diff --git a/.obsidian/core-plugins.json b/.obsidian/core-plugins.json index 9405bfdc..436f43cf 100644 --- a/.obsidian/core-plugins.json +++ b/.obsidian/core-plugins.json @@ -1,20 +1,30 @@ -[ - "file-explorer", - "global-search", - "switcher", - "graph", - "backlink", - "canvas", - "outgoing-link", - "tag-pane", - "page-preview", - "daily-notes", - "templates", - "note-composer", - "command-palette", - "editor-status", - "bookmarks", - "outline", - "word-count", - "file-recovery" -] \ No newline at end of file +{ + "file-explorer": true, + "global-search": true, + "switcher": true, + "graph": true, + "backlink": true, + "canvas": true, + "outgoing-link": true, + "tag-pane": true, + "properties": false, + "page-preview": true, + "daily-notes": true, + "templates": true, + "note-composer": true, + "command-palette": true, + "slash-command": false, + "editor-status": true, + "bookmarks": true, + "markdown-importer": false, + "zk-prefixer": false, + "random-note": false, + "outline": true, + "word-count": true, + "slides": false, + "audio-recorder": false, + "workspaces": false, + "file-recovery": true, + "publish": false, + "sync": false +} \ No newline at end of file diff --git a/.obsidian/plugins/obsidian-git/data.json b/.obsidian/plugins/obsidian-git/data.json index e118578d..acbfbb5e 100644 --- a/.obsidian/plugins/obsidian-git/data.json +++ b/.obsidian/plugins/obsidian-git/data.json @@ -1,10 +1,10 @@ { "commitMessage": "vault backup: {{date}}", "commitDateFormat": "YYYY-MM-DD HH:mm:ss", - "autoSaveInterval": 0, + "autoSaveInterval": 60, "autoPushInterval": 0, - "autoPullInterval": 0, - "autoPullOnBoot": false, + "autoPullInterval": 60, + "autoPullOnBoot": true, "disablePush": false, "pullBeforePush": true, "disablePopups": false, diff --git a/.obsidian/workspace.json b/.obsidian/workspace.json index 5e426ee2..e87e2497 100644 --- a/.obsidian/workspace.json +++ b/.obsidian/workspace.json @@ -11,12 +11,10 @@ "id": "f1867132072b3e78", "type": "leaf", "state": { - "type": "markdown", - "state": { - "file": "פילוסופיה/מיומנויות/index.md", - "mode": "source", - "source": false - } + "type": "graph", + "state": {}, + "icon": "lucide-git-fork", + "title": "Graph view" } } ] @@ -39,7 +37,9 @@ "type": "file-explorer", "state": { "sortOrder": "alphabetical" - } + }, + "icon": "lucide-folder-closed", + "title": "Files" } }, { @@ -54,7 +54,9 @@ "collapseAll": false, "extraContext": false, "sortOrder": "alphabetical" - } + }, + "icon": "lucide-search", + "title": "Search" } }, { @@ -62,7 +64,9 @@ "type": "leaf", "state": { "type": "bookmarks", - "state": {} + "state": {}, + "icon": "lucide-bookmark", + "title": "Bookmarks" } } ] @@ -85,7 +89,6 @@ "state": { "type": "backlink", "state": { - "file": "פילוסופיה/מיומנויות/index.md", "collapseAll": false, "extraContext": false, "sortOrder": "alphabetical", @@ -93,7 +96,9 @@ "searchQuery": "", "backlinkCollapsed": false, "unlinkedCollapsed": false - } + }, + "icon": "links-coming-in", + "title": "Backlinks" } }, { @@ -102,10 +107,11 @@ "state": { "type": "outgoing-link", "state": { - "file": "פילוסופיה/מיומנויות/index.md", "linksCollapsed": false, "unlinkedCollapsed": true - } + }, + "icon": "links-going-out", + "title": "Outgoing links" } }, { @@ -116,7 +122,9 @@ "state": { "sortOrder": "frequency", "useHierarchy": true - } + }, + "icon": "lucide-tags", + "title": "Tags" } }, { @@ -124,9 +132,9 @@ "type": "leaf", "state": { "type": "outline", - "state": { - "file": "פילוסופיה/מיומנויות/index.md" - } + "state": {}, + "icon": "lucide-list", + "title": "Outline" } } ] @@ -148,6 +156,7 @@ }, "active": "f1867132072b3e78", "lastOpenFiles": [ + "פילוסופיה/מיומנויות/index.md", "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה.md", "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה.md", "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה.md", @@ -180,7 +189,6 @@ "פילוסופיה/לשון/ראסל.md", "פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה.md", "פילוסופיה/נוצרית/מסדרים.md", - "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md", "burnyeat_the_philosophical_sense_of_plato.pdf", "פילוסופיה/יוונית/agrigento.jpg", "פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf", diff --git a/index.md b/index.md index 02ceb3a6..209271c7 100644 --- a/index.md +++ b/index.md @@ -9,7 +9,7 @@ dateCreated: 2022-10-23T07:31:06.737Z --- ![fiumicino_small.jpg](/fiumicino_small.jpg) -^שרידים^ ^מאוסטיה^ ^בשדה^ ^התעופה^ ^ע"ש^ ^פיומיצ'ינו,^ ^רומא.^ +שרידים מאוסטיה בשדה התעופה ע"ש פיומיצ'ינו, רומא. ## מבנה האתר ברוכים הבאים ל**פורום מתנום**, אתר הסיכומים האישי שלי. @@ -35,6 +35,6 @@ dateCreated: 2022-10-23T07:31:06.737Z --- !!! success "צרו קשר" ליצירת קשר, ולבקשת ערכים באתר כקובץ Word\PDF - horomata@post.bgu.ac.il + [horomata@post.bgu.ac.il](mailto:horomata@post.bgu.ac.il) --- diff --git a/אינטיליגנציה/index.md.md b/אינטיליגנציה/index.md.md deleted file mode 100644 index 7f5a18bc..00000000 --- a/אינטיליגנציה/index.md.md +++ /dev/null @@ -1,139 +0,0 @@ -!!! info "[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55256), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2798303)" - - - - -על מנת למדוד אינטיליגנציה, חשוב לזכור שההבדלים נובעים לא רק ממאפייני המבחן, אלא גם מהבדלים בינאישיים - כלומר, שני אנשים יכולים לקבל ציונים שונים מסיבות שונות. - -- טעות אומדן (5%): החלק שאותו מכסה המבחן מוכר יותר לאחד הנבחנים, במקרה -- הבדלים מצביים (15%): לא ישנתי בלילה\אני לא מרוכז\ אני ביום טוב, וכדומה -- תכונה לא רלוונטית (20%): תכונות שאינן "מעניינות" אותנו, אך משפיעות, כמו מצב כלכלי-חברתי -- תכונה רלוונטית (60%): זה החלק שמעניין אותנו. - -בואו נתחיל מהבסיס. - -1. אנשים נבדלים זה מזה באופן עקבי ביכולתם הקוגניטיבית -יש אנשים שפשוט טובים יותר באופן עקבי בלשחק שחמט, לזהות רגשות, או ללטף חתולים, יותר מאנשים אחרים. זה די ברור. - -2. הצלחה בתפקיד קוגניטיבי אחד קשורה סטטיסטית בהצלחה ב*כל* תפקיד קוגניטיבי אחר. -המתאמים לעיתים מאוד קטנים (>0.005%), אבל הם שם. תופעה זו מכונה **positive manifold**, והיא הפתיעה וריתקה חוקרים. - -3. הצלחה ביכולות מסוימות מנבאת באופן יותר חזק יכולות ממקבץ דומה באופן עקבי. -אם אני ממש טוב בליטוף חתולים, אני כנראה יהיה יותר טוב גם בליטוף כלבים, אבל לא בהכרח בלשטוף כלים: ליטוף כלבים הוא מאותו המקבץ, וכלים לא. למשל, אוצר מילים והבנת הוראות מילוליות קשורים במתאם של 0.7. - -# מהי אינטיליגנציה? - -בספרות הפופולרית ואפילו בקרב חוקרים יש קלישאה שאנחנו לא יודעים מה זה אינטיליגנציה, אבל מאז תיאוריית הg' יש לפחות תשובה אחת; אגודת הפסיכולוגים האמריקאים (APA) חקרה אינטיליגנציה בכוח-משימה והפיקה הגדרה נוספת משלה - - -> Individuals differ from one another in their ability to understand complex ideas, to adapt effectively to the environment, to learn from experience, to engage in various forms of reasoning, to overcome obstacles by taking thought. -> [Neisser, et al., 1996](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1037/0003-066X.51.2.77) - -וזוהי ההגדרה הסמכותנית לאינטיליגנציה - היכולת של הפרט להבין, להסתגל, לשכול, ולפתור בעיות במחשבה. -# סוגי תיאוריות - -ישנן כמה גישות לחקר האינטיליגנציה: - -- תיאוריות ניתוח גורמים -תיאוריות הסבורות שישנם קשרים וגורמים סמויים, שבאים לידי ביטוי רק על ידי המבחן - דוגמת תיאוריית הg. -- [תיאוריית הRADAX של גוטמן](https://psycnet.apa.org/record/1955-02329-001) -- [תיאוריית הSampling של Thomson](https://psycnet.apa.org/record/1955-02329-001) - אין g, אלא יכולות אחרות - - תיאוריית ה[Process Overlap Theory של Covacs & Conway's](sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1080/1047840X.2016.1182000) - -* [Mutualism של Van der Maas et al.](sci-hub.st/https://doi.org/10.1037/0033-295x.113.4.842) - היכולות משפיעות אחת על השנייה ולכן מגיע המתאם (אתם טובים מאוד בללמוד, אז ילך לכם טוב גם בללמוד יפנית וגם בללמוד מתמטיקה) -* Formative g' - הg הוא לא הסיבה של אינטיליגנציה גבוה, אלא *התוצאה* של אינטיליגנציה גבוה. - -## תיאוריות ניתוח גורמים -### התיאוריה של ספירמן -ספירמן מודד אינטיליגנציה בציון g', המוגדר כ`w1*G + specific`. - -נניח וקיבלתם 1 באוצר מילים. g מניח שהציון הוא שקלול של הכישורים שלכם באוצר המילים (Specific) ואינטיליגנציה כללית (G). - -עצם ההשפעה של התיאוריה היא שניתן בכלל לתת מספר על משהו כללי כמו אינטיליגנציה - מה שהתאפשר באמצעות מתמטיקה כאסח (הם כולם פסיכומתמטים כאלה). התיאוריה מסבירה את תופעת הPositive mindfold - אם יש יכולת אחת בבסיס כל השאר, אין פלא שיש בין כל היכולות קשר. - -### ייצוג גראפי -תיאוריה מיוצגת גראפית כקשר בין שלוש גורמים: - -- לטנטיים (עיגול) - משתנה שאנחנו *מסיקים* על קיומו (כמו g') -* משתנה נצפה (ריבוע) - תוצאות מדידה בפועל -* התאמה (חץ דו כיווני) - קשר נצפה בין שני משתנים -* השערה (חץ חד כיווני) - הסיבה המשוערת לפי התיאוריה - -### התיאוריה של Thurston - -הגדרה אחת היא [Group Abilities] של Thurston - קשר בין יכולות כמו - -- יכולת תנועה (Spatial) -- Perception speed - מהירות תפיסה -- Numerical ability - עיבוד מספרים -- Verbal meaning - הבנת מלל -- Memory - זיכרון -- Word fluency - שליטה מילולית, דוגמת "תן לי 10 מילים שמתחילות בS" -- Reasoning - שכילה, אנלוגיה, חשיבה מושפטת - - -בשיטה של Thurston יש משקלים בסדרה של יכולות (המבחן הזה בודק זיכרון, זה בודק שכילה...), ומהם משוקלל ציון. כאן ההבדל מg' - אין הנחה של גורם מקשר. - -### התיאורייה של גארדנר - -גארדנר מחלק אינטיליגנציה לכמה קבוצות, או כמה אינטיליגנציות שונות: - -- Self smart (interpersonal) -- Word smart (linguistic) -- Logic smart (logical-mathematical) -- Nature smart (naturalist)[^1] -- Picture smart (spatial) -- Body smart (Bodily-kinesthetic) -- Music smart (musical) - -המשמעות המעשית היא ש: - -- אין גורם כללי, כמו IQ או g' - אי אפשר להקריץ מספר אחד. -- יש צורך במבחנים מסוימים ליכולות מסוימות - -### תיאוריות היררכיות -התיאוריות האלו קובעות שגם יכולת הG וגם יכולות קבוצתיות קיימות. כלומר, כל מבחן מורכב מ3 גורמים - `w1* G * w2 * G(specific)`. למשל, יש שלושה גורמים - ראייה, זיכרון, ותפיסה - שכל אחד ישפיע על סט אחר של יכולות - הבנה מילולית, חשיבה ויזואלית, ומטלות מכאניות - ושלושתם קשורים ביניהם גם בg'. - -#### Cattel-Horn-Carroll's Three stratum - -כמו ה[Big Five]() מתחום האישיות, [התיאוריה של קאטל, הורן וקארול](https://en.wikipedia.org/wiki/Cattell%E2%80%93Horn%E2%80%93Carroll_theory) ניסו לחלק את תחומי האינטיליגנציה לכמה קבוצות ברורות: - ----שלב כללי--- -* g' - היכולת הכללית ---- יכולות רחבות--- -* אינטיליגנציה גמישה - היכולת לייצר פתרון חדש לבעיה מורכבת ולא מוכרת - דברים כמו לזהות קשר בין רעיונות שונים, הקשת מסקנות לוגיות. היכולת כמעט שאינה תלויה בכישורים ובידע קודם, ומתוארת כבסיס ביולוגי טבעי ואישי שנוכח בנו במידה שונה[^3]. -> אתה אוכל צלופחים. הבעיה היא שהצלופחים אוהבים להתחפר בחול, ואתה לא יכול לתפוס אותם בחול. איך תופסים את הצלופחים? פתרון לבעיה הזו הוא אינטיליגנציה גמישה - אתה צריך לאלתר פתרון ולהמשיך להמציא פתרון אחרי שהצלופחים יעלו על התחבולה שלך. - לאינטיליגנציה גמישה יש מתאם חזק מאוד - קרוב ל1 - עם g' - אבל הם לא אותו הדבר: הזדקנות, למשל, משפיעה עליהן אחרת. - -* אינטיליגנציה קריסטלית -יכולת השימוש בידע ובכישורים נרכשים לאורך החיים. כוללת שכילה, אבל תוך שימוש במידע שנוכח בנו קודם (כמו לנהוג?). זהו חידוש של החוקרים. האינטיליגנציה הקריסטלית היא אחד המאפיינים הכי בולטים שלנו כבני אדם - היכולת שלנו לאגור, לזכור ולהשתמש בידע קודם, ולא רק להגיב כאן ועכשיו. -* זיכרון ולמידה כלליים -* תפיסה חזותית רחבה -היכולת לעבד ולשנות תבניות במרחב לתצורות אחרות (איך יראה הארון הזה שם? ואם אנסר אותו בחצי? אצבע אותו בכחול?) - כמה a יש בדף הזה? שני המספרים האלה זהים? מהר מהר, תגיד לי, חצי דקה ושלום לכל הדף (מהירות תפיסה)[^2] - -* תפיסה שמיעתית רחבה - חשיבה שמיעתית, זיהוי, הבנה, שילוב והבחנה בין צלילים, זיכרון דפוסי צליל -* יכולת שליפה רחבה - היכולת לאחות ולשלוף מידע מזיכרון לטווח הארוך ולעיתים מהטווח הקצר -* זריזות קוגניטיבית רחבה - * כמו לגעת עם האצבע והאגודל כמה שיותר מהר - מבחן לזוקן קוגניטיבי -* מהירות עיבוד וקבלת החלטות - היכולת לבצע מיומנויות שכבר נלמדו בצורה מהירה ומדויקת עם מחשבה מזערית, במיוחד תחת לחץ זמן; שימוש בתשומת לב וריכוז. ----שלב צר--- -* יכולות מסוימות צרות (נמצאו 69 עד כה) - -כלומר, g' מתווך מגוון רחב של יכולות כלליות, שבתורן מתווכות יכולות צרות יותר. אם אני חכם, אני אהיה נהדר בליטוף, ולכן אהיה נהדר גם בליטוף חתולים - יש יכולת כללית, יכולת ליטוף רחבה, ויכולת ליטוף מסוימת. - -התיאוריה מתקשה להסביר תיאוריות *שלא* מתווכות דרך g' - למשל, אוטיסטים שמבריקים ביכולת אחת, וגרועים בכל דבר אחר - כמו אדם שמעולה בזיכרון, ופשוט גרוע בכל דבר אחר: g' יטען שאם הוא גרוע, הוא גרוע בהכל, אבל לאו דווקא. - -חולשה בולטת של התיאוריות האלה היא תופעת ה**Equifinality** - הצלחה במטלה זהה בדרכים שונות. למשל, אם אני צריך להרים משקל כבד ואני שמאלי, אעשה את זה ביד שמאל, ומישהו אחר ביד ימין - ולמרות שאלו איברים שונים, הם יצליחו לעשות את אותה המשימה. - -##### השפעת הגיל -הגיל משפיעה על כל יכולת אחרת, אבל רובן מגיעות לשיא סביב גיל 25 ודועכות בקצב מסוים אחר כך. יוצאת הדופן היא האינטיליגנציה הקריסטלית, שממשיכה לצמוח לאורך החיים. - - - -[^1]: אין לי מושג, ולנחשון גם לא. -[^2]: זה לא נשמע מעניין, אומר נחשון, אבל זה מאוד מעניין ותזכרו את זה. -[^3]: זה רעיון מאוד חדש, ומוזר מאוד לחברות מסורתיות - לשיטתם אם אתה לא מכיר פתרון מסוים, *מישהו* צריך ללמד אותך. נחשון מספר על ספר של אישה מהמאה ה12 (היחס לנשים היה לא סבבה בכלל) שהערימה את דרכה לכדי להיות האפיפיור - בכל פעם היא נאלצה להתמודד עם אתגר אחר כדי לשכנע את השאר שהיא גבר, דוגמה לאינטיליגנציה גמישה מעולה. \ No newline at end of file diff --git a/מבוא/aristotle_(metaphysics).docx b/מבוא/aristotle_(metaphysics).docx deleted file mode 100644 index 78324a3a..00000000 Binary files a/מבוא/aristotle_(metaphysics).docx and /dev/null differ diff --git a/מבוא/aristotle_(metaphysics_alpha_and_alpha_elatton).pdf b/מבוא/aristotle_(metaphysics_alpha_and_alpha_elatton).pdf deleted file mode 100644 index 5daa8875..00000000 Binary files a/מבוא/aristotle_(metaphysics_alpha_and_alpha_elatton).pdf and /dev/null differ diff --git a/מבוא/aristotle_metaphysics_a_(slides).pptx b/מבוא/aristotle_metaphysics_a_(slides).pptx deleted file mode 100644 index d29d1a82..00000000 Binary files a/מבוא/aristotle_metaphysics_a_(slides).pptx and /dev/null differ diff --git a/מבוא/jacob_klein_(introduction_to_aristotle)_(1).pdf b/מבוא/jacob_klein_(introduction_to_aristotle)_(1).pdf deleted file mode 100644 index 1cbd5a9e..00000000 Binary files a/מבוא/jacob_klein_(introduction_to_aristotle)_(1).pdf and /dev/null differ diff --git a/מבוא/some_untranslated_greek_words_from_kleins_article.doc b/מבוא/some_untranslated_greek_words_from_kleins_article.doc deleted file mode 100644 index 25f257b3..00000000 Binary files a/מבוא/some_untranslated_greek_words_from_kleins_article.doc and /dev/null differ diff --git a/פילוסופיה/().md b/פילוסופיה/().md deleted file mode 100644 index e69de29b..00000000 diff --git a/פילוסופיה/.obsidian/app.json b/פילוסופיה/.obsidian/app.json index 9e26dfee..7983cc09 100644 --- a/פילוסופיה/.obsidian/app.json +++ b/פילוסופיה/.obsidian/app.json @@ -1 +1,3 @@ -{} \ No newline at end of file +{ + "rightToLeft": true +} \ No newline at end of file diff --git a/פילוסופיה/.obsidian/workspace.json b/פילוסופיה/.obsidian/workspace.json index 6e05fb01..ca30dec3 100644 --- a/פילוסופיה/.obsidian/workspace.json +++ b/פילוסופיה/.obsidian/workspace.json @@ -8,17 +8,18 @@ "type": "tabs", "children": [ { - "id": "63f1e298752a4e6e", + "id": "bb1c66f1767582eb", "type": "leaf", "state": { "type": "markdown", "state": { - "file": "הציטוטים.md", + "file": "לוגיקה/לוגיקה מודאלית.md", "mode": "source", + "backlinks": true, "source": false }, "icon": "lucide-file", - "title": "הציטוטים" + "title": "לוגיקה מודאלית" } } ] @@ -40,7 +41,7 @@ "state": { "type": "file-explorer", "state": { - "sortOrder": "alphabetical" + "sortOrder": "byModifiedTime" }, "icon": "lucide-folder-closed", "title": "Files" @@ -93,16 +94,17 @@ "state": { "type": "backlink", "state": { + "file": "אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md", "collapseAll": false, "extraContext": false, "sortOrder": "alphabetical", "showSearch": false, "searchQuery": "", "backlinkCollapsed": false, - "unlinkedCollapsed": true + "unlinkedCollapsed": false }, "icon": "links-coming-in", - "title": "Backlinks" + "title": "Backlinks for החיים הרפלקטיביים" } }, { @@ -111,11 +113,12 @@ "state": { "type": "outgoing-link", "state": { + "file": "אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md", "linksCollapsed": false, "unlinkedCollapsed": true }, "icon": "links-going-out", - "title": "Outgoing links" + "title": "Outgoing links from החיים הרפלקטיביים" } }, { @@ -136,16 +139,18 @@ "type": "leaf", "state": { "type": "outline", - "state": {}, + "state": { + "file": "אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md" + }, "icon": "lucide-list", - "title": "Outline" + "title": "Outline of החיים הרפלקטיביים" } } ] } ], "direction": "horizontal", - "width": 300, + "width": 200, "collapsed": true }, "left-ribbon": { @@ -158,22 +163,53 @@ "command-palette:Open command palette": false } }, - "active": "63f1e298752a4e6e", + "active": "bb1c66f1767582eb", "lastOpenFiles": [ - "חדשה/ניטשה/index.md", - "חדשה/ניטשה/coyote.jpg", - "index.md", - "Untitled.md", - "חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md", + "לוגיקה/מתקדמת.md", + "לוגיקה/לוגיקה מודאלית.md", + "לוגיקה/הרצאה_7_-_5.12.22.pdf", + "אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md", + "יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md", + "יוונית/אריסטו/אתיקה/אתיקה_1.pdf", + "יוונית/אריסטו/אתיקה/1.pptx", + "יוונית/אריסטו/אתיקה/1.pdf", + "יוונית/אריסטו/אתיקה", + "יוונית/אריסטו/1.pdf", + "יוונית/אריסטו/lu820031cma4t.tmp", + "יוונית/אריסטו/1.pptx", + "יוונית/אריסטו/אתיקה ניקומכית תשפה, מצגת שיעור 1 לאתר.pptx", + "יוונית/אריסטו/אתיקה.md", + "יוונית/אריסטו/index.md", + "מטאפיזיקה/אל.md", + "מטאפיזיקה/index.md.md", + "מטאפיזיקה/unicorn.jpg", + "מטאפיזיקה/_d2b87c54-a964-4a44-a439-b9719a5bed8a.jpg", + "מטאפיזיקה/haven.jpg", + "דת/ראיות.md", + "בודהיזם/index.md", + "חדשה/קאנט/טהורה.md", + "אתיקה/מטלות/lu70770141345.tmp", + "יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md", "().md", + "חדשה/קאנט/ביקורת.md", + "חדשה/ניטשה/index.md", + "הציטוטים.md", + "לוגיקה/battle.jpg", + "לוגיקה/20240921_172504_11EA1B63.jpg", + "לוגיקה/trump.jpg", + "אתיקה/examined.jpg", + "אתיקה/_0d986c7f-701f-40ab-b42a-14c43abc56b8.jpg", + "יוונית/אפלטון/אפולוגיה.md", + "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה.md", + "index.md", "פסיכולוגיה.md", - "דת/חובה.md", - "חדשה/דת.md", - "פילוסופיה/חדשה/דקארט.md", - "חדשה/הגל/רוח.md", - "חדשה/index.md", - "פילוסופיה/חדשה/בארקלי.md", - "פילוסופיה/חדשה", - "פילוסופיה" + "חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md", + "מטאפיזיקה/banana.jpg", + "מטאפיזיקה/_df9a0cb7-6d00-4615-87d7-8edafb72d59e.jpg", + "יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md.md", + "יוונית/אפלטון/index.md", + "פילוסופיה/דת/ראיות.md", + "חדשה/קאנט.md", + "Untitled.md" ] } \ No newline at end of file diff --git a/פילוסופיה/Untitled.md b/פילוסופיה/Untitled.md deleted file mode 100644 index e69de29b..00000000 diff --git a/פילוסופיה/בודהיזם/index.md b/פילוסופיה/בודהיזם/index.md index 4983f02c..8349b2d4 100644 --- a/פילוסופיה/בודהיזם/index.md +++ b/פילוסופיה/בודהיזם/index.md @@ -8,11 +8,11 @@ editor: markdown dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z --- -!!! info "" +!!! info "חומר הקורס" [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=49794), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2560065) ![naksan.jpg](/פילוסופיה/בודהיזם/naksan.jpg) -^מקדש^ ^נאקסאן-סה,^ ^גאנגוון-דו,^ ^דרום^ ^קוריאה^ +מקדש נאקסאן-סה, גאנגוון-דו, דרום קוריאה !!! info "" [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_1-3_.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_4-12_.pdf) diff --git a/פילוסופיה/הציטוטים.md b/פילוסופיה/הציטוטים.md index b3086a89..5a95f697 100644 --- a/פילוסופיה/הציטוטים.md +++ b/פילוסופיה/הציטוטים.md @@ -9,214 +9,295 @@ dateCreated: 2023-03-17T13:53:58.107Z --- ## על ההוויה -!!! info "ציטוט" - כי אותו דבר הווה להוויה ולהכרה[^19] - - For the same thing is for thinking and for being - - **פארמנידס**, ***על הטבע*** -!!! warning "" +> כי אותו דבר הווה להוויה ולהכרה[^19] + > +For the same thing is for thinking and for being +> +> > **פארמנידס**, ***על הטבע*** - חוץ מאלוהים שום עצם אינו יכול להימצא ולא להיות מושג[^31]. - **שפינוזה**, ***אתיקה*** + +>חוץ מאלוהים שום עצם אינו יכול להימצא ולא להיות מושג[^31]. +> +> > **שפינוזה**, ***אתיקה*** ## על החיים --- > מה שהווה נאמר באופנים רבים, אבל תמיד כלפי מובן אחד וטבע אחד כלשהו, ולא רק בשיתוף השם[^15] +> +> Being is meant in more than one way, but pointing towards one meaning and some one nature rather than ambiguously +> > **אריסטו**, ***מטאפיזיקה*** -> Being is meant in more than one way, but pointing towards one meaning and some one nature rather than ambigiously -**אריסטו**, ***מטאפיזיקה*** -{.success} --- > כערימה מגובבת באקראי סדר העולם היפה ביותר...[^2] -**היראקליטוס**, ***על הטבע*** +> > **היראקליטוס**, ***על הטבע*** --- ->This world is mere change, and this life, opinion[^10] -!!! success "" - **אאורליוס**, ***הגיונות*** ---- -> At fifteen I set my heart on learning; at thirty I took my stand; at forty I came to be free from doubts; at fifty I understood the Decree of Heaven; at sixty my ear was atuned; at seventy I followed my heart’s desire without overstepping the line[^25] -> **קונפיוציוס**, ***המאמרות*** +> This world is mere change, and this life, opinion[^10] + > >**אאורליוס**, ***הגיונות*** + --- + +> At fifteen I set my heart on learning; at thirty I took my stand; at forty I came to be free from doubts; at fifty I understood the Decree of Heaven; at sixty my ear was atuned; at seventy I followed my heart’s desire without overstepping the line[^25] +> +>> **קונפיוציוס**, ***המאמרות*** + +--- + > I’m bound to die. If at once, I’ll go to my death; if somewhat later, I’ll eat my meal, since the hour has arrived for me to do so, and then die afterwards. And how? As suits someone who is giving back that which is not [^35]his own -**Epictetus**, ***Discourses*** -{.warning} +> > **Epictetus**, ***Discourses*** + --- -> חיים שאין בהם חקירה לא כדאי לו לאדם לחיותם[^3] + + > חיים שאין בהם חקירה לא כדאי לו לאדם לחיותם[^3] > The unexamined life is not worth living -> **אפלטון** (מפי **סוקראטס**), ***אפולוגיה*** ---- -> מתוך ליל חוסר ההכרה ביקיצה אל החיים מוצא את עצמו הרצון בתור פרט בעולם נטול סוף וגבול, בין אינספור פרטים, כולם שואפים, סובלים תועים; וכמו עקב חלום רע ממהר הוא לחזור אל חוסר ההכרה הישן[^20]. +> > **אפלטון** (מפי **סוקראטס**), ***אפולוגיה*** -> Awakened to life out of the night of unconsciousness, the will finds itself as an individual in an endless and boundless world, among innumerable individuals, all striving, suffering, and erring; and, as if through a troubled dream, it hurries back to the old unconsciousness -> -**שופנהאואר**, ***על אפסות החיים ועל הסבל שבהם*** -{.warning} --- + +> מתוך ליל חוסר ההכרה ביקיצה אל החיים מוצא את עצמו הרצון בתור פרט בעולם נטול סוף וגבול, בין אינספור פרטים, כולם שואפים, סובלים תועים; וכמו עקב חלום רע ממהר הוא לחזור אל חוסר ההכרה הישן[^20]. +> +> Awakened to life out of the night of unconsciousness, the will finds itself as an individual in an endless and boundless world, among innumerable individuals, all striving, suffering, and erring; and, as if through a troubled dream, it hurries back to the old unconsciousness +> +> +> > **שופנהאואר**, ***על אפסות החיים ועל הסבל שבהם*** + +--- + > מה שרצית \[...\] מסתיים בכך: רצה משהו טוב יותר. What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40] -**שופנהאואר**, ***על אפסות החיים ועל הסבל שבהם*** -{.warning} -## על האדם -> כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת[^16] +> +> > **שופנהאואר**, ***על אפסות החיים ועל הסבל שבהם*** +## על האדם + +> כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת[^16] +> > All human beings by nature stretch themselves out towards knowing -**אריסטו**, ***מטאפיזיקה*** -{.success} +> +> > **אריסטו**, ***מטאפיזיקה*** + + --- > Beginning to think is beginning to be undermined[^13] - +> > Commencer à penser c'est commencer d'être miné -**קאמי**, ***המיתוס של סיזיפוס*** -{.warning} ---- -> It is better to be a human being dissatisfied than a pig satisfied; better to be Socrates dissatisfied than a fool satisfied[^18] -**מיל**, ***תועלתנות*** ---- -> Reflect that nothing merits admiration except the spirit, the impressiveness of which prevents it from being impressed by anything[^21] +> +> > **קאמי**, ***המיתוס של סיזיפוס*** + -> **Seneca**, ***Letters From a Stoic*** --- -> What use is the ability to measure out a portion of an acre with an accuracy extending even to the bits which elude the measuring rod if I’m upset when some high-handed neighbour encroaches slightly on my property? The geometrician teaches me how I may avoid losing any fraction of my estates, but what I really want to learn is how to lose the lot and -[^22]still keep smiling -> **Seneca**, ***Letters From a Stoic*** + +> It is better to be a human being dissatisfied than a pig satisfied; better to be Socrates dissatisfied than a fool satisfied[^18] +> +> > **מיל**, ***תועלתנות*** + --- + +> Reflect that nothing merits admiration except the spirit, the impressiveness of which prevents it from being impressed by anything[^21] +> +>> **Seneca**, ***Letters From a Stoic*** + +--- + +> What use is the ability to measure out a portion of an acre with an accuracy extending even to the bits which elude the measuring rod if I’m upset when some high-handed neighbour encroaches slightly on my property? The geometrician teaches me how I may avoid losing any fraction of my estates, but what I really want to learn is how to lose the lot and still keep smiling[^22] +> +> > **Seneca**, ***Letters From a Stoic*** +--- + > של כל הדברים האדם הוא קנה המידה, של אלה שהווים כפי שהם הווים, של אלה שאינם הווים, כפי שאינם[^28] -***פרוטאגורס*** +> +> > ***פרוטאגורס*** + --- + > שמחה היא מעבר של אדם משלמות קטנה יותר לשלמות גדולה יותר[^29] -**שפינוזה**, ***אתיקה*** +> +> > **שפינוזה**, ***אתיקה*** --- + > האדם חושב.[^30] -**שפינוזה**, ***אתיקה*** +> +> > **שפינוזה**, ***אתיקה*** + --- + + > הרוח קרע את עצמו מעל כל מה שהיה עד כה העולם של מציאותו ושל הדימוי שלו[^34] -**הגל**, ***הפנמנולוגיה של הרוח*** -{.warning} +> +>> **הגל**, ***הפנמנולוגיה של הרוח*** + + --- -> כוחו של הרוח גדול רק כביטויו החיצוני, עומקו אינו אלא בשיעור שהוא מעז להתרחב ולאבד את עצמו בתוך פריסתו[^37] -**הגל**, ***הפנמנולוגיה של הרוח*** + +>כוחו של הרוח גדול רק כביטויו החיצוני, עומקו אינו אלא בשיעור שהוא מעז להתרחב ולאבד את עצמו בתוך פריסתו[^37] +> +>>**הגל**, ***הפנמנולוגיה של הרוח*** --- +> > \[...\] consciousness first reaches its turning point in self-consciousness, where it leaves behind the colorful semblance of the sensous world and the empty night of the supersensible other-worldly beyon and steps into the spiritual daylight of the present[^41] > -> **Hegel**, ***Phenemonology of the Spirit*** +> > **Hegel**, ***Phenemonology of the Spirit*** + > חופשי אני קורא לאדם המודרך רק על ידי התבונה. לכן, מי שנולד חופשי ונשאר חופשי, אין לו אלא אידאות הולמות... > > I call him free who is led by reason alone. Therefore, he who is born free and remains free, has only adequate ideas... > > חופשי נקרא אותו דבר, הקיים מתוך הכרח טבעו בלבד, והנקבע לפעול על ידי עצמו בלבד -> **שפינוזה**, ***אתיקה*** +> +> > **שפינוזה**, ***אתיקה*** ## על הקיום --- + > זכור שתמות[^17] - -!!! warning "" - Memento Mori +> + Memento Mori + --- + > The struggle itself toward the heights is enough to fill a man’s heart. One must imagine Sisyphus happy[^14] -**קאמי**, ***המיתוס של סיזיפוס*** -> {.success} +> + > **קאמי**, ***המיתוס של סיזיפוס*** + --- + > אנו עוברים ואיננו עוברים באותם הנהרות. אנחנו היננו ואנחנו איננו[^1]. -**היראקליטוס**, ***על הטבע*** +> +> > **היראקליטוס**, ***על הטבע*** --- + > מי ייתן ונשמתי תמות מוות פילוסופיים[^7] - +> > Moriatur anima mea mortem philosophorum +> +> > **שטראוס** -> **שטראוס** --- + > כל דבר מעולה הוא קשה, כשם שהינו נדיר[^32] - +> > Omnia præclara tam difficilia quam rara sunt +> + > **שפינוזה ,*אתיקה*** -!!! success "" - **שפינוזה***, **אתיקה*** --- -> הרי איש אינו יכול לתפוס בלא לתפוס שהוא תופס +> הרי איש אינו יכול לתפוס בלא לתפוס שהוא תופס +> > **לוק**, ***מסה על שכל האדם***[^36] --- ## על הצדק + > וכך דינו של הצדק: שימשול הנעלה יותר על מי שנופל ממנו, ויגדל חלקו ממנו[^5] +> + > **אפלטון** (מפי **קאליקלס**), ***גורגיאס*** -!!! warning "" - **אפלטון** (מפי **קאליקלס**), ***גורגיאס*** --- + > כי הלוגוס, שליט רב עוצמה הוא[^4] - +> > Speech is a powerful lord +> + > **גורגיאס**, ***בשבחי הלני*** -!!! warning "" - **גורגיאס**, ***בשבחי הלני*** --- + > החזק עושה את מה שהוא חפץ לעשות, והחלש סובל את מה שהוא חייב לסבול[^6] +> +> > **תוקידידס**, ***תולדות המלחמה הפלופונסית*** -!!! warning "" - **תוקידידס**, ***תולדות המלחמה הפלופונסית*** --- -> Is this what power amounted to? Is that all that the antechamber, chamberlains, and armed guards meant? Was it for this that I listened to so many lectures? It is really nothing at all, and yet I prepared for it as though it were something of great consequence [^38] -> **Epcitetus**, ***Discourses*** +> Is this what power amounted to? Is that all that the antechamber, chamberlains, and armed guards meant? Was it for this that I listened to so many lectures? It is really nothing at all, and yet I prepared for it as though it were something of great consequence [^38] +> +>> **Epcitetus**, ***Discourses*** + --- ## על המוסר --- + > האם אהובה היא החסידות מפני שחסידות היא, או מפני שהיא אהובה, על כן היא חסידות?[^8] +> +> > **אפלטון** (מפי **סוקראטס**), ***אאותיפרון*** -> **אפלטון** (מפי **סוקראטס**), ***אאותיפרון*** --- + > וליבנו אומר לנו שהטוב הוא דבר-מה השייך לבעליו עצמו ושאינו ניתן להיפרד ממנו[^9] - +> > **אריסטו**, ***אתיקה ניקומאכית*** + --- + > עשה פעולתך כל שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד[^12] +> +> > **קאנט**, ***הנחת יסוד למטאפיזיקה מוסרית*** -!!! info "" - **קאנט**, ***הנחת יסוד למטאפיזיקה מוסרית*** --- + > Try also how a good man's life will agree with thee. Thou hast had experience of that other kind of life: make now trial of this also[^11] +> +> > **אאורליוס**, ***הגיונות*** -> **אאורליוס**, ***הגיונות*** --- + > No man’s good by accident. Virtue has to be learnt. Pleasure is a poor and petty thing. No value should be set on it: it’s something we share with dumb animals – the minutest, most insignificant creatures scutter after it. Glory’s an empty, changeable thing, as fickle as the weather. Poverty’s no evil to anyone unless he kicks against it. Death is not an evil. What is it then? The one law mankind has that is free of all discrimination. \[...\] Philosophy has no business to supply vice with excuses[^24] +> +> >**סנקה**, ***מכתבים ללוקילוס*** -> **סנקה**, ***מכתבים ללוקילוס*** --- + > Only when the cold season comes is the point brought home that the pine and the cypress are the last to lose their leaves[^26] +> +> >**קונפיוציוס**, ***המאמרות*** -> **קונפיוציוס**, ***המאמרות*** --- + > There is no "being" behind doing, effecting, becoming; "the doer" is merely a fiction added to the deed. The deed is everything[^27] +> +> **ניטשה**, ***על הגיניאולוגיה של המוסר*** -!!! warning "" - **ניטשה**, ***על הגיניאולוגיה של המוסר*** --- + > When you wake up in the morning, tell yourself: the people I deal with today will be meddling, ungrateful, arrogant, dishonest, jealous and surly. They are like this because they can’t tell good from evil[^33] -**אאורליוס**, ***הגיונות*** -{.success} +> +> > **אאורליוס**, ***הגיונות*** + --- + > Pathei Mathos - +> > הסבל מלמד[^39] +> +> > **סופוקלס**, ***המלך אדיפוס*** -!!! warning "" - **סופוקלס**, ***המלך אדיפוס*** --- +> Sapere aude! +> +> העז לדעת! +> +> **קאנט, *תשובה לשאלה - מהי נאורות?*** + +--- + +> Citizens of Athens, aren’t you ashamed to care so much about making all the money you can and advancing your reputation and prestige, while for truth and wisdom and the improvement of your souls you have no thought or care? +> +> אזרחי אתונה, הרי אינכם מתביישים לדאוג לכסף, שירבה בידכם ככל האפשר, ולשם ולכבוד, ואילו לתבונה ולאמת ולנשמתכם, שתהא טובה ככל האפשר, אינכם דואגים ואינכם שמים לב ? +> +> > **סוקראטס, *אפולוגיה*** + [^1]: [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), [רסיס 49](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס) [^2]: [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), [רסיס 124](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס) [^3]: [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), [*אפולוגיה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה), 38a diff --git a/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md b/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md index b640b2bc..8d3570aa 100644 --- a/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md +++ b/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md @@ -7,10 +7,9 @@ tags: שנה א, פילוסופיה, סמסטר ב, פילוסופיה חדשה, editor: markdown dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z --- +!!! info "" + [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ_-_המונדולוגיה.pdf), [אנגלית](/פילוסופיה/חדשה/leibniz_-_the_monadology.pdf) -> [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ_-_המונדולוגיה.pdf), -[אנגלית](/פילוסופיה/חדשה/leibniz_-_the_monadology.pdf) -{.is-info} הפילוסופיה של לייבניץ היא פיתוח מסוים של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), אך ניכרת בה השפעה של [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה). היכן שדקארט כונן את [העצמים הנבראים](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#עצם-אינסופי-ועצם-נברא), ושפינוזה קובע ש[רק האל הוא עצם](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#משפטים), לייבניץ סבור כי העצם היחיד הוא ה**מונדה** - חלקיקים רוחניים קטנטנים, אינסופיים בכמותם, ובלתי-ניתנים לחלוקה, אותם הוא מגדיר כ*עצם פשוט*. משום שעצם בהכרח לא ניתן לחלוקה, וחומר בהכרח ניתן לחלוקה[^5], לייבניץ סבור, בניגוד להוגים יוונים קדמונים כמו [האטומיסטים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים) כי הדברים היחידים שעונים להגדרת העצם - קרי, עצמאיים, פשוטים ובלתי-ניתנים לחלוקה, הם רוחניים בלבד; העצם החומרי הוא כשל לוגי לשיטתו. המציאות כולה אינה יחסי גומלין בין רוח לחומר, או ביטוי של עצם אחד, אלא היחסים בין אינסוף המונדות - ה*ריקוד המוני* - שנשגבים מבינתנו. את הריקוד הזה מכנה לייבניץ *הרמוניה טבועה מראש*. לייבניץ סבור שבין המונדות אין שום קשר, או סיבתיות - אלא התאמה מלאה ומושלמת, מכורח טבע המציאות - מכאן מגיע ה*טבועה מראש*. המציאות הוא לא ריבוי אקראי של יחידות, אלא מארג בלתי תלוי, המתנהל בהתאמה. diff --git a/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md b/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md index b3684c66..c1c0a0da 100644 --- a/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md +++ b/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md @@ -1,6 +1,9 @@ -!!! info "[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55546#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2850864)" +title: מעבר לטוב ורוע -# מיהו ניטשה? +!!! info "חומר הקורס" + [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55546#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2850864) + +## מיהו ניטשה? במערב ובישראל החילונית, למילה **דת** יש קונוטציה שלילית במידת מה, בעוד של**רוחניות** יש קונוטציה חיובית, בפרט לרוחניות של מסורות פגאניות, מן המזרח. הקשר הזה הולך ועולה יחד עם המעמד הכלכלי-חברתי. @@ -19,12 +22,14 @@ *מצפון רע*, שנובע מהעמדה המטאפיזית שהאנשים נוקטים מעצם אמונות אלו; הם אינם מודעים להצהרה המטאפיזית בנקיטת עמדה כלשהי. ניטשה ער לעניין הזה, וחושף אותו - -> Nietzche is us +> Nietzche is us. +> > Allan Bloom[^2] > I know my fate. One day my name will be associated with the memory of something tremendous — a crisis without equal on earth, the most profound collision of conscience, a decision that was conjured up against everything that had been believed, demanded, hallowed so far. I am no man, I am dynamite. +> > *למה אני גורל, Ecce Homo*[^3] @@ -37,7 +42,7 @@ על צדקתו של ניטשה אפשר להתווכח, אבל אין ספק שמדובר בפילוסוף *ענק*. -# סכנות ומכשולים בלימוד ניטשה +## סכנות ומכשולים בלימוד ניטשה ניטשה לא כתב בסגנון של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט)[^4]; הפרוזה שלו היא מהגדולות שבשפה הגרמנית. ניטשה מתאר את עצמו ככותב *Aphorisms* - *פתגמים*. הפתגמים נראים שלופים מהמותן וחסרי כל הקשר, אבל יש מאחוריהם סדר מתכוון. הוא אינו *Boulevardier[^5]* חובבן, אלא כתב בצורה כזה בכוונה. זכרו, ניטשה קרא והכיר את שופנהאואר ואת [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) ואת [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה), ולא בחר לכתוב בשיטות הסבוכות שלהם: הוא ביקש לשתול את הפתגמים האלו בתודעה שלנו, כדי שיתפוצצו שם אחר כך. הוא אוהב *לזעזע את האנשים מן השורה*, בהמון פאתוס והגזמה. @@ -53,6 +58,7 @@ I need only to speak with one of the "educated" who come to the Upper Engadine for the summer, and I am convinced that I do _not_ live. > Under these circumstances I have a duty against which my habits, even more the pride of my instincts, revolt at bottom—namely, to say: _Hear me! For I am such and such a person. Above all, do not mistake me for someone else._ +> > *Ecce Homo*, פתיח @@ -63,9 +69,10 @@ Under these circumstances I have a duty against which my habits, even more the p אבל, שימו לב לא להתמקד ברכילות מחייו של ניטשה, כמו זה שהוא התחרפן, התאהב, ורב עם המלחין הנאצי וואגנר[^12], אלא להתמקד בו כפילוסוף, שיש לו אמרה חיובית על טבע האדם, וטבע העולם כולו, למרות שהוא קורא תיגר על כל המסורת הפילוסופית שקדמה לו ושואף להחריבה[^13]. -# מילון מונחים ניטשאני +## מילון מונחים ניטשאני + +### ניהיליזם -## ניהיליזם הגותו של ניטשה מתחילה בהבחנה - התרבות המערבית עוצבה בידיי שני גורמים עיקריים: אפלטון, והנצרות. האופק התרבותי הזה וכל מי שהושפע ממנו קורס לנגד עינינו, בנאורות וקריסת הנצרות, והותיר אותנו במצב של **ניהיליזם** - מלשון *nihil* - כלום. כלומר, הערכים הגבוהים ביותר מתרוקנים מערכיותם, ונותרים חלולים. במצב כזה, אנחנו לא יכולים לבחור. אנחנו בוחרים בהתאם לערכים - אבל אם לערכים אין תוקף, אנחנו נשארים במעיין מדבר תודעתי ערכי. @@ -74,17 +81,23 @@ Under these circumstances I have a duty against which my habits, even more the p > סוף *המדע העליז* -## מות האל +### מות האל + +!!! info "" + [טקסט - מות האלוהים](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/האלוהים מת.pdf) + המקור של אותו הניהיליזם הוא **מות האל** - שהוא בעצמו רק פנים לעמדה האפלטונית: קיומו של שכל כלשהו, שלא מושפע מרעיונות ומדחפים וחווה מעיין *טוב כשלעצמו* כזה (נשמע), שנמצא מעבר[^15] לרצונות ומבעים החולפים שלנו. זו העמדה שנבנתה עליה הנצרות, שהפיצה אותה לכל קצוות תבל. ### האדם האחרון + הניהילזם יכול להוביל לניוון מוחלט של רוח האדם - מצב שניטשה מכנה **האדם האחרון**: האדם הבורגני, דמוקרטי, מחולן, שבע - אתם (אוי). אדם שאין בו *Brand* - אש - שלא יוצר כוכבים חודשים וחי לאורם. זה יכול לקרות - זה אפילו הכיוון היותר סביר. אפשרות אחרת היא התחדשות של התרבות הרוחנית האנושית - משהו שלא יתבסס על *מעבר*, אלא על משמעות חדשה, ש*אנחנו* ניצור בכוחות עצמנו ובמודע. ניטשה חושב שאם זה יקרה, וכדי שזה יקרה, זה ייצא מאנשים שמסוגלים לחיות באותו ניהיליזם **ולצאת ממנו** - בכוחות עצמם! משה רבנו לא חושב ש*הוא* כתב את לוחות הברית - הוא רק ה"פה". רוסו אומר שהם *מכבדים את האל בחוכמתם שלהם* - הם אומרים משהו יפה וזורקים אותו לאלוהים. -### האל-אדם -לעומתם, אותם אחרים שיתגברו על הניהיליהזם יהיו **אל-אדם** - **Ubermensch**. ניטשה בהכשרתו היה פילולוג של פילוסופיה יוונית, וקצת כמו שהאפלטון כתב את משל המערה, שדרכו נתעורר ממצב הבורות, ניטשה מבקש להוציא אותנו ממצב של אבדון; אך היכן שמשל המערה מבקש להוציא אותנו למצב של טוב מוחלט, ניטשה מבקש להראות לנו שהמערה היא יציר שכלנו, התפיסה שלנו. ניטשה, כפילולוג, שם לעצמו את אפלטון כיריב ראוי, שכיבד אותו כפילוסוף הגדול בכל הזמנים. +### העל-אדם + +לעומתם, אותם אחרים שיתגברו על הניהיליהזם יהיו **על-אדם** - **Ubermensch**. ניטשה בהכשרתו היה פילולוג של פילוסופיה יוונית, וקצת כמו שהאפלטון כתב את משל המערה, שדרכו נתעורר ממצב הבורות, ניטשה מבקש להוציא אותנו ממצב של אבדון; אך היכן שמשל המערה מבקש להוציא אותנו למצב של טוב מוחלט, ניטשה מבקש להראות לנו שהמערה היא יציר שכלנו, התפיסה שלנו. ניטשה, כפילולוג, שם לעצמו את אפלטון כיריב ראוי, שכיבד אותו כפילוסוף הגדול בכל הזמנים. ניטשה מבקש לאבחן את הבעיה, ולפרוץ את הדרך לפילוסופים של העתיד ליצור את אותה משמעות חדשה, ולחמש אותם בשתי עובדות עיקריות: @@ -102,6 +115,7 @@ Under these circumstances I have a duty against which my habits, even more the p הכוונה היא לא לאלוהים ממש - אלא ל*רעיון* של האלוהים; ניטשה לא משחק ב[הוכחות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/הוכחות), אלא מציב קביעה תרבותית רוחנית: אתם לא מחזיקים ברעיון הזה, של ה*מעבר*[^15]. ניטשה מחזיק מאירופה את התרבות החשובה בעולם, לא כי היא ירשה את היוונים דרך הנצרות, אלא כי היא הראשונה שמתמודדת עם משבר הניהיליזם - ומה שהיא חווה עכשיו יחווה בסופו של דבר העולם כולו. ניטשה סבור שהנצרות היא זו שהרגה את האל, כי היא חינכה אותנו לאהבת אמת ולדרוש אותה בתוך עצמנו (*תמצא את ישו בלב שלך*) - הנצרות חקרה את האלוהים כל כך טוב, עד שהיא הפריכה אותו. > You see what is was that really triumphed over the christian god? ... looking at nature as if it were a proof of goodness... as if everything had providence... all of this is over now. + > > The Gay Science ניטשה הוא אויב מר של הנצרות, אבל מכיר אותה היטב וער למעלותיה. לכן, מות האלוהים הוא הקטסטרופה הרוחנית האיומה ביותר שקרתה בהיסטוריה. @@ -122,6 +136,221 @@ Under these circumstances I have a duty against which my habits, even more the p הפילוסופיה, אפוא, כמעצבת את הערכים החדשים, נושאת עליה פתאום נטל אדיר - המשכיות האנושות כולה - שלא כמו הפילוסופיה האזוטרית של אפלטון. +## איך אלים מתים? + + +!!! info "" + [טקסט - שקיעת האלילים](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/שקיעת האלילים.pdf) + + +מיהם אותם ה*אלילים*? זו לא טיילור סוויפט. ב*שקיעת האלילים*[^25] (או - *איך מתפלספים עם פטיש[^26]*), ניטשה מגולל בפניהו את *תולדותיה של הטעות* (היא ה[פילוסופיה הנוצרית](/פילוסופיה/נוצרית) והאפלטונית) ואת תהליך מותה הקרב של אותה הטעות. ניטשה מנכיח לנו איך רעיונות מופיעים בעולם, משנים את צורתם - ומתים. + +!!! info + בתיאור של ניטשה יש משהו מאוד [הגליאני](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח) - הוא מתאר את השלבים הרוחניים בהתפתחותה, צמיחתה ומותה הקרב של הטעות. + +ניטשה מתחיל ב*אידאות* - + +> עולם האמת, בר-הישג לחכם, לחסיד, לצדיק - הוא חי בו, הוא זהה עמו. +> +> (צורתה הפשוטה של האידאה, באופן יחסי פקחית, פשוטה, משכנעת. לשון עקיפין למשפט: "אנכי אפלטון, ה נ נ י האמת"). + + +דווקא בסוגריים, כבדרך אגב, מגיעה הטענה העיקרית של ניטשה; אנחנו לא חיים לפי האמת *שלנו*, אלא לפי אמת של *אחרים*, עם נפש פילוסופית, שמאחורי כל התיאוריות שלהם מסתתרת לא שכילה, אלא אמירה - *אני* האמת. אפלטון אינו *חושב* על האידאות - *הוא* חי באידאות - כאן ועכשיו! חייו בעולם הזה *הם* החיים האמיתיים, חייו של יוצר פילוסופי גדול. הפילוסופיה, במובן מסוים, היא **ביוגרפיה**. + +!!! warning "" + אם נשמע שניטשה משבח את אפלטון, אל תתבלבלו: ניטשה סבור שהאפלטוניזם והנצרות הם האסונות הגדולות ביותר שנפלו על האנושות; אבל גם אסונות גדולים נובעים מתעצומות נפש[^27]. + + + +> עולם האמת, בר-הישג לעת-עתה, אך מובטח הוא לחכם, לחסיד, לצדיק (ל"חוטה החוזר בתשובה") +> +> (התקדמותה של האידאה: היא נעשית מעודנת ומצודדת יותר, נתפשת פחות - ה י א\ נ ע ש י ת\ א י ש ה[^28], היא נעשית נוצרית...) + + +ופתאום, האידאה כבר לא ממשית כמו אפלטון עצמו - היא משהו *מעבר*; ששמור לחכם, לצדיק, למי שעבר תעצומות נפש. פתאום העולם הזה הוא לא עולם האידאות, אלא רק הטרקלין. + +עולם האמת הופך למשהו ערמומי יותר, ונפתח פער בין *המצוי* (is) ל*רצוי* (ought) - אנחנו לא פשוט "שם" כמו אפלטון - יש מעבר. + +> עולם האמת, איננו בר-הישג, בר-הוכחה, בר-הבטחה, ואולם אף בבחינת מחשבה בלבד, הוא נחמה, התחייבות, צו. +> +> (למעשה אותה שמש ישנה, אף מבעד לערפל ולספקנות; האידאה נעשתה מזוככת, חיוורת, צפונית, קניגסברגית) + + +ב*קניגסברגית*, ניטשה מצביע על [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט), מהעיר קניגסברג[^29]. + +זכרו את [קביעותיו העיקריות של קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת) - עולם האמת, *המוחלט*, הדבר-כשלעצמו, לא נגיש לנו; יש לנו רק את המוסר, [*הצו הקטגורי*](/פילוסופיה/אתיקה#הצו-הקטגורי), ורק דרכו פוגשים משהו אמיתי. הצו הקטגורי הוא מצווה תמידית שמונחת עלינו כבני אדם, משום שאיננו יודעים אף פעם אם אנחנו מונעים מכבוד לחוק, או ממניע אנוכי - אנחנו לא יכולים לדעת עד הסוף אם אנחנו באמת מוסריים. הצו שלנו הוא *הצו ההיפותטי*, כמו עץ עקום כזה, שאי אפשר ליישר לגמרי - אבל אנחנו חייבים לנסות, והחתירה הזו לעבר הצו ההיפוטתי היא סוג של נצחיות הנפש. + +האידאה האפלטונית נהפכה פתאום לאידאל - משהו שאנחנו מתקרבים ומתקרבים ואף פעם לא נוגעים בו לגמרי. + +קאנט נודע בתור מחריב [ההוכחות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/הוכחות), אבל כאן ניטשה מגחיך אותו; תראה, אפילו +מחריב ההוכחות זקוק לסוג של אל. + +> עולם האמת - איננו בר הישג? מכל מקום לא הושג. ובאשר לא הושג, גם לא נ ו ד ע. משמע גם לא מנחם, לא גואל, לא מחייב: וכי מה יחייבנו משהו לא-נודע? +> +> (שחר מאפיר. פיהוקה הראשון של התבונה. קריאת התרנגול של הפוזיטיביזם). + + +בגלל שהנצרות טוענת לעולם שמעבר, שלא נראה לנו כרגע - אנחנו חייבים *להאמין* בו - היא מזמינה את הדעה הנגדית, ושאלות קשות: ומאיפה הכומר יודע מה קורה באותו העולם *מעבר?* התולעת שמכרסמת בנצרות היא תולעת *נוצרית*. איך יכול להיות שאותו דבר רחוק ולא ידוע ינחם אותנו? זה נהיה לא פרקטי, מופרך. כמו הרעיון של משיח שמגיע, אבל כל משיח שמגיע הוא משיח שקר - *אתם עושים ממני צחוק?*, שואל ניטשה - הרעיון מפריך את עצמו. + +יש כאן ירידה מגלגל האוגר - למה לי להאמין בעולם המעבר הכל-כך רחוק, ברצון האל שאני לא יכול להבין ולא אוכל למלא? הסוף מגיע ב*פיהוק* - שעמום מסוים - ולא בפיצוץ דרמטי. + +הפואנטה של ניטשה היא ש**רעיונות מעצם המבנה שלהם מתעייפים**. לקח 1,600 שנה - so what? התעייפנו מויכוחי ימי הביניים על אלוהים - ומיד עולה ה[פוזיטיביזם הלוגי](/פילוסופיה/דת/שפה#פוזיטיביזם-לוגי) - מכת הנגד, מה שהנצרות שוללת. + +> "עולם האמת". אידאה שאינה מועילה עוד ואפילו אינה מחייבת - אידאה שנעשתה טפלה - ואף מיותרת, מ ש מ ע - אידאה מופרכת: - נסלקה! +> +> (יום בהיר. ארוחת בוקר; שובם של "השכל הבריא" והעליצות; סומקו הביישני של אפלטון; המולת השדים של כל הרוחות החופשיים). +> +> סילקנו את עולם האמת: וכי מה העולם שנותר? שמא זה המדומה?... חלילה! עם סילוקו של עולם האמת גם זה המדומה סולק! +> +> (צהריים. שעת הצל בקיצורו; קצה הטעות הארוכה ביותר: שיא האנושות; INCIPIT ZARATUSTRA[^30]). + + +ניטשה מתאר כאן מחול שדים של *הרוחות החופשיות* - ריקודים צוהלים למותו של האלוהים, המבשר את העולם הזה, שאנחנו חיים בו עכשיו. הרעיון הכוזב, האמת האפלטונית והנוצרית, איננה. אותם הרוחות החופשיות הן אלו שמאזינות ל*משוגע* שלנו בקטע הקודם. + +אבל יש תגובה מעבר לצהלה. שעת הצהריים היא השעה שהכל מונח על הסכין. יש את אלו שיראו במות האלוהים, אובדן האופק, כאסון; רוב בני האדם זקוקים לאופק הזה, ועם הימחותו מגיע *הניהיליזם*. + +אפלטון מסמיק; הוא מתבייש בזה שתפסנו אותו. ניטשה סבור שאפלטון לא האמין במה שהוא כתב, אלא בנה את זה לאחרים; עכשיו אני, ניטשה, עליתי על התרמית, תפסתי את אפלטון על חם[^31]. + +אם הרגנו את עולם האמת, הרגנו גם את העולם המדומה - ונשארנו רק עם העולם הזה: *הארץ*. עכשיו כל מה שיש זה להיות *נאמנים לארץ* - העולם היחידי שיש. עכשיו אנחנו יכולים - + +1. ליצור ערכים חדשים +2. למות, ביחד עם האל שלנו + +פרות לא צריכות משמעות בחיים. לבני האדם אין את הזכות הזו; אנחנו זקוקים משהו לחיות עבורו, משהו להגיד עבורו *כן*. עם אובדן האלוהים, עלינו למצוא משמעות כזו - או להיכחד. + +מבשר המשמעות הזו הוא הגיבור של ניטשה - זרתוסטרא[^32] - שיבשר את הניהיליזם, ואת הדרך החוצה מהניהיליזם. + + +### שקיעת האלילים + + +## ניהיליזם - תעודת זהות + +!!! info "" + [טקסט - הרצון לעוצמה](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/הרצון לעוצמה.pdf) + +הניהיליזם, חושב ניטשה, הוא האוויר הרעיוני שישלוט בעולם במאות השנים הקרובות. + +> מה שאני מספרו, הלו אלו קורות מאתיים השנים הבאות. + + +*הרצון לעוצמה* הוא לא ממש ספר, אלא גיבוב מהמחברות של ניטשה, חדר העבודה של ניטשה. ניטשה מסוגל להחזיק רעיונות מופשטים לחלוטין ולראות איזה מן אור הם משליכים - ורבים מהם חוזרים בספריו המפורסמים. זוהי לא עבודה מוגמרת; המראה של הספר המוגמר והסדר הם פרי עיטה של אליזבת', אחותו של ניטשה, שבעלה היה חלק מהמפלגה הנאצית. היא זו שהפכה את ניטשה לפילוסוף בית במפלגה הנאצית; חיילים גרמנים הלכו עם *כה אמר זרתוסטרא* באפודים לחזית. + +אחותו של ניטשה הייתה לאומנית ואנטישמית - שני דברים שניטשה תיעב - אבל היא הייתה משפחה, וטיפלה בו כשהתשגע. בזכות אליזבת', יש לנו גישה לחדר העבודה שלו, היכן שהוא משחק עם רעיונות - אין לנו גישה כזו למה נכנס ויצא מהדיאלוגים, למשל. **ניהיליזם** מככב בסדנה של ניטשה, כאחד מהנושאים העיקריים. + +> מה משמעותו של ניהיליזם? - הערכים העליונים מבטלים את עצמם. אין מטרה; אין תשובה לשאלת ה"למה?" + +זהו משפט עיקרי ועמוק של ניטשה, כמו [*כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת* האריסטותלי](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref:16). מהו *ערך* לפי ניטשה? הכוונה היא לא רק לעמדה מוסרית - אלא ממש לכל דבר שאנחנו מעריכים. אני, כמעריך, הוא מקור הערך של הדבר המוערך - ולא הדבר המוערך. + +ניטשה שואל - *מה מאפשר את פעולת ההערכה? **על פי מה** אנחנו מעריכים?* מאיפה ערכים שואבים את התוקף הזה שיש להם בעינינו? + +ניטשה סבור שערך צריך לעמוד מעלינו ולתבוע מאיתנו - משהו בעל סמכות עלינו. *למה אתם עושים X? כדי להשיג Y*; זה לא מספיק - השרשרת חייבת להיגמר איפושהו. הערכת X, והעדפת X, והחתירה לX, מעלה את השאלה - *למה?* X חייב לספק את התשובה הזו. + +**ניהיליזם הוא המצב שבו X *לא מצליח יותר* לספק את התשובה הזו**. + + +> **הפקפוק במוסר הוא המכריע**. אל הניהיליזם מוליכה שקיעת ההסבר ה מ ו ס ר י של העולם, שניטל ממנו תופקו המקודש לאחר נסיונו להיקלט בעולם הבא. "הכל חסר שחר" (המנע- האפשרות של הסבר-העולם שמאמץ עצום הוקדש לו - מעורר את החשד, שמא כל הסברים העולם כוזבים -). נטייה בודהיסטית, כמיהה אל האין. (הבודהיזם ההודי איננו תוצאה של התפתחות מוסרית ביסודה. על כן אין בניהיליזם שלו אלא מוסר אשר לא גברו עליו: הקיום כעונש, הקיום כפרי משגה, סיכומם: המשגה כעונש - קביעת-ערך מוסרית). הנסיונות הפילוסופיים לגבור על "האל המוסרי" (הגל, פנתאיזם); התגברות על האידיאלים העממים: החכם; הקדוש: המשורר. הניגודים בין "האמיתי", "היפה" ו"הטוב" +> +> > סעיף1, תת סעיף 3 + +> הערכים העליונים, ששומה היתה על האדם לעבדם, ובמיוחד כשהטילו עצמם עליו בחומרה רבה ובמחיר רב - כדי שיגבר קולם של ערכים חברתיים אלה, הם נבנו על גבו כאילו הם מצוות אלוהים, כאילו הם-הם "המציאות", עולם האמת, התקווה, העולם שלעתיד לבוא. כעת, כשמתברר מוצאם המפוקפק של ערכים אלה, נראה לנו כאילו היקום כולו בטל ערכו, פג טעמו - אלא שזה רק מצב-ביניים. +> +> > סעיף 7 + + +[בבודהיזם](/פילוסופיה/בודהיזם) אין אל שתובע מאיתנו שום דבר, ולכן אנחנו לא יכולים לפקפק בו. בנצרות, שמניחה אל-בורא סמכותני ומצווה, אפשר לפקפק בסמכות הזו - ו*שם* צץ הניהיליזם. + + +> - מה קרה בעצם? האדם הרגיש שהכל חסר-ערך ברגע שתפש שאין להסביר את מהותו הכוללת של הקיום בעזרת המושגים "מטרה", "אחדות" או "אמת". שום מטרה לא הוצגה ולא הושגה; בריבוי התרחשות חסרה האחדות המקיפה; מהות הקיום אינה "אמיתית", היא כ ו ז ב ת . . . לא נותרה לך עוד שום סיבה לבדות לעצמך עולם א מ י ת י . . . בקיצור: המידות "מטרה", "אחדות", "ישות", בהן הקנינו לעולם ערך, אנו חוזרים ושולפים אותן מתוכו - ועתה הוא נראה ח ס ר - ע ר ך . . . +> > סעיף 12, א' + + + +> התוצאה ה נ י ה י ל י ס ט י ת (האמונה באין-ערך) (...) +> > סעיף 8 + + + +> ה נ י ה י ל י ז ם \ כ מ צ ב \ פ ס י כ ו ל ו ג י \ מן ההכרח שיופיע (...) +> > סעיף 12 + + +בדיוק אותם ערכים שקודם סיפקו את ה*למה* נהפכים לדחויים, בלתי-רצויים. + + +> דִּבְרֵי֙ קֹהֶ֣לֶת בֶּן־דָּוִ֔ד מֶ֖לֶךְ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃: הֲבֵ֤ל הֲבָלִים֙ אָמַ֣ר קֹהֶ֔לֶת הֲבֵ֥ל הֲבָלִ֖ים הַכֹּ֥ל הָֽבֶל׃: מַה־יִּתְר֖וֹן לָֽאָדָ֑ם בְּכׇ֨ל־עֲמָל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃: דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת׃: וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם׃: הוֹלֵךְ֙ אֶל־דָּר֔וֹם וְסוֹבֵ֖ב אֶל־צָפ֑וֹן סוֹבֵ֤ב  סֹבֵב֙ הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ וְעַל־סְבִיבֹתָ֖יו שָׁ֥ב הָרֽוּחַ: כׇּל־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל־הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א אֶל־מְק֗וֹם שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙ הֹֽלְכִ֔ים שָׁ֛ם הֵ֥ם שָׁבִ֖ים לָלָֽכֶת׃: כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים יְגֵעִ֔ים לֹא־יוּכַ֥ל אִ֖ישׁ לְדַבֵּ֑ר לֹא־תִשְׂבַּ֥ע עַ֙יִן֙ לִרְא֔וֹת וְלֹא־תִמָּלֵ֥א אֹ֖זֶן מִשְּׁמֹֽעַ׃: מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כׇּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃: יֵ֥שׁ דָּבָ֛ר שֶׁיֹּאמַ֥ר רְאֵה־זֶ֖ה חָדָ֣שׁ ה֑וּא כְּבָר֙ הָיָ֣ה לְעֹֽלָמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה מִלְּפָנֵֽנוּ׃ : אֵ֥ין זִכְר֖וֹן לָרִאשֹׁנִ֑ים וְגַ֨ם לָאַחֲרֹנִ֜ים שֶׁיִּהְי֗וּ לֹֽא־יִהְיֶ֤ה לָהֶם֙ זִכָּר֔וֹן עִ֥ם שֶׁיִּהְי֖וּ לָאַחֲרֹנָֽה׃ +> > קהלת, פרק א' + +*המשחק נגמר* - *Les jeux sont faits*. + + +> > סעיף 27 + +ניטשה לא מפריד בין הצד **הרעיוני** לצד ה**פסיכולוגי**; לא יכולה להיות הפרדה כזו בין הרעיוני הטהור לפסיכולוגי. רעיונות, ערכים, הם הפנים הנגלות של מצבי נפש של אנשים וחברות. ערכים עליונים הם תוצר של אדם עוצמתי כלשהו שהנחיל אותם - ומותם הם תוצאה של הרוח של תקופה מסוימת. + +ניטשה מנסה לזעזע כאן את הנצרות השבעה - כדברים הכרחיים לכולם - אבל מכיר בכך שאנו חבים לנצרות חוב מסוים: היא סיפקה אופק רעיוני לתרבות אדירה אלפיים שנה; היא זו שהביאה את אפלטון להמונים. + +אבל עכשיו, אותם הערכים המצווים - אלו ששאבנו מהם את התרבות ואת הגאווה - נהיו עכשיו מאוסים[^33]. + + +> סימנו הכללי ביותר של האדם החדש: האדם איבד בעיני עצמו את כ ב ו ד ו במידה שלא תאומן. ימים רבים הוא שימש כנקודת מרכז של הקיום בכללותו וגיבור כל הטראגדיות: לאחר מכן, לפחות מתאמץ היה להוכיח עצמו כמקורב ליסוד המכריע ביותר של הקיום - כפי שעושים זאת כל המטאפיסיקאים המבקשים לשמור **על כבודו של האדם**, מתוך אמונתם, שהערכים המוסריים ערכי-יסוד הם. מי שנטש את אלוהים, דבק ביתר-שאת באמונה במוסר. +> +> > סעיף 18 + + +אנשים ינהרו לדת חדשה, אבל איזו דת? כזו שהופכת את האין והריק לאל. ניטשה חוזה סוג של *בודהיזם אירופי* - [דת שמכירה בריק](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה#תפיסת-הריקות), ומתנחמת בו; **דת בלי מצווה**. + +> > עמ' 29 + + +בהיעדר ערכי יסוד, אנו מאבדים גם את *כבודנו שלנו* - המניע, הדברים שמניעים אותנו בעולם! במקרא ובנצרות, האדם נברא בצלם האל; הוא תבוני; הוא שותף למחשבות האל. ברגע שאנחנו אוסף של אטומים - הכבוד הזה מופשט מאיתנו; מה כבר מגיע לנו כאוסף של אטומים? + +זו בעיה קטסטרופלית: שום חברה לא יכולה להתקיים לאורך זמן בלי היכולת לכבד את עצמה, לקחת את עצמה ברצינות. + + +נחזור לסעיף 7 - שם ניטשה אומר, *אלא שזה רק מצב ביניים*. **הניהיליזם**, חושב ניטשה, *הוא* הפרוזדור, שיוביל לסיכויים גדולים תוך סכנות גדולות. + +> When man ceases to believe in god, he will not believe in nothing; he will believe in anything. +> +> > G. K. Chesterton + + +## העל-אדם והאדם האחרון + +!!! info "טקסט" + [כה אמר זרתוסטרא](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/כה אמר זרתוסתרא.pdf) + + +ניטשה ראה ב*כה אמר זרתוסטרא* את הספר החשוב ביותר שלו. הוא נכתב, פחות או יותר, *כדי להחליף את התנ"ך*[^34]. + +זרתוסטרא ההיסטורי היה נביא פרסי, שייסד את דת הזורואסתטרא (שכמעט ונכחדה כיום) - זו שהביאה את הרעיון של אל טוב ואל רע, דואליזם מטאפיזי חריף בין טוב ורע, אור וחושך, אמת ושקר, שנאבקים ביניהם על האולם. + +האל הטוב זקוק לנו - אנחנו מכריעים במאבק באמצעות הבחירות שלנו. ניטשה מאמץ את הנביא הזה - של ה*מעבר ביותר* - ומביא אותו לארץ כנביא האנטי-דואליסטי הקיצוני ביותר, זה שיעזור לנו לתקן את הטעות; היפוך גמור של זורואסתטרא ההיסטורי[^35]. + +> בהיות זרתוסטרא בן שלושים[^36], נטש את מולדתו ואת אגם מולדתו והלך אל ההרים. כאן התענג על רוחו ובדידותו ולא נלאה מעינוגו עשר שנים תמימות. אולם לבסוף נהפך עליו ליבו - ובבוקרו של יום אחד השכים עם שחר, יצא אל השמש ואמר לה: "אתה הכוכב הגדול! וכי מה היה אושרך לולא נמצאו לך אלה אשר להם אתה מאיר![^37]" (...) +> +> > כה אמר זרתוסטרא, הקדמה, סעיף 1 + + +> בהגיע זרתוסטרא אל העיר הקרובה אשר לשפת היערות, פגש בהמון-עם מתאסף בשוק: הובטח להם כי יחזו במרקד על החבל (...) יותר מכל קוף שהוא. +> > כה אמר זרתוסטרא, הקדמה, סעיף 3 + + +זרתוסטרא מציב את האדם כ*משהו שיש להתגבר עליו* - כדי לגבור על הניהיליזם. בהיעדר אל בורא, אנחנו חומר הגלם שצריך לברוא את עצמו. העמדה המשתמעת היא קיצונית מאוד - האדם איננו עדיין משהו - הוא *בדרך* להיות משהו! + +זו יציאה נגד אפלטון ואריסטו - שמציבים את האדם כטבע קבוע תבוני - וכמובן כנגד העמדה הדתית של האדם בצלם האלוהים. האדם הוא פוטנציאל! חלק בתהליך האבולוציה, *שאנחנו יכולים לקחת בו חלק פעיל*. + +אותו האדם שבורא את עצמו הוא **העל אדם** - שבורא לעצמו את הערכים הארציים, שמאפשרים לו להעריך, *ומאפשרים לו לבוז* (אי אפשר לבוז ללא קנה מידה). + + > ולאחר שאמר את הדברים האלה, שב והסתכל זרתוסטרא באנשים ונדם (...) ובכן אל גאוותם אדבר. + > + > > סעיף 5 + +אותם האנשים שמדבר אליהם ניטשה הם לא טיפשים - הם תוצריה של המודרנה: הבורגנים, הנאורים, המשכילים, הלאומנים - האנשים שמאמינים שהם חלק מהתקדמות המין האנושי, התכלית שאליה חתר המין האנושי - הקדמה. הם באמת מאמינים בזה - ולכן סבורים שהם לא יכולים להיות מושא לבוז, כמו רועי הצאן הפרימיטיביים. לכן ניטשה חייב לזעזע את האנשים האלה - ולהציב אותם כיצוב המבוזה ביותר שחי עלי אדמות. זהו *האדם האחרון*. + + + + [^1]: [דת](/פילוסופיה/חדשה/דת/חובה) [^2]: *אנחנו כמו דגים במים ניטשאנים*, אומר אנדי [^3]: לא היה צנוע, האיש, אומר אנדי @@ -145,4 +374,16 @@ Under these circumstances I have a duty against which my habits, even more the p [^21]: שימו לב - ניטשה מדבר *אלינו* ישירות, ולא לאנשים בתוך הסיפור. [^22]: כשיצאנו מהתיבה של נוח, אלוהים אומר - אתם יכולים לאכול בשר, אבל אם תשפכו דם, אני אדרוש אתכם. אנחנו כבר לא מאמינים בתיבה, אבל עדיין מחזיקים משפיכת דם כאירוע מיוחד. [^23]: וירידה דרמטית בילודה - אתה צריך להאמין שהעולם הוא טוב כדי להביא אליו עוד ילד. -[^24]: *הייתם פעם בכנסייה באנגליה? הן ריקות!*, אומר אנדי, *יש שם רק תיירים ישראלים, שמדברים עליהן כאילו הם שמו משכנתא עליהן - תראה את המנורות...* \ No newline at end of file +[^24]: *הייתם פעם בכנסייה באנגליה? הן ריקות!*, אומר אנדי, *יש שם רק תיירים ישראלים, שמדברים עליהן כאילו הם שמו משכנתא עליהן - תראה את המנורות...* +[^25]: מתורגם כ*Twilight of the Idols*, תרגום לא מוצלח ל*Twilight of the Gods*. +[^26]: בגרמנית, הכוונה היא לא לפטיש עבודה, אלא יותר לפטיש כוונון מזלגי כזה - [כמו שמכוונים איתו פסנתר](); הרעיון הוא לא (רק) לנתץ את האלילים בכוח, אלא לשמוע את הצליל שלהם ולעמוד על משמעותם. +[^27]: מסופר ששארל-דה גול הוטס מעל סטאלינגרד באחד ממפגשי הצמרת של מלחמת העולם השנייה. כשצפה מבעד לחלון על ההרס המוחלט של סטאלינגראד - איי חורבות אדירים - אמר, *איזה עם גדול* - בהתכוונו לגרמנים. האם קנדים יכלו לעשות את זה? +[^28]: אולי מיזוגני. ניטשה חשב שנשים מעודנות יותר, במובן של מתוחכמות - לטוב ולרע. כשניטשה אומר שרעיון נהיה יותר *נשי*, הוא מתכוון לרעיון יותר *ערמומי* - ישו הופיע בשלב מסוים, ואז הוא נצלב, ואז הוא חזר, וזה אחרי מאות אלפי שנים שחיות אוכלות את התינוקות של החיות האחרות... נורא מסובך! למה לא לברוא ישר הכל בסדר? זה אלוהים, או פקיד בבנק? +[^29]: עיר על הים הבלטי, היום קאלינינגרד. *אין שם שמש אף פעם, סיוט לישראלים*, אומר אנדי. +[^30]: *מופיע זרטוסטרה*. +[^31]: היחס של ניטשה לאפלטון מאוד אמביוולנטי - פעם כמי שדיבר מנפשו, ופעם כשקרן, ופעם כפילוסוף-אמן; אולי אפילו אפלטון האמין בהגות שלו, אבל היה נאלץ להודות שניטשה צודק. ניטשה מתיימר להיכנס חזיתית באפלטון - ישר לשורש. +[^32]: ניטשה מכתיר את זרתוסטרא בתור הספר הכי יפה שלו, ואת *מעבר לטוב ורוע*, שמסביר את אותם הרעיונות בצורה פשוטה יותר, בתור הספר הכי חשוב שלו. +[^33]: אנדי מדגים באמצעות הויכוח עם החרדים על הגיוס: הם אומרים ש*אין להם ברירה* בדבר - אלוהים ציווה, ומכאן הגדולה של הערך! - ואותו הדבר בדיוק הוא זה שנראה בעינינו מאוס. +[^34]: בגרמנית המשלב הוא של הלוטרנים, ובעברית המתרגם, ישראל אלדד, מקפיד להשתמש במשלב תנ"כי. +[^35]: *זרתוסטרא* הוא שמו הגרמני של זרואסתטרא. +[^36]: מי עוד התחיל בגיל 30? ידידנו ישו. \ No newline at end of file diff --git a/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת.md b/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת.md index d6791ee2..1ab0a5f3 100644 --- a/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת.md +++ b/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת.md @@ -1,9 +1,17 @@ --- -title: ביקורת התבונה הטהורה +title: ביקורת התבונה הטהורה (מבוא) description: published: true date: 2024-07-17T20:33:40.790Z -tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, קאנט +tags: + - פילוסופיה + - סמסטר + - ב + - שנה + - ב + - פילוסופיה + - חדשה + - קאנט editor: markdown dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z --- @@ -15,6 +23,9 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z [ביקורת התבונה הטהורה - המיוזיקל](https://www.youtube.com/watch?v=DC8ioZkb-Sc&t=1s) +!!! success "ראה גם" + [ביקורת התבונה הטהורה (קורס נפרד)](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה) + את ה*ביקורת* פותח [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) במשפט - !!! info "" diff --git a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md deleted file mode 100644 index f67ba734..00000000 --- a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md +++ /dev/null @@ -1,1048 +0,0 @@ ---- -title: תיאיטיטוס -description: Θεαίτητος -published: true -date: 2024-07-16T13:32:47.631Z -tags: פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמסטר ב, שנה ב, תיאיטיטוס -editor: markdown -dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z ---- -!!! info "חומר הקורס" - [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=52715#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2699441), [טקסט](/פילוסופיה/יוונית/theaetetus_(benardete_translation).pdf) - - -היוונית האפלטונית מוזרה בדרך כלל, ובמיוחד ב*תיאיטיטוס* (tee-AY-tee-tus) - כדי לגרום לנו לעצור ולהסתכל על המוכר כמוזר, ולחשוב פעמיים על הדברים המובנים מאליהם. התרגום האנגלי, של [^51]Seth Benardete, משמר את הכוונה הזו ומתורגם באופן קשה גם הוא, נאמן לכוונה האפלטונית[^1]. - - -אנחנו נתעלק על התיאיטיטוס כדי להבין את הדיאלוג ככלי פילוסופי - *למה הוא עושה את זה? מה מביעה הבחירה של אפלטון בדיאלוג על דעתו לגבי הפילוסופיה?*. בתקופתו של [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) היו לא מעט סגנונות אחרים - סגנון פתגמי כמו הרודטוס; שירי כמו [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס) ו[אמפדוקלס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים#אמפדוקלס-מאקראגאס); או כמסה ספרותית כמו [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו)[^2]. לשאלה זו יש שתי תשובות[^3]: - - -- מיילס[^4], בפרשנותו הארוכה של הדיאלוג (עמ' 3-6), מיילס כותב שהמבנה הספרותי של אפלטון הוא כיסוי לא מהותי - הפתיחה מציגה את הבעיה והדמויות, וה"מנה העיקרית" היא הטיעונים. לשיטתו, ניתן להצרין אותם בצורה לוגית. בתשובתו, מיילס מניח כמובן שאת הפילוסופיה ניתן להצרין לשרשרת של טענות[^5], ושהפילוסופיה צריכה להיות ברורה, בהירה וציבורית[^6]. ולבסוף, מיילס מניח שהפילוסופיה היא, בעיקרה, לשונית; פילוסופיה נעשית דרך השפה, והיא אפשרית רק אם [המבנה המושגי של השפה שלנו יכול לתפוס בכלל את העולם](/פילוסופיה/לשון/פרגה)[^14]. - -- [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) אומר שאין תוכן מדעי פילוסופי אמיתי בדיאלוגים, או דמויות מהותיות בדיאלוגים - הן כולן "פה" כזה או אחר של אפלטון. הגל סבור שאפלטון כתב כך משום שהרוח האנושית בתקופה היוונית פשוט לא הייתה מוכנה לחשיבה המדעית - העיסוק בפילוסופיה כמדע שכלתני טהור; אפלטון כתב כך, לדידו, משום שזה מה שההיסטוריה אפשרה לו באותה העת. - -האמנם? - -מניין ההנחה שאפלטון תופס את הפילוסופיה כמו שאנו תופסים אותה? התפיסה העכשווית של פילוסופיה מושתת על רקע היסטורי ומדעי עתיר; כיום, אנו שואפים לרמת דיוק שווה למתמטיקה, קובעים שהידע הוא דמוקרטי וציבורי, ומאמינים ביכולתם של כל בני האדם להבין ולעסוק בה[^7]. אנו מניחים גם שפילוסופיה מעשית חשובה יותר מפילוסופיה עיונית. אבל מניין לנו שאפלטון הניח את ההנחות האלה? נהפוכו; סביר להניח שחשב אחרת. - -לכן, אנחנו ניגש לדיאלוג האפלטוני בהנחה שאנחנו לא מבינים עד הסוף למה אפלטון מתכוון בפילוסופיה - וננסה להבין למה הוא מתכוון[^8]. - - -## מבנה הדיאלוג האפלטוני - -הדיאלוגים האפלטוניים בדרך כלל עוסקים באיזשהו נושא חותך, שמוצג כבר בפתיח.[ *מהי ידיעה?*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון) [*מהו צדק?*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס). אולם, יש להיזהר מלהניח שהדיאלוגים נשארים רק בשאלות האלה; צרות באות בצרורות, והדיאלוגים האפלטוניים נהיים [שואבי אבק](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה). - -בתיטיטאוס, הנושא הוא *מהו ידע*; מהי בכלל ה*ידיעה*? מהו ידע? האם ניתן בכלל לדעת מה מרכיב את היסודות של הידיעה? האם ניתן לדעת את היודע, את עצמנו? - - -> Socrates: Well, this is the very point about which I'm perplexed, and I'm incapable of grasping it adequately by myself, whatever knowledge is. can we really say it? -> -> *p.7* - -כשאנחנו יודעים ידיעה גיאומטרית, למשל, האישיות שלנו לא משחקת תפקיד - הדבר שיודע הוא משהו אחר. מה זה הדבר הזה? יש לו מזג? אופי רגשי? צורה? מה יש שם בכלל לראות, כשהשכל[^9] מסתכל על עצמו? - -יכול מאוד להיות, שהמבנה של השאלה הוא זה שהכתיב את הפורמט של דיאלוג - משהו לגבי מהות הידיעה הוביל את אפלטון להאמין שפילוסופיה תמיד מתקיימת בשיחה - ולכן הוא בחר לכתוב שיחות, חיות ובועטות. - -נהוג לומר שההבדל בין הפילוסופיה שקדמה ל[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) לזו שאחריו הוא בין פילוסופיה נאיבית לפילסופיה רפלקטיבית. נדמה שהיוונים מניחים שיש לנו משהו שהוא *שכל*, שהוא כמו חלון פתוח, שיכול לקלוט דברים מהעולם - הנגיש לו ישירות. לעומתם, דקארט ו[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) לא מניחים דבר כזה - קאנט סבר שהיודע כל הזמן בונה את מה שהוא יודע, בלי גישה בלתי-אמצעית לעולם; המציאות עצמה לא נגישה לנו סתם ככה. הם מניחים שישנו רכיב מסוים של הבנייה בידיעה שלנו[^10]. - -היום ישנם אנשים שהם *אפיסטמולוגים*. יש להם כרטיס ביקור שרשום עליו שהם *אפיסטמולוגים* - זה המקצוע שלהם![^11]. אפלטון שואל לעומתם - האם יש בכלל דבר כזה *אפיסטמולוגיה*? האם יש בכלל *אפיסטמה*[^12], שניתן לתת עליה את הדעת? - -המילה היוונית ל*ידיעה* היא *Epistêmê* Ep - תחילית - histeme - להעמיד, לייצב, לייסד, גם במובן היומי. המילה השלמה - *Epistêmê* - מרמזת איזושהי עמידה, עצירה ליד הידיעה - הנה, ייסדנו, הגענו. אחד התרגומים של המילה היא *Understanding* - Standing under *what?* -על מה אנחנו עומדים? I stand under it. - - -אפלטון מניח תחילה, כמו [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), שהכל זורם - ואין דבר קבוע כלשהו. אפלטון בוחן גם את האפשרות שהידיעה היא הכוונה לשונית כלשהו - איזושהי פעולה לשונית. ולבסוף, אפלטון בוחן את השאלה - *האם ניתן לדעת את האני?*. - -אפלטון חוקר את הנושאים האלה עם שני מתמטיקאים - תאודורס, מתמטיקאי מבוגר וחשוב, ותיאיטיטוס - מתמטיקאי צעיר מהחשובים בהיסטוריה. - -!!! warning "" - חשוב לשים לב להתעקשות של סוקראטס לשאול שאלות על הידיעה עם מתמטיקאים - -בתקופתו של אפלטון, למתמטיקה יש יוקרה מוצהרת בעיניי הפילוסופיים היוונים - על האקדמיה של אפלטון אפילו נכתב - *מי שאין לו נפש גיאומטרית, שלא ייכנס לכאן*. בין המתמטיקה לפילוסופיה נקשר קשר עמוק. מהו טיב הקשר הזה? - -במתמטיקה יש דיוק[^13]; הכרח; אין דמוקרטיה במחלקה למתמטיקה[^12]. אמות המידה האלו קוסמות לפילוסופים. מעבר לזה, המתמטיקה היא לגמרי שלנו - היא תוכן שכלתני טהור. על ערכים ואומנות אפשר ואפילו צריך להתווכח ולהצדיק; במתמטיקה אין אפשרות כזו. - -הבחירה של אפלטון בשיחה עם מתמטיקאים היא ביקורת פנימית נוקבת מפי פילוסוף עם אופי מתמטיקאי; המתמטיקה והפילוסופיה נפגשות על הדשא. אפלטון, דרך שני המתמטיקאים האלה, מנסה לחשוף את המגבלות אפילו של האופי המתמטיקאי. עם תיאיטיטוס אפשר ללכת רחוק מאוד - הרבה יותר רחוק מפולוס או ממנון - אבל אפילו להם יש מגבלות. הדיאלוג מבקר הן את הפילוסופיה בביקורת פנימית והן את המתמטיקה מבחוץ. - - -## מהו הדיאלוג האפלטוני -כשאתם באים לקרוא אפלטון - אל תהיו מקצועיים, ואל תהיו מהוקצעים. המילה *מקצוע* מגיעה מעברית מהשורש *קצע* - לגרד, לשייף, להחליק. למקצע, משמע לקחת חלק מסוים - ולהביא אותו לכדי גימור. כשאנו אומרים שאנו *מקצוענים*, אנחנו מתיימרים להביא דבר מה לכדי גימור. - -כשאנחנו באים לקרוא את הדיאלוגים האפלטוניים, כדאי להניח שאנחנו *לא* יודעים איך הדיאלוג מתיישב בתוך כל החיה הזו, מאיפה הוא נחתך ולאן הוא הולך. אנחנו מחפשים שאלות כמו *What the hell is this?* - לא ממש שאלה של מקצוענים. - - -יש ברשותנו 36 כתבים שאנו יודעים שהם כתבי אפלטון, עוד מהעולם העתיק. אנחנו יודעים שיש לנו את כולם, בזכות רשומות שונות שנמצאו, למשל באלכסנדריה. מתוכם, 35 הם דיאלוגים, ואחד הוא אוסף של אגרות. - -מתוך הדיאלוגים, 25 דיאלוגים הם *מוצגים* (performed) - אנחנו מיד צוללים פנימה, כמו ב*מנון*. בדיאלוגים אלו אין לנו *פתיחה* - הפרגוד נפתח והדיאלוג מיד מתגולל. עשרת הדיאלוגים הנותרים הם מסופרים (narrated) - לעיתים מפי סוקראטס (כמו *הפוליטאה*) ולעיתים מפי מספר אחר. - -ה*תיאיטיטוס* הוא עוף מוזר; הוא מתחיל כדיאלוג מוצג, ומתחלף איפושהו באמצע לדיאלוג מסופר. - -> Euclides: Here's the book, Terpsion. And I wrote the speech down on these terms, not with Socrates narrating them to me as he did, but with Socrates conversing with those with whom he said he conversed. He said they were the geometer Theodorus and Theatetus. In order that the narrations between the speeches might not cause trouble (*pragmata*) in the writing, whenever either Socrates spoke about himself, for example, "And I said" or "And I spoke", or in turn about whoever answered, "He consented" or "He refused to agree", it's for these reasons that I removed things of this sore and wrote as if he were conversing with them. - -> *p.4, 143b* - -למעשה, אאוקלידס[^15] מצהיר פה בפה מלא שערך את הדיאלוג. בדיאלוג מסופר, המספר הוא כל-יכול; הוא יכול לתאר בפנינו תחושות פנימיות שלא ניתן להעביר בדיאלוג מוצג, לפעמים שאפילו הדמויות עצמן לא יודעות. העריכה פה, אפוא, היא **מאוד מאוד חשובה**[^16]. - -מבין הדיאלוגים, 29 נושאים שם המציין אדם פרטי ("מנון"), והשאר נושאים את שם הנושא ("הפוליטאה" - המשטר), כאשר היוצא היחיד מן הכלל הוא "המשתה", שמציין אירוע". - -חלק מהדיאלוגים השמיים נושאים את שמה של דמות משנית ("פיידון", "גורגיאס"), ולפעמים אפילו דמות שלא מדברת בו בכלל. התיאטיטוס, לעומתם, נושא את שמה של הדמות המרכזית בדיאלוג - ואפילו, במובן מסוים, נושאה של השיחה. סוקראטס משוחח *על תיאטיטוס עצמו* - והפלא ופלא, תיאיטיטוס עצמו מהדס פנימה ומתחיל לדבר עם סוקראטס. - -מכל זה עולה, כי הגישה הכי טובה לפי אנדי לקרוא דיאלוג אפלטוני היא *ילדותית -ופדנטית* - תשאלו שאלות דביליות, על כל דבר קטן. - -אנדי סבור שאפלטון בחר לכתוב בדיאלוגים לאור היחס בין הפילוסופיה לחוכמה - הפילוסופיה היא *אהבת החוכמה*, איך אינה יכולה להיפך לחוכמה באופן מלא. משום שהידע שלנו אינו יכול להיות מושלם ומלא, תפקידו של הפילוסוף הוא לחזור כל הזמן לראשיות, ולראות איך הפילוסופיה צומחת מהלא-פילוסופיה - מהדעה, מהיומיום. לכן הדיאלוגים הם מאוד מעגליים - אפלטון שואל, שוב ושוב, את אותן השאלות - *The same goddamned thing*. הפילוסופיה מתחילה שם, וכל הזמן חוזרת לשם. - -לכן סוקראטס אומר לעיתים תכופות, *palin ex arches* - *בואו נחזור להתחלה*. זהו מטבע לשון ייחודי שלו בעולם היווני העתיק. הפילוסופיה כל הזמן צריכה לחזור ולהצדיק את עצמה - ולכן לעולם אינה יכולה להיות דבר מוגמר, מקצוע. - - -החשבונאי לא צריך לשאול את עצמו כל הזמן מה זה מספר; המספר זה כלי שהוא ניתק, שייף, ומשתמש בו לכדי שלמות. לפילוסופיה אין את הזכות הזו. - -מעבר להצדקה הזו, הפילוסופיה נדרשת כל הזמן להתעמת עם תפיסות אנטי-פילוסופיות, כמו המשוררים. בתיאיטיטוס, אפלטון מתעמת עם העמדה שהידיעה כולה היא רק מתמטיקה. הפילוסופיה לא יכולה לנפנף את השאלות והביקורות האלה - היא חייבת להמשיך להצדיק את עצמה, מול אנשים מסוימים בעלי אופי מסוים. - -## פתיח -בפתיח הדרמטי של הדיאלוג, ישנו סוקראטס *אחר* - בחור צעיר, שהוא לא *ה-סוקראטס*. - -מושא הפתיח והדיאלוג, תיאיטיטוס, הוא דמות היסטורית חשובה בהיסטוריה של המתמטיקה. הוא מוכר לכל מי שחשב פעם על התופעה הזו של המתמטיקה משום שהוא בין הראשונים שניתח מספרים רציונליים - גילוי מרעיש במתמטיקה היוונית. עד לאותה נהקודה, היוונים הניחו שהמתמטיקה היא תחום טהור - *לוגוס* גרידא - שכל דבר ניתן להביע דרכו במספרים שלמים. ופתאום מבליח תיאיטיטוס ומגלה שישנם יחסים גיאומטריים *שלא* ניתן להביא במספרים שלמים. - -בשני העמודים הראשונים, אנו פוגשים את תיאיטיטוס הבוגר, רגע לפני מותו. הוא נפגע בקרב, ב339 לפני הספירה, ומובא באלנוקה לאתונה על ערש דווי[^17]. הפתיחה מושכת אותנו אחורה, לזמנים שבהם תיאיטיטוס היה צעיר, ילד פלא מתמטי. תיאודורוס משווה את המראה של תיאיטיטוס הצעיר לסוקראטס (מכוער, זוכרים?)[^18]. - -תיאודורוס גם הוא דמות חשובה. בשלב הזה, הוא אדם מבוגר, ומגיע מקירינייקה (Cyrenaica). תיאודורוס וסוקראטס חברים, ותיאודורוס עצמו אינו אתונאי - הוא מורה נודד. תיאודורוס לא מתלהב מהשיח הפילוסופי ולא נגרר אליו, אלא מנדב את תיאיטיטוס הצעיר במקומו. - -בדיאלוג מוצגים מגוון רחב של תחומים - אבל נשאלת השאלה: האם הם *ידע*? מהו בכלל *ידע*? המתמטיקה, אנו מסכימים, היא *ידע* - מה יכולה הידיעה להיות אם לא מתמטיקה? -הדיאלוג עוסק בנטייה של אנשי מקצוע לראות את העולם מבעד לעדשה שלהם - הפילוסוף רואה את הפילוסופיה בעדשה פילוסופית. איך תיאודורוס, שאינו פילוסוף, תופס את חברו סוקראטס - מחוץ לעדשה הפילוסופית? הוא בוודאי חושב שהוא *קצת wierdo* - כמו [קאליקלס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס#קאליקלס-הצדק-הטבעי). - -לפתיח יש כמה תפקידים חשובים: הוא מציג את הנושאים שיידונו בדיאלוג, את הדמיויות, ואת המסגרת - ואפילו לרמוז על הנושאים *שלא* יידונו בדיאלוג, אבל נושאים השלכות על התוכן שלו. ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה), למשל, מוזכר [המסע לסיציליה של אלקיביאדס, וחילול הפסלים](/כלליים/מלחמה/יוון#המלחמה-הפלופונסית). - -התיאיטיוס הוא דיאלוג דרמטי, וכאמור - עובר ממוצג למסופר, וערוך. - -### נושאים בפתיח - -בפתיח, טרפיון מחפש את אאוקלידוס בשוק, ולא מוצא אותו. הדיאלוג מתרחש במגארה - כשעה צפונה מאתונה כיום - ועוינת לה היסטורית. במאגרה ישנה אסכולה פילוסופית, שנוטה חזק ל[פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), ללוגיקה ומתמטיקה, ובטענה שידע הוא רק מה שניתן להביע בכלים מתמטיים. התפיסה הפרמינדאית שוללת מהם את הרעיון של *פוטנציה* - אפשרות מימוש; רק מה שממומש קיים. איך משהו שלא קיים בהוויה האחת יכול להיות ממומש? -זוהי מגארה על קצה המזלג - עיר מאוד מתמטית, פילוסופית, ובמידה רבה קצת סטטית. - -טרפיון ואאוקלידוס, למרות העוינות הפוליטית והפער העמדתי, הם חברים ותלמידים של סוקראטס[^20]. התפיסה הפארמינדית שלהם מקשה על הרעיון של **ידיעה עצמית - מהו בכלל העצמי בעולם סטטי? איך אפשר להכיר אותו?** - -בשיחתם של טרפיון ואאוקלידס, מוצגת לראווה גם הפטריוטיות של תיאיטיטוס - שנפצע בקרב בעד ארצו. תיאיטיטוס הפצוע מגיע למגארה לאתונה, חרף הניסיונות לשכנע אותו להישאר בגלל מצבו הקשה; הוא מתעקש להגיע הביתה לאתונה, ולמות מפצעיו שם[^23] (142a-d). בנוסף לאופי המהולל שלו[^24], תיאיטיטוס הוא גם גאון מתמטי, מה שמציף את השאלה: האם תיתכן, בלי האופי הטוב, גאונות מתמטית? - -הניסיון מראה לנו שכן; שאפשר להיות גאון בהרבה תחומים, מבלי להיות או-וואה גדול כבן אדם. האם בפילוסופיה יש אפשרות כזו? האם אדם יכול להיות פילוסוף ואדם *רע*?[^25]. נדמה כי אפלטון מחויב להגיד שלא - אדם רע אינו יכול להיות פילוסוף[^26]. - -נדמה כי הפער הזה מתאפשר במתמטיקה, שיכולה להיות מוגבלת - זכות שהפילוסופיה לא יכולה להרשות לעצמה. - -נושא נוסף הוא ה*פלא*[^19]. הפלא הוא נושא חשוב בדיאלוג: עצם זה שהדמויות נפגשות בכלל זה פלא, תיאיטיטוס עצמו הוא פלא[^27], וכמובן, הפילוסופיה היא סוג של פלא. *פלא* מוזכר רק בפתיחה שבע פעמים. - -!!! warning "" - שימו לב לנושא ש*לא* מופיע בתחילת הדיאלוג - המתמטיקה! - -הפליאה של הפתיח טרפיון ואאוקלידוס מוצאים אחד את השני מציפה נושא נוסף - **איך בכלל מכירים משהו, ואיך מכירים את עצמנו?**[^22] - אבל הוא לא מתקדם בדיאלוג. - -העריכה של הדיאלוג מעלימה מעיניו עובדה עלילתית חשובה, בסוף הדיאלוג. סוקראטס אומר שם לתיאיטיטוס - [שנאלץ לעזוב בכדי לעמוד בפני בית המשפט](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה), ולקבל את כתב האישום שלו. כשאאויקלידס מתאר את התיקונים שעשה בדיעבד, סוקראטס כבר בכלא, נאבק על חייו - ועומד להפסיד. ההקשר הזה נמחק לחלוטין בעריכה של אאוקלידס! - -אם אין דבר כזה *פוטנציה* - האם אפשר לדבר בכלל על הנפש - משהו דינאמי, מתשנה, *בכוח*? הנפש, הרי, היא אוסף של יכולות שאנו *יכולים* להוציא אל הפועל. הנפש היא דבר חמקמק - לא רק שהיא לא דבר חומרי, היא גם דבר מאוד פוטנציאלי; איך מכירים משהו כזה בכלל? בדיאלוג מוצגים שני מובנים של הכרה: *ידיעה* - *Epistêmê* - המילה היוונית למדע, ו*הכרה* - *Gnosis* - מה שאנחנו יודעים על עצמנו, או על מישהו אחר[^21]. אחד הנושאים בדיאלוג הוא הבדל בין שני מובני ההכרה האלה - האם יש לנו את שניהם בדבר הנפש? איפה יושבת הנפש על הרצף הזה? נדמה שאפלטון סבור שבדבר הנפש, יש לנו רק *הכרה*, ולא *ידיעה* - ועצם ההכרה במגבלה הזו היא הכרה עצמית. - -המתמטיקה היא בוודאי *ידיעה*, סבור אפלטון, אבל הנפש היא רק *הכרה*. מה ההבדל ביניהם? האם אחד יותר טוב מאחר? - - -נושא נוסף בדיאלוג הוא פנאי[^28] - לטרפיון ואאוקלידוס יש פנאי, ולכן הם נשארים במגארה וקוראים בשיחה. הפנאי במובן האפלטוני הוא לא רק ארגון לוח זמנים מוצלח, אלא חוסר דחיפות מסוים - אף אחד לא מנסה להבין *מהו הטוב* מהיום למחר, אלא כעיסוק עיוני טהור, חופשי מאילוצי הישרדות יומיומיים. הדיון בדיאלוג כולו יוצא מנקודת הפתיחה הזו, של *פנאי* - פנאי שאין לסוקראטס, העומד בפני משפט - אך הוא מוצא אותו בכל זאת, אפילו כשהוא [עומד בפני מותו בכלא](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון)[^29]. - - -### פתיח שני - -עכשיו אנחנו נכנסים לדיאלוג המוצג (143d). סוקראטס ותיאודורוס משוחחים בקירינה[^30], שם סוקראטס מצהיר שהוא מעוניין לדעת מה חושבים הצעירים על דברים כמו גיאומטריה או פילוסופיה היום. הוא אינו מוטרד מהצעירים בקירינה, אלא רק מאתונה - כמו תיאיטיטוס, בסוקראטס יש משהו אתונאי מובהק, אבל גם משהו נודד. - -תיאודורוס, לעומתו, נודד לחלוטין: הגיאומטריה היא בינלאומית, ותיאודורס הולך לכל מקום שמבקשים אותה (143d). - -סוקראטס מבקש לדעת מי מהצעירים האתונאים תיאודורוס מעריך - והלה מזכיר מיד את תיאיטיטוס ומהלל אותו[^18]. אחרי סבב שבחים מרהיב, סוקראטס שואל *מי אבא שלו*[^31], ותיאודורוס, מתמטיקאי כזה, משיב שהוא לא זוכר (144a-b). - -למרבה המזל, תיאיטיטוס בדיוק מתקרב - וסוקראטס מזהה (*Gnosis*) אותו, וזוכר את אביו, מסוניום[^32]. סוקראטס מכיר את כל הרכילות על תיאיטיטוס: מי אבא שלו, איזה מן אדם הוא, ואת זה שאבא שלו השאיר לו הרבה כסף. תיאודורוס לא יודע את כל זה (חוץ מכסף) - רק את הצד העיוני - אבל סוקראטס מבקש להכיר את תיאיאטיטוס במלואו[^33] (143c). - -סוקראטס מבקש, דרך תיאיטיטוס, ללמוד על עצמו - תיאודורוס טוען שהם מאוד דומים. אולם, תיאודורוס לא מומחה בזה - רק בצד העיוני[^34] - ולכן סוקראטס קורא לתיאיטיטוס, כדי לבחון את הסוגיה בעצמו. שימו לב לדמיון פה - כמו שתיאיטיטוס דומה לסוקראטס אבל אינו סוקראטס, כך גם הדיאלקטיקה של תיאודורוס דומה לפילוסופיה אבל אינה פילוסופיה, וכך גם המתמטיקה דומה לפילוסופיה אבל אינה פילוסופיה. יש הבדל בין מה שפאסקל קורא לו *Espirit geometrique* ל*Espirit de finesse* - הרוח הגיאומטרית למעיין יכולת דיוק כזו - היכולת האינטואיטיבית-כמעט של לדייק באיך לחיות טוב[^35]. הנה עוד קיפול בעייתי בשאלה שלנו, *מהו ידע*. - -השאלה *מהי ידיעה* היא השאלה המנחה[^36] בדיאלוג (145c). סוקראטס מתאר כיצד הוא יודע הרבה מהתחומים הגדולים - אבל יש *משהו קטן שחסר לו*, שאולי תיאיטיטוס ידע. הוא שואל את תיאיטיטוס ההמום - האם *ידע* ו*חוכמה*[^37] הם אותו הדבר? (145d-e) סוקראטס סוחט ממנו שכן; אבל אז - מהי בכלל הידיעה? (146a) משהו מסוים? סך? יחס אל ידיעות אחרות? מה זה בכלל? - -## השאלה המנחה - מהו ידע? -סוקראטס פונה לתיאיטיטוס כמי שלמד את הגיאומטריה, המתמטיקה וההרמוניה (145c), אבל מתאר מחסום[^38] שעדיין נתקל בו - *מהו ידע?* - -תיאיטיטוס מניח תחילה זיהוי בין ידיעה - תחום מצומצם ומסוים - לחוכמה; מי שעוסק במקצוע כזה או אחר, ויודע אותו, הרי הוא חכם. - -סוקראטס אינו מסכים עם הזיהוי הזה. *מהו ידע?*, הוא שואל. *מי יודע? מדוע כולכם שותקים? האם השאלה שלי **גסה** מדי?*[^39] תיאודורוס משיב שאינו רגיל ל*שיחות מסוג זה*[^40]; המתמטיקאי אינו רגיל להשיג ידע דרך שיח, ומפנה דרכו לצעירים[^41], לחובבנים[^42] - המשוגעים לדבר (146A-C). - -תיאיטיטוס עולה, ומשיב בדוגמאות רבות (146D), אותן דוחה סוקראטס כידע[^43]: הוא משיב שאינו שאל *של מה* יש ידיעה, אלא *מהי הידיעה*. - -## ההגדרה הראשונה - -### דוגמת הבוץ -סוקראטס מושל את הידיעה ל*בוץ* (147). אם נשאל *מה זה בוץ*, ונשיב - יש בוץ לקדרות, ובוץ לבנייה, ובוץ לרב-המלאכה - זו לא תשובה טובה; התשובה המתבקשת היא, *אדמה מעורבבת עם מים ביחסים מסוימים* - זהו הסבר פשוט[^44]. אין צורך לפנות לסוגי הבוץ השונים כדי להבין מה זה *בוץ*. הידיעה היא ניתוח אנליטי[^45], פירוק עד הסוף והבנה של השלם כסך כל מרכיביו. - -אלא שיש בעיה גם עם המודל הזה לידיעה. נניח ונפרק ונפרק ונפרק, ובסוף [אין שם כלום](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה#תפיסת-הריקות). לא תהיה לנו ידיעה לעולם - רק ניתוח אינסופי לחלקים. מנגד, ייתכן וישנם יסודות אטומיים בסיסיים - אבל אז כיצד נכיר אותם במלואם? איך ננתח *אותם*? זו, במובנים רבים, בעיה מרכזית מדיאלוג, שסוקראטס יעמוד עליה בהמשך. - -אולי, מנגד, הידיעה מורכבת גם מידיעה אינטואיטיבית? מעיין מבנה דו-קומתי, עם הפרדה בין אנליזה לתפיסה אינטואיטיבית? זה נשמע קצת הוקוס-פוקוס, קצת כמו האידאות; אנו פשוט *תופסים אותן בהבנה שכלית*. אולם, ייתכן וזה אכן המצב אצל אפלטון - וכך אובדת הידיעה במלואה. - -### דוגמתו של תיאיטיטוס -תיאיטיטוס מתיימר להבין את הדוגמה של סוקראטס, ומציע דוגמה משלו (147D), מתמטית, שלמד מתיאודורוס. אם ניקח מספרים מסוימים - נניח 2 - נעלה אותם בריבוע ונקבל ריבוע, ששטחו 4. מנגד, מספרים אחרים - כמו פי - אם נעלה אותם בריבוע, נקבל עיגול; לא ניתן להביע את היחס בין פי בריבוע. תיאיטיטוס הבין שניתן לחלק את המספרים לשני סוגים[^46], אך בכל זאת לגבב אותם לדבר אחד - גם בהקשר הידיעה ניתן לכאורה לעשות כן; אבל, אומר תיאיטיטוס, אני *לא מצליח לעשות את זה*, ואני לא מצליח לשחרר מכך שאני לא יכול לעשות את זה (148). - -תיאיטיטוס נמצא במעיין מאבק - יש לו רעיון תקוע בראש, והוא אינו מצליח להביא אותו לכדי שלמות, לכדי ביטוי. כאן נכנס אחד המשלים הכי יפים ומפורסמים של סוקראטס. - -!!! info "" - [מאמר - הדוגמה המתמטית ב*תיאיטיטוס*](/burnyeat_the_philosophical_sense_of_plato.pdf) - - -### סוקראטס כמיילדת -אנחנו נסתכל על המשל גם בתוך הדיאלוג, וגם מגובה 30,000 רגל כדי לראות איך אפלטון בונה משלים. - -המשל, יחד עם [האפולוגיה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה), ה[גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס), ה[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) וה[פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון), הוא אחד המקומות הבודדים שסוקראטס נותן תיאור *חיובי* למסע הפילוסופיה שלו, לידיעה שיש לו. - -סוקראטס מספר שאימו, פינארטה, הייתה מיילדת, ו*גם לו יש את האומנות הזו* (149A). זה פשוט לא נכון; לסוקראטס אין את האומנות הזו, והטענה הזו היא הטעייה מכוונת בכדי לעורר מחשבה. - -*אני מוזר*, אומר סוקראטס, *ואני גורם לאנשים לחוש מבולבלים*[^47], מחוץ למקומם. אולם, עצם הנוכחות של האומנות הזו אצל סוקראטס היא קצת מחוץ למקומה: בעולם היווני, מיילדות היו נשים מבוגרות יותר, שכבר ילדו ואינן יכולות ללדת - בכדי שיהיה להן ניסיון. - -כאן מתחילים היסודות הלא-מוכרים במשל של סוקראטס. *אני תמיד הייתי עקר*, אומר סוקראטס בהקשר לחוכמה (150D). הכיצד ייתכן שסוקראטס מיילד, אם הוא עצמו לא ילד אף פעם? סוקראטס רומז שמה שהוא יוצא מתיאיטיטוס אינו תינוק, בריא, שלם - אדם - אלא משהו אחר. - -סוקראטס מכביר לטעון שיש לו ידע נוסף - הוא יודע לזהות *מתי* מישהו בהיריון, מיד - משהו שאפילו מיילדת לא יכולה לעשות (149B-C). הוא טוען למעשה שהוא מזהה שתיאיטיטוס בהיריון עם רעיון כלשהו לגבי מה זה ידיעה. - -סוקראטס אפילו מוסיף שהוא יודע *לשדך* כל שיוולדו הילדים הטובים ביותר - משהו שבכלל לא אפיין את היולדות בעולם היווני. הוא טוען לא רק לילד את הרעיון - אלא גם לזווג בין ההורים! זו טענה ממש מוזרה. - -הוא טוען שביכולתו לזהות אילו מהילודים *אמיתי*. זה כבר ממש מוזר; למה מלכתחילה להשתמש במשל הזה, שאינו תואם עד הסוף? - -לכאורה, סוקראטס מבטיח לתיאיטיטוס תוצאה חיובית - בוא ללמוד איתי, ותוליד ילד רוחני מושלם. אבל סוקראטס לא יכול לדבר כזה; הוא אינו יכול להבטיח רעיונות מושלמים. למעשה, הוא אומר, שישפוט את הרעיון, ואם הוא אינו אמיתי - יהרוג אותו! -הוא טוען שיש לו את היכולת לראות את נפש האדם, לזהות שהוא הרה עם רעיון, ומצליח - כמו שהמיילדות יכולות להאיץ או לעכב לידה, בלחשים ובשיקויים - להוליד את התינוק. - - -סוקראטס מציג את עצמו, כאמור, כעקר - אך הוא טוען שיש לו יכולת מיוחדת - לאפשר *לאחרים* להוליד, ולהשתפר בכך. זה הדבר ש*מוזר* בסוקראטס: הוא מוזר בכך שאינו יודע, אך מאפשר לאנשים לדעת, וללכת להשתפר. הוא אפילו טוען בהמשך הדיאלוג שאלו שעוזבים אותו מיד מתדרדרים, עד ששבים אליו שוב להשתפר. - -בטענה של סוקראטס יש אלמנטיים מאוד [סופיסטיים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים). סוקראטס מנסה לשכנע את תיאיטיטוס ללמוד איתו, בטענה שיעזור לו להוליד ילדים רעיוניים - אבל פתאום מתברר שהוא בכלל לא יכול לעשות את זה![^48] למה להוליך את תיאיטיטוס המסכן בפח? - - -### הסבל בדיאלוגים אפלטוניים -> Pathei Mathos, אומר סופוקלס ב*אדיפוס המלך* - *הסבל מלמד* - -האדם הטוב - המרשים, המלומד - חייב *לסבול* כדי להיהפך למי שהוא. נדמה שאפלטון מסכים עם העיקרון הזה, ובונה עליו את הדיאלוגים. כנראה, חושבים אפלטון וסופקלס, ש*אין דרך אחרת*. - -ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה), דיוטימה מתארת שכדי להגיע לאידאה של היופי, אנחנו חייבים לטפס בכל סולם האהבה - להתחיל מגוף אחד, להתאכזב ממנו, לאהוב גופים רבים, נפש, ולבסוף - ידיעות. אין דרך אחרת לקבל את האידאה של היופי - אנחנו חייבים לטעות, לסבול, כדי להגיע לשם[^49]. - -המסקנה פה מוזרה, וקשה - אנחנו לא נלמד, אם אנחנו לא נטעה, בהכל חוץ מתחומים מאוד מאוד מסוימים - כמו המתמטיקה. אפלטון נותן ביטוי למבנה הזה בדיאלוגים - בכולם יש איזושהי תקלה, משהו מוזר, שמכריח אותנו לקרוא שוב. למשל, ב[משל המערה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-המערה) - סוקראטס שואל, *מה אם מישהו יוציא אותנו מהמערה בכוח*? מאיפה *הוא* הגיע? וכשאותו האדם חוזר למערה, פתאום האנשים במערה מסתובבים, מדברים אחד עם השני - קודם לא ראו זה את זה כלל. מה קורה פה? אלפטון מציג את הבעיה, ולא נותן את ההסבר. - -האומנות הסוקראטית, כפי שהיא מוצגת במשל המפורסם הזה, מוצגת כשילוב של כמה סוגי ידע: - -- הכרה (Gnosis) -- אומנות (Techne) -- ידיעה (Episteme) -הידיעה היא הרכיב המוזר פה - סוקראטס *יודע* שאין לו ידע. התמהיל הזו כולו אינו יציב - והוא זה שמבדיל אותו מהסופיסטים. סוקראטס יודע לשכנע, להפיל, ולשחות ברטוריקה, בדיוק כמו הסופיסטים - אבל סוקראטס *יודע* שאין לו ידע, והסופיסטים לא. - -למרות כל המוזרויות של המשל - חוסר ההתאמות שלו, הניתוק שלו מסוקראטס - נדמה לנו שהוא מתאים לעיסוק הפילוסופי. כיצד? - -ברעיונות, כמו בילדים, יש משהו משלנו. אנחנו מושקעים בהם במאה אחוז, ונגבה אותם באופן מלא, ויהי מה. כאן היא חשיבותו של סוקראטס כמיילדת מוזרה כזו, שתקטול רעיונות לא אמיתיים - - -> The courage to attack your own convictions- that's courage! - -> *ניטשה* - -סוקראטס מזכיר את המילה *אל* לעיתים תכופות בדיאלוג. הוא מבקש לטעון שהוא, כמו האל, אינו צר עין, ואינו מסתיר מתיאיטיטוס את האמת - ולכן, שלא יכעס עליו אם הוא קוטל את הרעיון שלו (150E). סוקראטס מחקה כך את האל[^50] - -## ההגדרה השנייה -ב151E, תיאיטיטוס נותן לנו את ההגדרה השנייה של תיאיטיטוס למה-זה-ידע: - -> Whoever knows something perceives that which he knows, and as it now -appears, knowledge is nothing else than perception -> p.14, para. 151E - - -תיאיטיטוס מזהה *Epistêmê* כ*Aisthesis*[^52] - תפיסה. משל המיילדת נועד להוביל את תיאיטיטוס להפיק *Doxa* כזו משלו בדבר מה היא ידיעה. - -אנחנו נראה שהגדרה זו נולדה מתוך *שכחת הידע האישי שלו*, ו*שכחת הידע המקצועי שלו*. ב148E, תיאיטיטוס מתאר כיצד אינו מצליח להגיע לידיעה. הוא אומר ש - - -> I don't know, Socrates, what, however, I've experienced I say - -> p.11, para. 148E - -תיאיטיטוס מכיר בפער מסוים בין מה שהוא יודע ומה שהוא חווה. אבל ההגדרה שהוא נותן *עכשיו* עומדת בניגוד גמור לפער הזה! - -תיאיטיטוס בטוח כעת שידיעה היא פעולה פשוטה, וחד-חד ערכית - היא *איננה אלא* תפיסה. הפיתולים המשונים שסוקראטס יבצע כעת נועד כדי להכניס את תיאיטיטוס ל*Aporia* ולהכריח אותו להסתכל אל תוך עצמו. הוא מנסה לשדל את תיאיטיטוס לתת הגדרה *מתמטית*, ולערער עליה - דווקא *בגלל* שהוא מתמטיקאי. - -המהלך של סוקראטס אינו נקי לוגית - הוא מלא בטריקים סופיסטיים. - -*נראה לי* (Dokei Moi[^54]), אומר תיאיטיטוס, ש*היודע* (Epistamenos) ביודעו משהו חש (Aisthanesthai)... *עתה נראה לי* (Phainesthai[^53])... - -*Aisthesis* ו*Episteme* מאופיינים בוודאות - מה שנראה לנו, או מה שאנחנו קולטים בחושים, נראה לנו ודאי. במילים שבוחר תיאיטיטוס יש ודאות גמורה. - -*Phainesthai* ו*Dokei* הם רכים יותר - *נראה לי*, *נדמה לי* - סייג מסוים מ*Episteme* או *Aisthenesthai*. ההגדרה של תיאיטיטוס, שהוא מצפה שתהיה חד-חד-ערכית וחותכת, מלאה במילות סייג כאלה. היא נובעת ממהנחה ש*ידיעה* חייבת להיות *ודאות* - דבר חותך ומוחלט. סוקראטס שם לב שההגדרה אינה באמת של תיאיטיטוס - היא הושתלה בידי מישהו אחר. כדי לחשוף זאת, סוקראטס משתמש במהלך פדגוגי, פסיכולוגי. - -ב151E, סוקארטס שואל - *Perception is knowledge*? ותיאיטיטוס משיב בחיוב. אבל ההגדרה פה בעצם שונה - לאן הלך ה*נראה לי*, *כפי שזה נדמה לי*, *כאשר מישהו יודע*... לאן הולך כל זה? סוקראטס לקח רק את הסיפא - זה לא בדיוק אותו הדבר. מה גם, שמדבריו של תיאיטיטוס לא נובע *שידיעה היא בדיוק תפיסה* - ייתכן עדיין שאלו שני תהליכים קוגניטיביים שמופיעים בהתאמה. תיאיטיטוס לא ער, עדיין, לסילוף הזה של ההגדרה שלו. - -ומה בדבר כל שאר המונחים של תיאיטיטוס - *Dokei* ו*Aisthenesthai* הם ידע? *נדמה לי*, ו*נראה לי* - מאיפה הם נובעים במבנה של תיאיטיטוס? אם ידיעה היא סוג של תחושה, מה כל אלה? - -בואו נסתכל שוב על ההגדרה החדשה. *ידיעה איננה אלא תחושה*. ואיפה התחושה ב*מתמטיקה*, שבהגדרה אי אפשר לחוש? זוהי רעידת אדמה אפיסטמית למתמטיקה (זכרו, תיאיטיטוס הוא מתמטיקאי - זה מה שהוא עושה כל היום!). האם אנחנו *מרגישים* ש`2+3=5`? זה לא נראה ככה? זה זיהוי שכלי - לא תחושתי. - -### הזיהוי עם פרוטאגורס -ב152, חושף סוקראטס את ההגדרה של תיאיטיטוס כ[זו של פרוטאגורס](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref15) - *האדם הוא קנה המידה* של כל הדברים. הוא מכביר לזהות את האמרה הזו כתורתו של [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), שמגובה במשורר הומרוס. מאיפה מגיעה הקפיצה הזו? למה סוקראטס בונה את המגדל הזה ומטיח אותו בתיאיטיטוס? - -!!! info "" - מ30,000 רגל - הקפיצה הזו היא חלק מההולדה הסוקראטית - להכניס את תיאיטיטוס ל*Aporia*. - -הוא מנסה לשאול את תיאיטיטוס - *כיצד משהו יכול להיות אחד*? מתמטיקאי *אמור* לדעת את זה. סוקראטס מראה ש*אפשר* להיות מתמטיקאי גדול מאוד, בלי לדעת בכלל - מה הוא אחד? בכך, היא חורגת מהפילוסופיה; היא אינה מודעת לעצמה. - -בהמשך (161C), טוען סוקראטס - אם פרוטאגורס צודק, הרי שכל העיסוק שלי חסר תועלת. ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה), [אריסטופאנס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה#אריסטופאנס) נותן נאום יפה, שאריסטופאנס ההיסטורי לא אמר אף פעם. אפלטון שם בפיו עמדה חזקה מאוד - הפילוסופיה איננה אפשרית. במהלך פרוטאגוראס-היראקליטוס-הומרוס הזה, מציג סוקראטס את העמדה ש*אין ידע במובן שפילוסופים מחפשים ידע* - ידע קבוע ונצחי. אבל נחשו מה - אין דבר כזה! - -כדי למשוך אליו פילוסופים צעירים, כמו תיאיטיטוס, סוקראטס צריך להתעמת בשיא הכוח עם העמדה הזו, של המשוררים - *הומרוס והצבא שלו*. בפילוסופיה, בניגוד לפוליטיקה, אנחנו צריכים להתעמת עם העמדות האנטי-פילוסופיות - בכדי להגן על הפילוסופיה, סוקראטס חייב *לכתוש* את הפילוסופיה. הוא כותש בצורה דומה את המתמטיקה - *יש בה בכלל מה לדעת?*[^55]. - -סוקראטס מנסה לגרור את תיאיטיטוס ותיאודורוס להומרוס-היראקליטוס-פרוטאגורס כדי להוכיח אותם - זה לא רק למתפלספים; אם הכל באמת זורם, אז כל הדבר הזה, המתמטיקה - היא אשליה, תרכובת. ומי מרכיב דברים שכאלה? *האמנים*, כמו אריסטופאנס - לא הפילוסופים. - -פרוטאגורס אומר שהאדם הוא קנה המידה לכל הדברים[^56]. למה הוא מתכוון? אילו מן דברים? איזה אדם? אדם מסוים, או האנושות עצמה? לא ברור למה פרוטאגורס עצמו מתכוון - אך סוקראטס מפרש אותם כ - - -> **כל** אדם **בעצמו** הוא קנה המידה **של כל הדברים** - -זהו הפירוש *הכי קיצוני* לעמדה של פרוטאגורס (שלא יכול להגיד עליה כלום, כי הוא כבר מת - בשלב הזה ובטח עכשיו). תיאיטיטוס, המום ונבוח, מסכים. - -נניח ושני אנשים עומדים מול הרוח, מדגים סוקראטס. לאחד מאיתנו היא חמה, ולאחר - קרה. פרוטאגורס יגיד שהיא חמה לאחד וקרה לאחר - אין מה זה *הרוח בעצמה*. מה ש*נראה לכל אחד*, הוא *נתפס לכל אחד* - *Phainesthai* הוא *Aisthanesthai* - *Appear* is *Perceive*. - -תיאיטיטוס מקבל את הזיהוי הזה בכניעה. למה הוא לא מתנגד? תיאיטיטוס לא התכוון הרי לכל המהלך הזה. - -אם מה שנדמה לי הוא מה שאני תופס, ומה שאני תופס הוא מה שיש, הרי שמה שאני תופס הוא מה שישנו - אין שום אפשרות **לטעות**[^57]. אם הרוח קרה, היא קרה, ואם היא חמה, היא חמה - אין *מה הרוח* - אני לא יכול לטעות בה. סוף סוף - הגדרה של ידע שהיא חותכת! התחושה הזו קוסמת לתיאיטיטוס - הרי הגדרה של ידע שהיא, כמו המתמטיקה, חותכת לחלוטין. - -הודאות הזו גובה מחיר כבד - הידיעה *פרטנית לחלוטין* - כל אחד מאיתנו תקוע בראש שלו, וזהו. תיאיטיטוס עיוור למחיר הזה, שסביר שלא יוכל לסבול - אתם עם המתמטיקה שלכם, ואני עם המתמטיקה שלי. - -### הזיהוי עם היראקליטוס - -אם הידע הוא פרטני, נשאלת השאלה - מי אנחנו? תיאיטיטוס רוצה ודאות מוחלטת[^58], ועכשיו סוקראטס גובה ממנו את המחיר. - -(152D) סוקראטס שואל - האם עמדתו של פרוטאגורס עומדת? הוא מציג אותה כעמדה המוסכמת של כל החכמים (*חוץ מ[פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס)*) - *שום דבר איננו אחד - שום דבר איננו הווה - הכל מתהווה, הכל בתנועה, הכל זורם* - זו העמדה של המשוררים, ולכן הוא מכתיר את הומירוס כגנרל שלהם. העמדה הזו היא הבסיס לטענת המשוררים, יריביהם המרים של הפילוסופים - שהם יודעים, והפילוסופים לא יודעים. - -העמדה הזו יותר מוכרת, יותר מוסכמת, עד היום[^55]. למה? בואו ננסה להבין את העמדה, לדעת את האויב. - -אם הידע סובייקטיבי לחלוטין, אז האדם הוא קנה המידה. אבל האדם לא היה תמיד, ולא יהיה תמיד. אם אנחנו המצע, ואנחנו לא תמיד, המסקנה ברורה - *הכל* זורם. המשוררים, שמציב אפלטון כנגד הפילוסופים כיריב ראוי - מתוקף מודעתם העצמית, יגידו - הידיעה היא לא דבר קבוע, היא דבר שנוצר - ואנחנו היוצרים. - -בהנחה הפילוסופית היוונית, הבסיס הוא נצח - הטבע הוא נצחי, וטבע האדם הוא נצחי, ולכן ניתן לדעת אותו וראוי לחתור אליו. העמדה המטאפיזית שמאפשרת לשירה להיות חוכמה היא ההפוכה - שאין נצחי, אלא נוצר, והחוכמה היא לא הגילוי, אלא היצירה. - -סוקראטס מתייחס לעמדה הזו ברצינות. *מה עם הכל **באמת** זורם?* תהליכים טבעיים? מספרים? אלים? הכל. ב153, סוקראטס שואל - האם אש היא לא מתנועה? האם לידה היא לא תנועה? האם בריאות היא לא תנועה? האם *למידה* היא לא תנועה? נדמה שהסימנים האלה משכנעים את תיאיטיטוס; הוא עוד לא רואה את הבעיה - גורלה של המתמטיקה. - -### דוקטרינת ביטול האחדות - -אצל [פראמנידס](), תנועה ושינוי הם אשליה. אצל [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), התנועה היא יותר בסיסית - כל קביעות אינה אלא נגזרת שלה[^59]. - -למה בכלל סוקראטס גורר את זה לכן? -אם ידיעה אינה אלא תחושה, תחושה היא נגזרת של זה שחש אותה - מי שחש *הוא* קנה המידה. אם זה אכן המצב, לא ייתכן קנה מידה מחוצה לי - אחרת אינני קנה המידה. ואם רק אני הוא קנה המידה, ואני מתשנה כל הזמן, הרי שאין משהו בסיסי יותר, רמה מטאפיזית בסיסית שנשארת היא עצמה. העמדה הזו חותרת תחת הרבה דברים שאנחנו מאמינים - החושים, האני, השפה והיומיום. - -#### ביטול אחדות החושים - -(153E) אם נקבל את העמדה שלך, אומר סוקראטס לתיאיטיטוס, לא יכול להיות משהו כמו *לבן* מחוץ לעיניים שלך - ואין בכלל עין. יש שני זרמי תנועה - אחד מהעין, ואחד מהעולם - והמפגש ביניהם הוא תחושת הלובן[^60] - הוא אינו קיים אלא כשאני מסתכל עליו. ואם זה ככה, כמובן שאיני יכול להיות טועה - אם אני רואה לבן, הרי שאני בטוח בכך שאני רואה לבן. סוקראטס מעניק כאן לתיאיטיטוס בדיוק את מה שהוא רוצה. - -(154A) ואם זה אכן המצב, והלובן קיים רק ברגע התחושה שלנו - מי אמר ש*אני* קיים, מחוץ לרגע התחושה *שלי*?[^61] - -בכדי לחוש זמן (*inner time consciousness*), התנאי הבסיסי הוא שאנחנו נהיה אותו הדבר לאורך אותו הזמן; אף אחד לא חש את עצמו *כזורם*, אלא את עצמו *בזרימה*. אבל העמדה שעולה כאן לא מאפשרת לנו את זה - אנחנו נפגשים *עם עצמנו* בכל חוויה חושית כזו[^62]. - -סוקראטס מבקש את אישורו של תיאיטיטוס, תוך שהוא בונה איתו את העמדה - ובינתיים, תיאיטיטוס מסכים. - -(154C) סוקראטס מציג לתיאיטיטוס כמה היגדים, לשקול כנגד העמדה החדשה: -- שום יש אינו יכול לגדול או לקטון כל עוד הוא זהה לעצמו -- דבר שאליו לא התווסף וממנו לא נגרע שום דבר, הרי הוא לא משתנה -- מה שלא היה בעבר, לא יכול להיות אלא אם הוא יתהווה - -תיאיטיטוס חושב שביומיום אלו היגדים שהוא מאמין בהם (ומי לא? הם די מובנים מאליהם). אלא שהם מחייבים הנחות מטאפיזיות עשירות: ישים מורכבים, שיש להם בכל זאת זהות, לשרוד שינויים, לקבל ולהשיל זהויות תוך שמירתן. אבל הדברים האלו לא מחזיקים מים בעמדה ההיראקליטאית-פרוטאגוראית, שדוחה כל אחדות. - -היראקליטוס, ובמיוחד פרוטאגורס, לא מבדילים בין חשיבה לתפיסה חושית. פרוטאגורס מוכן ללכת רחוק יותר מתיאיטיטוס - הוא מסכים לדחות כל אחדות, ותיאיטיטוס לא. - -#### ביטול אחדות האני - -(155C) ואיך זה יכול להיות, אומר סוקראטס, שבינואר אני יותר גבוה מתיאיטיטוס, ובאוגוסט אני כבר נמוך יותר - למרות שלא קרה לי שום דבר?[^63] כאן תיאיטיטוס נכנס ל*אפוריה*; איך אנחנו שומרים על זהותנו תוך כדי שינוי? זו השאלה שהציתה את [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) לחקירה שלו ב[מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה), [פיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה) וכמובן ה[אתיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). את אריסטו, הפלא הזה שולח עד לאל, כדי להסביר קביעות בתוך השוני; סוקראטס בוחר מצידו בכיוון ההפוך. - -> For nothing else \[wonder\] is the begining of philosophy - -> *155D* - -(155E) סוקראטס מתריע מתיאיטיטוס שאיש לא יקשיב[^68], ומציג את העמדה החומרנית: מה שיש הוא מה שאנחנו יכולים לחוש. תיאיטיטוס, כמתמטיקאי, בוודאי אינו דוגל בעמדה הזו, ששוללת את עצמה מיד: היא הרי טענה, וטענות לא ניתן להחזיק (פיזית). - -(156A) אבל, המתנגדים האחרים מתוחכמים יותר, אומר סוקראטס, והם אומרים - *הכל בתנועה*[^64]. מה שיש בעולם, הם אומרים, זו זרימה משני סוגים - זרימה שיכולה ליצור, וזרימה אחרת שמעוצבת - *טבע טובע וטבע טבוע*[^65]. שום דבר אינו עומד בעצמו[^66]. - -> Nothing is itself by itself - -> *157A* - -#### ביטול אחדות השפה והיומיום -סוקראטס דורש להסיר מהשפה את ה**להיות** (be) - אין *להיות*, יש רק *להתהוות*, להיהפך. איך אפשר להתייחס לדבר כאילו הוא בעצמו, עצמאי? כל דבר הוא כמו בועת המים על פני הים - מתנפץ ונעלם ברגע. - -> "Be" must be removed from everywhere - -> *157B* - -תיאיטיטוס אינו משוכנע שסוקראטס מדבר ברצינות (157C). סוקראטס משיב שהוא אינו אלא המיילדת, ושואל - האם העמדה מרצה אותו? תיאיטיטוס, למרות רתיעה מסוימת, מסכים; אולי אין דבר כמו *טוב*, ו*יפה*, אלא רק זרימה. הוא לא מוטרד מכך במיוחד - אבל הוא לא שם לב שגם המתמטיקה נופלת בפח - המתמטיקה לשיטתו גם היא טובה ויפה; אם אין טוב ויפה, למה בכלל לטרוח עם מתמטיקה? - -תיאודורוס ותיאיטיטוס חושבים שהמתמטיקה טובה ויפה, ושהם יודעים יותר טוב ממך. אבל אם נקבל את העמדה הפרוטאגוראית, השיפוט שלי, שאינו אוהב מתמטיקה, אינו נופל ממנו בכלל; אני לא חושב שהיא טובה ויפה, אז בשבילי היא לא טובה ויפה. המתמטיקאים, כמובן, לא אוהבים את זה. - -(158A) סוקראטס ממשיך להקשות. מה בדבר אנשים שחולמים? [איך אנחנו מבדילים בין שינה לחלום?]() כשסוקראטס החולה חש שהיין הוא מר, וסוקראטס הבריא חש שהיין מתוק, אזי ששניהם ישנם, ואין איזה יין כשלעצמו (160A). *אני* לא אהיה אותו סוקראטס כחולה וכבריא - זה שני סוקראטסים שונים! אם תוותר כך על הזהות העצמית שלך, במובן מסוים, אתה לא יכול למות - הסוקראטס החולה אינו סוקראטס אלא בשם. - -התחלנו מ**ידיעה אינה אלא תחושה**; אבל **אין תחושה בלי האדם שחש**, ולכן **האדם הוא קנה המידה** של מה שהוא חש. אבל, **האדם תמיד בתנועה**, ואם אין קנה מידה אחר, **הכל נמצא בתנועה** - יש רק זרימה, וזה הדבר הקבוע וזהה היחיד. כל דבר אחר הוא תופעה חולפת, חסרת מעמד מטאפיזי[^67]. - -(160E) והאם זה הילד של תיאיטיטוס? תיאיטיטוס מאמץ אותו - *זה שלי*. - -אין דבר מעבר לתנועה - שניתן למדוד במספרים, אבל לא לקבע - והיא מביאה עמה ידע וודאי ומוחלט: אין שום אפשרות לטעות. - -זכרו - תיאודורוס מעיד על תיאיטיטוס שטבעו *זורם כמו שמן זית*, בשקט ובשלווה. סוקראטס הטיח בו בהתאם עמדה זורמת. - -כעת, סוקראטס מוכן לבחון את הילד - ואם צריך, להרוג אותו. - -### תחילת ההפרכה -תיאיטיטוס תופס במתמטיקה מעיין אוורסט, חסין משאלות של *טוב* ו*יפה*, להן הוא מייחס מעמד אפיסטמי נמוך יותר - אז וגם היום, *מדע* נתפס כדבר קשה ואמיתי יותר. כל המהלך הזה הוא לרכך את תיאיטיטוס, כדי שיראה שלא כך הדבר - שאלו שאלות מהותיות, שמסכנות גם את המתמטיקה שלו. - - -תיאיטיטוס, אומר תיאודורוס, יסכים לבחון את הילד שלו. אבל סוקראטס בוחר לפנות בכלל לתיאודורוס (161A), ומציין שוב את החברות בין תיאודורוס לפרוטאגורס[^69]. אנחנו בוחנים לכאורה את הילד של תיאיטיטוס - אבל רוב השיח של סוקראטס מכוון לתיאודורוס ופרוטאגורס, על אף החברות המוזרה ביניהם. אפלטון מחבר בין המתמטיקאי לסופיסט בחוט מקשר - *שניהם חסרי מודעות עצמית*. - -(161C) סוקראטס תוקף ישירות את פרוטאגורס - מצד אחד, *האדם הוא קנה המידה*, ומצד שני - פרוטאגורס אומר, *אני חכם מכם - שלמו לי הרבה כסף!* וכמובן, שעל פילוסופיה אין מה לדבר - מה לי לתת לוגוס לאחר אם כל אחד הוא קנה המידה? - -(162A) תיאודורוס מפנה את סוקראטס שוב לתיאיטיטוס, וסוקראטס שואל אותו (162C) - האם אין אתה מופתע שעכשיו החוכמה שלך אינה נופלת מזו של שום אדם אחר, ואפילו של האלים? אם כל אחד מאיתנו הוא קנה המידה, איך פרוטאגורס יכול לטעון למומחיות במשהו? אם הוא המומחה, אנחנו בהכרח לא באותה רמת ידע - הוא יודע יותר ממני, הוא קנה המידה! אם כל אחד קנה המידה - *אין מומחים!* - -זה כמובן מצית את תיאודורוס ותיאיטיטוס - - -!!! warning "" - *רק רגע אחד, חבר - **אנחנו** המומחים!* - -פתאום, הגיאומטריקן הגדול והמתמטיקאי הגדול מוכנים לנטוש את הילד - ותיאיאטיטוס מטיל ספק. עם עוד קצת דחיפה, סוקראטס יכל לגרום לו לנטוש את העמדה שלו - אבל הוא נותן לתיאיטיטוס עמדה - *אתה צעיר מדי, הבהלתי אותך*; פרוטאגורס היה מגן על העמדה שלו. סוקראטס בוחר לשחק את התפקיד הזה - ומגן על העמדה של פרוטאגורס בחירוף נפש. - -### פרוטאגוראס קם לתחייה - -ההגינות מחייבת שתיאודורוס - המבוגר האחראי - יגן על העמדה, ולא תיאיטיטוס, ילד בן 16. הלה מסרב, ולכן, סוקראטס מעלה את פרוטאגוראס מהאוב - ומתאר את העמדה שלו, אותה הוא מנכס לתיאודורוס ולתיאיטיטוס - למעשה, הפונדקאים, ולא ההורים. - -(162D) תיאיטיטוס לא יודע לעשות עם העמדה שהוא נתקע איתה. איך יכול להיות ש*איש אינו חכם יותר ממישהו אחר, או מהאלים?* (162C). אתה סתם נבהל, אומר סוקראטס; פרוטאגוראס לא היה נבהל. הוא היה אומר שתקפת *איש קש* - ולא אותי; ההתייחסות שלך לא הוגנת. מה גררת את האלים פנימה? אני לא יודע עליהם שום דבר. - -ואם כבר אתה בא להפריך אותה, תביא *הוכחה מחייבת* - לא לרלורים על הסתברות או על האלים. *אוי ואבוי! מה יקרה אם נגלה שאנחנו לא יותר חכמים מחזירים?* ככה אתה מפריך את העמדה שלי? - -!!! warning "" - אבל אם *כל אדם הוא קנה המידה* - מה הטעם בכלל בטיעונים והוכחות? אם כל אחד הוא קנה המידה, אין לנו איך לפנות למשהו שלישי - השיח בינינו הוא רק מאבק! - -בתגובה, סוקראטס מציג שלושה טיעונים "לוגיים" בכדי להקשות על העמדה של פרוטאגוראס - - -#### טענות "לוגיות" - -- אם פרוטאגוראס צודק, והאדם הוא קנה המידע וידיעה היא תפיסה חושית, מה נעשה במקרה שבו אנו שומעים ברברים מדברים?[^70] אנחנו הרי שומעים אותם - זה אומר שאנחנו *יודעים* מה הם אומרים? - -- נגיד ואני זוכר משהו, כמו מישהו שפגשתי אתמול. עכשיו הוא לא כאן, אבל אני זוכר אותו - הוא כאן בעיניי רוחי. אבל אני לא רואה אותו *עכשיו* - זה אומר שאני *לא* יודע מי זה; הזיכרון הופך לחסר תועלת. - -כאן (162-5) תיאיטיטוס כבר מוכן לוותר על התינוק שלו; סוקראטס ערער אותו. אבל סוקראטס ממשיך. - -- נניח ואני נמצא עם איתו מישהו - אני רואה אותו. אבל, אני עוצם עין *אחת*. האם אני רואה ולא רואה אותו? זו סתירה לוגית! אני יודע? אני לא יודע? - -ראוי לציין שאלו טיעונים לא מאוד חזקים; פרוטאגוראס יכול לגמוז אותם בקלות. יש הבדל בין לדעת ולהבין; זיכרון אכן פחות אמין מהחושים; וחישה נשארת גם בעין אחת - זה בכלל טיעון דבילי. אז למה בכלל אפלטון מציין אותם כאן? - -סוקראטס מפחיד את תיאיטיטוס, כדי להראות לו - זה לא התינוק שלך בכלל; אתה לא מספיק קיצוני להגן על העמדה הזו. **אני** אביא את פרוטאגוראס, ואתה תראה מה *צריך* כדי להגן על התינוק הזה. - -#### הנאום השני - -(166B) סוקראטס מציג את פרוטאגוראס כמי שכועס שהעירו אותו משנתו[^71], ומציג את טענתו בצורה החזקה ביותר. - -זיכרון, אומר פרוטאגוראס, איננו זהה לידיעה בכלל. אנחנו לא יכולים לדעת אם הזכרונות שלנו מתייחסים למה שקרה, אי פעם. *האם אתה חושב שמישהו באמת יפחד ויטען את הטענה הבאה?*[^72] **אדם יכול לדעת, ולא לדעת, בעת ובעונה אחת; [חוק הסתירה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה#חוק-הסתירה) לא חל עליו!** הוא לא יפחד להגיד ש*There is no "he"*, but *hes*** - שבתודעה אנושית אין אחדות. - -פרוטאגוראס קובע כי *another is different to another*[^72] - החישה *פרטית לחלוטין*; העולם שמופיע *לי* נבדל *לחלוטין* מהעולם המופיע *לך*. - -תיאיטיטוס ופרוטאגוראס חושבים שקל להיות *אחר*[^73]. אבל בעצם, כדי להיות אחר, כל דבר חייב להיות גם זהה לעצמו; בבני אדם, זה לא כזה מובן מאליו. כדי שיהיו לנו דברים שונים, כל אחד מהם חייב להיות זהה לעצמו. - -נכון, אין אחידות, אין חוק סתירה, אין זיכרון - אבל יש עדיין חוכמה, אומר פרוטאגוראס. אבל, חוכמה קשורה לא *לאמת*, אלא *כוח* - הכוח לשנות את מה שמופיע לאחר בתודעה מ*רע* ל*טוב* (על פי השיפוט של מי שמשנה את העמדה). האדם החכם **can make** good things appear[^74]. - -!!! info "" - אנדי מושל את זה לסיפור של [גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס) על אחיו, הרופא; אחיו יודע רפואה, אבל הוא לא יצליח לשכנע את המטופל לשתות תרופה מרה. גורגיאס, הרטוריקן, כן מצליח - אז מי יודע רפואה? **חוכמה** היא **עשייה** בתפיסה הסופיסטית, שמציג כאן שוב פרוטאגוראס. - - -אם תנהג ככה *גם אתה*, מטיף פרוטאגוראס לסוקראטס, הפילוסופיה שלך תתקדם גם היא - בעשייה, ולא בהרהור[^74]. - -!!! warning "" - פרוטאגוראס טוען כאן - כמו סוקראטס והפילוסופים - להיות רופא של הנפש; אבל, ההבנה שלהם של *מהי נפש* מאוד שונה - ולכן הם מצויים בתחרות מאוד קשה. - - -### תיאודורוס - הסופיסט והמתמטיקאי -(168D) נאום פרוטאגוראס מהאוב הצליח, סוף סוף, לגרור פנימה את תיאודורוס. *איך ייתכן שאתה, חברו בחיים, לא מגן על העמדה שלו?*, מטיח בו סוקראטס - ואחרי תירוצים, הוא מתרצה ונכנס לשיח עם סוקראטס. - -אבל שוב - למה שגיאומטריקן, שלא מתעניין בפילוסופיה או ב"שיח הצעירים" הזה, יסכים להיכנס לדיון? *לוגוס פילוסופי*, מבחינתו, זה שיח פשוט, לא רציני; *גיאומטריה* הוא שיח רציני, *ידע* - משהו מדויק וודאי. שיחות פילוסופיות, זה בשביל צעירים כמו תיאיטיטוס. - -מעבר לזה, תיאודורוס מפחד *מאוד* להיות מושא ללעג; לכן הוא כל הזמן מוריד מתיאיטיטוס, שמא יחשבו שהוא מאוהב בו. ועכשיו, סוקראטס גורר אותו פנימה, להגן על ה*יתום* שנטש תיאיטיטוס. - -(170B) לתיאודורוס אין בעיה עם העמדה של פרוטאגוראס - הוא קנה המידה, ואיש אינו יכול לערער עליו. אבל, אומר סוקראטס, אם פרוטאגוראס צודק, והאדם הוא קנה המידה, ועולה מישהו ואומר - אני * לא קנה המידה* - מה עכשיו? הרי הוא קנה המידה, ואין דעות אמיתיות או שגויות. פרוטאגוראס יאלץ לשלול את זה - *אתה קנה המידה בכל הדברים **חוץ מזה***. - -#### סתירה עצמית - -(170E) האם לא נתקלת, שואל פרוטאגוראס, בכל האנשים המציקים האלה שאומרים לך שאתה טועה? תיאודורוס משיב במיאוס ובחיוב. אבל, אם כל אדם הוא קנה המידה, הרי שאתה *באמת* טועה. - -אם אדם חולה, הוא לא חושב שהוא קנה המידה; הוא רץ לרופא. כשצריך להגן על העיר, האזרחים לא חושבים שהם קנה המידה; הם רצים לגנרלים. במצבים האלה, הם חושבים שהם *לא* קנה המידה, אבל הם *כן* קנה המידה - אז הם *לא* קנה המידה! זוהי הפרכה כמותית. - -#### פרוטאגוראס המעודן - -סוקראטס מנסה לרכך את העמדה הפרוטאגוראית. (172) אולי רק בדבר הצודק, הלא-צודק, הקדוש והבלתי-קדוש, דברים שאי אפשר למדוד, האדם הוא קנה המידה, אבל בעניינים כמותיים - הגנה, בריאות, כסף - יש מומחים. הרי אף אחד לא מסכים לגבי פוליטיקה, או יופי, או צדק; אולי *בהם* כל אחד הוא קנה המידה? - -האם הריכוך הזה יכול להציל את העמדה של פרוטאגוראס? - -הבעיה היא, שתועלת גוררת גם היא ענייני צדק ולא צדק. חשבו על ילד שגדל בנוחות - קצת נוחות תאפשר לו לפרוח, אבל יותר מדי נוחות תנוון אותו - הוא לא יעשה כלום! כמה תועלת היא מועילה? באיזו נקודה התועלת נהיית מזיקה, לא מועילה? - -ישנו גם המתח בין הפרט לרבים. תועלתו של האחד אינה תמיד עולה בקנה מידה עם תועלתם של הרבים - איך קובעים מהי ה"תועלת"? כאן נמשכים פנימה היפה, הטוב והצודק. - -וחוץ מזה - למה שאני אטרח בכלל לשנות את דעתו של מישהו אחר? איך פרוטאגוראס מצדיק את *העיסוק שלו עצמו* בכך, אם הוא קנה המידה? - -אצל תיאודורוס עולה בעייה נוספת. הוא מתעסק בעיסוק התועלתי שלו - *מדע* כי הוא חושב שזה *טוב לדעת*, ושגיאומטריה היא דבר *יפה*; הוא סילק את הערכים מדלת הכניסה והם שוב נכנסים מהדלת האחורית. - -כעת עומד לשטוף אותנו גל אדיר של *לוגוס*, אומר סוקראטס. - -(172C) האם איננו בעלי פנאי[^75], סוקראטס? שואל תיאודורוס. - -כאן נפתח קטע מפורסם נוסף (172-178), המכונה ה*Digression*. - - -### הפילוסוף המעופף - -הנושא של הסטייה הזו מהדיון המקורי הוא הפנאי - *Schole* - ו*Homiosis Theo* - להידמות לאל. - -אלו שמשוחחים בפילוסופיה בענייני תועלת, אומר סוקראטס, יהיו נלעגים - בבתי המשפט ובחרה. אך אלו שידונו ב*פנאי*, לא יסבלו כך. סוקראטס מבחין בין שני סוגי אנשים - הפילוסופים, וה*Dikani Koi* - העסקנים, עורכי הדין. - -!!! info "" - סוקראטס מתאר כאן אידיאל של פילוסוף, שהשפיע השפעה עצומה על הפילוסופיה כולה - מ[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) ועד [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) - כמי שעולה לנקודת מבט גבוהה יותר, נקודת מבטו של האל. - -אבל הפנאי שנדרש לכך - אין אותו בכלל לסוקראטס; האישומים כנגדו כבר החלו, לקראת משפטו ב*[אפולוגיה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה)*. - -> הנאום של פרוטאגוראס מטאפיזי לגמרי; למה סוקראטס מתעקש להשוות לעורכי דין? פרוטאגוראס אומר, באחד מהרסיסים שלו, שמטרתו *להפוך את הלוגוס החלש לחזק, ואת הלוגוס החלש לחזק* - ומי עושה את זה? - -!!! warning "" - בעצם ההשוואה, סוקראטס מקניט לא רק את העמדה של פרוטאגוראס, אלא את פרוטאגוראס עצמו - *וזה מה שנעשה עם העמדה שלך? נשרת **עורכי דין**?* - -(174) עורכי הדין האלו, אומר סוקראטס, הם ערמומיים, חכמים, כפופים כאלה, ועבדים לשעון המשפט[^76]. הפילוסוף, מנגד, לא יודע בכלל איך להגיע לכיכר העיר. הוא לא יודע שום דבר על העיר, ועל תושביה - למי יש אדמה, מי מיוחס; הוא כל כך לא יודע, שהוא אפילו לא יודע שהוא לא יודע. הוא נופל, כמו [תאלס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים#תאלס), לבור המים. הוא כל כך תקוע בשמיים ובכוכבים, שהוא אינו יודע מה מתחת לרגליו; הוא כל עסוק בטבע האדם, שהוא לא יודע מי האדם שהוא השכן שלו[^77]. אדם כזה, בבית המשפט, יהיה מגוחך לגמרי. - -ומנגד, ההפך הוא גם הנכון - אותם עורכי הדין, חדי הלשון, ייראו מגוחכים לגמרי כסוקראטס גורר אותם לשיח (כמו [מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון)). אבל, סוקראטס נגרר אל הדין יותר משעורכי הדין נגררים אל סוקראטס. - -(175B) תיאודורוס מוקסם מנאומו של סוקראטס (*He dropped the Kool-Aid*), ומקבל אותו באופן מלא; אם רק היית משכנע כך את כולם, גם הוא היה משתחרר מטלאות העיר! - -אבל, האם התיאור של סוקראטס תואם את זה של הפילוסוף? - -סוקראטס לא יודע להגיע ל*אגורה*, כיכר העיר? הדבר **היחיד** שסוקראטס יודע הוא להגיע לאגורה - שם הוא רב עם כולם! סוקראטס לא מבדיל בין הערים, כי הוא רואה רק את הכלל? סוקראטס מתעניין *רק* באתונה, והוא מכיר שם את כולם![^77] הוא כל כך מתעקש, שהוא מסרב לברוח לתיאבאי כשאתונה דנה אותו למוות. - -סוקראטס לא יודע מי השכן שלו? הוא *כל הזמן* חוקר את נפשותיהם של אחרים. לסוקראטס יש פנאי? סוקראטס טרוד רק באתונה, וקשור רק לאתונה - אין לו שום פנאי. - -כמו ש[משל המיילדת](#סוקראטס-כמיילדת) מותאם לתיאיטיטוס, הפילוסוף המעופף מותאם לתיאודורוס, המדען בחלוק הלבן, במגדל השן. - -(176) לרוע אין מקום בקרב האלים, אומר סוקראטס, אבל כאן בעולם האדם לרוע אין מקום להיעלם; האל האפלטוני אינו יכול לעשות רע. החתירה של הפילוסוף לעבר הטוב, המושלם, המוסרי, היא אפוא הידמות לאל. *אנחנו* עושים רע, כי אנחנו חלקיים; אנו מלאים בדחפים פרטניים, צרים, שמובילים אותנו לרע. כשאנחנו אוהבים אחד את השני, אנחנו נותנים רק חלק; כולנו מתים לבד. - -*האל*, כשהוא אוהב, אוהב באופן בלתי-מוגבל, מתוך ראייה בלתי-מוגבלת. כשסוקראטס אומר שאנחנו צריכים *להידמות לאל*, הוא דורש חתיכת דרישה: לתפוס את נקודת המבט ה*שלמה*, וכך להידמות לאל. לא רק לחשוב עליו, לעשות מה שהוא רוצה - אלא **לתפוס את נקודת מבטו ממש**. האם זה בר-השגה לישיים חלקיים כמונו? - -זוהי הפילוסופיה לפי סוקראטס: הרצון לברוח מהחלקי אל האינסופי, המאפיין לפי סוקראטס את *כל* הפילוסופיה. תיאודורוס מקבל את זה, ומכאן והלאה הוא אינו אדיש לפילוסופיה - אלא פרטיזן פילוסופי במלוא המובן. - -#### ויתור האבהות של תאודורוס - -(177) תיאודורוס נדרש כרגע להכריע בין החבר שלו לבין האמת[^78]. מי מכריע מה היעילות של תרופה? הרופא המומחה, או המטופל? סוקראטס מרמז שאולי כדאי לקבל את הלוגוס ההיראקליטאי, ו*תיאודורוס* מתחפלץ - אי אפשר לדבר עם האנשים האלה! הם כל הזמן *זורמים* להם! תיאודורוס, שעד לפני רגע חשב שמדעי הרוח הם גיבוב של שטויות, לוקח אישית את העניין (179). - -המסקנה של תיאודורוס היא שאם מקבלים את העמדה ההיראקלטית עד הסוף, היא נכחדת בעצמה - עצם הניסוח דורש יציבות מסוימת, כמו גם ההשתכנעות ממנה; אם *שום דבר* לא קבוע, כל זה לא אפשרי - והעמדה הזו לא יכולה להתנסח; אין למחזיקים בה שפה, או לוגוס. - - -### בעיית אחדות הנפש - -(183) כעת, אומר סוקראטס, נפלנו בין הכיסאות: מצד אחד, הזרימה ההיראקליטאית, ומצד שני, הקביעות המוחצת של [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס). תיאודורוס לוקח את פתח המילוט הזה, ומגלגל את הדיון לתיאיטיטוס. סוקראטס מספר לפתע שהוא פגש את פארמנידס הזקן כשהיה צעיר (184), ולכן הוא חושש לדון בעמדה של פארמנידס, מחשש שלא ירד לסוף דעתו. מדוע פארמנידס מטיל אימה על סוקראטס, והיראקליטוס - הצד השני של אותו המטבע - לא? - -פארמנידס, אומר אנדי, ולא היראקליטוס, הוא זה שמטיח בחריפות את השאלה - **מה זה להיות?**[^79] הוא קובע כי כל טענה, היא טענה הוויתית - אבל מתוקף *מה* אנחנו יכולים לקבוע מה הווה? *How does it work?* - -הוא זה שדורש מאיתנו לדעת את התבונה, את ההוויה, ההכרה - זוהי זכותו ההיסטורית האדירה - ולכן, סוקראטס חושש ממנו, ואכן נמנע מלדבר עליו ישירות. אולם, צילו של פארמנידס נוכח בקטעים הבאים. - -תיאיטיטוס חוזר, וסוקראטס שואל אותו - האם די לומר שאדם שומע באוזניים ורואה בעיניים? תיאיטיטוס כמובן משיב שכן. האם זו תשובה מספקת? - -העין לא רואה שום דבר, אם אנו מבינים ראייה כפעולה שמסוגלת לומר משהו, לחוות דעה: העין היא האמצעי, ה*כלי*[^80] - היא רואה - אבל היא לא *מה שרואה*. תיאיטיטוס מרכך ואומר שאנו רואים *דרכן* אבל לא *בהן* (184D). אין זה מספיק שהרשמים הגולמיים נוכחים בנו, כמו *חיילים בסוס עץ* - משהו צריך להבין אותם, לאגד אותם, לשפוט אותם. לשם זאת, אנו זקוקים ל*עוד חוש*, שיתפוס את האובייקט כמכלול - והוא יידרש לכל הרשמים הללו. לא נראה שזה עובד ככה; איך זה באמת עובד? מה הופך את כל הדברים האלה לתחושה של דבר אחד? איך כל רשמי החושים *נמתחים* לידיעה כזאת? אותו הדבר חייב להיות במעמד אחר מכל ה*כלים* האלו, כמה שמפעיל אותם. - -אותו המשהו חייב להיות בעל אחדות (צל של פארמנידס *מה זה להיות אחד? מה זה להיות*), שמסוגל לקבוע הוויה (185). כל אופן חושי כזה הוא בלעדי: אי אפשר לשמוע בעיניים, או לראות באוזניים - כל אופנות תופסת משהו אחר, ייחודי לה. צליל וצבע, כל אחד מהם הוא יחיד, אבל יחד הם אחד[^81]; למה ש*נחשוב*[^82] ככה את הוויתם? (How do we know that color *is*? החושים יודעים *is*?) איזו מן סוג של חשיבה זו? - -תיאיטיטוס משיב את אחת מתשובותיו היפות בדיאלוג (185E): שום כלי שכזה לא מגיע להוויה - אלא הנשמה עצמה, דרך עצמה, מתבוננת[^83] בדברים האלו - ההוויה, האחדות, הריבוי. והנה תיאיטיטוס מבין סוף סוף על ההבדל בין חשיבה לבין חישה - הרי לנו פעולה חשיבת מובחנת לגמרי מהחושים. העין כעין לא רואה הקשר, יחסים, אחדות: הדברים האלו הכרחיים לתפיסת המציאות שלנו. - -!!! info "" - ידיעה עד כה נראתה לנו, ולכל הפילוסופיה הקדם-סוקראטיית, היא העדר ההבחנה הזו בין **חישה** ל**חשיבה**; חשיבה היא לא פעולה שקשורה ביש גופני כזה או אחר[^84]. - -הידיעה נראתה לנו עד כה כמשהו נשגב, מיסטי - לפתע סוקראטס גורר אותה למטה, כמשהו מאוד בסיסי, ומאוד נחוץ. זהו הדיון הראשון במסורת המערבית באחדות הנפש כתנאי לאחדות החוויה (שהמשיכו [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#הקוגיטו) ו[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט)[^85]). - -אבל האם הנפש עושה זאת בעצמה, או בכלי כלשהו, כמו *חשיבה*? חשיבה היא היכולת לבנות מורכבות, ולהבין מורכבות - כמו שפה: אני לוקח מילים כאלו וכאלו ושם אותן במבנה כזה וכזה כדי להביע ככה וככה. אבל זו עדיין סוג של הרכבה, מחלקים קיימים. מה הוא האחד שממנו מגיעים כל הרבים האלה? - -אצל אפלטון, זה מתרחש באמצעות שני כוחות נפש: - -- חשיבה מושגית - *Dianoia* - -הפילוסופיה העכשווית נוטה להגביל את עצמה לחשיבה זו. אפלטון לא מסכים. - -- חשיבה שכלית - *Nous* - התופסת *אחדויות*. יכול זו, לפי אפלטון, היא הפתיחות הנפשית ל[צורות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה). אלא שחשיבה זו היא ידיעה תיאורטית טהורה; אין לה *צורה* משל עצמה - רק פתיחות, **אמת**. אם ידיעה היא מתן הגדרה, הרי שלא נוכל לדעת את החשיבה השכלית אף פעם ידיעה מלאה - שזה בעייתי, כי היא הכרחית לדעת[^86]. - -!!! warning "" - אחד המעברים הכי דרמטיים מהפילוסופיה היוונית למודרנית היא זניחת ה*Nous* - הגישה השכלית הבלתי-אמצעית, המובנת מאליה, למציאות כפי שהיא בעצמה. - - -אבל האם נוכל להגיע אל האמת בלי להגיע להוויה? (186C), שואל סוקראטס, והלה משיב שלא. בלי הוויה, אין אמת; בלי אמת, אין ידיעה; החושים לא נתקלים בהוויה - ולכן אין בהם אמת; הרי שאין ידיעה בחושים, וידיעה לא יכולה להיות חישה. **[ההגדרה השנייה](#ההגדרה-השנייה) מתה**. מתחילים מההתחלה - *palin ex arches*[^89]. - - -## ההגדרה השלישית - -סוקראטס הביא את תיאיטיטוס לעמדה כי הנפש בעצמה היא הדבר שמתמודד עם הוויה - אחדות, ריבוי, יפה, וטוב (186E). היא עושה זאת, אומר סוקראטס, ב**סברה**[^87]. אולם לא כל סברה; היא חייבת להיות **סברה נכונה**[^88], אמיתית. - -זו כבר התקדמות: תיאיטיטוס מכיר בידיעה מעבר לחישה, וכסוג של שיפוט - ההגדרה מקפלת בתוכה ידיעה עצמית מסוימת. הנפש צריכה להיות משהו אחד, מודע לעצמו, כדי שתהיה ידיעה. אנחנו *חווים דעה* (doxa) על פי מה שנראה לנו (dokein). ההגדרה הזו אינטואיטיבית יותר: אנחנו חושבים על משהו בעולם, ואם הוא גם אמיתי - אנחנו יודעים. - - -אבל מהי ה*אמת* בסברה האמיתית? [תומס אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס) מגדיר אותה כ*Adequatio intellectus et rei* - דעה מספיקה ואמיתית, מפגש של השכל והעולם. עד כה, דיברנו על הידיעה כסוג של זיהוי, וגם ההגדרה הזו היא סוג של זיהוי: זיהוי תואם של מצב העולם. - - -### בחינת ההגדרה השלישית - -הפעם, סוקראטס - באופן מוזר - לא ייבחן את ההגדרה עצמה, אלא את ההשלכה שלה: הוא ינסה באמצעותה להסביר מה זה *שיפוט שקר* (187D). רק אם נוכל להסביר באמצעותה איך אפשר *לפספס* משהו, נדע להגיד איך *קולעים* למשהו. ידיעה נדמית כמו *שיפוט אמת מוצדק*[^92] - - -התקדמנו במובן מסוים, אבל במובן אחר אנחנו תקועים: תיאיטיטוס *עדיין* מבקש הגדרה ודאית, חד משמעית וחותכת. - -כדי לבדוק את ההגדרה, סוקראטס יטיח בה כמה דיכוטומיות. - -איך סברה יכולה להיות שקרית? - -- הטעות מתרחשת בין שני דברים שאנחנו יודעים - אנחנו חושבים שאנחנו יודעים את א', אבל בעצם ידענו את ב'. - -אבל בעצם, לא ידענו לא את זה ולא את זה. - -- הטעות מתרחשת בין שני דברים שאנחנו *לא* יודעים (188C) - -האם בנאדם שלא מכיר לא את תיאיטיטוס ולא את סוקראטס יכול להחליף ביניהם? לא ממש - הוא לא יודע מי זה ומי זה. - -- הטעות מתרחשת בין משהו שאנחנו *יודעים* למשהו שאנחנו *לא יודעים* - -אבל, איך אפשר לבלבל משהו שאנחנו *לא יודעים*? - -אנחנו לא מצליחים להגדיר את זה בדיכוטומיות האלו. כולן זיהוי פשוט, אבל הן לא מאפשרות לנו לזהות ידיעה. אז אולי ידיעה היא לא זיהוי פשוט - אז סוקראטס מנסה להגדיר את השלילה - מהי *סברת שקר?*[^90] - -סוקראטס פונה לדיכוטומיה אחרת - בין מה ש*הווה* למה ש*לא הווה*. *אנחנו מסכימים שיש סברות לא טובות*, אומר סוקראטס. *האם זה לא אומר ש**אנחנו יודעים** או שאנחנו **לא יודעים**?* מצבי הביניים - למידה ושכחה[^91] - לא רלוונטיים אלינו (187E). איזה מן מוקש סוקראטס טמן פה? למה תיאיטיטוס הסכים לזה? - - (188) ומהי סברת טעות? השניים מסכימים שזה *לסבור את מה שאיננו*. אבל סוקראטס שואל - *איך אפשר לחשוב את הלא-הווה?* (והנה שוב הצל של פארמנידס) האם אפשר לחוות דעה על לא כלום? - - גם כאן, סוקראטס ותיאיטיטוס מדברים על הידיעה כסוג של זיהוי. די ברור שיש שני מאפיינים שאנחנו חייבים להסביר - הזיהוי, ו*ההסבר*. ידיעה היא, איכשהו, אחדות ביניהם - שתי פעולות שונות. ההגדרה השלישית עדיין גסה מדי; היא לא קולעת למתח הזה. - -!!! info "" - אנדי מושל את זה לסיפור של פנלופיאה מהאודיסאה. אודיסאוס יוצא למילואים, ובמשך 20 שנה, לא חוזר. לרגלה של פנלופיאה - אשה רבת מעמד ורכוש - מגיעים אינספור מחזרים. *אודיסאוס לא חוזר - תחברי אחד מאיתנו, ויאללה*, הם דורשים. פנלופיאה - *חכמה יותר מכל הלא-יוצלחים האלה* - מוסרת להם שהיא תארוג את ההינומה שלה, ואז תתחתן. כל יום היא אורגת את ההינומה, ובלילה - פורמת אותה. **התיאיטיטוס עושה משהו כזה בהגדרת הידיעה - הוא מתקרב אליה, ואז פורם אותה**. - -אז אולי, ננסה להסביר את הסברה המוטעית כטעות *בין שיפוטים* (וככה לא מסתבכים עם פארמנידס): את שהתכוונו לומר על א', אמרנו על ב' (189E). אבל זו שוב טעות בזיהוי: סוג של לא-הווה מבוית: התכוונו לומר משהו על א', ואמרנו משהו על ב', שהוא *לא א'*. - -סוקראטס שואל את תיאיטיטוס, במשפט מהיפים והמסתוריים בדיאלוג - - -> Do you call thinking just what I do? - -> 189E - -(190) חשיבה, מסביר סוקראטס, היא שיח - הנפש בוחנת דברים מול עצמה, ובשלב מסוים, הוא פוסק - הנפש אומרת, *זה* (doxa). המורכבות הזו - בין השיח לזיהוי - היא הידיעה, אבל לא בדיוק ברור *איך*. סוקראטס ישאיר את זה על השולחן - לא יפרש את זה עד הסוף עם תיאיטיטוס. - - -(190B) אם טעות היא פשוט טעות בזיהוי, שואל סוקראטס - איך אי פעם טעינו? איך הסתכלנו פעם על א' ופעם על ב' - וטעינו? - -ב187, תיאיטיטוס וסוקראטס מסכימים שאפשר או לדעת או לא לדעת. אולם ב191, סוקראטס מבקש לחזור בו מההסכמה הזו - כדי לעמוד על המצב של ה*לא הווה* מושאים נוכחים בנפש ונפקדים במציאות. סוקראטס מנסה לסביר מושאים שנוכחים בזיכרון שלנו, אבל שאיננו יכולים להשיג, בשני משלים - [משל גוש השעווה](#משל-גוש-השעווה) ו[משל שובך היונים](#משל-שובך-היונים) - -### משל גוש השעווה - -(191D) סוקראטס מתאר בנפש גושי שעווה - אצל חלקנו היא נקייה יותר ובאחרים עכורה יותר, בחלקנו קשה יותר ובחלקנו רכה יותר. גוש גדול הוא עם קיבולת גדולה יותר - יותר זיכרון - ולהיפך. גוש שעווה נקי מקביל לזיכרון מדויק, וגוש שעווה עכור יותר הוא כזה שהרשמים שקלטנו לזיכרון מוטים. גוש שעווה נזיל מדי מרמז על זיכרון חלש - דברים נמסים ממנו הלאה; גוש שעווה קשה מדי מרמז על זיכרון חלש גם כן - קשה לטבוע בו דברים מלכתחילה. - -| שעווה | זיכרון | -| --- | --- | -| רכה | חלש - קשה להיזכר | -| קשה | חלש - קשה לזכור | -| נקייה | אמין | -| מלוכלכת | לא אמין, מוטה | -| גדולה | זיכרון גדול | -| קטנה | זיכרון קטן | - - -סוקראטס מתאר את הזיכרון כמתנה מהמוזות, שבו בכוחנו לטבוע דברים, וגם *צלמים*[^93] שאנו יצרנו. - -המשל מסביר לנו איך אנחנו זוכרים את הרשמים עצמם, אך לא את המקור שלהם - ולא את הקליטה שלהם: רק הייצוגים. - -!!! info "" - Stanley Rosen, המורה של אנדי, מתאר את משל השעווה כמקביל ביחס בין [זיכרון והיזכרות במנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#למידה-כהיזכרות). הזיכרון הוא החותם של האידאה, והעלאת הזיכרון היא העלתו למודעות עכשיו. למעשה, משל השעווה הוא גרסא מחולנת למיתוס ההיזכרות - שם כתוב שהנפש למדה בעבר את כל הצורות, ועתה היא רק נזכרת בהם. אלא שכן אין לנו שום הסבר מניין יש לנפש את הזכרונות האלה. - -סוקראטס מונה *שבעה-עשר* אפשרויות שונות לסברה מוטעית תחת המשל הזה[^94], אבל רק בשלושה מהם סברת שקר היא אפשרית (192): - -- משהו ידוע, אבל לא מוחש כרגע, לעומת משהו ידוע וכן מוחש כרגע - -אנחנו יודעים מי זה סוקראטס, אבל הוא לא עומד מולנו כרגע; אנחנו יודעים מי זה תיאיטיטוס, והוא כן עומד מולנו כרגע; אנחנו חושבים שתיאיטיטוס הוא סוקראטס. - -- משהו ידוע ולא מוחש, לעומת משהו מוחש אבל לא ידוע - -אנחנו יודעים מי זה סוקראטס, אבל הוא לא עומד מולנו כרגע; אנחנו רואים עוד איזה בחור, אבל לא יודעים מי הוא; אנחנו אומרים שהוא סוקראטס. - -- אנחנו יודעים ורואים את שניהם ומחליפים ביניהם - -אנחנו רואים את סוקראטס וגם את תיאיטיטוס, אבל אומרים שתיאיטיטוס הוא סוקראטס וסוקראטס הוא תיאיטיטוס. - - -בכל המקרים, נדרשת השוואה באמצעות החושים. בכל שלושת המקרים, הטעות היא בתפר בין הזיהוי לחיתום בזיכרון; סוקראטס **מעולם לא מעלה את האפשרות שהתפיסה החושית מוטעית**. למה לא? - -### החלון הפתוח של אפלטון - -> ההשלכות של תפיסה חושית מוטעית הרות-גורל. אם אי אפשר לסמוך על החושים שלנו, *אי אפשר לסמוך על העולם כפי שהוא*: כל מה שיש לנו הוא ייצוג כוזב, והעולם כלל לא נגיש לנו. במקרה כזה, **למה בכלל לדבר על ידיעה?** -מהסיבה הזו, נדמה שאפלטון וגם אריסטו מניחים שהקליטה החושית תמיד נכונה - אחרת, ממילא הכל הולך לעזאזל. -{.is-warning} - -כולנו חווינו מצבי ביניים בין שינה לחלום - שאנחנו לא לגמרי סומכים על מה שאנחנו מתיימרים לדעת או לחוש. אם היינו לכודים לחלוטין בתוך חלום שכזה, *איך היה מתגנב פנימה בכלל החשד הזה?* אנדי סבור שעצם העובדה שאנחנו מסוגלים בכלול *לחשוב* על השאלה הזו היא העדות הטובה ביותר שאנחנו **לא** לכודים לחלוטין בחלום שלנו[^94]. - -אם כך, הטעות חייבת לבוא ממקום אחר. - -יש כאן גם בעיה נוספת. הרגע הזה של קליטת הרשמים בחושים הוא בעצם **ידיעה** - בשביב השנייה *לפני* שאנחנו מטביעים אותם בזיכרון (הנה זה! זה הדבר!). אבל, אנחנו לא יכולים לנתח אותם, או לעשות איתם כלום. - -אצל אפלטון ואריסטו יש מקבילה נפשית: אפלטון מתאר את השכל (nous) כפתוח לגמרי לצורות (אידאות) - הוא לא מעוות אותן, משחק איתן או חוטא מהן - אך גם כאן, אין לנו איך לעבד אותן, ושם אנחנו יכולים לטעות. גם בחושים וגם בשכל, יש תחילה חלון פתוח. - - - -### בעיות במשל השעווה - -אם כל התנאים בשלים - הגוש שלנו חלק, לא קשה מדי או רך מדי, אנחנו לומדים היטב, מבינים היטב וזוכרים הרבה לאורך זמן (194D). אבל המשל אינו חף מבעיות. - -כשאנו טועים, אומר סוקראטס, הטעות נמצאת ב*פער הקטן*[^95] בין *תפיסה חושית*[^96] ו*חשיבה*[^97]. אבל איך זה מסביר טעות ב*פעולה מושכלת* בלבד? - -נניח ואדם טועה בחישוב מתמטי (`7 + 5 = 11`). אין פער בין תפיסה חושית לחשיבה; המושאים מחשבתיים לגמרי. ובכל זאת יש כאן טעות. איך? - -תיאיטיטוס מתקשה לקבל את זה, כמתמטיקאי: טעות, הוא סבור, היא היסח דעת. אבל למעשה, זוהי התכחשות: מתמטיקאים טובים יכירו גם באפשרות של טעות שאינה היסח דעת. לכן, סוקראטס אומר, משל השעווה הוא לא מושלם - יש צורך במשל נוסף שיעמוד על כל תהליך החשיבה, ולהיכנס לקרב צמוד יותר עם הלא-הווה והלא-נודע (196C): נצטרך להסביר איך אנחנו *לא יודעים* דברים שאנחנו *יודעים*. אנחנו יודעים מה זה `7` מה זה `7`, אבל יכולים לא לדעת מה זה `7 + 5`. - -(196E) סוקראטס קובע בפני תיאיטיטוס כי למעשה, עד עכשיו התנהלו בעזות מצח: הם השתמשו במילים כמו *להכיר* (gnosis) ולא להכיר (*agnosisa*), ידיעה (*episteme*) ואי ידיעה (*syniena*). אבל אין לנו בכלל הגדרה של ידע - זה מה שאנחנו מחפשים! אנחנו נקלעים כאן ל[פרדוקס של מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#מהי-הסגולה-הטובה): כולנו יודעים *משהו* על ידע - אחרת לא היינו שואלים עליו בכלל - אבל אנחנו לא יכולים להעביר את הידיעה הזו לידיעה מושגית. - -אם נפנה את המבט פנימה, נגלה לפחות את החוויה של ההבדל בין *רכישת ידיעה* (Posessing knowledge) לבין *ידיעה* (Knowing) (197C). אם אני יודע כל מיני דברים על מאווררים של מחשבים, אבל אני לא מתשמש בהם עכשיו כי אנדי "מנפח לי את הראש בדיבור המטומטם הזה של אפלטון"[^98] - ובעצם אני יודע, בלי לדעת. יש כאן הבדל בין פעיל לסביל, כמו [ההבדל בין *דונאמיס* ל*אנרגאה* אצל אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה#המבנה-המטאפיזי-של-הטבע). - - -אפלטון מנסה לעמוד על ההבדל והשחק בין הידיעה הסבילה לפעילה במשל זה. אולם, מדהים ככל שהיה (*לא סתם הוא שרד 2,600 שנה!*) הוא עדיין גס מדי - ואנדי סבור שזה בכוונה. אפלטון משתמש במשלים כדי לתאר בעקיפין דברים שהוא סבור שלא ניתן לתאר במילים. למה? - -### למה משלים בכלל? - -יש אנשים כמו [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) שסבורים שאפלטון משתמש במשלים כ*Schwarmerei*](https://www.merriam-webster.com/dictionary/schwarmerei) - *Platonic over-enthusiasim*]. במקום לעשות את העבודה המושגית הקשה (*Arbeit*), הוא עושה כל הרעש והצלצולים הצבעוניים האלה כקיצורי דרך. - -אפשר להבין את קאנט: יש משהו מאוד מכעיס ולא מספק במשלים של אפלטון - סוג של הוקוס-פוקוס. - -אפלטון היה אומר שקאנט צודק, *רק אם באמת **ניתן*** לתאר את הדברים האלו מושגית. אחרת, הרי זה *הישג של התבונה* לדעת מתי להשתמש במשל, ואיך: סוג של [ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת) האפלטונית: הכרת התבונה במגבלות שלה. - -לאלפלטון יש סיבה טובה להאמין שהתבונה פשוט לא מסוגלת, באופן מלא, להכיר בתבונת התודעה - ולכן המשלים הם לא מילוי חורים, כמו ש[הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) וקאנט אומר. הגל היה אומר ש*תראה, איך מבינים את המשלים? עם ה**חשיבה המושגית!*** כנראה שאפשר היה לעשות זאת למרות הכל[^99]. - -### משל שובך היונים - -(197C-D) דמיין אדם שצד יוני (יונות?) בר; במובן אחד, הן שלו - הוא יכול לשים אותן בשובך: יש לנו בעלות עליהן. אולם, רק אם נכנס ממש לשובך, ונתפוס את היונה ברגליים - אז *יש לנו אותן* - יש לנו את הציפור ביד. - -אז מהי טעות? נכנסו לשובך, והתכוונו לקחת את *מושיק*, מתא מספר אחד, אבל לקחנו את *ראובן*, מתא מספר 2![^100]. אבל מה הבעיה? חשבנו שלקחנו את 1, או שרצינו לקחת את 1 במקום 2? האם זו טעות בזיהוי, או בביצוע?[^101] - -התשובה של אפלטון היא לא כשל סמנטי - האדם מחפש יונה מסוימת בשובך (*יונת 11* ל`5 + 7`), כשלמעשה הוא *צריך* לחפש יונה אחרת (*יונת 12*, והוא לא מודע לכך שהוא *באמת* מחפש יונה אחרת. זה ממש מוזר - איך אנחנו *מתכוונים* למשהו, כמו *יונת 12*, בלי *לדעת* שאנחנו מתכוונים לאותו המשהו, ולא ל*יונת 11*? - -שובך היונים *אולי* מסביר את הטעות בהיסח הדעת, אבל לא טעויות שנעשות במודעות מלאה. המשל לא מצליח להגיד לנו מה בעצם יש בשובך; האם יש בו רק את 7, 5 ו12, או את הסכום של 7 ו5, או את התרגיל כולו. איך יכולה להיות ידיעה לא מלאה ומובחנת שיכולה להפוך לידיעה מלאה ומובחנת? זה הרי המצב שאנחנו נמצאים בו - *כל הזמן*. - -#### ציפורים של אי-ידיעה - - -עד כה, המשל לא הצליח להסביר איך אנחנו יכולים לטעות - משום שהוא לא מבחין בין ה*ציד* הראשון של היונים ל*ציד* בתוך השובך של היונה השגויה[^102]. תיאיטיטוס מנסה לתקן את המשל (199E). - -אולי בנינו את המשל לא נכון, אומר תיאיטיטוס - אמרנו שכל הציפורים הן ציפורי ידיעה. אבל בעצם, חלק מהציפורים הן ציפורי אי-ידיעה. אבל מה מבחין בין הציפורים הללו לציפורי הידיעה? מה מבחין ביניהן? איך הן נכנסו בכלל לשובך? האם צדנו אותן יחד עם ציפורי הידיעה? *איך ידע יכול להיות נוכח בנו - רדום?* - -### משל חבר המושבעים - -(200D) ושוב, שואל סוקראטס - מהי ידיעה? האם עלינו להמשיך? תיאיטיטוס משיב שלא - אלא אם סוקראטס יפקוד שכן; ראו איזה אופי רך יש לתיאיטיטוס[^103]. שוב, מההתחלה. - -השניים חוזרים להגדרת הבסיס - **ידיעה היא סברת אמת**. אבל האמת, אומר סוקראטס, כל מאוד להפריך אותה. - -דמיין מצב של חבר המושבעים. שם מופיע עורך הדין[^104]. הוא לא היה בזירת הפשע, אבל הוא יכול לטעון מפה ועד מחרתיים בפני חבר המושבעים שהלקוח שלו לא אשם. נניח והוא באמת אינו אשם, וחבר המושבעים משתכנע שהוא לא אשם. האם חבר המושבעים יוכלו *לדעת* שהוא זכאי, ידיעת אמת? לא ממש; הם לא היו שם, כשם שעורך הדין לא היה שם: איש מהם לא יכול לדעת בוודאות, וזהו *שיפוט אמת, **בלי** ידיעה*. - -כנראה ששיפוט אמת וידיעה אינם אותו הדבר, וההגדרה נופלת. כשם שאי אפשר להבחין בין יונת אי-הידיעה ליונת הידיעה, אי אפשר להבחין בין סברת האמת לידיעה. - -אם זה היה כל כך קל להפריך את ההגדרה הזו - למה עשינו את כל הסיבוב הזה[^105] דרך גוש השעווה, ושובך היונים ומה לא? - -אותו היזון חוזר מאפיין הרבה מהדיאלוגים האלפטוניים: סוקראטס החזיק כל הזמן הזה באקדח הזהב. מה המטרה הפדגוגית של הסיבוב הזה על תיאיטיטוס? - -כולנו יודעים שיש הבדל בין ניחוש מוצלח לידיעה. אבל אנחנו לא מצליחים להסביר אותו: אם לא היינו עושים את המהלך כולו, לא היינו רואים עד כמה זה קשה. הוא [חייב לגרום לו לסבול](#הסבל-בדיאלוגים-אפלטוניים), כדי שיבין. - -ומה הפגם שמונע מהם לדעת? בגלל שלעורך הדין יש זמן מוגבל, מציע סוקראטס, אין לו אפשרות להביא את חבר המושבעים לכדי הידיעה (201B). במקרה הראשון, אי אפשר לתקן את הפגם: *היית צריך להיות שם*. אבל כאן, יש אפשרות כזו - אילו עורך הדין היה סוקר, בצורה עקבית ומתודולוגית, את כל הפרטים לכדי ידיעה. - -בהרבה זרמים אפיסטמיים, **ידיעה** היא **שיטה** (מתודה); הזהות של השיטה נתונה לוכיוח, אבל מעמדה של הידיעה ככזו איתן. - -שיטה אחת היא להסתכל על ידיעה כ**האמנה שיכולה להסביר את עצמה**. - -## ההגדרה הרביעית - -(201D) אולי *סברת אמת שבצידה הסבר*[^106] - לוגוס - אומר תיאיטיטוס, היא הידיעה; תיאיטיטוס מציג אותה כהגדרה שהוא שמע ממישהו אחר, ונזכר בה עתה. למרות ההססנות שלו, תיאיטיטוס מדבר בביטחון: זוהי *Episteme* - ידיעה מדעית, הוא אומר. - -אבל היכן, שואל סוקראטס, היכן עובר הקו בין מה שניתן לתת לו לוגוס ומה שלא ניתן לתת לו לוגוס? תיאיטיטוס לא זוכר; אולי אתה תדע, סוקראטס? - - -### ה"חלום" לגבי השלם וחלקיו - -סוקראטס מפרש את ההגדרה של תיאיטיטוס כ*חלום*. כל עוד תיאיטיטוס לא מסוגל *להסביר* את ההגדרה שלו, היא בגדר חלום, ולא ידיעה. אבל אם זה המצב, סוקראטס מכיר באמת מסוימת בתוך ההגדרה הזו. אם יעלה בכוחו של תיאיטיטוס לתת לוגוס להגדרה זו, היא תוכל לעמוד בכוחות עצמה. - -כאן חידדנו על ההגדרה הקודמת באמצעות הרכיב החדש הזה - **לוגוס**. כעת סוקראטס ייבחן, יחד עם תיאיטיטוס - *מה זה לוגוס? מה הוא הסבר? האם אנחנו מסוגלים להסביר מה שאנחנו עושים כשאנחנו מסבירים?*[^107] - -האם אפשר בכלל לדבר על הידיעה באופן לא מעגלי? הידיעה היא לא אובייקט מסוים שמונח לפנינו? אולי אנחנו לכודים ב*מעגל הרמנויטי* (היידיגר) שבו אנו חושבים שאנחנו יודעים מה זו הידיעה מלכתחילה? - -!!! danger "" - בתמצית, **כדי לדעת אם אני יודע, אני צריך להניח שאני יודע מה זה לדעת! - -(202A) כל דבר מורכב מורכב מיסודות[^108], אומר סוקראטס. אותם יסודות[^109], על מנת להישאר יסודיים, אינם יכולים להיות מורכבים משום דבר אחר - אי אפשר לשפוט בדברם דברים כמו "הווה" או "לא הווה" - לא ניתן אלא לשיים אותם. זהו חלום על **ידע כאנליזה**. - -כל דבר ניתן לפרק ליסודותיו; מתן לוגוס הוא חיבור כל היסודות האלו בלוגוס[^110]. לאותם היסודות אין לנו גישה בלוגוס - אלא רק *תפיסה*[^111] שלהם (כמו ב[הגדרה הראשונה](#ההגדרה-הראשונה) של תיאיטיטוס!). - -על פניה, ההגדרה הזו נהדרת; ידע הוא סברת אמת עם לוגוס. היא אינטואיטיבית מאוד; ועכשיו היא תקום או טיפול על היחס בין השלם - הלוגוס כולו - לחלקיו - היסודות. - -היסודות הן האותיות[^109]. לכל אות יש צליל, שלבדו הוא חסר משמעות (ע). ההברות הן מורכבות; מרגע שחיברנו כמה צלילים להברה, הם נושאים לפתע משמעות. - -!!! info "" - חשבו על המילה *psceczerado*[^112]. מה זה אומר? אין לנו מושג. ועכשיו, תחשבו על *סדין*. מה זה אומר? זה אומר דברים. שניהם אוסף אקראי של עיצורים - אבל האחד נושא עבורנו משמעות, והשני לא. - -החלום של סוקראטס הוא, באופן פרדוקסלי, חלום של ערנות מושלמת: של פירוק כל המורכבים לכדי הרכיבים שלהם. בואו ננתח אותו, ונראה מה יוצא. - -### שלם כסך או שלם כפשוט - -> חלומות שווא ידברו, הבל ינחמו - -אפלטון מסכים עם ההצהרה הזו, מהמקורות שלנו; אולי מהחלום הזה אי אפשר להתעורר. - -נושא המשמעות האמיתי הוא *המילים*. מה מקביל למילים בחלום שלנו? - -!!! info "" - [^113]Popszedniego - -כך למשל, אני כותב את השם שלי, אומר סוקראטס - `Σωκράτης`. האם לשלם הזה יש זהות משלו, אידאה עצמאית, או סכום של האותיות שלו? (203C)[^114]. - -ביוונית יש שתי מילים לשלם - *Pan* (παν) או *Holon* - *All* (ὅλος) לעומת *Whole*. - -*Pan* הוא סך כל החלקים (All); *Holon* הוא השלם כולו (Whole). - -!!! warning "" - הנה דלי מלא בחלבונים ופחמימות וכל מה שמרכיב אדם, באותם הכמויות. יש פה אדם? לא. אז מה חסר? הצורה? ומה זו הצורה הזו? היא עוד רכיב? היא משהו אחר? מה זה לעזאזל? *איפה השלם?* אנחנו יכולים לדעת כל אחד לחוד - הרכיבים, *וגם* הצורה, ולא לדעת את השלם! - -#### שלם כסך חלקיו - -אם נגדיר את השלם כסך חלקיו, השלם *יתפורר לסך חלקיו*. האנליזה תמשיך עד אינסוף, ובשום שלב לא תהיה ידע - רק רכיבים קטנים יותר שגם אותם צריך לחלק. - -ומה אם נגיע עד לחלקים ש*אי אפשר לפרק*? אם אי אפשר לנתח - **אי אפשר לדעת**; אם אנליזה היא פירוק של תרכובות לחלקים, איך מבחינים בין החלקים? מה הופך חלק אחד לנבדל מהאחר? זהו [עקרון הזהות של הבלתי-נבדלים](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ#עקרון-הזהות-של-הבלתי-נבדלים). - -אז ידיעה נוצרת מ*אי ידיעה?* פארמנידס יקום מהקבר ויאכל אותנו. - -תפיסת הידיעה כנאליזה, כידיעת חלקיו של השלם, נשמעת נכונה אינטואיטיבית, אבל הנה - היא לא מסוגלת להסביר את עצמה. - -#### שלם כפשוט - -(203D) אם השלם כסך חלקיו לא מסביר את עצמו, ננסה לראות אותו כדבר מה נפרד מהחלקים שלו: "א" לבד היא *אה* ו"ב" לבד היא "בה" וביחד הן *אב* - רכיב שונה, בעל משמעות. אם נראה את השלם כחסר חלקים, אולי הוא לא יתפורר לנו. - -אבל, יש בעיה[^115]. אם השלם חסר חלקים, הוא פשוט לחלוטין - *הוא שוב הופך ליסוד!* - -עדיין אין לנו ידע; אנחנו בחניון, לכל הרוחות. - -אבל עדיין למדנו משהו. מה שהוא לא יהיה, ידע לא יכול להיות רק אנליזה; אנחנו צריכים לחפש משהו אחר. אנחנו זקוקים לסוג פעולה נוסף על האנליזה, שתופס שלמים כשלמים. איננו יודעים מהו, אך אנחנו יודעים שהוא חייב להיות שם. - -לדבר הזה יש שם ביונית - *nous*. - -### הצלת ההגדרה - -לא עלה בידינו להתעורר עדיין מהחלום של סוקראטס. כפי שמתואר ב*מדינאי*[^116] - - -> It's probable that each of us knows everything, as in a dream. is then ignorant again of everything when, as it were, awake - -> *277d2-4* - -באחת האגרות שלו, אפלטון מקונן על [דיון, רודן סירקוזה](https://en.wikipedia.org/wiki/Dion_of_Syracuse) שבסיציליה אשר, לאחר שאלפטון נסע לשם והרצה בפניו (דיון העריץ את הפלטון), דיון התיימר להיות אפלטוניסט, למורת רוחו של אפלטון שאמר - *אם יש בכוחו של מישהו להיות אפלטוניסט - זה רק אני*; פילוסופיה אי אפשר להבין בלוגוס, או במילים. - -חשבו למשל על ההגדרה של עיגול[^117]. אפלטון מחלק אותה לחמישה היבטים: - -- שם - -- לוגוס - -- תמונה - -אף אחד מהשלושה האלו לא מספיק לכינון ידיעה - לא שמו, לא ההגדרה שלו בלוגוס, ולא התמונה שלו ברוחנו. - -- ידיעה - -ואפילו אחרי הידיעה, צלם העיגול אינו מספיק לעמוד על ההיבט האחרון - - -- הדבר עצמו - -גם הידיעה הטובה ביותר תחטא מלהיות הדבר עצמו ממש - עיגול. רק החיכוך בין שלושת הרכיבים הראשונים - שם, לוגוס ותמונה - כשהם מופעלים בידי האדם עם הזיקה הפילוסופית - יביא לידיעה כלשהי, הרחוקה ביותר שאדם יכול לדעת; הלוגוס הוא כלי, שמתוך החיכוך נעלם - וממנו נולדת הידיעה; הלוגוס אינו חזק מספיק לשאת את - הוא רק האמצעי. - -אבל סוקראטס כמובן אינו מוותר, והוא ינסה להציל את הגדרת הלוגוס. - - -נחזור להתחלה, אומר סוקראטס. האם ההנחה שלנו שלא ניתן להגיד דבר על היסודות, כמו ה*סיגמא* ב*סוקראטס*, נכונה? והאם ההגדרה שלנו, שהשלם אינו אלא סך חלקיו, נכונה? אם נשים סיגמא ואומגה (*סו*) לעומת אומגה וסיגמא (*וס*), האם זה אותו הדבר? ברור שלא; גם הסדר רלוונטי. - -עולה כעת זיק של תקווה. האם יעלה בכוחנו לפתור את הבעיה? האמת היא, שלא; שימו לב שתורת האידאות האפלטוניות לא עולה כאן בכלל. המילה אידאה מופיעה לא מעט - אבל לא תורת האידאות ממש. - -איך יוצאים מהבוץ? Burnyeat אומר, בעמ' 200 בפרשנות שלו, ש*השלם חייב להיות נודע כשלם וגם כסך חלקיו - או כלל לא*[^118]. - -את ה"שלמים" לא ניתן לראות כדברים סטטיים, אלא כדברים חיים - שמשתנים תוך כדי תפיסתם - עצם ההגות בהם מטווה אותם. - -!!! info "" - נסו לחשוב הוויה. רק הוויה, אומר הגל ב*לוגיקה*. מה יש לכם שם? כלום. עכשיו נסו לחשוב רק את הלא-הווה - מה יש לכם שם? כלום. אז רגע, ההווה הוא הלא-הווה? הגל מראה לנו שמושגים, ברגע שחושבים עליהם, נהפכים להפכים שלהם העצמם. - -למעשה, הגל אומר, שהשלם נתפס לא כמוחלט או כחלקיו, אלא כעצם התנועה דרך הסתירה הזו - בשלם ובחלקיו. - -אצל אפלטון אין דיאלקטיקה כזו עדיין - רק פער: הידיעה שלנו היא לשונית (*Dianoya*), והשכל שלנו מכיר רק באידאות (*nous*) - הלא מילוליות - ועל הפער הזה אי אפשר לגשר. - - -#### לוגוס כדיבור מפורש - -(206C) ומה בדיוק הלוגוס מוסיף להסבר שלנו? אפשרות ראשונה היא שהלוגוס הופך מחשבות למפורשות. ידיעה, אפוא, תהא ידיעה מפורשות שאמרנו למישהו אחר. ולמה זה לא עובד? - -אם כל בנאדם מסוגל לדבר, הרי שכל אדם שמלרלר כל שטות עלול להיות יודע. אבל זה לא יכול להיות - - -> Knowledge can't equal conceptuality - just like driving can't equal to having wheel - -> Davidson - -רכב יכול להיות עם כל החלקים האלה, ואפילו עם הנהג בפנים - אבל באוויר, ובמוסך; הגלגלים חסרי תועלת לנהיגה כל עוד הם **לא נוגעים בקרקע**. באופן דומה, המלל לא מספיק; הוא חייב להיות קשור לידיעה בסברת אמת (שעוד לא הבנו מה היא). - -> אנדי נותן את הדוגמא של [הלן קלר](https://en.wikipedia.org/wiki/Helen_Keller), שלא יכלה לראות או לשמוע ולכן לא רכשה שפה. מה הפך אותה לניתנת-ללימוד? המורה שלה הצמידה את כפות הידיים שלה לגרונה, ודיברה - כדי שהלן תחוש את הרטט, ותבין מהו קול. ואכן, הלן הצליחה ללמוד לדבר, ובהמשך כתבה ספרים ונתנה הרצאות. והנה לכם מישהי שניתן ללמד - בלי לוגוס. - -> ראשית, עלינו לקבוע שם עצם מהו, ופועל מהו, ולאחר מכן מהי שלילה, מהו חיוב, מהם חיווי ומשפט. ובכן, קולות מדוברים (*Phone*) הם סמלים (*Symbola*) להתרחשויות בנפש, וסימנים בכתב הם סמל לקולות המדוברים. וכפי שהכתב זהה אצל כל בני האדם, כך גם הקולות המדוברים. אולם, אותם דברים שכל אלה מסמלים, ההתרחושויות בנפש - הן זהות אצל כולם, ואותם דברים שההתרחשויות האלו מדמות - גם הן זהות לכולם. - -> *אריסטו, על הפרשנות* - -השפה מצטיירת מהתיאור האריסטותלי כתיווך של ה*nous* - הלהט הפנימי שקיים בנפש, אותו הלהט שאפשר להלן קלר ללמוד בלי לוגוס. - -#### לוגוס כידיעת היסודות - -(207A) ואולי לוגוס הוא היכולת להסביר פונקציונלית את החלקים של משהו - אם נשאל *מהי עגלה*, נדע להגיד - צירים, אופנים, מושב ומוט. אבל רוב הזמן, לא נדע את כל הפרטים הקטנים - כמו קרשים צריך כדי להרכיב אחת. אז אולי צריך שני *לוגוי* - אחד כללי, ואחד מסוים - ויחד הם ידע. - -אבל גם כאן יש בעיה. נניח ואנחנו בכל זאת יודעים את היסודות של משהו. עדיין ייתכן אדם שידע את היסודות של תרכובת אחת, יזהה אותם בתרכובת אחרת - ויתבלבל. - -למשל, שמו של תיאיטיטוס ביוונית - ` Θεαίτητος` -ושמו של תיאודורוס ביוונית - `Θεόδωρος` -ואדם יודע טוב מאוד את ההברה הראשונה - תטה ואפסילון - `Θε` - -אבל מתבלבל ושם במקומם טאו בשמו של תיאודורוס - `τόδωρος`. - -השם יהיה כמעט אותו דבר - *ת'אודורוס* - ואין ספק שהאדם *יודע* לכתוב תיאודורוס. אולם עבור אפלטון, זה לא מספיק - גם אם זה מספיק להתנהל ביומיום. - -#### לוגוס כסימן ההיכר - -ואולי לוגוס הוא הידיעה של סימן ההיכר[^119] - מה שמבדיל משהו ממשהו אחר? נניח ונשאלנו - *מה זה שמש?* ונשיב - *השמש הוא הבהיר שבין גרמי השמיים הסבים סביב הארץ*. האם אם נדע בדיוק מה מבחין משהו מכל הדברים האחרים, אין בפינו ידיעה? - -ומה הבעיה פה? - -איך אנחנו יודעים מי זה תיאיטיטוס? יש לנו סברה נכונה לגביו, ואנו יודעים מה מבחין בינו לבין כל האחרים. אבל איך נבחן כיצד תיאיטיטוס שונה מהאחרים? אנחנו צריכים לזהות אותו *מלכתחילה* - והרי הלוגוס לא מוסיף שום דבר. - -אז? מה נשאר? - -## התיאיטיטוס - חיובי או שלילי? - -עברנו את כל ההגדרות; ניסינו שלוש נסיונות להציל את ההגדרה האחרונה; האם אנחנו עדיין הרים במשהו, שואל סוקראטס? (210B) לא, משיב תיאיטיטוס; אמרתי מעבר למה שיש בי. - -ובכן עתה, אומר סוקראטס, אם תהרה שוב, תהא מיושב יותר בדעתך; ואם תיוותר ריק, תדע לרחם יותר על אחרים - בידיעה שאינך יודע מה שאינך יודע - כשם שאומר סוקראטס, *כל שאני יודע הוא שאיני יודע*. - -אבל למה שסוקראטס ינסה ליישב בדעתו את תיאיטיטוס, המתמטיקאי העדין, זורם כמו שמן זית? עיסוקו של תיאיטיטוס מלמד על כך: *Mathematike* - המתמטיקה - נגזרת מ*Mathesis* - מה שניתן ללמוד. המתמטיקאי בתוך שהדברים שהוא עוסק בהם הם שלנו - מלאים וודאים, חד-חד-ערכיים. - -לכן המתמטיקאי צריך, חושב סוקראטס, לעמוד על החוויה של להיות מתמטיקאי, ולא לדעת להסביר את הלמידה. סוקראטס קובע בפני סוקראטס, שיש סוג ידע גבוה יותר של ידיעה - *חלק* מהעולם הנלמד, אך לא כולו כפי שחשב קודם. - -ועתה מתבקשת שאלה מדויקת יותר - האם אנחנו יוצאים עם הגדרה חיובית למהי ידיעה, כמו שיצאנו עם ידיעה חיובית ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה)? - -התשובה המתבקשת היא שלא - אבל אנדי מציע פרשנות אחרת. תזכרו בהגדרות שלנו - של [דוגמאות שונות של ידיעה](#ההגדרה-הראשונה), של [ידע כתפיסה חושית](#ההגדרה-השניה), של [ידע כסברת אמת](#ההגדרה-השלישית), ושל ידיעה כ[סברת אמת ולוגוס](#ההגדרה-הרביעית) - בין שבהפיכת החשיבה למפורשת, הבנת כל היסודות, או תפיסת סימן ההיכר. - -נדמה שכל ההגדרות האלו **ביחד**, הן ההגדרה של ידע. ידיעה היא ידיעה כלשהי, שבה אנו מודעים לכך שאנחנו תופסים אותו, יודעים שהוא נכון, ויודעים להסביר אותו - הסבר תבוני, מפורש, מכסה את כל היסודות ומבחין. אז מה חסר? אין לנו את מה שמסדר אותם יחד; אין לנו הסבר של איך הם כולם ביחד - רק שכולם יחד, הם ידע. איננו יכולים להסביר אותם, כפי שאיננו יכולים להסביר את האידאות. - -ואם התובנה האנושית לא מסוגלת לתת הגדרה מושגית של ידע, זוהי לכאורה הודעה בכישלון. האמנם? אפלטון וסוקראטס רואים זאת אחרת; לדעתם, זה הישג של התבונה למצוא את גבולותיה, מה היא מסוגלת ולא מסוגלת לעשות. זוהי ידיעה - אולי הידיעה החשובה ביותר[^120]. - - - -[^1]: ישנו גם תרגום קל יותר, של Myles Burnyeat, שלא נשתמש בו כי הוא קל יותר, ואת התרגום של ליבס, שקשה מהסיבות ה*לא נכונות*. -[^2]: מעבר לאפלטון, תלמידים אחרים של סוקראטס כתבו דיאלוגים סוקראטיים - כמו קסנופון, פילוסוף ומצביא יווני חשוב - אבל רובם לא שרדו, בטח שלא בשלמותם. -[^3]: שאנדי לא מסכים עם אף אחת מהן. -[^4]: מיילס כתב כמויות אדירות - *כל תלמיד פילוסופיה חייב לקרוא משהו של מיילס* (כמו הסורא בקוראן - *כל בן תמותה חייב לטעום את המוות*). באופן טראגי, מיילס חלה באלצהיימר ושכח כל מה שכתב. -[^5]: *logo didonay* (מתן הסבר). -[^6]: אנדי מספר על קולגה שלא אהב את הפילוסופיה הקונטיננטלית הצרפתית של המאה ה20 - בטענה שהפילוסופיה צריכה להיות ברורה *כמו לחתוך חמאה עם סכין*. -[^7]: *מורה נבוכים* של הרמב"ם, ובמידה מסוימת כתבי דקארט, כתובים כך שהוא מסתיר את דעתו ככל שהוא יכול - כמו מעיין מבוך - משום שדעות מסוימות מסוכנות בעת שהם כותבים. הבנת הדעות שלהם כרוכה בחיבור מחדש של הפאזל הזה, שלא כולם יצליחו - וזה בסדר. -[^8]: אנדי סבור שאפלטון היה חושב שיש בפילוסופיה מבנה לוגי מסוים שניתן לגלות, אך לא אחד מושלם שאנו יכולים לתפוס ולהביע; ושחשוב מאוד לפילוסוף לשוב ולהתעסק בראשיות, ולא להתמקצע יותר מדי. -[^9]: *nous* -[^10]: אנדי סבור שהגישה הזו היא רצח אופי מודרני, שכוון כנגד ימי הביניים, אך אינה נכונה - לא כלפי היוונים ולא בכלל. -[^11]: And they're generally really weird. -[^12]: בניגוד למחלקה בפילוסופיה, שבה אפילו דינוזאורים כמו אנדי מאפשרים *מרקסיסטים*. -[^13]: אינשטיין אומר, *היופי במתמטיקה היא שהיא מסבירה **כל דבר***. -[^14]: הדעה הזו הייתה דומיננטית במיוחד בפילוסופיה האנגלו-אמריקנית במאה ה20, ממש כהנחת יסוד; לשיטתם, הכלים הלוגיים החדשים מאפשרים לנו לחשוף כשלים שאפלטון עצמו לא יכול היה להיות מודע אליהם. היא נקשרה בעמדה שסברה כי ניתן, באמצעות ניתוח סטילומטרי, ממוחשב ומדעי, להבין מתי נכתבו הדיאלוגים - לפני מות סוקראטס, אחריו, וכו'. היום שתי העמדות האלו בקריסה; מלבד קביעתו של אריסטו שה*חוקים* הוא הדיאלוג האחרון של אפלטון, לא הצלחנו עד היום לתארך בוודאות אף אחד מהדיאלוגים. במקום העמדה הקורסת הזו לא קמה עמדה אחרת - גם אם נקבל עלינו שהעלילה חשובה, אין הסכמה על למה ואיך. -[^15]: לא, לא אאוקלידוס המפורסם; ההוא הגיעה כמה מאות שנים אחר כך. -[^16]: גם ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) יש שרשרת מסירה מסובכת כזו; אולם, המשתה נשאר מסופר, ועוסק בעבר - בעוד שהתיאיטיטוס עובר למוצג, ומספר על ההווה. -[^17]: במובן זה, הדיאלוג הוא אנדרטה של אפלטון לתלמיד שלו, שמת לפניו. -[^18]: תיאודורוס מקפיד "להוריד" את תיאיטיטוס כדי שלא ייחשבו שהוא נמשך עליו, ולכן מכתיר אותו *מכוער נעל* כמו סוקראטס. בהתחשב בזה ש[אלקיביאדס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) נמשך לסוקראטס בסופו של דבר, זה די אירוני. -[^19]: *Thauma* -[^20]: אאוקלידוס נוכח גם במותו של המוות, ב[פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון). -[^21]: ביוונית יומיומית של המאה ה5 לספירה, המונחים האלו היו נרדפים - ואפלטון עלב אותם לכדי בעיה פילוסופית. -[^22]: אנדי מזכיר כיצד ישראלים שמדברים אנגלית נתפסים כמאוד בוטים, משום שהעברית מעניקה לנו חיתוך ואינטונציה מסוימת שאנחנו לא ערים לאיך שהיא עוברת כשאנחנו מדברים אנגלית. מה מהבוטות הזו הוא אנחנו? מה מגיע מהחברה? -[^23]: תיאיטיטוס פצוע קשה; לא רק פציעות פיזיות, אלא גם חולה מדיזנטריה. -[^24]: תיאיטיטוס מהולל במילה אחת: *Kalogathia* - אציל ויפה; מיושב בדעתו; בעל הסגולות הטובות. -[^25]: כמו *היידיגר*, שבגללו אנדי קובע - *חוץ מפילוסופים גרמניים!* -[^26]: מה שמציב אותנו בבעיה עם היידיגר. -[^27]: (/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה) מוזכרים המקצועות שצריך ללמד את המלכים-הפילוסופיים של העיר - האסטרונומיה, לוגיסטיקה, מוזיקה, מתמטיקה וגיאומטריה. תיאיטיטוס מצטייר פה כמי שיודע לפחות חלק מהדברים האלה, וגם בעל האופי הטוב - האם הוא מלך פילוסוף בפוטנציה? -[^28]: *Schole* -[^29]: מימרה סטואית מפורסמת קובעת כי *גם עבד בכבליו יכול להיות חופשי יותר ממלך בכסאו* - עמדה ששואבת השראה מהתפיסה האפלטונית הזו. -[^30]: מושבה יוונית בלוב של היום. -[^31]: מה? כמו שאנדי אומר, *Who gives a shit?* -[^32]: 70 ק"מ מדרום לאתונה, עם מקדש אדיר לפוסידון ונוף יפהפה. -[^33]: שימו לב מה לומדים מכאן על האופי של תיאודורוס; כמו שאופי הדיון בפוליטאה משתנה בכל פעם שמדברים עם אח אחר של אפלטון, ככה גם כאן - הדיון משתנה כשתיאודורוס תופס את המושכות. -[^34]: תיאודורוס הוא מקרה מעניין - הוא זכה לכל החינוך הפילוסופי, ולא דבק בו כלום מהפילוסופיה. איזה יכול להיות? אולי החינוך לא מספיק כדי להקנות פילוסופיה? -[^35]: כמו להיכנס לחדר חדש ולגלות מיד מי נגד מי, מי עם מי, ומי תוקע למי סכין בגב, או מיומנות מאוד מאוד מסוימת שיש לרב אמן - שלא יידע להצריך את המומחיות שלו, או להעביר אותה הלאה, אבל יידע אותה היטב. -[^36]: *Leitfrage* -[^37]: *Epistêmê* לעומת *Sophia* -[^38]: *Aporia* -[^39]: אנדי מספר שהמחלקה לפסיכולוגיה בבן גוריון מנסה לעבור ממדעי הרוח למדעי החיים. אולם, הוא אומר, אם נשאל את הפסיכולוגים - *מהו מדע?* מהו הדבר הזה שכולנו כל כך רוצים - לא נקבל תשובה טובה - השאלה גסה מדי. באותו האופן, המתמטיקאים, הגיאומטרים, שותקים. -[^40]: *Dialektos* - בא מ*Dia Legesthai* להבין משהו דרך משהו, במקרה הזה שיח, שיתוף רעיונות. -[^41]: כפי שקורה ב[פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה), כשקפאלוס, סמן המסורת האתונאית, מפנה את מקומו בשיח. -[^42]: המילה *חובבן* מגיעה משורש *חבב* - אהבה, כמו גם בצרפתית - *Amateur* (אוהב זאת). במקרה הזה, איש המקצוע, שאולי אינו חש תשוקה למושא החקירה שלו, מפנה מקומו למי שמוכשר פחות, אבל אוהב את מה שהוא חוקר. -[^43]: סוקראטס מניח כאן שישנו דבר אחד שמאגד את כל הסוגים - איזו אידאה של לדעת (ובאופן מעניין, האידאות אינן עולות כלל בדיאלוג), אבל זה לא בהכרח נכון - פילוסופים אחרים, דוגמת ויטגנשטיין, מערערים על העמדה הזו. -[^44]: *logos* -[^45]: *analysis* - לפרק, לפרום, לפצל ליסודותיו -[^46]: Syllabien eis - *to take as one* - מכאן מגיעה המילה *סילבוס* -[^47]: המונח של אפלטון הוא *Atopos* בלי מקום - משום שהוא מוביל אנשים ל*Aporia* - מבוי סתום -[^48]: הDouble-take הזה נפוץ מאוד בדיאלוגיים אפלטוניים -[^49]: בכל שטיח פרסי, מרהיב ככל שיהיה, מספר אנדי, תמיד יהיה פגם מכוון אחד; *שלמות היא רק לאללה*. -[^50]: *imitatio Dei* - חיקוי האל. מתכתב עם רעיון של חז"ל - *תהיו רחמנים אתם, כי אבינו רחמן גם הוא*. -[^51]: קלאסיקן ומתרגם יווני אגדי, יהודי ומאוד, מאוד מוזר. -[^52]: מילה גמישה בעוד ביוונית - תחושה, תפיסה. -[^53]: *Phainesthai* - המקור למילה *Phaenomena* -[^54]: *Dokei Moi* - מכאן מגיעה *Doxa* -[^55]: אנדי מספר שהרצה לתלמידי מדעי החיים וכימיה, והם משוכנעים - *המדע הוא סיפור*, כמו גם המתמטיקה, ולא אמת. עם זאת, הם *לא* רואים בכך סכנה למדע ולתחום שלהם - זה עובד, וזה יציב. הוא מתאר, בתסכול, אך לא הצליח לשכנע אותם אחרת. -[^56]: *Chremata* - הכוונה לדברים יומיומיים. -[^57]: *Psuedes* -[^58]: בצפון ג'רזי איפה שגדלתי, הבית של ה*סופראנוס*, אומר אנדי, לומדים - אם מישהו רוצה מה שרע עבורו, *Give it to them hard*. תיאיטיטוס רוצה ודאות? אין בעיה. -[^59]: זה סוג של העמדה של הפיזיקה הקוואנטית, ושל תורת האבלוציה - המינים החולפים והחלקיקים בפיזיקה הקלאסית הם תופעה חולפת של רובד מטאפיזי עמוק יותר. -[^60]: זוהי התיאוריה הפיזיקלית של [אמפדוקלס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים#אמפדוקלס) -[^61]: זוהי בעיה שמציף [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) -[^62]: [הבודהיסטים גם חושבים ככה](/פילוסופיה/בודהיזם/מותנית), וגם הרמב"ם - שסבר כי אלוהים בורא את העולם בכל רגע מחדש. -[^63]: תיאיטיטוס בן 15, כן? הם גדלים ממש מהר בגיל הזה. -[^64]: *Tol pan kinesis* -[^65]: זה הניסוח של [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה), שמהדהד את העמדה הזו. -[^66]: *Auto kach auto* - דבר דורש דבר - ניסוח אפלטוני קלאסי לאידאות. -[^67]: ב*מעבר לטוב ורוע*, זו בדיוק העמדה שניטשה טוען בדברה. -[^68]: יש אירוניה מסוימת בעמדה של פרוטאגורס. מצד אחד, הוא אומר, *האדם הוא קנה המידה*. מנגד, כסופיסט, פרוטאגורס (ההיסטורי, ולא רק האפלטוני) לימד את התורה שלו תמורת שכר מופקע לאנשים העשירים - ומשהגיע אליהם, אמר, *אני אלמד אתכם משהו שההמון לא יודע*. סוקראטס, דרך תיאיטיטטוס, לוקח גם הוא חלק במשחק הזה, בכך שמעביר לתיאיטיטוס עמדה "נסתרת". -[^69]: שזה מוזר - פרוטאגורס לא מחבב מתמטיקה בכלל (הוא אפילו לועג לה - כשהוא גובה סכומי עתק הוא מתיימר ללמד *דברים תכל'ס*, ולא מספרים), ותיאודורוס מצידו אומר בגלוי שלא מעניינים אותו עניינים פילוסופיים כאלה. -[^70]: *barbaroi* - הכינוי של היוונים לדוברי שפות זרות, שנשמעו להם כמו *bar bar*. -[^71]: כמו שאומר שמואל הנביא במקרה - *מה הרגזתני להעלות אותי?*. -[^72]: היוונית האפלטונית סבוכה ומבלבלת פה, על דרך השלילה, במתכוון. -[^73]: *Heteros* - אחר. -[^74]: ב[פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה), אפלטון מציג את החינוך כ[סיבוב הנפש](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-המערה) - מעבר לצללים לאמת *כפי שהיא*. על אף שככה זה נשמע גם אצל פרוטאגוראס, חשוב להבחין: אצל פרוטאגוראס - אין *דבר שלישי* לסובב אליו - אמת - אלא רק את הדעה *שלי*. -[^75]: *Schole* -[^76]: אבל, שימו לב - סוקראטס כן ער לכל הדברים האלה, לייחוס (שהיוונים מאוד אהבו) ולמתחים פוליטיים - הוא יודע בדיוק מי הוא תיאיטיטוס, ומי אביו. -[^77]: כמו האנשים שנולדים וחיים כל חייהם בברונקס ונשמעים כמו באגס-באני, אומר אנדי. -[^78]: כמו ש[אריסטו אומר שצריך לעשות](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה#fn17) -[^79]: [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#what-is-being) -[^80]: *Organa* -[^81]: [מוטיב חוזר אצל אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#המסע-הסוקראטי-אחר-הסיבה) -[^82]: *Dianoia* - חשיבה. סוקראטס מתעקש על הפועל הזה. -[^83]: *Epistopein* -[^84]: כולל המוח. אכלתם אותה, קוגניציה. -[^85]: בדברו על ה*אגו הטרנסנדנטלי* - ה*אני הטרנדנדנטלי* של קאנט מרכיב את הסדר מרשמי החושים - דבר נבנה. לעומת העמדה האפלטונית, שאחדות החוויה *נחשפת* אלינו, ולא נבנית על ידינו. -[^86]: ה*Nous* הוא לא נושא שידון בו תיאיטיטוס - הוא אינו בין שיח מתאים (החשיבה שלו מושגית - מספר? מושג). אפלטון מדבר עליו ב[משל הקו המחולק](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק). -[^87]: *Doxazein* -[^88]: *Alethe Doxa* ([מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון)). -[^89]: בכל פעם שאפלטון אומר את זה, זה אף פעם לא קורה. -[^90]: *Psuede doxa* -[^91]: ב[מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#מהי-ידיעה) מדברים על זה. -[^92]: אבל, [גטייר הרס לנו גם את זה](https://plato.stanford.edu/entries/knowledge-analysis/#GettProb). -[^93]: *Eidolon* - מקור המילה *Idol* -[^94]: אף אחד בעולם היווני לא מקבל ספקנות כזו: היראקליטוס אומר שהעולם משתנה כל הזמן, אבל *יש עולם* - והספקנים היוונים אומרים שקשה לזהות את הרשמים ה*נכונים*, אבל שישנם רשמים נכונים. הספקנות בתצורה הזו - של ניתוק מוחלט בין החושים לידיעה - מופיעה לראשונה ב[הגיונות](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות) של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט#הספקנות-הקרטזית) -[^95]: *synapsis* - פער קטן, שאפשר לסגור -[^96]: *aestheos* -[^97]: *dianoya* -[^98]: ניסוח של אנדי - אני רק השליח. -[^99]: הגל, ב[פנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח), מתארת את התפתחות הפילוסופיה כמו ילד: אפלטון הוא כמו ילד צעיר, ועשה כמיטב יכולתו בשלב שבו היה - ומאז, ההיסטוריה התקדמה, הילד גדל, והיום אפשר להמשיג את זה. -[^100]: אנדי מתאר שכשעלה לארץ, בקיבוץ שהתנדב היו לסוסים רק שתי שמות: מושיק וראובן. מת מושיק, והסוס הבא נהיה גם מושיק, וככה הלאה. -[^101]: אולי זו טעות במובן, כמו שאומר [פרגה](/פילוסופיה/לשון/פרגה). אפלטון לא מציע את זה. מיילס מדבר על זה בפרשנות שלו. -[^102]: בשובך היונים לא בתוך כלוב - הן עפות בתוכו בחופשיות. -[^103]: השוו את סוקראטס ל[גלאוקון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק) - שלא משחרר מסוקראטס בשום אופן - ודורש ממנו את האופי הפילוסופי שסוקראטס חושב שלא יוכל ללמד אותו. לתיאיטיטוס אין *הילוך חמישי* כזה - וזו כנראה הסיבה שבדיאלוג לא מופיעה תורת האידאות בכלל; לתיאיטיטוס אין *ארוס* פילוסופי, בכלל. -[^104]: *Dikanikos* -[^105]: *via dolorosa* - דרך הייסורים הזו. -[^106]: *Doxa Alethe Meta Logos* -[^107]: זהו אותו נושא השיח שעלה ב[מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון) בדרך ללריסה. -[^108]: *Stoicheia* - יסודות, אותיות -[^109]: אילו מן יסודות אלו? זה מאוד עמום; Burnyeat חושב שמדובר בכל דבר שאנחנו מבקשים לדעת על ידי פירוק: יסודות פיזיים, רעיונות, שפה. -[^110]: *Onomaton symplokei* - מארג של הרכיבים. -[^111]: *Aisthetis* -[^112]: סדין בפולנית, אני חושב. -[^113]: *הקודם* (פולנית). כתבתי את זה רק כי זה הצחיק אותי. -[^114]: זוהי שאלת הסיבתיות המכנית שסוקראטס מתמודד איתה ב[פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#המסע-הסוקראטי-אחר-הסיבה) - איך יכול להיות שכל אחד בנפרד הוא אחד, אבל יחד הם שניים? (כל אחד בנפרד הוא אי זוגי, אבל יחד הם זוגיים, וכו'). -[^115]: *אני אוהב את הבעיות המטאפיזיות האלה*, אומר אנדי, *כי הן הורסות לכם את סוף השבוע*. -[^116]: ה*תיאיטיטוס* הוא הראשון משלושת הדיאלוגים האחרונים של סוקראטס - *תיאיטיטוס*, *סופיסט*, ו*מדינאי*. -[^117]: *Kyklos* -[^118]: [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח)!!! (אנדי מאשר) -[^119]: *Diaphora* -[^120]: זוהי נקודת הפתיחה של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) ב[ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת), וכאמור - של [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) ב[פנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח). diff --git a/פילוסופיה/יוונית/אריסטו.md b/פילוסופיה/יוונית/אריסטו.md deleted file mode 100644 index 3aa54118..00000000 --- a/פילוסופיה/יוונית/אריסטו.md +++ /dev/null @@ -1,22 +0,0 @@ ---- -title: אריסטותאלס -description: -published: true -date: 2024-05-02T10:17:44.537Z -tags: -editor: markdown -dateCreated: 2023-05-13T13:23:43.603Z ---- - -## אריסטו - איש ופועלו -!!! info "" - [דברי היכרות](/מבוא/aristotle_(metaphysics).docx), [מבוא לאריסטו](/מבוא/jacob_klein_(introduction_to_aristotle)_(1).pdf), [תרגום מושגים למבוא](/מבוא/some_untranslated_greek_words_from_kleins_article.doc) - -חייו של אריסטו מתוארים בכך שחי, התפלסף ומת. אריסטו היה תלמידו של אפלטון - וצילו של אפלטון נוכח אצל אריסטו - כתביו של אריסטו מתפלספים יחד עם אפלטון, ונגד אפלטון. אריסטו היה גם מורו של [אלכסנדר מוקדון](/כלליים/מלחמה#עלייתה-של-מקדוניה). -אריסטו ייסד הלכה למעשה את המדעים, לרבות תורת השפה, מטאורולוגיה, ביולוגיה, פסיכולוגיה, לוגיקה, פיזיקה, רטוריקה, פוליטיקה, [אתיקה](/פילוסופיה/אתיקה#שיעור-5-ה-אתיקה-הניקומאכית-של-אריסטו), וענייננו כמובן - [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה). -אריסטו חיפש להביא לכדי שלמות את התפיסה היוונית, והבנת העולם כמכלול - *universum*[^1]. - -אריסטו ניסה לעיתים תכופות לקחת את השאלות העולות בדיאלוגים האפלטונים, לדון בהן לכדי קיצון ובכך לנסות לענות עליהן. - - -[^1]: מכאן מגיעה המילה *אוניברסיטה* - הבנת העולם כמכלול, קהילה. \ No newline at end of file diff --git a/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה.md b/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה.md index c65c04e2..b1a87e59 100644 --- a/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה.md +++ b/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה.md @@ -1,9 +1,17 @@ --- -title: אתיקה ניקומאכית +title: " אתיקה ניקומאכית (מבוא)" description: published: true date: 2024-01-14T12:49:09.047Z -tags: שנה א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, סמסטר ב, אריסטו +tags: + - שנה + - א + - פילוסופיה + - פילוסופיה + - יוונית + - סמסטר + - ב + - אריסטו editor: markdown dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z --- diff --git a/פילוסופיה/פילוסופיה/חדשה/בארקלי.md b/פילוסופיה/פילוסופיה/חדשה/בארקלי.md deleted file mode 100644 index e69de29b..00000000 diff --git a/פילוסופיה/פילוסופיה/חדשה/דקארט.md b/פילוסופיה/פילוסופיה/חדשה/דקארט.md deleted file mode 100644 index e69de29b..00000000 diff --git a/פילוסופיה/פסיכולוגיה.md b/פילוסופיה/פסיכולוגיה.md deleted file mode 100644 index e69de29b..00000000 diff --git a/פסיכולוגיה/.obsidian/workspace.json b/פסיכולוגיה/.obsidian/workspace.json index 9c074e29..914ae1b2 100644 --- a/פסיכולוגיה/.obsidian/workspace.json +++ b/פסיכולוגיה/.obsidian/workspace.json @@ -13,7 +13,7 @@ "state": { "type": "markdown", "state": { - "file": "תודעה/index.md", + "file": "דחק/index.md", "mode": "source", "source": false }, @@ -77,8 +77,7 @@ } ], "direction": "horizontal", - "width": 300, - "collapsed": true + "width": 300 }, "right": { "id": "9b9bee2fb73f4dcc", @@ -165,17 +164,29 @@ }, "active": "91c6bc427bbc7c1a", "lastOpenFiles": [ + "דחק/1.pdf", + "דחק/lu992571okfx8.tmp", + "אישיות/פסיכואנליטית.md", + "אישיות/פרויד.pdf", + "אישיות/תרגול_1.pdf", + "אישיות/lu992571okfl0.tmp", + "אישיות/index.md", + "אישיות/1.pdf", + "אישיות/lu879091gpuyb.tmp", + "תודעה/index.md", + "תודעה/פטריות.pdf", + "תודעה/lu53782xajxl.tmp", + "תודעה/2.pptx", + "תודעה/1.pptx", + "אינטיליגנציה/index.md", + "().md", + "דחק/index.md", + "פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/פאניקה.md", "תודעה/index.sync-conflict-20241104-131459-QQRKLGU.md", - "חשיבה.pdf", + "index.md", "חשיבה.md", "חשיבה/index.md", - "תודעה/index.md", - "פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/פאניקה.md", - "פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה", - "פסיכולוגיה", "פסיכופתולוגיה/index.md", - "אינטיליגנציה/index.md", - "התפתחותית/cliff.png", - "אינטיליגנציה" + "התפתחותית/cliff.png" ] } \ No newline at end of file diff --git a/פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/index.md b/פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/index.md index 2610f27d..fed85040 100644 --- a/פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/index.md +++ b/פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/index.md @@ -24,7 +24,10 @@ title: אינטיליגנציה 3. הצלחה ביכולות מסוימות מנבאת באופן יותר חזק יכולות ממקבץ דומה באופן עקבי. אם אני ממש טוב בליטוף חתולים, אני כנראה יהיה יותר טוב גם בליטוף כלבים, אבל לא בהכרח בלשטוף כלים: ליטוף כלבים הוא מאותו המקבץ, וכלים לא. למשל, אוצר מילים והבנת הוראות מילוליות קשורים במתאם של 0.7. -# מהי אינטיליגנציה? +## מהי אינטיליגנציה? + +!!! info "" + [מצגת](/פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/1.pdf) בספרות הפופולרית ואפילו בקרב חוקרים יש קלישאה שאנחנו לא יודעים מה זה אינטיליגנציה, אבל מאז תיאוריית הg' יש לפחות תשובה אחת; אגודת הפסיכולוגים האמריקאים (APA) חקרה אינטיליגנציה בכוח-משימה והפיקה הגדרה נוספת משלה - @@ -32,9 +35,9 @@ title: אינטיליגנציה > [Neisser, et al., 1996](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1037/0003-066X.51.2.77) וזוהי ההגדרה הסמכותנית לאינטיליגנציה - היכולת של הפרט להבין, להסתגל, לשכול, ולפתור בעיות במחשבה. -# סוגי תיאוריות +## סוגי תיאוריות -ישנן כמה גישות לחקר האינטיליגנציה: +ישנן כמה גישות לחקר האינטיליגנציה[^4]: - תיאוריות ניתוח גורמים תיאוריות הסבורות שישנם קשרים וגורמים סמויים, שבאים לידי ביטוי רק על ידי המבחן - דוגמת תיאוריית הg. @@ -45,15 +48,15 @@ title: אינטיליגנציה * [Mutualism של Van der Maas et al.](sci-hub.st/https://doi.org/10.1037/0033-295x.113.4.842) - היכולות משפיעות אחת על השנייה ולכן מגיע המתאם (אתם טובים מאוד בללמוד, אז ילך לכם טוב גם בללמוד יפנית וגם בללמוד מתמטיקה) * Formative g' - הg הוא לא הסיבה של אינטיליגנציה גבוה, אלא *התוצאה* של אינטיליגנציה גבוה. -## תיאוריות ניתוח גורמים -### התיאוריה של ספירמן +### תיאוריות ניתוח גורמים +#### התיאוריה של ספירמן ספירמן מודד אינטיליגנציה בציון g', המוגדר כ`w1*G + specific`. נניח וקיבלתם 1 באוצר מילים. g מניח שהציון הוא שקלול של הכישורים שלכם באוצר המילים (Specific) ואינטיליגנציה כללית (G). עצם ההשפעה של התיאוריה היא שניתן בכלל לתת מספר על משהו כללי כמו אינטיליגנציה - מה שהתאפשר באמצעות מתמטיקה כאסח (הם כולם פסיכומתמטים כאלה). התיאוריה מסבירה את תופעת הPositive mindfold - אם יש יכולת אחת בבסיס כל השאר, אין פלא שיש בין כל היכולות קשר. -### ייצוג גראפי +#### ייצוג גראפי תיאוריה מיוצגת גראפית כקשר בין שלוש גורמים: - לטנטיים (עיגול) - משתנה שאנחנו *מסיקים* על קיומו (כמו g') @@ -61,7 +64,7 @@ title: אינטיליגנציה * התאמה (חץ דו כיווני) - קשר נצפה בין שני משתנים * השערה (חץ חד כיווני) - הסיבה המשוערת לפי התיאוריה -### התיאוריה של Thurston +#### התיאוריה של Thurston הגדרה אחת היא [Group Abilities] של Thurston - קשר בין יכולות כמו @@ -100,30 +103,39 @@ title: אינטיליגנציה כמו ה[Big Five]() מתחום האישיות, [התיאוריה של קאטל, הורן וקארול](https://en.wikipedia.org/wiki/Cattell%E2%80%93Horn%E2%80%93Carroll_theory) ניסו לחלק את תחומי האינטיליגנציה לכמה קבוצות ברורות: ----שלב כללי--- +##### שלב כללי + * g' - היכולת הכללית ---- יכולות רחבות--- -* אינטיליגנציה גמישה +##### יכולות רחבות + +* אינטיליגנציה גמישה (Gf) היכולת לייצר פתרון חדש לבעיה מורכבת ולא מוכרת - דברים כמו לזהות קשר בין רעיונות שונים, הקשת מסקנות לוגיות. היכולת כמעט שאינה תלויה בכישורים ובידע קודם, ומתוארת כבסיס ביולוגי טבעי ואישי שנוכח בנו במידה שונה[^3]. > אתה אוכל צלופחים. הבעיה היא שהצלופחים אוהבים להתחפר בחול, ואתה לא יכול לתפוס אותם בחול. איך תופסים את הצלופחים? פתרון לבעיה הזו הוא אינטיליגנציה גמישה - אתה צריך לאלתר פתרון ולהמשיך להמציא פתרון אחרי שהצלופחים יעלו על התחבולה שלך. לאינטיליגנציה גמישה יש מתאם חזק מאוד - קרוב ל1 - עם g' - אבל הם לא אותו הדבר: הזדקנות, למשל, משפיעה עליהן אחרת. -* אינטיליגנציה קריסטלית +* אינטיליגנציה קריסטלית (Gc) יכולת השימוש בידע ובכישורים נרכשים לאורך החיים. כוללת שכילה, אבל תוך שימוש במידע שנוכח בנו קודם (כמו לנהוג?). זהו חידוש של החוקרים. האינטיליגנציה הקריסטלית היא אחד המאפיינים הכי בולטים שלנו כבני אדם - היכולת שלנו לאגור, לזכור ולהשתמש בידע קודם, ולא רק להגיב כאן ועכשיו. -* זיכרון ולמידה כלליים -* תפיסה חזותית רחבה +* זיכרון ולמידה כלליים (Gkn) + ידע נצבר באיזור מסוים כמו יכולת מסוימת (קריאת שפתיים) או ידע מסוים (גיאולוגיה) +* תפיסה חזותית רחבה (Gv) היכולת לעבד ולשנות תבניות במרחב לתצורות אחרות (איך יראה הארון הזה שם? ואם אנסר אותו בחצי? אצבע אותו בכחול?) כמה a יש בדף הזה? שני המספרים האלה זהים? מהר מהר, תגיד לי, חצי דקה ושלום לכל הדף (מהירות תפיסה)[^2] - -* תפיסה שמיעתית רחבה + +* מהירות תפיסה (P) + מהירות השוואת תמונות או סימנים, סריקה לחיפוש מתארים או סמלים, או ביצוע משימות פשוטות מאוד הקשורות בתפיסה חזותית +- ויזואליזציה (Vz) + היכולת לשנות את תמונת הדפוסים המרחביים לתצורות אחרות +* תפיסה שמיעתית רחבה (Ga) חשיבה שמיעתית, זיהוי, הבנה, שילוב והבחנה בין צלילים, זיכרון דפוסי צליל -* יכולת שליפה רחבה +* יכולת שליפה רחבה (Gr) היכולת לאחות ולשלוף מידע מזיכרון לטווח הארוך ולעיתים מהטווח הקצר -* זריזות קוגניטיבית רחבה +* זריזות קוגניטיבית רחבה (Gs) * כמו לגעת עם האצבע והאגודל כמה שיותר מהר - מבחן לזוקן קוגניטיבי -* מהירות עיבוד וקבלת החלטות +* מהירות עיבוד וקבלת החלטות (Gt) היכולת לבצע מיומנויות שכבר נלמדו בצורה מהירה ומדויקת עם מחשבה מזערית, במיוחד תחת לחץ זמן; שימוש בתשומת לב וריכוז. ----שלב צר--- + +##### שלב צר + * יכולות מסוימות צרות (נמצאו 69 עד כה) כלומר, g' מתווך מגוון רחב של יכולות כלליות, שבתורן מתווכות יכולות צרות יותר. אם אני חכם, אני אהיה נהדר בליטוף, ולכן אהיה נהדר גם בליטוף חתולים - יש יכולת כללית, יכולת ליטוף רחבה, ויכולת ליטוף מסוימת. @@ -135,8 +147,82 @@ title: אינטיליגנציה ##### השפעת הגיל הגיל משפיעה על כל יכולת אחרת, אבל רובן מגיעות לשיא סביב גיל 25 ודועכות בקצב מסוים אחר כך. יוצאת הדופן היא האינטיליגנציה הקריסטלית, שממשיכה לצמוח לאורך החיים. +### תיאוריית הRADAX של גוטמן + +גוטמן השתמש ב**סילום רב מימדי**. +!!! success "" + נניח וניתן לנו המרחק הגיאוגרפי בין כל ההרים במדינת ישראל. בהינתן מתמטיקה מוצלחת מספיק, נוכל לשחזר את מיקום ההרים על המפה. + +על אותו העיקרון, גוטמן מנסה למפות את ה"מרחק" בין מבחנים פסיכולוגיים שונים באמצעות תכסיסים מתמטיים שונים ומשונים. מבחנים קרובים הם מבחנים עם מתאם גבוה, ומבחנים רחוק הם עם מתאם נמוך. בצורה כזו ניתן ליצור מפה חזותית, עם תמונה לא רעה בכלל של יכולותיו הקוגניטיביות של האדם. + +גוטמן גילה חוקיות בצורה שהנקודות מסתדרות - + +- חילוק לפי פלחים: **מספרי**, **מילולי**, **מרחבי**. גוטמן כינה כל פלח, או אופנות, כ**שפה**. +- חילוק לפי תהליכים: חלוקה למעגלי מבחנים חופפים: המעגל הפנימי מכיל את המבחנים הכי מורכבים (מציאת חוקיות), חיצוני יותר (יישום כלל) ממבחנים פשוטים יותר, וחיצוני ביותר ממבחנים פשוטים (ידע). גוטמן כינה את המעגלים כ**שטחות**. + +בין המבחנים המורכבים יותר יש התאמה גבוהה (~0.6), מה שמעיד על כך שהאופנות פחות משנה - אם אתה טוב במציאת כלל מילולי, אתה לא תהיה *קטסטרופלי* במציאת כלל מתמטי[^5]. בין המבחנים הפשוטים, לעומת זאת, יש התאמה חלשה מאוד: היכולת שלך למצוא את האות A במילים כמה שיותר מהר כמעט שלא מעידה על שום דבר אחר. + +מה שכן, מבחנים פריפריאליים קשורים מאוד ב*קישור* בין כל היכולות - למשל, יהיה לך קשה מאוד להבין מה אתה קורא (מבחן קשה) אם אתה בקושי מזהה את האותיות (מבחן קל); לכן גם למבחנים ההיקפיים יש חשיבות גדולה במדידת אינטיליגנציה, *במיוחד* בזיהוי הפרעות (כמו [דיסקלקוליה](https://en.wikipedia.org/wiki/Dyscalculia)). דווקא מבחני הביניים הם הכי פחות אינפורמטיביים[^6]. +### Merged Theory + +[Marshalek, Lohman & Snow (1983)](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1016/0160-2896(83)90023-5) הגו את **התיאוריה הממוזגת** (Merged Theory), עמדו על כך שיש קשר בין ה RADEX לתיאורייה ההיררכית. + +ככל שעולים בהיררכיה, המבחנים נהיים מורכבים יותר וטעונים יותר בg, ולהיפך. החוקרים מיינו סוללה אדירה של מבחנים לפי טעינות בg (רמת קושי) ומיינו אותם לפי שתי התיאוריות - גם לפי גורמים, וגם לפי מרחק. הגורמים מעולם ניתוח הגורמים מוכנסים למפה לפי התיאוריה של גוטמן, והתוצאות לא סותרות את עצמן. את המבנה שהתקבל מכנים **Centroid** - מבנה הרבה יותר *רציף* ממבנה גורמי פשוט יותר (מבחנים יכולים להיות *קצת קריסטלים, קצת פלואידים* - לא או-או). + +### Sampling Theory + +[Thomson, 1914](), תלמידו של ספירמן, הגה את **תיאוריית הדגימה**, שאומרת שמבחנים מהווים *מדגם* של הרבה מאוד יכולות - אנשים מגיעים לאותה הצלחה ביכולות שונות; אנחנו מתקשים לייצר מטלה קוגניטיבית "נקייה" שבוחנת רק יכולת אחת. אולם תמיד יש חפיפה (קטנה), ותומסון מציע לזהות את היכולות החופפות ולהתבסס עליהן. + + +### Process Overlap Theory + +[Kovacs & Conway (2016)](sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1080/1047840X.2016.1182000) התבססו על עבודתו של תומסון, וטוענים שלמרות השימוש ביכולות שונות בכל מבחן, יש יכולות שהן *צוואר בקבוק* (Domain general processes) - דוגמת התמדה במשימה, תפקודים ניהוליים והזנחת מטרה (Goal Neglect)[^7]. בניגוד לתומסון שהפריד בין היכולות השונות, התיאוריה הזו עומדת על כך שיש יכולות - לעיתים לא יכולות שקשורות בg בכלל - שהן חיוניות לביטוי של שאר היכולות. + +!!! info "" + נחשון מושל את התפקודים המנהלתיים לים מעל שרשרת הרים: כל עוד הים שם, אפשר לשייט בין ההרים ולבצע את כל המשימות, אבל אם הים מתייבש (אין תפקודים ניהוליים) - כל הר נהיה, אמ, *הר* - ופתאום יש צוואר בקבוק. + + +במקומות כאלה, לg יש כוח הסברי עצום - אצל ילדים, זקנים, ואנשים עם בעיות בתפקודים המנהלתיים - לעומת אנשים עם תפקודים מנהלתיים *סבירים*, שם g מסביר הרבה פחות שונות. + +התיאוריה קובעת כמה עקרונות מפתח: + +- חוק הביצועים הגרועים ביותר: במשימות מורכבות, הביצועים הגרועים ביותר הם מנבא טוב יותר של g מביצועים ממוצעים. +- ישנם תהליכים *מסוימי תחום* (Domain specific) - כמו אוצר מילים - ותחומים *חוצי תחום* (Domain general) - כמו תפקודים מנהלתיים. +- יכולות גרועות יותר בתהליכים חוצי תחום פוגעת בביצועים על פני משימות רבות. +- יכולות טובות יותר בתהליכים חוצי תחום מאפשרת לזהות יכולות מסוימות יותר. +- המשקל של g עולה באוכלוסיות עם תפקודים מנהלתיים חלשים יותר. + +!!! info "" + הרבה פעמים, אנשים שלא מצליחים במבחני אינטיליגנציה נופלים בצוואר הבקבוק של תפקודים מנהלתיים. עם עזרה מתאימה, ואפילו תכסיסים פשוטים - כמו לרשום על פתק בכמה מילים *מה אתה מנסה להשיג עכשיו* ולשים אותו בטווח ראייה - פתאום החסם מוסר, והכישרון יוצא. + + +כלומר, **יש מתאם גבוה בין g לתפקודים מנהלתיים** - אם אדם נכשל, למשל, במבחן הבנת הנקרא, יותר סביר שיש לו קושי כלשהו בזיכרון מאשר בעיה אמיתית בהבנת הנקרא. + + +### Mutualism + +כמו התיאוריה של גוטמן, תיאוריית ה[Mutualism (van der Maas et al., 2006)](sci-hub.st/https://doi.org/10.1037/0033-295x.113.4.842) דוחה את הרעיון של g, ומעדיפה להתמקד ביכולות שמשפיעות זו על זו. למשל, יכולת התמדה תסייע לנו ביכולת למידה. כלומר, במקום אוסף של יכולות שמתווכות על ידי g מרכזי, התיאוריה הזו סבורה שיש קבוצות של יכולות שעומדות במתאם האחת עם השנייה, בלי יכולת מטווחת מרכזית. + +החוקרים מחשבים את הקשר באמצעות מתאמים חלקיים - חישוב מתאם בין שתי מבחנים בהוציא גורם שלישי. למשל, יש קשר בין מידת נעליים לידע כללי - אבל אם נוציא החוצה את ה*גיל*, הקשר נעלם. + +אם g היה נכון, בניטרול g המתאם אמור להיות אפסי - הרי g הוא המתאם. בפועל, זה לא מה שקורה; יש מתאמים, ואפילו מתאמים די גדולים לעיתים. + +התיאוריה הזו נכנסה לשיח האמפירי רק בשנים האחרונות, ונהייתה דומיננטית בשיח העכשווי. + + +### Formative G + +התיאוריה הזו גורסת שהg הוא אינו הסיבה אלא התוצאה - היא לא מסבירה את תוצאות המבחן, אלא *תוצר* של המבחן. כלומר, יש לנו אוסף אדיר של יכולות קטנות ומסוימות, והן מתאגדות יחד במבחני אינטיליגנציה ומקריצות מספר שהוא g. + +יש היום מבחנים מתמטיים שבוחנים מהימנות של תוצאות פעם בFormative G ופעם בReflective G (על בסיס Bayes Factor) - ובמקרים רבים, Formative G יוצאת כסבירה יותר. + + [^1]: אין לי מושג, ולנחשון גם לא. [^2]: זה לא נשמע מעניין, אומר נחשון, אבל זה מאוד מעניין ותזכרו את זה. [^3]: זה רעיון מאוד חדש, ומוזר מאוד לחברות מסורתיות - לשיטתם אם אתה לא מכיר פתרון מסוים, *מישהו* צריך ללמד אותך. נחשון מספר על ספר של אישה מהמאה ה12 (היחס לנשים היה לא סבבה בכלל) שהערימה את דרכה לכדי להיות האפיפיור - בכל פעם היא נאלצה להתמודד עם אתגר אחר כדי לשכנע את השאר שהיא גבר, דוגמה לאינטיליגנציה גמישה מעולה. +[^4]: היסטורית, חקר האינטיליגנציה היה קצת *מחנה אוהלים* - החוקרים המצדדים בסוג אחד של תיאוריות עבדו רק בתוך התיאוריה שלהם, ולא ציטטו תיאוריות אחרות. המגמה השתפרה בשנים האחרונות. +[^5]: ףףףף. הם לא פגשו אותי. +[^6]: הם גם נוטים לקחת הרבה מאוד זמן (מבחני WAIS) - שעתיים לנבחן, וכמה שעות לבוחן - לעומת מבחן g שמרביצים ברבע שעה. +[^7]: למשל, מקרה מתואר במחקר שהתבקשו מאנשים עם תפקודים ניהוליים לא מרהיבים ללכת לחנות ולקנות עיתון כדי לדעת מה מזג האוויר היה אתמול (לפני האינטרנט) - והם נכנסים לחנות וקונים מוצרים בלתי-קשורים, מתחילים עם המוכרת... ומזניחים את המטרה המקורית. \ No newline at end of file diff --git a/פסיכולוגיה/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/פאניקה.md b/פסיכולוגיה/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/פאניקה.md deleted file mode 100644 index e69de29b..00000000 diff --git a/פסיכולוגיה/תודעה/index.md b/פסיכולוגיה/תודעה/index.md index 649d74e8..31199ae4 100644 --- a/פסיכולוגיה/תודעה/index.md +++ b/פסיכולוגיה/תודעה/index.md @@ -1,20 +1,26 @@ title: תודעה ופסיכופתלוגיה -!!! info "[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55258), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2798305)" +!!! info "חומר הקורס" + [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55258), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2798305) +!!! info "" + [מצגת](/פסיכולוגיה/תודעה/1.pdf) SSRI משפרים תסמיני דיכאון [Silva & Hanwella, 2012](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1007/s00127-011-0442-0). האם זה מספיק כדי להסיק כי רמות הסרוטונין גורמות (סיבה) לדיכאון (תוצאה?) -על פניו, נראה שכן. אבל יש ממצאים שמעידים הפוך - שדיכאון משנה את רמות הסרוטונין במוח [Karlsson et al, 2010](). אז, מי גורם למי? דיכאון לרמות סרוטונין נמוכות או רמות סרוטונין נמוכות לדיכאון? מוח מוביל לתודעה, או תודעה מובילה למוח? זוהי [בעיית הגוף-נפש](/פילוסופיה/טבע#בעיית-הגוף-נפש) הפילוסופית המפורסמת[^1], ועדיין אין לנו תשובה חותכת[^2]. +על פניו, נראה שכן. אבל יש ממצאים שמעידים הפוך - שדיכאון משנה את רמות הסרוטונין במוח [Karlsson et al, 2010](). אז, מי גורם למי? דיכאון לרמות סרוטונין נמוכות או רמות סרוטונין נמוכות לדיכאון? מוח מוביל לתודעה, או תודעה מובילה למוח? זוהי [בעיית הגוף-נפש](/פילוסופיה/טבע#בעיית-הגוף-נפש) הפילוסופית המפורסמת[^2], ועדיין אין לנו תשובה חותכת. + + +!!! success "ר' גם [מבוא לפילוסופיה של הטבע](/פילוסופיה/טבע), [Embodied Cognition](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/גילום)" למרות שאין לנו תשובה חותכת, אנחנו לומדים על כל מיני נקודות במעגל שאפשר להתערב. למשל, בעיצומו של התקף [פאניקה](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/חרדה/פאניקה), התערבות פסיכולוגית מאוד עוזרת. כל מה שיש לנו היא **התאמה**[^3] - שיכולה להעיד על - - א' גורם לב' -- - ב' גורם לא' +- ב' גורם לא' - א' וב' משפיעית הדדית - קשר מזויף ולא סיבתי (שניהם נובעים מג') - א' וב' הם אותו הדבר (ואז אין סיבתיות) @@ -29,8 +35,15 @@ SSRI משפרים תסמיני דיכאון [Silva & Hanwella, 2012](https://sci לרוב מתקבלים אפקטים קטנים, שמראים הבדל מסוים בין קבוצה של אנשים עם הפרעה לקבוצה של אנישים ללא ההפרעה, וזה מתפרש כחריג. אך זה גם יכול להיות תצואה אפיפנומנלית של קיומה של ההפרעה (ובכל מקרה גודל האפקט איננו משמעותי מבחינה קלינית-אבחונית.) +## תודעה במחקר -# מהי תודעה? +חקר התודעה התחיל עוד מימיי הפילוסופיה, ונכנס לעולם הפסיכולוגיה עם [ויליאם ג'יימס](https://en.wikipedia.org/wiki/William_James). עם עליית הביהוויריזם, פחת העניין בחקר התודעה, אך העניין חזר לתודעה עם המהפכה הקוגניטיבית בשנות ה70, והתפתחויות טכנולוגיות בשנות ה90 ואילך, כמו הfMRI. + +!!! warning "תיאור מקרה" + א', 21, חווה התקף פסיכוטי ראשון בחייו. הוא משוכנע כי כל האנשים שהוא רואה ברחוב עסוקים בו ומרכלים עליו. לאחר מספר חודשים של טיפול תרופתי אנטי-פסיכותי א. כבר מבין כי זוהי מחשבת-שווא שאיננה סבירה, אך הוא עדיין לא חש בנוח בסביבתם של אנשים, אם כי קשה לו להסביר מדוע. + + +## מהי תודעה? קשה מאוד להגדיר תודעה, ויש כמה דרכים לתקוף את זה: @@ -42,7 +55,7 @@ SSRI משפרים תסמיני דיכאון [Silva & Hanwella, 2012](https://sci 6. כוונה - משהו שאנו עושים במתכוון 7. ערות - כל מה שלא מתרחש בשינה. הגדרה שלויה במחלוקת -## הבעייה הקשה של התודעה +### הבעייה הקשה של התודעה [David Chalmers, 1995](http://consc.net/papers/facing.pdf) טבע את [הבעיה הקשה של התודעה](https://en.wikipedia.org/wiki/Hard_problem_of_consciousness)[^6] - > Consciousness poses the most baffling problems in the science of the mind. There is nothing that we know more intimately than conscious experience, but there is nothing that is harder to explain. @@ -52,7 +65,6 @@ SSRI משפרים תסמיני דיכאון [Silva & Hanwella, 2012](https://sci הבעיה ה*קשה* היא **איך יכול להיות שיש בכלל חויה פנימית?** איך יכול להיות שמשהו *מוחי* גורם למשהו *לא מוחי*, הוא התודעה? איך ייתכן שחומר פיזי יוצר משהו נפשי? !!! info "דוגמה" - יש לנו, למשל, חוויה של **ראייה** - האור פוגע ברשתית, ומתקבל איזשהו צבע, ואנחנו אומרים אותו. אבל, *אין* לנו חוויה של, למשל, *הפריה*. למה, למרות ששניהם תהליכים נוירונליים פיזיים, לאחד יש "חוויה", ולשני לא? מה מבדיל ביניהם? אנחנו יודעים אפילו *לעצור* חוויה בהינתן תהליך פיזי - אם אנחנו נוטלים כדור נגד כאבים, התהליך הפיזי נמשך והחוויה הפרטנית[^7] (אוף, אאוי, כואב לי) נעלמת! @@ -62,20 +74,140 @@ SSRI משפרים תסמיני דיכאון [Silva & Hanwella, 2012](https://sci נסו [לדמיין מה זה להיות עטלף](https://books.google.com/books?id=fBGPBRX3JsQC&pg=PA165) (Nagel, 1974). זה כנראה יהיה ממש קשה - עטלפים עובדים ממש אחרת: יש להם מערכת איכון באמצעות הד, כי הם מייצרים גלים על-קוליים וקולטים את חזרתם מהסביבה. אנחנו לא מסוגלים לדמיין את זה. אבל כנראה ש*יש* כזה דבר להיות עטלף. וחתול. וכלב. *ועובר* (ממתי? כולם עדיין רבים על זה). נייגל מגדיר לבסוף תודעה כמשהו שהוא כמו להיות אותו אורגניזם - הגדרה מעגלית מעצבנת כזו. אבל זה כן עוזר לנו להתווכח - אין כזה דבר לדמיין להיות אבן, או להיות *כמו* אבן. -# תודעה במחקר -חקר התודעה התחיל עוד מימיי הפילוסופיה, ונכנס לעולם הפסיכולוגיה עם [ויליאם ג'יימס](https://en.wikipedia.org/wiki/William_James). עם עליית הביהוויריזם, פחת העניין בחקר התודעה, אך העניין חזר לתודעה עם המהפכה הקוגניטיבית בשנות ה70, והתפתחויות טכנולוגיות בשנות ה90 ואילך, כמו הfMRI. +!!! success "[כתבה - על מה פטריות חושבות?](/פסיכולוגיה/תודעה/פטריות.pdf)" -!!! 'warning' "תיאור מקרה" +### בעיית הגוף-נפש - א', 21, חווה התקף פסיכוטי ראשון בחייו. הוא משוכנע כי כל האנשים שהוא רואה ברחוב עסוקים בו ומרכלים עליו. לאחר מספר חודשים של טיפול תרופתי אנטי-פסיכותי א. כבר מבין כי זוהי מחשבת-שווא שאיננה סבירה, אך הוא עדיין לא חש בנוח בסביבתם של אנשים, אם כי קשה לו להסביר מדוע. +#### דואליזם + +האם אפשר בכלל להסביר את התודעה במונחים פיזיים? רוב ההיסטוריה, הפילוסופים והמדענים חשבו ש**לא** - ומכאן עלה ה**דואליזם** - ההיפותזה שסבורה שיש *חומר* ו*רוח*, שני יסודות שונים. הדואליזם החל אצל [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), שהגה את ה*דואליזם הקרטזיאני* ב[הגיונות על הפילוסופיה הראשונית](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות). אולם, ההשערה של דקארט נתקלת בבעיות קשות - איך שני יסודות שונים מטבעם באים בכלל באינטרקציה? (איך משהו שהוא *רוח* מפעיל משהו שהוא *חומר*?) דקארט סבר שזה בבלוטת האצטרובל, אבל זה לא מאוד משכנע. + +ישנן גם השערות דואליסטיות חדשות יותר, כמו זו של [Popper & Eccles, 1977](). + + +#### מוניזם + +מהצד השני של המתרס יש את ה**מטריאליזם**, שסבורים ש*אין דבר שהוא לא חומרי*. כלומר, אין *שני* דברים, אלא רק דבר *אחד* - חומר. + +זו הגישה המקובלת היום, אבל גם לה יש בעיות קשות: איך אפשר להסביר מצבים נפשיים במצבים חומריים? האם *באמת* אפשר לצמצם את כל מנעד החוויה הרוחנית שלנו - רגשות, חלומות, מחשבות - למצבים פיזיקליים? + +אחד מהדוגלים בגישה זו הוא הפילוסוף [דניאל דנט](https://en.wikipedia.org/wiki/Daniel_Dennett), שסבור שאנחנו *כבר* מסבירים תודעה - משום שהיא מנגנון אבולוציוני כמו כל אחר. זה מכונה **פונקציונליזם**. + +צ'אלמרס סבור שיש שני סוגים של מטריאליסטיים: + +- מי שחושב שניתן לענות על הבעיה הקשה באופן מטריאליסטי (כלומר: אפשר להסביר את כל המנעד הרוחני באמצעות חומר) +- מי שטוען שאין בכלל בעיה קשה (מודעות היא משהו *פונקציונלי* - מנגנון אבולוציוני - ואין עוד מה להסביר). + +צ'אלרמס מתקומם נגד דנט. + +> הטיעון של דנט... באופן מעניין במיוחד, מתבסס על פנומנולוגיה[^8]. הוא בוחן את הפנמנולוגיה של עצמו, ואומר שיש לנו שהוא אינו מוצא שם דבר מלבד פונקציות שיש להסבירן. התופעות הגלויות שיש להסביר הן תגובותיו ויכולתיו; שום דבר אחר אפילו מציג את עצמו כדבר שמצריך הסבר. זה קרוב באופן מסוכן להכחשה פשוטה - זה אף מפתה להסכים שזהו אולי תיאור טוב של הפנומנולוגיה של *דנט* - וזה מעלה שאלות מיידיות. +> +> > [Chalmers, 1995](https://consc.net/papers/facing.pdf) + + + +### NCCs - המקבילות הנוירולוגיות לתודעה + +השאיפה להסביר את החוויה הסובייקטיבית היא באמצעות NCCs - Neural Correlates of Consciousness. למשל, אני רואה אדום, ומיד נדלקים כל נוירוני ה*אדום* במוח, והנה הסברנו למה אני רואה *אדום*. + +[Crick & Koch, 1998](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1093/cercor/8.2.97) ניסו למפות קישורים נוירונים כאלה. הם השתמשו בכלים דוגמת קוביית *Necker*, שמשתנה לאחר שבוהים בה כמה דקות. + +הם גילו שכאשר צופים בקוביה לאורך זמן, הפעילות בקורטקס הויזואלי V1 אבל הפעילות בקורטקס הטמפורלי השתנתה. + +אבל למה דווקא שם? האם התודעה "נוצרת" בקורטס הטמפורלי? שם הקסם? למה שם ולא בV1? הנוירונים הם עדיין אותם נוירונים! הבעיה הקשה עדיין עומדת. צ'אלמרס קובע כי המתאימים (correlates) הפיזיולוגיים האלו עם החוויה הסובייקטיבית אינם בהכרח במתאם עם החוויה ה*תודעתית* אלא עם יכולת הדיווח\זמינות. + +דוגמא מרתק לNCC היא **כאב** ([Blackmore, 2003]()). כאב הוא סובייקטיבי ומגיע באינספור צורות - עמום, חד, חזק, חלש, במקום כזה או אחר, נקודתי או מקרין... אפשר לנסות לתאר למישהו אחר (או אפילו לעצמנו!) את הכאב, אבל התיאור לעולם לא יהיה מושלם. + +אנחנו יכולים לראות אילו תאים פגועים; אנחנו יודעים לזהות את הנוירונים שקשורים בכאב (C-Fibers); אנחנו יודעים את המסלול של האותות שהם משדרים (מהמקום הפגוע לגזע המוח, ומשם לתלמוס לקורטקס הסומטו-סנסורי ולעבר הcingulate cortex). אנחנו יודעים שיותר פעילות מעידה על יותר כאב, ואפילו יכולים לעצור אותו אם קוטעים את המסלול הזה. + +אבל אנחנו עדיין לא *מבינים* למה כל האירוע הפיזיקלי הזה מוביל לחוויה המאוד פרטית ומסוימת של כאב כזה או אחר. + +!!! info + האם לא ניתן ללמוד על מודעות מהרדמה כללית?[^9] אילחוש עובד על חלקים שונים במוח - אין "מרכז מודעות"[^10]. + +> הדרך שבה תרופות יוצרות מצב של הרדמה כללית זו אחת מהחידות הגדולות של מדע הרפואה המודרני +> > [Kennedy & Norman, 2005]() + +#### Integrated Information Theory + +[Alkire, Hudetz, & Tononi, 2008](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1126/science.1149213) סוקרים מקרים של מודעות בעת ניתוח. + +Tononi טוען שתודעה היא *קישוריות* בקנה מידה גדול בין אזורים במוח, ולא איזור מסוים. התיאוריה הזו, ITT, מרכזית ומשפיעה מאוד היום. + +טונוני עומד על כך שבמקרים שבהם מטופלים התעוררו בניתוח, זיהו קישוריות גדולה יותר בין אזורים במוח. עוד נמצא שמינון נמוך מדי של תרופות אלחוש עלול לגרום לחוויה שמחוץ לגוף, דה-פרסנוליזציה ואמנזיה! כלומר, תודעה היא *רציפה*, ולא בינארית: לא *אני מודע \ לא מודע* אלא *אני יותר מודע \ פחות מודע*. + +#### רשתות מסוימות? +חוקרים מהרווארד חושבים שייתכן שהם גילו אילו רשתות מסוימות מעורבות במודעות ומבחינות בין מי ששרוי בתרדמת לבין מי שלא. הם ביצעו ניסוי ([Fischer et al., 2016]()) עם 36 נבדקים פגועי גזע-המוח, מתוכם 12 בתרדמת ו24 לא. החוקרים מצאו הבדלים ברשתות שבין גזע המוח (ובפרט באיזור הrostral dorsolateral pontine tegmentum) לבין הקורטקס. + +## מודעות כ"מרכיב נוסף?" + +!!! info "" + [מצגת (מתחילים בשקף 24)](/פסיכולוגיה/תודעה/2.pdf) + +האם **מודעות** היא *מרכיב נוסף* ***מעבר*** לדברים כמו - + +- תפיסה +- חשיבה +- יכולת להרגיש +- יכולת להתנהג +- *יכול למודעות?* + +או שמודעות *כוללת בתוכה* (built in) את היכולות האלו? + +- מודעות + - תפיסה + - חשיבה + - יכולת להרגיש + - יכולת להתנהג + + +### כן. + +אם תודעה היא "מרכיב נוסף", זה מעורר שאלות רבות: למה יש לנו את זה? מה זה עושה? איזה יתרונות זה נתן בתהליך האבולוציה שגרמו לזה להתפתח/להשתמר? האם זה התפתח גם ביצורים אחרים (עטלפים)? + +אם זה אינהרנטי לתהליכי מוח, וכל יצור בעל חשיבה/אינטליגנציה חייב להיות מודע, שאלות האבולוציה לא רלוונטיות. חוויה סובייקטיבית אינה נפרדת מתהליכי מוח. אך אז עולה השאלה: למה נדמה לנו שהיא כן? + +#### האם תודעה היא אינהרנטית לתהליכי מוח? + +האם לדעתכם קורים תהליכים קוגניטיביים\רגשיים מורכבים ומשמעותיים מחוץ למודעות? זוהי גישת *קצה הקרחון* - לפיה יש הרבה התרחשות *מתחת לפני השטח*. זו גישתו של ידידנו היקר סיגמונד פרויד, שניסה לחשוף את מה שמתחת לפני השטח באמצעות הפסיכואנליזה. + +חוקר נוסף בתחום הוא בן-זמנו של פרויד [פייר ז'נה](https://en.wikipedia.org/wiki/Pierre_Janet), חלוץ בתחום הדיסוציאציה, שבנה תיאוריה על סמך מקרים קליניים של היסטריה. ז'נה נוכח לדעת כי יש חיים שלמים שמתרחשים מחוץ למודעות, לרבות רגשות עוצמתיים ביותר. + +##### הלא-מודע הקוגניטיבי + +הרעיו של ה*לא-מודע* נהדף בבוז על ידי הביהוויוריזם בתחילת המאה, שסברו כי *לא מעניין מה קורה בקופסא השחורה - רק איך היצור מתנהג*. היום הרעיון מקובל יותר בפסיכולוגיה הנוירוקוגניטיבית הניסיונית - בתופעות כמו *זיכרון סמוי*, *הטרמה*, *למידה לא-מודעת*, *תפיסה תת-סיפית* ועוד... ניסויים רבים עומדים על כך שאנחנו מסוגלים לתפוס, להבין ולעבד לא מעט מבלי שיחצה את רף המודעות. + +[Khilstrom, 1987](https://sci-hub.st/10.1126/science.3629249) סקר מגוון רחב של תהליכים וראה שהם מסוגלים להיעשות מחוץ לתודעות - תהליכים כמו החלטה על סמך משמעויות שונות, עיבוד רגשי, וכדומה. מחקרי המשך גילו תהליכים נוספים שיכולים להתבצע מחוץ למודעות: + +- Executive functions (e.g., Wokke et al., 2011; Mattler, 2003) +- Information integration (e.g., Mudrik et al., 2011; Van Opstal et al., 2011) +- Complex arithmetic & reading multiple words (e.g., Sklar et al., 2012) +- Goal pursuit (Bijleveld et al., 2011) +- Self-control (e.g., Fishbach et al., 2003) + +סקירה חדשה יותר - [Hassin & Sklar, 2014](https://psycnet.apa.org/record/2014-08812-020). + +המסקנה המתבקשת היא שמודעות איננה מובנית - ניתן לעשות את הפעולות גם בלעדיה. אולי היא אפילו תופעה *אפיפנומנלית* - נוצרת *על הדרך*. קשה לזהות פונקציות קוגניטיביות מסוימות עם מודעות כי כולן יכולות להסתדר בלעדיה - משמע, המודעות היא רכיב נוסף? + +##### הזומבי של הפילוסוף + +האם אתם יכולים לדמיין את קיומו של *זומבי* - יצור שחושב ומדבר כמוני, נראה אותו הדבר, אבל *חסר מודעות?* + +(האם יכול להיות שרק לכם יש חוויה פנימית, וכל השאר הם על טייס אוטומטי?[^11]) + + +צ'אלמרס אומר ש**כן** יכול להיות דבר כזה, על פי גישת המודעות כ"רכיב נוסף". דנט אומר ש**לא**, על סמך הגישה הפונקציונליסטית. [^1]: והבלתי נסבלת. -[^2]: ר' גם [Embodied Cognition](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/גילום) ([בודהיזם](/פילוסופיה/בודהיזם)). [^3]: ר' גם [בעיית הסיבתיות](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#בעיית-האינדוקציה). [^4]: למעט במקרי דיכאון מאוד חמורים, וגם אז לא תמיד. [^5]: תומס בעצמו הודה אחר כך שהמחקר לא עזר "אפילו לחולה אחד". [^6]: צ'אלמרס החביב טוען שלא גילה שום דבר, אלא רק לקח את בעיית הגוף-נפש הקלאסית ונתן לה שם קליט. -[^7]: ה*qualia* \ No newline at end of file +[^7]: ה*qualia* +[^8]: חקר התופעות (*פנומנה*) כפי שהן נדמות לנו - *למה זה נחווה ככה?* +[^9]: אילחוש - *Anasthesia* - "כיבוי" התודעה. +[^10]: לעיתים נדירות, ההרדמה כללית נכשלת, ומגלים את זה רק בדיעבד! החולה שומע, רואה, ומרגיש כאב - חוויה סובייקטיבית - אבל לא יכול לסמן לרופאים שהוא בהכרה כי השרירים משותקים. היום מנסים למנוע את זה באמצעות ניטור EEG לפעילות העצבית במוח - פעילות איטית יותר מרמזת על מצב של חוסר מודעות, כמו שינה. הניטור עוזר לפעמים, אבל לא מהווה איתות פיזי מושלם למצב של מודעות\חוסר מודעות. +[^11]: זה נקרא *סוליפסיזם*, ואנחנו לא אוהבים אותו בכלל. \ No newline at end of file diff --git a/פסיכולוגיה/תודעה/index.sync-conflict-20241104-131459-QQRKLGU.md b/פסיכולוגיה/תודעה/index.sync-conflict-20241104-131459-QQRKLGU.md deleted file mode 100644 index 8921246e..00000000 --- a/פסיכולוגיה/תודעה/index.sync-conflict-20241104-131459-QQRKLGU.md +++ /dev/null @@ -1,42 +0,0 @@ -title: תודעה ופסיכופתלוגיה - - -!!! info "[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55258), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2798305)" - - -SSRI משפרים תסמיני דיכאון [Silva & Hanwella, 2012](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1007/s00127-011-0442-0). -האם זה מספיק כדי להסיק כי רמות הסרוטונין גורמות (סיבה) לדיכאון (תוצאה?) - -על פניו, נראה שכן. אבל יש ממצאים שמעידים הפוך - שדיכאון משנה את רמות הסרוטונין במוח [Karlsson et al, 2010](). אז, מי גורם למי? דיכאון לרמות סרוטונין נמוכות או רמות סרוטונין נמוכות לדיכאון? מוח מוביל לתודעה, או תודעה מובילה למוח? זוהי [בעיית הגוף-נפש](/פילוסופיה/טבע#בעיית-הגוף-נפש) הפילוסופית המפורסמת[^1], ועדיין אין לנו תשובה חותכת[^2]. - -למרות שאין לנו תשובה חותכת, אנחנו לומדים על כל מיני נקודות במעגל שאפשר להתערב. למשל, בעיצומו של התקף [פאניקה](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/חרדה/פאניקה), התערבות פסיכולוגית מאוד עוזרת. - -כל מה שיש לנו היא **התאמה**[^3] - שיכולה להעיד על - - -- א' גורם לב' -- - ב' גורם לא' -- א' וב' משפיעית הדדית -- קשר מזויף ולא סיבתי (שניהם נובעים מג') -- א' וב' הם אותו הדבר (ואז אין סיבתיות) - -אז מה קורה במצב של [דיכאון](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון)? יש "נפש" שהיא בדיכאון? זה מצב פיזי שמתבטא ב"נפש"? יש בכלל הבדל בין השניים? אם כן למה זה מרגיש אחרת? - -מחקרים מראים שיש יעילות בהתערבות פסיכולוגית *וגם* בהתערבות פיזית. לכאורה, אם נתערב *גם* בגוף *וגם* בנפש תהיה יעילות כפולה ומכופלת. נכון? מחקרים מעידים שלאו דווקא; לרוב לא נמצא אפקט תוספתי (אדיטיבי)[^4]. - -!!! warning "הפואנטה של כל התחום היא **שלא ניתן לצמצם את ההפרעות האלה לגורם גופני מובהק**. אם *היה* גורם כזה לדיכאון, למשל (אם בבלוטת הX קורה Y, יש דיכאון)) - זו לא הייתה הפרעה *נפשית*; תחום הפסיכופתולוגיה כולו, בהגדרה, לא יכול להסביר את הבעיות רק כגורם גופני." - -כבר כמה עשרות שנים יש תחושה שעוד רגע נבין את המוח לגמרי, עד הסוף, ונוכל לפתור את כל הבעיות בפתרונות פיזיים. ראש הNIMH לשעבר, Thomas Insel, הצהיר לפני כמה שנים שעל אף שבתקופת כהונתו ובכלל בעשרות השנים האחרונות הושקעו *מיליארדי* דולרים במחקר בסיסי בתחום מדעי המוח והגנטיקה, *עדיין* לא מצאנו פתרונות של ממש לחולים בהפרעות נפשיות[^5]. - -לרוב מתקבלים אפקטים קטנים, שמראים הבדל מסוים בין קבוצה של אנשים עם הפרעה לקבוצה של אנישים ללא ההפרעה, וזה מתפרש כחריג. אך זה גם יכול להיות תצואה אפיפנומנלית של קיומה של ההפרעה (ובכל מקרה גודל האפקט איננו משמעותי מבחינה קלינית-אבחונית.) - -# תודעה במחקר - -חקר התודעה התחיל עוד מימיי הפילוסופיה, ונכנס לעולם הפסיכולוגיה עם [ויליאם ג'יימס](https://en.wikipedia.org/wiki/William_James). עם עליית הביהוויריזם, פחת העניין בחקר התודעה, אך העניין חזר לתודעה עם המהפכה הקוגניטיבית בשנות ה70, והתפתחויות טכנולוגיות בשנות ה90 ואילך, כמו הfMRI. - - - -[^1]: והבלתי נסבלת. -[^2]: ר' גם [Embodied Cognition](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/גילום) ([בודהיזם](/פילוסופיה/בודהיזם)). -[^3]: ר' גם [בעיית הסיבתיות](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#בעיית-האינדוקציה). -[^4]: למעט במקרי דיכאון מאוד חמורים, וגם אז לא תמיד. -[^5]: תומס בעצמו הודה אחר כך שהמחקר לא עזר "אפילו לחולה אחד".