docs: update פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: תיאיטיטוס
 description: 
 published: true
-date: 2024-06-25T13:04:46.560Z
+date: 2024-06-25T13:35:28.612Z
 tags: פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמסטר ב, שנה ב, תיאיטיטוס
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
@@ -563,10 +563,53 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 הפילוסופיה העכשווית נוטה להגביל את עצמה לחשיבה זו. אפלטון לא מסכים.
 
-- חשיבה שכלית - *Nous* - התופסת *אחדויות*. יכול זו, לפי אפלטון, היא הפתיחות הנפשית ל[צורות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה). אלא שחשיבה זו היא ידיעה תיאורטית טהורה; אין לה *צורה* משל עצמה - רק פתיחות, **אמת**. אם ידיעה היא מתן הגדרה, הרי שלא נוכל לדעת את החשיבה השכלית אף פעם ידיעה מלאה - שזה בעייתי, כי היא הכרחית לדעת.
+- חשיבה שכלית - *Nous* - התופסת *אחדויות*. יכול זו, לפי אפלטון, היא הפתיחות הנפשית ל[צורות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה). אלא שחשיבה זו היא ידיעה תיאורטית טהורה; אין לה *צורה* משל עצמה - רק פתיחות, **אמת**. אם ידיעה היא מתן הגדרה, הרי שלא נוכל לדעת את החשיבה השכלית אף פעם ידיעה מלאה - שזה בעייתי, כי היא הכרחית לדעת[^86].
+
+> אחד המעברים הכי דרמטיים מהפילוסופיה היוונית למודרנית היא זניחת ה*Nous* - הגישה השכלית הבלתי-אמצעית, המובנת מאליה, למציאות כפי שהיא בעצמה.
+{.is-warning}
 
 
-# ההגדרה השלישית - ידיעה כשיפוט אמת
+אבל האם נוכל להגיע אל האמת בלי להגיע להוויה? (186C), שואל סוקראטס, והלה משיב שלא. בלי הוויה, אין אמת; בלי אמת, אין ידיעה; החושים לא נתקלים בהוויה - ולכן אין בהם אמת; הרי שאין ידיעה בחושים, וידיעה לא יכולה להיות חישה. **[ההגדרה השנייה](#ההגדרה-השנייה) מתה**. מתחילים מההתחלה - *palin ex arches*[^89].
+
+
+# ההגדרה השלישית
+
+סוקראטס הביא את תיאיטיטוס לעמדה כי הנפש בעצמה היא הדבר שמתמודד עם הוויה - אחדות, ריבוי, יפה, וטוב (186E). היא עושה זאת, אומר סוקראטס, ב**סברה**[^87]. אולם לא כל סברה; היא חייבת להיות **סברה נכונה**[^88], אמיתית.
+
+זו כבר התקדמות: תיאיטיטוס מכיר בידיעה מעבר לחישה, וכסוג של שיפוט - ההגדרה מקפלת בתוכה ידיעה עצמית מסוימת. הנפש צריכה להיות משהו אחד, מודע לעצמו, כדי שתהיה ידיעה. אנחנו *חווים דעה* (doxa) על פי מה שנראה לנו (dokein). ההגדרה הזו אינטואיטיבית יותר: אנחנו חושבים על משהו בעולם, ואם הוא גם אמיתי - אנחנו יודעים.
+
+## בחינת ההגדרה השלישית
+
+הפעם, סוקראטס - באופן מוזר - לא ייבחן את ההגדרה עצמה, אלא את ההשלכה שלה: הוא ינסה באמצעותה להסביר מה זה *שיפוט שקר* (187D). רק אם נוכל להסביר באמצעותה איך אפשר *לפספס* משהו, נדע להגיד איך *קולעים* למשהו.
+
+התקדמנו במובן מסוים, אבל במובן אחר אנחנו תקועים: תיאיטיטוס *עדיין* מבקש הגדרה ודאית, חד משמעית וחותכת. 
+
+כדי לבדוק את ההגדרה, סוקראטס יטיח בה כמה דיכוטומיות.
+
+איך סברה יכולה להיות שקרית?
+
+- הטעות מתרחשת בין שני דברים שאנחנו יודעים - אנחנו חושבים שאנחנו יודעים את א', אבל בעצם ידענו את ב'.
+
+אבל בעצם, לא ידענו לא את זה ולא את זה.
+
+- הטעות מתרחשת בין שני דברים שאנחנו *לא* יודעים (188C)
+
+האם בנאדם שלא מכיר לא את תיאיטיטוס ולא את סוקראטס יכול להחליף ביניהם? לא ממש - הוא לא יודע מי זה ומי זה.
+
+- הטעות מתרחשת בין משהו שאנחנו *יודעים* למשהו שאנחנו *לא יודעים*
+
+אבל, איך אפשר לבלבל משהו שאנחנו *לא יודעים*?
+
+אנחנו לא מצליחים להגדיר את זה בדיכוטומיות האלו. כולן זיהוי פשוט, אבל הן לא מאפשרות לנו לזהות ידיעה. אז אולי ידיעה היא לא זיהוי פשוט - אז סוקראטס מנסה להגדיר את השלילה - מהי *סברת שקר?*[^90]
+
+סוקראטס פונה לדיכוטומיה אחרת - בין מה ש*הווה* למה ש*לא הווה*. *אנחנו מסכימים שיש סברות לא טובות*, אומר סוקראטס. *האם זה לא אומר ש**אנחנו יודעים** או שאנחנו **לא יודעים**?* מצבי הביניים - למידה ושכחה[^91] - לא רלוונטיים אלינו (187E). איזה מן מוקש סוקראטס טמן פה? למה תיאיטיטוס הסכים לזה?
+
+ (188) ומהי סברת טעות? השניים מסכימים שזה *לסבור את מה שאיננו*. אבל סוקראטס שואל - *איך אפשר לחשוב את הלא-הווה?* (והנה שוב הצל של פארמנידס) האם אפשר לחוות דעה על לא כלום?
+ 
+ גם כאן, סוקראטס ותיאיטיטוס מדברים על הידיעה כסוג של זיהוי. די ברור שיש שני מאפיינים שאנחנו חייבים להסביר - הזיהוי, ו*ההסבר*. ידיעה היא, איכשהו, אחדות ביניהם - שתי פעולות שונות. ההגדרה השלישית עדיין גסה מדי; היא לא קולעת למתח הזה. 
+
+> אנדי מושל את זה לסיפור של פנלופיאה מהאודיסאה. אודיסאוס יוצא למילואים, ובמשך 20 שנה, לא חוזר. לרגלה של פנלופיאה - אשה רבת מעמד ורכוש - מגיעים אינספור מחזרים. *אודיסאוס לא חוזר - תחברי אחד מאיתנו, ויאללה*, הם דורשים. פנלופיאה - *חכמה יותר מכל הלא-יוצלחים האלה* - מוסרת להם שהיא תארוג את ההינומה שלה, ואז תתחתן. כל יום היא אורגת את ההינומה, ובלילה - פורמת אותה. התיאיטיטוס עושה משהו כזה בהגדרת הידיעה - הוא מתקרב אליה, ואז פורם אותה.
+{.is-info}
 
 [^17]: במובן זה, הדיאלוג הוא אנדרטה של אפלטון לתלמיד שלו, שמת לפניו.
 [^18]: תיאודורוס מקפיד "להוריד" את תיאיטיטוס כדי שלא ייחשבו שהוא נמשך עליו, ולכן מכתיר אותו *מכוער נעל* כמו סוקראטס. בהתחשב בזה ש[אלקיביאדס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) נמשך לסוקראטס בסופו של דבר, זה די אירוני.
@@ -636,4 +679,10 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 [^82]: *Dianoia* - חשיבה. סוקראטס מתעקש על הפועל הזה.
 [^83]: *Epistopein*
 [^84]: כולל המוח. אכלתם אותה, קוגניציה.
-[^85]: בדברו על ה*אגו הטרנסנדנטלי* - ה*אני הטרנדנדנטלי* של קאנט מרכיב את הסדר מרשמי החושים - דבר נבנה. לעומת העמדה האפלטונית, שאחדות החוויה *נחשפת* אלינו, ולא נבנית על ידינו.
+[^85]: בדברו על ה*אגו הטרנסנדנטלי* - ה*אני הטרנדנדנטלי* של קאנט מרכיב את הסדר מרשמי החושים - דבר נבנה. לעומת העמדה האפלטונית, שאחדות החוויה *נחשפת* אלינו, ולא נבנית על ידינו.
+[^86]: ה*Nous* הוא לא נושא שידון בו תיאיטיטוס - הוא אינו בין שיח מתאים (החשיבה שלו מושגית - מספר? מושג). אפלטון מדבר עליו ב[משל הקו המחולק](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק).
+[^87]: *Doxazein*
+[^88]: *Alethe Doxa* ([מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון)).
+[^89]: בכל פעם שאפלטון אומר את זה, זה אף פעם לא קורה.
+[^90]: *Psuede doxa*
+[^91]: ב[מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#מהי-ידיעה) מדברים על זה.