לכישלון, אומר הגל על גבי קאנט. הגל עומד על נקודתו של קאנט - אם לא נכיר את גבולות ההכרה, את שיא היכולות שלנו, לא נגיע ל*שמי האמת* אלא רק ל*ענני הטעות*. קאנט כתב זאת כביקורת על אלו שקדמו לו, שהתיימרו לאמת מוחלטת - וקאנט מבקש, *בחקר האמת - דע את מגבלותיך*. עצם החשש מאי-דיוקה של התודעה, מפריצת הגבולת שלה, דן אותנו לכישלון, אומר הגל על גבי קאנט. ההתיימרות לדעת את האמת היא סתירה; עצם ההכרה (בהכרה) מציב אותה כדבר מתווך, שימנע מאיתנו את האמת המוחלטת.
> כי אם ההכרה היא כלי הבודה לאחיזה בהות האבסולוטית, מיד ברור שהפעלת כלי העבודה על דבר-מה לא מותירה אותו כפי שהוא לעצמו, אלא גוררת עמה עיצוב ושינוי. מצד שני, אם ההכרה אינה כלי העבודה של פעילותנו, אלא איכשהו תווך סביל שדרכו מגיע אלינו או האמת, הרי גם אז איננו מקבלים את הדבר כפי שהוא בעצמו, אלא כפי שהוא דרך התווך הזה ובתוכו. בשני המקרים \[כלי, תווך\] יש בידינו אמצעי שמחולל מיד את הניגוד לתכליתו; או, אדרבה, הסתירה היא בכך שאנו נעזרים בכלל באמצעי > כי אם ההכרה היא כלי הבודה לאחיזה בהות האבסולוטית, מיד ברור שהפעלת כלי העבודה על דבר-מה לא מותירה אותו כפי שהוא לעצמו, אלא גוררת עמה עיצוב ושינוי. מצד שני, אם ההכרה אינה כלי העבודה של פעילותנו, אלא איכשהו תווך סביל שדרכו מגיע אלינו או האמת, הרי גם אז איננו מקבלים את הדבר כפי שהוא בעצמו, אלא כפי שהוא דרך התווך הזה ובתוכו. בשני המקרים \[כלי, תווך\] יש בידינו אמצעי שמחולל מיד את הניגוד לתכליתו; או, אדרבה, הסתירה היא בכך שאנו נעזרים בכלל באמצעי.
> *§73* > *§73*
[^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות. [^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
[^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*. [^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*.
[^3]: בעיקר לאור ההגות של קאנט, שהופך את ההפרדה הזו - שאינה חדשה - לדבר דיכוטומי ורב משקל בהגות שלו. [^3]: בעיקר לאור ההגות של קאנט, שהופך את ההפרדה הזו - שאינה חדשה - לדבר דיכוטומי ורב משקל בהגות שלו.