From 866f44c65c44fdfe8cec449866f48517594807ba Mon Sep 17 00:00:00 2001 From: matanhorovitz Date: Tue, 2 Jul 2024 18:33:20 +0300 Subject: [PATCH] =?UTF-8?q?docs:=20update=20=D7=A4=D7=99=D7=9C=D7=95=D7=A1?= =?UTF-8?q?=D7=95=D7=A4=D7=99=D7=94/=D7=97=D7=93=D7=A9=D7=94/=D7=94=D7=92?= =?UTF-8?q?=D7=9C/=D7=A8=D7=95=D7=97?= MIME-Version: 1.0 Content-Type: text/plain; charset=UTF-8 Content-Transfer-Encoding: 8bit --- פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md | 28 ++++++++++++++++++++++++---- 1 file changed, 24 insertions(+), 4 deletions(-) diff --git a/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md b/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md index a54d7476..e068b13d 100644 --- a/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md +++ b/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md @@ -2,7 +2,7 @@ title: הפנמנולוגיה של הרוח description: published: true -date: 2024-07-02T15:08:18.662Z +date: 2024-07-02T15:33:18.066Z tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל editor: markdown dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z @@ -713,11 +713,29 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא > איני יכול להכיר בשום אמת על אודות עצמי, אלא רק באמצעות הזולת. בני אדם אחרים חיוניים לקיומי ולכל הכרה שאני יכול להשיג על אודות עצמי. \[...] אנו נמצאים אפוא בעולם שאפשר לכנותו: בין סובייקטיבי. ובעולם כזה האדם מחליט מי הוא ומי הם האחרים. > *סרטר, האקסטנציאליזם הוא הומניזם, 35* -אליעזר הוא מורה. אבל, להיות מורה מדמיין יחס מסוים - אם הוא לא מלמד אף אחד, הוא בוודאי לא מורה. יהיה זה אבסורד לומר שאליעזר הוא מורה בלי יחס מסוים מכל אחד אחר - חייב להיות משהו באליעזר, ומשהו באחרים. +אליעזר הוא מורה. אבל, להיות מורה מדמיין יחס מסוים - אם הוא לא מלמד אף אחד, הוא בוודאי לא מורה. יהיה זה אבסורד לומר שאליעזר הוא מורה בלי יחס מסוים מכל אחד אחר - חייב להיות משהו באליעזר, ומשהו באחרים. להיות מורה, מנצח, כנר בתזמורת, דורש הכרה מסוימת של אחרים[^21]. העמדה שתופס סרטר היא נדמית באותו הקו של הגל[^22], אבל חזקה יותר. + +> חשבו על אמן גאון: הוא חי כגאון, מת כגאון. האם, אם לא הכירו בו, הוא באמת גאון? לכאורה, אפשר לחשוב על גאונים כאלה - שמתו וחיו כגאונים, בלי הכרה. אבל כל חייו השאלה תנקר - *האם אני באמת גאון?* +{.is-info} + +ופתאום נגלה שהמשפט האחרון של סארטר *סותר* את תחילתו. אם **אני מחליט** מי האחרים - איך האחרים מגדירים אותי? כל אחד קובע את ה*אחרים המשמעותיים* שלו, שאנו משתוקקים לאישור מהם, להסכמה מהם - אבל מי הם אותם *אחרים* תלוי בי - וככה סארטר *מתחיל בפרה וגומר בחמור*. + +> הרודפים אחר הכבוד עושים כן למען יהי בטוחים שאמנם טובים הם; שהרי הם מבקשים כבוד מידי הנבונים, ובקרב אנשים שמכירים אותם, ובשל סגולתם הטובה. +> *[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), [אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה), ספר א', עמ' 19* + +אינטואיטיבית, רדיפת הכבוד נתפסת כדבר רע. אולם, כאן אומר אריסטו, חיפוש האישור מפי אחרים, אבל לא סתם אחרים - הנבונים, הטובים והחכמים - הוא דבר טוב, מעיין נייר-לקמוס עצמי כזה. הכבוד משתמע פה כאותה *תאווה* של הגל, חיפוש האמת ורדיפת הכבוד לא כמצבים מסוימים אלא כדחף מהותי ובסיסי, אך לא אבסולוטי: אני מחפש כבוד מהאנשים הנכונים - כבוד מהלא-נכונים הוא בזוי. + + +> המושג של אחדותה זו של התודעה העצמית בהכפלתה - מושגה של האין-סופיות המגשמת בתודעה עצמית - הינו משזר רב-צדדי ורב-פנים. מצד אחד, יש להקפיד על הפרדתם של המומנטים, ואילו מן הצד האחר - יש להשקיף עליהם בהבדל האמור כעל בלתי-נבדלים: יש לתפוס ולהכיר אותם כל פעם במשמעותם ההפוכה. כפל המשמעות של אותם נבדלים מקורו במהותה של התודעה העצמית שהיא אין-סופית, או היא באופן בלתי-אמצעי היפך של הקביעתיות בה היא מושמת +> *179* + +זה חתיכת משפט. + +המחשבה המושגית, ש*באה בדברים עם הדברים*, היא אינסופית לפי הגל: אין לה נקודת עצירה. היא לא תלושה, ומגיעים איתה למקומות כאלו ואחרים, אך אין נקודת סיום מוחלטת. כך מתאר הגל את המושג, בסיום הפרק השלישי - פועל בכל וחי בכל. המודעות העצמית - לא רק קיום, אלא פרשנות, ושיח עם עצמו ועם אחר, שבתורו מפרש אותו גם כן - מתיקה את כל כובד המשקל על השיחה הזו, שהיא אינסופית. אני איש מציק; מה זה? מה זה אומר? יש אינסוף השקפות על זה; תמיד אפשר לברר את זה, להרחיב את זה, לערער על זה. היחסים הבינאישיים האלו בין מודעויות משחק על האינסופיות הזו, כמו גם הדיאלקטיקה: המודעות היא משהו מסוים, אך יש בו מתחים, מומנטים, וחלקים נבדלים - יש אותי, ויש אותי שמשקיף עליי, ואני כההוא וככזה, וכל היחסים האלו מאוד גמישים ועשירים. הדיאלקטיקה כאן היא בין האחדות לחירות - בין העצמי האחד לחלקיו השונים. [^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות. [^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*. -[^3]: בעיקר לאור ההגות של קאנט, שהופך את ההפרדה הזו - שאינה חדשה - לדבר דיכוטומי ורב משקל בהגות שלו. +[^3]: בעיקר לאור ההגות של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט), שהופך את ההפרדה הזו - שאינה חדשה - לדבר דיכוטומי ורב משקל בהגות שלו. [^4]: בעיקר לאור ההגות של [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), ב[אתיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה), שקאנט בונה ומחדד עליו. [^5]: בעיקר לאור ההגות של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות). [^6]: הגל כתב את האינציקלופדיה כל חייו, עד מותו הפתאומי. @@ -734,4 +752,6 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא [^17]: הניסוחים של הגל מרמזים לתיאולוגיה הנוצרית, שממנה הוא מושפע בגלוי. [^18]: זהו סוג של [פוזיטיביזם](/פילוסופיה/לשון/פוזיטיבים). [^19]: מוטיב נפוץ בפילוסופיה של המאה ה19. -[^20]: הסטואיקנים - דיוגנס, סנקה, אפיקטטוס ומרקוס אאורליוס, סברו שכוחו של אדם הוא בשליטה על מה שנתון לשליטתו - מחשבתו ותפיסתו - וזניחת מה שמחוץ לשליטתו - העולם החיצוני והנסיבות; אמרה מפורסמת של אפיקטטוס (אני חושב) הוא ש*המלך על כיסאו חופשי כאסיר בכלאו* - דיוגנס בחבית שלו חופשי כמו הקיסר הרומי מרקוס אאורליוס. \ No newline at end of file +[^20]: הסטואיקנים - דיוגנס, סנקה, אפיקטטוס ומרקוס אאורליוס, סברו שכוחו של אדם הוא בשליטה על מה שנתון לשליטתו - מחשבתו ותפיסתו - וזניחת מה שמחוץ לשליטתו - העולם החיצוני והנסיבות; אמרה מפורסמת של אפיקטטוס (אני חושב) הוא ש*המלך על כיסאו חופשי כאסיר בכלאו* - דיוגנס בחבית שלו חופשי כמו הקיסר הרומי מרקוס אאורליוס. +[^21]: דוגמאות של אליעזר - לא שלי! +[^22]: לא במקרה: סארטר הכיר וקרא הגל. \ No newline at end of file