vault backup: 2024-11-17 11:11:04
This commit is contained in:
175
פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל.md
Normal file
175
פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל.md
Normal file
@@ -0,0 +1,175 @@
|
||||
title: קיום האל?
|
||||
|
||||
!!! success "ר' גם - [ראיות לקיום האל (מבוא לפילוסופיה של הדת)](/פילוסופיה/דת/ראיות)"
|
||||
|
||||
|
||||
התחלנו ב[טיעון טלאולוגי]() לקיום האל - *היקום קיים מסיבה מסוימת*. אנחנו נמשיך את קו הטיעון של הוכחת קיום האל (או אי קיום האל), העצם המיוחד הזה, באותות ובמופתים כמבוא לתכסיסי המטאפיזיקה.
|
||||
|
||||
## טיעונים קוסמולוגיים
|
||||
|
||||
!!! info ""
|
||||
**טיעון קוסמולוגי** תופס עובדה קונטינגנטית לגבי העולם, ומסיק ממנה על קיום יש בעל יקום כלשהו, שמזוהה עם אלוהים.
|
||||
|
||||
יש *המון* טיעונים קוסמולוגיים.
|
||||
|
||||
### חמשת הדרכים של אקווינס
|
||||
|
||||
המפורסם שבהם הוא [תומס אקווינס](/פילוסופיה/דת/אקווינוס), שהגה את [חמשת הדרכים להוכחת קיום האל](/פילוסופיה/דת/תומאס_אקווינס_-_חמשת_הדרכים_(בעיקר_שלושת_הדרכים_הראשונות).pdf). אקווינס עצמו הכין את הטיעונים כדי לסבר את האוזן של תיאולוגים מתחילים, ולא כהוכחות מוחצות, ולכן נוטים לטנף על הטיעונים (ועליו) אולי שלא בצדק.
|
||||
|
||||
|
||||
#### טיעון מהמניע הראשון
|
||||
|
||||
!!! warning ""
|
||||
1. אם משהו X זז, הרי שלפני שהוא זז היה משהו Y שהזיז את X.
|
||||
2. אם Y הזיז את X, אז בעבר X היה נייח וY זז.
|
||||
3. שום דבר לא יכול להיות נייח וזז באותו הזמן <u>ובאותו האופן</u>[^1].
|
||||
4. לכן, אם Y הזיז את X אז Y שונה מX, וגם X היה נייח וY זז בעבר.
|
||||
5. לא תיתכן סדרה אינסופית של מניעים.
|
||||
6. לכן, היה מניע ראשון (כלומר, מניע ולא מונע).
|
||||
7. כל מה שהוא מניע ראשון הוא אלוהים.
|
||||
8. לכן, אלוהים קיים.
|
||||
|
||||
ףףףףףףףףףףף. מאיפה הגיע 7. ? למה שהמניע הלא מונע לא יהיה הבננה הנצחית? מה בין זה לקיומו של יש כל-יכול, כל-יודע, טוב באופן מושלם?
|
||||
|
||||
חולשה נוספת היא שטיעונים קוסמולוגיים נעזרים בעובדות קונטינגנטיות כדי להסיק את קיומו של משהו הכרחי (אלוהים).
|
||||
|
||||
אפשר לחשוב גם על דברים מונעים בפני עצמם (1.). כמו כן, אם (1.) אמיתי, הוא חייב להיות אמת אמפירית - ולא אמת הכרחית.
|
||||
|
||||
אבל הבעיה הכי גדולה היא ביחס בין (4.) ל(5.). נבחן את הטיעון.
|
||||
|
||||
1. יש לי משהו X.
|
||||
2. משהו Y הזיז אותו.
|
||||
3. יש לי משהו Y.
|
||||
4. משהו Y' הזיז אותו.
|
||||
5. X שונה מY.
|
||||
6. Y שונה מY'.
|
||||
|
||||
וככה הלאה וככה הלאה וככה הלאה - הגענו ל***סדרה אינסופית של מניעים*, בדיוק מה ש (5.) שולל.**
|
||||
|
||||
יש כאן סתירה - ומסתירה אפשר להסיק הכל![^2]
|
||||
|
||||
ארבעת הדרכים הנותרות בעייתיות מסיבות דומות - קשרים לוגיים מפוקפקים, הנחות שנויות במחלוקת, והישענות על עובדות אמפיריות קונטינגנטיות.
|
||||
|
||||
## טיעונים אונטולוגיים
|
||||
|
||||
!!! info ""
|
||||
**טיעון אונטולוגי** הוא טיעון שתופס עובדה מהותית או הכרחית של אלוהים ומהיותה הכרחית מנסה להוכיח את קיומו.
|
||||
|
||||
### הראייה האונטולוגית של דקארט ואנסלם
|
||||
|
||||
הדוגמא הקלאסית היא **הראייה האונטולוגית** של [אנסלם](/פילוסופיה/נוצרית/אנסלם), שאימץ ופיתח [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט).
|
||||
|
||||
בגדול, הוא אומר - *כשאני חושב על אלוהים, אני חושב על יש **בעל כל השלמויות**. ולמרות שאני לא יכול למנות את כל השלמויות, אני עדיין חושב עליו כיש בעל כל השלמויות.* וזה בהכרח מספיק כדי שאני אסיק מכך שאני מבחין בכך שקיום היא בעצמה שלמות של היש הראשון הזה, יש את השלמות של קיום - ולכן שהוא קיים.
|
||||
|
||||
|
||||
כלומר, דקארט ואנסלם חושבים על המושג **אלוהים** כ**בעל כל השלמויות**.
|
||||
|
||||
#### הגרסא המבולגנת
|
||||
|
||||
1. מושג האלוהים הוא היש בעל כל השלמויות.
|
||||
2. לכן, האלוהים הוא היש בעל כל השלמויות.
|
||||
3. קיום הוא שלמות.
|
||||
4. ולכן, אלוהים הוא יש קיים.
|
||||
5. לכן, אלוהים קיים.
|
||||
|
||||
אבל, (1.) היא הגדרה שרירותית. נראה בגרסא המסודרת.
|
||||
|
||||
#### הגרסא המסודרת
|
||||
1. נניח שאלוהים הוא `G`, ושלמות היא `P`, ודבר כלשהו הוא `x`.
|
||||
2. **עיקרון האפיון** - אם y מאפיין כx כך ש `x...` אזי `y...`.
|
||||
|
||||
```
|
||||
## ישנו X
|
||||
1. Ex
|
||||
## ישנה תכונה מושלמת P
|
||||
2. Px
|
||||
## ישנו X המקיים את תכונה P באופן מושלם
|
||||
3. P2x
|
||||
## עיקרון האפיון
|
||||
4. G = Ex ∧ P1xn ∧ P2xn...
|
||||
5. Eg ∧ P1gn ∧ P2gn ...
|
||||
6. Eg
|
||||
```
|
||||
|
||||
|
||||
הבעיה היא **שעיקרון האפיון שקרי**. זה שאני מאפיין משהו כמשהו אחר לא מעיד על זה שאף אחד מהם קיים (מפלצת ספגטי מעופפת).
|
||||
|
||||
1. נאפיין את יוסי כX כך שX=X וגם (`∧`) לאורי בק יש 84 טריליון דולר במקלט מס באיי הבתולה.
|
||||
2. לכן, יוסי = יוסי וגם לאורי בק יש 84 טריליון דולר במקלט מס באיי הבתולה.
|
||||
3. לכן, לאורי בק יש 84 טריליון דולר במקלט מס באיי הבתולה.
|
||||
|
||||

|
||||
<small>איי הבתולה. מקלט המס של אורי בק?</small>
|
||||
|
||||
המהלך הזה תקף לגמרי לוגית, אבל לאורי בק עדיין אין 84 טריליון דולר במקלט מס באיי הבתולה.
|
||||
|
||||
1. נאפיין את חדי כ-X כך שX חד קרן קיים.
|
||||
2. לכן, חדי הוא חד קרן קיים.
|
||||
3. לכן, קיים חד קרן.
|
||||
|
||||

|
||||
<small>חדי חד הקרן הקיים. האמנם?</small>
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
למרבה המזל, אפשר לתקן את עיקרון האפיון.
|
||||
|
||||
!!! info ""
|
||||
**עיקרון האפיון\***: אם Y מאפיין את X כך ש(X...) אזי (Y...) **אם ורק אם** קיים X כך ש(X...)
|
||||
|
||||
אם נשתמש בעקרון האפיון *הזה*, אז הנחה (3.) נופלת - ` G = Ex ∧ P1xn ∧ P2xn...` מתקיים *רק אם אכן קיים יש בעל כל השלמויות*.
|
||||
|
||||
#### הטיעון האונטולוגי של Hartshorne
|
||||
|
||||
הטיעון של הארטשורן הולך ככה:
|
||||
|
||||
נגדיר Px כX מושלם. נשתמש במערכת הלוגית S5.
|
||||
|
||||
!!! info "המערכת הלוגית S5"
|
||||
נניח ואני גר בעולם מסוים - העולם הממשי. העולם הזה מסתכל על *כל* העולמות האפשריים. לכן הוא מסתכל גם על עצמו. נניח בעולם אפשרי אחר, W, מתקיים P, הרי שP אפשרי - העולם שלנו ***יכל* להיות** W, עם P. (למשל: אם אפשרי שיש עולם שכל-כולו רק בננה נצחית B - אין בכך סתירה - הרי שהעולם שלנו צופה על עולם הבננה הנצחית B, ובאותה מידה העולם הממשי יכל להיות B).
|
||||
|
||||
באותה מידה, אם נגיד שמשהו P קיים **בכל העולמות האפשריים** (למשל: כל דבר זהה לעצמו), הרי שP הוא **הכרחי**.
|
||||
|
||||
תחת S5 מסמנים **אפשרות** בסימן ◇, ו**הכרח** בסימן □.
|
||||
|
||||
```
|
||||
1. ◇∃xPx Pr.
|
||||
2. □(∃xPx → □∃xPx) Pr.
|
||||
3. ◇∃xPx → ◇□∃xPx (2.), →
|
||||
4. ◇□∃xPx (2.), (1.), →
|
||||
5. ∃xPx (4.), →
|
||||
```
|
||||
|
||||
|
||||
ההיקש הלוגי ללא רבב - אז אם נרצה להפיל את הטיעון, עלינו לדחות את (1.) ו\או את (2.).
|
||||
|
||||
הרטשורן מתיימר להוכיח את הנחה (2).
|
||||
|
||||
```
|
||||
1. Px = □(∃x ∧ P1x ∧ P2x ...)
|
||||
### Characterization* principle
|
||||
# Let god = x so that Px
|
||||
2. Pg ↔ ∃xPx
|
||||
3. Pg → □(∃g ∧ P1g ∧ P2g ...)
|
||||
4. □ □(∃g ∧ P1g ∧ P2g)
|
||||
5. □Pg
|
||||
6. ∃xPx → □∃xPx (3.), (4.), (5.)
|
||||
```
|
||||
|
||||
המסקנה היא שאם יש ישות מושלמת, אז **יש בהכרח** ישות מושלמת.
|
||||
הגענו אליה בשתי הגדרות בלבד, ואמיתות לוגיות הנובעות מהן. לא נדרשנו להנחות - ו**אם אנחנו יכולים להגיע לאמת לוגית בלי הנחות, הרי שהיא נכונה *בהכרח***.
|
||||
|
||||
כלומר, *אם יש בעיה בטיעון*, היא חייבת להיות בהנחה (1.) - אולי *לא* אפשרי שתהיה ישות מושלמת?
|
||||
|
||||
האם אפשר לפקפק בהנחה (1.)?
|
||||
|
||||
הגענו להגדרה הזו, ששקולה לוגית:
|
||||
```
|
||||
◇∃xPx ↔ ∃xPx
|
||||
```
|
||||
|
||||
כלומר, אלוהים *אמיתי* או *שקרי* **בהכרח**.
|
||||
|
||||
|
||||
[^1]: למשל, במערכת קואורדינטות מסוימת. זה כדי למנוע פלפולים מתחכמים בסגנון *אבל כדור הארץ זז*, אני חושב.
|
||||
[^2]: ר' גם - [חוק הסתירה האריסטותלי](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#חוק-הסתירה)
|
||||
Reference in New Issue
Block a user