docs: update פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח

This commit is contained in:
2024-07-16 18:39:49 +03:00
committed by shmick
parent 7f1059d14c
commit 7fdde936a0

View File

@@ -2,7 +2,7 @@
title: הפנמנולוגיה של הרוח
description:
published: true
date: 2024-07-16T15:33:59.875Z
date: 2024-07-16T15:39:46.458Z
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
editor: markdown
dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
@@ -897,7 +897,15 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
> הווה אומר, המודעות הזו לא חוששת למשהו מסוים ולא ברגע מסוים, אלא היא חוששת לכל מהותה; כי היא חווה את חרדת המוות, כלומר החרדה מהאדון האבסולוטי. בחרדה הזו התמוסס העבד מבפנים, עבר בו רעד שזעזע את כל קיומו.
חרדת המוות נכנסה לעצמות של העבד; גם אם לא צלח במאבק, לקח בו חלק. במאבק לחיים ולמוות, העבד שם על כף המאזניים את כל הוויתו בחשש מהאדון האבסולוטי - **חרדת המוות**.
חרדת המוות נכנסה לעצמות של העבד; גם אם לא צלח במאבק, לקח בו חלק. במאבק לחיים ולמוות, העבד שם על כף המאזניים את כל הוויתו בחשש מהאדון האבסולוטי - **חרדת המוות**. דווקא חרדת המוות הזו היא סוג של חופש.
> התאווה שמרה לעצמה את השלילה הטהורה של המושא ועל ידי כך את התחושה המזוקקת של עצמה. ואולם הסיפוק זה הוא בשל כך רק התכלות, כי חסר לו הצד **המושאי** או **הקיום**.
מימוש התאוות של העבד הכי הקל שיש: הוא מצווה על העבד מה לעשות. תודעות האדון מנסה לעשות שמות בעולם רק באיון העבד; הוא אף פעם לא מגיע מנקודת רוויה. יש כאן את הישג התאווה, בלי המחיר שלה.
העבודה, לעומת זאת, היא תאווה **מרוסנת**, התכלות מעוכבת, כלומר: העבודה **יוצרת**.
[^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
[^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*.