From 709f9bb6a15facc613a4e27cdbcd4ae1eeac160c Mon Sep 17 00:00:00 2001 From: Matan Horovitz Date: Wed, 1 Jan 2025 14:31:23 +0200 Subject: [PATCH] vault backup: 2025-01-01 14:31:23 --- .obsidian/workspace.json | 20 +++++++++++++++--- פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md | 10 ++++++++- פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md | 29 ++++++++++++++------------- 3 files changed, 41 insertions(+), 18 deletions(-) diff --git a/.obsidian/workspace.json b/.obsidian/workspace.json index 38c27280..1146ed5f 100644 --- a/.obsidian/workspace.json +++ b/.obsidian/workspace.json @@ -20,6 +20,20 @@ "icon": "lucide-file", "title": "רפלקטיביים" } + }, + { + "id": "09399a2d70ca464f", + "type": "leaf", + "state": { + "type": "markdown", + "state": { + "file": "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md", + "mode": "source", + "source": false + }, + "icon": "lucide-file", + "title": "המונדולוגיה" + } } ] } @@ -166,6 +180,9 @@ }, "active": "ace035b0d468a29f", "lastOpenFiles": [ + "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md", + "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md", + "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ.md", "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/index.md", "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md", "פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md", @@ -180,7 +197,6 @@ "פילוסופיה/מטאפיזיקה/Lewis.pdf", "פילוסופיה/מטאפיזיקה/Hume.pdf", "פילוסופיה/מטאפיזיקה/Anscombe.pdf", - "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md", "פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md", "פילוסופיה/מטאפיזיקה/banana.jpg", "פילוסופיה/מטאפיזיקה/gingy.jpg", @@ -205,8 +221,6 @@ "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md", "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/אבולוציה.md", "פילוסופיה/הציטוטים.md", - "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מטלות/אמצע.md", - "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קווין.md", "פילוסופיה/אתיקה/examined.jpg", "פילוסופיה/מטאפיזיקה/cats.jpg", "פילוסופיה/מטאפיזיקה/atropine.jpg", diff --git a/פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md b/פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md index c8c7fd49..cf52f6e2 100644 --- a/פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md +++ b/פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md @@ -418,7 +418,15 @@ title: החיים הרפלקטיביים - יש רוע, אבל הוא לא קשור לאל. האל ברא אותנו כבעלי רצון חופשי, ו*אנחנו* בוחרים בו כדי לעשות רוע. -רצון חופשי הוא טוב, גם אם המחיר הוא לאפשר ליצורים לבחור ברוע. אבל, נוזיק טוען, יש הרבה רוע שלא קשור ברצון חופשי - רעידות אדמה ושאר אסונות טבע. והאם באמת רצון חופשי טוב *עד כדי* לסבול את תופעות הלוואי האיומות שלו, הרוע? האם זה כזה נורא שנהיה *בלי* רצון חופשי, ופשוט נהיה מעין רובוטים טובים כאלו[^16]? +רצון חופשי הוא טוב, גם אם המחיר הוא לאפשר ליצורים לבחור ברוע. אבל, נוזיק טוען, יש הרבה רוע שלא קשור ברצון חופשי - רעידות אדמה ושאר אסונות טבע. והאם באמת רצון חופשי טוב *עד כדי* לסבול את תופעות הלוואי האיומות שלו, הרוע? האם זה כזה נורא שנהיה *בלי* רצון חופשי, ופשוט נהיה מעין רובוטים טובים כאלו?[^16] + +נוזיק מנפנף את הכיוונים האלה - הם כולם *מנמיכים* את הרוע למשהו חלש יותר. במקום, נוזיק בוחן את הצדקת האל, דרך לייבניץ והקבלה. בקבלה, ניצב מתח בין שני היבטים אלוהיים - *צדק* ו*חסד* - דין ורחמים. שניהם חשובים כשלעצמם, אבל ניצבים במתח אלו עם אלו, אומר נוזיק - האם אנחנו מרחמים על מישהו או ממצים עמו את הדין? דין, נוזיק מציג באלגנטיות, מבקש *ליישב את העבר*, אבל רחמים מבקשים *להחלים את העתיד* - מן הסתם יש כאן בעיה: אין דרך עקבית אחת שאפשר לפעול בהתאם לשניהם, אפילו לאל. בפער ביניהם יש מקום לרוע בעולם. + +האל, הטוב, או האוטופיה הליברלית מהווים מצפן מסוים, שלפיהם אנחנו יכולים להשתפר ולנווט. אבל בעיות דוגמת אלו מעלות את העמדה ש*לא יכולה* להיות אוטופיה - ושכל ניסיון לרדוף אותה יגרום ליותר נזק מתועלת: עצם רדיפת האוטופיה היא סוג של רוע. אולי אין ולא תיתכן חברה בלי הצרימות האלה, בלי חוסר ההרמוניה הזה, וגם החברה האוטופית לכאורה מכילה בה את הקשיים האלה. + +[לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ), מנגד, מציע שהרוע הוא *תוצר* של העולם המושלם, [העולם הטוב ביותר](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה#עקרון-הטוב-ביותר): אלוהים *כן* ברא את העולם הכי טוב, שהוא העולם שבו ישנו הריבוי הגדול ביותר מהעקרונות המצומצמים ביותר - *האחדות האורגנית* הגדולה ביותר. ואולי אפילו אלוהים *פגע* בשלמות הזו כדי לצמצם את הרוע שנובע מעולם כזה - ברור שמעט עקרונות עם ריבוי אדיר יכללו בתוכם גם רוע כלשהו - אבל כך או כך, זה האידיאל. אבל אולי, מוסיף שלמה, גם עולם *כזה* הוא רוע כהיעדר, שנוזיק נפנף קודם: הרוע הוא תוצאת לוואי של חיבור בין רכיבים טובים, ולא רכיב ממש כשלעצמו. + +ואולי בכלל על כל מתח כזה, מציע נוזיק, אלוהים *כן* ברא עולם תואם - עולם שמבוסס על *חסד* ועולם שמבוסס על *דין* וככה עד אינסוף לכל האפשרויות. למה אין עולם בלי רוע? *יש* עולם בלי רוע - פשוט לא זה. אולי זה מספיק לפתור את הבעיה המטאפיזית. אבל זה *עדיין* לא מספיק, אומר נוזיק, כי - diff --git a/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md b/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md index 8d3570aa..c9aab911 100644 --- a/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md +++ b/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md @@ -7,8 +7,8 @@ tags: שנה א, פילוסופיה, סמסטר ב, פילוסופיה חדשה, editor: markdown dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z --- -!!! info "" - [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ_-_המונדולוגיה.pdf), [אנגלית](/פילוסופיה/חדשה/leibniz_-_the_monadology.pdf) +!!! info "טקסט" + [המונדולוגיה (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ_-_המונדולוגיה.pdf), [אנגלית](/פילוסופיה/חדשה/leibniz_-_the_monadology.pdf) הפילוסופיה של לייבניץ היא פיתוח מסוים של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), אך ניכרת בה השפעה של [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה). היכן שדקארט כונן את [העצמים הנבראים](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#עצם-אינסופי-ועצם-נברא), ושפינוזה קובע ש[רק האל הוא עצם](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#משפטים), לייבניץ סבור כי העצם היחיד הוא ה**מונדה** - חלקיקים רוחניים קטנטנים, אינסופיים בכמותם, ובלתי-ניתנים לחלוקה, אותם הוא מגדיר כ*עצם פשוט*. משום שעצם בהכרח לא ניתן לחלוקה, וחומר בהכרח ניתן לחלוקה[^5], לייבניץ סבור, בניגוד להוגים יוונים קדמונים כמו [האטומיסטים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים) כי הדברים היחידים שעונים להגדרת העצם - קרי, עצמאיים, פשוטים ובלתי-ניתנים לחלוקה, הם רוחניים בלבד; העצם החומרי הוא כשל לוגי לשיטתו. המציאות כולה אינה יחסי גומלין בין רוח לחומר, או ביטוי של עצם אחד, אלא היחסים בין אינסוף המונדות - ה*ריקוד המוני* - שנשגבים מבינתנו. את הריקוד הזה מכנה לייבניץ *הרמוניה טבועה מראש*. לייבניץ סבור שבין המונדות אין שום קשר, או סיבתיות - אלא התאמה מלאה ומושלמת, מכורח טבע המציאות - מכאן מגיע ה*טבועה מראש*. המציאות הוא לא ריבוי אקראי של יחידות, אלא מארג בלתי תלוי, המתנהל בהתאמה. @@ -33,6 +33,7 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z ### התפיסה + המונדות נבדלות זו מזו - לא בתכונות חיצוניות, אלא בתכונות פנימיות - בראש ובראשונה בתפיסות. כל מונדה היא מצבור של **תפיסות**, כשם שכל אחד מאיתנו נפרד. התפיסות שיש לי בראש הן מה שהופכות אותי ולאותי, ואתכם לאתכם. אם אנחנו נבדלים, ואנחנו שונים, הרי שאנו נבדלים בתפיסות שלנו. איך אנחנו מבדילים, למשל, את המיקום שלנו בחלל? אחד עומד קרוב יותר לחלון, ואחד עומד קרוב יותר לדלת; אם היינו עומדים באותו המקום, היינו תופסים (כלומר, רואים) את אותו הדבר ממש. אותו הדבר נכון גם במישור הרוחני: אם היינו מחזיקים באותן התפיסות (כלומר, דעות, מחשבות), היינו תופסים את אותה המציאות ממש - היינו אותו הדבר. כל אובייקט כזה - לאו דווקא תבוני - ניתן לצמצום לכדי מערכת יחסים מסוימת שמייחדת אותו - כמו המרחק המסוים הזה מהחלון או מהדלת - שמשקפת דרך התפיסה הזו את המציאות. כל אובייקט שכזה - מונדה שכזו - משקפת נקודת מבט מסוימת, או תפיסה מסוימת, של המציאות - אותה המציאות ממש! @@ -82,20 +83,9 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z !!! info "" זוהי תפיסה ידועה של לייבניץ: המציאות היא *הרמוניה טבועה מראש*[^13]. זהו, לשיטתו, הסבר *טוב יותר* לסנכרון בין החוויות שלנו - משום שהוא אינו מניח מציאות חיצונית, הוא מצליח להסביר את אותן התופעות בהסבר פשוט יותר - ולפיכך מוצלח יותר. -!!! is-success "" +!!! is-success "ראו גם" הסרט *הכל בכל מקום בבת אחת* - לייבניץ, אבל בלי אלוהים. -[^1]: זהו עיקרון חזק בפילוסופיה אנליטית, שקובע כי האמת היא המצב שבו מצב העניינים בעולם תואם את ההבנה שלנו. לכל מאורע, יש הסבר ממצה - גם אם אנחנו לא מבינים אותו. -[^2]: קרי - ביסוס הטענות של על ידי נימוקים. -[^3]: קרי - מאמין שיש במציאות רק רוח, בניגוד למטריאליזם - התפיסה שהמציאות רק חומר. *שחבל שלומדים אותו עכשיו, משום שהוא טוב יותר מבארקלי*, אומר דן. -[^4]: יש המזהים אלמנטים אידיאליסטים אצל דקארט (במיוחד בטיעון השד המתעתע) ואצל שפינוזה. זהו גם המקור של טיעון *המוח בצנצנת* של הפילוסופיה האנליטית - *מה גם שהמוח הוא חומר, והצנצנת זה חומר, אז מוטב לדבוק בפילוסופיה טובה - מהסוג הלא-אנליטי*, אומר דן. -[^5]: גם אם אנחנו מגיעים ליחידה חומרית בסיסית, לייבניץ מאמין שגם אותה נוכל לחלק, בסופו של דבר. -[^6]: *לכן ההודים עושים כביסה בגאנגס, והגרמנים בנו את מכונת הכביסה - סיימנס*, אומר דן. -[^7]: תשוקה, Apetite. לייבניץ משתמש במונח *connatus*, כמו שפינוזה, [שמבין אותו ככוח פעולה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#כוח-פעולה). -[^8]: פרצפציה - perception. -[^9]: *אני לא דוקר את השכנה שזורקת מגבונים באסלה*, אומר דן, *אני לא **אשכרה** דוקר אותה, אבל אלוהים דאג - היא **תידקר***. -[^10]: כמו יצורים חיים - *חלק הם לטאה, חלק הם איציק זהר*, אומר דן. -[^13]: זאת לעומת ה*טבע טובע וטבע טבוע* של שפינוזה. ## עקרון המושג השלם לפי לייבניץ, כל מונדה ומונדה מבטאת, ביחסים שלה למונדות האחרות, את היקום כולו: כל מונדה ומונדה משקפת את המציאות. השיקוף אשר אינו כרוך במודעות הוא **התפיסה**, שמונעת בכוח ה**תאווה** - מה שהמונדה עושה, מתוך עצמה, בלי קשר סיבתי למונדות האחרות בריקודן ההרמוני. מונדות המסתכמות באלו הן **אנטלכיות** - נהיות-בשינוי-ונשארות-עצמן. אולם אין בהן די להסביר בעלי חיים ובני אדם. אלו זוכים גם להכרה מסוימת בקשרים הקרובים להם - ב**תודעה**. התודעה הזו מוגבלת, ורק בני אדם זוכים גם לזהות את התודעה הזו בעצמם (תודעה עצמית). @@ -133,5 +123,16 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z האל פועל לפי עיקרון הטעם המספיק - אם הוא ברא את העולם הזה, הרי שבחר מסיבה מסוימת[^15]. הצידוק של שפינוזה הוא צידוק *מוסרי* - האל *רוצה* את העולם הזה, ולא גוזר אותו מכלל לוגית. הוא רוצה *דווקא בזה*, משום שהוא הכי *טוב* - הוא זה שיש בו *כמה שיותר שלמויות*. כך מסביר לייבניץ את הרצון בשיטתו הדטרמיניסטית לכאורה - ההסבר הוא *הרצייה* של *הטוב ביותר* - משום שזוהי הדרך לשלמות מירבית. זהו לא הכרח לוגי, אלא הכרח מוסרי. +[^1]: זהו עיקרון חזק בפילוסופיה אנליטית, שקובע כי האמת היא המצב שבו מצב העניינים בעולם תואם את ההבנה שלנו. לכל מאורע, יש הסבר ממצה - גם אם אנחנו לא מבינים אותו. +[^2]: קרי - ביסוס הטענות של על ידי נימוקים. +[^3]: קרי - מאמין שיש במציאות רק רוח, בניגוד למטריאליזם - התפיסה שהמציאות רק חומר. *שחבל שלומדים אותו עכשיו, משום שהוא טוב יותר מבארקלי*, אומר דן. +[^4]: יש המזהים אלמנטים אידיאליסטים אצל דקארט (במיוחד בטיעון השד המתעתע) ואצל שפינוזה. זהו גם המקור של טיעון *המוח בצנצנת* של הפילוסופיה האנליטית - *מה גם שהמוח הוא חומר, והצנצנת זה חומר, אז מוטב לדבוק בפילוסופיה טובה - מהסוג הלא-אנליטי*, אומר דן. +[^5]: גם אם אנחנו מגיעים ליחידה חומרית בסיסית, לייבניץ מאמין שגם אותה נוכל לחלק, בסופו של דבר. +[^6]: *לכן ההודים עושים כביסה בגאנגס, והגרמנים בנו את מכונת הכביסה - סיימנס*, אומר דן. +[^7]: תשוקה, Apetite. לייבניץ משתמש במונח *connatus*, כמו שפינוזה, [שמבין אותו ככוח פעולה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#כוח-פעולה). +[^8]: פרצפציה - perception. +[^9]: *אני לא דוקר את השכנה שזורקת מגבונים באסלה*, אומר דן, *אני לא **אשכרה** דוקר אותה, אבל אלוהים דאג - היא **תידקר***. +[^10]: כמו יצורים חיים - *חלק הם לטאה, חלק הם איציק זהר*, אומר דן. +[^13]: זאת לעומת ה*טבע טובע וטבע טבוע* של שפינוזה. [^14]: *ואם היינו בוראים עולם בדיוק כמו זה, רק בלי החתולה שמשתינה לי במטבח - האם זה לא היה עולם **יותר טוב**? ***לא****, אומר דן, **לא יותר טוב!**. [^15]: לצרכינו בשלב זה, *טעם* ו*סיבה* הם מושגים רודפים. \ No newline at end of file