vault backup: 2024-12-15 12:29:07

פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md

@@ -572,6 +572,34 @@ yet did a *profounder* world of insight reveal itself to daring travelers and ad
 
 זו התשובה של ניטשה ליוונים: הטבע הוא ***עדיין*** ה*άρχε*, הראשית. הוא עדיין הזרימה ההיראקליטאית. 
 
+
+בסוף סעיף 36, ניטשה כונן את ה*רצון לעוצמה*. בסעיף 37, ניטשה מציג שיחה קצרה - 
+
+> What? Doesn't this mean, to speak with the vulgar: God is refuted. but the devil is not?" On the contrary! On the contrary, my friends. And, the devil-who forces you to speak with the vulgar?
+>
+> > 37
+
+מי מדבר פה? זו הדעה הרווחת: הרצון לעוצמה נפגש עם המושג הישן של הטוב. *אם האל לא מת, לא הכל מותר?* אדרבא, אומר ניטשה - לא נכון. אין יותר אל טרנסנדנטי - אבל מי אומר שאין *אל*, לא טרנסנדנטי? אולי עכשיו נוכל לאהוב את העולם *הזה*, הארצי, יותר עכשיו שאנחנו יודעים שאין *מעבר*? (אמת מהארץ תצמח). אם אין אל, אין גם שטן - אנחנו *לבדנו* ביקום הזה.
+
+
+בסעיף 38, ניטשה מציג פרשנות חדשה למהפכה הצרפתית, האירוע המכונן של העולם המודרני, שעוד הייתה טרייה בתקופתו של ניטשה. המצדדים בה אמרו שזוהי הנקודה שבה האדם נהיה מודע לקדמה. ניטשה חושב שמטרתה הייתה רק להרוס את העולם הישן[^42]; אם יש רק רצון לעוצמה, אין גם קדמה - ונזדקק להיסטוריה חדשה, שתבטא את זה. ניטשה חושש מגורלו של רוסו - שנהפך לקדוש של ההשכלה, שהאמינה במשהו שהוא עצמו לא האמין בו כלל - השכלה להמונים. ניטשה גם הוא מטיל ספק בהנחה הזו, שכולנו יכולים לדעת את האמת, בסעיף 39 - 
+
+>  Indeed, it might be a basic characteristic of existence that those who would know it completely would perish, in which case the strength of a spirit should be measured according to how much of the "truth" one could still barely endure - or to put it more clearly. to what degree one would require it to be thinned down. shrouded, sweetened. blunted, falsified.
+>  
+>  > 39
+
+
+לא כולם יכולים לשאת את האמת, ניטשה אומר - היא תרסק את רובם; הידיעה שאנחנו *לבד* היא קטלנית. בריאות, במובן הניטשאני, היא יכולת לשאת - *כמה אמת אדם יכול לסבול*.
+
+ניטשה חושש מדמוקרטיזציה של האמת. בסעיף ה40, הוא כותב שהפילוסופים החדשים, *הרוחות החופשיות*, ייאלצו לדבר דרך מסכות, כמו אפלטון - האמת האזוטרית היא מסוכנת, ומסוכן להפיץ אותה להמונים בגלוי. ניטשה מבקש אפילו להרחיק את ההמון מהפילוסופים, בכתיבה צעקנית - אם מישהו בטעות שומע שני ניטשאנים מתלחששים, צריך להלום בו רטורית עד שישכח מה ששמע.
+
+כל הדברים הנדירים האלה שייכים למעטים: רק הטובים ביותר, חלקיק פצפון, יכול לדבר על ליצור ערכים!
+
+> In all the countries of Europe, and in America, too, there now is something that abuses this name: a very narrow, imprisoned, chained type of spirits who want just about the opposite of what accords with our intentions and instincts-not to speak of the fact that regarding the new phllosophers who are coming up they must assuredly be closed windows and bolted doors. They belong, briefly and sadly, among the leveler.f-these falsely so-called "free spirits"--being eloquent and prolifically scribbling slaves of the democratic taste and its "modem ideas"; they are all human beings without solitude, without their own solitude, clumsy good fellows whom one should not deny either courage or respectable decency -only they are unfree and rldiculously superficial, above all in their basic inclination to find in the forms of the old society as it has existed so far just about the cause of *all* human misery and failure -which is a way of standing truth happy upon her head! What they would like to strive for with all their powers is the universal green..pasture happiness of the herd, with security, lack of danger. comfort. and an easier life for everyone; the two songs and doctrines which they repeat most often are "equality of rights" and "sympathy for all that suffers"" - and suffering itself they take for something that must be *abolished*.
+> 
+> > 44
+
+אלו מי שה*אירופאים* תופסים כ*רוחות חופשיים*, וניטשה בז להם מהיסוד - בראש ובראשונה בגלל היחס שלהם של הדת. בפרק 3, ניטשה צולל פנימה ליחס הזה. 
 ### כמה דברי ביקורת
 
 חלק מהותי במטאפיזיקה של ניטשה הוא העיוורון של הרצון לעוצמה: אין בו סדר (λόγος) - הרי אם כן, חזרנו לפילוסופיה יוונית. אבל גם בהישנותו של רצון לעוצמה כלשהו יש סדר מסוים.
@@ -592,13 +620,29 @@ yet did a *profounder* world of insight reveal itself to daring travelers and ad
 !!! success "ראו גם"
 	[מבוא לפילוסופיה של הדת](/פילוסופיה/דת)
 
-בסוף סעיף 36, ניטשה כונן את ה*רצון לעוצמה*. בסעיף 37, ניטשה מציג שיחה קצרה - 
+ניטשה הוא הפילוסוף האנטי-נוצרי הגדול ביותר. אבל חשוב מאוד לזכור שהיריבות הזו היא *רעיונית*, כמו כנגד אפלטון - משום שאפלטון היה הפילוסוף הגדול ביותר, ניטשה סבור שראוי לתקוף אותו: כך גם עם הנצרות. זו טעות לעשות לניטשה פסיכו-אנליזה ולהבין מהקריאה שלו רק רכילות זולה - מי אהב את מי ושנא את מי - אלא לזכור ש"שנאה" שלו  היא כתיבה צעקנית, שמעבירה יריבות *רעיונית*.
 
-> What? Doesn't this mean, to speak with the vulgar: God is refuted. but the devil is not?" On the contrary! On the contrary, my friends. And, the devil-who forces you to speak with the vulgar?
+אצל ניטשה, יש שני יריבים לתואר החיים הראויים: החיים הדתיים האמוניים או החיים הפילוסופיים הספקנים. במאבק ביניהן, הדת תשלוט בפילוסופיה, או שהפילוסופיה תשלוט בדת: ניטשה, כמובן, דוגל באפשרות האחרונה: הוא הרי סבור שהנצרות היא אפלטון להמונים. *אידאת היופי* האפלטוני לא מחזירה לנו אהבה, כמו שאנחנו אוהבים אותה. אבל העדר, שרק רוצה שיאהבו אותו, לוקח את האידאה, משליך עליה אינספור דברים, ומסגל לעצמו את האמונה שהאידאה - *האל* - אוהבת אותו בחזרה.
+
+ברור שהפילוסופיה צריכה לשלוט בדת. אבל מה היחס של ניטשה לדת? זה פחות ברור.
+
+> The human soul and its limits, the range of Inner human experiences reached so far, the heights, depths, and distances of these experiences. the whole history of the soul *so far* and its as yet unexhausted possibilities-that is tho predestined hunting ground for a born psychologist and lover of the "great hunt" But how often ho has to say to himself in despair: "One hunter! alas, only a single one and look at this huge forest, this primeval forest!" And then he wishes he had a few hundred helpers and good, well-trained hounds that he could drive into the history of the human soul to round up *his* game. In vain: it is proved to him again and again, thoroughly and bitterly, how helpers and hounds for all the things that excite his curiosity cannot be found. 
 >
-> > 37
+> > 45
 
-מי מדבר פה? זו הדעה הרווחת: הרצון לעוצמה נפגש עם המושג הישן של הטוב. *אם האל לא מת, לא הכל מותר?* אדרבא, אומר ניטשה - לא נכון. אין יותר אל טרנסנדנטי - אבל מי אומר שאין *אל*, לא טרנסנדנטי? 
+כאן יוצא ניטשה המייבב, שמתלונן על האקדמאי הממוצע באירופה של *עכשיו* - חילוני דווקא, אבל אפור, קהה - ולא עוזר לו להבין את הנפש האנושית במאומה. ניטשה מבקש להבין מהנפש האנושית מאיפה מגיעה הדת, ומה מהותה - ולא מוצא עוזרים למלאכה זו. 
+
+בסעיפים 45-6, ניטשה מציג איך *לא* להסתכל על התופעה הדתית, ואיך ראוי שהפילוסוף יבחן אותה. הפילוסוף *כן* צריך להכיר את הדת - הבורגנים החילונים חסרי תועלת בהקשר הזה - אבל לא להיות אדם מאמין: רק כך יוכל להשתלט על הדת. 
+
+ב47-52, ניטשה סוקר את הנצרות - מול עצמה, הדת היוונית, והיהדות. ניטשה מתמקד בנצרות - וכמעט ולא מזכיר את האיסלאם והבודהיזם. זאת משום שהנצרות היא **אוניברסלית** - והיא היחידה שנולדה כשהיא מכילה את הפילוסופיה היוונית. ככזו, היא הסבירה את עצמה בכלים של הפילוסופיה היוונית, בעולם היווני - וכך השתלטה על רומא. זו גדולתה, ומה שאפשר לה להתפשט ברחבי תבל. 
+
+סעיפים 53-7 הם לב הפרק, שם ניטשה גורס כי המשבר של הנצרות הוא סופני: ומה יבוא במקומו? ניטשה רומז לבסיס חדש שעליו יוכלו הפילוסופים לבנות על הדחפים הדתיים שלנו, ב*שיבה הנצחית*.
+
+בסעיפים 58-60 מתאר ניטשה מה *כן* יכולה דת לעשות, ובסעיפיו האחרונים של הפרק, מציב ניטשה בגלוי את הפילוסוף כאדם האחראי לגורל המין האנושי: הוא ייאלץ ליצור אלים חדשים ודחפים חדשים.
+
+נתחיל במהלך. מה הייתה הנצרות הקדומה? כאן מתברר ההבדל בין ניטשה לאתאיסטים מודרניים: הם *מיקרוגל* לחימום רעיונות ניטשאנים, שתוקפים אנשי-קש של הדת. ניטשה לא מחפש אנשי-קש: הוא מכיר את הנצרות היטב, מבין מה היא ניסתה לעשות, ותוקף אותה לעומק. היא עלתה בעולם היווני-הרומי, חוללה מהפכה כוללת בעולם הערכים שלו, 
+
+> 
 
 [^50]: ולכן כל כך מסוכן שקוראים אותו ילדים בני 17.
 [^1]: ציטוטים כמו זה נופלים קורבן ל*quote mining*, אומר אנדי.
@@ -641,4 +685,5 @@ yet did a *profounder* world of insight reveal itself to daring travelers and ad
 [^38]: הכוונה היא **לא** לתועלתיות - *זו עמדה רק לאנגלים*, אומר אנדי.
 [^39]: אם כי אריסטו *הוא מקרה ביניים מעניין*; ניטשה גם ירא ממנו.
 [^40]: במובן *What is it to be* הפרמינדאי (*ולא* במובן המם *it do be like that sometimes*!)
-[^41]: ריקוד איטלקי קליל.
+[^41]: ריקוד איטלקי קליל.
+[^42]: כלומר, לא שינוי אם כיוון מסוים, אלא פשוט שינוי - *Οne damn thing after another!*