docs: update פילוסופיה/יוונית/מטאפיזיקה

פילוסופיה/יוונית/מטאפיזיקה.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: אריסטו - מטאפיזיקה
 description: 
 published: true
-date: 2023-05-02T08:47:49.988Z
+date: 2023-05-09T07:37:55.026Z
 tags: שנה א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, סמסטר ב, אריסטו, מטאפיזיקה
 editor: markdown
 dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
@@ -74,8 +74,66 @@ dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
 
 את כל התבונות האלו מזקק אריסטו לתובנה משלו - כשם שהאדם החופשי הינו לשם עצמו, החוכמה היא חופשית משום שהינה לשם עצמה. האם חירות כזו היא נחלתם של בני האדם? הטבע שלנו משועבד לדברים רבים - לצרכים, לזמן, לחברה. אלא שלעומת הדעה הרווחת[^17] השוללת חירות זו מהאדם, אריסטו מצדד בה. לדעתו, יש בטבע שלנו יסוד חופשי, אלוהי[^18] אפילו, שמאפשר לנו רכישת חוכמה זו כשלעצמה. כשאנו מפעילים חלק זה בשכלנו, אנחנו באמת חופשיים, ואף נוטלים חלק באלוהות - וזהו הדבר אליו כולנו שואפים ונמתחים אליו, כמו שקובע אריסטו במשפט הראשון של הספר.
 
-
 [^15]: *Endoxa* - הדעה הרווחת, הסברה ('נראה לי'). זוהי ה*Doxa* בניב היוונית שדיבר אריסטו, הנבדל מעט מזה של אפלטון וסוקראטס. אריסטו התייחס לדעה הרווחת כאמת, מכוסה בפסולת - גרעין אמיתי מסוים שמוקף בהבלים.
 [^16]: לא במובן המתמטי - במובן של לקלוע ללב כל עניין. כדי לדעת מה זה אדם, צריכים לדעת מה טבעו, וכדי לדעת מה טבעו, צריכים לדעת את תכליתו, וכדי לדעת את אלו, צריך לדעת מהו הטבע בכלל - ומה זה להיות בכלל. 
 [^17]: כפי שמביע אותה המשורר סימונידס
-[^18]: לא במובן המקראי, או הדתי: בתפיסה האריסטוטלית, האלוהות היא שכל בלבד.
+[^18]: לא במובן המקראי, או הדתי: בתפיסה האריסטוטלית, האלוהות היא שכל בלבד.
+
+# מה זה "להיות" (What is being)?
+
+זוהי השאלה הפילוסופית הקשה מאז ומתמיד. עם שאלה זו מתמודד אריסטו בספר השלישי - ספר גמא.
+
+> 'להיות' לא מתכוון רק למובן של היות בחלל ובזמן - גם למספר, או לאלוהות יש הוויה
+{.is-warning}
+
+וכך פותח אריסטו את שאלה זו, הממשית ביותר שניתן להעלות על הדעת:
+
+> There is a kind of knowledge[^19] that contemplates[^20] what is, *insofar* as it is, and what belongs to it in its own right
+
+
+מה אפשר לשייך לפועל 'להיות' באשר הוא?
+
+שקולניקוב משתמש בדוגמא של מיצי החתולה. מיצי החתולה, למשל, נושמת - איך היא אינה נושמת *באשר היא*: פעולת הנשימה אינה מתוקף היותה חתולה.
+
+מה אפשר לומר, אפוא, על מיצי החתולה באשר היא הווה? נדמה שאין שום דבר - אבל זה לא יכול להיות; אחרת היא אינה נבדלת בכלל.
+
+> Being is meant in more than one way, but pointing towards one meaning and some one nature rather than ambigiously
+
+That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Kate should be married to me instead of that bald English guy.
+
+כל אלו שימושים בפועל *להיות* (Is) - מה כל אחד מאלו מייצג? איזו מן הוויה הוא מייצג? זוהי לב השאלה המטאפיזית שבה עוסק אריסטו - מספר האופנים שניתן להיות.
+
+> המלצה: *הקטגוריות*[21^] של אריסטו, ספר מקדמי למטאפיזיקה העוסק בשאלה זו.
+{.is-success}
+
+- עצם - What is it? (Ousia)
+- כמות - How many is it? (to poson)
+- איכות - Of what sort is it? (to poion)
+- יחס - What is it realted to?
+- מקום - Where is it?
+- זמן - When is it?
+- מצב - What is its position?
+- קניין - Is it owned? is it the owner of?
+- פעילות - What is it doing?
+- סבילות - What is being done to it?
+
+אוסף זה משקף מבנה מסוים של האופנים שאפשר להיות, ומכאן - של ההוויה עצמה. אך אחד מאלו שולט באחרים; כולם תלויים בו אך הוא אינו תלוי באחרים. מיהו אותו האופן השולט? 
+
+אריסטו נותן כדוגמה את הבריאות. ניתן לומר על אדם שיש לו מראה עור בריא; שההתעמלות בריאה עבורו; או שהתרופה בריאה עבורו. כל המשמעויות האלו חותרות למובן השולט של הבריאות, למרות שמשמעותן שונה - האחת היא סימן, השנייה מצב והשלישי ניסיון להחזיר למצב. 
+
+אריסטו מציב את הוויה השולטת כ*היות עצם*, ומציב את כל השאר כנגזרות של היות עצם -  מה ששייך לך ואינו ניתן לקחת ביוונית יומיומית, ומונח טכני ביוונית של אפלטון ואריסטו. Sachs מתרגם את המונח לThinghood - הדבר המאפשר למשהו להיות בכלל משהו מובחן בעולם הזה. 
+
+קחו לדוגמה את מנחם הסוס: הוא גבוה, חום, וכרגע הוא בועט למוישה בראש. כל אלו הן תכונות חולפות - אך מנחם יישאר מנחם הסוס - הוא יכול להיות בעל צבע עור אחר, או נמוך יותר, או לא לבעוט במוישה.
+מה נותן לו את המסוימות, העצמאות, העצמיות[^22] שהופכת אותו למנחם הסוס?
+
+תכונות, דוגמת צבעים, מתסובבות בעולם בלי עצמאות של ממש: אין ממש 'רק סגול' - יש משהו שהוא סגול. יש עצם שהוא מושא התכונה הזו. 
+
+הפילוסוף מתחיל בהבדל המטופש לכאורה בין סוקראטס לסוקראטס יושב. עצם הניסיון לעמוד על המקום שבו עובר הגבול בין היותו של דבר מסוים עצם, הבדל שניכר אפילו בשפה שלנו, היא תחילתו של המסע הפילוסופי לפי אריסטו - במובן מסוים, זוהי החקירה אפילו אל תוך האלוהות ממש.
+
+
+
+
+[^19]: *episteme*
+[^20]: *theorei*
+[^21]: *categoreo* - לייחס לדבר מה תכונה מסוימת. מכאן גם המשמעות המשפטית (להאשים מישהו - לייחס לו תכונה כזו או אחרת)
+[^22]: מכאן התרגום העברי ל*עצם*