docs: update פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: תיאיטיטוס
 description: 
 published: true
-date: 2024-06-18T13:51:01.916Z
+date: 2024-06-25T12:40:53.498Z
 tags: פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמסטר ב, שנה ב, תיאיטיטוס
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
@@ -327,13 +327,15 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 סוקראטס מתייחס לעמדה הזו ברצינות. *מה עם הכל **באמת** זורם?* תהליכים טבעיים? מספרים? אלים? הכל. ב153, סוקראטס שואל - האם אש היא לא מתנועה? האם לידה היא לא תנועה? האם בריאות היא לא תנועה? האם *למידה* היא לא תנועה? נדמה שהסימנים האלה משכנעים את תיאיטיטוס; הוא עוד לא רואה את הבעיה - גורלה של המתמטיקה. 
 
-# דוקטרינת ביטול האחדות
+## דוקטרינת ביטול האחדות
+
 אצל [פראמנידס](), תנועה ושינוי הם אשליה. אצל [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), התנועה היא יותר בסיסית - כל קביעות אינה אלא נגזרת שלה[^59]. 
 
 למה בכלל סוקראטס גורר את זה לכן?
 אם ידיעה אינה אלא תחושה, תחושה היא נגזרת של זה שחש אותה - מי שחש *הוא* קנה המידה. אם זה אכן המצב, לא ייתכן קנה מידה מחוצה לי - אחרת אינני קנה המידה. ואם רק אני הוא קנה המידה, ואני מתשנה כל הזמן, הרי שאין משהו בסיסי יותר, רמה מטאפיזית בסיסית שנשארת היא עצמה. העמדה הזו חותרת תחת הרבה דברים שאנחנו מאמינים - החושים, האני, השפה והיומיום.
 
 ## ביטול אחדות החושים
+
 (153E) אם נקבל את העמדה שלך, אומר סוקראטס לתיאיטיטוס, לא יכול להיות משהו כמו *לבן* מחוץ לעיניים שלך - ואין בכלל עין. יש שני זרמי תנועה - אחד מהעין, ואחד מהעולם - והמפגש ביניהם הוא תחושת הלובן[^60] - הוא אינו קיים אלא כשאני מסתכל עליו. ואם זה ככה, כמובן שאיני יכול להיות טועה - אם אני רואה לבן, הרי שאני בטוח בכך שאני רואה לבן. סוקראטס מעניק כאן לתיאיטיטוס בדיוק את מה שהוא רוצה.
 
 (154A) ואם זה אכן המצב, והלובן קיים רק ברגע התחושה שלנו - מי אמר ש*אני* קיים, מחוץ לרגע התחושה *שלי*?[^61]
@@ -387,7 +389,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 כעת, סוקראטס מוכן לבחון את הילד - ואם צריך, להרוג אותו.
 
-# תחילת ההפרכה
+## תחילת ההפרכה
 תיאיטיטוס תופס במתמטיקה מעיין אוורסט, חסין משאלות של *טוב* ו*יפה*, להן הוא מייחס מעמד אפיסטמי נמוך יותר - אז וגם היום, *מדע* נתפס כדבר קשה ואמיתי יותר. כל המהלך הזה הוא לרכך את תיאיטיטוס, כדי שיראה שלא כך הדבר - שאלו שאלות מהותיות, שמסכנות גם את המתמטיקה שלו.
 
 
@@ -469,7 +471,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 אם אדם חולה, הוא לא חושב שהוא קנה המידה; הוא רץ לרופא. כשצריך להגן על העיר, האזרחים לא חושבים שהם קנה המידה; הם רצים לגנרלים. במצבים האלה, הם חושבים שהם *לא* קנה המידה, אבל הם *כן* קנה המידה -  אז הם *לא* קנה המידה! זוהי הפרכה כמותית.
 
-## פרוטאגוראס המעודן
+### פרוטאגוראס המעודן
 
 סוקראטס מנסה לרכך את העמדה הפרוטאגוראית. (172) אולי רק בדבר הצודק, הלא-צודק, הקדוש והבלתי-קדוש, דברים שאי אפשר למדוד, האדם הוא קנה המידה, אבל בעניינים כמותיים - הגנה, בריאות, כסף - יש מומחים. הרי אף אחד לא מסכים לגבי פוליטיקה, או יופי, או צדק; אולי *בהם* כל אחד הוא קנה המידה?
 
@@ -525,6 +527,27 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 זוהי הפילוסופיה לפי סוקראטס: הרצון לברוח מהחלקי אל האינסופי, המאפיין לפי סוקראטס את *כל* הפילוסופיה. תיאודורוס מקבל את זה, ומכאן והלאה הוא אינו אדיש לפילוסופיה - אלא פרטיזן פילוסופי במלוא המובן.
 
+## ויתור האבהות של תאודורוס
+
+(177) תיאודורוס נדרש כרגע להכריע בין החבר שלו לבין האמת[^78]. מי מכריע מה היעילות של תרופה? הרופא המומחה, או המטופל? סוקראטס מרמז שאולי כדאי לקבל את הלוגוס ההיראקליטאי, ו*תיאודורוס* מתחפלץ - אי אפשר לדבר עם האנשים האלה! הם כל הזמן *זורמים* להם! תיאודורוס, שעד לפני רגע חשב שמדעי הרוח הם גיבוב של שטויות, לוקח אישית את העניין (179).
+
+המסקנה של תיאודורוס היא שאם מקבלים את העמדה ההיראקלטית עד הסוף, היא נכחדת בעצמה - עצם הניסוח דורש יציבות מסוימת, כמו גם ההשתכנעות ממנה; אם *שום דבר* לא קבוע, כל זה לא אפשרי - והעמדה הזו לא יכולה להתנסח; אין למחזיקים בה שפה, או לוגוס.
+
+(183) כעת, אומר סוקראטס, נפלנו בין הכיסאות: מצד אחד, הזרימה ההיראקליטאית, ומצד שני, הקביעות המוחצת של [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס). תיאודורוס לוקח את פתח המילוט הזה, ומגלגל את הדיון לתיאיטיטוס. סוקראטס מספר לפתע שהוא פגש את פארמנידס הזקן כשהיה צעיר (184), ולכן הוא חושש לדון בעמדה של פארמנידס, מחשש שלא ירד לסוף דעתו. מדוע פארמנידס מטיל אימה על סוקראטס, והיראקליטוס - הצד השני של אותו המטבע - לא?
+
+פארמנידס, אומר אנדי, ולא היראקליטוס, הוא זה שמטיח בחריפות את השאלה - **מה זה להיות?**[^79] הוא קובע כי כל טענה, היא טענה הוויתית - אבל מתוקף *מה* אנחנו יכולים לקבוע מה הווה? *How does it work?*
+
+הוא זה שדורש מאיתנו לדעת את התבונה, את ההוויה, ההכרה - זוהי זכותו ההיסטורית האדירה - ולכן, סוקראטס חושש ממנו, ואכן נמנע מלדבר עליו ישירות. אולם, צילו של פארמנידס נוכח בקטעים הבאים.
+
+תיאיטיטוס חוזר, וסוקראטס שואל אותו - האם די לומר שאדם שומע באוזניים ורואה בעיניים? תיאיטיטוס כמובן משיב שכן. האם זו תשובה מספקת?
+
+העין לא רואה שום דבר, אם אנו מבינים ראייה כפעולה שמסוגלת לומר משהו, לחוות דעה: העין היא האמצעי, ה*כלי*[^80] - היא רואה - אבל היא לא *מה שרואה*. תיאיטיטוס מרכך ואומר שאנו רואים *דרכן* אבל לא *בהן* (184D). אין זה מספיק שהרשמים הגולמיים נוכחים בנו, כמו *חיילים בסוס עץ* - משהו צריך להבין אותם, לאגד אותם, לשפוט אותם. לשם זאת, אנו זקוקים ל*עוד חוש*, שיתפוס את האובייקט כמכלול - והוא יידרש לכל הרשמים הללו. לא נראה שזה עובד ככה; איך זה באמת עובד? מה הופך את כל הדברים האלה לתחושה של דבר אחד? איך כל רשמי החושים *נמתחים* לידיעה כזאת? אותו הדבר חייב להיות במעמד אחר מכל ה*כלים* האלו, כמה שמפעיל אותם.
+
+
+
+## בעיית אחדות הנפש
+
+# ההגדרה השלישית - ידיעה כשיפוט אמת
 
 [^17]: במובן זה, הדיאלוג הוא אנדרטה של אפלטון לתלמיד שלו, שמת לפניו.
 [^18]: תיאודורוס מקפיד "להוריד" את תיאיטיטוס כדי שלא ייחשבו שהוא נמשך עליו, ולכן מכתיר אותו *מכוער נעל* כמו סוקראטס. בהתחשב בזה ש[אלקיביאדס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) נמשך לסוקראטס בסופו של דבר, זה די אירוני.
@@ -586,4 +609,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 [^74]: ב[פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה), אפלטון מציג את החינוך כ[סיבוב הנפש](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-המערה) - מעבר לצללים לאמת *כפי שהיא*. על אף שככה זה נשמע גם אצל פרוטאגוראס, חשוב להבחין: אצל פרוטאגוראס - אין *דבר שלישי* לסובב אליו - אמת - אלא רק את הדעה *שלי*.
 [^75]: *Schole*
 [^76]: אבל, שימו לב - סוקראטס כן ער לכל הדברים האלה, לייחוס (שהיוונים מאוד אהבו) ולמתחים פוליטיים - הוא יודע בדיוק מי הוא תיאיטיטוס, ומי אביו.
-[^77]: כמו האנשים שנולדים וחיים כל חייהם בברונקס ונשמעים כמו באגס-באני, אומר אנדי.
+[^77]: כמו האנשים שנולדים וחיים כל חייהם בברונקס ונשמעים כמו באגס-באני, אומר אנדי.
+[^78]: כמו ש[אריסטו אומר שצריך לעשות](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה#fn17)
+[^79]: (/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being)
+[^80]: *Organa*