vault backup: 2024-12-22 12:07:42

.obsidian/workspace.json

@@ -13,12 +13,12 @@
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/CBC.md",
+                "file": "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md",
                 "mode": "source",
                 "source": false
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "CBC"
+              "title": "מעבר_לטוב_ולרוע"
             }
           }
         ]
@@ -166,10 +166,12 @@
   },
   "active": "64fa4a4433c68e64",
   "lastOpenFiles": [
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/חזון.pdf",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/המחלים.pdf",
+    "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/CBC.md",
     "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/CBC.pdf",
     "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/lu3116056aqlsd.tmp",
     "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/אבולוציה.md",
-    "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/CBC.md",
     "כלליים/יוונית/index.md",
     "פילוסופיה/הציטוטים.md",
     "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/BGE.pdf",
@@ -179,8 +181,6 @@
     "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מטלות/lu3116056aqlo5.tmp",
     "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מטלות/lu3116056aqlnx.tmp",
     "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מטלות/lu3116056aqlnt.tmp",
-    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מטלות/lu3116056aqlnp.tmp",
-    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מטלות/lu3116056aqlnl.tmp",
     "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מטלות/אמצע.md",
     "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/טמפורלית.md",
     "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קווין.md",

פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מטלות/.~lock.אמצע.docx#

@@ -0,0 +1 @@
+,shmick,Tieke,22.12.2024 11:11,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4;

פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md

@@ -712,10 +712,107 @@ This is what I found to be causes for the decline of European theism, on the bas
 > 
 > > 55
 
-האלוהים מת. מה נשאר? *ניהיליזם*. האם אפשר לצאת מזה? אולי זה לא סוף הסיפור? בסעיף 56, ניטשה רומז - בפעם הראשונה ב*מעבר לטוב ולרוע* - על בסיס חיובי ליצירת ערכים.
+האלוהים מת. מה נשאר? *ניהיליזם*. האם אפשר לצאת מזה? אולי זה לא סוף הסיפור? בסעיף 56, ניטשה רומז - בפעם היחידה ב*מעבר לטוב ולרוע* - על בסיס חיובי ליצירת ערכים, שיגבור על הניהיליזם.
 
 ### השיבה הנצחית
 
+> Whoever has endeavored with some enigmatic longing, as I have, to think pessimism through to its depths and to liberate it from the half-Christian, half.. German narrowness and simplicity in which It has finally presented itself to our century, namely, in the form of Schopenhauer's philosophy; whoever has really, with an Asiatic and supra-Asiatic eye, looked into, down into the most world--denying of all possible ways of thinking-beyond good and evil and no longer, like the Buddha and Schopenhauer. under tho spell and delusion of morality-may just thereby, without really meaning to do so, have opened his eyes to tho opposite ideal
+> 
+> > 56
+
+
+היכן שאפלטון מצביע כל הזמן על הדמויות שלו, ניטשה מצביע כל הזמן על *עצמו* - מה שהוא מספר לנו כאן מאוד אישי: אם נכיר את ניטשה האיש, נדע מה התהליך שלו לצאת מניהיליזם, לעמדה המעודדת את הקיום. אבל האם מה שניטשה אומר לנו הוא אתגר למהות הקיום, או איך ש*ראוי* שנתייחס לקיום? זוהי השאלה הפרשנית אולי הקשה ביותר אצל ניטשה.
+
+ניטשה סבור שהדוקטרינה שהוא עומד להציג עכשיו - **השיבה הנצחית** - היא הדרך *היחידה* לכונן ערכים בעולם המושתת על הרצון לעוצמה, העולם לאחר מות האל,*A new way of making the world matter*[^45]. 
+
+> the ideal of the most high-spirited. alive. and world...affirming human
+being who has not only come to terms and learned to get along
+with whatever was and is, but who wants to have what was and I,
+repeated into all eternity, shouting insatiably *da capo*[^46] - not only
+to himself but to the whole play and spectacle, and not only to this spectacle but at bottom to him who needs precisely this spectacle- and who makes it necessary because again a~d again he needs him- self-and makes himself necessary- What? And this wouldn't be *circulus vitiosus deus*[^47]?
+
+ניטשה מבסס כאן דוקטרינה לפיה אותם העובדות ש*מאששות* את הניהיליזם יכולות להיות בסיס לכינון ערכים. נפנה ל*כה אמר זרתוסטרא* לנסות להבין לאן ניטשה חותר.
+
+
+!!! info "טקסט"
+	[כה אמר זרתוסטרא - החזון והחידה](./חזון.pdf)
+
+
+אחרי שזרתוסטרא כשל בשכנוע אנשי העיר, הוא עוזב את האי ששהה בו ומפליג לים. עמוק בלב ים, הוא פוצח בשיר הלל למלחים. זה נשמע מוזר, עד שנבין את הרקע של המלחים היוונים: הם *שנאו* לשוט בים הפתוח, משום שזו הייתה חולשת הספינות שלהם, ותמיד ניסו לשוט במגע עין עם החוף. זרתוסטרא מהלל את המלחים שמעיזים לצאת מעבר לחוף.
+
+> לכם, למנסים ולמתנסים הנועזים, ולכל מי אשר אי-פעם הניף מפרשים ערמומיים כדי להפליג בימים אימתניים. - לכן, שכורי-החידות, חששים-אלי-דמדומים, אשר נפשכם נמשכת בחלילים אל כל מערבולת: - כי אינכם רוצים ביד פחדנית להיכרך אחר חוט: כי באשר תוכלו ל נ ח ש אתם שונאים את ה ה י ק ש - לכם בלבד אספר את החידה אשר ראיתי - חזונו של הבודד-מכל.
+
+זרתוסטרא מספר לאותם הנועזים את *הניחוש המושכל* שלו ל*רצון לעוצמה*: לא אמת מוחלטת, אלא ניחוש.
+
+
+> קודר הילכתי זה מקרוב דרך דמדומים חוורים כמוות. קודר וקשוח ובהידוק שפתיים. לא שמש אחת בלבד שקעה לי. שביל אשר במרי טיפס בצוק, שביל מרושע ומבודד, שכול מירק ושיח: שביל הרים חרק במרי תחת כף רגלי. פוסעת באלם על ידי חצץ מרשרש בלגלוג, דורכת כל אבן אשר בה החליקה: ככה רגלי הבקיעה לה דרכה מעלה. מעלה - על אפה ועל חמה של הרוח אשר משכה אותה מטה, משכה אותה לתהום, רוח הכבדות, היא-היא שטני ואויבי בנפש. מעלה - אף-על-פי שהתיישב עלי, חציו-גמד, חציו חפרפרת: משותק: משתק: מטפטף עופרת דרך אוזני, מחשבות כטיפות-עופרת הוא מטפטף לתוך מוחי.
+
+
+זרתוסטרא פוסע דרך הניהיליזם הקיצוני ביותר, לאחר מות האל. כל מה שהיה עד כה אמת, התברר כפרשנות. החציו-גמד-חציו-חפרפרת הוא האפלטוניזם[^48], וכל עמדה שטוענת שה*התהוות היא רעה*, ומה שמתקף אותה הוא משהו מבחוץ - אידאה של טוב, או אל. אלו שיירים של התרבות המערבית, שיירים קטנים ועלובים: ה*בודהיזם-האירופאי* הזה, הניהיליזם האירופי - ש*יושבים* עלינו כמו שמיים מעוננים כאלה, שגוררים אותנו מטה כעופרת כבדה. 
+
+
+> "הה, זרתוסטרא!", ליחש בלגלוג, ליטש כל הברה "אתה אבן הבינה! השלכת עצמך גבוה, אך כל אבן המושלכת בהכרח היא - נופלת! הה, זרתוסטרא! אבן-הבינה שכמותך, כף-הקלע שכמותך, מפורר כוכבים שכמותך! את עצמך השלכת גבוה כל כך, אך כל אבן מושלכת - בהכרח היא נופלת! גזר-דינך הלוא אתה עצמך, וסקילת עצמך: הה, זרתוסטרא, הרחק-הרחק השלכת את האבן, - אך היא תשוב ותיפול - ע ל י ך!"
+
+הפלת את האל מהשמיים! מלגלג האפלטוניזם, אבל כמו שהפלת את האל, גם הפרשנות *שלך* תיפול - ותיוותר בעולם בלי ערכים, תוצר שלך עצמך! זוהי הזמנה לדו-קרב, וזרתוסטרא משיב:
+
+> אך יש בי דבר אשר אכנו אומץ-לב: ועד כה זה היה ממית בי כל מורך-לב. אמות-לב זה, הוא אשר ציווה עלי לבסוף להיעצר ולאמר: "הגמד! אתה או אנוכי!"
+
+אצל אפלטון, אומץ הלב מגיע מה*טימוס*, וכפוף לתבונה. 
+
+> "גמד! עצור!" אמרתי "אני או אתה! אלא שאני החזק יותר - : אתה אינך מכיר את מחשבתי התהומית! א ו ת ה - לא היית מסוגל לשאת!"
+
+זוהי קריאת תיגר מוחלטת על האפלטוניזם: רק הוא או ניטשה ישרדו, לא שניהם.
+
+> אז ארע הדבר אשר עשאני קל יותר: כי הנה קפץ מעל כתפי הגמד, זה הסקרן! קם והתיישב תחתיו על אבן ממולי. אך במקום בו עצרנו היה שער.
+
+הגמד הוא פילוסוף: הוא סקרן, הוא רוצה לשמוע את העמדה של זרתוסטרא. הגמד שטח את עמדתו: מה יכול זרתוסטרא לעשות? הוא לא יכול לכרוע ברך מול הצלב: האמונה איננה, ולא תשוב עוד.
+
+> "ראה, הגמד, את זה השער!" המשכתי "פנים לו לכאן ולכאן. שתי דרכים נפגשות בו: מעולם לא עבר בהן איש עד סופר. זה הרחוב הארוך אחורנית: משכו נצח. וזה הרחוב האחר מפה וחוצה, גם הוא נצח.
+>> 
+> שתי הדרכים סותרות זו את זו: ראשיהן מתנגחים - שער זה הוא מקום פגישתן. ועל משקוף השער הלא חרות שמו: 'רגע'. ואולם אם ילך איש באחת הדרכים ההן - וימשיך בה וימשיך: האומנם תאמין הגמד, כי דרכים אלו לעולם תהיינה סותרות זו לזו?"
+> 
+> "כל קו ישר משקר", לחש הגמד בבוז. "כל אמת עקומה היא, הזמן עצמו אינו אלא מעגל".
+
+
+זרתוסטרא טוען פה טענה: חווית הזמן שלנו היא לינארית - עבר מוגבל ועתיד מוגבל. הדרכים הללו - *עבר* ו*עתיד* - נפרדות ברגע הנוכחי, וסותרות זו את זו לעד. אבל הזמן, אומר זרתוסטרא, הוא *מעגלי*. זו לא טענה מקורית של זרתוסטרא, ולכן הגמד מכיר אותה ומלגלג עליה: *זו* המחשבה הגדולה שלך, זרתוסטרא? אבל זו לא הטענה המהותית.
+
+> ראה, המשכתי, את הרגע הזה! משער דרכים זה, הרגע שמו, מוליכה דרך ארוכה, נצחית, א ח ו ר נ י ת: מאחורנו משתרך נצח. וכי לא כורח הוא, שכל דבר אשר י כ ו ל  לרוץ, אי-פעם כבר רץ היה ברחוב הזה? וכי לא כורח הוא, שכל דבר י כ ו ל  להתרחש, כבר התרחש אי-פעם, כבר נעשה, כבר הורץ דרכו?
+> 
+> ואם הכל כבר היה היה: מה עדתך, הגמד, על הרגע הזה? וכי לא כורח הוא שגם שער דרכים זה כבר היה היה? האם הדברים כולם אינם מרותקים זה לזה כה חזק, שהרגע הזה מושך אחריו את כל הדברים העתידים להיות? ו ב כ ן גם את עצמו? כי כל דבר אר יכול לרוץ: כורח הוא שיהא רץ שנית: גם ברחוב ארוך זה ו ח ו צ ה!
+
+
+אם הזמן הוא נצחי, *וכמות האנרגיה והחומר מוגבלת* (טענה סמויה של זרתוסטרא), הרי שכל מופע אפשרי *כבר היה* - ובאותו האופן! 
+
+> וזה העכביש האיטי, הזוחל לאור הירח, ואור הירח זה עצמו ואני ואתה המתלחשים פה בשער הדרכים, מתלחשים על עניינים שבנצח - וכי לא כורח הוא, שהיה היינו כבר כולנו? ולשוב, ולרוץ ברחוב ההוא האחר, הלאה מפה, מאתנו והלאה לתוך הרחוב ההוא הארוך, המבעית - וכי לא כורח לנו עד עולם לשוב ולבוא? -
+
+
+זו מחשבה שהגמד לא יכול לסבול, ואפילו הגמד הפסימי מתאדה. מה כל כך נורא? ההשלכות: **העולם אינו בר תיקון**. אין שום יעד סופי מחוץ למעגל השוטה הזה. *האם אתה היית מסוגל לברך על עולם כזה?*, שואל זרתוסטרא, *להגיד לו כן?* ושם הגמד מתאדה: הפילוסופיה המערבית מתה, משום שלא יכולה להעניק ערך לעולם כזה. 
+
+זרתוסטרא נשאר לבד, לכאורה מנצח. אבל עתה, הוא נותר *עם המחשבות מאחורי מחשבותיי*. הכל חוזר: הנצרות, והניהיליזם, והבורגנות, וכל הטעויות המטומטמות והדברים חסרי הערך, כולם יחזרו כמות שהיו, כמו המאבק נגדם. 
+
+אם החיים הם *עסק שלא יכול לכסות את הוצאותיו*, כמו ששופנהאואר טוען, הרי שכל מאבק בעולם הנצחי הוא רק להוסיף אפסים בסוף. זהו הלילה האפל ביותר, שמעורר בזרתוסטרא בחילה עמוקה: אם הוא לא ישרוד את המחשבה הזו, הרי שהגמד ינצח - אבן הבינה נפלה והרגה גם אותו. 
+
+
+!!! info "טקסט"
+	[כה אמר זרתוסטרא - המחלים](./המחלים.pdf)
+
+ב*מחלים*, זרתוסטרא חוזר לאי שלו, למערה שלו בהר, ונהנה מהבדידות שלו - אבל לא מסוגל לגבור על *המחשבה מאחורי המחשבות* שלו, שמעוררת בו בחילה. הוא קורס למשך שבוע, החיות מטפלות בו, וכשהוא מתעורר - החיות מספרות לו מי הוא.
+
+> "אהה זרתוסטרא", השיבו על כך החיות "לגבי מי שחושב כמונו, כל הדברים רוקדים בעצם. הם באים, מושיטים יד זה לזה. צוחקים ונמלטים - ושבים ובאים. הכל הולך ושב-ובא: לעד יסוב גלגל היש. הכל מת ושב לפרוח, לעד דוהרת שנת היש. הכל נשבר, ושב ומתחבר מחדש: לעד נבנה אותו בית עצמו של היש. הכל נפרדים, הכל שבים ונפגשים בשלום: לעד שומרת אימונים לעצמה טבעת היש. בכל רגע מתחיל היש: על כל כאן סובב השם. כל מקום הוא אמצע. עקום נתיב הנצח."
+
+
+החיות מדברות כמו חיות: יש להן רק הווה. כל דור צריך את אותם הדברים, ומתנהג באותו האופן. העתיד הוא בעיה רק עבורנו.
+
+> ראה, **אתה מורה את השיבה הנצחית**, הנה זה היעוד שלך! 
+> 
+> ובאשר ראשון אתה ששומה עליו ללמד תורה זו - איככה לא יהיה לך היעוד הגדול הזה לגדולה שבסכנות ובמחלות! ראה כי ידענו מה תורתך: כי הדברים כולם חוזרים ונשנים ושבים לנצח, ואנו עמם, וכי כבר היינו פה פעמים אין-קץ וכל הדברים גם הם.
+> 
+> אתה מלמד שמצוייה שנת התהוות ארוכה. שנת מפלצת ארוכה. והיא חייב, דמויית שעון חול, לשוב אחורנית, על מנת לשוב וליסוב-עד-תהום, וליסוב-עד-תום.
+
+
+> בחילתי הגדולה שבחלתי באדם - **היא** שחנקה אותי ונזדחלה לתוך גרוני: וגם מה שניבא מגיד-העתידות: "הכל היינו הך, שום דבר אינו כדאי. דעת חונקת". 
+> 
+> דמדומי שקיעה ארוכים על פני בצליעה, ועצבות עייפה-עד-מוות, שיכורה-עד-מוות, דיברו אלי בפיהוק פיה:
 
 [^50]: ולכן כל כך מסוכן שקוראים אותו ילדים בני 17.
 [^1]: ציטוטים כמו זה נופלים קורבן ל*quote mining*, אומר אנדי.
@@ -761,4 +858,8 @@ This is what I found to be causes for the decline of European theism, on the bas
 [^41]: ריקוד איטלקי קליל.
 [^42]: כלומר, לא שינוי אם כיוון מסוים, אלא פשוט שינוי - *Οne damn thing after another!*
 [^43]: מרתין לותר אמר, בגלוי, שהתבונה היא *זונה* שיש לזרוק מהבית.
-[^44]: מה שברור בעברית במילה *קורבן* - משורש *קרב*. 
+[^44]: מה שברור בעברית במילה *קורבן* - משורש *קרב*. 
+[^45]: Laurence Lampert
+[^46]: מההתחלה לסוף, כמו במוזיקה (הערה של קאופמן)
+[^47]: מעגל שוטה עשוי מהאל - או האל כמעגל שוטה.
+[^48]: ובפרט שופנהאואר.