Hurray

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה.md

@@ -2,15 +2,18 @@
 title: אפולוגיה
 description: 
 published: true
-date: 2024-01-14T12:48:53.713Z
+date: 2024-02-09T21:07:07.315Z
 tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סוקראטס
 editor: markdown
 dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
 ---
 
+> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_6_(apology_of_socrates).pptx), [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון_סוקראטס_והאפולוגיה_של_סוקראטס_(דברי_היכרות).docx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/socrates_apology_(hebrew).pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(1).pdf), [טקסט (אנגלית) (2)](/פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(2).pdf) 
+{.is-info}
+
 # רקע
 משפטו של סוקראטס התנהל מול 500 אזרחים אתונאים (הדיוטות).
-באפולוגיה^3^, הדיון מתנהל בין סקראטס לעיר אתונה עצמה - המפקפקת בו ואף עוינת לו.
+באפולוגיה[^1], הדיון מתנהל בין סקראטס לעיר אתונה עצמה - המפקפקת בו ואף עוינת לו.
 
 האפולוגיה האפלטונית אינה תיעוד היסטורי של המשפט - אלא כלי פילוסופי.
 
@@ -19,7 +22,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
 3 נאשמים הגישו את כתב האישום:
 - מליטוס (בשם המשוררים)
 - ליקון (בשם הרטוריקנים)
-- אניטוס (בשם בעלי המלאכה והפוליטיקאים)
+- [אניטוס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#אניטוס-מהי-הסברה) (בשם בעלי המלאכה והפוליטיקאים)
 
 נקודה חשובה לשים לב אליה היא שסוקראטס הורשע ברוב דחוק, אך דנו אותו למוות ברוב גדול.
 
@@ -28,8 +31,8 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
 
 סוקראטס מפציר תחילה באתונאים למחול לו על שפתו היומיומית, ובכך מפריד את עצמו מהאתונאים (זכור: הדמוקרטיה האתונאית ישירה). 	
 
-הוא מציג את התובע הראשון בתור ההמונים - שמאשימים אותו בהיותו מאין שילוב של חוקר פרה-סוקראטי (החוקר את השמיים ומתחת לאדמה) וסופיט (איש חכם). הוא חושף את מאשים זה מאוחר יותר כאריסטופאנס^4^ (*העננים*). המחזה הוא מעיין אזהרה לסוקראטס - הישמר, כי אתה חותר תחת יסודות החברה הפוליטית, הענף שעליו עדיין אתה יושב.
-אפלטון לוקח את הביקורת הזו ברצינות רבה^5^ - כפי שניכר בכתבים שלו ובניסיונם לחבר בין הפילוסופיה להקשר ממנו צמחה.
+הוא מציג את התובע הראשון בתור ההמונים - שמאשימים אותו בהיותו מעין שילוב של חוקר פרה-סוקראטי (החוקר את השמיים ומתחת לאדמה) וסופיסט (איש חכם). הוא חושף את מאשים זה מאוחר יותר כאריסטופאנס[^2] (*העננים*). המחזה הוא מעיין אזהרה לסוקראטס - הישמר, כי אתה חותר תחת יסודות החברה הפוליטית, הענף שעליו עדיין אתה יושב.
+אפלטון לוקח את הביקורת הזו ברצינות רבה[^3] - כפי שניכר בכתבים שלו ובניסיונם לחבר בין הפילוסופיה להקשר ממנו צמחה.
 
 > המלצה: ***העננים*** של אריסטופאנס - סוקראטס הוגה מהיכן מפליץ הזבוב.
 {.success}
@@ -42,28 +45,29 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
 - מעולם לא לקחתי כסף עבור ידע - איני יודע דבר ולכן אין לי מה ללמד (התרחקות מפורשת מהסופיסטים)
 
 
-^3^- מלשון *Apo-Logos* - נאום הגנה.
-^4^ - דיבר גס. היוונים אהבו הומור מטונף.
-^5^ - ברוב הסיפורים, מתואר כי לאחר שאפלטון מת, נמצא ספר כתבי אריסטופאנס מתחת לכרית שלו.
+[^1]: מלשון *Apo-Logos* - נאום הגנה.
+[^2]: דיבר גס. היוונים אהבו הומור מטונף.
+[^3]: ברוב הסיפורים, מתואר כי לאחר שאפלטון מת, נמצא ספר כתבי אריסטופאנס מתחת לכרית שלו.
 
 # האישומים
 > - **סוקראטס אינו מאמין באלי אתונה ומכניס לתוכה אלים זרים** 
-> - **סוקראטס משחית את הנוער** 
+> - **סוקראטס משחית את הנוער**
+
 
 סוקראטס טוען שהאל מדלפי אמר לתלמידו כאירופון שסוקראטס הוא החכם באדם (ונותן להם נתיב מפותל להוכיח זאת), וסוקראטס נחוש להפריך זאת - על ידי כך שהולך למצוא אדם חכם ממנו בקרב מי שהעם מחשיב כחכם.
 
-ראשית, פונה לפוליטיקאים^6^ (מדינאים). בהמשך, פונה למשוררים^7^, ולבסוף בעלי המלאכה^8^ - אך איש אינו מצליח להסביר (*לתת לוגוס*) מה הם עושים, אלא פועלים מהשראה^9^. על בעלי המלאכה אומר שהם אכן יודעים לתת לוגוס, אך מתיימרים לדעת גם מעבר מתוקף ידע זה.
+ראשית, פונה לפוליטיקאים[^4] (מדינאים). בהמשך, פונה למשוררים[^5], ולבסוף בעלי המלאכה[^6] - אך איש אינו מצליח להסביר (*לתת לוגוס*) מה הם עושים, אלא פועלים מהשראה[^7]. על בעלי המלאכה אומר שהם אכן יודעים לתת לוגוס, אך מתיימרים לדעת גם מעבר מתוקף ידע זה.
 
 סוקראטס מוטרד לאור העובדה שאיש אינו יודע מהו ה'טוב' - ובמיוחד מהתיימרות המדינאים לדעת בכל זאת. סוקראטס טוען שהמשפט הוא במידה רבה נקמה על כך - לא שעשה דבר מה שגוי, אלא על שהשניא את עצמו על המדינאים בשאלותיו.
 
-^6^ - מלשון *polis* - עיר מדינה, *polites* - האומנות של לנהל מדינה, *politike* - המדינאים (מי שיש להם את אומנות ניהול המדינה).
-^7^ - מלשון *Poietes* - יוצרים (היוצרים את העם).
-^8^ - מלשון *Cheirotechnites* - בעלי הטכניקה
-^9^ - מלשון *Enthousiasmoi* - שהאל שרוי בתוכם
+[^4]: *polis* - עיר מדינה, *polites* - האומנות של לנהל מדינה, *politike* - המדינאים (מי שיש להם את אומנות ניהול המדינה).
+[^5]: *Poietes* - יוצרים (היוצרים את העם).
+[^6]: *Cheirotechnites* - בעלי הטכניקה
+[^7]: *Enthousiasmoi* - שהאל שרוי בתוכם
 
 # החוכמה של סוקראטס
 
-> ובלכתי משם הסקתי את המסקנה שחכם אני מהאיש אזה. שכן דומה כי איש משנינו איננו יודע דבר נאה וטוב, אלא שהלה חושב שהוא יודע משהו בלי שידע, ואני, כפי שלא ידעתי, אף אין אני חושב עצמי יודע. ונראה שלפחות בדבר פעוט זה חכם אני ממנו: שאת אשר לא ידעתי, אין אני מדמה לדעתו.
+> ובלכתי משם הסקתי את המסקנה שחכם אני מהאיש הזה. שכן דומה כי איש משנינו איננו יודע דבר נאה וטוב, אלא שהלה חושב שהוא יודע משהו בלי שידע, ואני, כפי שלא ידעתי, אף אין אני חושב עצמי יודע. ונראה שלפחות בדבר פעוט זה חכם אני ממנו: שאת אשר לא ידעתי, אין אני מדמה לדעתו.
 
 מהי, איפוא, החוכמה שסוקראטס מחפש?
 נדמה שבעייני סוקראטס, חלק מן החכמה היא לדעת את שאינו יודע.
@@ -78,7 +82,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
 > המלצה: להעמיק בטיעוני סוקראטס ^עמ'^ ^224^ לאחר מתן העונש. 
 {.is-success}
 
-החיים הפילוסופיים לפי סוקראטס דומים לדורבן לסוס גדול ואציל (אתונה). הוא מבייש את האתונאים על כך שהם חפצים בכסף ובעוצמה במקום באמת, ולכן, הוא טוען, קמים להורגו. סוקראטס מציין שהנוער שנוהר אחריו הוא מבית עשירים עם זמן פנוי^10^. עוד מכביר סוקראטס וטוען שעל אתונה לכלכל אותו כתגמול הולם למצוות החיים הפילוסופיים שהוא מקיים, חרף הזעם והעוני שאלו מקימים עליו, ומעורר את חמת העיר. הוא דוחה מעליו אונשים פשוטים יותר, כמו גלות או אפילו שתיקה.
+החיים הפילוסופיים לפי סוקראטס דומים לדורבן לסוס גדול ואציל (אתונה). הוא מבייש את האתונאים על כך שהם חפצים בכסף ובעוצמה במקום באמת, ולכן, הוא טוען, קמים להורגו. סוקראטס מציין שהנוער שנוהר אחריו הוא מבית עשירים עם זמן פנוי[^8]. עוד מכביר סוקראטס וטוען שעל אתונה לכלכל אותו כתגמול הולם למצוות החיים הפילוסופיים שהוא מקיים, חרף הזעם והעוני שאלו מקימים עליו, ומעורר את חמת העיר. הוא דוחה מעליו אונשים פשוטים יותר, כמו גלות או אפילו שתיקה.
 
 > חיים שאין בהם חקירה לא כדאי לו לאדם לחיותם
 > The unexamined life is not worth living
@@ -86,4 +90,4 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
 עבור הפילוסוף, אומר סוקראטס, חיי הידיעה ורק חיי הידיעה נסבלים בכלל.
 המשיכה החזקה הזו לחוכמה מנתקת את סוקראטס מהעיר, כפי שמודה בפה מלא; למעשה, הוא מסכים עם אישומו של אריסטופאנס.
 
-^10^ - מלשון *Schole*
+[^8]: *Schole*

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס.md

@@ -2,31 +2,19 @@
 title: גורגיאס
 description: כי הלוגוס, שליט רב עוצמה הוא
 published: true
-date: 2024-01-14T12:48:56.795Z
+date: 2024-02-09T20:33:42.136Z
 tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, גורגיאס
 editor: markdown
 dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
 ---
 
-> [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הגורגיאס_(דברי_היכרות)_(1).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_9_(gorgias_i).pptx), [מטלת בקיאות](/פילוסופיה/יוונית/207130253(5).docx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/gorgias_(hebrew)_(1).pdf), [אנגלית (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_gorgias_(part_1).pdf), [(2)](/פילוסופיה/יוונית/platos_gorgias_(part_2).pdf), [בשבחי הלני](/פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf)
+> [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הגורגיאס_(דברי_היכרות)_(1).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_9_(gorgias_i).pptx), [מטלת (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/גורגיאס.docx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/gorgias_(hebrew)_(1).pdf), [אנגלית (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_gorgias_(part_1).pdf), [(2)](/פילוסופיה/יוונית/platos_gorgias_(part_2).pdf), [בשבחי הלני](/פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf)
 {.is-info}
 
-# לפני ההרצאה
-## מהי הרטוריקה?
-גורגיאס מלאונטיני, הרטוריקן הסופיסטי הגדול, מגיע לאתונה יחד עם תלמידו פולוס, ומתיימר לדעת לענות על כל שאלה.
-סוקראטס ותלמידו כראיאופון באים אליהם עם שאלה פשוטה - מה *עושה* גורגיאס. הדיון מתפתח למה היא בכלל הרטוריקה, מה שמסתכם בכך שסוקראטס טוען שהרטוריקה היא לצדק מה שהקוסמטיקה היא להתעמלות - אמצעי משני שמטרתו הנאה, אך אינו מקדם את המטרה האמיתית.
+# רקע
+[גורגיאס מלאונטיני](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים#גורגיאס-מלאונטיני), הרטוריקן הסופיסטי הגדול, מגיע לאתונה יחד עם תלמידו פולוס, ומתיימר לדעת לענות על כל שאלה.
+[סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון#סוקראטס-האפלטוני) ותלמידו כראיאופון באים אליהם עם שאלה פשוטה - מה *עושה* גורגיאס. הדיון מתפתח למה היא בכלל הרטוריקה, ומשם מתדרדר לשאלות מהותיות יותר.
 
-גורגיאס פורש מן הדיאלוג בשלב זה, ובמקומו נכנס פולוס לויכוח לוהט עם סוקראטס. פולוס טוען שהרטוריקה מקנה *כוח גדול* לאדם אשר מומחה בה, בטענה שיוכל 'להוציא להורג, לגזול רכוש ולעשות כרצונו בעירו'. סוקראטס טוען שאותו האדם אינו יישא כוח גדול, משום שאינו עושה מה שהוא רוצה - ומהלכו נראה בערך ככה:
-
-
-## הכוח הגדול
-כשם שאדם בולע תרופה מרה במטרה להיות בריא, בני אדם לעיתים תכופות עושים דברים לא משום שהדברים עצמם רצויים (אף אחד לא *רוצה* לבלוע תרופה מרה), אלא משום שהם חפצים במטרה. כך גם יורדי הים, ואלו שיוצאים למסעות למשל - ניתן לומר עליהם שהם *עושים כרצונם* רק כשהשיגו את התכלית לשמה פועלים - יורד היום אינו עושה כרצונו כשהוא על הספינה.
-
-באותה הצורה, טוען סוקראטס, העריץ בעירו אינו עושה כרצונו כל עוד אינו מממש את הטוב לשמו עושה אותו. אם מוציא הוא אדם להורג שלא בצדק, מעצם ראיית עולמו המעוותת, הרי שלא השיג את הטוב באמת ולא עשה כרצונו - הוא עיוור לטוב^?^. גם כשיש לו כוח מוחלט, אין משמעות הדבר שעושה כרצונו אם אינו ממלא אחר הצדק.
-
-מכאן השניים מתגלגלים לדיון אודות הצדק. מה גרוע יותר, שואל סוקראטס - לבצע אי צדק או לסבול ממנו?
-
-# הגורגיאס
 הדיאלוג נפתח עם כמה 'עובדות' עלילתיות שכדאי לשים אליהן לב:
 - משום שסוקראטס מגיע באיחור, גורגיאס כבר עייף לאחר שנאם למכביר
 - סוקראטס מציב (בבוטות משהו) לגורגיאס תנאים - הוא דורש מגורגיאס לתת תשובות קצרות ותמציתיות - ההיפך הגמור מהנאומים הרטוריים האולימפיים שבזכותם מפורסם גורגיאס.
@@ -42,34 +30,36 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
 - כיריפון, הסובב סביב סוקראטס אך בעל קשרי חברות לגורגיאס. כיריפון הוא החוליה המקשרת בין סוקראטס לסופיסטים, ולאתונה
 - קאליקלס, שכנראה מומצא לחלוטין.
 
-חשוב לציין שקליקלס, סוקראטס וכירופון הם אזרחים אתונאים - וגורגיאס ופולוס זרים סיציליאנים.
+> חשוב לציין שקליקלס, סוקראטס וכירופון הם אזרחים אתונאים - וגורגיאס ופולוס זרים סיציליאנים.
+{.is-warning}
 
 > ככלל, חשוב לשים לב בדיאלוג האפלטוני אם השיחה מתנהלת מרצון או לא: במקרה הזה, היא מרצון.
 {.is-warning}
 
-פולוס מציע לסוקראטס, על מנת שירגיש בנוח על איחורו, לעשות לסוקראטס 'תצוגת תכלית'^1^.
-סוקראטס מבקש לעמוד על ה*כוח*^2^ של הרטוריקה. נדמה שאינו מעריך במיוחד את פולוס, אך באמת מתעניין ברטוריקה - וכמותו גם קאליקלס, שמעוניין להיכנס לפוליטיקה.
+# גורגיאס - מהי רטוריקה?
+פולוס מציע לסוקראטס, על מנת שירגיש בנוח על איחורו, לעשות לסוקראטס 'תצוגת תכלית'[^1].
+סוקראטס מבקש לעמוד על ה*כוח*[^2] של הרטוריקה. נדמה שאינו מעריך במיוחד את פולוס, אך באמת מתעניין ברטוריקה - וכמותו גם קאליקלס, שמעוניין להיכנס לפוליטיקה.
 
 אולם הרטוריקה היא רק קרש הקפיצה לשאלה האמיתית של הדיאלוג - *כיצד ראוי לחיות?* (שאלה יוונית קלאסית). גורגיאס, בהיותו עייף (ומבוגר), שטחי מדי כדי להיות בן שיחה ראוי בסוגיה זו.
 
 באופן משעשע למדי, סוקראטס מבקש מכיריפון לשאול את גורגיאס מהי הרטוריקה (מה אתה עושה? מי אתה מתיימר להיות?), וזה שואל את פולוס.
 
-פולוס משיב בצורה נאה (וכפי שאנדי הדגים, נעימה ומתחרזת ביוונית) שניכרת בה הרטוריקה - אבל ללא תשובה מהותית. סוקראטס מאבד את סבלנותו ופונה לגורגיאס ישירות. כל אומנות, אומר סוקראטס, היא בעלת מושא. מהו המושא של הרטוריקה? גורגיאס עונה, בקצרה - הדיבור ^3^.
+פולוס משיב בצורה נאה (וכפי שאנדי הדגים, נעימה ומתחרזת ביוונית) שניכרת בה הרטוריקה - אבל ללא תשובה מהותית. סוקראטס מאבד את סבלנותו ופונה לגורגיאס ישירות. כל אומנות, אומר סוקראטס, היא בעלת מושא. מהו המושא של הרטוריקה? גורגיאס עונה, בקצרה - הדיבור [^3].
 
 סוקראטס נאבק בגורגיאס ארבע עמודים תמימים עד שמחלץ ממנו תשובה טובה יותר - רטוריקה עוסקת במה שטוב ביותר לאדם.
 
-> הוא שלאמיתו של דבר, סוקראטס, הנהו הטוב הגדול ביותר, וגורם לידי כך, שבני האדם עצמם יהיו בני-חורין, ויחד עם זה ישלטו על זולתם, כל אחד במדינתו. ^עמ'^ ^286^
+> הוא שלאמיתו של דבר, סוקראטס, הנהו הטוב הגדול ביותר, וגורם לידי כך, שבני האדם עצמם יהיו בני-חורין, ויחד עם זה ישלטו על זולתם, כל אחד במדינתו[^18].
 
 הרטוריקה, אומר גורגיאס, מטרתה לשכנע. סוקראטס מציב בפניו שאלה פשוטה - לשכנע את מי?
-גורגיאס משיב שמטרתו לשכנע את *המון העם*^4^ באסיפות ובבתי המשפט. הוא מוסיף שהשכנוע הוא בענייני צדק. גורגיאס מבין את הרטוריקה כאומנות המונית *בהכרח* - משום שזכותם של כל ה*אוכלוס*, בלי קשר להבדלים ביניהם, לבחור ולהיבחר.
+גורגיאס משיב שמטרתו לשכנע את *המון העם*[^4] באסיפות ובבתי המשפט. הוא מוסיף שהשכנוע הוא בענייני צדק. גורגיאס מבין את הרטוריקה כאומנות המונית *בהכרח* - משום שזכותם של כל ה*אוכלוס*, בלי קשר להבדלים ביניהם, לבחור ולהיבחר.
 
 הנקודה הזו חשובה - על בסיס ההמוניות הזו סוקראטס תוקף את הרטוריקה (כיצד תהיה *טכנה*, או הטובה היותר, אם היא המונית?).
 
-סוקראטס קובע שינהל את הדיון על פי ההנחות ^5^ של גורגיאס:
+סוקראטס קובע שינהל את הדיון על פי ההנחות [^5] של גורגיאס:
 - הרטוריקה היא אומנות
 - ההמון כישר לדבר על צדק ועוול
 
-סוקראטס קובע, וגורגיאס מסכים, שיש הבדל בין לסבור משהו וללמוד אותו. סוקראטס קובע עוד, שלא בצדק, שהסברה עלולה להיות שקרית אך הלמידה בהכרח אמיתית, וכך הופכת לידיעה ^6^. גורגיאס לא ער לכזב הזה. הרטוריקה, הם מסכימים, פועלת על הסברה - ולא על הידיעה.
+סוקראטס קובע, וגורגיאס מסכים, שיש הבדל בין לסבור משהו וללמוד אותו. סוקראטס קובע עוד, שלא בצדק, שהסברה עלולה להיות שקרית אך הלמידה בהכרח אמיתית, וכך הופכת לידיעה [^6]. גורגיאס לא ער לכזב הזה. הרטוריקה, הם מסכימים, פועלת על הסברה - ולא על הידיעה.
 
 אם זו הרטוריקה, שואל סוקראטס, עבור מי זה שימושי?
 אם הטכנה שלך אינה מקנה ידיעה (כמו רופא, או סנדלר וכו') - מה חשיבותה של הרטוריקה?
@@ -94,19 +84,20 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
 הסיבה שסוקראטס מוכן בכלל לדבר עם פולוס - בבירור נחות ביכולתו לגורגיאס - היא משום שפולוס מתבייש פחות, וכמותו קאליקלס שאינו מתבייש בכלל.
 
 פולוס מאשים את סוקראטס שהוא דורש מגורגיאס הגדרות לדברים כמו צדק, אך אינו מציג הגדרות משלו. מהי בעיניך רטוריקה, שואל פולוס את סוקראטס?
-סוקראטס משיב שהרטורקיה היא *בבואתו של חלק מתורת המדינה*^7^. הרטוריקה, אומר סוקראטס, היא חנופה.
+סוקראטס משיב שהרטורקיה היא *בבואתו של חלק מתורת המדינה*[^7]. הרטוריקה, אומר סוקראטס, היא חנופה.
 
 התשובה הזו, וההקבלה למקצועות שמבצע סוקראטס אחר כך, מרגיזה את פולוס מאוד. 
 
-^1^ - מלשון *Epideixis* - תצוגת יכולת
-^2^ - מלשון *Dynamis*
-^3^ - מלשון *Peri Logos* - דיבור
-^4^ - מלשון *Ochlos* - כל המון העם (מקור המילה *אוכלוסין* בעברית).
-^5^ - *היפותזה*.
-^6^ - *אפיסטמה*
-^7^ - Moriou Rolithikes Eidolon - צל של חלק ממדעי המדינה
+[^1]: *Epideixis* - תצוגת יכולת.
+[^2]: *Dynamis*.
+[^3]: *Peri Logos* - דיבור.
+[^4]: *Ochlos* - כל המון העם (מקור המילה *אוכלוסין* בעברית).
+[^5]: *היפותזה*.
+[^6]: *אפיסטמה*.
+[^7]: Moriou Rolithikes Eidolon - צל של חלק ממדעי המדינה.
+[^18]:  עמ' 286
 
-# הבושה של גורגיאס
+## הבושה של גורגיאס
 גורגיאס הכניס את עצמו לבוץ - מצד אחד, הוא טוען שהרטוריקה היא כלי ניטרלי, שאינו טרוד בענייני צדק (אל תאשים את המורה אם המתאגרף מכה את חבריו). מצד שני, הוא אומר לסוקראטס במפורש שאם יגיע אליו תלמיד לא צודק - ילמד אותו.
 
 סוקראטס מציג בפני סוקראטס את הסתירה הזו, מה שמציף בושה אדירה אצל גורגיאס, שמיד יוצא מהדיון - הכיצד רטוריקן מוכשר כמו גורגיאס מסוגל לסתור את הלוגוס שהוא עצמו בנה?
@@ -116,8 +107,8 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
 פולוס מבצע את אותו המהלך על סוקראטס - הוא מנסה להביש אותו על המהלך שעשה לגורגיאס. 
 
 ---
-
-פולוס דורש מסוקראטס תשובה - מהי לדעתו הרטוריקה?
+# פולוס - מהו הצדק? 
+פולוס דורש מסוקראטס תשובה - מהי *לדעתו* הרטוריקה?
 סוקראטס משיב שכשם שהבישול הוא לבריאות (התעמלות, רפואה), וכשם שהסופיסטיקה היא לחקיקה ולשיפוט, הרטוריקה אינה אלא חנופה לדברים של הנפש.
 
 פולוס טוען שהטוב והכוח ביד הרטוריקאים, שממיתים וגוזלים רכוש כרצונם. סוקראטס משיב שכוחם פעוט ביותר, משום שאין הם עושים מה שהם רוצים אלא מה שנראה להם טוב. עוד מוסיף סוקראטס כי פולוס עצמו אינו מאמין במה שהוא טוען. 
@@ -142,28 +133,29 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
 סוקראטס שוב מתקומם מול פולוס וטוען ש*רע יותר לעשות עוול מלסבול עוול, ורע יותר לבלתי תת-את-הדין מאשר לתתו*. סוקראטס אינו מנסה להוכיח מהלך זה בצורה לוגית - אלא להראות לפולוס שגם הוא מחזיק בדעה זו, אל אף שאינו יודע להסביר אותה.
 
 טענתו המרכזית של המהלך של סוקראטס^317^ היא שיש לשמוח בעונש.
-הוא מבקש להתחיל את הדיון מההתחלה ^8^, ומוציא מפולוס ש*מגונה* יותר לעשות עוול - שיקול חדש. כעת השאלה היא האם יש דברים שמכאיבים לאדם, משום שהם *מכוערים* - שבירה מהקו שנסוב עד עכשיו סביב התועלת של הטוב. 
+הוא מבקש להתחיל את הדיון מההתחלה [^8], ומוציא מפולוס ש*מגונה* יותר לעשות עוול - שיקול חדש. כעת השאלה היא האם יש דברים שמכאיבים לאדם, משום שהם *מכוערים* - שבירה מהקו שנסוב עד עכשיו סביב התועלת של הטוב. 
 
 מפלתו של פולוס מתחילה בכך שהוא מודה בהבדל בין 'יפה' ל'מכוער' (מעשה נאה ומעשה מגונה). פולוס, כמייצג של הדוקסה האתונאית, נושא את תחושת הבטן הזו ובכך חושף סתירה פנימית בדעה הרווחת - הטוב הוא מה שמועיל, אבל גם מה שיפה - ומה שיפה אינו תמיד מה שמועיל. אילו פולוס היה דבק בכך שמה שיפה הוא מה שמועיל, ומה שמכוער הוא מה שמכאיב, היה עקבי בדעתו; אך בכך שמודה שלעשות עוול הוא מעשה  'מכוער' (למרות שאינו מכאיב לך), שבר פולוס את עקביותו.
 
 אם העונש הטוב ביותר לרשע הוא שאינו יעמוד מול הדין, הרי שהרטוריקה חסרת תועלת ^328^ - אין מה לנסות לחמוק מעונש. סוקראטס שואף בטיעון הזה לגרש את פולוס מהדיון, תוך שהוא חושף בפניו את דעתו האמיתית, ולגרור פנימה את קליקלס - שהוא האדם שסוקראטס באמת רוצה לדבר איתו, משום שאינו חש בושה.
 
 > השאלה שצפה בדיון עם פולוס היא שאלה פילוסופית רבת משקל: מהיכן מגיעה המשיכה הטבעית שלנו למה שטוב מוסרית (שאינו בהכרח המועיל), והרתיעה ממה שרע? מה זה אומר עלינו?
-# הצדק הטבעי
+
+# קאליקלס - הצדק הטבעי
 כאן נכנס קאליקלס - המארח - לדיון. מיד ניכרת התדרדרות ביחסו של קאליקלס לסוקראטס.
-קאליקלס מזהה מיד את השאלה האמיתית שבדיון - מהם החיים הטובים?
+קאליקלס מזהה מיד את השאלה האמיתית שבדיון - ***מהם החיים הטובים?***
 אם טענתו של סוקראטס נכונה, אומר קאליקלס בזעם, הרי שאנחנו עושים את ההיפך מן הראוי כל חיינו.
 
 סוקראטס מציג בפני קאליקלס שלושה מאפיינים שהופכים אותו לבין שיח ראוי:
 - קאליקלס טוען לדעת מה זה צדק, ואינו מתבייש להגיד מהו - מכאן אפשר להתקדם
 - קאליקלס חש אהדה מסוימת כלפי סוקראטס - הוא מנסה לתקן אותו לממשיך לשוחח איתו
-- קאליקלס הוא בעל שפה גלויה^9^
-- קאליקלס וסוקראטס שניהם בעלי אהבה^10^ - של סוקראטס לפילוסופיה ולמאהב שלו (מסתבר), וקאליקלס לעם ולמאהב שלו^11^.
+- קאליקלס הוא בעל שפה גלויה[^9]
+- קאליקלס וסוקראטס שניהם בעלי אהבה[^10] - של סוקראטס לפילוסופיה ולמאהב שלו (מסתבר), וקאליקלס לעם ולמאהב שלו[^11].
 
 > כאן חשוב לשים לב למי אתונאי ומי לא - קאליקלס, אתונאי בפתח החיים הפוליטים, בעל יכולת לשלוט ולשנות, בניגוד לרטוריקה ולסופיסטיקה חסרות המשקל.
 {.is-info}
 
-קאליקלס מאשים את סוקראטס שהוא מוביל את העם שולל^12^ על ידי משחקי מילים, ופורט על מיתרי הבושה שלהם (בתמצית: סוקראטס משחק מלוכלך). הבושה בעיני קאליקלס מצטיירת פה כ*Nomos* - תוצר של החברה ולא של טבע האדם. לאחר האשמה זו, קאליקלס חושף בפני סוקראטס מה *הוא* חושב שהצדק, לפי הטבע. קאליקלס מניח כאן הנחת יסוד סופיסטית - הצדק והטבע מנוגדים.
+קאליקלס מאשים את סוקראטס שהוא מוביל את העם שולל[^12] על ידי משחקי מילים, ופורט על מיתרי הבושה שלהם (בתמצית: סוקראטס משחק מלוכלך). הבושה בעיני קאליקלס מצטיירת פה כ*Nomos* - תוצר של החברה ולא של טבע האדם. לאחר האשמה זו, קאליקלס חושף בפני סוקראטס מה *הוא* חושב שהצדק, לפי הטבע. קאליקלס מניח כאן הנחת יסוד סופיסטית - הצדק והטבע מנוגדים.
 
 הצדק הטבעי לפי קאליקלס הוא שכוחו של מי שיש לו יותר למשול, ורבה עוצמתו על החלשים (האריות והכבשים).
 
@@ -172,15 +164,15 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
 ניכרת עוצמתו של טיעון זה ששותל אפלטון בפיו של יריב מר של הפילוסופיה.
 הפילוסופיה, אומר קאליקלס, אינה יכולה להיות יותר מעיסוק זמני, והעיסוק בה כבגיר פסול - בעולם המעשי, הוא אינו יודע להתנהל, חסר ניסיון - חלש. ולפי הטבע, החלש הוא המגונה. החוכמה, כפי שמגדיר אותה קאליקלס, היא מעשית - לא עיונית.
 
-> המלצה: *המלחמה הפלפונסית*, תיעוד היסטורי של מלחמת ספרטה-אתונה בעל משמעות פילוסופית.
-{.is-success}
+> המלצה: [*המלחמה הפלפונסית*](/כלליים/מלחמה/יוון#המלחמה-הפלופונסית) - תיעוד היסטורי של מלחמת ספרטה-אתונה בעל משמעות פילוסופית.
+{.success}
+
+> החזק עושה את מה שהוא חפץ לעשות, והחלש סובל את מה שהוא חייב לסבול[^17]
 
-> החזק עושה את מה שהוא חפץ לעשות, והחלש סובל את מה שהוא חייב לסבול
-^המלחמה^ ^הפלפונסית^
 
 סוקראטס אינו מפריך את טענתו של קאליקלס. 
 הוא מציג בפני קאליקלס סתירה - אם הצדק המוסרי הוא עם החזקים, ואינו נתפס כך משום שזהו אינו הנומוס - הרי שהחברה (המורכבת מהחלשים) השליטה את רצונה על החזקים, וגברה עליהם. 
-קאליקלס משכלל את הגדרתו, וטוען שהטובים והנעלים הם הנבונים יותר^14^ - רעיון ששתל אצלו סוקראטס. כעת, החזקים אינם רק החזקים בגופם, אלא גם הנבונים.
+קאליקלס משכלל את הגדרתו, וטוען שהטובים והנעלים[^13] הם הנבונים יותר[^14] - רעיון ששתל אצלו סוקראטס. כעת, החזקים אינם רק החזקים בגופם, אלא גם הנבונים.
 
 במצב כזה, מה הוא אותו ה*עוד* שהאדם הנבון זקוק לו, שואל סוקראטס.
 קאליקלס, בזעם, מחדד וטוען שהחיים הראויים לאדם החזק הם חיי תאווה גדולה ככל האפשר, שביכולתו של האדם לספק. 
@@ -191,7 +183,7 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
 
 ובכל זאת, סוקראטס שובר את קאליקלס בכך שגורר את הדוגמאות למקומות שפלים - האם החיים הטובים הם מי, למשל, שמתגרד? שעושה מעשי זימה? קאליקלס מתבייש להגיד, ובכך חושף את ההיררכייה שבכל זאת יש לו, כאדם פוליטי. תפיסת העולם שלו אינו מאפשרת לו להסביר מדוע, למשל, רוצה להמשיך עם החיים הפוליטים, ולא לגרד. אפילו לקאליקלס יש תפיסה מסוימת של מה הוא טוב.
 
-בסופו של דבר מסכימים סוקראטס וקאליקלס על שני אורחות חיים - חיי הפוליטיקה וחיי הפילוסופיה. השאלה שעולה כעת היא ברורה - אילו משניהם כדאי לחיות?^15^ *מהם החיים שעונים הכי טוב על טבע האדם?*.
+בסופו של דבר מסכימים סוקראטס וקאליקלס על שני אורחות חיים - חיי הפוליטיקה וחיי הפילוסופיה. השאלה שעולה כעת היא ברורה - אילו משניהם כדאי לחיות?[^15] *מהם החיים שעונים הכי טוב על טבע האדם?*.
 
 סוקראטס תוקף את החיים הפוליטים בכך שמציג מקרים רבים של מנהיגים דגולים, שתהילתם לא זיכתה אותם בטוב. 
 
@@ -202,19 +194,15 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
 
 > אשפט כפי שבוודאי יישט רופא בבית דין של ילדים, כשמקטרג עליו רוקח ממתקים...
 
-סוקראטס מתיימר לדעת את גבולות המידע הפוליטי, ושואף לשכנע את קאליקלס בדעתו גם כן^16^. 
+סוקראטס מתיימר לדעת את גבולות המידע הפוליטי, ושואף לשכנע את קאליקלס בדעתו גם כן[^16]. 
 
-^8^ - מלשון *Palin Ex Arches* - ביטוי סוקראטי חשוב. חזרה לתחילת הדיון, כשלרוב סוקראטס מכניס לדיון שיקול חדש.
-^9^ - מלשון פרהסיה *Parhessia* - דיבור גלוי, תכונה שהאתונאים התגאו בה (ומקור המילה *פהרהרסיה*).
-^10^ - מלשון *Eros* - אהבה, תשוקה
-^11^ - מלשון *Demos* - העם, וגם שמו של מאהבו של קאליקלס.
-^12^ - מלשון *Demagogos* - נואם עממי, שקרן גלוי.
-^13^ - מלשון *Andres* - גבר אמיתי
-^14^ - מלשון *Phronimoteros* - החכמים יותר.
-^15^ - *Pos Bioteon* - הכיצד עלינו לחיות?
-^16^ - *Periagoge* - סיבוב. ההגדרה האפלטונית לחינוך - סיבוב הנפש לכיוון הנכון.
-
-# בשבחי הלני
-נאומו הידוע ביותר של גורגיאס הוא *בשבחי הלני*, בו הוא מנקה את הלני מטרויה - דמות המגלמת חטא נורא בעיניי היוונים - מכל אשמה. הלני מתוארת במיתולוגיה היוונית בתור האישה היפה ביותר בעולם, שפותתה על ידי אלכסנדר לטרויה ובכך הציתה את מלחמת טרויה.
-
-גורגיאס בנאומו מנקה את הלני מאשמה 'בשביל הספורט' - את הנאום הזה הוא כתב לאולימפיאדה (שכללה אז גם רטוריקה) ולו בכדי לשכנע את היוונים בדעה הכי בלתי-נסבלת שיכל למצוא - חפותה של הלני.
+[^8]: *Palin Ex Arches* - ביטוי סוקראטי חשוב. חזרה לתחילת הדיון, כשלרוב סוקראטס מכניס לדיון שיקול חדש.
+[^9]: פרהסיה *Parhessia* - דיבור גלוי, תכונה שהאתונאים התגאו בה (ומקור המילה *פהרהרסיה*).
+[^10]: *Eros* - אהבה, תשוקה
+[^11]: *Demos* - העם, וגם שמו של מאהבו של קאליקלס.
+[^12]:  *Demagogos* - נואם עממי, שקרן גלוי.
+[^13]: *Andres* - גבר אמיתי
+[^14]: *Phronimoteros* - החכמים יותר.
+[^15]:  *Pos Bioteon* - הכיצד עלינו לחיות?
+[^16]: *Periagoge* - סיבוב. ההגדרה האפלטונית לחינוך - סיבוב הנפש לכיוון הנכון.
+[^17]: תוקידידס - [המלחמה הפלופונסית](/כלליים/מלחמה/יוון#המלחמה-הפלופונסית)

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון.md

@@ -2,32 +2,24 @@
 title: מנון
 description: 
 published: true
-date: 2024-01-14T12:48:59.039Z
+date: 2024-02-09T20:32:38.304Z
 tags: 
 editor: markdown
 dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 ---
 
-> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_7_(meno)_(1).pptx), [דיאלוג מנון (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(1).pdf), [2](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(2).pdf), [3](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(3).pdf)
+> [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_7_(meno)_(1).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_8_(meno_ii).pptx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/meno_(hebrew).pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(1).pdf), [2](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(2).pdf), [3](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(3).pdf), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/מנון.docx)
 {.is-info}
 
-# לפני ההרצאה
-סוקראטס תוהה עם המצביא היווני מנון על טיב הסגולה הטובה בכך ששואל אותו מהי. תחילה מנון עונה לו שהסגולה הטובה היא להשיג את מה שיטוב; אולם סוקראטס למשל שאם אתה חפץ בכסף, אך משיג אותו במרמה, הרי אין זה טוב; לעומת זאת, אם אינך לוקח כסף משום שאחר זקוק לו למשל, הרי זה טוב, וכך נופלת טענת מנון. מנון מרחיב וטוען שהסגולה הטובה היא לרצות דברים טובים. סוקראטס משיב שגם אם אדם חפץ במשהו רע, והוא חושב שאותו הדבר הוא טוב,  הוא בר סגולה - וגם אם אדם חפץ במשהו רע ביודעו שזה רע, זה נובע מכך שאינו רוצה להיות אומלל - ובכך רוצה במשהו טוב; לכן כל בני האדם בני-סגולה, ושוב טיעונו של מנון נופל.
-
-סוקראטס תוהה אם הלמידה - ובכללה למידת הסגולה הטובה מהיא - אינה אלא היזכרות במה שהנשמה הנצחית כבר יודעת. כדי לעמוד על כך, הוא מזמן את אחד מנעריו של מנון, ושואל אותו שאלות פשוטות על שטח של ריבוע. הנער טועה לעיתים תכופות. גם כשמוכיח אותו סוקראטס, שב וחוזר על אותה הטעות. סוקראטס ממשיך לשאול אותו שאלות (ורק שאלות - אינו מלמד אותו דבר), ובהינתן השאלות הנכונות הנער מגיע לתשובה הנכונה. בכך, טוען סוקראטס, הנער אינו ידע את שאינו ידע, אך בהינתן ההכוונה הנכונה מצא את התשובה - הרי שהוא נזכר במשהו קיים.
-
-סוקראטס מבקש לעמוד, היפותטית, על טיב הסגולה הטובה - האם היא משהו שניתן ללמוד, כמו ידע, או משהו מסוג אחר, אולי שניתן להיזכר בו. הסגולה, מנון וסוקראטס מסכימים, טובה מבסיסה באופן בלתי תלוי; עוצמה, כסף ויופי הם גם סגולות, אך אלו יש בהן להיטיב ויש בהן לפגוע. משהו מכוון את הסגולות הללו כך שפעם הן טובות, ופעם פוגעות. אותו המשהו, אומר סוקראטס, הוא היחס בין הזהירות לפזיזות. כשאדם אמיץ בפזיזות וללא ביסוס, עלול להיפגע; כשאמיץ בתבונה ובזהירות, ירוויח. הנשמה הזהירה, אומר סוקראטס, תנווט את הסגולות האלו להועיל, והפזיזה - לפגוע. אותו הדבר שמאחד את כל הסגולות הטובות, עליו לא עמד מנון בתחילת הדיאלוג, הוא הזהירות.
-
-סוקראטס מסויג ממסקנתם לפיה הסגולה היא משהו נלמד בכך שאין בנמצא מורים לסגולה, או תלמידים לסגולה. בנוסף, הוא מצביע על אתונאים גדולים ומוכשרים שלימדו את בניהם מלאכות רבות, אך הבנים מטבעם אינם טובים. אם אכן היה ניתן ללמד סגולה, וההורים ברי-סגולה, ודאי שהיו מלמדים את ילדיהם כפי שלימדו אותם מלאכות רבות אחרות - אך לא כל הדבר, ומכאן מסיק סוקראטס שאת הסגולה הטובה לא ניתן ללמד.
-
-# המנון
-בדיאלוג זה, אחרי האישום הדרמטי מול סוקראטס, אפלטון חושף בפנינו את היומיום הסוקראטי. סוקראטס דן עם מנון, מצביא יווני, על הסגולה הטובה [^1].
+# רקע
+[סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון#סוקראטס-האפלטוני) תוהה עם המצביא היווני מנון על טיב הסגולה הטובה בכך ששואל אותו מהי. בדיאלוג זה, אחרי [האישום הדרמטי מול סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה#האישומים), אפלטון חושף בפנינו את היומיום הסוקראטי. סוקראטס דן עם מנון, מצביא יווני, על הסגולה הטובה [^1].
 
 > יש להישמר מפירוש מוסרי לArete - ביוונית הכוונה היא למימוש הטוב של תכלית. גם למכונית מרוץ יש Arete (לנסוע מהר), וגם לאדמת אתונה (להניב מזון), וזורק דיסקוסים (לזרוק דיסקוסים) - הכוונה היא למצוינות הבסיסית.
 {.is-warning}
 
 סוקראטס מנסה, יחד עם מנון, לעמוד על הסגולה הטובה של האדם - *מה הופך אדם לכזה המממש את תכליתו באופן הטוב ביותר?*. הדיון מתעורר במידה רבה עם הגעת הסופיסטים, הטוענים ללמד את הסגולה הטובה בשכר. בעולם היווני יש ארבע סגולות טובות - יישוב דעת, אומץ הלב. צדיקות ושיקול הדעת[^2].
 
+# מנון - מהי סגולה טובה?
 מנון[^3] מביע פליאה מול שאלתו של סוקראטס על טיב הסגולה הטובה - הכיצד אחזור לאתונה ואומר להם שהאיש החכם ביותר אינו יודע מהי הסגולה הטובה? הוא שואל אותו שאלה חריפה - האם לא היית כאן כשגורגיאס בא?
 
 
@@ -45,7 +37,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 {.is-success}
 
 
-> תמיד מגיעים אנחנו אל הריבוי, אך אל-נא \[תנהג כך\]. אלא, כיוון שלריבוי זה אתה קורא בשאם אחד וטוען שאין בריבוי אף פרט שאינו צורה ([^5]schema), אפילו כמדובר בדבר והיפוכו - **מה הוא זה התופס את העגול לא פחות מהישר** - זה שאתה קורא לו "צורה" וטוען שמבחינת היותו צורה, אין מותר העגול מן הישר?
+> תמיד מגיעים אנחנו אל הריבוי, אך אל-נא \[תנהג כך\]. אלא, כיוון שלריבוי זה אתה קורא בשאם אחד וטוען שאין בריבוי אף פרט שאינו צורה[^5], אפילו כמדובר בדבר והיפוכו - **מה הוא זה התופס את העגול לא פחות מהישר** - זה שאתה קורא לו "צורה" וטוען שמבחינת היותו צורה, אין מותר העגול מן הישר?
 
 מנון, לזכותו ייאמר, מנסה שוב, ומנסח את תשובתו מן המשוררים:
 > סבורני שסגולה טובה היא, מה שאומר המשורר: "לשמוח במה-שיפה ולהאדיר כוח". וזואת היא, לדעתי, סגולה טובה: שישתוקק אדם אל היפה וימצא להשיגו.
@@ -57,8 +49,8 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 למה מתכוון מנון בכך ששואף אל מה שיפה?
 
 סוקראטס גורר את מנון לבוץ בשאלות. השיח בהם הולך בערך כך:
-```
-האם כולנו משתוקקים למשהו טוב?
+
+> האם כולנו משתוקקים למשהו טוב?
 ומה כשאנו משתוקקים למשהו שחשבנו שטוב הוא, ומתברר שאינו כך?
 הטוב, אומר מנון, הוא המועיל. 
 אך כמו הטוב, לעיתים מה שחשבנו שמועיל אינו מועיל. מהו אותו הטוב?
@@ -70,7 +62,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 אך האם הדרך להשיג את הדברים הטובים לא משנה? (האם לא חשוב להשיג את הסגולה הטובה בסגולה טובה?)
 בוודאי שמשנה, ישיב מנון.
 אז מה היא אותה דרך טובה? משיב סוקראטס, ושוב חזרנו לאותה הנקודה.
-```
+
 **מנון מביע את ה*דוקסה* היוונית** - היא אינה שקר מוחלט, אלא ראייה מעורפלת של העולם.
 
 מנון מכיר בחוסר האונים שלו כפי שנחשף. אינספור פעמים דיברתי על הסגולה הטובה, אומר מנון, אך כעת הותרת אותי משותק - במצב של *Aporia*[^6] - היעדר אמצעים. מנון מכיר בכך שאינו מכיר מה היא הסגולה הטובה.
@@ -81,17 +73,15 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 מנון שואל את סוקראטס כיצד אמורים הם לדעת מה היא הסגולה הטובה - אם הם אינם יודעים מה לחפש. זהו ה**פרדוקס של מנון** - אם אתה יודע טיב משהו מהו, אין טעם לחפשו; אך אם אינך יודע מהו, הכיצד ניתן לחפש אותו? ^מזכיר^ ^את^ ^ה'לא^ ^הווה'^ ^של^ ^פארמנידס^
 כל למידה, איפוא, מניחה היכרות כלשהי מושא אותה למידה - אך כיצד מסבירים היכרות כזו?
 
-[^1]: מלשון *Arete*
+[^1]: *Arete*
 [^2]: Sophrosyne, Andreia, Dikaiosye, Phronesis
 [^3]: שמו של מנון הוא משחק מילים ביוונית - מזכיר את המילה *מנמון* (Mnemon) - זיכרון (*איני זוכר מה אמר גורגיאס*). מנון מפגין זיכרון יוצא מן הכלל, כפי שניכר בחיבתו הרבה לנאומים. שמו גם מזכיר את המילה *מניין* (Menein)  - להמתין. מנון חסר סבלנות, כפי שניכר לאורך הדיאלוג. 
 [^4]: מהמילה *Eidos* מגיעה המילה *Idea* - שמשעותה בקירוב 'צורה' (Form).
-[^5]: צורה גיאומטרית, *הגבול של גוף כלשהו* כהגדרת אפלטון
-[^6]: מלשון *Poros* - אמצעי.
+[^5]: schema - צורה גיאומטרית, *הגבול של גוף כלשהו* כהגדרת אפלטון
+[^6]: *Poros* - אמצעי.
 
-> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_8_(meno_ii).pptx)
-{.is-info}
-
-# למידה כהיזכרות
+## מהי ידיעה?
+### למידה כהיזכרות
 בחלק זה של הדיאלוג, מתקשה אפלטון לעמוד על טיבה של הלמידה. הוא פונה כאן למיתוס - סתירה לכאורה של האופי הפילוסופי (הישענות על הסבר תבוני). אך לעיתים גם הפילוסופיה מתקשה להגיע להסברים בלוגוס גרידא, ואז פונה היא למיתוסים.
 
 המיתוס שפונה אליו אפלטון ^431^ הוא שהנשמה האנושית בת אלמוות, ולכן כבר יודעת הכל ועצם הלמידה [^7] היא היזכרות מחדש [^8]. משפט המפתח בפסקה זו הוא ש*כל הטבע ממוצא אחד הוא*[^9]. אולם המיתוס הזה אינו עונה על שאלתו הבסיסית של מנון - בשלב מסוים, הנשמה רכשה את הידע הזה. כיצד?
@@ -100,7 +90,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 
 אותה התכונה של הנפש האלמותית שמאפשרת לה לעמוד על המארג המרכיב את העולם היא השכל[^11] - שעצם מהותו היא פתיחות לצורה של הדברים. אפלטון מדמה את התכונה הזו לעין, או לחלון, של הנפש.
 
-# איך מתרחשת הלמידה והידיעה? (דבורה)
+### איך מתרחשת הלמידה והידיעה?
 התיאור היומיומי של תהליך הלמידה הוא בערך כזה:
 
 `תפיסה חושית של הדבורה -> התנסות בתכונותיה של הדבורה -> רכישת השם 'דבורה' -> **אני יודע מה זה דבורה!!**`
@@ -111,7 +101,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 ילד קטן יתפוס מה זה 'שולחן', ברגע שישמע מהו מספר פעמים בודדות. הוריו יזכירו שולחן עץ מרובע בביתם, ולמחרת יראה שולחן ברזל גדול - ומיד יידע שזה שולחן, עוד לפני שמסוגל אפילו לדבר. באותו המובן, פועל השכל של הילד - הוא נחשף שוב לאידאה שהוא כבר מכיר ותופס אותה.
 בצורה כזו, הלמידה היא מעיין למידה לאחור של התהליך הזה דווקא - הילד יודע שולחן מהו, ומקשר את השפה לאידאה.
 
-# הנער של מנון
+### הנער של מנון
 מנון מבקש מסוקראטס תצוגה [^12], וסוקראטס מסכים. מנון מבקש מאחד מבני לוויותו להגיע - מה שמסביר גם את העלבון שחש - אנו למדים לראשונה שהשיחה מתרחשת מול רבים.
 
 הנחות היסוד של תצוגת התכלית הזו הן:
@@ -135,7 +125,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 [^11]:  *Nous* - שכל
 [^12]:  *Epideixis* - תצוגה בסגנון הסופיסטי (דוגמת רטוריקה באולימפיאדה).
 
-# אניטוס כדוקסה האתונאית
+# אניטוס - מהי הסברה?
 אניטוס, אתונאי עשיר ובעל השפעה, מייצג בעיני אפלטון את ה-*דוקסה* האתונאית - אדם מוכר ואהוב באתונה שמסכימה על כך שקיבל חינוך טוב. סוקראטס מתגרה במנון בשאלתו על לימוד הסגולה הטובה ^עמ'^ ^446^ (הכיצד ניתן להגדירה כללמוד אם אין מורים ואין תלמידים?) במטרה לגרור את אניטוס לדיון.
 
 ההנחה היא שהסגולה הטובה שקולה ל-*טכנה* - כשם שניתן ללמוד לפסל מפסל או לנגן ממוזיקאי, ניתן ללמוד סגולה טובה ממי שבעל אותו ה-*טכנה*. סוקראטס - יריבם של הסופיסטים - מציע את הסופיסטים כבעלי אותו הטכנה, וככה גורר את אניטוס, נזעם, לדיון.
@@ -149,17 +139,13 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 
 חשוב לשים לב שבדומה למנון, אניטוס אינו מוטרד מטיבה של הסגולה הטובה, אלא רק שלאתונה יש אותה. מה ששלנו, אומר אניטוס, הוא טוב, משום שהוא שלנו ואנחנו צודקים.
 
-# הדרך ללאריסה ופסלי דידאלוס
-> [שאלת בקיאות](/פילוסופיה/יוונית/הדרך_ללאריסה.docx)
-{.is-info}
-
-# הדעה הטובה
+## הסברה הטובה
 סוקראטס ומנון מגיעים למסקנה שהאתנואים מובילים את העיר עם *אאודוקסיה*[^13] - הסברה הטובה *ומוניטין*. אם אתה נראה כבעל ידיעה, הרי שזה מספיק להנהיג מדינה. הסברה הטובה, איפוא, אינה מספקת עבור הפילוסופיה - עבר בהחלט מספיקה עבור הפוליטיקה.
 
 
 [^13]: *Eudoxia* - שכל ישר\מוניטין
 
-# מהי הסגולה הטובה?
+# מסקנה - מהי הסגולה הטובה?
 
 המסקנה של סוקראטס אנטיקלימאטית. הסגולה הטובה היא מתנה מן האלים, ואלו שניחנו בה אינם יודעים מהי ומהיכן הגיע. סוקראטס מבקש ממנון לשכנע גם את אניטוס, כדי שתביע תועלת לאתונאים.
 אלפטון בדיאלוג הזה תוהה על טיבה של הסגולה הטובה, ומציב אותה כנושא ראוי למחקר - אך לא עם האנשים האלה.

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה.md

@@ -2,15 +2,16 @@
 title: משתה
 description: 
 published: true
-date: 2024-01-14T12:49:01.336Z
+date: 2024-02-10T12:42:05.639Z
 tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון
 editor: markdown
 dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
 ---
 
-> [דברי היכרות](https://docs.pukeko.xyz/api/v1/share/attachment/2qtY3DamU3f-BV8XrsCDyfP-W1Pe12HSDHG-yAvnhjvXwf6),[מצגת](https://docs.pukeko.xyz/api/v1/share/attachment/E41UG8WPALg-BQLH45QNMoB-rzCQ6sabysv-stDZCPHAFgQ), [טקסט בעברית](https://docs.pukeko.xyz/api/v1/share/attachment/fvwYpr9uif7-FeCgvY3djEs-uuEhEifZ6w7-ZaYMgNeRnp), [אנגלית (1)](https://docs.pukeko.xyz/api/v1/share/attachment/979pvipkotg-eLzgHyaa5vF-bCFvZhzAx8q-SeFN4Y4QPjx), [2](https://docs.pukeko.xyz/api/v1/share/attachment/C5VZeh9Y2hX-ySyCiMChzbA-jhP2UPYELV2-nmTR8bxsgpR)
+> [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/המשתה_(דברי_היכרות).docx) [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_12_(symposium_1).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_13_(symposium_2).pptx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/symposium.pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/symposium_(benardete-bloom)(1).pdf), [טקסט (אנגלית) (2)](/פילוסופיה/יוונית/symposium_(benardete-bloom)(2).pdf)
 {.is-info}
 
+
 *המשתה* עוסק באהבה[^1] - ובפרט, ב*ארוס*[^2]. *המשתה* הוא הדיאלוג האפלטוני היחיד ששמו הוא לפי האירוע - שכאן משחק תפקיד מרכזי. בסביבה משוחררת זו, נראה אמרות ומעשים שאינם תואמים את אופי הדוברים בדרך כלל - סוקראטס לא ידבר כפי שמדבר בשוק, או מול חבר מושבעים עוין. 
 
 מספר הדיאלוג הוא אפלודורוס, המגולל את המשתה לחברו עלום השם.אפולודורוס לא היה נוכח - הוא שמע על האירוע מאריסטודימוס. האירוע מסופר זמן רב לאחר התרחשותו. אפולודרוס מספר את הסיפור הזה ללא הרף - בתחילת הדיאלוג מתאר כיצד סיפר מעשייה זו לחבר עוד אתמול. אותו אריסטודמוס[^3] עקב אחרי סוקראטס וחיקה אותו.  
@@ -27,14 +28,11 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
 - אלקיבייאדיס - מצביא רב עוצמה, מאהבו של סוקראטס. אוגר רציני.
 אלקיביאדיס הוא זה שהצית את הארוס היווני לכיבוש סיציליה, אסם התבואה של העולם היווני העתיק ורעיון יוצא דופן בהיבריס שלו. 
 
-# רקע היסטורי
+# רקע
 ערב הפלישה לסיציליה, מישהו חילל (דמיינו איך) פסלים של האל הרמס ברחבי אתונה, מעשה שזעזע את האתונאים. כמו כן, מישהו פרסם את הטקסים הסודיים של הכת באלואסיס[^5]. מאוחר יותר התברר שאלקיביאדיס הוא זה שעשה את זה - ערק לספרטאים כדי לחמוק מעונש - ערק חזרה לאתונה ותפס את השלטון - ולבסוף ערק לפרסים, ומת בטורקיה.
 
 משום שסודות אלו צפים במהלך המשתה, מתרחשת שרשרת המסירה הסבוכה הזו - לא נשמע דברים כאלה ישירות מסוקראטס. 
 
----
-> הדיאלוג צריך להיות **לא נוח**. תסבול.
-{.is-warning}
 
 האהבה המתוארת כאן איננה שוויונית, ובהחלט מפלה - ומכאן טוען אפלטון שכוחה. אפלטון סבור היה ש'אתה מה שאתה אוהב'.
 
@@ -98,7 +96,7 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
 ## אגאתון
 אגאתון - צעיר שטחי תחת השפעתו של גורגיאס - הוא הראשון שמקשר בין הארוס ליופי. בנאומו, מתאר את ארוס כאל יפה, המאוהב ביפה. לזקן, למכוער - אין להם ארוס, אלא רק ליפים, לבריאים ולצעירים. אגאתון ממשיך לגזור את כל הסגולות הטובות של יוון המסורתית מן הארוס: הוא האמיץ ביותר; הכובש את כולם; הצודק; המיושב בדעתו, מפאת עליונותה של התשוקה על כל שאר הדחפים; החכם. את ארוס מצייר אגאתון כמשורר[^11] - כי החוכמה היא יצירה. רק זה אשר יש בו ארוס - ביכולתו ליצור, וזה אשר יוצר - משתתף באלוהות.   
 
-# Scala Amoris
+# סולם האהבה
 בהבלחה אירונית, סוקראטס מתחיל דווקא בחקירה. הוא חושף באמצעות טיעוניו של אגאתון עצמו שהארוס אינו אל, וגם אינו יפה - הארוס הוא מעיין מילת יחס. למה משתוקק האדם, שואל סוקראטס - למה שיש לו או למה שאין לו? התשובה, כמובן, היא למה שאין לו. כשאדם משתוקק למה שיש לו לכאורה, הוא למעשה משתוקק לכך שיישאר בעתיד. לפי הנחה זו, ארוס אינו יכול להיות יפה אם הוא משתוקק ליפה - ואם אינו יפה, הרי שאינו אל. 
 
 סוקראטס חושף פרט מחייו - פגישתו בגיל צעיר עם כוהנת בשם דיוטימה, שלימדה אותו מה הוא הארוס. 

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה.md

@@ -2,14 +2,14 @@
 title: פוליטאה
 description: Η ΤΟΥ ΠΛΑΤΟΝΟΣ ΠΟΛΙΤΕΙΑ
 published: true
-date: 2024-01-14T12:49:04.228Z
+date: 2024-02-10T12:55:37.042Z
 tags: שנה א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמסטר ב
 editor: markdown
 dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 ---
 
-> [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטאיה_(דברי_היכרות).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/republic_1-2_(slides).pptx), [תרגום עברי](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטיאה.pdf), [תרגום אנגלי](/פילוסופיה/יוונית/platosrepublictrans.bloom_text.pdf) 
-{.info}
+> [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטאיה_(דברי_היכרות).docx), [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/republic_1-2_(slides).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/republic_2-4_(slides).pptx) [מצגת (3)](/פילוסופיה/יוונית/republic_5-6_(slides).pptx) [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטיאה.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/platosrepublictrans.bloom_text.pdf), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/פוליטאה.docx) 
+{.is-info}
 
 # רקע
 
@@ -22,18 +22,21 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
  
  סוקראטס הולך עם גלאוקון, אחיו של אפלטון בנמל, כשמגיע הנער של פולמארכוס[^4] ודורש ממנו לעצור ומהשניים להצטרף אליהם בביתו, במקום לשוב העירה כפי שתכננו. חרף האווירה החברית ביניהם, הזמנה זו ממחישה בעיה בסיסית בפוליטיקה - היא מתבססת על איזון. בעוד שפולמארכוס מאזן את הכוח והרוב, סוקראטס מייצג את החוכמה והשכנוע - והאיזון ביניהם מופר - פולמארכוס **כופה על סוקראטס** את השיחה. בעוד שסוקראטס עדיין מחפש פתח מילוט, גלאוקון מתלהב וגורר אותו עמו.
 
-> שימו לב: הן כפאלוס והן פולמארכוס אינם אזרחים אתונאים
-{.is-warning}
+# הגדרת הצדק
 
 בביתו של פולמארכוס, השניים נתקלים באביו - כפאלוס[^5]. הלה מקונן בפני סוקראטס שאינו מגיע מספיק לבקרם - משום שבזקנתו אינו יכול לעלות לאתונה, וככל שהזמן עובר פוחתת תשוקתו להנאות הגופניות וגוברת תשוקתו ללוגוס[^7]. סוקראטס משיב בגסות - *אני נהנה לדבר עם הזקנים המופלגים*[^6], משום שהם יודעים מהי הדרך המונחת לפנינו בזקנה[^8]. סוקראטס שואל את כפאלוס, שצבר את הונו לאורך חייו, מהי התועלת בכסף - שכן הוא אינו מתלהב מהממון שלו. כפאלוס משיב שהכסף מאפשר לו לנהוג בצדק.
 
-> כיצד מתיישבת ההגדרה של התשוקה לפילוסופיה ב*משתה* לעומת זו ב*בפיידון*?
+
+> שימו לב: הן כפאלוס והן פולמארכוס אינם אזרחים אתונאים
+{.is-warning}
+
+> כיצד מתיישבת ההגדרה של התשוקה לפילוסופיה ב[*משתה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) לעומת זו ב[*פיידון*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון)?
 {.is-danger}
 
 > כלום נגיד כך, בפשטות, שהיא אמירת אמת, והחזרת הדברים שאיש קיבל אותם מרעהו?
-^עמ'^ ^164^, ^פס'^ ^331^
+^עמ'^ ^164,^ ^פס'^ ^331^
+
 
-# הגדרת הצדק
 זוהי **ההגדרה הראשונה של הצדק** בדיאלוג, כפי שמנסח אותה סוקראטס. אלא שאם נשיב לאדם דבר-מה המזיק לו - דוגמת אדם לוקה בנפשו שמשיבים לו את נשקו - האם זהו צדק? בכך מטיל סוקראטס ספק בהגדרה הראשונה לצדק. סוקראטס מסלק את כפאלוס מהדיון באכזריות סוקראטית אופיינית - פולמארכוס מיד קופץ בראש ומתנגד להתנגדותו של סוקראטס להגדרה הראשונית לצדק, וכפאלוס פורש מיד מן הדיון מבלי לשוב. לסילוק יש משמעות סמלית - סוקראטס שובר את הדוקסה ומסלק את המסורת. אלא שכעת כדי לשלוט בדיון, כעת עליו להתמודד עם פולמארכוס.
 
 > "אם כן, להטיב עם הידידים ולהרע עם האויבים - זו צדקה?"
@@ -70,11 +73,6 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 > הצדק הוא תועלתו של החזק יותר, והעוול הוא יתרון ותועלת לעצמו
 > ^344^
 
----
-> חלק לא מוכן
-{.is-warning}
-
-190-195
 הצדק, אומר תארסימכוס, הוא טובתו של אחר - תועלתו של המושל, והנזקות של מי שמציית; העוול הוא בדיוק ההיפך - הם פועלים בטובתו של השליט, בקיפוח עצמם.
 
 צדק זה לעזור לאחרים ולא לעצמך, ועוול - לעזור לעצמך ולא לאחרים. הצדק לפי תארסימכוס **אינו טוב**.
@@ -87,11 +85,6 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 
 גם כאן, המהלך הרטורי הסוקראטי הוביל את תארסימכוס לסתירה - והלה עוזב את הדיון בבושה.
 
-> סוף חלק לא מוכן
-{.is-warning}
-
----
-
 
 # העיר האמיתית כמשל לצדק
 בספר 2 (201), הדיון מתנהל גם עם גלאוקון[^13], ואדמנטוס[^14] - האחים של אפלטון, צעירים אתונאים עשירים המיועדים לחיים הפוליטים. סוקראטס עדיין שואף לברוח חזרה לאתונה, אלא שגלאוקון, באומץ, מבקש ממנו לשכנע אותו ואת אחיו אודותיו של הצדק, ובכך שהוא רצוי. האופי של האחים תואם את שמם - גלאוקון מתלהב ודוהר קדימה, ואדימנטוס נוקשה, מרוסן, וחמור סבר[^15]. האחים מבקשים לדעת אם הצדק טוב כשלעצמו, או שמא אנו מבצעים אותו לשם מטרה מסוימת? *האם הצדק טוב לאדם הצדיק?*. 
@@ -116,7 +109,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 
 ## "כלבים פילוסופיים?!"
 
-המלחמה מוצבת כאן כחלק בלתי-נפרד מהטבע האנושי - זה מלא תאוות, ואלו גוררות [מלחמות](/כלליים/מלחמה) - בין כל הערים, ובכל החברות האנושיות. כל חברה אנושית, אפוא, נבנית בפשע כלשהו, על חורבות חברה אחרת. המלחמה הזו מביאה עמה גם גיבורי מלחמה, העושים מעל ומעבר לנדרש - אנו חוצים את גבול ההכרח ונכנסים גם לסוגיית החינוך: החיילים הללו אמורים לעשות מה שאיש אינו רוצה - להרוג ולהיהרג - וצריך לחנך אותם לעשות כן.
+המלחמה מוצבת כאן כחלק בלתי-נפרד מהטבע האנושי - זה מלא תאוות, ואלו גוררות [מלחמות](/כלליים/מלחמה/יוון) - בין כל הערים, ובכל החברות האנושיות. כל חברה אנושית, אפוא, נבנית בפשע כלשהו, על חורבות חברה אחרת. המלחמה הזו מביאה עמה גם גיבורי מלחמה, העושים מעל ומעבר לנדרש - אנו חוצים את גבול ההכרח ונכנסים גם לסוגיית החינוך: החיילים הללו אמורים לעשות מה שאיש אינו רוצה - להרוג ולהיהרג - וצריך לחנך אותם לעשות כן.
 
 אותו חינוך - **העוסק בנפש, ולא בגוף** - מבשר את הופעתה הראשונה של הפילוסופיה לדיאלוג - סוקראטס מושל אותה ל'כלב שמירה' (375). אותו האופי של כלב השמירה - רך לחבריו, ותוקפן כלפי אויביו[^21] - נמשל כאן לאופי פילוסופי - כפי שאמר גם פולימארכוס!
 כיצד נחנך את החיילים ל'אופי הפילוסופי' הזה?
@@ -166,8 +159,6 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 לכאורה, סוקראטס קיים כאן את הבטחתו לגאוקון ואדימנטוס: העיר האמיתית עונה על כל הדרישות שלהם, והמבנה שלה מקביל למבנה הנפש. אלא שישנו מתח הולך וגובר בין העיר לנפש, כפי שנחקור בספרים הבאים (442).
 
 ## "חוק הנשים" ותא המשפחה
-> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/republic_5-6_(slides).pptx)
-{.is-info}
 
 בספר 5 (448) ניכרת התחלה מחדש של התהליך, בכוחנות שמפגין פולימארכוס עם אדימנטוס. השניים מאשימים את סוקראטס שהבליג על חלוקת *הכל* - לרבות הנשים והתא המשפחתי. כעת, ניתן את הדעת לתפקידה של המשפחה בפוליטאה, ועל היחס המתבקש בין שני המינים - מה היחס בין המשפחה לבין המדינה? האם המדינה היא כמעיין משפחה, או שמא המדינה מגבילה ומרסנת את המשפחה?
 
@@ -202,13 +193,13 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 
 (משל האוניה)
 
-# בעיית הטבע הפילוסופי והחינוך הפילוסופי
+# בעיית הטבע והחינוך הפילוסופי
 
 אותו השליט יצטרך מצד אחד להיות אמיץ לב, נחוש וזריז, אך בעל יכולת למידה יוצאת דופן (504), וצדק. אלא שיש מה שעולה על כל הסגולות האלה, ועל הצדק - עבורו הקרבנו עד כה את הכל! - משום שאלו סגולות המוניות. הסגולה העולה על כל אלה, אומר סוקראטס, היא ***החוכמה***. מהי, איפוא, אותה חוכמה? מהו המושא שלה?
 
 כאן אנו שוברים את האופק הפוליטי המוכר וצוללים לשיח חדש לחלוטין.
 
-## מושא החוכמה (משל השמש)
+## משל השמש
 
 מעל הצדק, ומעל כל האידאות האחרות, ניצב מושאה של החוכמה - **הטוב**: הנעלה על כל דבר אחר, והמקור לדיוק בכל דבר אחר. את אותו הטוב קשה ביותר לתאר - נסו למשל להבדיל בין תענוגות 'טובות' לכאלו שאינן טובות. סוקראטס מציב את הטוב (505) בבסיס התועלת של כל פעולותינו בעולם. בעוד שלעומת התכונות אחרות אנו מסוגלים להסתפק במראית עין (של היפה, של הצודק, וכדומה), בטוב איננו מסתפקים בדבר זולת הטוב ביותר: סוקראטס סבור שהטוב הפרטני אינו מחזיק מים - רק הטוב המוחלט, אליו כולנו שואפים. 
 
@@ -220,6 +211,8 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 {.is-warning}
 
 מה קורה, איפוא, כשהנפש מנסה לדעת?
+
+## משל הקו המחולק
 סוקראטס מציג זאת ב**משל הקו המחולק**(509) - הוא מבקש מגלאוקון לצייר קו, ולחלקו לשניים[^36]: התחום המושכל והתחום הנראה. הוא מחלק כל תחום לשני חלקים נוספים. את התחום הנראה מחלק ל'צלמים'[^37] ו'כוח הדימיון'[^38] המקביל לו. אלו מייצגים את הפרטים המוחשיים בעולם[^39] והאמונה[^40]. אלא שכאן נשאלת השאלה - מה מייצג את הקרבה הבלתי אמצעית הזו בינינו לבין הפרטים המוחשים בעולם? כאן אנו פונים לתחום המושכל (510)
 
 את הפרטים המוחשיים בעולם אנו מסוגלים להפוך לישיים מתמטיים[^41] מדויקים (דוגמת המשולש הצולע של אנדי, המייצג את *המשולש כלשעצמו*). סוקראטס מדגים זאת (523) בדוגמת *שלושת האצבעות*. כל אחד מהחושים שלנו מעביר לנו מידע סותר: בין מה שקשיח (העצם) ולרך (העור), היחס והנראות, אך אנחנו מבדילים בין כל המידע הזה בכוח נפשי אחר: יש חלק קשה וחלק רך, חלק גדול וחלק קטן - אנו עושים אבחנה, חיבור, חיסור ועוד בכל תפיסה מעבר לתפיסה החושית ובכך תופסים *מונדות* שכליות. 
@@ -299,8 +292,8 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 [^24]: האתונאים התהדרו בהיותם *Autochtonoi* (αὐτόχθων) - יוצאי האדמה ממש, ולא מהגרים ממקומות אחרים
 [^25]: *Eubolia* - חשיבה מצוינת, 'התפלפלות' - לפי אריסטו
 [^26]: *Sophrosyne* (σωφροσύνη) - מצוינות הנפש ויישוב הדעת
-[^27]: בהגדרה הזו יש מתח מול הגדרת הנפש ב[פיידון](https://logos.pukeko.xyz/he/%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94/%D7%99%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA/%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%93%D7%95%D7%9F#%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%9E%D7%94-%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%94-%D7%9C%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%93-%D7%9C%D7%90%D7%97%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA), שם מתואר שהנפש תשרוד את המוות משום שהיא פשוטה לחלוטין.
-[^28]: בניגוד גמור להגדרתה של התבונה ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/משתה#scala-amoris) - שם מתוארת כמושא הטהור ביותר של הארוס
+[^27]: בהגדרה הזו יש מתח מול הגדרת הנפש ב[פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון), שם מתואר שהנפש תשרוד את המוות משום שהיא פשוטה לחלוטין.
+[^28]: בניגוד גמור להגדרתה של התבונה ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/משתה#סולם-האהבה) - שם מתוארת כמושא הטהור ביותר של הארוס
 [^29]: הצעה *מ ט ו ר פ ת* בהתחשב בתקופה שאפלטון חי!
 [^30]: טרגדיות יווניות דוגמת *המלך אדיפוס* של סופוקלס ממחישות כמה חזק הטאבו הזה, שסוקראטס מוחק בכזו פשטות 
 [^31]: קטע קומי כמעט, לפי אנדי ('החלק האהוב עליי בדיאלוג!') 

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: פיידון
 description: 
 published: true
-date: 2024-01-14T12:49:06.463Z
+date: 2024-02-10T12:49:22.309Z
 tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סוקראטס
 editor: markdown
 dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
@@ -63,35 +63,26 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
 
 משום שהוא משוכנע שגם *שם* ימצא רעים טובים ואדונים טובים, ולאור תהליך זה, סוקראטס אינו מתרגש למוות הקרב.
 
-> מסקנה: התבונה ניתנת להשגה בכוח הנפש בלבד, ואם המוות הוא פרידת הנפש מהגוף - הפילוסוף שואף למות
-{.is-success}
-
-# האם הנשמה יכולה לשרוד לאחר המוות?
+# נצחיות הנפש
 בשלב הזה, קיבס נכנס לשיחה, ומציב בפני סוקראטס שאלה נוספת - כיצד נוכל לדעת שהנשמה אכן שורדת את הגוף, ולא מתפזרת כאפר ברוח? ^70A^
 מול טיעון זה, סוקראטס טוען שלכל הדברים יש ניגוד שהם נובעים ממנו - הגדול, היה פעם קטן; הצדק, בהכרח נובע מהאי צדק; מה שחם, ממה שהיה קר; ערות, משינה, ושינה מערות. באותו האופן, מה שמת - חייב שיתרחש מולו התהליך ההופכי. כשם שמה שחי נהיה מת - הרי שמה שמת בהכרח חייב להיות חי^71^.
 
 אילו תהליך הופכי זה לא היה מתרחש, העולם היה כקו ישר, במגמה מתמדת לכיוון אחד - דוגמת אנדימיון. אילו דברים אלו מלכתחילה לא היו נפרדים מהם, העולם היה ככאוס המערבולת של אנאקסאגוראס^72^.
 
-> מסקנה: בכוחה של הנפש לשרוד לאחר המוות
-{.is-success}
 ---
-### הלמידה כהיזכרות - עדות לנצחיות הנפש
-קיבס מעלה שוב את הטיעון הסוקראטי לפיו הלמידה היא רק היזכרות, כעדות לנצחיותה של הנשמה.
+## הלמידה כהיזכרות - עדות לנצחיות הנפש
+קיבס מעלה שוב את הטיעון הסוקראטי לפיו [הלמידה היא רק היזכרות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#למידה-כהיזכרות), כעדות לנצחיותה של הנשמה.
 ההיזכרות יכולה להיות לדבר דומה - מי שראה את סימיאס, עלול להיזכר בקיבס. אך מי שראה את סימיאס - עלול להיזכר גם בסימיאס. אותה היזכרות, מאותו המושא, יכולה להביע דברים שונים. בצורה זו, בכוחנו להיזכר בדברים דוגמת שוויון - הן שזה *שווין* (דוגמת אבנים שוות בגודלן) והן שזה ***שוויון*** - השווה המוחלט^73^. 
 
 החושים שלנו, כאמור, מעולם לא קלטו את אותו ה***שווייון*** המוחלט - אין בכוחו של הגוף לעשות זאת. אם בכוחנו לזהות שוויון, גם כשזה נופל מאותו שוויון מוחלט - כמו שזיכרון דמותו של סימיאס בהכרח ייפול מסימיאס עצמו - הרי שאנו *יודעים* אותו שוויון מהו, בנפשנו. זוהי, אומר סוקראטס, עדות לנצחיותה של הנפש - אם אנו יודעים לזהות דברים כמו שוויון, צדק, ויופי אל אף שאלו נופלים מתצורתם המושלמת, הרי שנפשנו יודעת אותם מאיפושהו, בהכרח מחוץ לגוף.
 
 יתרה מכך, אי אפשר לטעון שאנו יודעים מהם אותם צדק, יופי ושוויון - מה שאדם יודע, בכוחו להסביר (לתת *לוגוס*) - והרי אין בנמצא מי שיידע להסביר מהם הצודק, הטוב והנאה^ר'^ ^מנון^. הלמידה, אם כך, היא בהכרח היזכרות במה שהנפש כבר יודעת - לא מזמן שהיינו אנושיים.
 
-> המסקנה: הנפש האנושית *הייתה* לפני שנולדנו
-{.is-success}
 ---
 אין בכוחה של טענה זו להעיד על כך שהנפש שורדת את המוות, ושמותו של גוף מסוים לא יפזר אותה. לשם כך, תוהים השלושה אודות איזה מין דבר עלול להתפזר ולהיכלות, ואיזה לא. ה***יופי***, הם מסכימים, אינו משתנה; הוא ישנו, נצחי. לעומתו, דברים שהם יפים - דוגמת בני אדם, סוסים, בגדים יפים - הם תרכובות, ומשתנות מטבעם. כפי שהורכבו - כך יכולים להתפזר. 
 
 אותם דברים שטבעם בלתי משתנה אינם נראים - אין לראות את הטוב והשווה. לעומתם, אלו שטבעם משתנה ניתן לראות - כמו האדם. את גוף האדם ניתן לראות - ואת הנשמה לא. הרי שגוף האדם בטבעו משתנה, ולפיכך ניתן לכליה, ואילו הנפש קרובה יותר למה שאינו נראה, שטבעו אינו משתנה - ושאינו כלה. משום שהנפש היא זו ששולטת בגוף, נדמה כי היא הדבר העילאי משניהם. ואפילו באותו הגוף, הקרוב יותר למה שכלה (Deathbound), יש חלקים שאינם כלים - כמו העצמות. אם כך, ראוי להסיק שהנפש אינה מן הדברים האלו - והיא נצחית^80^.
 
-> מסקנה: נפש האדם אינה כלה לאחר המוות.
-{.is-success}
 
 > 81..86 - מדוע נפש הפילוסוף נצחית, והאחרות פחות
 
@@ -109,9 +100,10 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
 
 כשאנו חווים תופעה מסוימת (דוגמת סוס, או המספר שתיים), איננו חווים משהו שהוא רק סף חלקיו - מדוע, לפי אותו הסבר חומרי, אוסף החלקיקים שהוא סוס, למשל, נפרד מאוסף חלקיקים שהוא הסביבה? מפשר מה אנו תופסים את האחד כנפרד ואת האחר לא? מהיכן הגיעה ה'שניות' של השניים, ה'אחדות' של האחד, מסך החלקים?
 
+## האידאה
 סיבה דוגמת זו סוקראטס מקווה למצוא בהגותו של אנאקסאגוראס, משום שזה דיבר על *השכל* (Nous). בכוחו של אותו שכל לספק הסבר תבוני - האחד הוא כפי שהוא, ונוסף לשניים כך, משום שזהו הסדר (Logos) **הטוב ביותר** לדברים. אילו נדע לעמוד על מהו אותו הטוב ביותר, בהכרח נדע גם את הגרוע ביותר, ללא סתירות - ונדע לתת את הסיבה לדברים. אלא שאנאקסאגוראס לא מספק הסבר זה, ונופל חזרה להסבר חומרי. במשט השני במסעו, סוקראטס הוגה את רעיון ה*אידאות* - היפה יפה הוא, משום שיש בו מן **היופי**; רק דבר מה שיש בו מן ***היופי***, הוא היפה. כך גם לגבי שוויון, וצדק, והגדול והקטן. שני אבנים שוות, למשל, הן 'שוות' - בגודלן, בצורתן, וכדומה. אך אותו שוויון אינו אלא צל חיוור של **השוויון**, ונחות ממנו. את אותו ***שיוויון*** אין בכוחו של הגוף לתפוס לעולם, אך אנו מכירים בו - מנצחיותה של הנפש. אנו מסוגלים להיזכר בו, כפי שבכוחנו להיזכר בדמותו של סימיאס הנופלת בהכרח מסימיאס, משום שהנפש יודעת אותו.
 
 כך, עמדנו גם על נצחיותה של הנפש, וגם על הסיבה לדברים - דבר שהוא גדול, זה משום שיש בו מן **הגודל**, והצודק, מה שיש בו מן **הצדק**, וכך הלאה.
 
 > המהלך העיקרי כאן הוא *היפוך* קשר הסיבה והתוצאה - השתיים אינו שתיים משום שהוא עשוי מאחד ואחד - הוא עשוי מאחד ואחד משום שהוא שניים.
-{.is-success}
+{.is-info}

פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: מטאפיזיקה
 description: 
 published: true
-date: 2024-01-28T14:49:51.813Z
+date: 2024-01-28T14:49:54.368Z
 tags: שנה א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, סמסטר ב, אריסטו, מטאפיזיקה
 editor: markdown
 dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z

פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס.md

@@ -2,41 +2,54 @@
 title: היראקליטוס ופארמנידס
 description: 
 published: true
-date: 2024-01-14T12:49:19.481Z
+date: 2024-02-11T12:18:43.739Z
 tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, קדם-סוקראטיים, היראקליטוס, פארמנידס
 editor: markdown
 dateCreated: 2023-02-21T19:11:40.916Z
 ---
 
-> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_3_(heraclitus_and_parmenides).pptx)
+> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_3_(heraclitus_and_parmenides).pptx), [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/היראקליטוס_ופרמנידס_(דברי_היכרות).docx)
 {.is-info}
 
-אחרי ההוגים המילטיים, קמו שני פילוסופיים שמקצוות העולם היווני עם תשובות למעגל ההוויה המילטי - הלוא הם **היראקליטוס**, איש החידות מאפסוס (לחופי טורקיה), ו-**פארמנידס** מאלאה (בדרום איטליה).
+אחרי [ההוגים המילטיים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים), קמו שני פילוסופיים שמקצוות העולם היווני עם תשובות למעגל ההוויה המילטי - הלוא הם **היראקליטוס**, איש החידות מאפסוס (לחופי טורקיה), ו-**פארמנידס** מאלאה (בדרום איטליה).
 
 שני ההוגים הללו עתו על המעגל המילטי מכיוונים שונים, ומנוגדים לחלוטין.
 
-# היראקליטוס - *אין אדם עובר באותו הנהר פעמיים*
+# היראקליטוס
+> [רסיסים (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/heraclitus_fragments.pdf), [רסיסים (אנגלית](/פילוסופיה/יוונית/pre-socratics_(heraclitus).pdf)
+{.is-info}
 
-היראקליטוס בז להמונים ודיבר בחידות וברמזים, אבל מהרסיסים שנשארו לנו מהגותו מצטיירת תמונה ברורה - היראקליטוס שלל את ה*ארכה* - הראשית - במעגל המילטי.
+> אין אדם עובר באותו הנהר פעמיים
+
+היראקליטוס בז להמונים ודיבר בחידות וברמזים, אבל מהרסיסים שנשארו לנו מהגותו מצטיירת תמונה ברורה - היראקליטוס שלל את ה[*ארכה*](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים#הראשית) - הראשית - במעגל המילטי.
 
 
 עבור היראקליטוס, החוק הקובע ביקום (ה-**לוגוס**) הוא הסדר הקוסמי, האקראי, שבני אדם מסוגלים איך מתקשים לתפוס.
 לטענתו, העולם נמצא כל הזמן בשינוי - הקוסמוס נמצא באי-סדר תמידי, דברים כלים ומתהווים ללא הרף, והעולם שלנו הינו כפי שהוא אך ורק מתוקף השינוי האקראי - הקבוע מגיע מן השינוי, ולא להיפך.
 
-> כערימה מגובבת באקראי סדר העולם היפה ביותר...
-^רסיס^ ^124^
+> כערימה מגובבת באקראי סדר העולם היפה ביותר...[^2]
+
 
 היראקליטוס סבור שבני האדם מתהלכים בעולם כישנים, ולא מצליחים לפקוח במאמץ רב את עיניהם ולהתעורר ללוגוס - גם במובן של סדר, וגם במובן של הסבר (לתת לוגוס) - הקובע ביקום.
 
-> הטבע (פיזיס) אוהב להסתתר...
-^רסיס^ ^123^
+> הטבע (פיזיס) אוהב להסתתר...[^3]
+
 
 היראקליטוס מקבל גם את הסתירות שבהוויה - למשל, שהאדם הוא חי (כי יש בו תאים חיים) ודומם (כי יש בו חומרים דוממים) - ביחד. הכל חלק מהאקראיות שמכתיב הלוגוס של היקום.
 
-> אנו עוברים ואיננו עוברים באותם הנהרות. אנחנו היננו ואנחנו איננו.
-^רסיס^ ^49^
+> אנו עוברים ואיננו עוברים באותם הנהרות. אנחנו היננו ואנחנו איננו[^4].
+
+
+[^2]: רסיס 124
+[^3]: רסיס 123
+[^4]: רסיס 49
+# פארמנידס
+> [רסיסים (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/parmenides_fragments.pdf), [רסיסים (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/pre-socratics_(parmenides).pdf)
+{.is-info}
+
+> כי אותו דבר הווה להוויה ולהכרה
+
 
-# פארמנידס - *כי אותו דבר הווה להוויה ולהכרה*
 בשירו *על הטבע*, פארמנידס מתאר סצנה פנטסטית, אודות בן תמותה שמוזמן על ידי אלה *לדעת הכל*. היא מוסרת לו את טיב הדברים, אך דורשת שיחשוב עליהם בעצמו. האלה טוענת בפניו שיש רק שני דרכי מחשבה - על מה שיכול להיות ומה שלא יכול להיות.
 
 מה שיכול להיות, טוען פארמנידס, הוא הדרך לאמת (*לשכנוע*), אולם על מה שאינו יכול להיות אין אנו מסוגלים לחשוב, לתפוס או לדעת.

פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: ההוגים המילטיים
 description: הגותם של תאלס, אנקסימאנדרוס ואנקסימאנס
 published: true
-date: 2024-01-14T12:49:21.607Z
+date: 2024-02-09T19:56:00.890Z
 tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, קדם-סוקראטיים, תאלס, אנקסימאנדרוס, אנאקסימאנס
 editor: markdown
 dateCreated: 2023-02-21T19:09:43.515Z
@@ -25,12 +25,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:09:43.515Z
 למיטב ידיעתינו, הפילוסוף הראשון (אף שאינו החשיב עצמו ככזה) הוא **תאלס ממילטוס** - שהיה הראשון לתת את הדעת על העולם ללא תלות במיתוס ובנומוס היווניים. 
 
 # ה'ראשית'
-תאלס וההוגים המילטיים הגו בשאלת ה'ראשית'.
-
----
-***ἀρχή (Arche)***.
----
-
+תאלס וההוגים המילטיים הגו בשאלת ה'ראשית' - ה*ארכה*[^1].
 מהי ה*ארכה?*
 
 יש לה כמה מובנים.
@@ -47,6 +42,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:09:43.515Z
 
 מה שנוצר מתוכו, וכלה אליו, הוא מה שמשתנה - BEING.
 
+[^1]: *ἀρχή* (Arche) - ראשית. 
 
 # תאלס
 > כי העולם צף על המים

פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים.md

@@ -2,21 +2,21 @@
 title: הסופיסטים
 description: הגותם של שניים מההוגים הסופיסטיים - פרוטאגוראס וגורגיאס
 published: true
-date: 2024-01-14T12:49:25.905Z
+date: 2024-02-09T19:51:54.141Z
 tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, קדם-סוקראטיים, סופיסטים
 editor: markdown
 dateCreated: 2023-02-21T19:16:03.999Z
 ---
 
-> [היכרות](/פילוסופיה/יוונית/ההוגים_המילטים_(הסופיסטים).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_4_(sophists).pptx), [חומר עזר](/פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf),[טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/sophist_materials.pdf),[טקסט](פילוסופיה/יוונית/hebrew_chapter_on_the_sophists.pdf)
+> [היכרות](/פילוסופיה/יוונית/ההוגים_המילטים_(הסופיסטים).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_4_(sophists).pptx), [חומר עזר (+ בשבחי הלני)](/פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf),[טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/sophist_materials.pdf),[טקסט](פילוסופיה/יוונית/hebrew_chapter_on_the_sophists.pdf)
 {.is-info}
 # פרוטאגוראס מאבדרה
 > של כל הדברים האדם הוא קנה המידה,
 של אלה שהווים
 כפי שהם הווים,
 של אלה שאינם הווים,
-כפי שאינם.
-*פרגמנט 80B1*
+כפי שאינם.[^1]
+
 
 הרסיס הזה הוא המפתח להבנת הסופיסטים, אך יש מחלוקת כיצד לפרש אותו. קנה המידה של מה?
 האדם?
@@ -36,29 +36,28 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:16:03.999Z
 כדי להבין את החשיבה הסופיסטית ואת הרסיס הזה, כדאי להיעזר באנאלוגיית הרופא - אם אתה חולה והיין חמוץ לך, הרופא לא ייטען שהיין מתוק משום שכך הוא עבורו; הרופא יינסה להבריא אותך, כדי שהיין יהיה מתוק גם לך. הסופיסטים לא חותרים לאמת אובייקטיבית - קרי, טעם היין - אלא לשכנוע, כי הדברים הם כפי שהם נתפסים לכל אדם ואדם.
 
 # גורגיאס מלאונטיני
-גורגיאס נודע בעיקר בנאומו *שבחי הלנה*, שבו הוא מנקה את הלנה מטרויה מאשמתה באולמיפאדה למטרות שעשוע. הוא כתב גם את *על הטבע*, פארודיה אכזרית לפארמנידס ^162^ ^בספר^ ^של^ ^שקולניקוב^.
 
-מסקנתו היא פשוטה: אין קשר בין הלוגוס שלנו לאמת. הלוגוס שלו, בדומה לפרוטאגוראס, הוא דיבור - לא סדר קוסמי.
+[גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס) נודע בעיקר בנאומו *שבחי הלני*, שבו הוא מנקה את הלנה מטרויה מאשמתה באולמיפאדה למטרות שעשוע. הוא כתב גם את *על הטבע*, פארודיה אכזרית לפארמנידס ^162^.
 
-בנאומו, גורגיאס מציג את נסיבות הליכתה של הלנה לטרויה.
+מסקנתו היא פשוטה: **אין קשר בין הלוגוס שלנו לאמת**. הלוגוס שלו, בדומה לפרוטאגוראס, הוא *דיבור* - לא סדר קוסמי.
+
+בנאומו, גורגיאס מציג את נסיבות הליכתה של הלני לטרויה.
 
 האם חטפו אותה?
 האם שכנעו אותה?
 
 אם שכנעו אותה באמצעות לוגוס, הרי שאין זה אשמתה.
 
-> לוגוס הוא שליט רב כח.
-*פרגמנט 82B11 - בשבחי הלנה*
+> לוגוס הוא שליט רב כח[^2].
 
-**דוקסה (doxa)**
-1. דעה, סבירה ראשונית
-2. איך שהדברים נראים לנו (מלשון dokein: to seem)
 
-אנחנו מחפשים את ה**אורתודוקסה** - הדעה הישרה.
+גורגיאס טרוד ב*דוקסה* - הדעה, הסבירה הראשונית, איך שהדברים נראים לנו[^3]. זאת לעומת הפילוסופים,  המחפשים את ה**אורתודוקסה** - הדעה הישרה.
 
 > לכוח הלוגוס יש אותו היחס (לוגוס) לסדר הנפש כסדר הסמים לטבע הגופים.
-*שם.*
 
+[^1]: פרגמנט 80B1
+[^2]: פרגמנט 82B11, בשבחי הלני
+[^3]: *doxa*, משורש *dokein* - to seem
 
 # פיזיס מול נומוס
 אנטיפון הגה בקשר בין הפיזיס לנומוי: