vault backup: 2025-03-26 15:20:20

This commit is contained in:
2025-03-26 15:20:20 +02:00
parent cb54afa94c
commit 69da5cf410

View File

@@ -9,4 +9,117 @@ tags:
!!! info "חומר הקורס"
**פילוסופיה קונטיננטלית**[^1] היא
**פילוסופיה קונטיננטלית** היא הפילוסופיה שהתפתחה באירופה - ובפרט, בגרמניה ובצרפת - במאות ה19 וה20, כנגד הפילוסופיה האנליטית[^1] שהתפתחה בוינה, אנגליה וארצות הברית.
פילוסופיה קונטיננטלית מושרשת מתודולוגית ב**היסטוריה של הפילוסופיה האירופאית**. פילוסופיה אנליטית מנסה לטוות מתודולוגיה לעשיית פילוסופיה - כמו [פוזיטיביזם לוגי](/פילוסופיה/דת/שפה#פוזיטיביזם-לוגי) ו כפי שמנסים לעשות, למשל, [פרגה](/פילוסופיה/לשון/פרגה) ו[ראסל](/פילוסופיה/לשון/ראסל) - *טאבולה ראסה*, מתוך אמונה שההיסטוריה של הפילוסופיה חסרת תועלת; מה שיש זה מה שיש, וזהו. פילוסופיה קונטיננטלית מנסה לכונן מתודולוגיה כזו, שנובעת מהשורשים ההיסטוריים של המסורת הפילוסופית.
עבור פרגה, כל מי שלא ידע לוגיקה פרגיאנית חסרת תועלת. מנגד, פילוסופים קונטיננטליים ינסו לחזור אחורה - לפילוסופיה [יוונית](/פילוסופיה/יוונית) ופילוסופיה [חדשה]([/פילוסופיה/חדשה) - וינסו להבין היכן היא צדקה, היכן היא טעתה, ואיך ניתן להמשיך ולחדד אותה.
פילוסופיה קונטיננטלית נשענת על **ארבע הכושיות של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט)**, ב[ביקורת הראשונה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת), השנייה, והשלישית[^2] -
- מה אני יכול לדעת?
- מה אני אמור לעשות?
- למה אני יכול לקוות?
- מהו אדם?
פילוסופיה קונטיננטלית מכונה לעיתים **ניאו-קנטיאנית** או **פוסט-קנטיאנית**, משום שהיא מגיבה ככלל להגות של קאנט.
המייסד של האופן הקונטיננטלי של קאנט הוא [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל); הגל הוא הנקודה שפילוסופים אנליטיים הפסיקו לשים לב לקאנט, ושם ההגות שלו התפצלה לשני זרמים. האנליטיים חושבים על עצמם כשואלים שאלות חדשות, שקאנט *הציף*, בעוד שקונטיננטליים מתייחסים לשאלות של קאנט והגל ישירות.
## הוגים מרכזיים
### דקארט - שיטה חדשה לפילוסו
[רנה דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) נחשב ל*אבי הרציונליזם*, ובפרט ב*על המתודה* וב[הגיונות](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות). דקארט הגה את ה*מתודה הקרטזית* -
> the Method \[...] contains everything which gives certainty to the rules of Artihmetic"
>
> > Discourse, III
דקארט מכונן מחדש את הפילוסופיה כ*מדע*, ומתבסס על מתמטיקה, ולא על [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) ו[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), באמצעות המתודה הקרטזית - **ספקנות**.
> \[...] To reject as absolutely false everything as to which I could imagine the lease ground of doubts...
>
> > Discourse, IV
היוונים, חושב דקארט, לא חשבו מספיק לעומק על *איך לעשות פילוסופיה* - איש מהם זולת הספקנים לא עסק ממש ב*שיטה* של עשיית הפילוסופיה. הספקנים השתמשו בספק כאמצעי להשגת *אטאראקסיה*[^3] - שלוות נפש - בכך שאם מוצאים טיעונים מספקים בעד ונגד כל עמדה, משוחררים מהצורך להמשיך לחפור, משהים שיפוט - ונשארים שלווים. דקארט, לעומתם, משתמש בספק כדי לכונן ידע *חיובי*.
דקארט נשען על המתמטיקה ועל הגיאומטריה לכינון ידע חיובי, משום שהן מכילות ידע ודאי ומוחלט, מהגדרה. המתמטיקה היא דוגמה ל*סוג* הידע שדקארט מחפש - ידע ודאי ומוחלט.
הדבר הראשון שדקארט מוצא הוא ה[קוגיטו](/פילוסופיה/חדשה/הגיונות#הקוגיטו) -
> I think therefore I am
> **I knew** that I was a **substance** the whole **essence** or nature of which is to **think**
>
> > Discourse, IV
על בסיס ה*קוגיטו* דקארט מתיימר להוכיח את ה*עצם* (substance) וה*מהות* (essence) של הקיום.
עבור דקארט, השאלה השנייה - *מה אוכל לעשות?* - נשארת ברקע. הוא מקדיש את ה*הגיונות* לסורבון, שדגלו בפילוסופיה אריסטותלית שכנגדה דקארט התקומם:
> Few people would prefer what is right to what is expedient if they did not fear God.
> We know that clear and distinct things are true "only because God is or exists, and that He is a Perfect Being"
>
> > Discourse, IV
ההוכחה של דקארט לא מושלמת ולא התקבלה בלי לריב. עבור [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה), ידע הוא ודאי כי יש רק עצם אחד; עבור [לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ) הידע הוא ודאי כי הפרדיקטים של כל פרט מוחלים בו מראש, אנליטית. אבל יורשה הבולט ביותר של המסורת הקרטזיאנית הוא האחד והיחיד, עמנואל קאנט.
### קאנט
בביקורת התבונה הטהורה, קאנט מנסה להבין *כיצד תיתכן ידיעה*. ב[אנטינומיות](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/האנטינומיות), קאנט מדגים כיצד, על בסיס ההיסטוריה של הפילוסופיה ועל בסיס התבונה, אפשר להגיע לתשובות סותרות לשאלות מהותיות. כלומר, התבונה גרידא מביאה אותנו למבוי סתום.
לכן, קאנט מבצע *מהפכה קופרניקאית* - במקום לבחון כיצד *אנחנו* יכולים להכיר את *העולם* - איך העולם מותיר *בנו* חותם - קאנט בוחן קודם כל *אותנו*: איך בכלל אנחנו יכולים להכיר דברים? זו השאלה הראשונה של קאנט.
קאנט, ב[דדוקציה הטרנסנדנטלית](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/דדוקציה), מדגים כיצד *כל פרט תבוני* תופס את העולם בחלל ובזמן
, דרך [הקטגוריות](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/לוגיקה#הקטגוריות); לא ברור ש*יש* חלל וזמן, אבל ברור ש*עבורנו* יש חלל וזמן: אין לנו את ה*נואמנה*, הדברים כשהם לעצמם, אבל יש לנו את ה*פנומנה* - את התופעות.
הדרך היחידה להימנע מהמבוי הסתום, מה*מעגל הקרטזיאנית*, היא להבין *מה בכלל אנחנו יכולים להבין* בכוח התבונה - ולכן שאלות כמו *האם יש אלוהים* **הן לא שאלות פילוסופיות** עבור קאנט, משום שהם **חורגות מכוח הניסיון**.
בגדול - אתה לא יכול להיות גלילאו, אבל אתה לא יכול לדעת את אלוהים.
לאור התשובה הזו, קאנט בוחן את השאלה השנייה (ב[ביקורת השנייה](/פילוסופיה/אתיקה#הנחת-יסוד-למטפיזיקה-המוסרית))- *מה עליי לעשות?* -
> It is impossible to think of anything at all in the world, or indeed even beyond it, that could be considered good without limitation except a good will
>
> > *Groundwork*
עבור קאנט, אנחנו יכולים לדעת מה עלינו לעשות *לא על בסיס מה שקורה בחוץ* - שאנחנו לא יודעים להכיר בוודאות - אלא בכוח התבונה המולדת שלנו, באמצעות ה[צו הקטגורי](/פילוסופיה/אתיקה#הצו-הקטגורי).
קאנט מכונן את ה**אידיאליזם הטרנסנטנדטלי**. היכן שהפרט הקרטזיאני הוא בלתי-מוגבל בתבונתו, הפרט הקנטיאני מוגבל בהרבה; יש לו ידע סינתטי אפריורי שבאמצעותו הוא יכול להכיר את התופעות, אבל לא את הדברים ממש. כך הוא מקשר גם בין *רצון* ל*תבונה* - אני יכול לרצות את מה שתבוני - ומשאיר מקום לאמונה, משום שבאמת ובתמים יש מה שאני *לא יכול לדעת*, שאני יכול להאמין בו
> Deny knowledge to make room for faith
עבור קאנט, אי אפשר לדעת משהו כמו [עיקרון העולם הטוב ביותר של לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/מונדולוגיה#עקרון-הטוב-ביותר), משום שאנחנו מוגבלים במהות.
### הגל
[הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) ממשיך באופן ישיר את דרכו של קאנט, ובמיוחד ב[פנומנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח). השיטה של הגל היא **פנומנולוגית** (תופעתית) - להבין דברים כפי שהם נדמים לנו - התחום שאליו הגביל אותנו קאנט.
> Self-consciousness exists in and for itself when, and by the fact that, it so exists for another; that is, *it exists in being acknowledged*
>
> > [הדיאלקטיקה של האדון והעבד](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח#הדיאלקטיקה-של-האדון-והעבד)
עבור הגל, האדם הוא **דיאלקטי** - בשיח עם משהו - אנחנו מוגדרים ממש מהאופן שבו אנחנו נתפסים בידי אחרים. האדם לא קיים בחלל החיצון, כמו האדם הקרטזיאני. התודעה מטבעה, אומר הגל, היא בין-פרטים - אינטרסובייקטיבית.
> Thus the relation of the two self-conscious individual is such that they prove themselves and another through a life-and-death-struggle
>
> > [הדיאלקטיקה של האדון והעבד](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח#הדיאלקטיקה-של-האדון-והעבד)
כלומר, אין פרט סובייקטיבי בודד שלכוד בתוך הראש של עצמו, כמו שקאנט מותיר אותנו.
[^1]: [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/מטאפיזיקה), [פילוסופיה של הלשון](/פילוסופיה/לשון), [פילוסופיה של הדת](/פילוסופיה/דת).
[^2]: אין ביקורת רביעית, אנתרופולוגית.
[^3]: ἀταραξία - רוגע, סבילות (אני מתלהב - [יוונית](/כלליים/יוונית))