From 8adb2afbcc0793442dba7509fc9effd0981a40b1 Mon Sep 17 00:00:00 2001 From: matanhorovitz Date: Tue, 30 Apr 2024 15:42:26 +0300 Subject: [PATCH] =?UTF-8?q?docs:=20update=20=D7=A4=D7=99=D7=9C=D7=95=D7=A1?= =?UTF-8?q?=D7=95=D7=A4=D7=99=D7=94/=D7=99=D7=95=D7=95=D7=A0=D7=99=D7=AA/?= =?UTF-8?q?=D7=90=D7=A4=D7=9C=D7=98=D7=95=D7=9F/=D7=AA=D7=99=D7=90=D7=99?= =?UTF-8?q?=D7=98=D7=99=D7=98=D7=95=D7=A1?= MIME-Version: 1.0 Content-Type: text/plain; charset=UTF-8 Content-Transfer-Encoding: 8bit --- פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md | 27 ++++++++++++++++++++++++++- 1 file changed, 26 insertions(+), 1 deletion(-) diff --git a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md index 54144e41..a42097d9 100644 --- a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md +++ b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md @@ -2,7 +2,7 @@ title: תיאיטיטוס description: published: true -date: 2024-04-30T12:17:50.414Z +date: 2024-04-30T12:42:23.936Z tags: פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמסטר ב, שנה ב, תיאיטיטוס editor: markdown dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z @@ -11,3 +11,28 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z > [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=52715#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2699441), [טקסט](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2689902) {.info} +היוונית האפלטונית מוזרה בדרך כלל, ובמיוחד ב*תיאיטיטוס* (tee-AY-tee-tus) - כדי לגרום לנו לעצור ולהסתכל על המוכר כמוזר, ולחשוב פעמיים על הדברים המובנים מאליהם. התרגום האנגלי, של Seth Benardete, משמר את הכוונה הזו ומתורגם באופן קשה גם הוא, נאמן לכוונה האפלטונית[^1]. + + +אנחנו נתעלק על התיאיטיטוס כדי להבין את הדיאלוג ככלי פילוסופי - *למה הוא עושה את זה? מה מביעה הבחירה של אפלטון בדיאלוג על דעתו לגבי הפילוסופיה?*. בתקופתו של [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) היו לא מעט סגנונות אחרים - סגנון פתגמי כמו הרודטוס; שירי כמו [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס) ואמפדוקלס; או כמסה ספרותית כמו [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו)[^2]. לשאלה זו יש שתי תשובות[^3]: + + +- מיילס[^4], בפרשנותו הארוכה של הדיאלוג (עמ' 3-6), מיילס כותב שהמבנה הספרותי של אפלטון הוא כיסוי לא מהותי - הפתיחה מציגה את הבעיה והדמויות, וה"מנה העיקרית" היא הטיעונים. לשיטתו, ניתן להצרין אותם בצורה לוגית. בתשובתו, מיילס מניח כמובן שאת הפילוסופיה ניתן להצרין לשרשרת של טענות[^5], ושהפילוסופיה צריכה להיות ברורה, בהירה וציבורית[^6]. ולבסוף, מיילס מניח שהפילוסופיה היא, בעיקרה, לשונית; פילוסופיה נעשית דרך השפה, והיא אפשרית רק אם [המבנה המושגי של השפה שלנו יכול לתפוס בכלל את העולם](/פילוסופיה/לשון/פרגה). + +- [הגל]() אומר שאין תוכן מדעי פילוסופי אמיתי בדיאלוגים, או דמויות מהותיות בדיאלוגים - הן כולן "פה" כזה או אחר של אפלטון. הגל סבור שאפלטון כתב כך משום שהרוח האנושית בתקופה היוונית פשוט לא הייתה מוכנה לחשיבה המדעית - העיסוק בפילוסופיה כמדע שכלתני טהור; אפלטון כתב כך, לדידו, משום שזה מה שההיסטוריה אפשרה לו באותה העת. + +האמנם? + +מניין ההנחה שאפלטון תופס את הפילוסופיה כמו שאנו תופסים אותה? התפיסה העכשווית של פילוסופיה מושתת על רקע היסטורי ומדעי עתיר; כיום, אנו שואפים לרמת דיוק שווה למתמטיקה, קובעים שהידע הוא דמוקרטי וציבורי, ומאמינים ביכולתם של כל בני האדם להבין ולעסוק בה[^7]. אנו מניחים גם שפילוסופיה מעשית חשובה יותר מפילוסופיה עיונית. אבל מניין לנו שאפלטון הניח את ההנחות האלה? נהפוכו; סביר להניח שחשב אחרת. + +לכן, אנחנו ניגש לדיאלוג האפלטוני בהנחה שאנחנו לא מבינים עד הסוף למה אפלטון מתכוון בפילוסופיה - וננסה להבין למה הוא מתכוון. + + + +[^1]: ישנו גם תרגום קל יותר, של Myles Burnyeat, שלא נשתמש בו כי הוא קל יותר, ואת התרגום של ליבס, שקשה מהסיבות ה*לא נכונות*. +[^2]: מעבר לאפלטון, תלמידים אחרים של סוקראטס כתבו דיאלוגים סוקראטיים - כמו קסנופון, פילוסוף ומצביא יווני חשוב - אבל רובם לא שרדו, בטח שלא בשלמותם. +[^3]: שאנדי לא מסכים עם אף אחת מהן. +[^4]: מיילס כתב כמויות אדירות - *כל תלמיד פילוסופיה חייב לקרוא משהו של מיילס* (כמו הסורא בקוראן - *כל בן תמותה חייב לטעום את המוות*). באופן טראגי, מיילס חלה באלצהיימר ושכח כל מה שכתב. +[^5]: *logo didonay* (מתן הסבר). +[^6]: אנדי מספר על קולגה שלא אהב את הפילוסופיה הקונטיננטלית הצרפתית של המאה ה20 - בטענה שהפילוסופיה צריכה להיות ברורה *כמו לחתוך חמאה עם סכין*. +[^7]: *מורה נבוכים* של הרמב"ם, ובמידה מסוימת כתבי דקארט, כתובים כך שהוא מסתיר את דעתו ככל שהוא יכול - כמו מעיין מבוך - משום שדעות מסוימות מסוכנות בעת שהם כותבים. הבנת הדעות שלהם כרוכה בחיבור מחדש של הפאזל הזה, שלא כולם יצליחו - וזה בסדר. \ No newline at end of file