diff --git a/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת.md b/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת.md
index 98f95f35..917f28b9 100644
--- a/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת.md
+++ b/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת.md
@@ -2,7 +2,7 @@
 title: מסכת על טבע האדם
 description: 
 published: true
-date: 2024-07-01T11:57:47.618Z
+date: 2024-07-01T12:12:08.479Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, יום
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
@@ -166,7 +166,7 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 
 (חלק ג', סעיף ו') יום שואל, *מהו בדיוק תהליך האישור הזה, שמשהו גרם למשהו?* יום מוסיף יחס נוסף - *החיבור הקבוע*: שני הדברים מגיעים יחד בכל פעם שאנו נתקלים בהם. כינון היחס הזה מגיע מן הניסיון: אני רואה את שני הדברים יחד עד שאני מסיק שבכל פעם שאחד מופיע, האחר מבליח יחד איתו - כמו עשן ואש. אבל בעצם, הקשר הזה לא הכרחי - אני רואה אש פעם אחת, חמש פעמים, מאה אלף פעמים, והם תמיד באים ביחד - *עד כה*; אין פה כל הכרח, ולמעשה, אומר יום, לא גילינו שום דבר. באסוש.
 
-כעת אנחנו מגיעים ללב ליבה של **בעיית האינדוקציה** - מתוקף מה אנחנו מסיקים *מן הפרט אל הכלל?* מה מאפשר לי להגיע להיסק הזה - השכל, או דחף פסיכולוגי בלבד?
+כעת אנחנו מגיעים ללב ליבה של [**בעיית האינדוקציה**](#בעיית-האינדוקציה) - מתוקף מה אנחנו מסיקים *מן הפרט אל הכלל?* [מה מאפשר לי להגיע להיסק הזה - השכל, או דחף פסיכולוגי בלבד?](#סיבתיות-אפיסטמית-וסיבתיות-פסיכולוגית)
 
 
 אנחנו מניחים שהעיקרון הזה - **עקרון הסיבתיות** - 
@@ -206,7 +206,7 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 בחלקו השלישי של הספר הראשון, יום קושר את שתי האידאות - סיבה ותולדה - ביחסים מסוימים, קשר שאנו מכנים *קשר סיבתי* - הוא
 
  זה שמאפשר לנו לבצע ניבוי (בכלל ומדעי בפרט).
-העבר וההווה הם במעמד עובדתי, אבל העתיד אינו ידוע, ולכן חשיבותו של הניבוי - הוא מאפשר לנו לרכך בקצת את חוסר הודאות הזו. אם הייתי אומר לכם, *הנה הופיעה פה להבה, תכף יהיה פה חם*, תאמינו לי: קשרתם בין שתי האידאות, הלהבה והחום, בקשר של סיבה ותוצאה. אבל אם אגיד לכם, *הנה הופיעה פה להבה, תיכף יהיה פה **קר***, לא תאמינו לי - מהיעדר אותה הסיבה. הקשר הראשון מתוקף לכאורה מהיסק סיבתי חזק - **שכילה**, היא גילוי יחס בין אידאות - והשני הוא רק פסיכולוגי: פשוט לא מסתדר לי בראש שלי להאמין לך. האמנם?
+העבר וההווה הם במעמד עובדתי, אבל העתיד אינו ידוע, ולכן חשיבותו של הניבוי - הוא מאפשר לנו לרכך בקצת את חוסר הודאות הזו. אם הייתי אומר לכם, *הנה הופיעה פה להבה, תכף יהיה פה חם*, תאמינו לי: קשרתם בין שתי האידאות, הלהבה והחום, בקשר של סיבה ותוצאה. אבל אם אגיד לכם, *הנה הופיעה פה להבה, תיכף יהיה פה **קר**, לא תאמינו לי - מהיעדר אותה הסיבה. הקשר הראשון מתוקף לכאורה מהיסק סיבתי חזק - **שכילה**, היא גילוי יחס בין אידאות - והשני הוא רק פסיכולוגי: פשוט לא מסתדר לי בראש שלי להאמין לך. האמנם?
 
 השכילה יכולה לחשוף בפנינו שני סוגים של יחסים בין אידאות: יחסים *ודאיים*[^16] ויחסים *הסתברותיים*[^17]. יחסים *ודאיים* ניתן לדעת - הם לא יכולים להיות אחרת, לא יכולים להשתנות. זהו קנה המידה המחמיר ביותר של ידיעה, והיעדר השינוי הוא תנאי שלו: לא רק ודאות של הדבר כפי שהוא עכשיו, אלא ודאות שהוא אינו יכול להיות אחרת.