docs: update פילוסופיה/דת/שפה

פילוסופיה/דת/שפה.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: שפה דתית
 description: 
 published: true
-date: 2024-07-11T13:10:24.803Z
+date: 2024-07-18T11:47:47.296Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה של הדת, פוזיטיביזם
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
@@ -32,6 +32,9 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 
 ## עיקרון האימות
 
+> משמעותו של היגד היא המתודה של אימותו
+> *מוריץ שליק*
+
 ב*חקירות פילוסופיות*, ויטגנשטיין מחפש את מה שהופך משפט לבעל משמעות - לשיטתו, כל משפט שאפשר להוכיח כאמיתי ושקרי. *מה ההבדל בין ברווז* הוא נכון תחבירית אבל חסר משמעות - אין כאן מה להוכיח - ו*האם הציקפיל נושך* חסר משמעות כל עוד אין הגדרה לציקפיל. משפטים אחרים, כמו **סתירות** ו**טאוטולוגיות** הם בעלי משמעות, אבל לא אומרים כלום על העולם - הם נכונים או שקריים מתוקף עצמם.
 
 לכן, המשפטים שמעניינים אותנו הם המשפטים ה**קונטינגטנטיים** - אלו שיכולים להיות שקריים או אמיתיים, שאפשר לבדוק בכלים אמפיריים ולוגים (אמפריציזם לוגי). 
@@ -128,6 +131,71 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 
 קוויין החמיר בכך והוכיח שהעיקרון מביס את עצמו - הוא היה חבר בחוג הוינאי בתקופתו המאוחרת, אז כתב את מאמרו *שתי דוגמות*. במאמר הוא מראה כיצד ההפרדה בין טענות לאנליטיות לא עובדת, עמומה מאוד. באופן מדהים, הוא משכנע את כולם - אף אחד לא ערער עליו. 
 
+# קריטריון המשמעות בשימוש
+
+> [מצגת](/פילוסופיה/דת/__פילוסופיה_של_השפה_הדתית_-_שיעור_שני-_ויטגנשטיין_המאוחר.pptx)
+{.is-info}
+
+אחרי שהציקו לו מספיק, כאמור, ויטגנשטיין כותב עוד הרבה - כמו *חקירות פילוסופיות* - ולא מוציא אותם לאור, עד שמשכנעים אותו להוציא אותם לאור, והוא כותב בהקדמה שהוא עושה את זה כי *אני אפס* (ואז הוא לא הוציא את הספר).
+
+גם בהגות המאוחרת, המוקד שלו הוא שפה, ולא דת (מלבד כמה הרצאות בודדות), והכתיבה שלו איומה ונוראה. 
+
+לעומת [עקרון האימות](#עקרון-האימות), ויטנגשטיין המאוחר מאמץ עיקרון אחר - **קריטריון המשמעות בשימוש** -
+
+> המשמעות של מלה היא השימוש בה בלשון
+> *חקירות פילוסופיות, 43*
+
+ויטגנשטיין מתקומם כנגד הגישה שהחלה אצל אפלטון, של *אי אפשר להגיד משהו באמת עד שמבינים אותו עד הסוף* - ואומר, אתה רוצה לדעת מה דברים אומרים? *אל תחשוב - תסתכל!*. אפלטון ייקח *כלב* וינסה להגדיר אותו - *מה היא הכלביות של הכלב?*; ויטגנשטיין יצביע ויגיד - למילים אין הגדרות קשיחות, ולפעמים אין הגדרות חד משמעיות (הדבר הזה כלב? לא יודע); לצורך העניין, זה כלב[^14]. 
+
+> אפשר לטעון כנגדי: *אתה מקל על עצמך! אתה מדבר על כל מיני משחקי-לשון, אך לא אמרת מאומה מה שהוא מהותי למשחק-הלשון, ולפיכך ללשון. מהו המשותף לכל התהליכים הללו ומהו שעושה אותם ללשון, או לחלקי לשון. אתה פוטר את עצמך בדיוק מאותה חלק של החקירה שגרם לך עצמך בזמנו את עיקר כאב-הראש, דהיינו, החלק הנוגע **לצורה הכללית של המשפט** ושל הלשון*. וזאת אמת – במקום לציין משהו המשותף לכל מה שאנו קוראים לשון, אני אומר שלכל התופעות הללו אין אף דבר משותף שבגינו אנו מחילים אותה המלה על כולן – אלא שהן **מתייחסות** זו לזו באופנים שונים. ובשל יחס קרבה זה, או יחסי קרבה אלה, אנו קוראים לכולן *לשונות*.
+
+>	עיין נא למשל פעם בהליכים שלהם אנו קוראים *משחקים*. כוונתי למשחקי לוח, למשחקי קלפים, 	למשחקי כדור, למשחקי מלחמה, וכן הלאה. מהו משותף לכל אלה? – אל תאמר ***חייב** להיות להם 	משהו משותף, שאם לא-כן הם לא היו קרויים **משחקים*** – אלא **התבונן ובדוק** האם יש לכל אלה 	דבר מה משותף. – שכן אם תתבוננן בהם, אמנם לא תראה דבר-מה המשותף **לכולם**, אבל תראה 	יחסי דמיון וקרבה.
+	אינני יכול לאפיין את הדומיויות האלו טוב יותר מאשר באמצעות הביטוי *דמיון משפחתי*; שכן כך 	חופפות וחוצות הדמויות השונות השורוות בין קרובי משפחה: מבנה גוף, תווי פנים, צבע עיניים, 	הליכה, מזג וכו' וכו'. 
+> *חקירות פילוסופיות סעיפים 65-67*
+
+> המונח *משחק לשון* צריך להדגיש כאן את העבודה שהדיבור בשפה הוא חלק מפעילות, או מצורת חיים
+חקירות פילוסופיות, סעיף 23
+
+ויטגנשטיין אומר - בבואי לחקור את השפה הטבעית, אני רוצה לבדוק איך אנשים *משתמשים* בשפה. אם אקח משחק ואתחיל לשאול - *למה זה משחק?* תמיד תהיה דוגמת נגד - בזה יש מנצחים ובזה לא, ובזה יש קלפים ובזה לא, וככה הלאה, ולעולם לא נגיע להגדרה כמו שאלפטון רוצה. במקום זאת, נוח יותר לחשוב על אלו כבני משפחה - כמה מאפיינים כללים שמאפיינים סוגים של משחקים, במגיעים ב*תצפית*.
+
+התפקיד הפילוסופי הוא תיאורי, אומר ויטגנשטיין, ולא שיפוטי: הוא לא רוצה (כמו [פרגה](/פילוסופיה/לשון/פרגה)) למשטר את השפה הטבעית לשפה לוגית, אלא רק לצפות ולתאר.
+
+> משחקי-הלשון הבהירים והפשוטים אינם בבחינת מחקרים מקדימים לאיזה משטור עתידי של השפה... אדרבא, משחקי הלשון ניצבים כאן כ**עצמים להשוואה**, האמורים לשפוך אור, באמצעות דמיון והבדל, על מצב השפה שלנו
+> *סעיף 130*
+
+> בשום פנים ואופן אסור לפילוסופיה להתערב בשימוש בפועל של השפה; בסופו של דבר היא מסוגלת רק לתארו. שכן אין היא מסוגלת אף לבססו. היא משאירה את הכול כפי שהוא...
+> *סעיף 124*
+
+> השגיאה שלנו היא לחפש הסבר במקום שבו שומה עלינו לראות את העובדות כ'תופעות כמאיות'. כלומר, במקום שבו שומה עלינו לומר: **זהו משחק-הלשון שמשחקים**
+> *סעיף 654*
+
+> הבעיות הפילוסופיות נוצרות כאשר הלשון **יוצאת לחופשה**
+> *סעיף 38*
+
+אמרת *יש אלוהים?*, *אין חומר?* אל תתערב - תצפה: מה הוא מתכוון שהוא אומר את זה? 
+
+כשאנחנו משתמשים במילים בהקשר פילוסופי, יש להם משמעות מוזרה[^15]. לא ככה מדברים באמת - השפה יוצאת לחופשה, כמו שנבדקים במעבדה מתנהגים אחרת לגמרי. הבעיות בפילוסופיה, הוא אומר, נובעות *משם*. 
+
+ומה בין זה לדת?
+
+# השפה הדתית כמשחק שפה
+
+תחשבו על המילה *טוב*. אתם רואים שחקן טניס לא ממש טוב ואומרים לו, *אתה לא ממש טוב*. הוא ישיב, *נכון, אני לא טניסאי טוב - אני משחק לכיף, אני חובב*. זו תשובה ממש טובה. אבל אז אתם רואים מישהו שמתנהג ממש לא טוב. הוא ישיב, *נכון, אני לא מתנהג ממש טוב, אני מתנהג לכיף, אני חובב, זו לא אולימפיאדת המוסר*. זו תשובה *ממש גרועה*, למרות שזה אותו המשפט בערך. האדם השני לא הבין - הוא לא הבין את הרעיון של "טוב" - אין לא להיות בקטע של להיות "טוב" בכלל כמו שיש לא להיות "טוב" בטניס. מה התפקיד של "טוב" פה?
+
+השפה הדתית לא יכולה להיות שטויות - הרי אנשים עושים בה שימוש. לכן, תפקידו של הפילוסוף הוא לברר כיצדבדיוק עושים שימוש בשפה הדתית ובכך להבין ולקטלג את משחק השפה הדתית. וזה באמת מה שויטגנשטיין המאוחר עושה בכתביו ובהרצאותיו השונות על הדת - אם כי כאמור לא בוצרה סדורה. 
+
+המטרה של ויטגנשטיין היא להראות שמשחק השפה הדתי הוא משחק שפה שונה ממשחק השפה הטענתי.
+
+לדוגמא - 
+
+> נניח שמאמין אומר *אני מאמין ביום הדין* ואני אומר, *אני לא בטוח, יתכן* – היית אומר שקיים בינינו פער עצום. לעומת זאת, אם הוא היה אומר - *יש מטוס גרמני מעל ראשנו* ואני הייתי אומר *ייתכן, אני לא בטוח* – היית אומר שאנחנו קרובים למדי אחד לשני. 
+> *הרצאה על האמונה הדתית*
+
+> נניח למשל, שהיינו מכירים אנשים שחוזים עתידות; התחזיות שלהן מנבאות שנים רבות קדימה; והם מתארים סוג כלשהו של יום דין. באופן משונה, אפילו היה דבר כזה ואפילו הוא היה משכנע יותר ממה שתיארתי, אמונה בתחזית זו לא תהיה אמונה דתית כלל. (שם) 
+
+רוב המקורות שלנו על ויטגנשטיין על דת הוא מתמלולים של תלמידים שלו, (שסיכמו בדיעבד, כי הוא אסר לסכם את ההרצאות שלו מחשש שדעותיו יתגלו) ומהערות שהוא כתב על ספרים בספריה. 
+
+אמונה דתית לא באה בצורה סקאלרית כמו כל שאר האמונות - אף אחד לא ישיב ל*אתה מאמין באלוהים?* ב*60%*. 
 
 [^1]: הוא היה שלושת-רבעי יהודי, וגם אנטישמי, והיטלר אולי לא סבל אותו.
 
@@ -153,4 +221,8 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 
 [^12]: זוהי דוגמה נדירה לשינוי פילוסופי - הפוזיטיביסטים זנחו אותו עוד בחייהם, אחרי ניסיונות נואשים וכושלים להציל אותו.
 
-[^13]: הוא אהב לזרום עם היריבים שלו עד לכדי אבסורד, בקטע סוקראטי כזה. בשלב מסוים, עשר דקות לתוך הרצאה של פופר, ויטגנשטיין איים לדקור אותו - נכתב על זה ספר שלם.
+[^13]: הוא אהב לזרום עם היריבים שלו עד לכדי אבסורד, בקטע סוקראטי כזה. בשלב מסוים, עשר דקות לתוך הרצאה של פופר, ויטגנשטיין איים לדקור אותו - נכתב על זה ספר שלם.
+
+[^14]: ככה עובדים מודלי שפה בAI (LLM) - הוא לא "יודע" כלום - יש לו אינסוף דוגמאות והוא יודע איך להשתמש בהן.
+
+[^15]: ויטגנשטיין כותב ויכוח דמיוני בינו לבין מור, כשהם מתווכחים על האם העץ ההוא שם. לפתע עובר עובר אורח ושואל, *אתה משוגעים?* וויטגנשטיין משיב - *לא, אנחנו מתפלספים*